From:
Date: Sun, Jan 26, 2020 at 1:50 AM
Subject: וארא אל, ראה נתתיך, וירא פרעה
To:
ערב שבת שלום
פרשת וארא
וָֽאֵרָ֗א אֶל-אַבְרָהָ֛ם אֶל-יִצְחָ֥ק וְאֶֽל-יַֽעֲקֹ֖ב …
ה-“ויו” במילה וארא הוא מסוג “ו” ההיפוך, המילה “ארא” היא פועל מקוצר מהמילה “אראה” א צרוייה, ר קמוצה וכו’, שהיא פעולה בזמן עתיד, בניין נפעל, שורש ר.א.ה, מנחי ל”ה. “ויו” בתחילת המילה (במקרים רבים) היא “ו” ההיפוך מה (שבדקדוק המקראי) משנה את זמן הפעולה מעתיד לעבר או מעבר לעתיד) , במקרה שלנו ה’ אומר/עונה/מדווח למשה שהוא לא הראשון שה’ הופיע אליו.
או במשמעות נסתרת, “שמע חביבי, אתה אומנם בן 80, ואני באמת שלחתי אותך, אבל אל תתחצף ואל תתלונן. אתה לא הראשון שנראיתי אליו. עוד הרבה לפני שנולדת, אני ה’ כבר נראיתי לאבות אבותיך וטרטרתי אותם לא פעם. למשל לאבי-אבי-אבי (???) אביך אמרתי לעזוב את האבא שלו וללכת לאיזה כיוון לא ברור והוא לא התלונן. אמרתי לו לשחוט את הבן שלו והוא אפילו לא שאל למה. ואתה סך הכל אמרת כמה מילים למלך מצריים שאפילו לא זכר שאתה מבוקש על רצח. ואתה מעז להתלונן”?. ויעקב הרמאי ברח לחרן ואז הופעתי לו בחלום ובו מאד שמח. ואמרתי לו לחזור לכנען אחרי שהוא התחתן עם שתי אחיות וצרף אליהן שתי עוזרות בית, ובסוף אפילו עודדתי אותו להגר למצריים והוא די שמח וכו’ וכו’. ואתה משה גדלת בבית פרעה, יצאת לטייל והרגת אנשים, נעלמת לאיזה 60 שנה, ולפי הרכילות “הרעה” התחתנת עם אלמנת מלך כוש וכו’ וכו'” האם שה שמסתתר מאחרי המילים התמימות וָֽאֵרָ֗א אֶל-אַבְרָהָ֛ם אֶל-יִצְחָ֥ק וְאֶֽל-יַֽעֲקֹ֖ב”?
(וסתם שאילה vאם משה ידע את ההיסטוריה של אבות אבותיו? מהיכן? ואם הוא ידע מה הוא חשב????)
מה קרה” נסכם – – משה נשלח להגיש לפרעה מלך מצריים בקשה “מוזרה”, פתאומית או אפילו קצת “חוצפנית, ובעצם הוא (הם -משה ואחיו אהרן) משתמשים בלשון ציווי “שלח” שפרעה יישלח לאיזו “חפלה” קבוצה שלימה של עבדים, למשך זמן לא מוגדר. פרעה אולי נדהם,שואל כמה שאילות. מקבל כמ ומעניש את העם בגלל משה החוצפן. ואז משה מגיש תלונה לה’ על השליחות (הלא כל כך ברורה) שהוטלה עליו, ושנכשלה די בראשיתה. מה דובר בפגישה הראשטנה בין משה (+ אהרן) עם פרעה —
וְאַחַ֗ר בָּ֚אוּ מֹשֶׁ֣ה וְאַֽהֲרֹ֔ן וַיֹּֽאמְר֖וּ אֶל-פַּרְעֹ֑ה כֹּֽה-אָמַ֤ר יְהוָֹה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שַׁלַּח֙ אֶת-עַמִּ֔י וְיָחֹ֥גּוּ לִ֖י בַּמִּדְבָּֽר:
וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה מִ֤י יְהוָֹה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ לְשַׁלַּ֖ח אֶת-יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א יָדַ֨עְתִּי֙ אֶת-יְהֹוָ֔ה וְגַ֥ם אֶת-יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ:
וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֱלֹהֵ֥י הָֽעִבְרִ֖ים נִקְרָ֣א עָלֵ֑ינוּ נֵֽלְכָה נָּ֡א דֶּ֩רֶךְ֩ שְׁל֨שֶׁת יָמִ֜ים בַּמִּדְבָּ֗ר וְנִזְבְּחָה֙ לַֽיהוָֹ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ פֶּ֨ן-יִפְגָּעֵ֔נוּ בַּדֶּ֖בֶר א֥וֹ בֶחָֽרֶב:
וַיֹּ֤אמֶר אֲלֵהֶם֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם לָ֚מָּה מֹשֶׁ֣ה וְאַֽהֲרֹ֔ן תַּפְרִ֥יעוּ אֶת-הָעָ֖ם מִֽמַּֽעֲשָׂ֑יו לְכ֖וּ לְסִבְלֹֽתֵיכֶֽם:
….
וַיְצַ֥ו פַּרְעֹ֖ה בַּיּ֣וֹם הַה֑וּא אֶת-הַנֹּֽגְשִׂ֣ים בָּעָ֔ם וְאֶת-שֹֽׁטְרָ֖יו לֵאמֹֽר:
לֹ֣א תֹֽאסִפ֞וּן לָתֵ֨ת תֶּ֧בֶן לָעָ֛ם לִלְבֹּ֥ן הַלְּבֵנִ֖ים כִּתְמ֣וֹל שִׁלְשֹׁ֑ם הֵ֚ם יֵֽלְכ֔וּ וְקֽשְׁשׁ֥וּ לָהֶ֖ם תֶּֽבֶן: ….
כִּֽי-נִרְפִּ֣ים הֵ֔ם עַל-כֵּ֗ן הֵ֤ם צֹֽעֲקִים֙ לֵאמֹ֔ר נֵֽלְכָ֖ה נִזְבְּחָ֥ה לֵֽאלֹהֵֽינוּ:
תִּכְבַּ֧ד הָֽעֲבֹדָ֛ה עַל-הָֽאֲנָשִׁ֖ים וְיַֽעֲשׂוּ-בָ֑הּ וְאַל-יִשְׁע֖וּ בְּדִבְרֵי-שָֽׁקֶר:
פתאום באים שני אנשים לפרעה, לא מציגים את עצמם ודורשים “שלח…” ברור שפרעה מתרגז ואולי קצת אחרי שיוסף הפך את המצרים לעבדים, ואז התחילה” אנטישמיות (ואולי עוד לפני, כאשר אברם סיפר לפרעה ששרי אישתו היא אחותו) התהפך הגלגל, והמצרים הפכו את העברים/בני יראל לעבדים”. ופרה האנטישמי מטיל גזירה חדשה על העברים.
והתלונה (שמשה הגיש לה’ לפני שבוע, ושחלק ראשון מהתשובה של ה’ כבר ניתן) הייתה
וַיָּ֧שָׁב מֹשֶׁ֛ה אֶל-יְהוָֹ֖ה וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י לָמָ֤ה הֲרֵעֹ֨תָה֙ לָעָ֣ם הַזֶּ֔ה לָ֥מָּה זֶּ֖ה שְׁלַחְתָּֽנִי:,
וּמֵאָ֞ז בָּ֤אתִי אֶל-פַּרְעֹה֙ לְדַבֵּ֣ר בִּשְׁמֶ֔ךָ הֵרַ֖ע לָעָ֣ם הַזֶּ֑ה וְהַצֵּ֥ל לֹֽא-הִצַּ֖לְתָּ אֶת-עַמֶּֽךָ:
. ואז, ה’ ענה – (“סבלנות חביבי)
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָֹה֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה עַתָּ֣ה תִרְאֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה לְפַרְעֹ֑ה כִּ֣י בְיָ֤ד חֲזָקָה֙ יְשַׁלְּחֵ֔ם וּבְיָ֣ד חֲזָקָ֔ה יְגָֽרְשֵׁ֖ם מֵֽאַרְצֽוֹ:
עבר שבוע, חיכינו (בסבלנות) וההמשך “נאום ה'” מגיע, (עם שינוי כובע)
וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל-מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י יְהוָֹֽה
וָֽאֵרָ֗א אֶל-אַבְרָהָ֛ם אֶל-יִצְחָ֥ק וְאֶֽל-יַֽעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְהֹוָ֔ה לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם:
וְגַ֨ם הֲקִמֹ֤תִי אֶת-בְּרִיתִי֙ אִתָּ֔ם לָתֵ֥ת לָהֶ֖ם אֶת-אֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן אֵ֛ת אֶ֥רֶץ מְגֻֽרֵיהֶ֖ם אֲשֶׁר-גָּ֥רוּ בָֽהּ:
וְגַ֣ם | אֲנִ֣י שָׁמַ֗עְתִּי ….
.
איך משה ידע מי הם אברהם, יצחק ויעקב ומה משמעות אל שדי, יש פה משהו חידתי…
במקום לתת הסבר ו”תוכנית עבודה”, ה’ מתחמק (גם נותן מידע לא מדוייק) ופותח בהרצאה ארוכה שמתחילה ב”התפארות היסטורית” א-להית, שמטרתה כנראה, היא לבנות בסיס לדת חדשה. ה’ טוען שאי פעם בעבר, כ- 200 שנה לפני הולדת משה, הוא נראה (א קמוצה) לסבא של הסבא של משה וכו’ ועל משה לקבל את זה, אחרת ידו שוב תהיה מצורעת
האם לאברהם, יצחק ויעקב ובניהם הייתה דת כלשהי?. סך הכל הם בנו מזבחות והקריבו קורבנות. אברהם, יצחק ויעקב שקרו פה ושם, אברהם הגיש לשלושה אורחים בשר בחלב. יעקב רימה את אביו בעזרת אימו וכו’.. נכון יש לנו מאותם אבות האומה השתי מצוות, בעצם מצווה אחת ומנהג אחד. ברית מילה ואיסור אכילת גיד הנשה. יש לשער – למרות הצהרות חז”לינו, שהם לא היו מוכרים לתר”יג המצוות.
האם אבותינו קיימו מצוות שמיטת הארץ? האם הם אכלו מצות בפסח? צמו ביום כיפור? הקריבו קורבן תמיד? או אכלו עוגות גבינה בשבועות וכו”, (שאילות שטותיות, אבל המסקנה היא שלא הייתה להם דת. סך הכל אולי איזו אמונה קרובה למונותאיזם, או משהו דומה 0לקחו את ה’ חיברו אותו עם א-להים ויצא אל-שדי אחד. מי שלפי התורה כנראה איחד שבטים לעם, יזם, חוקק והכניס לשימוש מעשי בצורה זו או אחרת, את חוקי התורה, הוא משה רבנו)
אז מה משה מבין מתשובת ה’
ראנו תשובה ראשונה – הבטחה, קצת מוזרה “ישלחם” “יגרשם”. אלה ביטויים לא כל כך חיוביים.
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָֹה֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה – עַתָּ֣ה תִרְאֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה לְפַרְעֹ֑ה כִּ֣י בְיָ֤ד חֲזָקָה֙ יְשַׁלְּחֵ֔ם וּבְיָ֣ד חֲזָקָ֔ה יְגָֽרְשֵׁ֖ם מֵֽאַרְצֽוֹ
כנראה שה’ נעלם לרגע או יותר , ומשה כנראה – בעקבות התעקשותו וסירובו לקבל את השליחות במפגש עם הסנה הבוער, כנראה אומר משהו בערבית או ברוסית מדוברת ואז א-להים לוקח את הפיקוד,ממטיר על משה שטף של מילים, שטף של הבטחות ומשכנע את משה להמשיך בתפקיד
וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל-מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו אֲנִ֥י יְהוָֹֽה:
וָֽאֵרָ֗א אֶל-אַבְרָהָ֛ם אֶל-יִצְחָ֥ק וְאֶֽל-יַֽעֲקֹ֖ב בְּאֵ֣ל שַׁדָּ֑י וּשְׁמִ֣י יְהֹוָ֔ה לֹ֥א נוֹדַ֖עְתִּי לָהֶֽם:
וְגַ֨ם הֲקִמֹ֤תִי אֶת-בְּרִיתִי֙ …
וְגַ֣ם | אֲנִ֣י שָׁמַ֗עְתִּי…..
לָכֵ֞ן אֱמֹ֥ר לִבְנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֘ אֲנִ֣י יְהוָֹה֒
— וְהֽוֹצֵאתִ֣י אֶתְכֶ֗ם מִתַּ֨חַת֙ סִבְלֹ֣ת מִצְרַ֔יִם
— וְהִצַּלְתִּ֥י….
— וְגָֽאַלְתִּ֤י …
— וְלָֽקַחְתִּ֨י …
— וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְהוָֹה֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם…
— וְהֵֽבֵאתִ֤י אֶתְכֶם֙ אֶל-הָאָ֔רֶץ…
יפה, יש לנו רשימה ארוכה של הבטחות מה’, שכמה מהן חוזרות על עצמן במילים שונות. ובסיכום – מה שחשוב – הכרה ואמונה ב-ה’ וב – א-להיםץ כאן מתחילה הדת העברית עם “א-להי העברים..”ממשיך עם “א-להי בני-ישראל…” והפך ל”א-להי היהודים…”
ואנחנו, כאשר אנחנו מסתכלים על העובדות בשטח – הן במאות השנים הראשונות אחרי יציאת מצריים והן אחרי תקופה של כ -3,000 + שנה- מה לאמיתו של דבר היה ועבר על בני ישראל ו/או היהודים.
— 40 שנות נדודים במדבר
— עשרות שנים של מלחמות לכיבוש הארץ בהנהגת יהושע שחא נסתימו בנצחון מוחלט.
— סבל ממושך בתקופת השופטים
— איחוד העם זמנית עם המלכת שאול – והמשך מלחמות עם העמים השכנים.
— הריגת בני שאול על ידי דוד שהומלך במקומו, ושהצליח להתחתן עם 18 נשים (כולל קיום יחסים עם נשים נשואות)
— הקמת מקדש ראשון על ידי שלמה בן דוד, על ידי עשרות אלפי עבדים של בני ישראל, והמלך הבונה נותן דוגמה לעם מצד אחד איך להתייחס לנשים ואיך לעבוד אלילים
— מות שלמה והתפלגות עם ישראל — מלחמות בלתי פוסקות במשך כ – 300 + שנה עד חורבן המקדש
וכו’ וכו’
ומה עם 2,000 שנות הגלות, פרעות דמים, גירושים ושואות???? – טוב שיש לנו את פרשות התוכחה ש”מאזנות” את ההבטחות. אז מה הביא לנו נאום ה’ למשה?
מה שנכון כנראה, לקח ל”היסטוריה” של העם העברי/ישראלי/יהודי כ – 1000 שנים – עד לחורבן בית שנית לפתח בסיס ויסודות שעליהם – לאחר החורבן התפתחה היהדות שנקרא לה “היהדות הרבנית”, וכך יש לעם היהודי היום (לפחות) היסטוריה מעניינת של כ -3,300 שנה וגרעין דתי.
(סחוף נסחפתי)
במקום להתפלסף ולקשקש, מוטב להציע את הקישורים לגליונותי הקודמים על פרשת “וארא” –
פרשת וארא – תשע”ד
פרשת וארא – תשע”ה
(על- נס, מטה ותנין, 7 מכות,ושמי ה’ לא נודעתי, ותעל הצפרדע, וימת כל מקנה מצריים, ויקח עמרם את יוכבד דודתו, והמטה אשר נהפך לנחש)
פרשת וארא – תשע”ו
http://toratami.com/?p=504
(מקוצר רוח, דרך שלושת ימים, שאילת הכלים)
פרשת וארא – תשע”ז
http://toratami.com/?p=702
(על: – הופעות ושיחות ה’/א-להים, הצהרת כוונות וסכום היסטורי קצר, {אריך פרום – לעיון}, שיחות/ויאמר/וידבר ה’/א-להים עם משה, “בא דבר אל פרעה”, צבאות ה’, ויצעק משה על דבר הצפרדעים)
פרשת וארא – תשע”ח
(על: מיקום גיאוגרפי, וארא…. באל שדי, וגם הקימותי, ואני אקשה… ונתתי את ידי, והיה דם בכל ארץ מצריים, הנני ממטיר… ברד…, ויחזק…)
פרשת וארא – תשע”ט
(על: התקשורת הא-להית,שיחות ה’ ומשה, מטרת נאום ה’, שושלת היוחסין הקטועה, אצבע א-להים, סדר המכות,
והשבוע…
הפרשה פותחת במילה “וארא” שהיא גם משמעותית וגם מזכירה היראות (?) קודמת “וירא” (“י” צרויה) ושם נאמר
וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה בְּאֵֽלֹנֵ֖י מַמְרֵ֑א וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח-הָאֹ֖הֶל …. וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא וְהִנֵּה֙ שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑יו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רָץ לִקְרָאתָם֙ ….. וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י אִם-נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ
היראות קצת מוזרה, ה’ נראה בדמות 3 אנשים???? ואברהם מדבר אל נוכח יחיד??? תמוה. אבל כללית
ובכלל מתי ואיך ‘ נראה ה’ או א-להים לבני האדם מזמן בריאת העולם עד לימי משה?מסתבר שהיו הרבה דיבורים,רובם חד- כיווניים מה’ אל בני האדם. אבל היו גם חילופי דברים = דו-שיח (רק לא ברור, האם בזמן שה’ דיבר היה רק קול או הייתה גם נוכחות “פיזית” (כלשהי) של היראות הדובר. ומעניין שבשום מקום בתורה אין תיאור של הדובר. בעצם גם אין תיאור של השומע, רק יודעים ש”בצלם א-להים….”
וכבר לפני שנתיים,עיינתי בנושא של “היראות ה’ ליצורי אנוש ודיבוריו אל בני האדם” שרוcם שותקים ומיעוטם עונים, אבל הנושא מסקרן אותי אז אחזור שוב על זה, אתרכז בשיחות בהן ה’ מדבר והאדם עונה ונראה כמה דוגמאות =
שנה 1 לבריאה – (בראשית פרק ב’) יש לנו דיווח על דו-שיח ראשון בין ה’ א-להים וזוג יצוריו = אדם וחווה וגם נזיפה ועונש לבעל חי יציר א-להים.
וַיִּקְרָ֛א יְהֹוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶל-הָֽאָדָ֑ם וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ – אַיֶּֽכָּה:
וַיֹּ֕אמֶר – אֶת-קֹֽלְךָ֥ שָׁמַ֖עְתִּי בַּגָּ֑ן וָֽאִירָ֛א כִּֽי-עֵירֹ֥ם אָנֹ֖כִי וָאֵֽחָבֵֽא:
וַיֹּ֕אמֶר ] מִ֚י הִגִּ֣יד לְךָ֔ כִּ֥י עֵירֹ֖ם אָ֑תָּה הֲמִן-הָעֵ֗ץ אֲשֶׁ֧ר צִוִּיתִ֛יךָ לְבִלְתִּ֥י אֲכָל-מִמֶּ֖נּוּ אָכָֽלְתָּ:
וַיֹּ֖אמֶר הָֽאָדָ֑ם – הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תָּה עִמָּדִ֔י הִ֛וא נָֽתְנָה-לִּ֥י מִן-הָעֵ֖ץ וָֽאֹכֵֽל:
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים לָֽאִשָּׁ֖ה – מַה-זֹּ֣את עָשִׂ֑ית וַתֹּ֨אמֶר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה הַנָּחָ֥שׁ הִשִּׁיאַ֖נִי וָֽאֹכֵֽל:
וַיֹּ֩אמֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֥ים | אֶל-הַנָּחָשׁ֘ – כִּ֣י עָשִׂ֣יתָ זֹּאת֒ אָר֤וּר אַתָּה֙ מִכָּל-הַבְּהֵמָ֔ה וּמִכֹּ֖ל חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֑ה עַל-גְּחֹֽנְךָ֣ תֵלֵ֔ךְ וְעָפָ֥ר תֹּאכַ֖ל כָּל-יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ:….
הנחש עצמו שותק. אל האישה הנחש ודיבר אבל אל ה’-א-להים הוא שותק
פשוט לא נעים. הרב-שיח ראשון הוא הטלת עונשים, ה’-א-להים מעניש
שנה X – דו-שיח שני
הרקע, ה’ מגלה עדיפות לא ברורה, של אח צעיר לעומת האח המבוגר ונותן הסבר לא ברור, ואולי בגלל ההסבר הלקוי בא הרצח הראשון —
ואחריו בא הדו-שיח השני בין ה’ ליצור אנוש, שיש בו גם מיקוח,ה’ חוקר את ומעניש והנאשם מודה ויודע/מעז להתגונן ולבקש מעין חנינה
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל-קַ֔יִן אֵ֖י הֶ֣בֶל אָחִ֑יךָ וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי הֲשֹׁמֵ֥ר אָחִ֖י אָנֹֽכִי:
וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָ ק֚וֹל דְּמֵ֣י אָחִ֔יךָ צֹֽעֲקִ֥ים אֵלַ֖י מִן-הָֽאֲדָמָֽה:
וְעַתָּ֖ה אָר֣וּר אָ֑תָּה מִן-הָֽאֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר פָּֽצְתָ֣ה אֶת-פִּ֔יהָ לָקַ֛חַת אֶת-דְּמֵ֥י אָחִ֖יךָ מִיָּדֶֽךָ: …
וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל-יְהֹוָ֑ה גָּד֥וֹל עֲוֹנִ֖י מִנְּשֽׂוֹא: הֵן֩ גֵּרַ֨שְׁתָּ אֹתִ֜י הַיּ֗וֹם מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה וּמִפָּנֶ֖יךָ אֶסָּתֵ֑ר וְהָיִ֜יתִי נָ֤ע וָנָד֙ בָּאָ֔רֶץ וְהָיָ֥ה כָל-מֹֽצְאִ֖י יַֽהַרְגֵֽנִי:
וַיֹּ֧אמֶר לוֹ יְהֹוָ֗ה לָכֵן֙ כָּל-הֹרֵ֣ג קַ֔יִן שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקָּ֑ם וַיָּ֨שֶׂם יְהֹוָ֤ה לְקַ֨יִן֙ א֔וֹת לְבִלְתִּ֥י הַכּוֹת-אֹת֖וֹ כָּל-מֹֽצְאֽוֹ
גם זה לא הכי נעים, אבל די מגיע הטלת עונש על הרוצח הראשון
שנה 1.656 – המונולוג הבא – שוב לא הכי נעים – הטלת תפקיד על נח והתראה על עונש כלל עולמי נח שומע, שותק ומבצע
וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כָּל-בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י כִּי-מָֽלְאָ֥ה הָאָ֛רֶץ חָמָ֖ס מִפְּנֵיהֶ֑ם וְהִנְנִ֥י מַשְׁחִיתָ֖ם אֶת-הָאָֽרֶץ:
עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ תֵּבַ֣ת עֲצֵי-גֹ֔פֶר קִנִּ֖ים תַּֽעֲשֶׂ֣ה אֶת-הַתֵּבָ֑ה וְכָֽפַרְתָּ֥ אֹתָ֛הּ מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ בַּכֹּֽפֶר: …
וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֥ה אֹת֛וֹ אֱלֹהִ֖ים כֵּ֥ן עָשָֽׂה:
מעניין לראות שאדם, חווה וקיין דיברו עם א-להים וענו לו. נח רק שמע, עשה אבל שתק,
שנת – 2,023 – ה’ אומר לאברם לעזוב את אביו (ואמו??) וללכת לכיוון לא הכי ברור, אברם שומע, שותק והולך
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל-אַבְרָ֔ם לֶךְ-לְךָ֛ מֵֽאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל-הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ:…
וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּֽאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ ….
אברם (כמו נח) שומע, שותק ועושה. ואז, קצת אחרי זה ה’ נראה לאברם. איך?
וַיַּעֲבֹ֤ר אַבְרָם֙ בָּאָ֔רֶץ עַ֚ד מְק֣וֹם שְׁכֶ֔ם עַ֖ד אֵל֣וֹן מוֹרֶ֑ה וְהַֽכְּנַֽעֲנִ֖י אָ֥ז בָּאָֽרֶץ:
וַיֵּרָ֤א יְהֹוָה֙ אֶל-אַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת-הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַֽיהֹוָ֖ה הַנִּרְאֶ֥ה אֵלָֽיו:
בינתיים אברם שותק ובונה מזבח. (למה מזבח? מה הקריב??) אבל לא ברור מה הוא ראה.
מתישהו בשנה 2,030 בערך -(פרק טו) דיאלוג ראשון במחזה “ברית בין הבתרים” (וכמה דיבורים חד-כיווניים) וקצת הטלת ספק
אַחַ֣ר | הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הָיָ֤ה דְבַר-יְהֹוָה֙ אֶל-אַבְרָ֔ם בַּֽמַּֽחֲזֶ֖ה לֵאמֹ֑ר אַל-תִּירָ֣א אַבְרָ֗ם …..
וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֗ם אֲדֹנָ֤י יֱהוִֹה֙ מַה-תִּתֶּן-לִ֔י וְאָֽנֹכִ֖י הוֹלֵ֣ךְ עֲרִירִ֑י וּבֶן-מֶ֣שֶׁק בֵּיתִ֔י ה֖וּא דַּמֶּ֥שֶׂק אֱלִיעֶֽזֶר:
וה’ שותק אז אברם ממשיך
וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֔ם הֵ֣ן לִ֔י לֹ֥א נָתַ֖תָּה זָ֑רַע וְהִנֵּ֥ה בֶן-בֵּיתִ֖י יוֹרֵ֥שׁ אֹתִֽי:
וְהִנֵּ֨ה דְבַר-יְהֹוָ֤ה אֵלָיו֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א יִירָֽשְׁךָ֖ זֶ֑ה כִּי-אִם֙ אֲשֶׁ֣ר יֵצֵ֣א מִמֵּעֶ֔יךָ ה֖וּא יִֽירָשֶֽׁךָ:..
וְהֶֽאֱמִ֖ן בַּֽיהֹוָ֑ה וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ לּ֖וֹ צְדָקָֽה:
וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר הֽוֹצֵאתִ֨יךָ֙ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֔ים (לא בדיוק) לָ֧תֶת לְךָ֛ אֶת-הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּֽהּ:
וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה בַּמָּ֥ה אֵדַ֖ע כִּ֥י אִֽירָשֶֽׁנָּה:
וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו קְחָ֥ה לִי֙ עֶגְלָ֣ה מְשֻׁלֶּ֔שֶׁת וְעֵ֥ז מְשֻׁלֶּ֖שֶׁת וְאַ֣יִל מְשֻׁלָּ֑שׁ וְתֹ֖ר וְגוֹזָֽל:…..
כריתת ברית קצת מוזרה, אבל זה מה יש, ורבו התמהים והמפרשים)
ופתאום (פרק טז) מלאך ה’ מדבר/משוחח עם אישה – הגר
וַֽיִּמְצָאָ֞הּ מַלְאַ֧ךְ יְהֹוָ֛ה עַל-עֵ֥ין הַמַּ֖יִם בַּמִּדְבָּ֑ר עַל-הָעַ֖יִן בְּדֶ֥רֶךְ שֽׁוּר:
וַיֹּאמַ֗ר הָגָ֞ר שִׁפְחַ֥ת שָׂרַ֛י אֵֽי-מִזֶּ֥ה בָ֖את וְאָ֣נָה תֵלֵ֑כִי וַתֹּ֕אמֶר מִפְּנֵי֙ שָׂרַ֣י גְּבִרְתִּ֔י אָֽנֹכִ֖י בֹּרַֽחַת:
וַיֹּ֤אמֶר לָהּ֙ מַלְאַ֣ךְ יְהֹוָ֔ה שׁ֖וּבִי אֶל-גְּבִרְתֵּ֑ךְ וְהִתְעַנִּ֖י תַּ֥חַת יָדֶֽיהָ:
(פרק יז) שוב דו-שיח ממושך ושוב היראות ואפילו בשם “אל-שדי” (אז מה ה’ מספר “ציזבטים” למשה?)
וַיְהִ֣י אַבְרָ֔ם בֶּן-תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה וְתֵ֣שַׁע שָׁנִ֑ים וַיֵּרָ֨א יְהֹוָ֜ה אֶל-אַבְרָ֗ם וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֲנִי-אֵ֣ל שַׁדַּ֔י הִתְהַלֵּ֥ךְ לְפָנַ֖י וֶֽהְיֵ֥ה תָמִֽים:…
וַיִּפֹּ֥ל אַבְרָ֖ם עַל-פָּנָ֑יו וַיְדַבֵּ֥ר אִתּ֛וֹ אֱלֹהִ֖ים לֵאמֹֽר:
וְלֹֽא-יִקָּרֵ֥א ע֛וֹד אֶת-שִׁמְךָ֖ אַבְרָ֑ם וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֛י אַב-הֲמ֥וֹן גּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ: …..
וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָהָ֖ם אֶל-הָֽאֱלֹהִ֑ים ל֥וּ יִשְׁמָעֵ֖אל יִחְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ:
וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים אֲבָל֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתְּךָ֗ יֹלֶ֤דֶת לְךָ֙ בֵּ֔ן ….
וְקָרָ֥אתָ אֶת-שְׁמ֖וֹ יִצְחָ֑ק,,, וּלְיִשְׁמָעֵאל֘ שְׁמַעְתִּ֒יךָ֒ הִנֵּ֣ה | בֵּרַ֣כְתִּי אֹת֗וֹ וְהִפְרֵיתִ֥י אֹת֛וֹ….
וַיְכַ֖ל לְדַבֵּ֣ר אִתּ֑וֹ וַיַּ֣עַל אֱלֹהִ֔ים מֵעַ֖ל אַבְרָהָֽם:
(מה/מי הוא א-להים שעולה????)
ואז – שוב הפתעה (פרק כ’) יש לנו דו-שיח בין א-להים ואבימלך מלך גרר (אומנם בחלום, קצת מוזר. על מי א-להים כועס? לא אל אברהם שמשקר פעם שנייה, אלא על המלך התמים) אבל מה שיותר מעניין מה בדיוק ראה אבימלך???
וַיָּבֹ֧א אֱלֹהִ֛ים אֶל-אֲבִימֶ֖לֶךְ בַּֽחֲל֣וֹם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִנְּךָ֥ מֵת֙ עַל-הָֽאִשָּׁ֣ה אֲשֶׁר-לָקַ֔חְתָּ וְהִ֖וא בְּעֻ֥לַת בָּֽעַל:
וַֽאֲבִימֶ֕לֶךְ לֹ֥א קָרַ֖ב אֵלֶ֑יהָ וַיֹּאמַ֕ר אֲדֹנָ֕י הֲג֥וֹי גַּם-צַדִּ֖יק תַּֽהֲרֹֽג: הֲלֹ֨א ה֤וּא אָֽמַר-לִי֙ אֲחֹ֣תִי הִ֔וא וְהִֽיא-גַם-הִ֥וא אָֽמְרָ֖ה אָחִ֣י ה֑וּא בְּתָם-לְבָבִ֛י וּבְנִקְיֹ֥ן כַּפַּ֖י עָשִׂ֥יתִי זֹֽאת:
וַיֹּ֩אמֶר֩ אֵלָ֨יו הָֽאֱלֹהִ֜ים בַּֽחֲלֹ֗ם גַּ֣ם אָֽנֹכִ֤י יָדַ֨עְתִּי֙ כִּ֤י בְתָם-לְבָֽבְךָ֙ עָשִׂ֣יתָ זֹּ֔את וָֽאֶחְשׂ֧ךְ גַּם-אָֽנֹכִ֛י אֽוֹתְךָ֖ מֵֽחֲטוֹ-לִ֑י עַל-כֵּ֥ן לֹֽא-נְתַתִּ֖יךָ לִנְגֹּ֥עַ אֵלֶֽיהָ:
וְעַתָּ֗ה הָשֵׁ֤ב אֵֽשֶׁת-הָאִישׁ֙ כִּֽי-נָבִ֣יא ה֔וּא וְיִתְפַּלֵּ֥ל בַּֽעַדְךָ֖ וֶֽחְיֵ֑ה וְאִם-אֵֽינְ֣ךָ מֵשִׁ֔יב דַּ֚ע כִּי-מוֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכָל-אֲשֶׁר-לָֽךְ:
ויש עוד כמה שיחות מעניינות כמו הקטע המוזר על גירוש הגר, ושוב התערבות מלאך – והפעם מלאך א-להים, התערבות א-להית (פרק כא)
וַיִּשְׁמַ֣ע אֱלֹהִים֘ אֶת-קוֹל הַנַּ֒עַר֒ וַיִּקְרָא֩ מַלְאַ֨ךְ אֱלֹהִ֤ים | אֶל-הָגָר֙ מִן-הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֥אמֶר לָ֖הּ מַה-לָּ֣ךְ הָגָ֑ר אַל-תִּ֣ירְאִ֔י כִּֽי-שָׁמַ֧ע אֱלֹהִ֛ים אֶל-ק֥וֹל הַנַּ֖עַר בַּֽאֲשֶׁ֥ר הוּא-שָֽׁם: ק֚וּמִי שְׂאִ֣י אֶת-הַנַּ֔עַר וְהַֽחֲזִ֥יקִי אֶת-יָדֵ֖ךְ בּ֑וֹ כִּֽי-לְג֥וֹי גָּד֖וֹל אֲשִׂימֶֽנּוּ:
וַיִּפְקַ֤ח אֱלֹהִים֙ אֶת-עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא בְּאֵ֣ר מָ֑יִם וַתֵּ֜לֶךְ וַתְּמַלֵּ֤א אֶת-הַחֵ֨מֶת֙ מַ֔יִם וַתַּ֖שְׁקְ אֶת-הַנָּֽעַר:
וַיְהִ֧י אֱלֹהִ֛ים אֶת-הַנַּ֖עַר וַיִּגְדָּ֑ל וַיֵּ֨שֶׁב֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וַיְהִ֖י רֹבֶ֥ה קַשָּֽׁת
או סיפור העקדה (פרק כב) בו רק ה’ מדבר ואומר לאברהם לשחוט את בנו, ואברהם שותק, קם מוקדם בבוקר לוקח את יצחק וכו’ , ואוטו טו , כמעט שוחט מלאך ה’ מתערב אברהם מוציא מילה אחת
וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֜יו מַלְאַ֤ךְ יְהֹוָה֙ מִן-הַשָּׁמַ֔יִם וַיֹּ֖אמֶר אַבְרָהָ֣ם | אַבְרָהָ֑ם וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּֽנִי:
והנה גם ליצחק ה’ נראה – אבל יצחק שותק (פרק כו)
וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה וַיֹּ֖אמֶר אַל-תֵּרֵ֣ד מִצְרָ֑יְמָה שְׁכֹ֣ן בָּאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֖ר אֹמַ֥ר אֵלֶֽיךָ:
גּ֚וּר בָּאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את וְאֶֽהְיֶ֥ה עִמְּךָ֖ וַֽאֲבָֽרֲכֶ֑ךָּ כִּֽי-לְךָ֣ וּֽלְזַרְעֲךָ֗ אֶתֵּן֙ אֶת-כָּל-הָֽאֲרָצֹ֣ת הָאֵ֔ל וַֽהֲקִֽמֹתִי֙ אֶת-הַשְּׁבֻעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתִּי לְאַבְרָהָ֥ם אָבִֽיךָ:,,,
עֵ֕קֶב אֲשֶׁר-שָׁמַ֥ע אַבְרָהָ֖ם בְּקֹלִ֑י וַיִּשְׁמֹר֙ מִשְׁמַרְתִּ֔י מִצְוֹתַ֖י חֻקּוֹתַ֥י וְתֽוֹרֹתָֽי:
וַיֵּ֥שֶׁב יִצְחָ֖ק בִּגְרָֽר:
(לא ברור בדיוק “מצוותי, חוקותי…., חז”ל מצאו פתרונות, אבל לא כאן המקום)
ואת סיפור יעקב. וחלומו יודעים – גם שם יש (כמעט) דו-שיח מוזר, אולם כמה שנים אחרי זה (בין מות דבורה המינקת להולדת בנימין ומות רחל) א-להים נראה ליעקב ומשתמש גם בשם אל-שדי
וַיֵּרָ֨א אֱלֹהִ֤ים אֶל-יַֽעֲקֹב֙ ע֔וֹד בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיְבָ֖רֶךְ אֹתֽוֹ:
וַיֹּֽאמֶר-ל֥וֹ אֱלֹהִ֖ים שִׁמְךָ֣ יַֽעֲקֹ֑ב לֹֽא-יִקָּרֵא֩ שִׁמְךָ֙ ע֜וֹד יַֽעֲקֹ֗ב כִּ֤י אִם-יִשְׂרָאֵל֙ יִֽהְיֶ֣ה שְׁמֶ֔ךָ וַיִּקְרָ֥א אֶת-שְׁמ֖וֹ יִשְׂרָאֵֽל:
וַיֹּ֩אמֶר֩ ל֨וֹ אֱלֹהִ֜ים אֲנִ֨י אֵ֤ל שַׁדַּי֙ פְּרֵ֣ה וּרְבֵ֔ה גּ֛וֹי וּקְהַ֥ל גּוֹיִ֖ם יִֽהְיֶ֣ה מִמֶּ֑ךָּ וּמְלָכִ֖ים מֵֽחֲלָצֶ֥יךָ יֵצֵֽאוּ: ……
וַיַּ֥עַל מֵֽעָלָ֖יו אֱלֹהִ֑ים
שוב א-להים עולה????,
הנושא המשני הזה מתרחב לי למחקר שלם שונה, הארכתי, אז מספיק איתו להיום..
אחזור לפרשתנו, מה יש בה
השארנו את משה מקשיב לנאום ה’, הוא שותק, כנראה נעלמו לו הטענות, וכנראה גם השתכנע שאין לו דרך אחרת, מתלהב ורץ מהר להיכן שהו, בו מתכנסים אנשי עמו
וַיְדַבֵּ֥ר מֹשֶׁ֛ה כֵּ֖ן אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְלֹ֤א שָֽׁמְעוּ֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה מִקֹּ֣צֶר ר֔וּחַ וּמֵֽעֲבֹדָ֖ה קָשָֽׁה:
וכאן מתחיל הפסוק הידוע שמופיע עשרות פעמים בהמשך
וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָֹ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:
בֹּ֣א דַבֵּ֔ר אֶל-פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם וִֽישַׁלַּ֥ח אֶת-בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל מֵֽאַרְצֽוֹ:
וַיְדַבֵּ֣ר מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֥י יְהוָֹ֖ה לֵאמֹ֑ר הֵ֤ן בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ לֹא-שָֽׁמְע֣וּ אֵלַ֔י וְאֵיךְ֙ יִשְׁמָעֵ֣נִי פַרְעֹ֔ה וַֽאֲנִ֖י עֲרַ֥ל שְׂפָתָֽיִם:
וַיְדַבֵּ֣ר יְהוָֹה֘ אֶל-מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל-אַֽהֲרֹן֒ וַיְצַוֵּם֙ אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶל-פַּרְעֹ֖ה מֶ֣לֶךְ מִצְרָ֑יִם לְהוֹצִ֥יא אֶת-בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
ומאותו זמן ה’ מדבר עם או אומר ל- משה ו/או אהרן אין ספור פעמים
ומה יש בפרשתנו — תולדות ראובן, שמעון ולוי – עם הרחבה קלה על משה ואהרן
— פגישה שנייה עם פרעה, ובה, מטה רהרן הופף לתנין ובולע את מטות החרטומים
— פגישות נוספות עם פרעה שבעקבותיהן ה’ מטיל על המצרים 7 מכות מ – 10 מכות מצריים ומרות זאת ופרעה (בע”ה) מקשה את ליבו
פסוקים ונושאים נבחרים
וּמֹשֶׁה֙ בֶּן-שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַ֣הֲרֹ֔ן בֶּן-שָׁל֥שׁ וּשְׁמֹנִ֖ים שָׁנָ֑ה בְּדַבְּרָ֖ם אֶל-פַּרְעֹֽה:
יפה. ומה החשיבות שבדבר?
מתוך
http://beinenu.com/sites/default/files/alonim/90_14_77.pdf
… הנה במשך ההיסטוריה, מאז בריאת העולם, היו מאורעות נשגבים, בהם עמדו מנהיגי הדורות, האבות הקדושים, זקנים ונביאים, וכן הלאה, לפני משימות גדולות שבהן היה תלוי המשך קיום כלל ישראל, והיותו עם לה’ ולתורתו. אברהם אבינו התנסה בעשרה ניסיונות, הושלך לכבשן האש, יצחק אבינו נעקד על קדושת ‘, ה יעקב אבינו ברח מפני עשיו אחיו שביקש להורגו, ועוד כהנה וכהנה, ובכל זאת התורה לא טרחה לפרט בני כמה היו באותה שעה, ואילו בפרשתינו כאשר משה ואהרן עומדים לפני פרעה לבקש ולהתחנן להוציא את עם ישראל ממצרים, התורה מדגישה בני כמה היו: “ומשה בן שמונים שנה ואהרן בן שלוש ושמונים שנה בדברם אל פרעה , ” והדבר אומר דרשני, לשם מה ולאיזה תועלת הוצרכה התורה לציין בני כמה היו משה ואהרן ? ביאור א -‘ להורות שלמרות זקנותם השכימו והזדרזו לרצון קונם הנה דבר זה כבר נפתח בראשונים, ומצינו להספורנו שפירש שהכתוב בא לומר שלמרות זקנותם, השכימו והזדרזו לרצון קונם. ופירושו קצת צ , ע” וכי הוצרכה התורה להשמיענו דבר זה, והלא לכאו’ זהו דבר פשוט שמשה ואהרן הזדרזו תמיד לרצון קונם, אף בעת זקנה מופלגת יותר, ועוד קשה שכבר נאמר בתורה בפירוש אודות משה רבינו (דברים ל ד” ): “ומשה בן מאה ועשרים שנה במותו לא כהתה עינו ולא נס לחה , ” ואיתא בספרי אמר רבי אליעזר בן יעקב, אל תקרא “לא נס לחה” לשון עבר, אלא “לא נס לחה” לשון הווה לכו , הנוגע בבשר משה ליחה פורחת ממנו. ובגמרא (חולין כד 🙂 מסופר אודות רבי חנינא שהיה בן שמונים שנה והיה עומד על רגלו אחת וחולץ מנעלו ונועל מנעלו, ואם כן משה רב , ינו שהיה לפני שירדה חולשה לעולם, על אחת כמה וכמה שהיה זריז לעבודת השי .ת” ביאור ב -‘ לשבחם שהתנבאו בזקנותם בשונה מכל הנביאים האבן עזרא גם כן עומד על מדוכה זו, וכתב לבאר ” : הזכיר שנותיהם, להורות כי לא מצאנו בכל המקרא נביאים שהזכירם הכתוב שהתנבאו בזקנותם אלא רק אלה, כי מעלתם גדולה מכל הנביאים, ולהם לבדם היה מדבר הש ת”י בעמוד ענן .” אך לכאו’ גם פירושו צ”ב שאם כן היה לתורה להזכיר את שנותיהם בנביאות בזמן שהזדקנו עוד יותר, שהרי משה ואהרן התנבאו אחר כך עוד פעמים (ע”כ. וזה המאמר כולו)
ומתוך דיון בנושא – בן כמה היה משה במיתתו, בן 120 או 121, ב –
file:///C:/Users/ami12/Downloads/214_14_78%20(3).pdf
דאיך יתכן דראש השנה הוא תשרי, דאם כן יהיו שנות חיי משה רבינו מאה ועשרים ואחד, שהרי אהרן היה בן מאה עשרים ואחד, כדכתיב בפרשת וארא )כאן( דמשה בן שמונים ואהרן בן שלש ושמונים בעומדם לפני פרעה. – ותירץ החזו”א, דאפשר דאזלינן בתר שנותיהם שלהם ולא של עולם. וכדתנן בערכין )י”ח.( וחשיב שנה שעומד בו, דשלושים יום בשנה חשיב שנה. – ולפי זה צ”ל דאהרן נולד בן אדר לאב, ולא עברו מיציאת מצרים עד מיתת אהרן רק ל”ח שנה וארבעה חודשים, ומשה מת בז’ באדר בשנה השנית ]כדי לקיים את הפסוק שאת המן אכלו ארבעים שנה[, ואפילו הכי לא היה רק בן מאה ועשרים שנה, דבז’ באדר שלפני גאולתן נשלמו לו שמונים שנה. ואהרן נולד בתמוז. והלכך בעומדם לפני פרעה בניסן קודם הגאולה, היה משה בשנת שמונים, ואהרן בשנת שמונים ושלש. ולאהרן כלתה מאה עשרים ושלש בתמוז, שנה שקודם גאולתן, ובתמוז אחר יציאת מצרים נשלמו לו שמונים וארבע. ובתמוז לפני מותו נשלמו לו מאה עשרים ושתים, ובאב היו שנותיו מאה עשרים ושלש. – ואף על גב דאמרינן בר”ה )י”א.( דהקב”ה ממלא שנותיהן של צדיקים, אין זה כללא אלא במקום שאמרו חכמים. וביאר החזו”א, דלקושטא דמילתא דליציאת מצרים מניסן, נמי י”ל דשנות משה שלהם ולא של עולם. ואהרן נולד בא’ באב, ונשלמו לו מאה עשרים ושלש. ובעומדו לפני פרעה היה בשנת שמונים ושלש. ואפשר דליציאת מצרים נמנו שנותיהן מניסן. 1 למעבר לארכיון עלוני “נועם אליעזר” מתוך אתר “בינינו” (ע”כ)
ומתוך
http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=14792&CategoryID=2352
כשמתבטלים שקולים
“הוא אהרון ומשה” (שמות ו,כו). מפרש רש”י: “יש מקומות שמקדים אהרון למשה, ויש מקומות שמקדים משה לאהרון”. איך ייתכן ששני אנשים יהיו שווים במדריגתם? אלא אהרון ומשה אמרו על עצמם “ונחנו מה” – מי שמבטלים את עצמם לחלוטין ואין להם שום מציאות לעצמם, יכולים לומר עליהם שהם שקולים כאחד.
(החוזה מלובלין)
תורה ותפילה
משה עניינו לימוד תורה, ואהרון עניינו עבודת התפילה, שהרי תפילות במקום קרבנות תיקנום. פעמים יש להקדים את ‘משה’ ל’אהרון’, שהאדם יעסוק בתורה ובמצוות, כדי שיוכל אחר-כך להתפלל מאהבה; ולפעמים יש להקדים את ‘אהרון’ ל’משה’, שהאדם יעורר אהבת ה’ בליבו בעת התפילה, כדי שיוכל אחר-כך לעסוק בתורה ובמצוות כראוי.
(לקוטי תורה)
כאיש אחד
“הם המדברים אל פרעה מלך מצרים… הוא משה ואהרון” (שמות ו,כז). מדוע לא נאמר “הם משה ואהרון”? אלא שניהם היו באחדות גמורה, כאיש אחד ובדעה אחת, ולכן נאמר “הוא משה ואהרון”, בלשון יחיד.
….
מהפכנים בני שמונים
“ומשה בן שמונים שנה, ואהרון בן שלוש ושמונים שנה, בדברם אל פרעה” (שמות ז,ז). לשם מה התורה מודיעה לנו את מספר שנותיהם? כי הדעה הרווחת היא שרק צעירים מסוגלים להיות מהפכנים. באה התורה ומעידה שבעת הצורך גם יהודים בני שמונים ויותר יכולים לחולל מהפכות.
(ע”כ)
וַֽיהֹוָ֗ה נָתַ֤ן קֹלֹת֙ וּבָרָ֔ד וַתִּֽהֲלַךְ אֵ֖שׁ אָ֑רְצָה וַיַּמְטֵ֧ר יְהוָֹ֛ה בָּרָ֖ד עַל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
וַיְהִ֣י בָרָ֔ד וְאֵ֕שׁ מִתְלַקַּ֖חַת בְּת֣וֹךְ הַבָּרָ֑ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד אֲ֠שֶׁ֠ר לֹֽא-הָיָ֤ה כָמֹ֨הוּ֙ בְּכָל-אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם מֵאָ֖ז הָֽיְתָ֥ה לְגֽוֹי:
4 פעמים מופיעה המילה ברד, ופעמיים המילה אש. איזו מכה הייתה מכת ברד? ומה זה מתלקחת?
מתוך
https://milog.co.il/%D7%9E%D7%AA%D7%9C%D7%A7%D7%97%D7%AA
מִתְלַקַּחַת – מִתְלַקֵּחַ, נקבה
עולה באש בקלות, קל להצתה
מִתְלַקַּחַת – הִתְלַקֵּחַ, נקבה הווה
1.
אחזה בו אש; נדלק; נשרף
2.
התפרץ, השתלהב, התחיל והתחזק, הגיח. “בעקבות הקרבות האחרונים עלולה להתלקח מלחמה כוללת.” (ע”כ)
מתוך אוסף מדרשי חז”ל על מכת ברד ב –
….
מדרש רבה:
הנני ממטיר כעת מחר ברד כבד מאד, זבדי בן לוי אמר סרט לו סריטה על הכותל, אמר לו כשתגיע השמש לכאן ירד מחר הברד. אשר לא היה כמוהו במצרים, לומר לך שלא היה כמוהו בעולם ולא במצרים אינו אומר או יהיה כמוהו כמו שאמר במכת בכורות, וכמוהו לא תוסיף, אשר לא היה כמוהו כלומר לשעבר לא היה אבל עתיד להיות להבא. אימתי בימי גוג ומגוג, הדא הוא דכתיב (איוב ל”ח) אשר חשכתי לעת צר ליום קרב ומלחמה. וכן הוא אומר (יחזקאל ל”ח) וגשם שוטף ואבני אלגביש. ועתה שלח העז את מקנך, בא וראה רחמיו של הקב”ה, אפילו בשעת כעסו ריחם על הרשעים ועל בהמתם, לפי שמכת ברד לא היה משלחה עליהן אלא על יבול הארץ, והיה מזהירן שישמרו עצמן ואת בהמתם כדי שלא ילקו בברד. הירא את דבר ה’ מעבדי פרעה, ארז”ל זה היה איוב, ואשר לא שם לבו, זה היה פרעה ועמו. (שמות יב ג)
למה הביא עליהם ברד, לפי ששמו ישראל נוטעי כרמים וגנות ופרדסים ואילנות, לפיכך הביא עליהם ברד ושבר את הכל. על האדם ועל הבהמה, כיון שראה הקב”ה שלא שמעו לדבריו מה שאמר להם שלח העז, אמר הקב”ה כדי שיבא הברד על הכל. ויט משה את מטהו על השמים, המכות האלו ג’ על ידי אהרן, וג’ על ידי משה, וג’ על ידי הקב”ה ואחת על ידי כולן, דם צפרדע וכנים שהיו בארץ על ידי אהרן, ברד ארבה חשך על ידי משה, לפי שהן באויר, שכך שלט משה בארץ ובשמים, ערוב דבר מכות בכורות על ידי הקב”ה, ושחין על ידי כולן. (שם שם ה)
וה’ נתן קולות וברד, כל מקום שנאמר וה’, הוא ובית דינו של מעלה, וה’ נתן קולות וברד, הוא וסנקלעיטין שלו. ותהלך אש ארצה, נדונו כמשפט הרשעים בגיהנם, היה יושב נכוה בברד, עומד נכוה באש. ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד, נס בתוך נס, ר’ יהודה ור’ נחמיה חד אמר כפרטתא דרומנא דחרציניתיה מתחמיא מלגיו (שהגרעינים של רמון נראים מבחוץ), וחד אמר כהדין עששיתא דמיא ומשחה מתערבין כחדא ונורא דליק מן גויהון. משל למה הדבר דומה לב’ לגיונות קשין שהיו נלחמין זה עם זה, לימים הגיע זמן מלחמתו של מלך ועשה המלך שלום ביניהן, ועשו שליחות המלך ביחד. כך אש וברד צהובין זה לזה, כיון שהגיע זמן מלחמתה של מצרים עשה הקב”ה שלום ביניהם והכו במצרים, הוי ויהי ברד ואש מתלקחת. מהו מתלקחת, מת לקחת, לאחר שהכהו הברד לוקחו האש ושורפו. ויך הברד בכל ארץ מצרים ירד הברד והיה עשוי אגבטאות אגבטאות (כמו אמבטי) ומסבב את מקניהם ולא היו יכולים לצאת, והיה מצרי מביא את המאכלת ושוחטם, והעוף יורדת עליו מלמעלה ואוכלם, שנאמר (תהלים ע”ח) ויסגר לברד בעירם ומקניהם לרשפים, מהו ומקניהם לרשפים, אלו העופות, כד”א (איוב ה’) ובני רשף יגביהו עוף. ואת כל עשב השדה הכה הברד ואת כל עץ השדה שבר, יהרוג בברד גפנם ושקמותם בחנמל (תהלים ע”ח), ר’ יהודה בר שלום אמר מהו בחנמל, בא נח מל, ור’ פינחס אמר יורד כפילקין (גרזן) וקוצץ את האילנות. רק בארץ גושן וגו’, למה ניצלה, לפי שפטרונה עומד עליה, הדא הוא דכתיב אשר שם בני ישראל לא היה ברד. (שם שם ו)…..
רבינו בחיי:
את כל מגפותי – על דרך הפשט קרא למכת הברד כל מגפותי, מפני שבמכת הברד נכללות מגפות הרבה על האדם ועל הבהמה, וזהו מאדם ועד בהמה, ושבירת כל האילנות, ואין צריך לומר אבוד התבואה והפירות וכל טוב הארץ מרוב הפלגת קרירות הברד, וכן אמר דוד המלך ע”ה (תהלים ע”ח) ושקמותם בחנמל, הוא מין ממיני הברד… ואמרו רז”ל למה נקרא שמו חנמל, שהיה בא ונח על השקמים ומל וכל שכן הברד הזה שהיה האש מתלקחת בתוכו… ותמצא בפרשה זו י”ד פעמים ברד, והטעם בזה לפי שהוא מכח המים, וידוע כי גלגל הירח מניע יסוד המים, כשם שמניע גלגל חמה יסוד האש, ומזה נמצא תוספת הנחלים והנהרות בתוספת הלבנה וחסרונם בחסרונה. והנה הלבנה מתוספת והולכת עד י”ד ימים ומכאן ואילך מתחסרת והולכת ומתמעטת. ועל דרך הקבלה את כל מגפותי, כמו ולא יעיר כל חמתו, שבאורו כל שהיא חמתו, וכן בכאן כל מגפותי חסר וא”ו, מגפתי כל, שהיא מגפתי. ואמר “אל לבך” כנגד לבך כלומר חוזק לבך הקשה, והודיע אותו כי יכניע את לבו החזק במדת כל שהוא מגפתו. והוצרך משה רבינו ע”ה במכה זו להתפלל בנשיאת כפים, מה שאין כן בכל השאר מטעם שהיו בני אדם מתים בה לפחד הקולות ולמכת הברד שהיתה בהסכמת הוא ובית דינו, כענין שכתוב וה’ נתן קולות וברד… (שמות ט יד)
קולות וברד ותהלך אש – ידוע כי בזמן הברד האויר משתנה והחלאים באים על כל המורכבים מד’ יסודות, וסבת החולי בהם שנוי האויר וקלקולו והתהפכות ארבע יסודות כי כל זמן שהם מזוגים יחדו ועומדים על מתכונתם בשוה הגופות בריאים וחזקים, ובהתהפכותם בא החולי, ועל כן יתכן לפרש כי הזכיר הכתוב בכאן ד’ יסודות, קולות וברד הם הרוח והמים ותהלך אש ארצה האש והעפר, והזכירם מהופכים להורות כי בבא הברד ישתנה האויר ויתהפכו היסודות מלמעלה למטה… (שם שם כג) (ע”כ)
מעניין לעיין בבלוג שדן בנושא ב –
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=43843
(לא אצטט)+
שוב כתבתי יותר מדי. אז מספיק, הגיע עת שינה
שבת שלום
שבוע טוב
להת