From:
Date: Sun, Feb 9, 2020 at 2:31 AM
Subject: ויהי בשלח, והיה כאשר, והיה ביום, ויהי בערב
To:
ערב שבת שלום
פרשת בשלח
שבת שירה
הערה —
התבקשתי “להוציא לאור” את הגליון של פרשת השבוע, יום -יומיים לפני שבת הפרשה. זה נשמע הגיוני. אבל משום מה זה לא מסתדר לי. לעומת זאת, – היות וכבר שש (6) פעמים (במשך שש השנים מאז שהתחלתי) עיינתי וכתבתי על כל פרשה, (והשנה היא השנה השביעית) – אני יכול לצרף לכל גליון שאוציא בעתיד, את הקישורים לגליונות קודמים על פרשת השבוע הבא, והמעוניינים/ות יוכלו להשביע את “תיאבונם/ן”, לקראת קבלת שבת, במקום בצאת השבת.
אז אתחיל השבוע, – בעוד אני כותב על פרשת בשלח ושוב בע”ה שולח (כנראה) במוצ”ש , אני מצרף בסיום הגליון את ששת הקישורים לגליונות של פרשת יתרו
ויהי בשלח
המילה לשלח (ש פתוחה) לא נחמדה במיוחד. משמעותה יותר בכיוון של לגרש. ובדרך כלל מגרשים מישהו/י שאינו/ה רצוי/ה
למשל לפי ירמיהו א ג’, הֵן יְשַׁלַּח אִישׁ אֶת אִשְׁתּוֹ וְהָלְכָה מֵאִתּוֹ וְהָיְתָה לְאִישׁ אַחֵר
(ויש להניח שהאיש לא היה מרוצה)
ולכן גם הבקשה/הדרישה “המסורתית” של משה “שלח את עמי ” יש בה צליל שלילי כלשהו במשמעות של = גרש.
וזה בעצם מה שה’ אמר למשה
וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה ע֣וֹד נֶ֤גַע אֶחָד֙ אָבִ֤יא עַל־פַּרְעֹה֙ וְעַל־מִצְרַ֔יִם אַֽחֲרֵי־כֵ֕ן יְשַׁלַּ֥ח אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה כְּשַׁ֨לְּח֔וֹ כָּלָ֕ה גָּרֵ֛שׁ יְגָרֵ֥שׁ אֶתְכֶ֖ם מִזֶּֽה׃
אבל זה לא בדיוק מה שפרעה אמר בעת “שילוח” בני ישראל
וַיִּקְרָא֩ לְמֹשֶׁ֨ה וּֽלְאַֽהֲרֹ֜ן לַ֗יְלָה וַיֹּ֨אמֶר֙ ק֤וּמוּ צְּאוּ֙ מִתּ֣וֹךְ עַמִּ֔י גַּם-אַתֶּ֖ם גַּם-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּלְכ֛וּ עִבְד֥וּ אֶת-יְהוָֹ֑ה כְּדַבֶּרְכֶֽם: {לב} גַּם-צֹֽאנְכֶ֨ם גַּם-בְּקַרְכֶ֥ם קְח֛וּ כַּֽאֲשֶׁ֥ר דִּבַּרְתֶּ֖ם וָלֵ֑כוּ וּבֵֽרַכְתֶּ֖ם גַּם-אֹתִֽי:
בעצם יש פה מעין “שליחות? ולא כל כך “שילוח”. פרעה מבקש ממשה ואהרן שיברכו אותו. ופתאום כמה ימים אחרי זה, פרעה משנה את דעתו. אבל באשמת/באחריות מי? ברור —
וְחִזַּקְתִּ֣י אֶת-לֵב-פַּרְעֹה֘ וְרָדַ֣ף אַֽחֲרֵיהֶם֒ וְאִכָּֽבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכָל-חֵיל֔וֹ וְיָֽדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּֽי-אֲנִ֣י יְהוָֹ֑ה וַיַּֽעֲשׂוּ-כֵֽן: {ה} וַיֻּגַּד֙ לְמֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם כִּ֥י בָרַ֖ח הָעָ֑ם וַיֵּֽ֠הָפֵ֠ךְ לְבַ֨ב פַּרְעֹ֤ה וַֽעֲבָדָיו֙ אֶל-הָעָ֔ם וַיֹּֽאמְרוּ֙ מַה-זֹּ֣את עָשִׂ֔ינוּ כִּֽי-שִׁלַּ֥חְנוּ אֶת-יִשְׂרָאֵ֖ל מֵֽעָבְדֵֽנוּ: {ו} וַיֶּאְסֹ֖ר אֶת-רִכְבּ֑וֹ וְאֶת-עַמּ֖וֹ לָקַ֥ח עִמּֽוֹ: {ז} וַיִּקַּ֗ח שֵׁשׁ-מֵא֥וֹת רֶ֨כֶב֙ בָּח֔וּר וְכֹ֖ל רֶ֣כֶב מִצְרָ֑יִם וְשָֽׁלִשִׁ֖ם עַל-כֻּלּֽוֹ: {ח} וַיְחַזֵּ֣ק יְהֹוָ֗ה אֶת-לֵ֤ב פַּרְעֹה֙ מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֔יִם וַיִּרְדֹּ֕ף אַֽחֲרֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וּבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יֹֽצְאִ֖ים בְּיָ֥ד רָמָֽה:
(קצת מבלבל, כל המשחק הזה בין ה’, פרעה, משה ובני ישראל
)
אולי הגירוש הוא מצב יותר טוב מאשר להיות עבדים במשרה מליאה, אבל זה לא הכי נעים. כי בעצם מה שה’ עשה זה – להפוך את בני ישראל ללא רצויים. בקיצור אנטישמיות.
וַתֶּֽחֱזַ֤ק מִצְרַ֨יִם֙ עַל-הָעָ֔ם לְמַהֵ֖ר לְשַׁלְּחָ֣ם מִן-הָאָ֑רֶץ כִּ֥י אָֽמְר֖וּ כֻּלָּ֥נוּ מֵתִֽים:
בעצם למה המצרים = הילדים וגם בכורי הבהמות – אשמים. ה’ הוא זה שגרם לכל העסק הזה של “רצח עם”
כי הוא כאמור הקשיח את לב פרעה
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָֹה֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל-פַּרְעֹ֑ה כִּֽי-אֲנִ֞י הִכְבַּ֤דְתִּי אֶת-לִבּוֹ֙ וְאֶת-לֵ֣ב עֲבָדָ֔יו לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹֽתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ:
מה היה קורה אם פרעה היה משלח את בני ישראל מייד אחרי בקשת משה הראשונה – ננסה לשכתב את היסטוריה.
תרחיש דמיוני – זה התחיל —
וְאַחַ֗ר בָּ֚אוּ מֹשֶׁ֣ה וְאַֽהֲרֹ֔ן וַיֹּֽאמְר֖וּ אֶל-פַּרְעֹ֑ה כֹּֽה-אָמַ֤ר יְהוָֹה֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל שַׁלַּח֙ אֶת-עַמִּ֔י וְיָחֹ֥גּוּ לִ֖י בַּמִּדְבָּֽר: {ב} וַיֹּ֣אמֶר פַּרְעֹ֔ה מִ֤י יְהוָֹה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶשְׁמַ֣ע בְּקֹל֔וֹ לְשַׁלַּ֖ח אֶת-יִשְׂרָאֵ֑ל לֹ֤א יָדַ֨עְתִּי֙ אֶת-יְהֹוָ֔ה וְגַ֥ם אֶת-יִשְׂרָאֵ֖ל לֹ֥א אֲשַׁלֵּֽחַ: {ג} וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֱלֹהֵ֥י הָֽעִבְרִ֖ים נִקְרָ֣א עָלֵ֑ינוּ נֵֽלְכָה נָּ֡א דֶּ֩רֶךְ֩ שְׁל֨שֶׁת יָמִ֜ים בַּמִּדְבָּ֗ר וְנִזְבְּחָה֙ לַֽיהוָֹ֣ה אֱלֹהֵ֔ינוּ פֶּ֨ן-יִפְגָּעֵ֔נוּ בַּדֶּ֖בֶר א֥וֹ בֶחָֽרֶב:
משה “קצת” משקר – הוא מבקש רק 3 ימים חופש מעבדות?
…או מייד אחרי זה כאשר
וַיֹּ֤אמֶר יְהוָֹה֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה הַשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וְהִתְיַצֵּ֖ב לִפְנֵ֣י פַרְעֹ֑ה וְאָֽמַרְתָּ֣ אֵלָ֗יו כֹּֽה-אָמַ֤ר יְהוָֹה֙ אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים שַׁלַּ֥ח אֶת-עַמִּ֖י וְיַֽעַבְדֻֽנִי:
זה היה יכול להמשיך כך
ויאמר פרעה – “פזלסטה” (ייתכן ופרעה ידע קצת רוסית, היו שם כנראה כמה ארכיטקטים וכדו’ רוסיים)
“מי שרוצה שיילך, רק קחו הרבה מיים כדי שלא תתיבשו במדבר”
(משה קצת מופתע, שומר על כל רוח וכנראה)
ויאמר משה “הרבה תודה למלך הנערץ”
(יוצא, קורא לבני ישראל מצווה אותם על קורבן הפסח, מוצא איזה הסבר מתאים אחר. ואחרי סעודת פסח חפוזה בני ישראל יוצאים ביד רמה, חוצים את ים סוף בנס וכו’ וכו’. והדבר השונה היה – שפרעה במקום להיות מלך עריץ, היה נחשב למלך אהוד,
– אז מה היה קורה בעתיד? לא הרבה , התפילות היו קצת אחרות. כי פרעה לא תפס הרבה מקום בהתפתחות היהדות החל מכיבוש הארץ בימי יהושע)
טוב גלשתי בדמיוני. מה כן קרה לפי המקרא?
מה באמת’כנראה חשבו המצרים על העברים ועל א-להי העברים אחרי ש –
- יוסף הנער העברי הפך אותם לעבדים ???
2.א-להי העברים השמיד את ילדיהם ???
וזה מזכיר לי איך שהאשימו את היהודים שהם אלה שגרמו למגיפה השחורה , מתוך
… מגפת הדבר המכונה המוות השחור, אשר התפשטה באירופה באמצע המאה ה-14, קטלה למעלה משליש מאוכלוסיית היבשת. במצוקתם ובאסונם הפנו לעיתים הנוצרים באירופה, בראש ובראשונה בגרמניה ובסביבתה, אצבע מאשימה לעבר היהודים ואלו נטבחו בהמוניהם, בעיקר בשנים ק”ח-ק”ט (1348–134…
עושרם של היהודים ועיסוקם בהלוואה בריבית עוררו את השנאה כלפיהם. (ע”כ)
וניזכר שכמה ימים” לפני גירוש בני ישראל (העברים/היהודים הקדמונים) ממצריים הם – –
וּבְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֥ל עָשׂ֖וּ כִּדְבַ֣ר מֹשֶׁ֑ה וַֽיִּשְׁאֲלוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם כְּלֵי-כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹֽת:
כלומר בני ישראל ניצלו את המצרים (ריבית על הלוואות???) ושאלו (לקחו כפקדון ללא כוונה להחזיר) כסף, זהב ובדים. ויש להניח שבגלל הגירוש המהיר בני ישראל לא הצליחו להיפטר מרכושם ואולי גם מחלק גדול מעושרם. כמה אפשר לשאת כאשר בליל היציאה הם
וְכָ֘כָה֘ תֹּֽאכְל֣וּ אֹתוֹ֒ מָתְנֵיכֶ֣ם חֲגֻרִ֔ים נַֽעֲלֵיכֶם֙ בְּרַגְלֵיכֶ֔ם וּמַקֶּלְכֶ֖ם בְּיֶדְכֶ֑ם וַֽאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּחִפָּז֔וֹן פֶּ֥סַח ה֖וּא לַיהוָֹֽה:
אז אפשר לראות את הדמיון בין הגירוש ממצריים לגירוש היהודים מארצות אירופיות שונות בימי הביניים
(האם אני ציני, טיפש או קורא אובייקטיבי? או סתם מצחיק).
ובשאילה העיקרית בימינו שמעסיקה הן את חוקרי המקרא והן את אלה שמחפשים/ות את ה”אמת” – האם באמת הייתה יציאה של ני ישראל או עבריים, ממצריים?
ולא מעט מאמרים, ספרים, סרטים וכדו’ ניסו לתת תשובה לשאילה. וכבר עיינתי בנושא לפני שנתיים, אז רק אבחר ואציין מספר קישורים שמומלץ לעיין בהם –
מתוך
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4794739,00.html
…. אחת הדוגמאות הבולטות לשלטון המצרי בארץ ישראל היא מצודת רעמסס הגדולה שהריסותיה מסתתרות בפסגת הגבעה של יפו העתיקה…..
ד”ר יצחק פז, ארכיאולוג בכיר ברשות העתיקות, מספר: “לפני 3,500 שנה התקיימה פה מצודה חשובה, כחלק ממערך השליטה המצרי בארץ ישראל. שחזור הבטון של שער המצודה המצרית מתבסס על גילוי של חלק מהשער המונומנטאלי המקורי. על …
השער הייתה כתובת שממנה אפשר ללמוד על הקמת השער בימי המלך הפרעוני רעמסס השני”.
הארכיאולוג דייגו ברקן מרשות העתיקות הפתיע רבים בעולם הארכיאולוגיה הארץ-ישראלית כשמצא בחפירות הצלה – מבשלת בירה מצרית קדומה – באמצע תל אביב. “ממש כאן לפני 5,500 שנה הייתה מבשלת בירה מצרית במרכז תל-אביב, בין רחוב המסגר לרחוב יצחק שדה. מצאנו עשרות שרידים של קנקני חרס שבהם המצרים הקדמונים ייצרו את הבירה. המצרים לא שתו בירה כמו שאנחנו שותים היום, זה היה חלק מהמאכל והתזונה הבסיסית גם לילדים. זה היה מאוד מפתיע
למצוא באמצע תל אביב מבשלת בירה מצרית מתקופה כל כך קדומה – כאלפיים שנה לפני יציאת מצרים. כך שהמסורת המקומית של הבליינים התל אביבים המודרניים – לשתות בירה ברחוב אלנבי היא מסורת מאד קדומה – מסורת בת 5,500 שנה”. (ע”כ)
ומומלץ לקריאה ועיון מאמר שמסכם הן את גרסה המסורתית והן גירסאות קדומות ומודרניות
https://www.hamichlol.org.il/%D7%99%D7%A6%D7%99%D7%90%D7%AA_%D7%9E%D7%A6%D7%A8%D7%99%D7%9D
….
ההיסטוריון הרומי טקיטוס[16] חזר על עיקריה של גרסת ליסימכוס, תיאר את אבות היהודים כמצרים שהושחתו על ידי נגע ממאיר, וגורשו ממצרים בציווי האל אמון. דרך הסברו העוין של טקיטוס למוצא היהודים הפכה גרסה זו של יציאת מצרים לנחלת הכלל של הציוויליזציה המערבית.[17]
המדקדק המצרי-יווני אפיון טען ששמע “מפי זקני מצרים” שמשה היה מצרי יליד הליופוליס, והוא הוציא את המגורשים היהודים ממצרים, שלא היו אלא מצרים מצורעים, עיוורים, פסחים ונגועים במחלות. היהודים הלכו 6 ימים ולאחר שכולם לקו בדלקת המפשעות, נחו ביום השביעי, כאשר הגיעו לארץ שנקראה אחר כך “יהודה”.[18]
הרב קוק טבע את הביטוי: “יציאת ישראל ממצרים, תשאר לעד האביב של כל העולם כולו” והוא ראה בה סמל לניצחון רוח האדם על מעגליות הטבע הדטרמיניסטית של התפיסה המצרית הקדומה, שבה אליל השמש והנחש תפסו מקום מרכזי, ושבה מלך הוא אל ועבד תמיד ישאר עבד. כוחות הטבע חזקים הם ואיתנים, אבל רוחו של האדם בן החורין חזקה מהם. הידיעה בדבר האפשרות של שבירת מוטות העבדות ויציאה לחירות, סימלה את הרוח החופשית של האנושות שלא ניתן לכבול אותה, ושיוצאת כנגד הרוע של השעבוד וניצול של איש את רעהו.
ואכן יציאת מצרים כמודל וסמל של שחרור עבדים מעונים וחסרי תקוה, היווה לחברות ועמים משועבדים מגדלור של תקווה. בעת החדשה ידוע השימוש שעשו בכך הפוריטנים של מייפלאוור שנרדפו בידי הכנסייה האנגליקנית, ושראו בחציית האוקיינוס האטלנטי את קריעת ים סוף וב”עולם החדש” את ארץ כנען, העבדים האפריקנים באמריקה שחתרו לחירות ושיויון עם הסיסמה “Let my people go”. בנאומו מתייחס מרטין לותר קינג לאירוע, כמו גם, היהודים שהיו מאחורי מסך הברזל של ברית המועצות, עם הארגון “שלח את עמי”.
(ע”כ)
ומעניין לקרא גם את המאמר שמסכם מדרשי חז”ל ב –
https://www.mako.co.il/spirituality-popular_culture/Article-10bfdcd387b5541006.htm
ויוסיף דעת – עיון במאמר שמשווה ומנתח, ב –
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tora/yetsiat-2.htm
(לא אצטט.)
ויש רבים אחרים, מספיק לגגל “קריעת ים סוף” ויש
אז לפרשה
עיונים קודמים
פרשת בשלח – תשע”ד
פרשת בשלח – תשע”ה
HTTP://TORATAMI.COM/?P=310
(על – ולא נחם, ויהי הענן והחושך, וישם את הים לחרבה, קריעת הים, ויסע משה, בתופים ובמחולות, ויורהו עץ)
בשלח – תשע”ו
HTTP://TORATAMI.COM/?P=512
(על – המילה “בשלח”, מבנה השירה, עמוד האש ועמוד הענן, תלונות, מים מרים והעץ, ושם ניסהו)
בשלח – תשע”ז
–
HTTP://TORATAMI.COM/?P=706
על: 72, צעקות – תלונות ומטה, למען אנסנו הילך בתורתי, ויקראו בנ”י את שמו מן, ולא נחם א-להים….,על נסיונות, .., אל יצא איש ממקומו ביום השביעי,
בשלח – תשע”ח
http://toratami.com/?p=944)
על: א-להים וה’, מיקום, פי חירות – מגדול…., … את עיניהם והנה)
מצריים, ויט משה את ידו…, ויצעק משה, טוב לנו עבוד את מצריים, נחשון, מרכבות פרעה, הוא אשר דיבר ה’)
פרשת בשלח – תשע”ט
(על: הרגשת בני ישראל ביציאה, ובמדבר, התערבות כח עליון, ולא נחם…, קריעת ים סוף, מלחמה לה’ בעמלק – לא גמור)
לרענון קצר– פרשת בשלח, פרט לנס קל קריעת ים סוף היא פרשה מעניינת כי מצד אחד (או הרבה צדדים) יפים, ומצד שני הרבה צרות ובעיות
יש בפרשה מספר נושאים עיקריים ופה ושם הוכנסו נושאים משניים אבל חשובים
1 – קריעת ים סוף + פואמה
- אספקת מזון יומיומית (מן משמיים)
- מלחמה ראשונה (נס ידי משה)
- שבת שבתון (המרכולים בשמיים סגורים)
- מחסור במיים ואספקתו (נס הסלע שהוכה)
- מצוות ראשונות??? (“שם שם לו חק ומשפט…”
נושאים ופסוקים לעיון נוסף
- היציאה (הכנות???) ” וחמושים יצאו…”
האם היציאה ממצריים הייתה “מתוכננת”? היא הייתה צפוייה אז פרט ל”שאילת כסף זהב ושמלות מהמצרים, ולקיחת עצמות יוסף, מה עוד הוכן???
וַֽחֲמֻשִׁ֛ים עָל֥וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
לא כל כך ברור, “וחמשים”. מה עם צידה?
אז מתוך
…
השאלות המתעוררות הן:
א] מה פירוש המילה:”וחמושים”?
ב]שני פסוקים סותרים זה את זה: מצד אחד בני ישראל יוצאים “חמושים”- מוכנים ליציאה ממצרים, אך מצד שני כתוב: “פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה”- כיצד ניתן לישב את הסתירה?
ג] מדוע התורה מדגישה את מעשה משה- שלקח איתו את עצמות יוסף?
התשובה לשאלה א:
על כך מביא רש”י שני פירושים:
פירוש א] שהיו מצוידים בכלי מלחמה.
ובגמרא נאמר[ירושלמי שבת ו, ד]: מלמד שהיו מזוינים בחמישה עשר מיני זיין”
פירוש ב] מלמד שרק אחד מתוך חמישה – יצא ממצרים.
התשובה לשאלה ב]
מתוך הסתירה הזו- מצד אחד בני ישראל יוצאים חמושים- מצוידים כראוי, אנו למדים כי היו שתי קבוצות בתוך עם ישראל:
קבוצה אחת ששמעה על הגאולה הבאה וקרבה- האמינה בה’ ובמשה עבדו וכן עשו את כל ההכנות לקראת יציאתם ממצרים,קבוצה זו נקראת:”בני ישראל”
הקבוצה השנייה הייתה זו ששקעה בשעבוד- במצרים , השלימה עם המצב. הייתה שקועה בייאוש והייתה חסרת אמונה בנושא הגאולה- קבוצה זו נקראת:”העם”…
ומי שהשתתף בשירה- “משה ובני ישראל”- בני ישראל- הקבוצה שהאמינה באמונה שלמה בגאולה!
התשובה לשאלה ג]
התורה מדגישה את עיסוקו של משה עם עצמות יוסף- על פי חז”ל- הסיבה לכך היא: התורה רוצה להודיע על חסידותו של משה: לפי שבעוד שבני ישראל היו עסוקים בשאילת כלים ובגדים מן המצרים- משה עוסק במצוות העברת עצמות יוסף.
ומצווה זו עולה על מעשיהם של ישראל- לפי שהיא עולה בדמים ובמאמצים מיוחדים.
ובעיני שמים עדיפה יותר, מאשר מצווה שיש מתן שכר בצידה.
לסכום: מכל האמור לעיל, ניתן ללמוד שבני ישראל ביציאתם ממצרים לא היו מאוחדים (ע”כ)
ומתוך
https://www1.biu.ac.il/Parasha/Beshalach/Barak
…
במדרש תנחומא פרשת בשלח:
“וחמושים עלו בני ישראל” אחד מחמשה, ויש אומרים אחד מחמשים, ויש אומרים אחד מחמש מאות. רבי נהוראי אומר… אחד מחמשת אלפים. ואימתי מתו? בימי האפלה שהיו קוברין ישראל מתיהן ומצרים יושבין בחשך, ישראל הודו ושבחו על שלא ראו שונאיהם ושמחו בפורענותן.
האם האפשרויות האחרות במדרש – אחד מחמשים, אחד מחמש מאות ואחד מחמשת אלפים – לא נראו לרש”י כסבירות? קושי נוסף: אם ארבע הגרסאות באשר למספר המתים שונות מאד במרכיב חשוב, מספר המתים, הרי שלכל גרסה יש שלוש גרסאות נוגדות; שלוש דעות כנגד אחת גורסות שמספר המתים היה הרבה יותר מאשר גרסת רש”י. אם כן, מתבקשת השאלה מה מידת האמינות העובדתית של המדרש בכלל ושל פירוש רש”י בפרט?
שאלות היסטוריות: איך מתו? מתי מתו? בבת אחת או במשך כל שלושת הימים? והאם מתו מבני שבט לוי?
הרבה שאלות דמוגרפיות; אחת מני רבות: האם אחד מחמישה (או מחמישים…!!) ששרדו הם רק מהגברים הבוגרים (שש-מאות אלף הם חמישית משלושה מיליון, שני אחוז משלושים מיליון וכו’), ונותרו כנגדם שלושה (או שלושים, או שלש מאות…) מיליון נשים בוגרות? או שמתו גם מיליוני נשים בוגרות, שאף הן אולי היו שותפות לגורם המוות של רוב הגברים??
הרבה שאלות לוגיסטיות, כגון: האם הספיק הזמן לקבור בלי הכנה מוקדמת (עשרות או מאות) מיליוני מתים?…
לגרסת “אחד מחמש-מאות” מדובר אולי בתהליך דינמי: בשלבי הבשורה המוקדמים רק בודדים האמינו למשה בכל ליבם, אך לאור מכות מצרים עלה מספר המאמינים ל”אחד מחמישים”.
גרסת “אחד מחמשת-אלפים” רומזת אולי לכך, שפרט ליחידי סגולה מקנן בכל אחד מאיתנו חשש משינויים דרסטיים, אפילו שינויים מרע לטוב, ואמונתנו אינה שלמה לחלוטין.
הסבר זה, החשש מגאולה, מזכיר את שיבת ציון בדורות האחרונים, לפני הקמת המדינה. בכל אחת משלוש העליות הראשונות עלו רבבות מועטות, רק כאחד מחמש מאות של העם. בעליה הרביעית עלו כאחד ממאתיים, ובעליה החמישית – כאחד מחמישים…(ע”כ)
ועוד קצת (סבלנות ורצון לראות מה הואילו פרשנינו להעלות בחכתם) מתוך
http://929.bina.org.il/imageview.php?id=3631
…
הסיפור מבלבל למדי. אפילו קריאה של הפרק על דרך הפשט מעלה אצל הפרשנים המוקדמים תהיות: מדוע לא בחר אלוהים להנחות את יוצאי מצרים לכיוון ארץ ישראל בדרך הקצרה, היא דרך ארץ פלישתים? האם הפלישתים היוו איום צבאי, שהיה עלול להרתיע את בני ישראל? אילו סכנות אחרות נצפו דווקא על מסלול אותה דרך קצרה לכנען? מדוע מוזכר כאן, שבני ישראל עלו חמושים? האם יצאו מצוידים בכלי מלחמה, ואם כן, מה היה להם לחשוש? אם ידו החזקה של האל היא שניהלה את העניינים, מה צורך היה להם בכלי נשק? מגוון התשובות לשאלות אלה רב מאד, והוא מצביע בהחלט על חשיבה יצירתית של אותם פרשנים קדומים. הנה מבחר מפניני התרגום האלה:
מה תפארת זה לישראל, שעלו חמושים, מזויינים, כאילו לא היו בטחונם בה` חלילה. ואף אם נאמר, שחייב אדם לעשות בדרך הטבע כל אשר ימצא בכוחו לעשות, ומה שיחסר הטבע ישלים הנס… (כלי יקר)
ה`כלי יקר` (פירוש פופולרי לתורה, ר` אפרים שלמה מלונשיץ, המאה ה-17) מביא כאן רעיון מיוחד: אין העובדה שבני ישראל יצאו חמושים, מזוינים בכלי נשק, מעידה על חוסר בטחונם בה`; לכל אדם יש חובה להתאמץ ולפתור את בעיותיו בכוחות עצמו, ואת מה שלא יעשה כוחו הטבעי, ישלים הנס…
אותו פרשן מציע גם אפשרות אחרת להבין את הטקסט:
ע”כ נראה לפרש, שבא להודיענו, שלא היה בידם שום כלי זין, כי אם ה` חומשי תורה, החלוקים לז` ספרים. למ”ד שפרשת `ויהי בנסוע` (היא) ספר בפני עצמו, וז”ש וחמושים היינו מזוינים – הכל רמז לתורה, ונקט לשון `חמושים`, שהלשון נופל על הלשון, וכן `מזוינים`, כי לשון `חמשה` ו`זין`, שמות כלי מלחמה המה, ואצל ישראל ירמוזו גם על התורה. או `חמושים` היינו חמישה חומשי תורה, כאמור, ו`מזויינים` היינו התפלה, כמ”ש (תהלים קיט.קסד) `שבע ביום הללתיך`. (`כלי יקר`)..
כל מקום שיכנה ישראל בשם `עם` ירמוז על ערב רב, ולזה תמצא בעניין זה לפעמים מזכיר שמם `העם`, ולפעמים מזכירם `בני ישראל`, דכתיב `וחמושים עלו בני ישראל` וגו`. הרי זה מראה באצבע כי העם לא מבני ישראל המה. ואמרו ז”ל (שמות רבה פמ”ב) כי השחתת ישראל במדבר זה הוא סיבתו, הם אמרו `נתנה ראש` וגו`, הם אמרו `עשה לנו` וגו`… `בשלח פרעה את העם` פירוש ערב רב, ששלחם פרעה. לא ה` ברוך הוא הוציאם, כי לא בא אלוהים לקחת לו אלא גוי גדול, נחלתו יתברך, אלא פרעה שְׁלָחָם, וטעמו היה לכוף את ישראל לשוב מצרים, והם מצאו מקום להידבק בישראל, וסובב בתכליתם צער לישראל כנזכר. ולדרך זה ידויק על נכון אומרו `ולא נחם אלהים כי קרוב הוא`, פירוש `קרוב הוא` לרמוז (על) העם מקרוב בא, ואין לו חוזק בקדושה. או קרוב הוא להרשיע, ויסובב רעה גם לישראל.
`אור החיים` רואה משמעות מיוחדת לכינויים שמקבלים יוצאי מצרים מידי כותב הדברים. `בני ישראל` הם, כפשוטו, בניו וצאצאיו של ישראל, הוא יעקב. `העם` הוא הערב רב, האנשים הרבים שנספחו על בני ישראל ביציאתם ממצרים. אגב, גם חוקרים בני זמננו מזכירים את האפשרות, שאם היתה בכלל יציאת מצרים, הרי שמדובר בתקופה בה השלטון המצרי התפורר, וקבוצות שונות של אוכלוסיה עזבו את תחומי הממלכה המצרית, וכך זכו יוצאי מצרים העברים לבני לוויה שאינם עברים. על פי `אור החיים` היו הערב רב האחראים להשחתת בני ישראל במדבר. הם אשמים בחטא העגל. הברקה נוספת של `אור החיים` היא האמירה, כי פרעה שלח את הערב רב, במטרה לגרום צרות לבני ישראל. על כן נאמר `וַיְהִי בְּשַׁלַּח פַּרְעֹה אֶת הָעָם`, כי זו היתה מזימתו של פרעה, ולא חלק מתכניתו של אלוהים. (ע”כ)
בקיצור , לא ברור מה זה וחמושים ולמה? – פסוק מוזר. לא נאמר לבני ישראל לפני היציאה, לקחת כלי זין. מהיכן יקחו מהשכנים.
[ואולי בהנחייה במקור נאמר להם
דַּבֶּר-נָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וְיִשְׁאֲל֞וּ אִ֣ישׁ | מֵאֵ֣ת רֵעֵ֗הוּ וְאִשָּׁה֙ מֵאֵ֣ת רְעוּתָ֔הּ כְּלֵי זין -כֶ֖סֶף וּכְלֵ֥י זָהָֽב
אלא שמשום מה המילה “זין” נשמטה]
בני ישראל עוברים את ים סוף ביום השביעי ליציאתם ממצריים, וכנראה שעד אז לא היו בעיות מים ומזון. האם ה’ (או משה שהיה רועה צאן במדבר) לא ידע על כך. איך יוצאים למסע במדבר ללא אספקת מזון. במיוחד שה’ יודע ש –
וְלֹֽא-נָחָ֣ם אֱלֹהִ֗ים דֶּ֚רֶךְ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים
אז במקום א-להים – משה המדריך
וַיַּסַּ֨ע מֹשֶׁ֤ה אֶת-יִשְׂרָאֵל֙ מִיַּם-ס֔וּף וַיֵּֽצְא֖וּ אֶל-מִדְבַּר-שׁ֑וּר וַיֵּֽלְכ֧וּ שְׁלֹֽשֶׁת-יָמִ֛ים בַּמִּדְבָּ֖ר וְלֹא-מָ֥צְאוּ מָֽיִם:
וַיָּבֹ֣אוּ מָרָ֔תָה וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּ֥ת מַ֨יִם֙ מִמָּרָ֔ה…. וַיּוֹרֵ֤הוּ יְהוָֹה֙ עֵ֔ץ וַיַּשְׁלֵךְ֙ אֶל-הַמַּ֔יִם וַֽיִּמְתְּק֖וּ הַמָּ֑יִם
וַיָּבֹ֣אוּ אֵילִ֔מָה וְשָׁ֗ם שְׁתֵּ֥ים עֶשְׂרֵ֛ה עֵינֹ֥ת מַ֖יִם וְשִׁבְעִ֣ים תְּמָרִ֑ים וַיַּֽחֲנוּ-שָׁ֖ם עַל-הַמָּֽיִם:
וַיִּסְעוּ֙ מֵֽאֵילִ֔ם וַיָּבֹ֜אוּ כָּל-עֲדַ֤ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ אֶל-מִדְבַּר-סִ֔ין אֲשֶׁ֥ר בֵּין-אֵילִ֖ם וּבֵ֣ין סִינָ֑י בַּֽחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י לְצֵאתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: {ב} (וילינו) וַיִּלּ֜וֹנוּ כָּל-עֲדַ֧ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֛ל עַל-מֹשֶׁ֥ה וְעַֽל-אַֽהֲרֹ֖ן בַּמִּדְבָּֽר:
וַ֠יִּסְע֠וּ כָּל-עֲדַ֨ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֧ל מִמִּדְבַּר-סִ֛ין לְמַסְעֵיהֶ֖ם עַל-פִּ֣י יְהוָֹ֑ה וַיַּֽחֲנוּ֙ בִּרְפִידִ֔ים וְאֵ֥ין מַ֖יִם לִשְׁתֹּ֥ת הָעָֽם:
במשך כחודש, בני ישראל “הוסעו” וכך גם “נסעו” מ-ים סוף ל – מדבר שור,משם ל- מרה, ומשם ל – אילים, המשיכו למדבר סין, ומשם לרפידים. כמה תחנות עד שהגיעו להר סיני???
ובהשוואה למה שכתוב במסעי?
וַיִּסְע֥וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל מֵֽרַעְמְסֵ֑ס וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּסֻכֹּֽת:
וַיִּסְע֖וּ מִסֻּכֹּ֑ת וַיַּֽחֲנ֣וּ בְאֵתָ֔ם אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֥ה הַמִּדְבָּֽר:
{ז} וַיִּסְעוּ֙ מֵֽאֵתָ֔ם וַיָּ֨שָׁב֙ עַל-פִּ֣י הַֽחִירֹ֔ת
{ח} וַיִּסְעוּ֙ מִפְּנֵ֣י הַֽחִירֹ֔ת וַיַּֽעַבְר֥וּ בְתוֹךְ-הַיָּ֖ם הַמִּדְבָּ֑רָה
—וַיֵּ֨לְכ֜וּ דֶּ֣רֶךְ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ בְּמִדְבַּ֣ר אֵתָ֔ם וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּמָרָֽה
וַיִּסְעוּ֙ מִמָּרָ֔ה וַיָּבֹ֖אוּ אֵילִ֑מָה ..
וַיִּסְע֖וּ מֵֽאֵילִ֑ם וַֽיַּחֲנ֖וּ עַל-יַם-סֽוּף: וַיִּסְע֖וּ מִיַּם-ס֑וּף וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּמִדְבַּר-סִֽין:
וַיִּסְע֖וּ מִמִּדְבַּר-סִ֑ין וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּדָפְקָֽה:
וַיִּסְע֖וּ מִדָּפְקָ֑ה וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּאָלֽוּשׁ:
וַיִּסְע֖וּ מֵֽאָל֑וּשׁ וַֽיַּחֲנוּ֙ בִּרְפִידִ֔ם
וַיִּסְע֖וּ מֵֽרְפִידִ֑ם וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּמִדְבַּ֥ר סִינָֽי:
קצת הרבה דומה וקצת שונה
ולא יזיק להציץ במפה,(והיא לא היחידה והמיהימנה) מתוך
https://upload.wikimedia.org/wikipedia/commons/0/09/Exodus_map_Hebrew.jpg
וניתוח מקיף של המסעות, ניתן ב –
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/hamaayan/kriat-2.htm
ומתוך לעיל מפה (עם ק.מ.)
וקצת מרחקים (וניסים) מתוך
https://www.bhol.co.il/forums/topic.asp?cat_id=24&topic_id=2658447&forum_id=20388
…..
שיחזור המסעות מבוסס על העיקרון שכל מסעות, פרט ליוצאות מהכלל, היו באורך 40 מיל כמהלך אדם בינוני ביום (פסחים צ”ד ע”א). (מיל זהו 2000 אמה לפי אמת הארץ, היא אמת יחזקאל של 51 ס”מ). מסעות היוצאות מן הכלל שידוע לנו עליהם הם: מרעמסס לסוכות 120 מיל, מהר סיני לקברות התאווה 120 מיל, ומחצרות לקדש ברנע 280 מיל (ראה בהמשך). מסלול בעובי אפס שרטטנו, יש לייחסו לעמוד הענן והאש אשר הנחה להם את הדרך. מסלול זה מסומן בצהוב ונקודות פניה באדום. כידוע מחנה ישראל היה 12 על 12 מיל. ברוב מסעות ששחזרנו, אין מקום לגודל כזה של המחנה ובהרבה מקרים גם אין אפשרות לעבור שם. ויש לומר שגודל פיזי של המחנה 12 על 12 מיל היה מתקיים רק במקומות שבהם המחנה היה חשוף לעיני נוכרים כגון ברפידים לעיני עמלק, בקדש צין וקדש ברנע לעיני בני עשו וערבות מואב לעיני מואב. אבל בשאר מקומות היה מתרחש נס כאשר מעט הכיל מרובה כמו בהר הבית. לגבי מעבר במקומות בלתי אפשריים יש להזכיר שענן היה משווה להם את הדרך, ואחרי מעבר בני ישראל פני שטח היה חוזרים לקדמותם. (ע”כ)
והתלונות מתחילות
כבר עיינתי בזה לפני שנתיים ושלוש, אז רק אצטט לרענון
תלונה ראשונה (פחד – עוד לפני חציית ים סוף)
וַיֹּֽאמְרוּ֘ אֶל-מֹשֶׁה֒ הֲמִבְּלִ֤י אֵין-קְבָרִים֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְקַחְתָּ֖נוּ לָמ֣וּת בַּמִּדְבָּ֑ר מַה-זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְהֽוֹצִיאָ֖נוּ מִמִּצְרָֽיִם: {יב} הֲלֹא-זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁר֩ דִּבַּ֨רְנוּ אֵלֶ֤יךָ בְמִצְרַ֨יִם֙ לֵאמֹ֔ר חֲדַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ וְנַֽעַבְדָ֣ה אֶת-מִצְרָ֑יִם כִּ֣י ט֥וֹב לָ֨נוּ֙ עֲבֹ֣ד אֶת-מִצְרַ֔יִם מִמֻּתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּֽר:
תלונה שנייה – (צמא – אין מים)
וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם עַל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר מַה-נִּשְׁתֶּֽה
תלונה שלישית (רעב – אין אוכל)
וַיִּלּ֜וֹנוּ כָּל-עֲדַ֧ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֛ל עַל-מֹשֶׁ֥ה וְעַֽל-אַֽהֲרֹ֖ן בַּמִּדְבָּֽר: {ג} וַיֹּֽאמְר֨וּ אֲלֵהֶ֜ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל מִֽי-יִתֵּ֨ן מוּתֵ֤נוּ בְיַד-יְהוָֹה֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּשִׁבְתֵּ֨נוּ֙ עַל-סִ֣יר הַבָּשָׂ֔ר בְּאָכְלֵ֥נוּ לֶ֖חֶם לָשׂ֑בַע כִּי-הֽוֹצֵאתֶ֤ם אֹתָ֨נוּ֙ אֶל-הַמִּדְבָּ֣ר הַזֶּ֔ה לְהָמִ֛ית אֶת-כָּל-הַקָּהָ֥ל הַזֶּ֖ה בָּֽרָעָֽב:
תלונה רביעית (צמא – מחסור במים)
וַיַּֽחֲנוּ֙ בִּרְפִידִ֔ים וְאֵ֥ין מַ֖יִם לִשְׁתֹּ֥ת הָעָֽם
} וַיָּ֤רֶב הָעָם֙ עִם-מֹשֶׁ֔ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ תְּנוּ-לָ֥נוּ מַ֖יִם וְנִשְׁתֶּ֑ה וַיֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ מֹשֶׁ֔ה מַה-תְּרִיבוּן֙ עִמָּדִ֔י מַה-תְּנַסּ֖וּן אֶת-יְהוָֹֽה:
וַיִּצְמָ֨א שָׁ֤ם הָעָם֙ לַמַּ֔יִם וַיָּ֥לֶן הָעָ֖ם עַל-מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר לָ֤מָּה זֶּה֙ הֶֽעֱלִיתָ֣נוּ מִמִּצְרַ֔יִם לְהָמִ֥ית אֹתִ֛י וְאֶת-בָּנַ֥י וְאֶת-מִקְנַ֖י בַּצָּמָֽא:
4 תלונות של העם בפרשה אחת. החיים במדבר לא קלים. ואם מדברים (החוקרים האובייקטיבים) על נדודי שבטים (עבריים) במידבריות השונים, הרי בפרשתנו יש מספיק סיפורים על כך. בזכרון הפולקלוריסטי של בנני ישראל, נשמרו אירועים שונים בהם השבטים הנודדים סבלו צמא ורעב, וגם מלחמות. וברור שיד ה’ בדבר.
תלונה חמישית (ה’ מתלונן על אי ציות לחוקים החדשים)
וַיֹּ֥אמֶר יְהוָֹ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֑ה עַד-אָ֨נָה֙ מֵֽאַנְתֶּ֔ם לִשְׁמֹ֥ר מִצְוֹתַ֖י וְתֽוֹרֹתָֽי: {כט}
רְא֗וּ כִּֽי-יְהוָֹה֘ נָתַ֣ן לָכֶ֣ם הַשַּׁבָּת֒ עַל-כֵּ֠ן ה֣וּא נֹתֵ֥ן לָכֶ֛ם בַּיּ֥וֹם הַשִּׁשִּׁ֖י לֶ֣חֶם יוֹמָ֑יִם שְׁב֣וּ | אִ֣ישׁ תַּחְתָּ֗יו אַל-יֵ֥צֵא אִ֛ישׁ מִמְּקֹמ֖וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִֽי:
(בקושי ניתנו/הוכתבו כמה מצוות. מי ביקש את חוק השבת הזה? היוניונים????)
מִצְוֹתַ֖י וְתֽוֹרֹתָֽי
כמה מצוות ניתנו עד כה? וכמה תורות?
מתוך מאמר (במקורו באנגלית – תרגם גוגלי) ב –
https://judaism.stackexchange.com/questions/71464/was-g-d-overcomplaining-in-shemot-exodus-1628
….
מצאתי תשובה לשאלתך הראשונה (“מה היו המצות ומה היו התורות שאליהן מתייחס אלוהים?”), אך לא השנייה (“אם המבחן היה רק לתורות, מדוע הקב”ה התלונן שהם לא עשו זאת גם לא תצפו במצוות? “).
הרב הירש כותב (בפסוק 28) כי מהות החטא כאן הייתה רודף פרנסה בשבת, בניגוד לרצונו של אלוהים, והדגים את חוסר האמונה והאמון שאלוהים יספק. שבת היא תופעה מיוחדת, משהו שהוא גם מצוה (משהו שדורש פעולה פיזית / הימנעות מפעולה) וגם תורה (משהו שמצריך מישהו להרשים משהו במוחו וברגשותיו).
מי שמבקש את פרנסתו בשבת נגד רצון האל מכחיש שמזונו נשלח מאלוהים בכלל. […] היהודי המבקש את פרנסתו בשבת, מפנה לחלוטין את גבו לאלוהים, ובעקבות רצונו, מעמיד את עצמו בכוחות עצמו, ומקרע את הקשר עם כל תורתו. מכאן המילים עד אנה מאנתם לשמר מצותי ותורתי, שכן עם חלול שבת באה ביטוי להכחשה להקדיש תשומת לב כלל לפקודות ותורת האל. שבת היא במיוחד גם מצוה וגם תורה כמו כולם פקודות סמליות. זה דורש ממשי לעשות משהו או להימנע מלעשות משהו (מצוה) כדי להפגין אמת ולהרשים אותו על המוח והרגשות (תורה).(ע”כ)
או לפי
מלבי”ם”ויאמר וגו’ עד אנה מאנתם” יש הבדל בין מאן ובין לא אבה, שהבלתי אובה הוא בלב והממאן הוא בפה אף שיאבה בלבו, וכל אדם יאבה בלבו לקיים מצות ה’ רק שימאן בפה כי יהיה עליו לטורח, וא”ל הלא גם לפי מחשבותיכם שתפסידו בשביתת היום היה לכם לשמור מצד שהם מצותי ותורותי. שהוא מצוה מאתי, ויש בו תורות ולמודים ששבת מעיד על חדוש העולם, ועל ההשגחה ועל ההנהגה הנסיית וכדומה:(ע”כ
וַיָּבֹ֖א עֲמָלֵ֑ק וַיִּלָּ֥חֶם עִם-יִשְׂרָאֵ֖ל בִּרְפִידִֽם:…..
כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאָזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי-מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת-זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם:
מהיכן ולמה בא עמלק?
ניתוח הנושא “עמלק” בהרחבה, ניתן ב –
רבות נאמר על ציווי זה, שבעיני רבים נראה גזעני ואכזרי: איך ייתכן שעם ישראל יחויב לבצע רצח-עם? [1] יש אפוא לחקור מה פשרה של מצווה תמוהה זו. ברצוני להתייחס בעיקר לשתי שאלות עקרוניות:
א. בספר שמות מודגש כי המלחמה היא של ה‘: “מחה אמחה… מלחמה לה’ בעמלק”. לעומת זאת, בספר דברים מובא חיוב על ישראל להכחיד את עמלק: “תמחה את זכר עמלק”. מה פשר השוני בין שני המקומות?
ב. מה היה החטא החמור כל כך של עמלק, שבגינו חויב עם ישראל למחות את זכרו?
חטאו של עמלק
רש”י מפרש את המילה “קרך” מלשון קרור ומביא את המשל הבא (דב’ כה:יח):
משל לאמבטי רותחת שאין כל בריה יכולה לירד בתוכה. בא בן-בליעל אחד, וקפץ וירד לתוכה. אף על פי שנכוה, הקרה (קירר) אותה בפני אחרים.
ומוסיף ר’ אברהם אבן עזרא (שמ’ יז:יד):
בעבור שהכעיס את השם, כי אלופי אדום נבהלו מפחדו בעבור האותות שעשה במצרים ובים, וככה מואב ופלשת. והנה זה עמלק שמע גבורות ה’ בעבור עמו ישראל, והנה בא ממקום רחוק להלחם עם ישראל, ולא פחד מה’. וכן כתוב “ולא ירא א-לֹהים”. [2]
הנצי”ב מקשה: [3] מהי מלחמת ה’ בעמלק שעליה כתוב “כי מחֹה אמחה את זכר עמלק”? אם הכוונה היא להכחדת העם העמלקי, למה קבעו חז”ל מצווה זו לדורות, הרי עם זה כבר איננו קיים! ואם הכוונה שייכחד שמו וזכרו, הרי מסופר עליו בתורה, והתורה קיימת לעולמי עד! והנצי”ב מסביר שהכוונה היא כי את “תעודת עמלק בעולם” ימחה ה’, היינו את שיטתו. כבר התנבא בלעם ואמר (במ’ כד:כ): “וירא את עמלק וישא מְשָלוֹ ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אֹבד”. וכי היה לעמלק מעמד של ראש לגויים? אלא שיטתו הנָה “ראשית גוים”. וכך אומר הנצי”ב: “הבטיח הקב”ה כי תגיע שעה שימחה זכר עמלק, היינו תכלית תעודתו שתהיה הליכות הטבע חופשי בלי השגחה לפי מעשים” (ע”כ. מומלץ)
והנושא רחב, אבל הזמן תם והגיע (כבר מזמן עבר) הזמן לסיים. אז שיקויים במהרה בעולמנו
כָּל-הַֽמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר-שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֨יִם֙ לֹֽא-אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהוָֹ֖ה רֹֽפְאֶֽךָ
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>> להלן <<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<
למקדימים/ות במצווה – עיונים לפרשת יתרו
פרשת יתרו -תשע”ד
http://toratami.com/?p=93
(על: ביקור יתרו, 10 הדברות)
תשע”הhttp://toratami.com/?p=312
(על: יתרו ושם הפרשה, ויצא משה לקראת… וישתחו, וישלח משה…, וקידשתם היום ומחר…, והר סיני עשן, מזבח אבנים….לא תגלה)
פרשת יתרו תשע”ו
(על: וישמע יתרו… ויחד יתרו, והזהרת אתהם את החוקים…, השמרו לכם עלות בהר – 3 ימי הגבלה, ואל ידבר עמנו א-להים)
פרשת יתרו – תשע”ז
(על: יתרו… כהן מדיין, ציפורה אשת, וייאמר למשה…, ויספר משה… וישאלו איש, מעמד הר סיני (אל תגשו אל אישה), 10 הדברות.)
פרשת יתרו – תשע”ח
http://toratami.com/?p=946
(על: וישמע…ויקח… יתרו, בחודש השלישי … ביום השלישי. והר סיני עשן, לא תחמד… לא תחמד, אלהי כסף ואלהי וזהב)
פרשת יתרו – תשע”ט
שבת שלום
שבוע טוב
להתראות