Date: Sun, Jul 1, 2018 at 2:50 AM
Subject: וירא בלק….ויעמוד מלאך…. וישם ה’…..וירא פנחס
To: Solly Almagor <solly@almagorfam.com>
בלק תשע”ז
גם מלך בני עמון שנלחם עם יפתח מבין את הנקודה הזאת. האם מלך בני עמון ידע תורה? לא מתקבל על הדעת. עם זאת אנו רואים שהטיעונים שעליהם הוא דן עם יפתח הם סביב השאלה אם ישראל לקח את ארץ מואב ובני עמון, כדבריו, או את ארץ סיחון, כדברי יפתח.
מה זה חשוב למי שאינו יודע תורה? גם הגויים של אותה תקופה ידעו שיש הבדל בין עמי הרפאים הפרימיטיביים שישבו באזור, לבין העמים הלבנים שהורישו אותם. יפתח אומר למלך בני עמון: אני מעולם לא לחמתי באדם לבן ולקחתי את ארצו, חלילה, הלא אני אדם תרבותי. אינני עושה מעשים ברבריים כאלה. אני לקחתי מהאינדיאנים של סיחון. אבל התורה אסרה את זה כי הם עמי אברהם וה’ נתן להם נחלה את המקום ההוא. ... (ע”כ)
ידוע, שכל מקום שנאמר “העם” – הכוונה לפחותים ולפשוטים, וכל מקום שנאמר “בני ישראל” – הכוונה למובחרים שבעם. ואם כן, מדוע נקט ברישא “העם” ובסיפא “בני ישראל”?
אלא, באמת מתחילה יראו בני מואב מפני הפשוטים, אשר חשבו את עצמם “כי רב הוא”, ולא כיבדו את משה ואת תורתו, ועל כן, היו עלולים להפר את הצו של “אל תצר את מואב”. ואולם, לאחר שראו כי עם ישראל כבש מאת האמורי את הטריטוריה אשר נכבשה על ידו ממואב, הבינו כי גם מ”בני ישראל”, שומרי התורה והמצוות, יש להם לחשוש – שהרי נמצא ה”היתר” לכבוש את אדמות מואב באופן עקיף… על כן, בסופו של דבר, “ויקץ מואב” – אפילו “מפני בני ישראל”. (ע”כ. עדיין לא פותר את הסתירה עם חומש דברים)
ועוד הסברים שנשגבים מבינתי, מתוך –
http://beismoshiachmagazine.or
.
אם “אל תצר” אז למה “ויגר” ?
כ”ק אדמו”ר מהר”ש: הטעם הפנימי לכך ש”ויגר מואב מפני בני ישראל”, אף על פי שקיימו ישראל את הציווי “אל תצר את מואב”, ומפניי מה נתייראו מואב?
אלא ש”מחשבתם של ישראל קדמה לכל דבר”, ולכן אף ששרשו של מואב הוא מעולם התוהו שלמעלה מעולם התיקון – שרשם של ישראל, אך כיון שישראל הם “ראשית” ו”ביכורים” של הבריאה כולה, הרי הם גם למעלה מ”תוהו” ולפיכך נתיירא מהם מואב.
(תורת שמואל תרכ”ט עמ’ עדר)
תירוץ לשאלת ה”כלי יקר”
כ”ק אדמו”ר מהורש”ב: הקשה ה”כלי יקר”: הרי הגבורות והאותות והמופתים שהיו ביציאת מצרים היו גדולים יותר מאשר במלחמת האמורי, ומפני מה פחד, רק אז ולא ביציאת מצרים?
המענה על כך: בלק מלך מואב סבר שמאחר ששורשו הוא מבחינת ה”תוהו” שקדם ל”תיקון”, אין הוא צריך להתירא מישראל, שהם בחינת ה”תיקון”. והגם שידע על ניסי יציאת מצרים, לא נתיירא מכך משום שמואב היה מזרעו של לוט, שמזרעו של שם היה. והיה בלק רואה עצמו יותר נעלה ממצרים שהרי מזרעו של כנען הם – שענינו – שלושת הקליפות הטמאות לגמרי. לא כן בלק שמזרע שם הוא, הריהו בבחינת קליפת נוגה. סבר איפוא בלק שיתברר בלי להזדקק ל”עולם התיקון” – בחינת ישראל. ברם כאשר “וירא בלק את אשר עשה ישראל לאמורי”, שכאן נעשו בירורים של קליפת נוגה – על ידי ישראל שמבחינת התיקון, הבין שכך יהיה גם ביחס אליו ועל כן נתיירא. (ע”כ. ואם אזכור את הנושא בעוד שבועיים שלושה, אנסה לדון בו בפרשת דברים)
ומתוך
https://www.hofesh.org.il/free
.. לפי אחת ההשערות המקובלות היום לא הסכים בלעם לבקשתו של בלק מייד, אלא, ניסה תחילה לשכנע אותו לכרות ברית עם בני ישראל. כך יעץ למואבים ולמדיינים, ואף ייתכן שניהל בעניין זה משא ומתן גם עם ראשי בני-ישראל. הצדדים הסכימו לכך, ואף ייתכן שהברית כללה הסכמה לנישואי תערובת, ואולי גם לסינקרטיזם דתי (סינקרטיזם = מיזוג לאחדות אחת, שילוב של השקפות, תפיסות, רעיונות לאחת). ליונשטאם (2) סבור, כי קבוצה של קנאים לדת יהוה ראו בכך זנות ועבודה זרה, והתנגדו בתוקף למעשה, ובכך הביאו, כמו במעשה שכם בדינה בת-יעקב, למלחמה בין הצדדים. השערה זו יש לה על מה שתסמוך, אם נעיין בהמשך, בבמדבר ל”א / 16, שם מתואר כי בעצתו של בלעם נעשה ניסיון מצד המדיינים לפתות את בני ישראל לעבודה זרה, ונקרא גם את הסיפור על מותו של בלעם במלחמה שבין ישראל למדיין (ל”א / 8). (ע”כ. מומלץ. המאמר מנתח את המושגים גרכה וקללה))..
2. וְלֹֽא-הָלַ֥ךְ כְּפַֽעַם-בְּפַ֖עַם לִקְרַ֣את נְחָשִׁ֑ים וַיָּ֥שֶׁת אֶל-הַמִּדְבָּ֖ר פָּנָֽיו: וַיִּשָּׂ֨א בִלְעָ֜ם אֶת-עֵינָ֗יו וַיַּרְא֙ אֶת-יִשְׂרָאֵ֔ל שֹׁכֵ֖ן לִשְׁבָטָ֑יו וַתְּהִ֥י עָלָ֖יו ר֥וּחַ אֱלֹהִֽים
פסוק קצת מוזר, מה קרה ומה קורה? מתוך
https://www.biu.ac.il/JH/Paras
הפסקה דלעיל היא נושא דיוננו, ובזיקה לה נציג ארבע שאלות:
א. מדוע נשתנתה הליכת בלעם הנוכחית, שבה לא הלך “לקראת נחשים”, כבעבר?
ב. מדוע שת בלעם פניו אל “המדבר”, ומהו “מדבר” זה?
ג. האם יש קשר בין היות ישראל “שכן לשבטיו” ובין העובדה שרק עתה, בברכה השלישית, שרתה לראשונה על בלעם “רוח אלוקים”? )ביטוי זה אינו מופיע בשתי ברכות בלעם הקודמות!(.
…..
להלן תשובות אפשריות:
לשאלה א: עד עתה ניסה בלעם “להתחכם” ולקלל את ישראל. לאחר שנוכח “כי טוב בעיני ה’ לברך את ישראל”, הפסיק את ה”התחכמות” וגמר אומר “לברכם בלב שלם” )כלשון רשב”ם,
הוא רבינו שמואל בן מאיר, נכדו של רש”י, צרפת, המאה הי”א(.
ואמנם נראה, כי נכון פירש י’ ליכט, לפי פשוטו של מקרא, כי “לא נזקק )בלעם( לאמצעים המקובלים על קוסמים כדי לזכות בכוח נבואה, וממילא לא התבודד, כפי שעשה בפעמים
הקודמות, אלא ‘וישת אל המדבר פניו’: הפנה את מבטו אל שטח שבו שכנו שבטי ישראל, כדי לקבל השראה רק מן ההתבוננות בהם”.]1[
לשאלה ב: רש”י פותר את שאלת “המדבר” )אליו שת בלעם את ניו( “כתרגומו” )=של אונקלוס(: “למדברא, דעבדו ביה בני ישראל עגלא”. לאמור, זהו אותו “מדבר” שבו חטאו בני
ישראל בעשותם עגל )זהב(. אם כך, שני הפירושים, תרגום אונקלוס הארמי, ובעקבותיו רש”י, מופרכים מעיקרם: הרי הוי”ו של “וישת” היא וי”ו הניגוד )”אבל שת”; כפי שתורגם
באנגלית: but ]2[, ובגרמנית: aber ]3[(, כעולה לנו מתשובה א’ שלפיה הגיע בלעם למסקנה, כי לא ילך עתה לקראת “ניחוש” כבעבר, אלא ילך עתה, לראשונה, מתוך כוונות חיוביות “לברך
את ישראל”, ולכן שת פניו אל “המדבר” דווקא. לפיכך “המדבר” בהקשר שלפנינו צריך לשאת אופי חיובי, ולא שלילי. מה שייך אפוא לפרש כאן, במקום כה בלתי-מתאים, את “המדבר”
כמקום שבו התרחש בעבר חטא העגל?
……. אלא שבדיקה מקיפה בתרגומי התורה לארמית ]4[ ובמקורות המדרש מעלה, כי קיימת מסורת מדרשית ותרגומית-ארמית מבוססת, הקושרת את “המדבר”
לחטא העגל. אלא שדרכי הפירושים לא ננעלו, ויש לפרש מגמה זו כחלק של עמדה כוללנית קודמת, ולא פרשנות מקומית-ספציפית, כפי שקיים הרבה במדרש )למשל, המדרש מתייחס אל עשו כסטריאוטיפ
שלילי ודן אותו לשלילה במקרים רבים שאין לכך שום יסוד במקרא, ולו הקטן ביותר. הדבר נובע משיקולים חינוכיים כלליים, כפי שהוכח במחקרים שונים, וכנראה גישה דומה
מוצגת גם לפנינו(. לכן מותר שלא לראות בפרשנות זאת פשוטו של מקרא. (ע”כ)
ומתוך
http://www.kab.co.il/heb/conte
…. לב) כתוב בבלעם, ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים, כי כן הוא דרכו. כי היה מנחש. וכן בלבן כתוב, נחשתי, שהסתכל בכשפיו ובקסמיו, כדי לדעת את עסקיו של יעקב. וכשרצה לאבד את יעקב, בנחשים וכשפים שלו, רצה להאבידו, הקב”ה לא עזב את יעקב, כי אמר לו, פן תדבר.
לג) כמו שאמר בלעם בן בנו של לבן, כי לא נַ-חַש ביעקב. כלומר מי יכול להם. כי זקֵנִי רצה לאבד את אביהם בנחשים ובקסמים שלו ולא עלה בידו, שהקב”ה לא הרשהו לקלל. כמ”ש, כי לא נַ-חַש ביעקב ולא קסם בישראל.
לד) ובכל עשרת מיני כשפים וקסמים מהארת הכתרים התחתונים, עשה לבן כנגד יעקב, ולא יכול לו. כי כולם עשה לבן לנגדו. ולא עלה בידו להרע לו, שכתוב, ותחליף את משכורתי עשרת מונים ולא נתנו אלקים להרע עמדי. וכתוב, לשׂעירים אשר הם זונים אחריהם. מונים, הם מינים. ועשרה מינים הם של כשפים וקסמים בכתרים התחתונים דקליפות, וכולם עשה לבן לנגדו.
לה) עשרה מינים הם: קוסם, קסמים, מעונן, ומנחש, ומכשף, וחובר חבר, ושואל אוב, וידעוני, ודורש אל המתים, הרי עשרה. ונראה שקסמים חושב לשני מינים, להיותו לשון רבים.
לו) נחש וקסם שני מינים הם, ובמדרגה אחת עולים. וכשבא בלעם כנגד ישראל, עשה בקסם, כמ”ש וקסמים בידם. וכנגד יעקב בא לבן בנחש. ולא עלה בידיהם. וכמ”ש, כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל.
לז) אמר בלעם לבלק, מי יוכל להם, כי כל הקסמים והכשפים שבכתרים שלנו, מהארת המלכות של מעלה מתעטרים, והוא, ז”א, נתקשר בהם, בישראל, שכתוב, ה’ אלקיו עמו ותרועת מלך בו. וע”כ לא נוכל להם בכשפים שלנו.
לח) חס ושלום, שבלעם היה יודע משהו בקדושה שלמעלה. כי הקב”ה לא רצה בשום עם ולשון שישתמשו בכבודו, אלא הבנים הקדושים שלו בלבדם, ישראל.
ומתוך המאמר לעיל
…פרשת בלק היא הפרשה היחידה בתורה, מאז תחילת ספר שמות, בה הנביא אינו משה. נושא הפרשה – כמו נושא התורה כולה – הוא אמנם עם ישראל, אך היחס אליו הוא במבט מבחוץ, ולא מתוך מחנה ישראל. חז”ל במסכת בבא-בתרא קבעו: “משה כתב ספרו ופרשת בלעם ואיוב”. הם הפרידו בין התורה כולה לבין פרשת בלעם, כדי ללמד שמשה כתב את פרשת בלעם כפי שציווה לו ה’, כחלק מן התורה. למעשה, מאחורי קביעה זו עומד עולם שלם.
אמר רבי יוחנן: כל מקום שנאמר וישב אינו אלא לשון צער, שנאמר: “וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב”. “וישב יעקב בארץ מגורי אביו בארץ כנען … ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם” (בראשית לז א-ב). ונאמר: “וישב ישראל בארץ גושן…. ויקרבו ימי ישראל למות” (בראשית מז כו-כט).
אולם, אין זה ההסבר היחידי לבחירת השיטים, שמהם יבנו את המשכן וכליו. השם “שיטים” מצלצל באוזנינו ומזכיר לנו מאורעות שליליים : “וישב ישראל בשיטים ויחל העם לזנות”[8]. עם ישראל נופל למדרגה נמוכה של זנות וע”ז, עבודת בעל פעור, שזו עבודה זרה בצורתה הנמוכה ביותר – עשיית צרכים מול פסלים.
לכאורה, מן הראוי היה שלא להזכיר, ואפי’ ברמז, את מעשה השטות בשיטים ואת זנות ישראל, במקום שהשכינה שורה, במשכן. אולם במדרש תנחומא אנו מוצאים דברים אחרים:
“למה קורא אותם עצי שטים ? כדי לרפאות מה שעתידים לעשות בשטים”[9]- כלומר מעין “הקדים רפואה למכה”. ישראל עתידים לחטוא בשיטים וכדי לרפא את החטא ולתקן, הקדים הקב”ה וציוום שייקחו את השטים ויבנו מהם את המשכן וכליו. את הנק’ הזו מבאר הילקוט מעם לועז[10] בהרחבה.
“והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית ה’ יצא והשקה את נחל השיטים”[11].
נחל השטים הוא הירדן , המוביל לסדום, עיר החטאים והזימה. כל זוהמתם נבעה מן המים ששתו, ויעקב אבינו, בחיבתו, צפה שישראל יכשלו בשיטים, כיון שישתו ממימי נחל השיטים, ועקב שימוש בעצי שיטים לבניית המשכן וכליו יחלש כוח היצר הרע שלהם. ובאמת הנכשלים בעוון הזנות בשיטים היו הערב רב ולא ישראל עצמם.
ולעתיד לבוא יצא מעיין מבית ה’, מן המקדש- בנין הקבע של השכינה והוא ישקה, במים המחיים את נחל השיטים וימתיק את הגלולה המרה, ובמילים אחרות- כל אותה זנות ועבודה זרה ייעלמו מן העולם ובמקומם תופיע אהבת ה’ וחיות נפלאה.(ע”כ)