ערב שבת שלום
פרשת יתרו
הערה – למעוניינים/ות בקריאה מוקדמת על פרשת השבוע הבא – פרשת “משפטים”, ניתן לעיין ברשימת קישורים לגליונות הקודמים שמובאת בסוף גליון זה. .
אז .
וַיִּשְׁמַ֞ע יִתְר֨וֹ כֹהֵ֤ן מִדְיָן֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה
מדוע טורחת התורה להזכיר לנו פעם שנייה או שלישית שחותן משה היה כהן מדיין?
זאת אכן עובדה כתובה – יתרו הוא “כהן מדיין”. האם זו עבודה במשרה מליאה? האם זו עבודת אלילים? האם זו מחמאה למשה או מחמאה ליתרו?
ואם נזכור מה שקראנו לפני (ונקרא בעוד) כחצי שנה, על מה שבני ישראל עוללו למדיינים כ – 40 שנה אחרי ביקור יתרו, יהיה קשה להבין מה התרחש ליחסים בין בני ישראל למדיינים. הרי בין השאר, בנות יתרו המדייניות היו הגיסות של משה רבנו
כך שלא נותרה לחז”לינו ברירה אלא להפוך את יתרו לגר צדק. (זה כנראה היה יחסית קל, כי עדיין לא היו ה – תרי”ג מצוות. טוב אין מה לצחוק – במיוחד כשיתרו לאחר מכן החליט לחזור למולדתו. כנראה שיותר טוב לו להיות כהן מדיין, מאשר להיות יועץ משפטי למשה. כבר אז!!!!)
וזה קצת מוזר כי לפי פירושי חז”ל, יתרו “התגייר”. עוד לפני הצטרפותו של משה למשפחה, חז”ל ידעו שיתרו כבר גילה את הא-להים האמיתי וכו’. חז”ל כבר טענו שיתרו נודה על ידי שכניו וכו’. סיפור יתרו נראה מוזר (כולל העובדה שהיו לו 7 שמות וגם 7 בנות)
(רק בא לי לחשוב על איך משה התקבל לבית יתרו בו גרו 7 בנות (צעירות?) . ואם נשים לב שלפי נדרשי חז”ל, יתרו בין השאר זרק את משה לבור כ -10 שנים, וצפורה הייתה זו שהאכילה אותו, בכלל לא נבין מה קרה שם במדבר. אי”ה נחזור ליחסי משה וצפורה בהזדמנות אחרת)
בנוסף – מסתבר שזו לא הפעם הראשונה שצאצא (עברי/יהודי) שהיה בתפקיד רם-דרג, לקח לאישה בת כהן עובד ע”ז.
וַיִּתֶּן-ל֣וֹ אֶת-אָֽסְנַ֗ת בַּת-פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע כֹּהֵ֥ן אֹ֖ן לְאִשָּׁ֑ה וַיֵּצֵ֥א יוֹסֵ֖ף….
לפי המקרא – איך שיוסף מתמנה לתפקיד המשנה למלך הוא מקבל אישה, ירצה או לא ירצה (אחרי כמה שנים בבור כל אישה היא פרס, אבל למה בת כהן ע”ז? בטח גם היא והוא התגיירו. או שמא אסנת הייתה מאומצת ובמקור היא הנכדה של יעקב) ….
האם מצוות ומנהגים שהופיעו בדת היהודית, מקורם בדתות “און” ו”מדיין? האם כותב/עורך סיפורי התורה התכוון לתת לנו אי אלה רמזים לגבי “השורשים” של מצוות התורה? או לרמוז לנו שמה שאסור לאדם רגיל מותר ל”חבר ממשלה”?
(ובכלל לעיתים נדמה לי שעורך התורה היה אנטישמי בהיחבא, או אולי נוצרי – אחד מהמינים????)
((וסתם מדרש לצים – לפי ויקיפדיה ב –
כך שאפשר לומר שפוטיפר היה או מאמן כושר פיזי, או יועץ לכושר מיני” )
יש גם לציין ש “און” הייתה עיר במצריים, בה עבדו את האל – שמש. שוב מויקיפדיה
…שמה המצרי הקדום של העיר היה
אַנוּ, ומכאן נבע השם העברי הנזכר ב
מקרא, “און”. העיר הייתה מרכז עיקרי ל
פולחן אל
השמש אתום וכן לאל
רע ולכן נקראה גם בפי המצרים
בית השמש או
בית רע.
.שם העיר ב
יוונית היה
הליופוליס
(ע”כ)
וחזרה ליתרו כהן מדיין – משהו מוזר מתוך
בעיון נוסף במקראות עולה האפשרות שאין בלק אלא יתרו, שעזב את משה חתנו ואת בני ישראל, ושינה את טעמו, וכשנעשה מלך על מואב אף ביקש לקללם ולגרשם (השערה זו מתאימה במקצת לדעת האר“י – בשם יתרו נקרא האיש בזמן טובתו, ובלק ברשעתו). זו אומנם השערה בלבד, אך יש בה לדעתי כדי להבהיר סתומות במסורות על משה, ולשם ביסוסה אביא תחילה הקבלות בין יתרו לבין בלק, נוספות על אלה שנזכרו לעיל על מוצאו המדייני של בלק ועל הדמיון בין השמות צפור וצפורה.
ראשית, יתרו ובלק דומים בכך ששניהם כוהנים המקריבים קרבנות (שמות יח, יב; במ‘ כג, ב יד ל), האחד לברכה והשני לקללה שנהפכה לברכה אף היא. דמיון אחר בין שני האישים יימצא בהתעוררותם הראשונית והתרשמותם ממעשה ישראל, המתוארות בלשון דומה: מעשה יתרו פותח במלים: ‘וישמע יתרו כהן מדין חֹתן משה את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו כי הוציא ה‘ את ישראל ממצרים‘ (שמות יח, א), ומעשה בלק פותח במלים: ‘וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל לאמֹרי‘ (במ‘ כב, ב). אגב, מלים אלה, שבהם אין בלק מוגדר בשום תואר, דומה שמניחות שהקורא כבר מודע לבלק ומכירו משכבר, ואם לא בשם בלק הרי בשם אחר, כגון יתרו. (ע”כ. מוזר????)
ובכלל לא ידוע כמה זמן, משה שהה בבית חותנו. ומה משה למד מחותנו “כהן מדיין) בעת שהיה רועה צאנו?
ומה ידוע על מדיין? – ניתן לעיין ב –
(לא אצטט)
וקצת תאריכים – לפי המסורת
יוסף נפטר בשנת 2309 לבריאה
לוי נפטר בשנת 2331 (האחרון בבני יעקב, ואז – לפי המסורת התחילה העבדות)
משה נולד בשנת 2368
כלומר עברו 59 שנים בין מות יוסף ללידת משה
עמרם הוליד את משה בגיל ??? יש להניח שעמרם, אחיו ועוד כמה מאותו דור ידעו קצת על “ההיסטוריה המשפחתית” של יוסף המשנה לפרעה ואולי אף התגאו בזה, עד שבא מלך חדש והכל במצריים התהפך (גילויים אנטישמיים ראשונים) . וכנראה שמתישהו משה מצא/גילה את מוצאו, את עלילות אבותיו ואבות אבותיו וכו’. כך שברור שמשה וכל בני ישראל ידעו על זה שיוסף – הדוד של הסבא של משה היה נשוי לבת כהן און. (לא ברור לי כרגע מה החשיבות של כל זה. כמו שלא ברור לי מה החשיבות של ציון המעמד של פוטיפר ויתרו)
ושוב ליתרו כהן מדיין, מה הייתה הדת של המדיינים לפני השמדתם (פרשת מטות)
כידוע יתרו – בשמו המוסלמי “שעיב הוא הנביא ומייסד הדת הדרוזית. הנושא – הקשר בין און, מדיין, פוטיפר, יתרו, יוסף ומשהת דורש עיון נוסף ולא כאן המקום.
עיונים קודמים
פרשת יתרו -תשע”ד
http://toratami.com/?p=93
(על: ביקור יתרו, 10 הדברות)
תשע”הhttp://toratami.com/?p=312
(על: יתרו ושם הפרשה, ויצא משה לקראת… וישתחו, וישלח משה…, וקידשתם היום ומחר…, והר סיני עשן, מזבח אבנים….לא תגלה)
תשע”וhttp://toratami.com/?p=522
(על: וישמע יתרו… ויחד יתרו, והזהרת אתהם את החוקים…, השמרו לכם עלות בהר – 3 ימי הגבלה, ואל ידבר עמנו א-להים)
פרשת יתרו – תשע”זhttp://toratami.com/?p=721
(על: יתרו… כהן מדיין, ציפורה אשת, וייאמר למשה…, ויספר משה… וישאלו איש, מעמד הר סיני (אל תגשו אל אישה), 10 הדברות.)
פרשת יתרו – תשע”ח
http://toratami.com/?p=946
(על: וישמע…ויקח… יתרו, בחודש השלישי … ביום השלישי. והר סיני עשן, לא תחמד… לא תחמד, אלהי כסף ואלהי וזהב)
פרשת יתרו – תשע”ט
(על: סיכום אירועי 7 השבועות מהיציאה ממצריים, מה קרה ליתרו)
פרשת יתרו,
כמו פרשות קודמות “בא ובשלח”, תופסת מקום חשוב כאחת מיסודות היהדות. ואולי את היסוד החשוב ביותר שהוא “מעמד הר סיני”
מתוך
…
פרשת יתרו היא מן החשובות שבפרשות התורה, מאחר שמצויים בה הכתובים העיקריים עליהם מושתתת האמונה הישראלית – מעמד הר סיני ועשרת הדברות.
בפרשה זו מצוין מפורשות כי מטרת המעמד היא שהעם יאמין למשה ולתורה שהוא מביא לעם בשם האל: “ויאמר ה’ אל משה: הנה אנוכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך, וגם בך יאמינו לעולם…” )שמות י”ט 9
…
כלומר, העם ראה מראה אלוהי על ההר, ושמע את משה מדבר עם האל: “וכל העם רואים את הקולות ואת הלפידים ואת קול השופר ואת ההר עשן, וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק. ויאמרו אל משה: דבר אתה עמנו ונשמעה, ולא ידבר עמנו אלוהים פן נמות” )שם, כ’ 19-18(. המראה והקולות היו כל כך מוחשיים וכל כך מבהילים עד כי בני ישראל התחננו על נפשם שאלה ייפסקו, וכי משה יהיה המתווך בין דבר האל ובין העם.
(ע”כ. וההמשך – לא הכי מסורתי, יצוטט להלן)
ולרענון – בעצם יש בפרשה רק 3 פרקים ובהם 3 חלקים = נושאים – (לא שוים באורכם או בחשיבותם).
— ביקור יתרו — קבלת פנים וייעוצו למשה(פרק יח)
— מעמד הר סיני — הכנות, הופעה אור קולית ופחד קהל הנוכחים (פרק יט כ’)
— סדרת מצוות — סדרה קטנה ומוזרה (פרק כ)
ולאלה שיש להם/ן זמן ורצון לידע (מסורתי) מעמיק נוסף, ניתן לבחור לקריאה מתוך אסופת מאמרים תוצרת אוניברסיטת בר-אילן ב –
(אוסף מאמרים לבחירה)
ועוד מאמר/ספר (ארוך) על מספר נושאים הקשורים לפרשת יתרו, כגון = מדיין, מיקום הר סיני, שני לוחות, קולות וברקים ועוד מובא לקריאה ב –
(מומלץ לקריאה, אבל נדרש זמן וסבלנות)
נושאים ופסוקים לעיון נוסף
וַיִּשְׁמַ֞ע יִתְר֨וֹ … וַיְסַפֵּ֤ר מֹשֶׁה֙ …. וַיְשַׁלַּ֥ח מֹשֶׁ֖ה אֶת-חֹֽתְנ֑וֹ וַיֵּ֥לֶךְ ל֖וֹ אֶל-אַרְצֽוֹ
הביקור של יתרו אצל משה, הן בתוכנו והן במיקומו מהווה בעיה גדולה לחז”לינו. מה עושה פה – במיקום בין מלחמת ישראל בעמלק לבין מתן תורה?
ויש פה מספר תמיהות שהעיקרית שבהם היא בעצם מה עושה “חותן משה כהן מדיין” בגאולת עם ישראל. והתשובה “הפשוטה” של רוב פרשנינו היא שיתרו הפך להיות “צדיק הדור”. כבר עיינתי בנושא מספר פעמים, מזויות שונות, אז אוסיף סיכום מסורתי מתוך
…
השאלות הנשאלות הן:
שאלה א] מי היה יתרו ואיזה מעשה טוב עשה?
שאלה ב] מדוע השיב את ציפורה ובניה- אל משה?
שאלה ג] מדוע לא נשאר יתרו בארץ וחזר אל מולדתו?
שאלה ד] מתי בדיוק הגיע יתרו אל משה?
התשובה לשאלה א]
יתרו היה חותן משה, כוהן מדיין, במשך שנים רבות עבד עבודה זרה, אולם משראה את כל הניסים שהתרחשו לעם ישראל- התגייר והכיר באלוקי ישראל.
חז”ל משבחים את יתרו על מידת הכנסת האורחים שגילה כלפי משה בזמן בריחתו ממצרים- כמו ששנינו במסכת סנהדרין [ק”ד, ע”א]בשכר “קראן לו ואכל לחם”- ועל כך זכו בניו וישבו בלשכת הגזית- בתוך אולם שבהר הבית- שבו היו מתכנסים חכמי הסנהדרין בימים שבית המקדש היה קיים.
לפי דברי רש”י:ליתרו היו שבעה שמות: רעואל, יתר, יתרו, חובב, חבר, קיני,פוטיאל.
השם: יתר ניתן לו על שם שייתר פרשה אחת בתורה.
וגדולתו של יתרו היא בכך :שלא רק העביר ביקורת על דרך הנהגתו של משה, אלא הציע לו עצות מעשיות:
“ואתה תחזה מכל העם אנשי חיל”
תשובה לשאלה ב]
יתרו השיב את ציפורה ושני בניה למשה לאחר יציאת מצרים, היות וידע, שכל עוד משה כמנהיג ,היה עסוק במצרים בזמן שיעבוד עם ישראל – הוא וויתר על חיי משפחה סדירים
ובלבד שיוכל להתמסר בכל כוחו למען שחרור עם ישראל מכבלי השעבוד, עכשיו משהושגה המטרה, הבין יתרו כי זו שעת כושר לאיחוד המשפחה.
התשובה לשאלה ג]
יתרו לא נשאר בארץ ובחז”ל יש הדורשים לגנאי על כך את יתרו, הם טוענים כי:”בשרו נעשה חידודין, חידודין.”[סנהדרין צ”ד,א’] כשמשה מציע לו להצטרף לארצו, יתרו עונה:
“לא אלך, כי אם אל ארצי ומולדתי אלך” אדם כזה אשר אינו מוכן להצטרף אל עם נבחר למרות כל הניסים- אדם כזה אין שימחתו
שלמה.
(ע”כ)
ולצפייה – הרצאה על “9 הדברות של יתרו” ב –
(מומלצת – 38 דקות)
ומאמר (ארוך) שמנתח את גיורו של יתרו, ב –
(מומלץ לקריאה – אין אפשרות להעתיק)
ומתוך מאמר על היחסים בין משה לחותנו ב –
…
רבים נוטים לדבר על מערכת היחסים המאתגרת, בלשון המעטה, בין כלה לחמותה, אך לעיתים רחוקות יותר אנו נדרשים לעמוד על היחסים המורכבים לא פחות בין חתן לחמו. פרשת יתרו היא הזדמנות לעשות זאת דרך סיפור המפגש בין משה רבינו לבין חותנו, יתרו כהן מדיין. מצד אחד ניכר כי יש ביניהם חיבה והערכה הדדית, אך מצד שני, הסיפור מסתיים ברמיזה לניכור ומרחק – “וישלח משה את חותנו וילך לו לארצו”. בפרשה היושבת בין סיפור החירות האפי של העם שלנו – והוא יציאת מצרים, לבין סיפור המחויבות האפי לא פחות – והוא עשרת הדברות, יושב סיפור קצר אבל חשוב על מנהיגות. בתווך שבין חרות לבין מחויבות, יושבים המנהיגים שלנו. מעניין לצלול לעומק האינטראקציה בין משה ליתרו, ולהבין מה קרה שם בין המנהיג המקראי לבין חותנו, ומה ניתן ללמוד מהם עלינו ועל מנהיגנו.
כאשר יתרו שומע על יציאתם של בני ישראל ממצרים, ועל כל אשר עשה אלוהים למשה ולישראל, הוא מתייצב לפגוש את משה והעם במקום חנייתם במדבר. הוא מגיע עם ביתו, ציפורה, אשתו של משה, ושני בניהם, גרשום ואליעזר. לקראת איחוד משפחה מרגש, משה יוצא לקבל את פניהם, והמשפחה המורחבת מגיעה לחלוק ליתרו כבוד ולערוך עבורו סעודה חגיגית.
“וַיִּ֣חַדְּ יִתְר֔וֹ עַ֚ל כָּל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יְהוָ֖ה לְיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֥ר הִצִּיל֖וֹ מִיַּ֥ד מִצְרָֽיִם” (שמות יח: 9). המקרא מתאר את תחושותיו של יתרו בעזרת המונח “וַיִּ֣חַדְּ”. יש המפרשים זאת מלשון “חדווה” (אבן עזרא) – יתרו שמח בעבור משה ובני ישראל, ולמרות שאיננו יהודי, הוא מברך את אלוהיו של משה ומקריב קורבן לאלוהי ישראל. על אף שהוא עצמו לא השתתף בנס הגדול של קריעת ים סוף, הוא מבין את הנעשה ומכריז על הכרתו באלוהי ישראל. אך רש”י מציע פרוש נוסף למונח “וַיִּ֣חַדְּ”: “נעשה בשרו חידודין חידודין, מיצר על איבוד מצרים”. אולי יתרו תומך במשה, אך יחד עם זאת חש ממש “על בשרו” צער על נפילתם של המצרים. יתכן והוא מכיר בעליונות אלוהי ישראל, אך עדיין חצוי בנאמנותו.
(ע”כ. וההמשך הוא על מנהיגות)
ומדוע וַיְשַׁלַּ֥ח מֹשֶׁ֖ה
מסתבר שלפועל “לשלח” (ש פתוחה, ל צרוייה) יש שני פירושים הפוכים במובנם – לפי חז”לינו.כשהם רוצים – הביטוי לגנאי אבל עם יתרו להיפך??? = מתוך מקראות גדולות ב –
וַיְשַׁלַּח מֹשֶׁה אֶת חֹתְנוֹ
באיזו אופן שלח משה את חותנו אל ארצו?]
אבן עזרה — וישלח. דרך כבוד כמו ואברהם הולך עמם לשלחם:
מדוע שלח משה את חותנו? האם בני יתרו חזרו אל עם ישראל?]
ספורנו — וישלח משה את חתנו. כי לא רצה ללכת עם ישראל לארץ, כאמרו “לא אלך, כי אם אל ארצי ואל מולדתי אלך” (במדבר י, ל), וזה אולי מצד זקנתו, כענין ברזלי באמרו “ישב נא עבדך ואמת בעירי עם קבר אבי ואמי” (שמואל ב יט, לח). אבל בני יתרו הלכו עם ישראל לארץ בלי ספק, כאמרו “ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה” (שופטים א, טז). ועליהם אמר בלעם “איתן מושבך” וכו’ (במדבר כד, כא).
(האם אפשר לומר אותו הסבר גם במקרה של “וַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֘ אֶת-הָעָם֒”? או במקרה שאצלינו עם צפורה “אַחַ֖ר שִׁלּוּחֶֽיהָ”? תמיהתני
ולכן – לעומת לעיל, “ילקוט הראובני” מתוך “אספקלריה (להלן)
….
כשבא משה, כוונת יתרו היתה ליתן לו צפורה כדי שיזדווג בסטרא אחרא מסאבא, וזהו קראן לו ויאכל לחם, זו לחם מגואל וכו’, ובזה יתורץ קושיא גדולה, יתרו אמר פרשת ואתה תחזה, וכי אפשר שמשה חס ושלום לא הוי ידע ויכתוב על ידו, אלא פרשה זו נכתב לבזויה דיתרו, כי הוא נותן עצה למשה שיקח שרי אלפים שרי מאות, ונתן טעמו שיקל עולו מעליו, אבל כוונתו היה לעשות קנאה ושנאה בין ישראל, כי יאמרו לזה מנה שר אלף ולזה שר מאה ולזה לא כלום, לכן וישלח משה את חותנו, ואין זה דרך הסדר לשלח האורח, אבל משה הבין כוונתו הרעה(ע”כ)
לֹא יִֽהְיֶ֥ה-לְךָ֛ ….לֹא תַֽעֲשֶׂ֨ה-לְךָ֥…..זָכ֛וֹר אֶת-י֥וֹם הַשַּׁבָּ֖ת ..לֹא-תַֽעֲשֶׂ֨ה כָל-מְלָאכָ֜ה אַתָּ֣ה | וּבִנְךָ֣-וּבִתֶּ֗ךָ עַבְדְּךָ֤ וַֽאֲמָֽתְךָ֙ וּבְהֶמְתֶּ֔ךָ וְגֵֽרְךָ֖
עשרת הדברות, כמו ברוב התורה, נאמרות בלשון זכר, וחז”ל הם שהחליטו במה נשים חייבות ובמה הן פטורות.
מץוך מאמר על מגדר ב –
….
אין ויכוח שמדובר במעמד מכונן, ברית חד פעמית ובלתי נשכחת בה עם ישראל מקבל על עצמו בטקס עוצמתי את קובץ החוקים הראשון והחשוב המהווה בסיס לסדר חברתי-אנושי. אני לא חושבת שקם פעם מישהו שקרא תיגר על עשרת הדברות וטען שהן לא מדויקות או לא מספיקות. אף אחד לא קם ושאל “למה לא תרצח בעצם? .. לפעמים זה ממש מוצדק, לפעמים זה בעצם הריגה ולא רצח..” כי הרי בסופו של דבר לכולנו ברור שמדובר בקודקס חוקים בסיסי שעושה סדר בחברה שלנו.
אבל מתחת לסדר הבסיסי הזה אשר מגדיר גבולות מאד ברורים בין אדם לחברו נבנה בחסות עשרת הדברות סדר נוסף – הגברים בפנים, הנשים בחוץ, שמשפיע במידה רבה על המבנה החברתי עד היום.
עשרת הדברות מנוסחות כולן בגוף שני, ובלשון זכר. הדברות משתמשות בפניה אישית לא תרצח ולא- לא תרצחו, ובכך מניחות הנחה בסיסית ומטרידה מאד – אתן הנשים לא תרצחנה כי לא תהיה לכן כנראה ההזדמנות לעשות זאת. גם לא תגנבו ולא תנאפו, וגם לא תצטרכו להתאמץ על שמירת השבת.
מעמד הר סיני מדיר חצי מהעם. ברגע הכי גדול של יצירת עם ישראל הנשים נפקדות. הן נפקדות מהטקס, והן נפקדות מעשרת הדברות. אפשר היה למשל, לשים ברגע הזה דיסקליימר ולומר – בני ישראל, עשרת הדברות מנוסחות בלשון זכר ופונות לשני המינים מטעמי נוחות.
אבל כדי לא ליפול למחשבה תמימה אנחנו יודעות ויודעים שזו לא היתה הכוונה, והדרה וגם ההפרדה היו חלק מובנה בטקס ובחיים. מאותה סיבה כואב במיוחד הדיבר “לא תחמוד את אשת רעך”. כאן לא רק שהנשים לא יכולות בכלל להתדרדר לסיטואציה הזו, הן גם מופיעות סוף סוף בעשרת הדברות כלא פחות מרשימת רכוש לצד העבד, האמה וכל היתר.
(ע”כ)
וּמֹשֶׁ֥ה עָלָ֖ה אֶל-הָֽאֱלֹהִ֑ים וַיִּקְרָ֨א אֵלָ֤יו יְהוָֹה֙ מִן-הָהָ֣ר לֵאמֹ֔ר כֹּ֤ה תֹאמַר֙ לְבֵ֣ית יַֽעֲקֹ֔ב וְתַגֵּ֖יד לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: ….
וְעַתָּ֗ה אִם-שָׁמ֤וֹעַ תִּשְׁמְעוּ֙ בְּקֹלִ֔י וּשְׁמַרְתֶּ֖ם אֶת-בְּרִיתִ֑י וִֽהְיִ֨יתֶם לִ֤י סְגֻלָּה֙ מִכָּל-הָ֣עַמִּ֔ים כִּי-לִ֖י כָּל-הָאָֽרֶץ:
וְאַתֶּ֧ם תִּֽהְיוּ-לִ֛י מַמְלֶ֥כֶת כֹּֽהֲנִ֖ים וְג֣וֹי קָד֑וֹשׁ אֵ֚לֶּה הַדְּבָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תְּדַבֵּ֖ר אֶל-בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֔ה וַיִּקְרָ֖א לְזִקְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיָּ֣שֶׂם לִפְנֵיהֶ֗ם אֵ֚ת כָּל-הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁ֥ר צִוָּ֖הוּ יְהוָֹֽה:
וַיַּֽעֲנ֨וּ כָל-הָעָ֤ם יַחְדָּו֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר-דִּבֶּ֥ר יְהוָֹ֖ה נַֽעֲשֶׂ֑ה וַיָּ֧שֶׁב מֹשֶׁ֛ה אֶת-דִּבְרֵ֥י הָעָ֖ם אֶל-יְהוָֹֽה:
איזה יופי של רב שיח בין ה’ למשה בין משה לבני ישראל וחזרה.
העם מסכים מבלי לקרא/לדעת את פרטי הברית. התחיבות בלתי חוזרת שעליה שומרים המאמינים בני הדת היהודית מזה כ – 3,000 + שנה. (והיכן שהוא כתבתי על נושא “הברית”, לא זוכר היכן. אז אחזור על ה, כי מעמד הר סיני הוא מעמד של כריתת ברית)
מה אומרים על זה החוקרים (החילונים)?
מתוך
….
במרכזה של פרשת יתרו, ולא רק בה, אלא כנקודת-שיא בתולדות האמונה הישראלית, מצוי, ללא ספק, מעמד הר-סיני, הוא המעמד בו נכרתה לפי תפיסת האמונה הישראלית ברית בין אלוהים לבין עמו, הנבחר, כביכול מכל העמים, עם ישראל. במעמד הר-סיני שהתרחש, כאמור, כאקט יחיד בתולדות הדתות לכאורה לעיני עם שלם, ניתן לזהות אלמנטים המשותפים לברית בין בני האדם, כפי שהיכרנוה לאורך ספר בראשית ומקומות נוספים במקרא, ולבין ברית בין האדם לאלוהיו. אבל המשותף לשני דפוסי-ברית אלה מועט במידה ניכרת מן ההבדל ביניהם. להלן כמה דוגמאות:
הבריתות המופיעות בספר בראשית והנכרתות בין בני-אדם בשר ודם, הן, למשל: בין אברהם לאבימלך (בראשית כ”א 27), או בין יצחק לאבימלך (שם, כ”ו 28-29), וכן בין יעקב ללבן (שם, ל”א 44-45). בריתות אלה נועדו להסדיר בעיות ספציפיות, כמו בעיית חלוקת המים, שהיא אופיינית לתושבי אזור מסויים, או הסדרת יחסים חברתיים בין בעלי הברית (שם, ל”א). בתקופות מאוחרות יותר נועדו הבריתות להסדיר מערכות יחסים בין עמים (יהושע ט’ 15), או בין עם למלך (שמואל ב’, ה’ 1-3) או בין שני מלכים (מלכים א’, ט”ו 16-20).
גם הברית בין העם ואלוהיו, לבד מאיזכור השותפים לה, מפרטת את מטרותיה, שבאופן כללי הן הסדרת מערכת היחסים בין הצדדים, ואולם – כאן ניכר ההבדל המשמעותי בין שני דפוסי הברית הללו: הברית בין בני האדם – כפרטים או כחברה אנושית – היא ברית המושתתת בדרך כלל על שוויון דרגה, לאו דווקא גודל או עוצמה, בין שני הצדדים, ועל בחירה מרצון שלהם, בהנחה שכל צד מפיק תועלת כלשהי מברית זו גם כאשר התנאים להם מתחייב כל צד אינם שווים זה לזה. הברית שבין האדם – כפרט או כחברה – לבין אלוהים, לעומת זאת, אינה על בסיס של הדדיות, ודאי לא מתוך עמדה שוויונית בין הצדדים או של דרגה משום בחינה שהיא….
האם יש למעמד הר-סיני תוקף מחייב?
שום בחינה של דיון בתוקף המחייב של ברית כלשהי – בין אם זו ברית בין בני-אדם, או בין אדם לבין יישות אלוהית כלשהי, כביכול, איננה יכולה להיות נדונה על-פי ערכי המוסר של זמננו, בלא שמושגי צדק ואמת, במובנם לעת הזאת, ישמשו בסיס עיקרי לאותו דיון. לעת הזאת – הכוונה לעת בה אנו חיים ונדרשים לממש את תנאי הברית הללו, ואין אנו יכולים לממשם בלא אותם ערכי-מוסר המקובלים עלינו כאן ועכשיו.
המסורת וראשי הדת היהודית האורתודוכסית לדורותיה תיארו, אמנם, את ההתגלות במעמד הר-סיני כחד-פעמית, את תולדות ישראל תיארו כברית בין אלוהים לעם שבחר בו, ואת מערכת היחסים שבין העם לבין אלוהים תיארו באמצעות משה ותורתו הקדושה, ואולם:
* אם ההתגלות לא אומתה מבחינה היסטורית לא ניתן להחיל עליה את מושג האמת, וכן אם היתה זו תופעה חד-פעמית לא ניתן להחילה גם על הדורות הבאים, וממילא מובן – אף עלינו, אלא אם-כן עמדה, כאמור, בקריטריונים המוסריים המקובלים עלינו.
* מה שנכרת בין אלוהים לעם שבחר בו אינו יכול להיקרא ברית, משום שלא נכרת בין שווים, או בין צדדים שהיו שותפים בהסכמה לכל הפרטים המחייבים שבה, או בין צדדים שיש להם יעד משותף, ומתוך בחירה חופשית, ולכן הסכם או חוזה כזה גם איננו צודק.(ע”כ)
במקביל= שוב מתוך מאמר “חופשי” שהובא לעיל
…
אחד ממאפייניו של האדם המאמין הוא נכונותו, הייתי אומר – תשוקתו, שישקרו לו שקרים “מרגיעים” בכל הנוגע למהלך העולם. הוא מבקש שישקרו לו שהעולם מונהג בצדק, שיש מי שמשגיח עליו באופן ישיר, שבסופו של דבר, כל אחד יקבל כגמולו וכד’. בעקבות כך המאמין מייחל ל”הסברים” מן הסוג שפרשת יתרו מציעה,
והוא ממש שש לטענה כי שש מאות אלף בני אדם אינם יכולים לטעות, ואם הם ראו ושמעו התגלות אלוהית, הרי זו ראיה איתנה לנכונות האמונה.
במאתיים השנים האחרונות קם ליד האדם המאמין אדם מסוג אחר, זה האמון על פרכה מדעית, זה שאיננו מקבל בני סמכא כראיה לאמת. אביו הרוחני של האדם הזה הוא הפילוסוף שכבר בימי קדם הטיל ספק בכול. האדם הזה “חייב” לשאול את השאלה: כיצד זה קורה שכל “הנסים” קרו בתקופה העתיקה המחותלת באדי המיתוס, כאשר טרם בא לעולם התיעוד )שהיה בראשיתו, כצפוי, תיעוד בחצרות
המלכים(?
מדוע בימינו לא מדבר האל בצורה מוחשית עם האדם? מדוע זכו לכך בניישראל מלפני 3200 שנה )שהן “פסיק” בהשוואה לגילו של כדור הארץ הנמדד במיליארדי שנים(, ואינם זוכים לכך בני ישראל היום?
אם התורה מדברת על אותו העולם שבו אנו נמצאים היום – מן ההכרח שהעולם כמנהגו ינהג, וגם היום יהיו התגלויות אלוהיות, מעשי נסים וחיזויי העתיד, ממש כמו אלה המוזכרים בכתבי הקודש; אבל אם אין מדובר באותו העולם כלומר, שהעולם הנסי ההוא חלף עבר ללא שוב – הרי גם ציוויי האמונה של אותו עולם אינם יכולים להיות תקפים בעולמנו השונה. (ע”כ)
לעומת ה”אפיקורסות” לעיל מומלץ לעיין באוסף מאמרי חז”ל על יתרו שמובא ב –
—
זהר:
ועם כל זה מפני שרצה משה לכסות על ערות אביו, לקח לו לאשה את בת יתרו, שנאמר בו ובני קני חותן משה, ולמה נקרא יתרו קני, משום שנפרד מקין, (ועם כל זה), אף על פי שקין הרג להבל, שהבל הוא משה, מכל מקום חזר משה לתקן את קין שנתדבק בו הערב רב, שהוא ערות אדם הראשון מחמת החטא דעץ הדעת, ורצה משה למחוק הזוהמא הזאת שהיא ערות אביו אדם הראשון, ועל כן לקח לאשה את בת יתרו שהיה גלגול קין, ובזה שלקח את בתו תקן אותו ודחה ממנו את הזוהמא… (בראשית רפו, ועיין שם עוד)
…כתוב ויצא משה לקראת חותנו, שאהרן ראה שיצא משה ויצא עמו, ואלעזר והנשיאים והזקנים יצאו עמו, וראשי האבות וקרואי העדה וכל ישראל יצאו עמהם, ונמצא שכל ישראל כולם יצאו לקראת יתרו, מי ראה את משה שיצא ולא יצא עמו… (שמות נו)
אמר אותו האיש, כך למדתי, שיתרו כומר לעבודה זרה היה, כיון שראה שאין בה ממש נפרד מעבודתה. קם העם והחרימו אותו, כיון שראו בנותיו היו מגרשים אותן, כי מתחילה היו הם (עצמם, העם) רועים את צאנו, כיון שראה משה ברוח הקדש, שעל דבר העבודה זרה היו עושים לו את זה, מיד ויקם משה ויושיען וישק את צאנם, ונעשה הכל מחמת קנאה אל הקב”ה. (שם רל)
ואחר כך נשבר ונכנע כהן און ההוא, יתרו, שמשמש תחתיו, עד שבא והודה להקב”ה, ואמר ברוך ה’ אשר הציל אתכם וגו’, עתה ידעתי כי גדול ה’ וגו’, וזה הוא כהן און, צד אחר, שהוא צד שמאל… כיון שמלך וכהן ההוא מודים להקב”ה ונשברים לפניו, אז עולה הקב”ה ביקרו על כולם, למעלה ולמטה. ומטרם שעלה הקב”ה ביקרו כשאלו הודו לפניו, לא ניתנה תורה, עד לאחר שבא יתרו, והודה ואמר עתה ידעתי כי
גדול ה’ מכל האלקים, ברוך ה’ אשר הציל אתכם, אז עלה הקב”ה ביקרו למעלה ולמטה, ואחר כך נתן התורה בשלימות ממשלתו על הכל.
מכילתא:
וישמע, מה שמועה שמע ובא, מלחמת עמלק שמע ובא, שהיא כתובה בצדו, דברי רבי יהושע, רבי אלעזר אומר מתן תורה שמע ובא,