+
20 מצוות
פרשת בא היא הפרשה הראשונה בתורה בה ניתנים מצוות (רובן מצוות שקשורות לאמונה) לעם
חושבני שפרשתנו פרשת בא היא הפרשה החשובה ביותר בתורה. וכמו שרש”י אומר “לא היה צריך …..
אמור להיות צריך להתחיל מהר יותר, והרקע הוא משפחה, כשאבי המשפחה נקרא “ישראל” = “ואלה שמות בני ישראל …”
(נתעלם לרגע ממצוות ברית המילה והימנעות מאכילת גיד הנשה) יפה שירה לנו סיפורים “היסטוריים” שלא כולם מחמיאים לנו. (כמו שפרשת בא לקורא האובייקטיבי, לא כל כך נותנת הרגשה טובה לרודפי הצדק האבסולוטי לשון “וכל בכור בהמה”.
מה שהכי רלוונטי, לנו היהודים חדשים, זה חג הפסח., חג סוכות וחג יום כפור. אני יודע מה אני רוצה לעשות את זה. מה קורה בישראל? -.
בפסח, רוב היהודים (בארץ בעיקר) עורכים את ליל הסדר (בצורה זו או אחרת) אוכלים מצות, בחנוכה (לא חג התורה) מדליקים נרות (אפילו בחנויות ליל שישי בדיסקוטקים) ואוכלים סופגניות וביום כפור (להבדיל) בתי הכנסת מלאים לתפילת כל נדרי, הרבה צמים ודי מרגיע ??? ללכת בחוצות הכרך בישראל ולראות את הדממה, תנועת מכוניות שובקת והכבישים מתמלאים ברוכבי אופניים וקורקינטים. ומה קורה בפורים? מה רלבנטי לנו – הישראלים המתונים – מסורתיים למחצה, שליש ורביע?
אבל חושבני שאם ייערך משאל עם אז חג הפסח יזכה ברוב קולות. ואכן מתוך
פי-על סקר ה
למ”ס לשנת
2009 [20] המצווה הפופולרית ביותר היא
סדר פסח -. 88% מהאוכלוסייה היהודית מקיימת אותו בנוסף, 79.3% מדליקים
נרות חנוכה , 49.4% צמים ביום כיפור, 47.9% אוכלים אינם
חמץ בפסח ו -29 % בונים
סוכה בסוכות.
לא כאן המקום לדון בנושא – למה דוקא. מה שכן -התיאור והציוויים קשורים לחג הפסח תופסים חלק ניכר מפרשת בא. הקריאה קצת מבלבלת והתוכן מתאפיין באי-סדר – נראה להלן.
פרשת בא מתאפיינת (במבט קצת מחקרי) כפרשה בה
– מרובים הדיאלוגים והמונולוגים. יש בה מעל 10 פעמים “ויאמר”, כמה פעמים “ויקרא” וגם “וידבר”. רובה – דיבורים
– כמה אופייניים של ה ‘/ א-להים לא הכי מחמיאים.
ויחזק ה ‘את לב פרעה
וּלְמַ֡עַן תְּסַפֵּר֩ בְּאָזְנֵ֨י בִנְךָ֜
. “ולמה” –
וּמֵ֣ת כָּל-בְּכוֹר֘ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִמ֒ מִבְּכ֤וֹר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל-כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשִּׁפְחָ֔ה
או
וּבְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֥ל עָשׂ֖וּ כִּדְבַ֣ר מוֹשֶׁ֑ה וַֽיִּשְׁאֲלוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם כְּלֵי-כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְתָל
{לו} וַֽיהֹוָ֞ה נָטַ֨ן אֶת-חֵ֥ן הָעָ֛ם בְּעֵינֵ֥י מִצְרַ֖יִם וַיַּשְׁאִל֑וּם וַֽיְנַצְּל֖וּ אֶת-מִצְרָיִם:
? I series בתוכן והכנסת ה מצוות? תמוה =
קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכ֜וֹר פֶּטֶר כָּל-רֶ֨חֶמ֙ בִּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל בָּֽאָדָ֖ם וּבַבְּהֵמָ֑ה לִ֖י הֽוּא
וְכָל-פֶּ֤טֶר חֲמֹר֙ תִּפְדֶּ֣ה בְשֶׂ֔ה וְאִם-לֹ֥א תִפְדֶּ֖ה וַֽעֲרַפְתּ֑וֹ וְכֹ֨ל בְּכ֥וֹר אָדָם בְּבָנֶ֖יךָ תִּפְדֶּֽה
כממובן שלכל השאילות והתמיהות שיש בפרשה (כלל בתורה – ובנ”ך) יש הסברים וכו ‘
העיקר – פרשת בא חשובה גם בזה שהיא מתארת את המעבר מעבדות לחרות. לא היה פה מלחמת שחרור .. יש פה התערבות א-להית. לא ברור אם העם בכלל רצה לצאת מממצריים ברצונו החופשי. הפעולות היחידות שהעם נקט היו
– הכנת ארוחה חגיגית (מנגל ???) ואכילתה בחברותה
– אפיית מצות (למה? ההסבר בא אחרי הציווי)
– סימון משקופים ומזוזות בדם
– אריזה (כאילו) בחיפזון
– “נסיעה ??? מרעמסס לסוכות.
מתקרבים לים סוף
עיונים קודמים
פרשת בא – תשע”ד
http://toratami.com/?p=88
פרשת בא – תשע”ה
http://toratami.com/?p=308
(על – הקאטיאוס, מצוות, וימש חושך, שה לבית אבות, 600,000 רגלי, זכור את… מבית עבדים, ויאפו את הבצק, פטר חמור תפדה
פרשת בא תשע”מ
http://toratami.com/?p=508
(על – 10 מכות בחודשי השנה, למען תספר… התעללתי, שה לבית)
פרשת בא – תשע”ז
http://toratami.com/?p=704
(על: מטה משה ומטה אהרן, הכנות ליציאה, חלוקת הפרשות, 4 מכות אחרונות גם אתה תיתן … זבחים …, משה ופרעה – פגישות, וישאילום -וינצלו, והיה לאות על ידכה)
\ פרשת בא – תשע”ח
http://toratami.com/?p=938
(על: המכות, עבדות בנלי היחרור, מכות מצריים-ארכיאולוגיה וזמנים, חג הפסח וחג המצות)
פרשת בא – תשע”ט
על: ספרטקוס ומשה רבנו, מטה משה = נס או כישוף, בא … למען שיתי, א-להי העברים, מכת בכורות, וראיתי את הדם ופסחתי, הוצאתי את צבאותיכם,)
נושאים ופסוקים לעיון ודיון
כתוב הנחתת המכות או “משחק 10 המכות”
ולמה זה משחק? כי משה יודע (וגם הקוראים יודעים) שפרעה יספוג את המכות ולא יקבל את דרישות משה. ופרעה באמת לא לאשם בסירוב שלו. הוא מגבר למכה כשידיו “אסורות מאחרי גבו.”
וַאֲנִ֥י אַקְשֶׁ֖ה אֶת-לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְהִרְבֵּיתִ֧י אֶת-אֹֽתֹתַ֛י וְאֶת-מֽוֹפְתַ֖י בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָיִם:
ובמכה השישית
וַיְחַזֵּ֤ק יְהוָֹה֙ אֶת-לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שָׁמַ֖ע אֲלֵהֶ֑ם כַּֽאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֹ֖ה אֶל-מוֹשֶֽׁה:
וגם בפרשתנו
כִּֽי-אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת-לִבּוֹ֙ וְאֶת-לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אוֹֽתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ :
בקיצור “משחק מכור” ואכן עמדו על זה חז”לינו וחשל”י (חכמינו שיזכו חאריכות ימים) דוגמה מתוך –
… פרשתינו מעלה את אחת הקושיות הקשות ביותר לגבי דרכי ההנהגה. אומר הכתובת: “ואני אקשה את לב פרעה והרביתי את אותתי ואת מופתי בארץ מצרים”. והרי קשה הדבר מאד. הר שאם הסיבה למה שפרעה לא מוכנה לשלוח את בני ישראל מארצו היא רק את שהקשה ד’ה ליבו, א”כ על מה ולמה מכה הקב”ה את פרעה ומצרים. והרי הדבר נעשה נגד רצונו של פרעה. יתר על כן, דבק מקשה הקב”ה את לב פרעה, והרי אנו מאמינים כי לאדם בחירה חופשית בעולם, והרי בכך מודיעין הכתובת.
..הרמב”ן במקום שואל את השאלה ומביא שני תירוצים:
(. נא לעיין במאמר)):
פרשתנו נותנת פירוט מלא או חלקי איך הונחתו המכות על המצרים. אם משים לב, וכבר דנו בזה פרשנים רבים ועייניים בנושא זה בגליונות קודמים, איך מנהל האתר של הציבור של הנחתת המכה? .האם התהליכים של כל מכה היו שווים, שונים או סתם ה ‘מכה מעצמו, ללא התראה וכד’?
התגובה הכללית כנראה צריכה להיות תקשורת שרשרתי שיש בו הככה – 10 שלבים = – ה “למשה, – משה לפרעה, – פרעה מגיב, -משה מאותת. -ה’ מכה, – פרעה מסכים ומבקש חנינה, – משה מבקש מה’, -ה’ מסיר את המכה, – פרעה מתחרט, ה’ מחזק את לבו
וששווה היה כדאי להתחיל אולי במכת ברד – שקראנו הכל לפני שבוע
1. שלב ראשון הודעה – ה ‘מודיע למשה ומתאר את המכה, וכולל אזהרה / התראה
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָֹה֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה הַשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וְהִתְיַצֵּ֖ב לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וְאָֽמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה-אָמַ֤ר יְהוָֹה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת-עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי:
עֽוֹדְךָ֖ מִסְתּוֹלֵ֣ל בְּעַמִּ֑י לְבִלְתִּ֖י שַׁלְּחָֽם:
הִנְנִ֤י מַמְטִיר֙ כָּעֵ֣ת מָחָ֔ר בָּרָ֖ד כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד
וְעַתָּ֗ה שְׁלַ֤ח הָעֵז֙ אֶֽת-מִקְנְךָ֔ וְאֵ֛ת כָּל-אֲשֶׁ֥ר לְךָ֖ בַּשָּׂדֶ֑ה כָּל-הָֽאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה אֲשֶׁר-יִמָּצֵ֣א בַשָּׂדֶ֗ה וְלֹ֤א יֵֽאָסֵף֙ הַבַּ֔יְתָה וְיָרַ֧ד עֲלֵהֶ֛ם הַבָּרָ֖ד וָמֵֽתוּ:
2. שלב 2 – חסר ??? העברת ההודעה – משה (כנראה) מודיעין לפרעה על המכה הבאה ומקווה שפרעה יסכים לשחרר את בני ישראל. פרעה שוב מסרב. כנראה שזה קרה, היות ועבדי פרעה ידעו שיהיה ברד כבד
הַיָּרֵא֙ אֶת-דְּבַ֣ר יְהֹוָ֔ה מֵֽעַבְדֵ֖י פַּרְעֹ֑ה הֵנִ֛יס אֶת-עֲבָדָ֥יו וְאֶת-מִקְנֵ֖הוּ אֶל-הַבָּתִּֽים:
3. שלב שלישי – ה ‘מנחה את משה איך לאותת על ביצוע
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל-מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֤ה אֶת-יָֽדְךָ֙ עַל-הַשָּׁמַ֔יִם וִיהִ֥י בָרָ֖ד בְּכָל-אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם עַל-הָֽאָדָ֣ם וְעַל-הַבְּהֵמָ֗ה וְעַ֛ל כָּל-עֵ֥שֶׂב הַשָּׂדֶ֖ה בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
4. שלב 4 – משה מאותת
וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת-מַטֵּ֘הוּ֘ עַל-הַשָּׁמַ֒יִם
שלב 5 – ה ‘מבצע
נָתַ֤ן קֹלֹת֙ וּבָרָ֔ד וַֽיהֹוָ֗ה וַתִּֽהֲלַךְ אֵ֖שׁ אָ֑רְצָה וַיַּמְטֵ֧ר יְהוָֹ֛ה בָּרָ֖ד עַל -אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: .
(תיאור דרמטי)
וַיַּ֨ךְ הַבָּרָ֜ד בְּכָל-אֶ֣רֶץ מִצְרַ֗יִם אֵ֚ת כָּל-אֲשֶׁ֣ר בַּשָּׂדֶ֔ה מֵֽאָדָ֖ם וְעַד-בְּהֵמָ֑ה
רַ֚ק בְּאֶ֣רֶץ גּ֔שֶׁן אֲשֶׁר-שָׁ֖ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֥א הָיָ֖ה בָּרָֽד:
שלב 6 – פרעה מתחנן
וַיִּשְׁלַ֣ח פַּרְעֹ֗ה וַיִּקְרָא֙ לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַֽהֲרֹ֔ן וַיֹּ֥אמֶר אֲלֵהֶ֖ם חָטָ֣אתִי הַפָּ֑עַם יְהוָֹה֙ הַצַּדִּ֔יק וַֽאֲנִ֥י וְעַמִּ֖י הָֽרְשָׁעִֽים: הַעְתִּ֨ירוּ֙ אֶל-יְהֹוָ֔ה וְרַ֕ב מִֽהְיֹ֛ת קֹלֹ֥ת אֱלֹהִ֖ים וּבָרָ֑ד וַֽאֲשַׁלְּחָ֣ה אֶתְכֶ֔ם וְלֹ֥א תֹֽסִפ֖וּן לַֽעֲמֹֽד:
שלב 7 – משה מסביר לפרעה מה יהיה ומבצע
וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ מֹשֶׁ֔ה כְּצֵאתִי֙ אֶת-הָעִ֔יר אֶפְרֹ֥שׂ אֶת-כַּפַּ֖י אֶל-יְהוָֹ֑ה הַקֹּל֣וֹת יֶחְדָּל֗וּן וְהַבָּרָד֙ לֹ֣א יִֽהְיֶה-ע֔וֹד לְמַ֣עַן תֵּדַ֔ע כִּ֥י לַֽיהוָֹ֖ה הָאָֽרֶץ: …
וַיֵּצֵ֨א מוֹשֶׁ֜ה מֵעִ֤ם פַּרְעֹה֙ אֶת-הָעִ֔יר וַיִּפְרֹ֥שׂ כַּפָּ֖יו אֶל-יְהוָֹ֑ה וַיַּחְדְּל֤וּ הַקֹּלוֹת֙ וְהַבָּרָֽ֖֔
שלב 8 – פרעה מתחרט ומשנה את דעתו (מתוך דחף פנימי שלא ברור לו עצמו
וַיַּ֣רְא פַּרְעֹ֗ה כִּֽי-חָדַ֨ל הַמָּטָ֧ר וְהַבָּרָ֛ד וְהַקֹּלֹ֖ת וַיֹּ֣סֶף לַֽחֲטֹ֑א וַיַּכְבֵּ֥ד לִבּ֖וֹ ה֥וּא וַֽעֲבדיו
שלב 10 – ה ‘ (בהיחבא מפרעה) ה’ מתערב
וַיֶּֽחֱזַק֙ לֵ֣ב פַּרְעֹ֔ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כַּֽאֲשֶׁ֛ר דִּבֶּ֥ר יְהוָֹ֖ה בְּיַד-מוֹשֶֽׁה:
מה בפרשתנו? יש בה תיאור של 3 המכות הקודמות, כאשר שתיים מתנהלת לפי הספר קצת שונה והמכה השלישית בפרה (העשירית בסדרה) מתנהלת אחרת אחרת לחלוטין
מכת ארבה
שלב שני – פגישה ראשונה
וַיָּבֹ֨א מֹשֶׁ֣ה וְאַֽהֲרֹן֘ אֶל-פַּרְעֹה֒ וַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלָ֗יו כֹּֽה-אָמַ֤ר יְהוָֹה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים עַד-מָתַ֣י מֵאַ֔נְתָּ לֵֽעָנֹ֖ת מִפָּנָ֑י שַׁלַּ֥ח עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי:
כִּי אִם-מָאֵן אַתָּ֖ה לְשַׁלֵּ֣חַ אֶת-עַמִּ֑י הִנְנִ֨י מֵבִ֥יא מָחָ֛ר אַרְבֶּ֖ה בִּגְבֻלֶֽךָ: …. וַיִּ֥פֶן וַיֵּצֵ֖א מֵע֥ם:
שלב שני + – התערבות עבדי פרעה שאינם רוצים לסבול, אבל ההחלטה היא של המלך שליבו נשלט ממרחק
וַיֹּֽאמְרוּ֩ עַבְדֵ֨י פַרְעֹ֜ה אֵלָ֗יו עַד-מָתַי֙ יִהְיֶ֨ה זֶ֥ה לָ֨נוּ֙ לְמוֹקֵ֔שׁ שַׁלַּח֙ אֶת-הָ֣אֲנָשִׁ֔ים וְיַֽעַבְד֖וּ אֶת-יְהוָֹ֣ה אֱלֹֽהֵיהֶ֑ם הֲטֶ֣רֶם תֵּדַ֔ע כִּ֥י אָֽבְדָ֖ה מִצְרָֽיִם:
שלב שני ++ – חזרה לשולחן משא ומתן
וַיּוּשַׁ֞ב אֶת-מוֹשֶׁ֤ה וְאֶֽת-אַֽהֲרֹן֙ אֶל-פַּרְעֹ֔ה וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֔ם לְכ֥וּ עִבְד֖וּ אֶת-יְהוָֹ֣ה אֱלֹֽהֵיכִיָה֥
וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה בִּנְעָרֵ֥ינוּ וּבִזְקֵנֵ֖ינוּ נֵלֵ֑ךְ וַיֹּ֣אמֶר אֲלֵהֶ֗ם …. לֹ֣א כֵ֗ן לְכוּ-נָאא הַגְּבָרִימ֙ ….. וַיְגָ֣אֽ
שלב שלישי – הוראה לאיתות
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל-מֹשֶׁ֗ה נְטֵ֨ה יָֽדְךָ֜ עַל-אֶ֤רֶץ מִצְרַ֨יִם֙ בָּֽאַרְבֶּ֔ה וְיַ֖עַל עַל-אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וְיֹאכַל֙ אֶת-כָּל-עֵ֣שֶׂב הָאָ֔רֶץ אֵ֛ת כָּל-אֲשֶׁ֥ר הִשְׁאִ֖יר הַבָּרָֽד:
שלב רביעי – איתות
וַיֵּ֨ט מֹשֶׁ֣ה אֶת-מַטֵּהוּ֘ עָל-אֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִמ֒
שלב חמש – ביצוע
וַֽיהֹוָ֗ה נִהַ֤ג רֽוּחַ קָדִימ֙ בָּאָ֔רֶץ כָּל-הַיּ֥וֹם הַה֖וּא וְכָל-הַלָּ֑יְלָה הַבֹּ֣קֶר הָיָ֔ה וְר֨וּחַ֙ הַקָּדִ֔ים נָשֶ֖א ….. וַיַּ֣ עַל הָֽאַרְבֶּ֗ה עַ֚ל כָּל-אֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם וַיָּ֕נַח בְּכֹ֖ל גְּב֣וּל מִצְרָיִם כָּבֵ֣ד מְאֹ֔ד
שלב שש – חרטה
} וַיְמַהֵ֣ר פַּרְעֹ֔ה לִקְרֹ֖א לְמֹשֶׁ֣ה וּֽלְאַֽהֲרֹ֑ן וַיֹּ֗אמֶר חָטָ֛אתִי לַֽיהוָֹ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶ֖ם וְלָכֶֽם:
שלב 7-8
וַיֵּצֵ֖א מֵעִ֣ם פַּרְעֹ֑ה וַיֶּעְתַּ֖ר אֶל-יְהוָֹֽה:
שלב 9
וַיַּֽהֲפֹ֨ךְ יְהוָֹ֤ה רֽוּחַ-יָמ֙ חָזָ֣ק מְאֹ֔ד וַיִּשָּׂא֙ אֶת-הָ֣אַרְבֶּ֔ה וַיִּתְקָעֵ֖הוּ יָ֣מָּה סּ֑וּף …
שלב 10
וַיְחַזֵּ֥ק יְהוָֹ֖ה אֶת-לֵ֣ב פַּרְעֹ֑ה וְלֹ֥א שִׁלַּ֖ח אֶת-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
ובדומה גם מכת חושך – מתוארת עם שלבים חסרים
ואחרת בא תיאור מכת בכורות – (עיון להלן)
פסוקים ונושאים לעיון נוסף
רשימה המצוות בפרשה
מתוך
שמות, פרשת בא
ד: מצוות עשה – לקדש חדשים
ה: מצוות עשה – לשחוט הפסח ביד ‘בניסן
ו: מצוות עשה – לאכול בשר הפסח בליל טו’ בניסן
ז: מצוות לא תעשה – לא לאכול פסח נא מבושל
ח: מצוות לא תעשה – שלא להותיר מהפסח למחר
ט: מצוות עשה – לבר חמץ בערב פסח
י: מצוות עשה – לאכול מצה בליל א ‘דפסח
יא: מצוות לא תעשה – לא יכול למצוא את המץ ברשותינו בפסח
יב: מצוות לא תעשה – לא לאכול תערובת חמץ בפסח
יג: מצוות לא תעשה – להאכיל בשר פסח שלא למודר
יד: מצוות לא תעשה – להאכיל מפסח לשבת שלא ולשכיר
טו: מצוות לא תעשה – להוציא את הפה ממקום שלא חבורתו
טז: מצוות לא תעשה – לשבור עצם מקרב שלא פסח
יז: מצוות לא תעשה – שלא ערל מבשר הפסח אכל
יח: מצוות עשה – לקדש כל בכור
יט: מצוות לא תעשה – שלא יאכל חמץ בפסח
כ: מצוות לא תעשה – שלא יראה חמץ בגבולינו בפסח כ
: מצוות עשה – לספר יציאת מצרים בליל פסח
כב: מצוות עשה – לפדות פטר חמור בשה
כג: מצוות עשה – לימוף פטר חמור אם לא פדאו
17 מ 20 המצות בפרשה קשורות לחג הפסח – מעניין שלמרות ש”תיאור “הנחת תפילין מופיע בסוף הפרשה, אין זה נכלל עדיין כמצווה.
דקדוק תנ”כי – הגיית בג”ד כפ”ת (ובימינו רק בכ”פ)
פרטים
למה ומתי האות נקראת כאות רפה?
בְּאָזְנֵ֨י בִנְךָ֜ וּבֶן-בִּנְךָ֗
קַדֶּשׁ-לִי כָל-בְּכ֜וֹר פֶּטֶר כָּל-רֶ֨חֶמ֙
אַל-תֹּ֨סֶף֙ רְא֣וֹת פָּנַ֔י כִּ֗י בְּי֛וֹם רְאֹֽתְךָ֥ פָנַ֖י
בדרך כלל: כאשר האות ב-כ-פ (יחד גם ג-ד-ת) בראש מילה נסמכת *) שבאה אחרי הברה פתוחה בסוף המילה הקודמת האות אינה מקבלת את הגה קל. ברור?
חידון למביני/ות דבר.
לֹא-הָ֨יָה כֵ֤ן אַרְבֶּה֙ כָּמֹ֔הוּ וְאַֽחֲרָ֖יו לֹ֥א יִֽהְיֶה-כֵּֽן
מה שונה בדוגמה לעיל?
רַק אֶת-הַמָּ֥וֶת הַזֶּֽה
האם מכת הארבה הייתה יותר גרועה ממכת שחין או דבר? למה פרעה קרא לה “מות”
מתוך
מדרש הגדול:
כי אם מאן אתה שולח את עמי הנני מביא מחר ארבה, היה הארבה הזה אוכל ולא נאכל, היה נופל על פני המצרי ואוכל ומנקר את עיניו. אמר ר ‘שמואל ארבה מחיילותיו שלהקב”ה, שנאמר הילק והחסיל והגזם חילי הגדול (יואל ב’), והוא מונח בארץ במקום שאיש אינו רואה, וכיון שהוא מצוהו לפלט על יבול הארץ מיד ננער ומתגבר … (שמות י ד)
ואחריו לא יהיה כן, והלא כתיב בימי יואל כמוהו לא נהיה מן העולם (שמות י יד)
ויאכל את כל עשב הארץ, כל אילן שהיה קוצץ לא היה מעלה חליפין, שנאמר שניו שני אריה ומלתעות לביא לו (יואל א ‘), אין לי לא יודע איך קוצץ את הזרעים ואת האילנות בלבד, מנין על לבושיהן ותכשיטיהן וכל מיני חמדתם, תלמוד לפוסט ויתן אין לי אל שבשדות, שבבתים ושבסתרים ושבחדרי חדרים מנין, תלמוד לומר שם ישוקו בחומה ירוצון בבתים יעלו בעד החלונים יבאו כגנב (יואל ב ‘). השמש יפולו ולא יבצעו, אני דיאל אלא מעיינות, שנאמר יען כי מאס העם הזה את מי השילוח (ישעיה ח ‘). ויכס את עין כל הארץ ותחשך הארץ (שם שם טו)
ויסר מעלי רק את המקור הזה, למה נאמר בארבה רק את הבניין, יכול להיות שאומר לנו לומר שהארבה אינה ממיתה, פרסמה הכתובת ממיתה כשאר כל המכות. דברי ר ‘נחמיה ארבעה עשר דברים נאמרו בארבה, פיו סתום, שאלמלא פיו סתום אין כל בריה יכולה לעמוד לפני, רוקו ממית ומיבש, שנאמר ויסר מעלי רק את המבנה הזה, שניו שני ברזל, קרניו דומות קרני השור, ווידו דומות לכף האריה, עיניו דומות לסלעם, כנפיו דומות לכנפי הנשר, צוארו דומה לצואר הסוס, לבו דומה ללב האדם, גבו דומה לגב הנחש, ירכותיו דומות לירכתי גמל, שוקיו דומין למסר, לבושו דומה לסרק, כתוב חית על לבו מאת שהוא חילו של מקום, שנאמר (יואל ב ‘) חילי הגדול אשר שלחתי בכם. (שם שם יז)
ומתוךאלשיך:
לא יודע לראות – הארבה עצמה תהיה כל כך צפוף שלא יהיה לו ריוח לראות. ואכל את היתר הפלטה – זה לא יאכל רק את מצרים ולא של ישראל, ואחר כך לא ילך למקום אחר כי אם ימלא בתיהם. (שם שם ה)
רק את הבית הזה – שגזר עלינו רעב על ידי אכילת הארבה, ועתה באנק, שהארבה מחניק אותם ברובו, או יסיר רק הממיתים ולא את המלוחים. (שם שם יח)
רש”ר הירש:
ויסר מעלי רק את המקור הזה – בהשמדת עושר הפרי המצרי רואה עתה פרעה את חורבנה הגמור של מצרים. (שם שם יז)
ומתוך
https://forum.otzar.org/ viewtopic.php? t = 25474
…
המוות הזה? – רק בגלל במכת ארבה?
אינני יודע אם זה יועיל כ”כ לגוף השאילה, אבל מ”מ אעתיק הרשום אצלי בענין מכת ארבה, להרחיב את התמונה.
ולמן תספר באזני בנך. כ ‘בפי’ הרא”ש “וא”ת משה היאך היה יודע שהקב”ה היה עתיד להביא את המכת ארבה. וי”ל שהרגיש והתבונן בג”ש דתספר ספרו גבי יואל שיש ארבה בפי ‘וכל הנביאים ניתנו למשה על פה עד בא כל נביא ונביא על נקבים דברי קבלה שלא ניתנו ליכתב אבל בקבלה ואע”פי שאמרו אין דנין דברי תורה מדברי קבלה אם למדה משה רבינו א”כ דנין “. אבל בפי ‘הריב”א כ'” הנני מביא מחר ארבה בגבולך תימא שלא מצינו שאמר הקב”ה מכת ארבה וא”כ למה המזכיר אותה ופרש בפשטי הר”מ מקוצי שלא כלה הברד לפי שנכנע מט ואחר שנכנע הוסיף לחטא. ואמר לו משה אם אינך משלך את עמי בשביל שראית שלא כלה הברד אמר הנני מביא דבר אחר שיגירה הכל והיני הארבה וזהו שנא ‘ויאכל את כל העשב הארץ וכל פרי העץ אשר הותיר הברד. ורבינו יוסף ב”ש פי ‘
ובפי ‘רח”פ כ’ “תימה אנה דבר ה ‘למשה, וי”מ דיליף סיפור סיפור דכת’ כאן למען תספר וכתיב ביואל לבניכם ספרו. היה הרבה נביאות מצינו שאמרו הנביאים ואינו מפורש היכן אמרו הק ‘י”ש, וגם משה בפ’ מן. א”נ שי”ל שנאמרה למשה בפיר ‘הרעצר הדברים נכתב כן בסיפור ובצווי אבל בשליחות שהוצרך לכתוב מה אמרו עבדי פרעה ומה שאמר פרעה למשה לשם ההתחלה והמקומות האחרים שאין להם הסיפור השליחות כמו בצפרדעים ובמכות אחרת לשם המזכיר המכות בציווי אבל אן בארבה לא חש להאריך בציווי רק לרמוז שידעו הדורות שכאן נצטוה משה דבודאי משה לא היה מתרה רק ממה שהיה אומר לו הק” י”ש. וי”מ דארבה רשום כאש”ר התעללתי במצרים “,” וק ‘היכן מצינו שאמר הק’ למשה שום רמז מארבה לומר זאת על פי חקלאות במטה בסימן דצ”ך עד”ש באח”ב בו סיפור לדורות כ”א ארבה, יחד מצינו בארבה של יואל שכתוב בו עלי לבני ‘ספרו ובניכם לבנים ובניהם לדור אחרון וגו’. והלשון של סיפור הדורות הבין משה שהוא מכת ארבה. ורשב”ם פי ‘רמז לו הק’ שנ ‘ואת אותותי אשר שמתי בם ארבה חשך מכת בכורות “. ועי ‘גם דעת זקנים והדר זקנים. והלשון של סיפור הדורות הבין משה שהוא מכת ארבה. ורשב”ם פי ‘רמז לו הק’ שנ ‘ואת אותותי אשר שמתי בם ארבה חשך מכת בכורות “. ועי ‘גם דעת זקנים והדר זקנים. והלשון של סיפור הדורות הבין משה שהוא מכת ארבה. ורשב”ם פי ‘רמז לו הק’ שנ ‘ואת אותותי אשר שמתי בם ארבה חשך מכת בכורות “. ועי ‘גם דעת זקנים והדר זקנים.
וצריך לבאר איזה ענין מיוחד יש בארבה שראוי להיות מסופר לבנים וכו ‘, יותר משאר מכות וניסים. ויתכן דהארבה נקרא צבא ה ‘וחילו וזה הענין המיוחד הנמצא בו, וכמבו’ בחז”ל ע”פ קראי דיואל “כתיב יתרונות הגם אכל הארבה ויתר הארבה אכל הילק ויתר הילק אכל החסיל, עצום עשה דברו כי גדול יום ה ‘ונורא מאד ומי יכילנו, בוא וראה גדולתו של מלך מ”ה הקב”ה שהרי מלך בשר ודם מזמן חיילותיו לעשות מלחמותיו. והוא צריך לפרנסן, בין שהן נלחמין ובין שאינן נלחמים, אבל הקב”ה יש לו הם היו מיני ארבה. שאינן לא אוכלין ולא שותין, הם חיים בגזירתו של הקב”ה. וכשהוא גוזר שיש לי את המלחמה למקום מכעיסיו להשלים את יבול ארצם, הרי הם ננערין ומתגברין לעשות שליחותו, שנא ‘ננערתי כארבה, וכתיב וה’ נתן קולו לבני חילו, וכתיב אשר אכל הארבה הילק והחסיל והגזם חילו הגדול, חיילותיו של מלך בשר ודם אין הפרשים יכולין לעלות בחומה ולכנוס בחלונות, אבל חילויים של הקב”ה כתיב בהו העיר ישקו בחומה ירוצון בבתים יעלו בעד החלונים יבואו כגנב, להב אש כלכלה קש כ”עודום ערוך מלחמה וכתיב ובעד השלח יפלו לא יבצעו, ותרגם יונתן בן עוזיאל ולתר דאינון שליחין אזלין קטלין ולא מקבלין ממון, ולפי שמשלחתם מכה גברתנית היא, הדיג והעיד והתרה שם, כי על פי הכוכין את עמו להיותם לעשות את כל העבודה בשדה, ומינום כורמים ויוגבים ואוספין קייציה, לפיכך הוא דיג להם חילו גרנד מאנה מינים, שרב מאה מינים, צלצל מאה מינים, ילק מאה מינים, חסיל מאה מינים, גברת מאה מינים, חנמל מאה מינים. בכתיב בהו בעיר ישקו בחומה ירוצון בבתים יעלו בעד החלונים יבואו כגנב, וכתיב כקול מכבויות על ראש ההרים ירקדון כקול להב אש כלכלה ככ עצות ערוך מלחמה וכתיב ובעד השלח יפלו לא יבצו ולפי שמשלחתם מכה גברתנית היא, דיג והעיד והתרה שם, כי על פי הקודם כופין אתה צריך לעשות את כל עבודתם בשדה, ומינים כורמים ויוגבים ואוספין קייציה, לפיכך הוא יכתוב את זה החייל הגדול שמנה ומיני ארבה, שהארה יש לו מאה מינים, סלעם יש לו מאה מינים, חרגל מאה מינים, חגב מאה מינים, צלצל מאה מינים, ילק מאה מינים, חסיל מאה מינים, גזם מאה מינים, חנמל מאה מינים “. בכתיב בהו בעיר ישקו בחומה ירוצון בבתים יעלו בעד החלונים יבואו כגנב, וכתיב כקול מכבויות על ראש ההרים ירקדון כקול להב אש כלכלה ככ עצות ערוך מלחמה וכתיב ובעד השלח יפלו לא יבצעו, ותרגם יונתן בן עוזיאל ולאתר דאינון שליחין אשללין מללין ולפי שמשלחתם מכה גברתנית היא, דיג והעיד והתרה שם, כי על פי הקודם כופין אתה צריך לעשות את כל עבודתם בשדה, ומינים כורמים ויוגבים ואוספין קייציה, לפיכך הוא יכתוב את זה החייל הגדול שמנה ומיני ארבה, שהארה יש לו מאה מינים מאה מינים, חרגל מאה מינים, חגב מאה מינים, צלצל מאה מינים, ילק מאה מינים, חסיל מאה מינים, גזם מאה מינים, חנמל מאה מינים “.
ומתוך
קובץ: /// C: / משתמשים / ami12 / הורדות /% D7% 9E% D7% 9B% D7% AA% 20% D7% 90% D7% A8% D7% 91% D7% 94% 20- % 20% D7% 94% D7% 90% D7% 93% D7% 9E% D7% 95% D7% A8% 20% D7% 9E% D7% A1% D7% 90% D7% 98% D7% 9E% D7% 90% D7% A8.pdf
(לא מצליח להעתיק, נא לעיין)
וכדאי לעיין בפירוש אברבנאל ב –
ומתוך
….
ויסר מעלי רק את המוות הזה. אפילו פרעה העקשן, הרשע, המוליך את עמו ואת עמנו למוות, מצליח לרגע לגעת בלבי: “וְיָסֵר מֵעָלַי רַק אֶת הַמָּוֶת הַזֶּה”. צורת הביטוי המעבלת, הילדותית, מז מכירה את הפחד המשותף לכל בני האדם, הפחד מהבלתי ידוע והלא-מנוצח: פחד המוות. מה כבר ביקשנו? “יסר מעלי רק את המוות הזה”.
(והזמן קצר)
מומלץ לקרא את המאמר על הפחד ממות ב –
ומתוך מאמר שמנתח כבר את הרוחות שמביאות את הארבה החדשה את הארבה, ב –
…..
נשאלת אם כן השאלה אם מכת הארבה חוזרת על עצמה מדי פעם מה ייחודה של מכת הארבה? רוב המכות האחרות כמו דם, צפרדע, חושך ומכת בכורות, היו מכות על טבעיות באופן בולט. גם בשאר המכות היה ממד חריג בעצמתו כמו ברד “אשר כמוהו לא נהייתה מאז הפכה לגוי”, לא שמענו על מכות כאלה במהלך ההיסטוריה. אולם את מכת הארבה ניתן היה לייחס לגורמים טבעיים. מכת הארבה, נוצרה בעקבות רוח קדים (רוח דרומית) שנשבה כל היום וכל הלילה ובבוקר על גלי הרוח הגיע הארבה כפי שאכן ידוע גם במכות ארבה במהלך ההיסטוריה, שכן הארבה נח בלילה וכשהשמש עולה וגוף הארבה מתחמם הוא מתחיל לנוע. על כך עונה הרמב”ן שמכה זו הייתה קשה באופן מיוחד ביחס למכות ארבה בשאר הזמנים, כפי שכתוב: “לפניו לא היה כן ארבה כמוהו ואחריו לא יהיה כן” (י, יד). ניתן אולי להוסיף, שמכות ארבה מתפשטות על פני כל המזרח התיכון ואילו כאן המכה הייתה מרוכזת רק במצרים. הארבה לא המשיך בדרכו צפונה לכוון כנען שזהו המסלול הרגיל, אלא הופנה מזרחה וטבע בים סוף, המכה באה ונעלמה ללא עקבות “לא נשאר ארבה אחד בכל גבול מצרים “(י ‘יט).
נְטֵ֨ה יָֽדְךָ֜ עַל-אֶ֤רֶץ מִצְרַ֨יִם – וַיֵּ֨ט מוֹשֶׁ֣ה אֶת-מַטֵּהוּ֘ עַל-מִצְרַ֒יִם֒ אֶ֣רֶץ וַֽיהֹוָ֗ה נִהַ֤ג רֽוּחַ קָדִים בָּאָ֔רֶץ כָּל-הַיּ֥וֹם הַה֖וּא וְכָל-הַלָּ֑יְלָה הַבֹּ֣קֵר
נְטֵ֤ה יָֽדְךָ֙ עַל-הַשָּׁמַ֔יִם – וַיֵּ֥ט מוֹשֶׁ֛ה אֶת-יָד֖וֹ עַל-הַשָּׁמָ֑יִם וַיְהִ֧י חֹֽשֶׁךְ-אֲפֵלָ֛ה
משה הקוסם. פעם נוטה את המטה – על הארץ, ופעם מטה את ידו
מתוך מאמר שמנתח בפרוטרוט את ציווי ובי מסלול באמצעות היד ו / או המטה ב –
…
בכל המכות המוקדמות, הדרך היה ציווי היה לאהרן, נצטווה אהרן לקחת את המטה או להשתמש בו בזמן הנטייה. בין זאת, בכל המכות המאוחרות, הדרך היה ציווי היה למשה, נצטווה משה לנטות את ידו בלבד. בקריעת ים-סוף גם נאמר למשה בפירוש “” ” הרם את מטך ” “” – זה החזק אותו למעלה ואל תיבה בו – ” ” נטה ” ” רק ” ” את ידך ” “.
] ר ‘אברהם קורמן הסביר, בשם הגר”א, שדווקא בקריעת ים-סוף היה חשוב להגיש שמשה לא נטה את המטה על המים, כי ישם ימים מתהלכה אגדה שיש חומר מיוחד. משה היה נוטה את מטהו על המים היו עלולים לחשוב שהוא בקע את הים באופן טבעי ולא בנס …
הבעיה העיקרית כאן היא שהביצוע בכלל לא מתאים לציווי:
אצל אהרן:
בדם – אהרן נצטווה “” ” קח מטך ונטה ידך ” “” והוא לא נטה את ידו אלא רק “” ” וירם במטה ” “”
בצפרדע – אהרן נצטווה “” ” נטה את ידך במטך ” “” והוא לא השתמש במטה אלא רק “” ” ויט אהרן את ידו ” “”
בכנים – אהרן נצטווה “” ” נטה את מטך ” “” (בלי ידיים) והוא נטה גם את ידו “” ” ויט אהרן את ידו במטהו ” “”.
אצל משה: כאמור משה נצטווה תמיד לנטות רק את ידו, אבל בדבר ובארבה הוא נטה את מטהו, ורק ממכת חושך והלאה הוא “הבין” שהוא צריך לנטות גם את ידו!
אין לי עדיין פתרון לבעיה הזאת.
(ע”כ. מומולץ)
ולמי שיש זמן וסבלנות, אפשר לעיין במאמר מקיף וארוך על תפקיד המטה ב –
(לא אצטט) –
יכול וגם אןסף מדרשי חז”ל ב –
(מומלץ)
הזמן לוחץ, והמקום (מה שנכתב) מתרחב מעל ומעבר. רציתי לכתוב גם על
וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה כֹּ֖ה אָמַ֣ר יְהוָֹ֑ה כַּֽחֲצֹ֣ת הַלַּ֔יְלָה אֲנִ֥י יוֹצֵ֖א בְּת֥וֹךְ מִצְרָֽיִם :
מה קורה?
הרי כבר נאמר “אין עונשין. אלא אם כן מזהירין” האם פה יש אזהרת לפרעה? האם פרעה שמע? כי אין פה תגובה. כתוב “ויאמר משה ..” אבל לא כמו העמים האחרים האחרונים שיש בתיאור המכה את הזיהוי אל מי המדבר אמר, כאן אין ייצוג לשומע.
והרי משה ידע, וגם בני ישראל ידעו
פרק יא תמוה
אז לפי פשוטו – פשוט לפי רש”י שמשה ל”אומר “לפרעה מה שהוא” כרגע “- כאשר אתה עדיין עומד לפני פרעה – שמע (ישירות) מה ‘, שהנה או טו טו ה’ הורג את כל הבכורים במצריים. , האם פרעה קיבל “הלם קרב” ולא הוציא הגה, וסתם הסתלק לו. האם היו עוד נוכחים בסביבה? סתם הכתוב …
אז בפרשתנו –
משה מדבר הרבה, משה מדבר גם אל פרעה גם אל העם – הכל דיבורים, שרובם הפכו למעשים
שנזכה למעשים טובים
שבת שלום
שבוע טוב
להתראות