From:
Date: Sat, Apr 18, 2020 at 11:32 PM
Subject: ביום השמיני, וירא כבוד ה’. ותצא אש. את זה תאכלו
To:
הערה מאוחרת – לפי ההערה להלן, הייתי כמעט מוכן והיה הכוונתי לשלוח את הגליון השבועי אתמול – יום שישי בצהריים, אבל אז אירעה תקלה והמשלוח לצערי נדחה למוצ”ש.
הערה – עקב הסגר והדילול הגדול בפעילויות היומיומיות, ניתנת לי האפשרות לעיין בפרשת השבוע בזמן שהתפנה. אי לכך אני מקווה להוציא את הגליון לפני כניסת השבת הקרובה
ולא כל כך לפרשה – מאמר על המגפות בתנ”ך ב –
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5712967,00.html
ערב שבת שלום
פרשת שמיני
משהו מהצד — קוראים בפרשה
וַתֵּ֤צֵא אֵשׁ֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהֹוָ֔ה וַתֹּ֨אכַל֙ עַל-הַמִּזְבֵּ֔חַ
וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י יְהוָֹ֖ה וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם…
סתם דמיינתי – אולי כדאי לכתוב המשך עדכני לספר התורה איך נאמר בפרשתנו, פעמיים על ה’ ששולח את האש (איך נאמר אשה לה’ = אשה = אש ה’. אנחנו מעלים לו קורבן ואש יורדת משמים,
והנה, באוסטרליה לפני מספר חודשים ירדה אש מהשמיים ואכלה חצי מדינה (שלא לדבר על הרי געש המפוזרים בעולם שמפעם לפעם יורקים אש (שיוצאת מלפני ה’) ש”אוכלת” קורבנות אדם, ומה עוד שיש לנו ברקע הפרת הבטחה מימות נח שלא יהיה עוד מבול לשחת את הארץ יהנה זכינו בצונאמי ומפעם לפעם טורנדויים וטייפונים),
ובימים טרופים אלה אפשר להוסיף ולומר
ותצא אש (נגיף קורונה) מלפני ה’ ותאכל מעל 100 אלף איש ואישה, טף וזקן… ועדיין לא שב חרון אפו, ועוד ידו נטוייה. אז נשוב לענייננו –…
ערב שבת שלום
וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֔י קָרָ֣א מֹשֶׁ֔ה לְ..
חומש ויקרא אינו נראה כספר שמתאר היסטוריה כמו החומשים האחרים. רובו של ספר עוסק בנושאים שאכן קשורים ל:=”תורת כהנים”.
עיון בספר ויקרא = “תורת כהנים”, מגלה שפרט לסיפור עלילתי קצר על האיש המקלל (פרק כד,), אין בו סיפורי עלילה שמתארים בו אירועים של בני ישראל במדבר. כן, יש לנו את העלילה של הקדשת הכהנים ושריפת שני בני הכהן הגדול, שני אירועים “היסטוריים” (????)
ואכן הפסוק האחרון בחומש מסכם
אֵ֣לֶּה הַמִּצְוֹ֗ת אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָֹ֛ה אֶת-מֹשֶׁ֖ה אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֖ר סִינָֽי: (חזק)
רובו ככולו של החומש הוא אוסף חוקים ומצוות, ולקראת הסיום אפילו תוכחה (קטנה???) איומה ומאיימת.
לכאורה אין קשר “כרונולוגי” עלילתי בין חומש שמות לחומש ויקרא. ההמשך העלילתי הוא חומש במדבר אלא ש –
לפני שלושה שבועות בסיום חומש שמות קראנו
וְלֹֽא-יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל-אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי-שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶֽעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד יְהֹוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת-הַמִּשְׁכָּֽן:
לפני שבועיים, בתחילת חומש ויקרא קראנו
וַיִּקְרָ֖א אֶל-מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר יְהוָֹה֙ אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר..
הפסוק הפותח את החומש מקשר (באופן מלאכותי) בין חומש שמות לחומש ויקרא — — משהראה שאינו יכול להיכנס אז הוא (כנראה) נעלב וכנראה היה בסביבה, או שה’ והוא קבעו ביניהם, או שהיה לו סמארטפון (או זום) מדברי ובו הוא קיבל הזמנה מה’.
,
(יש להעיר שבפסוקים לעיל “אהל מועד” = “משכן” שני שמות לאותו מקום, לעומת כתובים אחרים שמדברים על אהל מועד מחוץ למחנה.)
צפיתי בנספר קטעים בסרט 10 הדברות (יציאת מצריים, קריאת ים סוף וכו’) ובו בזמן חשבתי על הפרשה – שמיני, ועל פרשות קודמות שעוסקות בהקמת המשכן, וכל האירועים שקדמו להקמת המשכן. משום מה זה לא הסתדר לי. יופי של סרט, צילומים, עלילה וכו’, מעניין שבסרט נכנס הרבה מהמדרש אבל כללית זה הפריע, איך אומרים לא כך כתוב בתנ”ך. מה שכן, הסרט העשיר לי את הדמיון ואני יכול עכשיו תוך כדי עיון במקרא, לדמיין (בנוחיות יתר) מה אירע במצריים, במדבר, רוב סיפורי חומש שמות וקצת סוף פרשת צו ותחילת פרשת שמיני, שסוף סוף חוזרים לבני ישראל —
וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֔י קָרָ֣א מֹשֶׁ֔ה לְאַֽהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו וּלְזִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל:
וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל-אַֽהֲרֹ֗ן קַח-לְ֠ךָ֠ …
וְאֶל-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר קְח֤וּ…
הבה ננסה לדמיין מה קורה במדבר סיני בסוף החודש ה – 12 (של השנה הראשונה) ליציאת מצריים, אחרי מספר חודשים של נדודים, מלווים בהרפתקאות “מוזרות” ו – כ 5 חודשים לבניית המשכן.
לפי הסרט, היו להמוני בני ישראל (שכבר התחלקו לשבטיהם) עגלות (ואנשים) עמוסים באוצרות של חפצים, מתכות ותכשיטים. הם נדדו כ – 3 חודשים והגיעו למדבר סיני. שם, הם מצאו את עצמם ניצבים מול הר סיני נדהמים למראה עיניהם ולמשמע אוניהם. כחודש ומשהו לאחר מכן משה רבנו יורד מההר כשבראשו (או ביומניו) יש פרטים על הקמת המשכן (הידוע גם כאהל מועד).בירידה הוא רואה את החגיגה סביב עגל הזהב ואז הוא שובר את שני לוחות הברית, וכנראה מתפלל עוד חודש וחצי. לא ברור אם במשך זמן זה הוא העביר את הוראות בניית המשכן לבני ישראל.
מה שכן – באמצע החודש ה -10 לצאת בני ישראל ממצרים, אחרי העלייה להר סיני והירידה, הוא מעביר את הדרישות לאסוף תרומות וחומרים, מוסר פרטים על הציווי הא-להי לבניית המשכן. עשיית כליו ותפירת בגדי הכהונה (ל – 4 בני אהרן) ובגדי פאר לאהרן אחיו. הבנייה וכו’ נמשכה כ – 5 חודשים והכל מוכן לטקס.
ומוזר הכל מסופר על משה ואחיו הכהנים (איפה הייתה מרים האחות בכל הטכס, הרי הנשים השתתפו בכל תהליך הבנייה???) אבל אין שום זכר לנשים בסיפור ושום כלום על תגובות או התנהגות העדה.
לפני שלושה שבועות קראנו/שמענו —
וּמִן-הַתְּכֵ֤לֶת וְהָֽאַרְגָּמָן֙ וְתוֹלַ֣עַת הַשָּׁנִ֔י עָשׂ֥וּ בִגְדֵֽי-שְׂרָ֖ד לְשָׁרֵ֣ת בַּקֹּ֑דֶשׁ וַֽיַּֽעֲשׂ֞וּ אֶת-בִּגְדֵ֤י הַקֹּ֨דֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַֽהֲרֹ֔ן
הרבה עבודה, אבל לפי המקרא היו גם הרבה עובדים/ות (מתנדבים/ות???) כך שהעבודה הסתיימה תוך כ – 5 חודשים
ואז ה’ מאותת שהוא “מפסוט” מהתוצאה.
וַיְהִי בַּחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן, בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית–בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ: הוּקַם הַמִּשְׁכָּן. ….
וַיְכַ֥ס הֶֽעָנָ֖ן אֶת-אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וּכְב֣וֹד יְהֹוָ֔ה מָלֵ֖א אֶת-הַמִּשְׁכָּֽן:
וְלֹֽא-יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל-אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי-שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶֽעָנָ֑ן ….
מעניין, וכאמור לעיל לא פלא שמייד (???) – בפתיחה לחומש/פרשת ויקרא
וַיִּקְרָ֖א אֶל-מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר יְהוָֹה֙ אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר:
ה’ כנראה מאפשר למשה להיכנס (או שמשה חיכה בחוץ???) ומעביר לו הנחיות חדשות/ישנות בנושא הקורבנות כללית ופרטית בקשר לטקס ההקדשה שנמשכה 8 ימים.
ראשית – הוראות מפורטות על הקורבנות שה’ דורש, והגיע הזמן להדריך את אהרן ובניו ולתת להם שיעורים תיאורטיים ותרגול מעשי —
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָֹ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
קַ֤ח אֶֽת-אַֽהֲרֹן֙ וְאֶת-בָּנָ֣יו אִתּ֔וֹ וְאֵת֙ הַבְּגָדִ֔ים וְאֵ֖ת…..
וַתִּקָּהֵל֙ הָֽעֵדָ֔ה אֶל-פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד: …
וַיַּקְרֵ֣ב מֹשֶׁ֔ה אֶֽת-אַֽהֲרֹ֖ן וְאֶת-בָּנָ֑יו וַיִּרְחַ֥ץ אֹתָ֖ם בַּמָּֽיִם:
וַיִּתֵּ֨ן עָלָ֜יו אֶת-הַכֻּתֹּ֗נֶת וַיַּחְגֹּ֤ר אֹתוֹ֙ ….
וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל-אַֽהֲרֹ֣ן וְאֶל-בָּנָ֗יו בַּשְּׁל֣וּ אֶת-הַבָּשָׂר֘ פֶּ֣תַח אֹ֣הֶל מוֹעֵד֒ וְשָׁם֙ תֹּֽאכְל֣וּ אֹת֔וֹ וְאֶ֨ת-הַלֶּ֔חֶם
וּמִפֶּ֩תַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד לֹ֤א תֵֽצְאוּ֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים עַ֚ד י֣וֹם מְלֹ֔את יְמֵ֖י מִלֻּֽאֵיכֶ֑ם
וּפֶ֩תַח֩ אֹ֨הֶל מוֹעֵ֜ד תֵּֽשְׁב֨וּ יוֹמָ֤ם וָלַ֨יְלָה֙ שִׁבְעַ֣ת יָמִ֔ים … וְלֹ֣א תָמ֑וּתוּ כִּי-כֵ֖ן צֻוֵּֽיתִי:
כך שאהרן ובניו היו בהסגר 7 ימים שכנראה הוקדשו ללימודים (ואולי בני ישראל עומדים/יושבים בחוף 7-8 ימים ושותקים.
יש לשער שמשה רבנו היה במשכן כל 7 הימים להרכיב חלקים להקריב קורבנות ולהדריך את אהרן ובניו – והשבוע אנחנו קוראים
וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֔י קָרָ֣א מֹשֶׁ֔ה לְאַֽהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו….. (היכן הם היו לפני הקריאה?)
וַיִּקְח֗וּ אֵ֚ת אֲשֶׁ֣ר צִוָּ֣ה מֹשֶׁ֔ה אֶל-פְּנֵ֖י אֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד וַֽיִּקְרְבוּ֙ כָּל-הָ֣עֵדָ֔ה וַיַּֽעַמְד֖וּ ….
אז אנחנו שם במדבר סיני בסוף החודש ה – 12 לצאת בני ישראל ממצריים. מעניין שלא נזכרת השנה, חונים לא רחוק מהר סיני. ונזכור ברקע שיש לנו עסק עם כ – 2 מליון נפשות ואולי יותר.
מעניין גם שיש בין חז”לינו חילוקי דעות וחישובים סותרים באיזו שנה לבריאת העולם נחנך המשכן – כלומר באיזו שנה לבריאת העולם (יצאו בני ישראל ממצריים)
כבר עיינתי בנושא על סתירות במקרא בקשר לתאריכים, אבל כללית ניתן לומר שהמשכן לפי המקרא נחנך כשבועיים (או שלושה – אם הוא נחנך בחודש ה =12 הוא חודש אדר) לפני תום השנה ליציאה ממצריים, שהייתה ב 15 לחודש הראשון
ניתוח נושא תאריכי הקמת המשכן ניתן
http://tora.us.fm/tnk1/tora/wyqra/yom8_1.html
(לא אצטט)
אז לפי המקרא – מתנדבים מבני ישראל מקימים משכן וכנראה מתייצבים כל יום לפני המבנה החדש לצפות במשה המנהיג עובד בשחיטת קורבנות יום יום ובאכילה בשרית בלתי פוסקת של אהרן ו – 4 בניו. (היכן הייתה אלישבע ונשות הבנים????) (את מי זה מעניין.???)
כך משה עובר את 7 ימי המילואים, בהם הוא גם המנהיג וגם הכהן הגדול — כך לפי ההוראות שהוא קיבל במרוצת 40 הימים (הראשונים וכנראה גם השניים) לשהותו על הר-סיני,
אין לנו ידע נוסף על התנהגות העדה שהתקהלה (לעיתים???) מול אוהל מועד (= המשכן) ,ולא יודעים מה “עמך” חשב על המשכן המפואר ועל בגדי אהרן הכהן.
ומעניין להיזכר את ההתלהבות ההמונית לתרום ולעסוק בהקמת המשכן -יש לנו את “העדות” בכתב —
וַיָּבֹ֕אוּ כָּל-אִ֖ישׁ אֲשֶׁר-נְשָׂא֣וֹ לִבּ֑וֹ וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נָֽדְבָ֨ה רוּח֜וֹ אֹת֗וֹ הֵ֠בִ֠יאוּ אֶת-תְּרוּמַ֨ת יְהֹוָ֜ה לִמְלֶ֨אכֶת אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ וּלְכָל-עֲבֹ֣דָת֔וֹ וּלְבִגְדֵ֖י הַקֹּֽדֶשׁ:
וַיָּבֹ֥אוּ הָֽאֲנָשִׁ֖ים עַל-הַנָּשִׁ֑ים כֹּ֣ל | נְדִ֣יב לֵ֗ב הֵ֠בִ֠יאוּ חָ֣ח וָנֶ֜זֶם
וְכָל-אִ֞ישׁ אֲשֶׁר-נִמְצָ֣א אִתּ֗וֹ תְּכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י…. וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים הֵבִֽיאוּ:
כָּל-מֵרִ֗ים תְּר֤וּמַת כֶּ֨סֶף֙ וּנְחֹ֔שֶׁת הֵבִ֕יאוּ
וְכֹ֡ל אֲשֶׁר֩ נִמְצָ֨א אִתּ֜וֹ עֲצֵ֥י שִׁטִּ֛ים… הֵבִֽיאוּ:
וְכָל-אִשָּׁ֥ה חַכְמַת-לֵ֖ב בְּיָדֶ֣יהָ טָו֑וּ וַיָּבִ֣יאוּ מַטְוֶ֗ה אֶֽת-הַתְּכֵ֨לֶת֙
וְכָ֨ל-הַנָּשִׁ֔ים אֲשֶׁ֨ר נָשָׂ֥א לִבָּ֛ן אֹתָ֖נָה בְּחָכְמָ֑ה טָו֖וּ אֶת-הָֽעִזִּֽים:
וְהַנְּשִׂאִ֣ם הֵבִ֔יאוּ אֵ֚ת אַבְנֵ֣י הַשֹּׁ֔הַם …וְאֶת-הַבֹּ֖שֶׂם וְאֶת-הַשָּׁ֑מֶן…
כָּל-אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר נָדַ֣ב לִבָּם֘ אֹתָם֒ לְהָבִיא֙ לְכָל-הַמְּלָאכָ֔ה …. הֵבִ֧יאוּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֛ל נְדָבָ֖ה …
} וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל-מֹשֶׁ֣ה לֵּאמֹ֔ר מַרְבִּ֥ים הָעָ֖ם לְהָבִ֑יא …
וַיְצַ֣ו מֹשֶׁ֗ה וַיַּֽעֲבִ֨ירוּ ק֥וֹל בַּֽמַּֽחֲנֶה֘ לֵאמֹר֒ אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֗ה אַל-יַֽעֲשׂוּ-ע֛וֹד מְלָאכָ֖ה לִתְרוּמַ֣ת הַקֹּ֑דֶשׁ וַיִּכָּלֵ֥א הָעָ֖ם מֵֽהָבִֽיא:
וְהַמְּלָאכָ֗ה הָֽיְתָ֥ה דַיָּ֛ם לְכָל-הַמְּלָאכָ֖ה לַֽעֲשׂ֣וֹת אֹתָ֑הּ וְהוֹתֵֽר:
איזו התלהבות, איזה יופי של , — (11 פעמים מופיע השימוש בשם הפועל “להביא”) כל האנשים והנשים(כן הנשים לקחו חלק לא קטן בתרומות ????).
אגב מהיכן היה להם את כל הרכוש היקר וכו’????? (והאם בככל הם זכרו את” מלחמת האזרחים” שבני לוי החלו בהרג המוני והמגפה??? אף מילה. ואולי כל ההתלהבות להביא “נדבה” הייתה כתוצאה מזה שבני לוי עם חרבות בידם עברו ולקחו, כמו שנאמר
וְזֹאת֙ הַתְּרוּמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּקְח֖וּ מֵֽאִתָּ֑ם זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף…
ופתאום המשכן הוקם, אהרן ובניו (לפתע) נבחרים להיות הכהנים ואין פוצה פה ומריע “הידד? או להיפך ואין פוצה פה ומצפצף???
סביר להניח שהעם כנראה מבין ושתק. ??.( ציפיתי שיהיו קצת הפגנות – למשל כמו בפרשת המרגלים ופרשת קורח (פרשה שאולי קרתה בבימי המילואים או מייד לאחר מכן, (אבל אין מוקדם….). אנחנו יודעים גם על האורגיה עם בנות מדיין בפרשת “בעל פעור” (מול המשכן????) (ואולי היו הפגנות מחאה אבל הוטלה צנזורה חמורה)
מה העם עושה במשך 7-8 ימים אלה או בכלל?
. מוזר.אבל עוד מעט נראה שהם בכו ( 2 מיליון + נפשות) אבל ללא מחיאות כפיים
(נסחפתי) – יש הרבה אי סדר (וקצת סתירות) ועל זה מדובר בגליונות קודמים
שאילות למחשבה
1, מה קרה ביום השבת במשך 7 הימים? האם הכל היה כרגיל? למה עורך התורה לא ניצל את ההזדמנות להכניס דוגמה. הרי בפרשות קודמות יחד עם המינוי לבנייה בא גם הציווי לשמירת השבת טאף נאמר מספר פעמים.
- מה עשה העם 7- 8 ימי המילואים? איך העדה חגגה את הקמת המשכן? (אולי אחכה לפרשת נשא בעיון נוסף על מתנות הנשיאים)
עיונים קודמים
תשע”ד
http://toratami.com/?p=124
תשע”ה
http://toratami.com/?p=356
(על – ויהי ביום השמיני, דרש דרש, זאת החיה אשר תאכלו– טמא/טהור)
תשע”ו
http://toratami.com/?p=553
(על – טקס שבעת ימי המילואים, ויהי ביום… ותצא אש מלפני ה’, היום השמיני, וישא אהרן את ידיו…, ותצא אש זרה… ותאכל… יין ושכר אל ישתו, סנפיר וקשקשת- שקץ, טומאת שרצים/נבלות)
פרשת שמיני – תשע”ז
http://toratami.com/?p=757
(על: ויהי ביום השמיני קרא משה…, ראיית כבוד ה’. ויבא משה ואהרן…. ויצאו ויברכו את העם, ותצא אש מלפני ה’…ותאכל אותם…. בקרובי אקדש, יין ושכר…, זאת החיה אשר תאכלו, וכל הולך על כפיו)
פרשת שמיני – תשע”ח
ttp://toratami.com/?p=974
(על: קח לך עגל… וכפר בעדך, את זה לא תאכלו… טמא…יטמא, וזה לכם הטמא בשרץ, טהור הוא).
פרשת שמיני – תשע”ט
http://toratami.com/?p=1208
על: אירועי 7 הימים – טקס הקדשת המשכן, ביום השמיני… קחו שעיר עזים, וישא אהרן את ידיו…., וירא כל העם וירנו ויפלו, וישאום בכתנתם, ואת אלה תשקצו
לרענון – מה (בקיצור) תוכן פרשת שמיני,
בקצרה יש בפרשה שלושה – ארבעה נושאים עיקריים
— הקדשת המשכן, והכהנים
— שריפת שניים מבני אהרן
— היתרי ואיסורי אכילת בשר(כולל עוף ,דגים ורמשים)
— דיני טומאה וטהרה במגע עם נבלות
וציטוט חלקי פסוקים —
- קורבנות היום השמיני – על ידי אהרן ובניו ובני ישראל
בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֔י קָרָ֣א מֹשֶׁ֔ה לְאַֽהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו וּלְזִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל:
וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל-אַֽהֲרֹ֗ן קַח-לְ֠ךָ֠ עֵ֣גֶל בֶּן-בָּקָ֧ר לְחַטָּ֛את וְאַ֥יִל
וְאֶל-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל תְּדַבֵּ֣ר לֵאמֹ֑ר קְח֤וּ שְׂעִיר-עִזִּים
- – שריפת שני בני אהרן ותוצאותיה
וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי-אַֽ֠הֲרֹ֠ן נָדָ֨ב וַֽאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ
וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י יְהוָֹ֖ה וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תו
כָּל-בֵּ֣ית יִשְׂרָאֵ֔ל יִבְכּוּ֙ אֶת-הַשְּׂרֵפָ֔ה
- תלונת משה על בני אהרן
וַ֠יִּקְצֹ֠ף עַל-אֶלְעָזָ֤ר וְעַל-אִֽיתָמָר֙
מַדּ֗וּעַ לֹֽא-אֲכַלְתֶּ֤ם אֶת-הַֽחַטָּאת֙
- מיתרי ואיסורי אכילת בשר חיות, עופות ודגים
זֹ֤את הַֽחַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר תֹּֽאכְל֔וּ
אַ֤ךְ אֶת-זֶה֙ לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ
- טומאה וטהרה במגע – של אדם וכלים
אֵ֛לֶּה הַטְּמֵאִ֥ים לָכֶ֖ם בְּכָל-הַשָּׁ֑רֶץ כָּל-הַנֹּגֵ֧עַ בָּהֶ֛ם בְּמֹתָ֖ם…
מִכָּל-הָאֹ֜כֶל אֲשֶׁ֣ר יֵֽאָכֵ֗ל אֲשֶׁ֨ר יָב֥וֹא עָלָ֛יו מַ֖יִם יִטְמָ֑אכָל-מַשְׁקֶה֙ אֲשֶׁ֣ר יִשָּׁתֶ֔ה בְּכָל-כְּלִ֖י יִטְמָֽא
או סיכום סיפורי קצר מתוך –
https://old.galim.org.il/cgi-bin/week_issue/mabaparasha.pl?parashaId=28
… טקס המילואים של אהרון ובניו מסתיים ביום השמיני, עם הַקְרבת קורבנות, כאשר מברכים אהרון ומשה את כל העם, ונראה כבוד ה’ אל כל העם. נדב ואביהוא, בני אהרון, מחליטים (אולי מתוך התרגשות) להקריב “אש זרה”- שה’ לא ציווה אותם. על דבר זה הם נענשים, ויוצאת אש מלפני ה’ השׂורפת אותם למוות.
בפרשת שמיני קובע ה’ כללים לגבי בעלי חיים המוּתָרים או האסורים באכילה. למשל, בין הבהמות מותר לאכול חיות המַפריסוֹת פַּרסָה, שוסעות שֶסַע ומעלות גֵירה (למשל, פרה). מחיות המים מותר לאכול את בעלי סנפיר וקשְׂקֶשֶׁת. ומשֶרֶץ העוף את אלה שיש להם כרעיים מעל לרגליים, לנתר בהם (למשל, ארבה, חגב וחרגול).
ואם כבר אז איור מהאתר הנ”ל – לקישוט
נושאים ופסוקים לעיון נוסף
וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֔י … קַח-לְ֠ךָ֠ עֵ֣גֶל בֶּן-בָּקָ֧ר לְחַטָּ֛את וְאַ֥יִל …..קְח֤וּ שְׂעִיר-עִזִּים֙ לְחַטָּ֔את וְעֵ֨גֶל
למה נבחרו בעלי חיים אלה לקורבן ולמה אהרן חייב לקחת עגל לחטאת ובני ישראל חייבים לקחת שעיר עזים לחטאת – למה ההבדל ומה היא המשמעות?
מתוך
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=3&perek=9&mefaresh=kli_yakar
…
קח לך עגל בן בקר לחטאת. יש מקשים: למה עגל של אהרן בא לחטאת, ועגל של ישראל בא לעולה?
ואמרו בזה, לפי שבחטא העגל לא חטא אהרן במחשבה, שהרי ודאי לא נתכוין לשם עבודה זרה כלל, ועיקר חטאו היתה במעשה שעשה העגל בפועל כמו שכתוב (שמות לב לה): ויגוף ה’ את העם על אשר עשו את העגל אשר עשה אהרן. מה תלמוד לומר אשר עשה אהרן?
אלא להורות בא שאהרן לא חטא כי אם בעשיית העגל, ולא במחשבה, על כן קרבנו עגל לחטאת המכפר על חטא המעשה, אבל ישראל שחטאו גם במחשבה כי ודאי לשם עבודה זרה נתכוונו, על כן קרבנם עגל לעולה, הבא על חטא ההרהור. ומה שקשה על פירוש זה, הלא ישראל חטאו גם במעשה, שהרי השתחוו לו ויזבחו לו, ולמה לא הביאו לכפרה עגל לחטאת?
נראה לי שעל חטא הזביחה הביאו לכפרה השעיר, לפי שנאמר (ויקרא יז ז): ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים, והיכן מצינו שזבחו ישראל לשעירים, שאמר לשון עוד?
אלא ודאי שעל מה שנאמר בעגל ויזבחו לו קאי, כי זביחה זו ודאי היתה לשעירים לשדים לא אלוה, כי כל המעשה ההוא היה מעשה שטן ושעירים ירקדו שם (ישעיה יג כא), על כן נאמר: קחו שעיר עזים לחטאת אבל אהרן שלא זבח לו כלל הביא עגל לחטאת לכפר על מה שעשה העגל.
אלא אמר להם משה: אתם יש בידכם מתחילה ויש בידכם מסוף. בתחילה, שנאמר (בראשית לז לא): וישחטו שעיר עזים, בסוף, שנאמר (שמות לב ח): עשו להם עגל מסכה, יבא שעיר ויכפר על מעשה שעיר, יבא עגל ויכפר על מעשה עגל, אבל אהרן לא היה לו חלק כי אם בעגל ע”כ.
ויש לדקדק, למה הוציא את אהרן מכלל מעשה דשעיר עזים, והלא גם לוי היה במעשה ההוא, ואדרבא שהיה לו חלק גדול במעשה ההוא יותר על אחיו כמו שפירש רש”י על פסוק שמעון ולוי אחים, (בראשית מט ה)?ומה שאמר בקרבן של אהרן והקרב לפני ה’. ובקרבן העם נאמר לזבוח לפני ה’?
יש אומרים:
לפי שהזביחה כשרה בזרים, אבל לא ההקרבה. ולי נראה, לפי שזבחי אלהים תכליתם להביא לידי רוח נשברה וישראל חטאו גם ברוח ההרהור, על כן נאמר בהם לזבוח לפני ה’ שאחר הזביחה יהיו לפני ה’, אבל אהרן שלא חטא במחשבה, על כן מיד אחר קיחת העגל לחטאת נאמר והקרב לפני ה’ כי מיד ותיכף נעשה קרוב אל ה’ אחר מעשה הקיחה.
פרק ט, ג
ואל בני ישראל תדבר לאמר. מה שצוה משה לאהרן שידבר אל ישראל, ולא צוה הוא בעצמו להם, לפי שרצה משה להראות לכל ישראל שאהרן נקי מן חטא העגל, דאם לא כן איך יצוה הוא להם קחו לכם עגל לכפרה, והרי יאמרו לו טול קורה כו’. או יהיה פירושו על דרך קשוט עצמך תחילה כו’ (ב”ב ס;), לפיכך מתחילה קח לך עגל בן בקר לקשֹׁט את עצמך תחילה ואחר כך ואל בני ישראל תדבר לאמר שיתקשטו גם המה ואז גם המה יכולין לקשט אחרים וזהו לשון לאמר.
קחו שעיר עזים לחטאת. לכפרה על מה שזבחו זבחיהם לשעירים, לכך נאמר לזבוח לפני ה’. ולא לשעירים כדרך שעשו בזביחה לעגל, כאמור.
ובתורת כהנים (ויקרא ט ג) דרשו
מה ראו ישראל להביא יותר מן אהרן?
אלא אמר להם משה: אתם יש בידכם מתחילה ויש בידכם מסוף. בתחילה, שנאמר (בראשית לז לא): וישחטו שעיר עזים, בסוף, שנאמר (שמות לב ח): עשו להם עגל מסכה, יבא שעיר ויכפר על מעשה שעיר, יבא עגל ויכפר על מעשה עגל, אבל אהרן לא היה לו חלק כי אם בעגל ע”כ.
ויש לדקדק, למה הוציא את אהרן מכלל מעשה דשעיר עזים, והלא גם לוי היה במעשה ההוא, ואדרבא שהיה לו חלק גדול במעשה ההוא יותר על אחיו כמו שפירש רש”י על פסוק שמעון ולוי אחים, (בראשית מט ה)?
ועוד, למה הזכיר לשון קודם וסוף, היה לו לומר אתם יש בידכם ב’ עבירות ולמה תלה העון במוקדם ומאוחר?
ועוד, מה ענין כפרת שעיר עזים לכפרת עון העגל?
גם פסוק ויקרבו כל העדה ויעמדו לפני ה’. צריך ביאור, כי לא פורש בו להיכן קרבו?
ומהו שאמר זה הדבר אשר צוה ה’ תעשו מה יעשו עוד נוסף על מה שכבר עשו?
והקרוב אלי לומר בהיתר ספיקות אלו, שבעל מדרש זה סובר שהא בהא תליא, שאותו מעשה של וישחטו שעיר עזים היה סבה גם למעשה עגל, יען כי מהידוע שמדת הקנאה שהיתה באחי יוסף גרמה להם אותו מעשה של וישחטו שעיר עזים ומאז נשתרשה בתוכם מדת הקנאה לדורות, כמו שכתוב (תהלים סט י): כי קנאת ביתך אכלתני. היא קנאת בית ישראל …המצויה בין ישראל בכל הדורות יותר מבכל האומות עד שיצא העגל הזה מתוך שרבים קנאו במשה במחנה כקרח ועדתו,
(לעניות דעתי המחבר “שכח” משהו.הוא הזכיר שאהרן שהיה צאצא של לוי גם היה היה חלק בשעיר העזים כמו עוד 9 מבני יעקב. והתירוץ שלו דחוק, אם גם לא לעניין. ועוד יותר שכח או התעלם מזה המחבר, שלוי יחד עם אחיו שמעון, רצחו
כל זכר בשכם וכו’. כךל שהיה על אהרן להקריב לא רק פר אחד אלא אולי עדר פרים +ממותה או פיל)
ומתוך מאמר על הנושא של כוונה מול תוצאה ב –
https://www.kipa.co.il/%D7%99%D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%A0%D7%99/%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%A7%D7%A8-%D7%94%D7%9B%D7%95%D7%95%D7%A0%D7%94-%D7%90%D7%95-%D7%94%D7%A2%D7%99%D7%A7%D7%A8-%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A6%D7%90%D7%94/
…
לפי מדרש זה צריך לקרא את הפסוקים כך:
“וַיֹּאמֶר אֶל אַהֲרֹן קַח לְךָ עֵגֶל בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת … וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר קְחוּ שְׂעִיר עִזִּים לְחַטָּאת וְעֵגֶל …”.
זאת משום שאהרון צריך לכפר על חטא העגל ולכן הוא אמור להקריב “עגל בן בקר לחטאת” (זהו המקום היחיד בכל התורה שנזכר בו הביטוי עגל בן בקר לחטאת ולא פר בן בקר לחטאת).
לעומתו, עם ישראל צריך להביא לחטאת גם שעיר עזים וגם עגל. העגל כדי לכפר על חטא העגל והשעיר כדי לכפר על מכירת יוסף בידי אחיו, שטבלו את כתונת הפסים שלו בדם השעיר, על מנת שאביהם יגיע למסקנה ש”טרף טרף יוסף”.
קולמוסים רבים נשתברו כדי להסביר את הקשר בין שני החטאים שנתבצעו בשני דורות רחוקים זה מזה וממילא בידי אנשים שונים. בדברינו השבוע נביא מדברי המלבי”ם בפירושו על ספר ויקרא ומדרש ההלכה שלו ה”ספרא”. המלבי”ם טוען שעל אחד משני החטאים הללו, עם ישראל היה יכול לטעון טענה שהייתה מוציאה אותו זכאי בדין.
על חטא מכירת יוסף יכלו האחים לטעון שכאשר אדם חוטא צריך לבחון את מעשיו במבחן התוצאה ולא במבחן הכוונה. לכן, אף על פי שכוונתם הייתה רעה התוצאה הייתה מצוינת. מכירתו של יוסף לעבד במצרים גרמה לכך שהוא הפך לסגנו של פרעה, מה שהציל את משפחתו בימי הרעב וממילא את עם ישראל לדורותיו.
על חטא העגל אפשר לטעון טענה הפוכה. כאשר האדם חוטא יש לבחון את מעשיו לפי מבחן הכוונה ולא לפי מבחן התוצאה. כוונתם של אהרון וגם של בני ישראל בבניית העגל הייתה לעבוד את הקב”ה. כך ניתן להוכיח בקלות מתוכן השיר ששרו סביבו:
“וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” (שמות ל”ב ד).
אומנם התוצאה הייתה איומה ונוראה – עבודת אלילים ב”מיטבה”.
לכן, לפני שהתחילו לעבוד במשכן, היה צורך לכפר על שני החטאים הללו, שאף על פי שעל כל אחד מהם ניתן לסנגר, על שניהם יחד אי אפשר. בהזדמנות זו נזכיר כי חטא מכירת יוסף – חטא יסודי בתחום של “בין אדם לחברו”, קדם לחטא העגל – חטא יסודי בתחום של בין אדם למקום
.(ע”כ)
ומתוך מאמר שמנתח את גישת הדרשן לפסוקי הפתיחה של הפרשה והקשר שלהם למעמד הר סיניב –
http://etzion.gush.net/vbm/archive/9-midhal/08hayom.php
….בדיקה בכל קרבנות הבקר שבתורה מעלה שזהו הקרבן היחיד בתורה שנזכר בשם “עגל”, ולא בשמות הרגילים “פר” או “שור”. ובפסוקים שלנו, לא זו בלבד שעגל נזכר כאן באופן יחידאי, אלא הוא אף נכפל! גם בחטאת אהרון וגם בעולת העם. דומה, אם כן, שהדרשן מצא כאן מילה מנחה הרומזת בצורה ברורה לחטא העגל….
ננסה אף כאן לטעון שההשוואה בין היום השמיני לבריאת השמים והארץ אין מקורה אך ורק בהשוואה המילולית, הפורמלית משהו, של “ויהי” – “ויהי”, אלא בהשוואה כללית בין תהליך הקמת המשכן לבריאת העולם. ואכן, בדיקה של פרשיות הבריאה והקמת המשכן מעלה הקבלות לשוניות מפתיעות:
היום השמיני
|
בריאת העולם
|
| “וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה כאשר צווה ה’ כן עשו.”
(שמות ל”ט, מג) |
סוף הבריאה: “וירא א-לוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד.”
(בראשית א’, לא) |
| “ותכל כל עבודת משכן אוהל מועד” (שמות ל”ט, לב); “ויכל משה את המלאכה.” (שמות מ’, לג) |
“ויכלו השמים והארץ וכל צבאם”; “ויכל אלוקים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה.”
(בראשית ב’, א-ב) |
מסתבר מאד, אם כן, שבתשתית הגזירה השווה של “ויהי ויהי” עומדת הקבלה רחבה יותר בין הפרשיות[7], שהגזירה השווה עצמה היא רק “קצה הקרחון” אותו חושף הדרשן לפנינו[8]. אך ננסה לברר, האם הדימיון המילולי בין הפרשיות טומן בחובו גם קשר רעיוני ביניהן, אליו מנסה הדרשן לרמוז? (ע”כ)
(איך נאמר – 70 פנים לתורה, כמה פנים לפסוק אחד?
מַדּ֗וּעַ לֹֽא-אֲכַלְתֶּ֤ם אֶת-הַֽחַטָּאת֙ בִּמְק֣וֹם הַקֹּ֔דֶשׁ… וְאֹתָ֣הּ | נָתַ֣ן לָכֶ֗ם לָשֵׂאת֙ אֶת-עֲוֹ֣ן הָֽעֵדָ֔ה לְכַפֵּ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם לִפְנֵ֥י יְהוָֹֽה:
הֵ֚ן לֹֽא-הוּבָ֣א אֶת-דָּמָ֔הּ אֶל-הַקֹּ֖דֶשׁ פְּנִ֑ימָה אָכ֨וֹל תֹּֽאכְל֥וּ אֹתָ֛הּ בַּקֹּ֖דֶשׁ כַּֽאֲשֶׁ֥ר צִוֵּֽיתִי:
2 פסוקים מרשימים בעוצמתם, אבל בקריאה שנייה הם נשמעים מוזרים. כל הנושא, כל מה שקרה בקשר לאכילה לא ברור. כבר עיינתי בנושא לפני כ – 5 שנים _דרש דרש..אבל לא
שמתי לה שכל הרוגז של משה היה “למה לא אכלתם”? האםהיו חייבים לאכול, האם לא היו להם הרבה בשרים אחרים – למשל מהשור ואיל לשלמים?למה לאכול דווקא את שעיר החטאת? הרי בין כך שורפים את כל הבשר שנותר למחרת בבוקר??? תמוה
.
, ברור יש לנו יום שמיני עמוס. האם אנחנו יודעים באיזו שעה אנחנו נמצאים.? לפני שנה בגליון —
http://toratami.com/?p=1208
עשיתי הערכת זמן, וחישבתי שעד לשריפת שני הבנים, עברו כ – 3.5 שעות נוסיף לזה כשעה ואולי שעתיים של בלגן קב השריפה, כך שאם התחילו בטקס ב – 8 בבוקר אנחנו נמצאים גשעה 2 אחר הצהריים ו – 3 או 5 הכהנים לפני השריפה בטח אכלו את רקיקי המצות ואת שוק הירל וכו’, ככתוב
וַיְדַבֵּ֨ר מֹשֶׁ֜ה אֶֽל-אַֽהֲרֹ֗ן וְאֶ֣ל אֶ֠לְעָזָ֠ר וְאֶל-אִ֨יתָמָ֥ר | בָּנָיו֘ הַנּֽוֹתָרִים֒ קְח֣וּ אֶת-הַמִּנְחָ֗ה הַנּוֹתֶ֨רֶת֙ מֵֽאִשֵּׁ֣י יְהֹוָ֔ה וְאִכְל֥וּהָ מַצּ֖וֹת אֵ֣צֶל הַמִּזְבֵּ֑חַ… וְאֵת֩ חֲזֵ֨ה הַתְּנוּפָ֜ה וְאֵ֣ת | שׁ֣וֹק הַתְּרוּמָ֗ה תֹּֽאכְלוּ֙ בְּמָק֣וֹם טָה֔וֹר אַתָּ֕ה וּבָנֶ֥יךָ וּבְנֹתֶ֖יךָ אִתָּ֑ךְ
מתוך ניתוח הבעייה ב –
http://tora.us.fm/tnk1/tora/wyqra/wy-10-19.html
….
- (ע”פ רש”י ורמב”ן)באותו יום הוקרבו שלושה שעירי חטאת, והשעיר שעליו היה הויכוח היה שעיר החטאת של ראש חודש. אהרן ובניו לא אכלו את השעיר, משום שהיו אבֵלים על מות בני משפחתם – נדב ואביהוא – שנהרגו באותו יום, ועל-פי ההלכה, אסור לאבל לאכול מקרבן.
משה כעס, משום שחשב, שהיה עליהם לאכול קרבן זה ביום למרות האבל, כמו שציווה אותו ה’ בקשר לקרבנות האחרים של אותו יום – המנחה והשלמים, פסוקים 12-15: “קחו את המנחה הנותרת מאשי ה’ ואכלוה מצות אצל המזבח כי קדש קדשים הוא… ואת חזה התנופה ואת שוק התרומה תאכלו במקום טהור אתה ובניך ובנתיך אתך, כי חקך וחק בניך נתנו מזבחי שׁלמי בני ישׂראל…”;
אך אהרן השיב לו, שיש הבדל בין שעיר החטאת לבין המנחה והשלמים, כי שעיר החטאת הוא קרבן קבוע – הוא קרֵב בכל ראש חודש (ראו במדבר כח), ולכן קדושתו גדולה יותר, ‘ואסור לאכול אותו במצב של אֵבֶל; – “ואילו אכלתי חטאת היום – האם זה היה טוב בעיני ה’?!”; ומשה הודה שטעה בהלכה, ושאהרן צדק – “וישמע משה, וייטב בעיניו”.
בפירושים אלה יש כמה בעיות:הפירושים מסתמכים על ההנחה שאותו היום היה ראש חודש, ועל-פי הפשט זה היה היום השמיני בחודש.בכל הפרק נזכר רק שעיר אחד – “שעיר החטאת” בה”א הידיעה, וזה שעיר החטאת המיוחד שהוקרב רק באותו יום, לכבוד חנוכת המשכן. על-פי סדר העניינים בפרק ט, שעיר זה נשרף עוד לפני שבני-אהרן מתו.ההתאמ\בין הפירוש לפסוקים היא בעייתית, ודורשת להוסיף הסברים רבים והנחות רבות שאינן מופיעות בפסוקים,
ע”פ ראב”ע)אהרן ובניו אכלו מן השעיר כמות קטנה, רק כדי “לצאת ידי חובה”, ולאחר מכן שרפו אותו;
משה כעס, כי לא ידע שהם אכלו מן הקרבן;ואהרן ענה לו, שבגלל האסון הגדול שקרה לו באותו יום (“הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה’, ותקראנה אותי כאלה”), לא יכל לאכול כמות גדולה, ואכל רק כמות קטנה – רק את המינימום הדרוש כדי שייטב בעיני ה’ (“ואכלתי חטאת היום, הייטב בעיני ה'”). ואלה דבריו: “הַיִּיטָב בעיני ה’: יש מד קדקים שאמרו שהה”א של התימה לא יהיה אחריו דגש… ובעבור שמצאו יו”ד ‘ הַיִּיטַ֖ב ‘ דגוש – אמרו כי זה הה”א לידיעה, כה”א “השבה עם נעמי”, “הנמצאו פה”, “העיר ההוללה”, ואלה ההי” ן במקום ‘אשר’ הנה, [כאילו שכתוב: ‘ששבה עם נעמי’, ‘שנמצאו פה’, ‘העיר שהוללה’] כן פירוש הייטב [כמו: ‘שייטב’]. ועוד אמרו, כי ואכלתי – פועל עבר, ואילו היה עתיד היה מלרע, כמו “ודיברתי אל הנביאים”, “ודיברתי אתך”. והטעם, כי בניי הנשרפים היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם, כי העגל והאיל בעד אהרן ובניו. ותקראנה אותי כאלה – פירושו, צרות או דאגות על מות הבנים. ובעבור זה לא יכולתי לאכול כל החטאת, רק אכלתי ממנה מה שייטב בעיני ה’. והטעם – מה שיוציאני לידי חובה”.הבעיה בפירוש זה היא, שהוא מניח שיש שתי תופעות דקדוקיות נדירות בפסוק אחד (פועל בעבר בלי ו”ו ההיפוך – “ואכלתי”, וה”א הזיקה לפני פועל בעתיד – “הייטב”), צירוף בעל סבירות נמוכה מאד. ללא התופעות הנדירות, הפסוק היה נראה בערך כך: “ותקראנה אותי …….כאלה, ואוכל חטאת היום כאשר ייטב בעיני ה'”.פירוש דומה (שד”ל בשם הכורם ורשב”ם): אהרן טען, שאין זה ראוי לאכול את קרבן ה’ בצער, כי אכילת הקרבן היא מעשה מקודש שראוי לקיים בשמחה; ומכיוון שאהרן ובניו לא יכלו לשמוח באותו יום, העדיפו לשרוף את הקרבן: …!הבעיה בפירוש זה היא, שעל-פי סדר העניינים בפרק ט, נראה שהשעיר נשרף (בפרק ט) עוד לפני שבני אהרן מתו (בפרק י), ולכן לא ייתכן שהאבל הוא הסיבה לשריפה!
ולכן נראה לי (אראל), שבני אהרן אכן טעו בכך ששרפו את החטאת (הסיבה שהם טעו מוסברת כאן), ואהרן לא בא להצדיק אותם אלא רק ללמד עליהם זכות, והוא טען שתי טענות:”הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה'” – היום זו הפעם הראשונה שהם מקריבים קרבנות, הם עדיין לא בקיאים בכל הדינים, ושריפת השעיר היתה טעות של טירונים; (פירוש דומה פירש אברבנאל)”ותקראנה אותי כאלה; ואכלתי חטאת היום, הייטב בעיני ה’?!” – בכל מקרה, גם אילו לא היו שורפים את השעיר, לא היה טעם שאוכל ממנו, כי מטרת האכילה היא לכפר על בני ישראל, וכדי לכפר צריך להתכוון, ולאחר האסון שקרה לי היום – לא הייתי מסוגל להתכוון כראוי, ולכן גם לא הייתי יכול לכפר על בני ישראל באכילתי, וזה בוודאי לא היה טוב בעיני ה’, שאוכל קרבנות בלי כוונה ראויה.השעיר לא נשרף בגלל האֵבֶל – הוא נשרף עוד לפני האבל; אך אהרן אמר למשה שאין טעם שיכעס על בניו, כי הטעות שלהם ממילא לא גרמה נזק.
סיכום – מי צדק בויכוח?
לפי רוב הפירושים, אהרן צדק, ומשה טעה בהלכה או במציאות (מתוך כעס או מסיבה אחרת), והודה בטעותו;
אך לפי הפירוש האחרון, משה צדק, בני אהרן טעו בהלכה מתוך חוסר-ניסיון או מסיבה אחרת), אהרן התנצל בשמם, ומשה קיבל את ההתנצלות
(ע”כ. וקצת הרבה הארכתי בציטוט)
והשאילה היא – האם הכהנים חייבים לאכול מבשר החטאת? – מסתבר שכן – זו מצווה. ואכן מתוך –
http://www.daat.ac.il/daat/mitsvot/main.asp?nos=1&subm1=1&book=1&id=102
קב. מצות אכילת בשר חטאת ואשם – ספר החינוך
המצווה בכל הספריםשנצטוו הכהנים לאכול בשר קצת מן הקרבנות, כגון החטאת והאשם, שנאמר עליהם (שמות כט לג) ואכלו אתם אשר כפר בהם, ואמרו זכרונם לברכה (פסחים נט ב) כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים.
ועניין מעשה החטאת והאשם איך היו עושין אותן, ומקום וזמן אכילתן כסדר שלהם, נכתבנו בעזרת השם.
וכלל הדבר, שכל בשר קורבן החטאת והאשם היה נאכל לזכרי כהונה בעזרה, חוץ מן האמורין שבהן, ואין לבעלים בהם כלום. ושם יתפרש גם כן מה הן האמורין. ובכלל מצות עשה זה גם כן שיאכלו חלקם המגיע אליהם מכלל הקרבנות שנקראין קודשים קלים, וכן אכילת התרומה בכלל המצוה.
ואולם אין אכילת קודשים קלים ותרומה כמו אכילת בשר חטאת ואשם. שבאכילת חטאת ואשם, תשלם כפרת המתכפר, כמו שאמרו זכרונם לברכה ‘כהנים אוכלים – ובעלים . מתכפרים’, ואכילת קודשים קלים ותרומה, לא יוסיף ולא יגרע במצות המקריב והנותן.
(ע”כ)
כֹּ֚ל שֶׁ֣רֶץ הָע֔וֹף הַֽהֹלֵ֖ךְ עַל-אַרְבַּ֑ע
אַ֤ךְ אֶת-זֶה֙ תֹּֽאכְל֔וּ מִכֹּל֙ שֶׁ֣רֶץ הָע֔וֹף הַֽהֹלֵ֖ךְ עַל-אַרְבַּ֑ע אֲשֶׁר-(לא) ל֤וֹ כְרָעַ֨יִם֙ מִמַּ֣עַל לְרַגְלָ֔יו
אֶת-אֵ֤לֶּה מֵהֶם֙ תֹּאכֵ֔לוּ אֶת-הָֽאַרְבֶּ֣ה לְמִינ֔וֹ
וְכֹל֙ שֶׁ֣רֶץ הָע֔וֹף אֲשֶׁר-ל֖וֹ אַרְבַּ֣ע רַגְלָ֑יִם שֶׁ֥קֶץ ה֖וּא
מענין ש 4 פסוקים – מתוך 23 פסוקים שמפרטים בעיקר מה לא לאכול – מתארם בפירוט מה כן אפשר ומ אסור לאכול בין מיני הארבה.
(סתם שאילת תם – האם הארבה שירד על מצריים במכה השינית היה מסויג שנתין לאוכלו. ויש להניח שאם הפירוט הזה ניתן במקרא, הרי מאוד ייתכן שהארבה היה מאכל די נפוץ. ושאילת תם שנייה – אם כך ךמה הוא לא נכנב לרשימת הקורבנות בתור קורבן? לעניים???)
ומתוך התלמוד ב –
https://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=13774
..
מתניתין: סימני בהמה וחיה נאמרו מן התורה, וסימני העוף לא נאמרו, אבל אמרו חכמים: כל עוף הדורס – טמא, כל שיש לו אצבע יתירה, וזפק, וקורקבנו נקלף – טהור, ר’ אלעזר בר’ צדוק אומר: כל עוף החולק את רגליו – טמא. ובחגבים: כל שיש לו ארבע רגלים, וארבע כנפים, וקרצולים, וכנפיו חופין את רובו, רבי יוסי אומר: ושמו חגב וכו'” (חולין נט ע”א).
שם עברי: ארבה המדבר שם באנגלית: Desert locust שם מדעי: Schistocerca gregaria
נושא מרכזי: לזיהוי החגבים
נקדים לעיון במקורות העוסקים בחגבים תאור טקסונומי (טקסונומיה = תורת המיון) ומורפולוגי (של המבנה) של קבוצת החרקים הנכללת בשם “חגב”. החגבים העניקו את שמם לסדרה שבה הם נכללים – סדרת החגבאים (Orthoptera). סדרה זו כוללת בארץ בנוסף לחגבים את הצרגולים, החרגולים, הצרצרים והערצבים. סדרת החגבאים מונה כ – 20,000 מינים ומאפייניה הם: גלגול חסר, גפי הפה נושכות-לועסות (בניגוד למשל לגפי הפה של הפרפרים הבנויים כחדק מציצה), חזה קדמי גדול, זוג הרגליים האחוריות גדול בהרבה משני הזוגות הקדמיים ומשמש לניתור. הכנפיים הקדמיות צרות ומוקשות והן חופות את הכנפיים האחוריות הגדולות והקרומיות. התעופה מתבצעת בעזרת הכנפיים האחוריות ואילו תפקיד הכנפיים הקדמיות להגן בזמן מנוחה על הכנפיים האחוריות המקופלות כמניפה מתחתן. קיימים מיני חגבאים חסרי כנפיים או בעלי כנפיים מנוונות. לרוב החגבאים יש איברי קול ואיברי שמע מפותחים. הצרצרים הם דוגמה טובה ליכולת הווקאלית (קולית) של החגבאים. …
קשה להניח שרש”י לא היה מודע לכך שלזבובים יש 6 רגלים ואף על פי כן כללם בשרץ העוף בעל 4 הרגלים. מצאתי הסבר דומה ב”דעת מקרא” אלא שלענ”ד יש מקום לפקפק בשתי נקודות. שם מוצע לפרש שהתאור “שרץ העוף ההולך על ארבע” כוונתו לומר שיש לו לפחות 4 רגלים. לי נראה שהמספר 4 הוא בדיוק 4 ולא יותר. ב”דעת מקרא” נאמר שספירת זוגות הרגלים על ידי התורה לא כוללת את הרגלים הקדמיות הנחשבות לידיים. מפשט הפסוקים נראה יותר שספירת הרגליים לא כוללת את הגפיים יוצאות הדופן שאינן משמשות להליכה כמו למשל הכרעיים בחגבאים שהן דווקא הרגליים האחוריות.
(ע”כ.מומלץלעין למנוניינים/ות ביותר פרטים ותמונות)
ירבה מפרשים מנסים את עניין “שרץ ההולך על 4″ ולהתווכח עליו. למשל”.מתוך
http://daatemet.org.il/he/question/%D7%9C%D7%97%D7%A8%D7%A7-%D7%99%D7%A9-4-%D7%A8%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%99%D7%9D/
….
שרץ העוף – הם הדקים הנמוכים הרוחשין על הארץ כגון זבובים וצרעין ויתושין וחגבים.
התורה מבדילה בין ארבעת הרגליים לבין “רגליים” הנועדו לשימושים השונים של החרקים.
לדוגמא, לגמל שלמה יש ארבעה רגליים + שני רגליים יוצאות מין הכלל שהן רגלי טרף. גמל השלמה משתמש בהם אף ורק לטרף ולא כמו רגליו האחרות! אותו דבר בחרגולים, ארבעה רגליים + רגלי ניתור ענקיים ששונים מהרגליים האחרות ומעניקים לו תכונות מיוחדות. אפשר לתת אינספור דוגמאות כמו הערצב שרגליו משמשות לניסור צמחים, כמו חותרן שרגליו הקדמיות משמשות כמשוטים וכו’.
בנוסף לכך כמו שאמרתי יש חרקים להם יש 4 רגליים בלבד!
דוגמא לכך ניתן לראות את הפרפר המכונה “סטירית עמומה” אשר את תמונתה תוכל לראות בקישור הבא:
http://daf-yomi.com/Data/UploadedFiles/UserFilesCK/chagav11.jpg
דרך נוספת, ואת האמת הגיונית הרבה יותר ליישב את הפסוק היא בעזרת הרעיון הפשוט שהתורה ציוותה על בני ישראל לא לאכול את החרקים שיש להם לפחות ארבעה רגליים!! (דגש על המילה “לפחות”).
אם הפסוק היה אומר שש רגליים הייתי יכול לטעון שהתורה מאפשרת לאכול חרקים כגון “הסטירית העמומה”. וכוונת התורה היא לא לאפשר לאכול גם את החרקים מסוג זה.
…….. (דעה מגיבה)
אני לא מבין בחרקים. אבל לכל הפחות בהגדרה חרק הוא בעל 6 רגליים (או שלוש זוגות רגליים):
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%97%D7%A8%D7%A7%D7%99%D7%9D
פרפר סטירית כולל סטירית עמומה הוא בעל 6 רגליים:
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A8%D7%99%D7%AA
(ועוד דעה)
גם אני אינני מבין בחרקים. אני פשוט קורא מאמרים שאתם מתכחשים אליהם ככול הנראה ומצליח להבין מספר דברים.
לדוגמא –
http://daf-yomi.com/DYItemDetails.aspx?itemId=8538
ולפרפר הספיציפי שנתתי יש 4 רגליים בלבד! הקישור שהבאת הוא לכול זן הפרפרים הנקרא “סטירית”, ואכן לחלק מין הפרפרים בזן זה יש 6 רגליים. “סטירית עמומה” היא סוג יוצא דופן של פרפר.(ע”כ. טוב שיש בקיאים וברו שאחד מהם היה עורך התורה אם לא ה’ בכבודו ובעצמו)
זֹ֣את תּוֹרַ֤ת הַבְּהֵמָה֙ וְהָע֔וֹף וְכֹל֙ נֶ֣פֶשׁ הַֽחַיָּ֔ה הָֽרֹמֶ֖שֶׂת בַּמָּ֑יִם וּלְכָל-נֶ֖פֶשׁ הַשֹּׁרֶ֥צֶת עַל-הָאָֽרֶץ:
לסיום מקוצר — חצי פרק(23 פסוקים) מתוך 3 פרקי הפרשה מכיל —
— הגדרות של הבהמות והדגה המותרות לאכילה והאסורות
–פירוט ארוך של שמות 4 בעלי החיים, הולכי על 4 שאסורים באכילה
— פירוט שמות של 19 בעלי כנף שאסורים באכילה
— הגדרות של :שרץ העוף המותר או אסור באכילה עם שמות מיני הארבה המותרים באכילה
חלק שני של הפרק (עוד 23 פסוקים) מפרט —
וּלְאֵ֖לֶּה תִּטַּמָּ֑אוּ כָּל-הַנֹּגֵ֥עַ בְּנִבְלָתָ֖ם יִטְמָ֥א עַד-הָעָֽרֶב ..
וְכֹ֣ל | הוֹלֵ֣ךְ עַל-כַּפָּ֗יו בְּכָל-הַֽחַיָּה֙ הַהֹלֶ֣כֶת עַל-אַרְבַּ֔ע טְמֵאִ֥ים הֵ֖ם לָכֶ֑ם כָּל-הַנֹּגֵ֥עַ בְּנִבְלָתָ֖ם יִטְמָ֥א עַד-הָעָֽרֶב:
וְהַנֹּשֵׂא֙ אֶת-נִבְלָתָ֔ם יְכַבֵּ֥ס בְּגָדָ֖יו וְטָמֵ֣א עַד-הָעָ֑רֶב
כָ֨ל-כְּלִי-חֶ֔רֶשׂ אֲשֶׁר-יִפֹּ֥ל מֵהֶ֖ם אֶל-תּוֹכ֑וֹ כֹּ֣ל אֲשֶׁ֧ר בְּתוֹכ֛וֹ יִטְמָ֖א וְאֹת֥וֹ תִשְׁבֹּֽרוּ:
……
אַ֣ךְ מַעְיָ֥ן וּב֛וֹר מִקְוֵה-מַ֖יִם יִֽהְיֶ֣ה טָה֑וֹר
סוף סוך יש לנו את ה”מקווה” לטהרה
דיון בנושא ה”מקווה” ניתן ב –
https://mikve.net/content/19/
מומלץ למעוניינים/ות. לא אצטט)
מספיק להיום הארכתי יותר מהרגיל כי היהלי הרבה זמן לעיין בכתובים, ללמוד ולקשקש
אז עוד למעוניינים/ות — אוסף מאמרים מעניינים על נושאי פרשת שמיני ניתן ב –
https://www1.biu.ac.il/Vayikra/Shmini
– למשל —
נדב ואביהוא תאומים
https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/shmini/mao.html
או – חיות והעופות הכשרים – מדוע…
( לבחירה עצמית)
שבת שלום
שבוע טוב
להת
נֶפֶשׁ כִּי תֶחֱטָא בִשְׁגָגָה… וְהִקְרִיב עַל חַטָּאתו אֲשֶׁר חָטָא…