ערב שבת שלום
פרשת שמות
ואלה שמות
מתחילה פרשה חדשה, מתחיל חומש חדש. מתחילה תקופה חדשה ומתחילה היסטוריה שונה מקודמתה. וכבר ניסיתי לעמוד על הבדלים בין חומש אחד למשנהו, אבל הנושא מאתגר אז אחזור עליו אולי במילים אחרות.
חומש בראשית (פרט לבריאה וכד’) כולו תיאור היסטורי (מסורתי) של יחידים, של בודדים ושל ראשי משפחה, בעל ואישתו, אם ובנה ופה ושם גם סיפורים אירוטיים מלווים בביטויים ארוטיים כמו ” בא אל…” ידע את…” —
וְהָ֣אָדָ֔ם יָדַ֖ע אֶת-חַוָּ֣ה אִשְׁתּ֑וֹ וַתַּ֨הַר֙…
וַיֵּ֤דַע קַ֨יִן֙ אֶת-אִשְׁתּ֔וֹ וַתַּ֖הַר …
אֲשֶׁ֨ר יָבֹ֜אוּ בְּנֵ֤י הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל-בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם וְיָֽלְד֖וּ לָהֶ֑ם …
וַיָּבֹ֥א אֶל-הָגָ֖ר וַתַּ֑הַר…
הֽוֹצִיאֵ֣ם אֵלֵ֔ינוּ וְנֵֽדְעָ֖ה אֹתָֽם:…
הִנֵּה-נָ֨א לִ֜י שְׁתֵּ֣י בָנ֗וֹת אֲשֶׁ֤ר לֹא-יָֽדְעוּ֙ אִ֔ישׁ אוֹצִֽי
וַתָּבֹ֤א הַבְּכִירָה֙ וַתִּשְׁכַּ֣ב אֶת-אָבִ֔יהָ
וְהִנֵּ֤ה יִצְחָק֙ מְצַחֵ֔ק אֵ֖ת רִבְקָ֥ה אִשְׁתּֽוֹ:
וַיִּשְׁכַּ֥ב אֹתָ֖הּ וַיְעַנֶּֽהָ: ….
(אופס – סליחה, סטיתי בגדול)
לעומת חומש בראשית = שהוא כאמור ברובו היסטוריה של בודדים – חומש שמות -לאחר הצגת הרקע של הופעת ובחירת המנהיג – עובר לתיאור היסטורי של תחילתו של עם שנוצר לפתע (???) בתהליך התרבות מהיר של כ – 100 שנה. בכך חומש שמות – שכולל את סיפורי 10 מכות מצריים, היציאה ממצריים קריעת ים סוף ומעמד הר סיני הוא – ההיסטוריה של ראשית תקומת עם עברי/ישראלי, ועל יסודות אלו, נשענת היהדות. שבנוסף מקשטים אותה סיפורי האבות והבריאה.
הרבה תמהים, מטילים ספק ומפקפקים במציאות שמתוארת בסיפורי התורה. אבל מה זה חשוב, התורה, כפי שפורשה ופותחה על ידי חז”לינו במאות הראשונות לספירה, הפכה לבסיס – לשורש או יותר ל 613 שורשים שמהם צמחו ,שלל המצוות הרבות שמוטלות על העם היהודי ושל היהדות – שצמחה לאחר חורבן בית שני, הן דרך התלמוד, הן בעזרת שולחן ערוך וכדו’ מצוות ותת-מצוות אלו נשמרות ומקויימות מזה כ – 2,000 שנה על ידי החלק הדתי – החלק ששומר “על הגחלת” ומאמין בכל מילה ואות שכתובה בתורה ולפירוש שניתן להן על ידי ראשונים ואחרונים.( כמובן עם ואריציות שונות והתאמות שנדרשות עקב התפתחו הטכנולוגיה, חיי החברה וכו’)).
.מה זה משנה אם אכן היה או לא היה אחד בשם יעקב שנאבק עם איש בלילה, והאיש גרם לו לנקע בירך, ובגלל זה לא אוכלים חצי מהבהמה. ובנוסף האיש הזה הורה ליעקב להחליף את שמו מיעקב לישראל. יופי של סיפור, יופי של עלילה שאומצה כמציאות היסטורית של ראשית התהוות האומה הישראלית/יהודית. ומה זה משנה שתוך זמן קצר לאחר מכן יש לנו סיפור נוסף שבו ה’ מצווה ליעקב להחליף את שמו. – האם הסיפורים סותרים? מה איכפת לנו – שיש לנו סיפור כפול עם שתי גרסאות? יש לזה הסברים “פשוטים”. וכך גם בעשרות או יותר סיפורים ואירועים אחרים בתורה או בנ”ך
העיקר שיש לנו, או אולי רק אימצנו לנו היסטוריה מקודשת, ומה שנכון היסטוריה זו, היא גם יפה וגם פה ושם מכוערת. אבל היא ישנה וקיימת במוחנו, באמונתנו, ובעיקר בתרבותנו – תרבות היהדות.
(שוב עליתי על גל ההתפלספות),
ן
השבוע (שוב חוזר הגלגל השנתי) מתחילים בחומש שמות = חלק שני חדש של התורה. עד כמה החלק השני ממשיך את החלק הראשון.? נכון השמות שמופיעים בחומש שמות הם שמות אב ובניו. שמוכרים לנו. יש לנו שושלת גניאולוגית שלא נקטעת. נראה – לפני שבוע סיימנו את החלק הראשון ב –
וַיַּ֤רְא יוֹסֵף֙ לְאֶפְרַ֔יִם בְּנֵ֖י שִׁלֵּשִׁ֑ים גַּ֗ם בְּנֵ֤י מָכִיר֙ בֶּן-מְנַשֶּׁ֔ה יֻלְּד֖וּ עַל-בִּרְכֵּ֥י יוֹסֵֽף:
וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל-אֶחָ֔יו אָֽנֹכִ֖י מֵ֑ת וֵֽאלֹהִ֞ים פָּקֹ֧ד יִפְקֹ֣ד אֶתְכֶ֗ם וְהֶֽעֱלָ֤ה אֶתְכֶם֙ מִן-הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֔את אֶל-הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֛ע לְאַבְרָהָ֥ם לְיִצְחָ֖ק וּֽלְיַֽעֲקֹֽב: …
וַיָּ֣מָת יוֹסֵ֔ף בֶּן-מֵאָ֥ה וָעֶ֖שֶׂר שָׁנִ֑ים וַיַּֽחַנְט֣וּ אֹת֔וֹ וַיִּ֥ישֶׂם בָּֽאָר֖וֹן בְּמִצְרָֽיִם:
ופרשתנו מתחילה בפסוקים הראשונים
וְאֵ֗לֶּה שְׁמוֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַבָּאִ֖ים מִצְרָ֑יְמָה אֵ֣ת יַֽעֲקֹ֔ב אִ֥ישׁ וּבֵית֖וֹ בָּֽאוּ:…
וַיְהִ֗י כָּל-נֶ֛פֶשׁ יֹֽצְאֵ֥י יֶֽרֶךְ-יַֽעֲקֹ֖ב שִׁבְעִ֣ים נָ֑פֶשׁ וְיוֹסֵ֖ף הָיָ֥ה בְמִצְרָֽיִם: …
וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל פָּר֧וּ וַֽיִּשְׁרְצ֛וּ וַיִּרְבּ֥וּ וַיַּֽעַצְמ֖וּ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַתִּמָּלֵ֥א הָאָ֖רֶץ אֹתָֽם:
וַיָּ֥קָם מֶֽלֶךְ-חָדָ֖שׁ עַל-מִצְרָ֑יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא-יָדַ֖ע אֶת-יוֹסֵֽף:
וַיֹּ֖אמֶר אֶל-עַמּ֑וֹ הִנֵּ֗ה עַ֚ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֥ב וְעָצ֖וּם מִמֶּֽנּוּ: ….
וממשיכה קצת הלאה ב –
וַיֵּ֥לֶךְ אִ֖ישׁ מִבֵּ֣ית לֵוִ֑י וַיִּקַּ֖ח אֶת-בַּת-לֵוִֽי: וַתַּ֥הַר הָֽאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן
אז לפי תאריכי המסורת שניתנים ב –
יעקב ובניו ירדו למצריים בשנת 2238
יעקב נפטר בגיל 147, כלומר בשנת 2255;
יוסף נפטר בגיל 110, כלומר בשנת 2309,
לפי כל הפירושים, לוי חי לפחות 137 שנה,
השיעבוד התחיל אחרי שנת 93 לירידה (אחרי שנת 2331 לאדם הראשון).
לפי רש”י – משה נולד בשנת 2368
לפי הרמב”ן – בני ישראל יצאו ממצרים בשנת 2478
, משה נולד בשנת 2398
כידוע – משה היה בן עמרם, נכד לקהת ונין ללוי – דור חמישי ליעקב
אם כך יש לנו תקופה – ממות יוסף עד הולדת משה – של 30 או 60 שנה ללא סיפורים. וזו תקופת התפר בין חלק ראשון – חומש בראשית, לחלק שני – חומש שמות
כלומר בתיאור של בני ישראל כעבדים של פרעה, המשך המירבי של תקופת העבדות היה קצת פחות מ – 150 שנה.
או יותר “מדוייק” מירידת יעקב ובניו למצריים עד לשנת 80 למשה עברו כ – 240 – 210 ובמשך הזמן הזה הם הצליחו לגדול מ – 70 ~ נפש לכ- 2 מליון נפשות
(ט.ל.ח. מקווה שלא התבלבלתי – דורש בדיקה)
בגליונות קודמים עיינתי בהסברים שהוצעו על התמיהה – איך נוצר הגידול המדהים באוכלוסיה של בני ישראל. לעומת זאת הרבה מהחוקרים מנסים לזהות את “המעבר” מ -70 נפש ל 2 מליון, מהזהות או מהשייכות של בני ישראל לשבט ההיקסוס ששלט במצריים + – באותה תקופה שבה – לפי סוף חומש בראשית ותחית חומש שמות, מצריים הייתה תחת שלטון ההיקסוס.
האם בני ישראל הם ההיקסוסים שגורשו???האם עורך התורה אסף וערך סיפורי פולקלור של מגורשי מצריים? מה שכן – קשה להניח שהסיפורים, לפחות מדור תרח ואברהם והלאה, הם לא רק מהדמיון
מבפר מאמרים לעיון בנושא – כדלקמן
ומשהו משלים
ולעומת אלה לעיל מאמר מאוד מעניין,
עיונים קודמים
שמות תשע”ו
http://toratami.com/?p=501(על – שמותיו של משה, וירבו וישרצו. ויחר אף ה’ במשה – בארץ כוש ולמה הוא, ויהי בדרך במלון … ותכרות את ערלת בנה)
פרשת שמות תשע”ז
http://toratami.com/?p=696(על: שמות ומספרים, וימת יוסף, ויקם מלך חדש, וימררו את חייהם, גזירות פרעה, קראינה לו ויאכל לחם, אגדות עמים)
פרשת שמות – תשע”ח
http://toratami.com/?p=933(על: שמות ה’, הבה נתחכמה, ותתצב אחותו, האלך וקראתי לך אישה מינקת…. ויהי לה לבן, ועתה לך ואשלחך, כבד פה וכבד לשון,)
פרשת שמות – תשע”ט
(על: ספר שמות מול בראשית, “עברי”, ויטב א-להים למילדות, שפרה ופועה, לא תלכון ריקם, הורג בנח… חתן דמים למולות)
פותחים/מסיימים שבוע
קוראים את פרשת שמות – פרשה ראשונה בחומש שני. ואם את חומש בראשית ניתן לסכם בתיאור קצר של אירוע הגיבורים שמופיעים בו, חומש שמות שונה והוא בעצם כולל שלושה חלקים שונים =
— תיאור היסטורי –
בני ישראל עולים על במת ההיסטוריה של המזרח התיכון כעם משועבד, העם משתחרר ויוצא לנדודים,
— חוקים ומצוות
העם מקבל חוקה, סדרת מצוות בעיקר חברתיות, ומקבל אספקה של מי שתייה ואוכל.
— בניית המשכן
העם נדרש לתרום לבניית משכן מפואר שנבנה כמבנה זמנ ינייד
סיכום החומש לפי פרקיו ניתן ב –
וסיכום בצורה שונה ויותר מפורטת ניתן ב –
(מומלץ למעוניינים/ות – לא אצטט)
נושאים ופסוקים לעיון נוסף
קִרְאֶ֥ן ל֖וֹ וְיֹ֥אכַל לָֽחֶם:
וַיּ֥וֹאֶל מֹשֶׁ֖ה לָשֶׁ֣בֶת אֶת-הָאִ֑ישׁ וַיִּתֵּ֛ן אֶת-צִפֹּרָ֥ה בִתּ֖וֹ לְמֹשֶֽׁה
קצת מוזר, מתמיה ומעורר דמיון.Uכבר עיינתי בזה לפני שנתיים, אבל נחמד להזכיר. האם זה מעיד על חוש הומור שת העורך, או על “הצנזורה”, שזו הייתה שפת ההמון.
ש. מה אומר רש”י על “כי אם הלחם אשר הוא אוכל”
.
ת. כי אם הלחם – היא אשתו , אלא שדיבר בלשון נקייה (ראה ב”ר פו , ו)
ש. ומה אומר לנו רש”י בפרשתנו?
ת. “ויאכל לחם” – שמא ישא אחת מכם כד”א כי אם הלחם אשר הוא אוכל.
מסתבר שאם מישהו מזמין גבר “לאכול לחם” – משהו מסתתר שם. וכשאברהם אמר לשלושת האנשים “ואקחה פת לחם….” למה הוא התכוון?
ומה עם
וַיָּכִ֨ינוּ֙ אֶת-הַמִּנְחָ֔ה עַד-בּ֥וֹא יוֹסֵ֖ף בַּֽצָּֽהֳרָ֑יִם כִּ֣י שָֽׁמְע֔וּ כִּי-שָׁ֖ם יֹ֥אכְלוּ לָֽחֶם:
(ויש עוד לחם בתורה ובנ”ך, אז מה?????
ו
אז כאשר בנות יתרו חוזרות אל משה ושקוראות לו לבוא לאכול לחם הוא חושב פעמיים. כנראה שאי שם, אי פעם מישהו לימד אותו חומש עם רש”י. כמובן שהוא ידע מה קורה איתו , הוא רק היה בן 70 +, עוד לא בן 80, וכמו שנאמר עליו “… לא נס ליחו” אז הוא נטה להסכים אלא שחששת היו פה 7 בנות, והוא לא היה בטוח אם הוא יוכל לאכול לחם 7 פעמים.
(טוב סתם קשקשתי)
בכל אופן, כנראה שחסרה פה הקריאה של בנות יתרו למשה. העיקר “ויואל”, הוא “עשה טובה” והסכים. כנראה שחסרה פה הבחירה. איך משה בחר או איך יתרו החליט שצפורה היא המתאימה?
ואוסיף מתוך
ויאמר אל בנותיו ואיו למה זה עזבתן וגו’. מלת ואיו לכאורה מיותר והיה די באומרו למה זה עזבתן וגו’ וגם להבין אומרו ואיו בתוספת ו’ בתחלה. ואכן כי קאי למה שלמעלה אחרי אומרן לו בדבר הטובה הגדולה שעשה להם, שאל להם ואיו כי מאחר שעשה לכם טובה גדולה כזו ראוי שיקדים ויבוא לפתח אשר היטיב לו להיטיב עמו גם כן על כל פנים במעט עבור הטובה הגדולה שעשה ואם הוא איש כזה שעושה חסד גדול כזה בחנם בלא דבר שאינו מצפה לתשלום גמול למה זה עזבתן איש גדול וחשוב כזה.
או יאמר למה זה עזבתן את האיש קראן לו ויאכל לחם. כי הנה יתרו פקח גדול היה וכאשר סיפרו לו ממעשה האיש הלז שעלו המים לקראתו ונתברכו מימיו עד שבדלייה אחת השקה את כל הצאן אמר זה ודאי מבני בניו של אברהם יצחק ויעקב הוא ובודאי ישב לו על הבאר בכדי שיזדמן לו זיווגו מן הבאר כמאמר חז”ל (רבה שם) שלשה נזדמנו להם זיווגם מן הבאר יצחק ויעקב ומשה, ועל כן למה עזבתן אתם את האיש אולי בוש הוא לדבר מזיווגו קראן לו ויאכל לחם שישא אחת מכם כאומרם (רבה שם) כלומר הנה בודאי ישא אחת מכם מאחר שהוא איש כזה והזדמן על הבאר ודאי בדק בבאר והוא מן אותן שנזדמן להם זיווגם שם ועל כן אמר ויאכל לחם בלשון ודאי ולא אולי יאכל. והנה באמת מה שמשה לא דיבר כלל על הבאר אודות זיווגו, כי לא נתברר לו זיווגו אז, כי שבע בנות היו לו וכולם באו בבת אחת מפני פחד הרועים, והוא לאחת היה צריך ולא היה יכול לדבר עמהן, עד שאמר להן אביהן קראן לו ויאכל לחם ואמרו חז”ל שם מיד רצתה צפורה כצפור והביאתו, ואז נתברר לו זיווגו כי היא בעצמה נזדמנה לו על הבאר בפעם השנית ועל כן בה בחר מכל השבע בנות. ולזה אמר הכתוב שלאחריו (ע”כ)
ולמעוניינים/ות מומלץ לעיין במדרש ילקוט שמעוני ב –
http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?mefaresh=shimoni&book=2&perek=2
(שם גם מופיע הסיפור המלא, על קורות משה בארץ כוש)
ומתוך
https://www.mayim.org.il/wp-content/uploads/2016/11/Shmot_64.pdf
htt ה
כא( – ר’ יהודה אמר: שנשבע לו, ואין “ויואל” אלא לשון שבועה, שנאמר: “ויואל שאול את העם” )שמואל א יד כד(. ולמה השביעו? אמר לו: יודע אני שיעקב אביכם, כשנתן לו לבן בנותיו, נטלן והלך לו חוץ מדעתו. שמא אני נותן לך את בתי, את עושה כך? מיד נשבע לו ונתן לו את צפורה
בתו. ור’ נחמיה אומר: קבל עליו ללון עמו, ואין ויואל אלא לשון לינה, שנאמר: “הואיל נא ולין” )שופטים יט 9 ו(. ורבותינו אומרים: קבל עליו לרעות צאנו. (ע”
ואכן גם מתוך
https://www.yeshiva.org.il/midrash/5477
…..י לא ברור למה טרחה התורה לציין שני פרטים שנראים לא משמעותיים.
על כן, נפנה לפירושו השני של רש”י אותו הוא מגדיר כמדרש “ומדרשו לשון אלה, נשבע לו שלא יזוז ממדין כי אם ברשותו” פירושו השני של רש”י מקורו בגמרא “ויואל משה, אין אלה אלא שבועה, דכתיב: (יחזקאל י”ז) “ויבא אתו באלה” (דברי הימים ב’ ל”ו) “וגם במלך נבוכדנצר מרד אשר השביעו באלהים” (נדרים סה ע”א) ובמדרש “ויואל משה. אין אלה אלא לשון שבועה שנ’ (שמואל א’ י”ד כד) “ויואל שאול את העם לאמר”, וכתיב (מלכים ב’ ה’ כג) “ויאמר נעמן הואל וקח ככרים” (מכילתא דרבי ישמעאל יתרו – מס’ דעמלק יתרו פרשה א ד”ה ואת שני).
יתרונו של פירוש זה לא רק במספר המקומות הרב בתנ”ך המתבארים על ידו כמו שהגמרא והמדרש מפרטים, ולא רק שהפסוק בפרשתנו מובן עכשיו, שהרי יתרו תובע ממשה להישבע שלא ינטוש אותו ואת צפורה בתו, (ע”כ)
וַיִּשְׁמַ֥ע אֱלֹהִ֖ים.. וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹהִים֙ …וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים … וַיֵּ֖דַע אֱלֹהִֽים:
מה הוא ידע?
כאשר מדברים על ה’ או א-להים משתמשים במה שידוע בשם “האנשה”. כאילו א-להים הוא אנושי. א-להים רואה, שומע, מריח, וגם כנראה שוכח , כי הרי הוא גם זוכר.
אם יש תוכנית א-להית אז כנראה שיש גם לו”ז, וסימנים וכו’
היכן עוד מצינו “ויזכור”? בשלושה מקומות —
וַיִּזְכֹּ֤ר אֱלֹהִים֙ אֶת-נֹ֔חַ וְאֵ֤ת כָּל-הַֽחַיָּה֙ וְאֶת-כָּל-הַבְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר אִתּ֖וֹ בַּתֵּבָ֑ה וַיַּֽעֲבֵ֨ר אֱלֹהִ֥ים ר֨וּחַ֙ עַל-הָאָ֔רֶץ וַיָּשֹׁ֖כּוּ הַמָּֽיִם:
150 יום גברו המים עד שא-להים” נזכר” לסגור את “הברז”. ועדיין הם כולם נשארו בתיבה עוד 150+ יום
ואז א-להים עושה סימן לעצמו —
וְהָיָ֕ה בְּעַֽנְנִ֥י עָנָ֖ן עַל-הָאָ֑רֶץ וְנִרְאֲתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּֽעָנָֽן: {טו} וְזָֽכַרְתִּ֣י אֶת-בְּרִיתִ֗י אֲשֶׁ֤ר בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל-נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה בְּכָל-בָּשָׂ֑ר וְלֹא-יִֽהְיֶ֨ה ע֤וֹד הַמַּ֨יִם֙ לְמַבּ֔וּל לְשַׁחֵ֖ת כָּל-בָּשָֽׂר: {טז} וְהָֽיְתָ֥ה הַקֶּ֖שֶׁת בֶּֽעָנָ֑ן וּרְאִיתִ֗יהָ לִזְכֹּר֙ בְּרִ֣ית עוֹלָ֔ם בֵּ֣ין אֱלֹהִ֔ים וּבֵין֙ כָּל-נֶ֣פֶשׁ חַיָּ֔ה בְּכָל-בָּשָׂ֖ר אֲשֶׁ֥ר עַל-הָאָֽרֶץ:
כנראה שבזמן הפיכת סדום ועמורה לא הייתה קשת בשמיים. משום מה רק את לוט ומשפחתו הוזכרו בתוכנית ההצלה, לכן
וַיְהִ֗י בְּשַׁחֵ֤ת אֱלֹהִים֙ אֶת-עָרֵ֣י הַכִּכָּ֔ר וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת-אַבְרָהָ֑ם וַיְשַׁלַּ֤ח אֶת-לוֹט֙ מִתּ֣וֹךְ הַֽהֲפֵכָ֔ה
י ידוע שהמלאכים פשוט אחזו בלוט והוציאוהו
— }וַיִּזְכֹּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶת-רָחֵ֑ל וַיִּשְׁמַ֤ע אֵלֶ֨יהָ֙ אֱלֹהִ֔ים וַיִּפְתַּ֖ח אֶת-רַחְמָֽהּ:
מה בדיוק א-להים שמע? דורש עיון
(אגב – האם רחל הייתה עד אז בתולה???)
מתוך
https://ots.org.il/%D7%95%D7%99%D7%96%D7%9B%D7%95%D7%A8-%D7%90%D7%9C%D7%94%D7%99%D7%9D/
….
בעשרת ימי תשובה אנו מבקשים מהקב”ה בתפילת שמונה עשרה: “זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים”. כמו כן חז”ל במסכת ר”ה מבקשים מאתנו “אמרו לפני זכרונות כדי שיעלה זכרונכם לפני לטובה”.
הבקשה מהקב”ה שיזכרנו מעוררת קושיה חזקה. וכי יש שכחה לפני הקב”ה שאנו מבקשים ממנו שיזכרנו? ואם אין שכחה לפניו, מה משמעותו של הזכרון אצל הקב”ה?
הביטוי “ויזכור אלוהים” מופיע בספר בראשית שלוש פעמים ובשלושתם הוא מופיע באופן דומה.
הפעם הראשונה (בראשית ח, א) “ויזכור אלהים את נח“,,,
הפעם השניה (בראשית י”ט,כ”ט) “ויזכור אלהים את אברהם“….”.
הפעם השלישית (בראשית ל’,כ”ב) “ויזכור אלהים את רחל”
“ויזכור אלהים את רחל וישמע אליה אלהים ויפתח את רחמה”.
מקובלנו מרבי צדוק הכהן שהמקום בו מופיעה מילה פעם ראשונה במקרא, שם עיקר עניינה ומהותה. כאשר אנו רוצים להבין את המשמעות והמהות של הזיכרון, נעיין במה שכותב רש”י על הפסוק “ויזכור אלהים את נח”:
רש”י : “ויזכור אלהים – זה השם מדת הדין הוא ונהפכה למדת רחמים ע”י תפלת הצדיקים ורשעתן של רשעים הופכת מדת רחמים למדת הדין שנאמר (בראשית ו)” וירא ה’ כי רבה רעת האדם וגו’ ויאמר ה’ אמחה ” והוא שם מדת רחמים”:
בפירוש הזה מבאר רש”י שהתורה משתמשת בשם “א-להים” המסמל את מידת הדין על מנת להראות כיצד הוא נהפך למידת רחמים ע”י תפילתן של צדיקים. ואכן, כשאנו מתבוננים על ההקשר המופיע לפני המילים “ויזכור אלהים” נוכל לקרוא שהיה מבול –שהוא כאוס גדול, כאוס המבלבל את העולם ע”י התפשטות גדולה של המים (דין המופיע ע”י תנועה של חסד שלילי בתנועה של התפשטות) והקב”ה זוכר את נח, ובכך הוא עוצר את המבול ומפסיק את התפשטות המים (תנועה של צמצום שבד”כ הינה “דין” אך בסיטואציה של עצירת ההתפשטות -זהו חסד ורחמים).
גם במקור השני, כאשר ה’ הופך את סדום ומשחת את ערי הכיכר, מתקיים אותו עיקרון. יש דין בעולם, כאוס הרסני , אש וגופרית ניתכים ארצה וסדום נהפכת, והקב”ה זוכר את בקשתו ותפלתו של אברהם ואז עוצר וכולא את הכאוס והופך את הדין למידת הרחמים.
במקור השלישי, בסיפורה של רחל אמנו כאשר היתה עקרה (העקרות הינה תנועה של דין- עצירה והעדר לידה) ישנו דין לפני שה’ פוקד אותה. מידת הדין מרומזת גם בקריאת שמותיהם של בני בלהה שפחת רחל שהיא קוראת להם בשמות דן ונפתלי וכן בת לאה –דינה) הקב”ה זוכר את רחל ופותח את רחמה ומשתף את מידת החסד והרחמים.
כיצד הקב”ה הופך את מידת הדין לרחמים ע”י הזיכרון?…
אצל הקב”ה אין שכחה והוא זוכר את הכל. מיקוד הפוקוס – ההתכווננות שלו עלינו להפוך בחינת דין לרחמים, תלויה בתפילתנו ובהתכווננות שלנו פנימה -במודעות עצמית, בתפילה מול הקב”ה, וכן בהתכווננות החוצה -בעמידה כנה מול הזולת.(ע”כ)
וַיֹּ֨אמֶר֙ הַשְׁלִיכֵ֣הוּ אַ֔רְצָה וַיַּשְׁלִכֵ֥הוּ אַ֖רְצָה וַיְהִ֣י לְנָחָ֑שׁ וַיָּ֥נָס מֹשֶׁ֖ה מִפָּנָֽיו: {ד} וַיֹּ֤אמֶר יְהוָֹה֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה שְׁלַח֙ יָֽדְךָ֔ וֶֽאֱחֹ֖ז בִּזְנָב֑וֹ וַיִּשְׁלַ֤ח יָדוֹ֙ וַיַּֽחֲזֶק בּ֔וֹ וַיְהִ֥י לְמַטֶּ֖ה בְּכַפּֽוֹ: {ה} לְמַ֣עַן יַֽאֲמִ֔ינוּ כִּֽי-נִרְאָ֥ה אֵלֶ֛יךָ יְהוָֹ֖ה אֱלֹהֵ֣י אֲבֹתָ֑ם אֱלֹהֵ֧י אַבְרָהָ֛ם אֱלֹהֵ֥י יִצְחָ֖ק וֵֽאלֹהֵ֥י יַֽעֲקֹֽב: {ו} וַיֹּ֩אמֶר֩ יְהֹוָ֨ה ל֜וֹ ע֗וֹד הָֽבֵא-נָ֤א יָֽדְךָ֙ בְּחֵיקֶ֔ךָ וַיָּבֵ֥א יָד֖וֹ בְּחֵיק֑וֹ וַיּ֣וֹצִאָ֔הּ וְהִנֵּ֥ה יָד֖וֹ מְצֹרַ֥עַת כַּשָּֽׁלֶג: {ז} וַיֹּ֗אמֶר הָשֵׁ֤ב יָֽדְךָ֙ אֶל-חֵיקֶ֔ךָ וַיָּ֥שֶׁב יָד֖וֹ אֶל-חֵיק֑וֹ וַיּֽוֹצִאָהּ֙ מֵֽחֵיק֔וֹ וְהִנֵּה-שָׁ֖בָה כִּבְשָׂרֽוֹ: {ח} וְהָיָה֙ אִם-לֹ֣א יַֽאֲמִ֣ינוּ לָ֔ךְ וְלֹ֣א יִשְׁמְע֔וּ לְקֹ֖ל הָאֹ֣ת הָֽרִאשׁ֑וֹן וְהֶֽאֱמִ֔ינוּ לְקֹ֖ל הָאֹ֥ת הָאַֽחֲרֽוֹן:
מה הקשר בין אות הנחש, אות היד המצורעת, והאמונה בשליחות?
מעניין, אבל
— נזכרתי שעייפתי. אז מתוך רחמים על עצמי, אסיים
שבת שלום
שבוע טוב
להת