Torat Ami

(הפסוק שסיים – פרשת כי-תצא (לפני שבוע להזכיר –

הפסוקים הפותחים (השבוע)

ברור, הכהן = “עובד צבור”חייב לחיות (טוב +) ובעצם למה נסמכה פרשיית עמלק לפרשיית ביכורים?

פסוקי ביניים

פסוק מסיים

וּשְׁמַרְתֶּ֗ם אֶת-דִּבְרֵי֙ הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם לְמַ֣עַן תַּשְׂכִּ֔ילוּ אֵ֖ת כָּל-אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֽׂוּן:...

יש להניח שבני ישראל נעשו די מתוסכלים אחרי ששמעו את הקטע התוכחתי – חלקו הגדול של- פרשת כי תבוא. אז בשביל מה לעבור את הירדן להילחם עם עמי כנען וסביבותיה במשך כ 300 שנה?

והעובדה ההיסטורית היא שבמרוצת  כ – 500 שנות קיום בית שני וכ – 2,000 שנות הגלות  (וגם קודם לכן, ימי בית ראשון וגלות בבל  – הקללות די התקיימו. ולומת זאת – הברכות??? – ספק גדול איזה מהן קויים ומתי??? אם בכלל..

עיונים קודמים

פרשת כי תבוא – תשע”ג

http://toratami.com/?p=43

פרשת כי תבוא – תשע”ד

http://toratami.com/?p=243

(בעיקר על ביכורים, מעמדות,)

פרשת כי תבוא – תשע”ה

פרשת כי תבוא – תשע”ו

http://toratami.com/?p=645

(על: ואמרת… לא אכלתי באוני, האמרת, ברכות וקללות, ברוך אתה בבואך וברוך אתה בצאתך)

פרשת כי תבוא – תשע”ז

http://toratami.com/?p=828

(על: תקציר הפרשה, ארור אשר..לא יקיים…. ברכות וקללות, ולא נתן ה’ לכם לב…..,, )

פרשת כי תבא – תשע”ח

(על: כתיבה על האבנים, ארמי אובד אבי  , ירד מצרימה.. , אֵ֠לֶּה יַֽעַמְד֞וּ לְבָרֵ֤ךְ  …עַל-הַ֣ר גְּרִזִּ֔ים…. שִׁמְעוֹן֙ וְלֵוִ֣י  וְאֵ֛לֶּה יַֽעַמְד֥וּ עַל-הַקְּלָלָ֖ה… וְעָנ֣וּ הַֽלְוִיִּ֗ם וְאָֽמְר֛וּ, , תוכן הקללות, לחם לא אכלתם…)

בקיצור, פרשה מרגיזה ומטרידה. אז לא לפלא, שהמנהג הוא לקרא את פרשיית התוכחה בקול קרוב ללחישה.

לרענון – נושאי הפרשה, מתוך

פרשת כי תבוא תמיד נקראת שתי שבתות לפני ראש השנה, כיוון שמופיעה בה פרשת הברכות והקללות ואין רוצים לסיים את השנה בדבר רע פרשה זו מכונה “פרשת התוכחה הגדולה” (בניגוד לפרשת בחוקותי שמכונה “פרשת התוכחה הקטנה”), מכיוון שיש בה תוכחה רבה וארוכה ומתוארות בה הברכות והקללות שיבואו על עם ישראל על פי מעשיו.

נושאים בפרשה

ביכורים ומעשר

הפרשה נפתחת בחלק האחרון של נאום המצוות שנשא משה רבנו לפני מותו. חלק זה עוסק בשתי מצוות התלויות בארץ המתקיימות בדיבור: מצוות מקרא ביכורים ומצוות וידוי מעשרות. לאחר תיאור מצוות אלו, מוזכרת הברית בין אלוהים לעם ישראל.

ציווי על מעמד הברכה והקללה

משה וזקני ישראל מתארים את הטקס שנצטוו בני ישראל לקיים עם כניסתם לארץ ישראל, ועיקרו כריתה מחדש של הברית בינם ובין ה’……..

פירוט הקללות

חלק ניכר מהפרשה עוסק בפירוט הקללות הצפויות לאדם שלא יקיים מצוות. ….

בסיום הפרשה מופיעה סקירה היסטורית קצרה על קורות יציאת מצרים, ההליכה במדבר סיני וכיבוש עבר הירדן המזרחי. (ע”כ. בסיום המאמר המסכם, מובאת רשימת אתרי פרשנויות לפרשה)

ועוד – למעוניינים/ות בקריאה נוספת, ניתן לבחור מתוך אוסף מאמרים  על הפרשה מתוצרת אוניברסיטת בר-אילן ב –

https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/kitabo/kitabo.shtml

פסוקים נבחרים

הברכות והקללות (להשוואה)

הברכות

וּבָ֧אוּ עָלֶ֛יךָ כָּל-הַבְּרָכ֥וֹת …. כִּ֣י תִשְׁמַ֔ע בְּק֖וֹל — בָּר֥וּךְ 

— אַתָּ֖ה בָּעִ֑יר וּבָר֥וּךְ אַתָּ֖ה בַּשָּׂדֶֽה:

— פְּרִֽי-בִטְנְךָ֛ וּפְרִ֥י אַדְמָֽתְךָ֖ וּפְרִ֣י בְהֶמְתֶּ֑ךָ שְׁגַ֥ר אֲלָפֶ֖יךָ וְעַשְׁתְּר֥וֹת צֹאנֶֽךָ: 

— טַנְאֲךָ֖ וּמִשְׁאַרְתֶּֽךָ: 

— אַתָּ֖ה בְּבֹאֶ֑ךָ וּבָר֥וּךְ אַתָּ֖ה בְּצֵאתֶֽךָ:

——- יִתֵּ֨ן יְהֹוָ֤ה אֶת-אֹֽיְבֶ֨יךָ֙ הַקָּמִ֣ים עָלֶ֔יךָ נִגָּפִ֖ים לְפָנֶ֑יךָ 

——-יְצַ֨ו יְהֹוָ֤ה אִתְּךָ֙ אֶת-הַבְּרָכָ֔ה בַּֽאֲסָמֶ֕יךָ וּבְכֹ֖ל מִשְׁלַ֣ח יָדֶ֑ךָ וּבֵ֣רַכְךָ֔ בָּאָ֕רֶץ

—— יְקִֽימְךָ֙ יְהֹוָ֥ה לוֹ֙ לְעַ֣ם קָד֔וֹשׁ 

——-וְרָאוּ֙ כָּל-עַמֵּ֣י הָאָ֔רֶץ כִּ֛י שֵׁ֥ם יְהֹוָ֖ה נִקְרָ֣א עָלֶ֑יךָ וְיָֽרְא֖וּ מִמֶּֽךָּ…. כִּ֣י תִשְׁמֹ֗ר אֶת-מִצְוֹת֙ 

——- וְהוֹתִֽרְךָ֤ יְהֹוָה֙ לְטוֹבָ֔ה בִּפְרִ֧י בִטְנְךָ֛ וּבִפְרִ֥י בְהֶמְתְּךָ֖ וּבִפְרִ֣י אַדְמָתֶ֑ךָ עַ֚ל הָֽאֲדָמָ֔ה 

——- יִפְתַּ֣ח יְהֹוָ֣ה | לְ֠ךָ֠ אֶת-אֽוֹצָר֨וֹ הַטּ֜וֹב אֶת-הַשָּׁמַ֗יִם

——- וְהִלְוִ֨יתָ֙ גּוֹיִ֣ם רַבִּ֔ים וְאַתָּ֖ה לֹ֥א תִלְוֶֽה: _התקיים יפה מאוד, למשל רוטשילד)

——– וּנְתָֽנְךָ֙ יְהֹוָ֤ה לְרֹאשׁ֙ וְלֹ֣א לְזָנָ֔ב וְהָיִ֨יתָ֙ רַ֣ק לְמַ֔עְלָה וְלֹ֥א תִֽהְיֶ֖ה לְמָ֑טָּה כִּֽי-תִשְׁמַ֞ע אֶל-מִצְוֹ֣ת …

לעומת אלה לעיל, הקללות (הקצרות) להלן

וְהָיָ֗ה אִם-לֹ֤א תִשְׁמַע֙ בְּקוֹל֙… וּבָ֧אוּ עָלֶ֛יךָ כָּל-הַקְּלָל֥וֹת

אָרוּר֙….

אֲשֶׁ֣ר יַֽעֲשֶׂה֩ פֶ֨סֶל וּמַסֵּכָ֜ה 

 מַקְלֶ֥ה אָבִ֖יו וְאִמּ֑וֹ

— מַסִּ֖יג גְּב֣וּל רֵעֵ֑הוּ

— מַשְׁגֶּ֥ה עִוֵּ֖ר בַּדָּ֑רֶךְ 

— מַטֶּ֛ה מִשְׁפַּ֥ט גֵּר-יָת֖וֹם וְאַלְמָנָ֑ה 

— שֹׁכֵב֙ עִם-אֲחֹת֔וֹ

— אָר֕וּר שֹׁכֵ֖ב עִם-חֹֽתַנְתּ֑וֹ 

— מַכֵּ֥ה רֵעֵ֖הוּ בַּסָּ֑תֶר

— לֹקֵ֣חַ שֹׁ֔חַד

אָר֗וּר אֲשֶׁ֧ר לֹֽא-יָקִ֛ים אֶת-דִּבְרֵ֥י הַתּוֹרָֽה-הַזֹּ֖את לַֽעֲשׂ֣וֹת אוֹתָ֑ם וְאָמַ֥ר כָּל-הָעָ֖ם אָמֵֽן  

(חידון לקוראים/ות – נא למצא את “7” ההבדלים בין הברכות והקללות)

פרשתנו היא מסוג הגזר והמקל. גזר קטן ומקל עבה וארוך. פשוט פרשה מפחידה ומאיימת, אם היא פרשה נבואית, פרשה מצערת אם היא סיכום היסטורי “קיצור תולדות ישראל”. אבל התוכן דורש הבהרות. איך ולמה נבחרו ה”ארורים” האלה??

מתוך –

://www1.biu.ac.il/Parasha/KiTavo/Jibotfsky

….

בפרשתנו רשימה של שתים-עשרה קללות (כז: טו-כו), וכל קללה פותחת במילה “ארור”. האחרונה שבהן: “אָרוּר אֲשֶׁר לֹא יָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת לַעֲשׂוֹת אוֹתָם וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן” אינה קללה טיפוסית, כיוון שכל הקללות האחרות מתייחסות לפעולות ספציפיות (עשיית פסל, מסיג גבול רעהו, משגה עור בדרך, וכו’), בעוד שקללה זו  כללית.

הירושלמי ([וילנא] מסכת סוטה פרק ז הלכה ד) מסביר את הקללה בהתמקדו בביטוי “אשר לא יקים”, ושואל “וכי יש תורה נופלת?” ההסבר על פי הירושלמי הוא: “רבי שמעון בן חלפתא אומר זה הבית (דין) שלמטן, דאמר רב חונה רב יהודה בשם שמואל על הדבר הזה קרע יאשיהו ואמר עלי להקים”. הקישור ליאשיהו מבוסס כנראה על מילה דומה המופיעה בהקשר לספר התורה שהביא שפן ליאשיהו. במל”ב כב:יא מסופר שיאשיהו קרע את בגדיו (“וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ הַמֶּלֶךְ אֶת דִּבְרֵי סֵפֶר הַתּוֹרָה וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו”), ושם כג:כד כתוב: “וְגַם אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים וְאֶת הַתְּרָפִים וְאֶת הַגִּלֻּלִים וְאֵת כָּל הַשִּׁקֻּצִים אֲשֶׁר נִרְאוּ בְּאֶרֶץ יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלִַם בִּעֵר יֹאשִׁיָּהוּ לְמַעַן הָקִים אֶת דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַכְּתֻבִים עַל הַסֵּפֶר אֲשֶׁר מָצָא חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן בֵּית ה'”……

הראשונים חיפשו הסברים אפשריים נוספים לקללה זו. רש”י הבין זאת כחיוב לשמור על התורה כולה וכתב על אתר: “כאן כלל את כל התורה כולה וקבלוה עליהם באלה ובשבועה”. הרשב”ם ראה בה הכללה של הקללות הבאות לפניה; הוא הבין כי אלו הם חטאים אשר נעשים בחשאי ולכן הסביר: “ארור אשר לא יקים – על כל עבירות שבסתר”.

בניגוד לרש”י, אשר מייחס את הקללה לאי קיום המצוות, הרמב”ן מחיל את הקללה על חיסרון באמונה… התורה כולה וכתב על אתר: “כאן כלל את כל התורה כולה וקבלוה עליהם באלה ובשבועה”. הרשב”ם ראה בה הכללה של הקללות הבאות לפניה; הוא הבין כי אלו הם חטאים אשר נעשים בחשאי ולכן הסביר: “ארור אשר לא יקים – על כל עבירות שבסתר”.

בניגוד לרש”י, אשר מייחס את הקללה לאי קיום המצוות, הרמב”ן מחיל את הקללה על חיסרון באמונה. כלשונו (שם):

        ולפי דעתי, כי הקבלה הזאת, שיודה במצות בלבו ויהיו בעיניו אמת ויאמין שהעושה אותן יהיה לו שכר וטובה והעובר עליהן יענש, ואם יכפור באחת מהן או תהיה בעיניו בטלה לעולם הנה הוא ארור. אבל אם עבר על אחת מהן, כגון שאכל החזיר והשקץ לתאותו או שלא עשה סוכה ולולב לעצלה, איננו בחרם הזה, כי לא אמר הכתוב אשר לא יעשה את דברי התורה הזאת, אלא אמר “אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות”.

מעניין שאחרי זה הרמב”ן מצטט דרשה  מהירושלמי ומרחיב דבריו עליה. כתוב בדרשה: “שמעון בן יקים אומר זה החזן שהוא עומד”, והרמב”ן מסביר:

        ואמרו על דרך אגדה,^[1] זה החזן, שאינו מקים ספרי התורה להעמידן כתקנן שלא יפלו. ולי נראה, על החזן שאינו מקים ספר תורה על הצבור להראות פני כתיבתו לכל, כמו שמפורש במסכת סופרים (יד, יד) שמגביהין אותו ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו, שמצוה לכל אנשים והנשים לראות הכתוב ולכרוע ולומר ‘וזאת התורה אשר שם משה’ וגו’ (דב’ ד:מד), וכן נוהגין.

הרמב”ן רואה בקללה הסופית והסתומה התייחסות להגבהת התורה, אשר אינה מבוצעת באופן הולם. כמו שהוא כותב, עניין ההגבהה מופיע לראשונה במסכת סופרים, כאשר חלק מההלכות על ההגבהה מפורטות שם. לדוגמה, שכל הגברים וכל הנשים^[2] אשר נוכחים בקהל המתפללים צריכים לראות את הטקסט הכתוב בזמן ההגבהה. (ע”כ)

ומתוך

http://www.bneidavid.org/Web/He/VirtualTorah/Newsletter/dvarim/KiTavo/1320.aspx

…..

והמפרשים התחבטו, מה המכנה המשותף של כל אחד עשר הארורים הללו. מדוע דווקא אחד עשר אלו נבחרו מתוך תרי”ג מצוות להיות אלו שעליהם יש קללה מיוחדת? דווקא אלו אחד עשר יהיו העומדים על הפרק שנכנסים לארץ ישראל. אנחנו יודעים שיש גם את עשרת הדיברות ורשימות אחרות. לפי חלק מהמפרשים, מה שמאפיין את אחד עשר הארורים האלו, שכולם פונים אל המוסר הטבעי של האדם, כולם פונים אל קומת האנוש שאינה זקוקה לקיום מצוות, הם כולם פונים אל היושר, אל מדרגת האבות שנקראו ישרים. שנכנסים לארץ ישראל, אנחנו חוזרים בעצם למעמד האבות שהסתובבו כאן בארץ, וכשאנחנו נכנסים לארץ ישראל חוזרת אלינו האחריות להיות המקור, להיות המצפן לכל האנושות, בסוגיות המוסר האנושי הכללי. (??? ע”כ. ברור)

ומתוך הסבר וניתוח ארוך ומקיף ומומלץ לעיון נוסף ב –

https://old.herzog.ac.il/tvunot/fulltext/mega28_rozenberg.pdf

” הקשיים בתיאורי הברכות והקללות בקריאה של פרשת הברכה והקללה בפרשת כי-תבוא (דברים כ”ח) בולט חוסר הפרופורצייה בין הברכה והקללה. בנוסף לכך, בעוד שבברכה ניתן למצוא סדר מסוים, הקללה נראית לכאורה כמשוללת כל שיטה וסדר. במאמר זה נציע ניתוח ספרותי של פרשה זו, ונראה כי היא מורכבת מקבצים שבחלקם הם קובצי ברכות וקללות ובחלקם קללות בלבד. נראה כי קובצי הברכות-קללות מתאפיינים במבנה של שישייה וקובצי הקללות במבנה של שביעייה. כמו כן נצביע על קשרים הדוקים בין חלק מקבצים אלו לבין מקומות אחרים בתורה, ודרכם נלמד על המסרים של פרשת הברכה והקללה. נציין כי חלק מהקבצים מורכבים מפסוקים המופיעים ברצף וחלקם מורכבים מפסוקים שאינם ברצף, אך מאפיינים תוכניים וצורניים קושרים אותם יחדיו. כמו כן ישנם כמה פסוקים שלא ניתן היה לשייכם באופן ברור לאחד מהקבצים.1 אין המאמר עוסק בשאלה כיצד שולבו הקבצים זה עם זה,…

לפנינו שש לשונות קללה הפותחות ב”ארור” והמקבילות באופן מלא לשש לשונות הברכה. גם הפתיחה לקללה זו הינה השלילה המדויקת של פתיחת הברכה. מערכת זו של שש ברכות וכנגדן שש קללות מזכירה את הטקס בהָ רֵ י גריזים ועיבל. ואף 3 ייתכן שאלו הן הברכות והקללות שנאמרו באותו הטקס. כעת נראה כי מבנה זה של שישיות ברכות וקללות חוזר ומופיע פעמים נוספות. (ע”כ. מאמר ארוך – מומלץ)

ומשהו על קללות אחרות 

יַכְּכָ֣ה יְ֠הֹוָ֠ה בַּשַּׁחֶ֨פֶת וּבַקַּדַּ֜חַת וּבַדַּלֶּ֗קֶת …

— יַכְּכָ֨ה יְהֹוָ֜ה בִּשְׁחִ֤ין מִצְרַ֨יִם֙ (ובעפלים) וּבַטְּחֹרִ֔ים וּבַגָּרָ֖ב וּבֶחָ֑רֶס אֲשֶׁ֥ר לֹֽא-תוּכַ֖ל לְהֵֽרָפֵֽא: 

— יַכְּכָ֣ה יְהֹוָ֔ה בְּשִׁגָּע֖וֹן וּבְעִוָּר֑וֹן וּבְתִמְה֖וֹן לֵבָֽב:  

איזה יופי של שפה ואיזה “יופי” מרשים ומדכא של קללות.(ואין מי – בקהל – שפוצה פה -????)

אז (חזרה לשפיות) מתוך

https://blog.nli.org.il/incantation_bowl/?fbclid=IwAR2c0DFieWQC8HPqmnbakCFWsJpCbZRXSwAkO-odgXOpozGFjVefZbzIBYo#.XBYCG4waWBE.facebook

ומה יעשה האדם וחי? דרכים רבות ויצירתיות עומדות לפני הרוצה למנוע מהקללות לחול על ראשו. לא תמיד עשיית הטוב והישר בעיני ה’ מספיקה… אחת הדרכים המקובלות בתרבויות הקדומות ונמשכת עד ימינו היא שימוש בקמיעות, וביניהן קערות השבעה בבליות.

קערות השבעה הן סוג של קמיע המורכב מברכות, מקללות ומנוסחאות מאגיות שנכתבות על גבי קערות חרס ונקברות מתחת הבית. הטמנת קערות השבעה הייתה דרך נפוצה למאבק בשדים במאות ה-4 עד ה-7 בבבל בחברה היהודית והנוכרית כאחד. מטרת הטקסטים הכתובים בתוך קערות ההשבעה הייתה להגן על בעלי הקערות מפני שדים ומזיקים הגורמים למחלות. הקללות הכתובות בתורה מציינות מחלות רבות:

“יַכְּכָה ה’ בַּשַּׁחֶפֶת וּבַקַּדַּחַת וּבַדַּלֶּקֶת וּבַחַרְחֻר וּבַחֶרֶב וּבַשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן וּרְדָפוּךָ עַד אָבְדֶךָ […] יַכְּכָה ה’ בִּשְׁחִין מִצְרַיִם ובעפלים [וּבַטְּחֹרִים] וּבַגָּרָב וּבֶחָרֶס אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לְהֵרָפֵא. יַכְּכָה ה’ בְּשִׁגָּעוֹן וּבְעִוָּרוֹן וּבְתִמְהוֹן לֵבָב […] יַכְּכָה ה’ בִּשְׁחִין רָע עַל הַבִּרְכַּיִם וְעַל הַשֹּׁקַיִם אֲשֶׁר לֹא תוּכַל לְהֵרָפֵא מִכַּף רַגְלְךָ וְעַד קָדְקֳדֶךָ […] גַּם כָּל חֳלִי וְכָל מַכָּה אֲשֶׁר לֹא כָתוּב בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת יַעְלֵם ה’ עָלֶיךָ עַד הִשָּׁמְדָךְ” (דברים, כ”ח, כב- סא בהשמטות)

הפרוט המבהיל הזה מציג את שכיחות המחלות בעולם העתיק. האמונה הנפוצה הייתה שהמחלות נגרמות על ידי שדים. היום הודברו רבות מהמחלות “שהביאו השדים” ע”י תרופות ואנטיביוטיקה. ואולי שדים הם בכלל חיידקים?

קערת השבעה כתובה ארמית-יהודית בשם המלאך סרפיאל, לגירוש שני שדים מביתו של כפנאי בן אימא ואשתו אימאי בת אנאי. טין מסופוטמיה (עיראק) המאה החמישית-המאה השמינית,

 ופסוק מתוך סיום הפרשה

וְלֹֽא-נָתַן֩ יְהֹוָ֨ה לָכֶ֥ם לֵב֙ לָדַ֔עַת וְעֵינַ֥יִם לִרְא֖וֹת וְאָזְנַ֣יִם לִשְׁמֹ֑עַ עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:

הצהרה מאוד מעליבה. מה קרה בבניית המשכן??? וכברלפני שנתיים  עיינתי בנושא “ולא נתן….” ואני קורא את מה שכתבתי וזה לא מתקבל לי. אולי ההגיון שלי פגום.

אחרי שנה של נדודים, קלו את 10 הברות (נכון חטאו בעגל, אל ה’ סלח לאהרן ונתן לו פרס, למה נשארה החת העךבון בעם???). אם הם שמרו את השת? (פרט לכמה שחיפשו מן בשבת ומקושש העצים) ומה עם הקמת והורדת המשכן, ושבט לוי (האם אנשי שבט לוי מתו במדבר?. יש לשים לב שהם לא שלחו נציג מרגל. למה?????)

ורק אוסיף עוד מתוך ניתוח ישיבתי ב –

https://www.yeshiva.org.il/midrash/11420

…

חז”ל למדו מכאן שאין אדם עומד על דעת רבו עד ארבעים שנה, כמו שישראל בסוף ארבעים שנה הבינו את דברי התורה שלמדם משה. כלומר מדובר בהפנמת המסרים הלימודיים והחינוכיים בפנימיות הלב, ולכן דוקא במרחק זמן מהם ובמעמד שונה טבעי יותר, לאחר שהתנסו בעשרה נסיות במדבר, הם יכולים לומר שהדברים נקלטו בלבם 1 .
נעמיק בדברים לפי דרכם של חז”ל, שאמרו על כך דברים שאילולא הם אי אפשר לאומרם. וז”ל

בודאי שישראל לא שקרו כשאמרו “נעשה ונשמע”, ולא לחנם קבלו שני כתרים אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, אלא שהם אמרו זאת מתוך אוירה של שעת שמחה וגדלות דמוחין, כשראו גילוי שכינה במעמד הנשגב של סיני, ובאותה שעה לא יכלו לשער מה נדרש כדי לקיים את התורה, ובאיזה ניסיונות עוד עליהם לעמוד, ואפשר לומר שעדין לא היה לכם לב לדעת את עומק קבלת התורה, ולכן היה באמירתם הנחרצת “נעשה ונשמע” קצת יומרה שהיא כעין פיתוי וכזב שנאמר בחיצוניות הפה, ואעפ”כ הקב”ה קבל את הכרזתם נעשה ונשמע כאילו הבינו כל אשר דיברו. …

מדוע לא בקשו מהקב”ה לתת להם לב לדעת יראת ה’? מפני שלא שיערו שהדבר כ”כ קשה ושצריך לכך סייעתא דשמיא, עתה לאחר ארבעים שנה הם מבינים את הקושי, אך גם בטוחים בקב”ה  (ע”כ)

ועוד משהו על הלב, מתוך

https://siach.org.il/%D7%94%D7%9C%D7%91/

….

 הלב הוא החלק בגוף שמופקד על ידיעה – לא המוח ולא הראש, אלא הלב. הסיבה לכך היא שידיעה אינה תלוית כמות או מהימנות המידע אלא עניין של הכרעה. הלב הוא שמכריע, הוא שמושך, הוא שמוביל. והלב גם עוזר לפזר מעלינו את ענני הערפל – הוא עוזר לנו להכריע שאנחנו מתחתנים כי נועדנו זה לזו, שהשם של הילד שלנו יהיה כזה כי ככה הוא צריך להיות. לפני ההכרעה של כל דבר, אין למציאות ולמידע מספיק כוח בכדי להכריח אותנו לקפוץ – אחרי ההכרעה פתאום העיניים רואות, האוזניים שומעות, מתפזר הערפל ומתברר לנו שכל המציאות זועקת לנו השכם והערב לבחור בבחירה הנכונה.

אלא שלכאורה, משה אומר לישראל שהלב שלהם לא עונה על ההגדרה הזו (“ולא נתן ה’ לכם לב לדעת”) – אבל הקישור שחז”ל עושים הוא מהותי ומשמעותי. שלעם ישראל יש לב לדעת – הוכח מתפילתו של הקב”ה (“מי יתן והיה לבבם זה להם וגו’”), אלא שהלב הזה לא נשמר ופעמים שהוא מאבד מחיוניותו.

איך שומרים עליו? מדברי המדרש, אנו לומדים שהביקורת של משה הייתה על כך שעם ישראל לא ביקש שהקב”ה ישמור על הלב שלהם. אנחנו צריכים לשמוע יותר את הלב שלנו, להקשיב לו באמת (שוב, לא מדובר בלהקשיב למאוויים ותאוות רגעיות אלא ללב עצמו) – אבל לבד אנחנו לא נצליח לעשות את זה.

מתברר שמעבר לכך שהקב”ה יכול לספק את הסחורה – הוא אפילו רוצה! אבל יש לו תנאי אחד – הוא רוצה שנבקש (בדומה לכך אומרים חז”ל שהאדם לא זכה לאשה עד שהוא ביקש אותה).

 (ע”כ. אבל לא זכור לי ש-אדם ביקש אישהץ ה’ הוא זה שיזם וביצע את בריאת האישה.

אז מספיק להיום. מספיק סבלנו עם קריאת התוכחה. וידוע שגם בשבוע הבא התוכחה ממשיכה, אבל יש תקווה. רצוי להמשיך לפחות ללמוד 

לְמַ֣עַן תַּשְׂכִּ֔ילוּ אֵ֖ת כָּל-אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֽׂוּן

(רמז לפיתוח   ה הי-טאק, אכי”ר)

שבת שלום, שבוע טוב

שנה טובה

להת