From:
Date: Sun, Oct 20, 2019 at 5:21 PM
Subject: וזאת הברכה. וישכן ישראל בטח, ולכל היד החזקה
To:
ערב חג – שמיני עצרת + שמחת תורה – שמח
פרשת וזאת הברכה
הארה – פרשת “וזאת הברכה”, היא הפרשה היחידה שלא משתייכת לשבת, היא שייכת לחג שמחת תורה. כלומר היא נקראת ביום כלשהו בשבוע בו חל חג שמחת תורה.
לפי הלוח חג שמחת תורה בישראל חל ב – כב’ תשרי
ובגולה, שמחת תורה נחגג יום לאחר חגיגתו בישראל כלומר ב – כג’ תשרי
ניתן לחשב באיזה מימי השבוע (בישראל ובהתאם בגולה) לא חל/יחול חג שמחת תורה..
חידון קל פותח – כמה פרשות בתורה השם שלהן בן שתי מילים”
וחידון קצת יותר קשה – “באמת” למה שם הפרשה הוא בן שתי מילים, מספיק היה לקרא לפרשה ,”ברכה”
פסוקים פותחים
וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בֵּרַ֥ךְ מֹשֶׁ֛ה אִ֥ישׁ הָֽאֱלֹהִ֖ים אֶת-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לִפְנֵ֖י מוֹתֽוֹ:
{ב} וַיֹּאמַ֗ר יְהֹוָ֞ה מִסִּינַ֥י בָּא֙ וְזָרַ֤ח מִשֵּׂעִיר֙ לָ֔מוֹ הוֹפִ֨יעַ֙ מֵהַ֣ר פָּארָ֔ן וְאָתָ֖ה מֵרִֽבְבֹ֣ת קֹ֑דֶשׁ מִֽימִינ֕וֹ (אשדת) אֵ֥שׁ דָּ֖ת לָֽמוֹ:
{ג} אַ֚ף חֹבֵ֣ב עַמִּ֔ים כָּל-קְדֹשָׁ֖יו בְּיָדֶ֑ךָ וְהֵם֙ תֻּכּ֣וּ לְרַגְלֶ֔ךָ יִשָּׂ֖א מִדַּבְּרֹתֶֽיךָ:
{ד} תּוֹרָ֥ה צִוָּה-לָ֖נוּ מֹשֶׁ֑ה מֽוֹרָשָׁ֖ה קְהִלַּ֥ת יַֽעֲקֹֽב:
{ה} וַיְהִ֥י בִֽישֻׁר֖וּן מֶ֑לֶךְ בְּהִתְאַסֵּף֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם יַ֖חַד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
{ו} יְחִ֥י רְאוּבֵ֖ן
וְזֹ֣את לִֽיהוּדָה֘ וַיֹּאמַר֒…
וּלְלֵוִ֣י אָמַ֔ר
4 פסוקי פתיחה, עד שמגיעים לנשוא – השבט המבורך הראשון — ראובן, והשבט השני יהודה”
???
אבל נראה ראשית היכן סיימנו לפני שבוע
וַיְדַבֵּ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה בְּעֶ֛צֶם הַיּ֥וֹם הַזֶּ֖ה לֵאמֹֽר:
עֲלֵ֡ה אֶל-הַר֩ הָֽעֲבָרִ֨ים הַזֶּ֜ה הַר-נְב֗וֹ ….
וּמֻ֗ת בָּהָר֙ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ עֹלֶ֣ה שָׁ֔מָּה ….
כִּ֥י מִנֶּ֖גֶד תִּרְאֶ֣ה אֶת-הָאָ֑רֶץ וְשָׁ֨מָּה֙ לֹ֣א תָב֔וֹא אֶל-הָאָ֕רֶץ אֲשֶׁר-אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
כאמור – משה עומד מול קהל עדת בני ישראל, ומדבר ואולי גם שר ,והנה או טו טו הגיע זמנו למות, ה’ מצווה, אבל הוא – משה רבנו איננו ממהר, ואולי להיפך, לפני 40 שנה הוא לא כל כך רצה את התפקיד – להיות המנהיג, אז כמו ש – 40 שנה קודם לכן הוא ניסה להתנגד מה היה רע לו בתור רועה צאן, נשוי לציפורה – עם ילד אחד או שניים, האבא בתפקיד חשוב בקהילתו וכו’ פתאום לחזור למצריים? אז עכשיו כאשר ה’ רוצה שהוא ימות – מה פתאום? דווקא עכשיו? כאשר הוא הצליח בתפקיד, ה’ פתאום מחליט – “עלה להר ומות…” מה הוא ? כלי משחק? – בטח, זאת המסגרת הנוקשה של היהדות. קיים מצוות ה’ ושתוק.
אז משה קצת מושך את הזמן. ה’ אומר לו “עלה” והוא כנראה אומר לה’ – רק רגע, תן לי להיפרד ולברך. נשמע יפה – מתאים, האומנם? האם משה באמת “זכה” לומר את הברכות, כמו שכתוב?
?והנה יש לנו מעין תיארוך, מתי (בערך נאמרה/נכתבה/נערכה הברכה
וַיְהִ֥י בִֽישֻׁר֖וּן מֶ֑לֶךְ בְּהִתְאַסֵּף֙ רָ֣אשֵׁי עָ֔ם יַ֖חַד שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:
נכון, לפי המסורה, ברקע של חומש דברים, יש לנו כידוע את שבטי ישראל ניצבים – “כל איש ישראל”….., על שפת הירדן המזרחית, לפני חצייתו. אז מהיכן נדחף לו ה”מלך
אם היינו מוצאים מגילה בודדת עליה כתוב תוכן הברכות ובכותרת הפסוק הנ”ל, מה היינו משערים – מתי נכתבה פואמת הברכות? נכון, כאשר יש (או היה) לעם מלך. מלך שאינו יודע (או לא חשוב לו) על שמעון (מלך חלש בהיסטוריה של השבטים ???)
כי משום מה שבט שמעון לא קיבל איזו מילה טובה, או איזו תזכורת?
וכבר עיינתי (עיונים קודמים – להלן) בשאילה זו ובשאילת הסדר או יותר נכון האי-סדר ברשימת המבורכים
נזכור ששבט שמעון קיבל (לא ברור למה) חלקת אדמה מובלעת בתוך נחלת שבט יהודה.
ולמעוניינים/ות סיכום קורות שבט שמעון מובא ב –
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%91%D7%98_%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%9F
לפי המסורת הברכות בפרשתנו ניתנו ישירות ממשה רבנו. לפי התוכן והצורה????
ואכן מתוך
https://www.hofesh.org.il/freeclass/parashat_hashavua/03/16_haazinu/1.html
….
“וזאת הברכה אשר ברך משה איש האלוהים את בני ישראל”, מנסח המחבר את תחילת הברכה (ל”ג/2), וממשיך “תורה ציווה לנו משה, מורשה קהילת יעקב” (שם, 4). דברים אלו שנכתבו אודות משה, צריכים היו להיות פרי של גאווה ושחצנות, לו נכתבו בידי משה עצמו. אלא שבפסוק אחר שולל המחבר כל אפשרות שתניח, שמשה הוא מחבר הכתוב: “ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו יהוה פנים אל פנים” (שם, 10). שכן, הקביעה “ולא קם עוד בישראל נביא כמשה” יכולה לבוא, פרט לעדות העצמית הלא צנועה שבה, רק לאחר שההיסטוריה הישראלית הכירה מספר רב של נביאים, והשוואה ביניהם רק היא יכלה להביא לכתיבת אותו פסוק. עד לימיו של משה לא היה נביא בישראל, וגם משה עצמו כונה נביא רק בפסוק זה, והוא היה, למעשה, נביאה הראשון של ישראל.
אנכרוניזם נוסף מצוי במילה “מלך” בברכת משה: “ויהי בישורון מלך בהתאסף ראשי עם יחד” (ל”ג/5). המלוכה בישראל החלה הרבה לאחר מות משה, וגם סוגיה זו טרדה את מנוחתם של הפרשנים. מדרש במדבר רבה כותב (6): “זכה אהרון לכהונה ומשה למלכות”. ובמקום אחר שם נאמר: “מה עשה לנו משה? הוא בעצמו מלך, את אהרון אחיו העמיד כהן גדול”. רש”י (7) גורס שהכוונה כאן היא לאלוהים, ולא לשום אדם, וכך גם ספורנו (7): “ואז מי שהיה מלך בישורון והוא האל יתברך”. ישעיהו ליבוביץ כותב (8), שתרגום יונתן הופך פסוק זה כייעוד לעתיד: “ויקום מלך מבית יעקב – והכוונה היא ללא ספק למלך המשיח”.
הפירוש היחיד שתואם את כל יתר המובאות הוא, שהסיפור נכתב בתקופה מאוחרת, והסופר לא היה עירני דיו להשמיט מילים או משמעויות, שתחשופנה את חוסר הרלוונטיות ואת האנכרוניזם שבדבר. (ע”כ)
וכבר עיינתי בגיליונות קודמים בחלק ואולי אף בכל הבעיות שהתעוררו לעיל, —
עיונים קודמים
פרשת וזאת הברכה – תשע”ד
תשע”ה
(על – סדר הברכות ותמציתן, מדרשי חז”ל, תפילת עמידה, השוואה עם ברכת יעקב, שמיני עצרת)
תשע”ו
(על – אישיותו של משה, ניתוח כללי, ניתוח פסוק ראשון, בכור שורו..רבבות אפריים… ולא ידע איש את קבורתו… ולכל היד החזקה)
וזאת הברכה – תשע”ז
(על: 4 פסוקים ראשונים, יחי ראובן… וזאת ליהודה… וללוי אמר… לזבולון (ברכות נפרדות לכל שבט,) דן גור אריה, ולא קם נביא,)
פרשת וזאת הברכה – תשע”ח
(על: ברכות כל שבט, בנימין.. ידיד ה’, וימת שם משה)
פרשת וזאת הברכה – תשע”ט
(על:
פרשה יחסית קצרה – לרענון מתוך ויקיפדיה ב –
מס’ פסוקים: 41
תוכן: ברכת משה, מות משה
חלקה הראשון של הפרשה (פרק ל”ג) מתאר את הברכות, שברך משה את שבטי ישראל לפני מותו. אחרי מבוא כללי מברך משה כל אחד מהשבטים, פרט לשבט שמעון. רוב הברכות עוסקות בתיאור אופי השבט או אופי נחלתו.
חלקה השני של הפרשה (פרק ל”ד) מתאר כיצד עלה משה להר נבו, צפה על כל ארץ ישראל, מת ונקבר. בני ישראל מתאבלים על משה ומקבלים עליהם את הנהגת יהושע בן נון. התורה מסתיימת בתיאור גדולתו של משה וייחודו משאר הנביאים.
נחלקו תנאים במעמד הפסוקים האחרונים בתורה, המתארים את מיתת משה עצמה ומה שאחריה. לפי רבי יהודה פסוקים אלו לא נכתבו על ידי משה, שכבר מת בזמן כתיבתם, אלא על ידי יהושע בן נון. רבי שמעון חולק ואומר שלא ייתכן שחלק מהתורה נכתב שלא בידי משה, אלא משה כתבם בדמע מפי ה’, על אף שבפועל הם עדיין לא התקיימו בפועל
(ע”כ. ובאתר יש בנוסף, קישורים לפרשנויות שונות – מסורתיות)
פסוקים נבחרים
וְזֹ֣את הַבְּרָכָ֗ה אֲשֶׁ֨ר בֵּרַ֥ךְ מֹשֶׁ֛ה
מעניין – האם משה רבנו כתב את המילים האלה? אבל מדרש ( ארוך, אבל) יותר מעניין מביא התנחומא, מתוך
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tanhuma/54.htm
…
וזאת הברכה
זה שאמר הכתוב: רבות בנות עשו חיל וגו’ ( משלי לא כט). זו ברכתו של משה, שהרי האבות ראשונים ברכו כל אחד ואחד את דורו, ולא הייתה בהן, כברכתו של משה.
שהרי נח ברך את בניו והיה בה מחלוקת, שברך אחד וקלל אחד, שנאמר: יפת אלהים ליפת וישכון באהלי שם ויהי כנען עבד למו (בר’ ט כז).
יצחק ברך את יעקב והייתה בברכתו קטטה, שנאמר: ויתן לך את ברכת אברהם (שם כח ד). ואמר לעשו: בא אחיך במרמה (שם כז לו), דכתיב: וישטום עשו (שם שם מא).
יעקב ברך את השבטים והייתה בהם קטטה, שהוכיח ראובן, שנאמר: פחז כמים (שם מט ד). וכן שמעון ולוי.
ומנין למדו האבות לברך כל אחד ואחד לדורו?
מן הקדוש ברוך הוא.
שבשעה שברא אדם הראשון, ברכו, שנאמר: זכר ונקבה וגו’ ויברך אותם (בר’ א כז-כח). והיה מתנהג בברכה עד שבא דור המבול ובטלוה, שנאמר: ויאמר ה’ אמחה את האדם אשר בראתי וגו’ (שם ו ז).
כיון שיצא נח מן התיבה, ראה הקדוש ברוך הוא שבטלה מהם מדת ברכה, חזר וברך את נח ואת בניו, שנאמר: ויברך אלהים את נח וגו’ (שם ט א). והיה העולם מתנהג באותה ברכה עד שבא אברהם והוסיף ברכה, שנאמר: ואעשך לגוי גדול (שם יב ב).
כיון שבא אברהם, אמר הקדוש ברוך הוא: אינו דרך כבוד שאהיה אני זקוק לברך את בריותי, אלא הריני מוסר את הברכות לאברהם ולזרעו. וכל מי שקובעין בו ברכה, אני חותם על ידיהם, שנאמר: והיה ברכה, ואברכה מברכיך וגו’ (שם שם ב-ג).
ומהו ואברכה?
אמר הקדוש ברוך הוא: הריני מוסר את הברכות לכל מי שאתה מברך, ואני חותם על ידיך.
……
בא יעקב וקבל חמשה ברכות:
שנים מאביו,
ואחד של אברהם,
ואחד של מלאך,
ואחת של הקדוש ברוך הוא.
מאביו, שנאמר: ויחרד יצחק ( שם כז לג).
למה ויחרד?
אמר רבי אלעזר בן פדת:
שראה גיהינום פתוח לפניו. בקש לומר, ארור יהיה. חזר והוסיף ברכה, ואמר: גם ברוך יהיה (בר’ כז לב), הרי אחת.
שנייה, ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו (שם כח א).
ברכתו של הקדוש ברוך הוא, שנאמר: וירא אלהים אל יעקב וגו’ (שם לה ט).
..
בא משה לברך את ישראל והוסיף להם ברכה שביעית, וזאת הברכה, תוספת על הברכות שברך בלעם את ישראל, שהיה ראוי לברכן שבע ברכות כנגד שבעה מזבחות ולא ברכן אלא שלש, שנאמר: והנה ברכת ברך זה שלש פעמים ( במד’ כד י).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: רשע, אתה עיניך צרה לברכן, אף אני מספיק על ידך שתשלים ברכתך עם ישראל. יבא משה שעיניו יפות לברכן, הוא יברך את ישראל.(ע”כ. מומלץ לעיון מלא)
מֹשֶׁ֛ה אִ֥ישׁ הָֽאֱלֹהִ֖ים
מֹשֶׁ֧ה עֶֽבֶד-יְהֹוָ֛ה
וְלֹֽא-קָ֨ם נָבִ֥יא ע֛וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל
ממש אוסף “מדליות”. איזה תואר הוא הנכבד ביותר?
מתוך
http://archive.jewishagency.org/he/deuteronomy/content/28366
…
יש מפרשים, כי התואר “איש האלהים” ניתן לו כאן להודיעך שברכה זאת נבואה הייתה ולא דברי פיו אשר מלבו אמרם. וכן דעת ר’ אברהם אבן עזרא (להודיעך כי בנבואה ברך אותם”). ויש הסוברים להיפך: דווקא מפני שברכה זו כולה שלו היא, לכן יש להדגיש מי הוא המברך ומפי מי מתברך ישראל כאן, מפי משה “איש האלהים” . שונה ברכה זו מברכת האזינו באשר היא נאמרה למשה, ככול התורה כולה, ואילו ברכת משה ברכת הפרידה של הרועה הנאמן היא הנפרד מעמו בדברים היוצאים מלבו, וזו דעת ר’ שמשון רפאל הירש.
אולם הנצי”ב מוולוזין בעל “העמק דבר” מסביר את פלא מתן התואר “איש האלהים” למשה רבינו בכך שהוא ניתן רק כאן, לפני מותו:
דמשום שהיה סמוך למותו על כן התלקחה בכוחו היפה שלהבת- יה, אשר האיר בימי חייו, וכמו נר הכבה שהוא מתמוטט()דועך), מכול מקום לפני רגע אחרון האש נאחזות ביסוד האש והוא מתלקח בכוח- כך נשמת הצדיק בעת הסתלקותו ובעת היכנסו להיאחז בצרור החיים, הרי הוא מתעלה בכוח היותר ראוי לנשמה זו… וכך היה משה רבינו באותה שעה במעלה היותר גבוהה.
ואולם לאחר שסיים את פעולתו האחרונה לפני מותו, ברכתו את עמו, שוב אין הוא נקרא אלא בתואר שבו כינהו ה’ עצמו בהוכיחו את מרים ואהרן שניסו לדבר בו סרה ולהידמות אליו. שם
קראו: “משה עבדי” – והיא בוודאי המעלה אשר אין למעלה הימנה, וכן יכנהו הכתוב בפרקה האחרון של התורה – פרק לד ה
‘וימת שם משה עבד ה
וזה תוארו אשר ניתן לו אחר כך גם בספר יהושע ובו יפתח ה’ דבריו הראשונים ליהושע ממלא מקומו והממשיך בתפקידו:
יהושע א ב משה עבדי מת…..(ע”כ)
אַ֚ף חֹבֵ֣ב עַמִּ֔ים כָּל-קְדֹשָׁ֖יו בְּיָדֶ֑ךָ וְהֵם֙ תֻּכּ֣וּ לְרַגְלֶ֔ךָ יִשָּׂ֖א מִדַּבְּרֹתֶֽיךָ:
פסוק שלכאורה לא לעניין. משה רבנו מברך את ישראל, מה עושים פה העמים?. האם משה מדבר בפסוק זה אל ה’ או אל בני שקאל?האם יש פה “ברכה” שעמי כנען יוכו על ידי /רגלי בני ישראל?
מעניין לעיין (לעיתים) גם בפירושי פרשנינו “הקלאסיים”, ואוסף פירושים לפסוק זה מתוך –
http://archive.jewishagency.org/he/nechama-leibowitz/content/22432
… רש”י דברים פרק לג פסוק ג
אף חובב עמים: גם חיבה יתירה חיבב את השבטים. כל אחד ואחד קרוי “עם”, שהרי בנימין לבדו היה עתיד להיוולד כשאמר הקב”ה ליעקב: גוי וקהל גוים יהיה ממך (בראשית לה, יא):
כל קדשיו בידיך: נפשות הצדיקים גנוזות אתו כענין שנאמר: והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את ה’ אלהיך (שמואל-א כה, כט).
והם תכו לרגלך: והם ראוים לכך, שהרי תוכו עצמן לתוך תחתית ההר לרגליך בסיני. תוכו לשון פעלו הִתְוַכּוּ לתוך מרגלותיך.
ישא מדברותיך: נשאו עליהם עול תורתך.
מדברותיך: המ”ם בו קרוב ליסוד כמו: וישמע את הקול מדבר אליו (במדבר ז, צט) ואשמע קול מדבר אלי (יחזקאל ב, ב) כמו מתדבר אלי. אף זה מדברותיך מה שהיית מדבר להשמיעני לאמר להם tes pourparlers)) בלע”ז (זיך בעשפרעכען, זיך אויפריידען).
ואונקלוס תרגם, שהיו נוסעים על פי דבריך, והמ”ם בו שימוש משמשת לשון מן.
ד”א אף חובב עמים: אף בשעת חיבתן של אומות העולם, שהראית לאומות העולם פנים שוחקות ומסרת את ישראל בידם.
כל קדושיו בידך: כל צדיקיהם וטוביהם דבקו בך ולא משו מאחריך ואתה שומרם.
והם תכו לרגלך: והם מתמצעים (נמצאים באמצע) ומתכנסים לתחת צלך.
ישא מדברותיך: מקבלים גזירותיך ודתותיך בשמחה. ואלה דבריהם: תורה: אשר צוה לנו משה, מורשה היא לקהילת יעקב, אחזנוה ולא נעזבנה.
רמב”ן דברים פרק לג פסוק ג
והם תכו: כמו הכו, כאשר בא תרגלתי לאפרים (הושע יא, ג) במקום הרגלתי, וכאשר הומרה ה”א הנקבה בתי”ו באם אתן שנת לעיני (תהלים קלב, ד), עושה רע מאת (קהלת ח, יב), וכן רבים יאמר שהם מוכים בכל מכה במדבר ללכת אחריך בכל אשר תלך, לא יחושו לרעב ולצמאון ומכת נחש ועקרב, רק יצאו לרגליך ואחריך ירוצו וזה כענין שנאמר (ירמיה ב, ב): זכרתי לך חסד נעוריך אהבת כלולותיך לכתך אחרי במדבר בארץ לא זרועה.
אבן עזרא דברים פרק לג פסוק ג
אף חובב: מגזרת ארמית, מלשון: והייתם לי סגולה (שמות יט, ה), (סגולה תרגם אונקלוס: חביבנון); ועמים – הם עם ישראל, כמו: אחריך בנימין בעממיך (שופטים ה, יד); וכמו: עמים הר יקראו (דברים לג, יט).
וכל קדושיו: בני לוי.
בידך: שהם סביבות הארון.
והם תכו לרגלך: ילכו על דרכך. וטעם “בידך” – שתשמרם.
ישא מדברותיך: כי הם ילמדו התורה, והם המעתיקים של תורה שבעל פה.
רשב”ם דברים פרק לג פסוק ג
אף חבב עמים: גם אומות העולם, כגון ערב רב ומן האומות שנתגיירו ובאו לקבל התורה עם ישראל, גם אותם חיבב הקב”ה וקבלם ושכן עליהם (=שהוא פירושו של “בידך” ושל “תוכו לרגליך”), כדכתיב במזמור (תהלים סח): “יקום אלקים ויפוצו אויביו”,….
ספורנו דברים פרק לג פסוק ג
אף חובב עמים: ואע”פ שאתה חובב עמים, כאומרך: והייתם לי סגולה מכל העמים (שמות יט, ה), ובזה הודעת שכל המין האנושי סגולה אצלך כאומרם ז”ל (אבות ג, יד): חביב אדם שנברא בצלם. מ”מ “כל קדושיו בידך”. הנה אמרת שכל קדושיו של קודש, של אש דת, הם “בידך” כצרור הכסף, שהם חביבין משאר עמין [המין האנושי], כאומרו: ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש (שמות יט, ו), כאומרם זל שם (באבות): חביבין ישראל שנקראו בנים למקום.
והם תכו – נשברו, התפללו ברוח נשברה להדום רגליו בסיני.
ישא מדברותיך – תורה צוה לנו משה: אמרו אל הא-ל ית’: ישא אלינו משה את מדברותיך, שהם התורה שצוה לנו … שהיא למורשה לקהילת יעקב – מקובלת לנו ולבנינו למורשה.
רש”י דברים פרק לג פסוק ג
מדברותיך: המ”ם בו קרוב ליסוד (מ”ם קרוב ליסוד= שאינו שימוש לשון מן כי אם לסימן הבנין) כמו וישמע את הקול מדבר אליו ואשמע קול מדבר אלי כמו מתדבר אלי אף זה מדברותיך – מה שהיית מדבר להשמיעני לאמר להם. טיש פורפליר”ש בלע”ז.
ואונקלוס תרגם שהיו נוסעים על פי דבריך והמ”ם בו שימוש משמשת לשון “מן”.
מה בין רש”י לתרגום אונקלוס, ולמה נמנע ללכת בעקבות התרגום ?
עקידת יצחק – שער קד
ואמר אף חובב עמים כל קדושיו בידך וגו’ תורה צוה לנו משה וגו’. ירצה, נוסף על החיבה הראשונה ונמשך אליה, הנה נמצאה להם סגולה נפלאה אצל זאת התורה, והיא קבלתם עולה ומסרם את נפשם עליה, מה שלא נמצא ליותר שלם שבאומות. והסב דבריו כלפי הא-ל יתעלה ואמר: אף כשתהיה חובב קצת מאישי העמים זולתה, הנה נמצא שכל קדושי עם ועם מהם, ואם הם מעטים אשר נתקדשו להתגייר גרות של צדק, כמו שהיה הענין בקצת שנתפרסמו בישראל, הנה היו בידך כלומר, שנתת להם יד וסייעת אותם לעשות חיל ולקנות שם בישראל. כענין אונקלוס, שמעיה ואבטליון וחבריהם, עליהם השלום.
אבל “הם”, רצוני, כלל אישי האומה הזאת הנבחרת – “תוכו לרגלך”, כלומר: בעטת בם ורמסת אותם ברגלך, ועם כל זה הוא (עם ישראל) סובל ו”ישא מדברותיך” – ולא יסור מאומרו: תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב ! כלומר: או יהודי, או שרוף, או צלוב, וזה נתבאר ענינו מאוד מדורו של שמד.
[ילקוט שמעוני דברים – פרק לג – רמז תתקנא תנא משמיה דר’ מאיר: מפני מה ניתנה תורה לישראל מפני שהן עזין. [תנא דבי ר’ ישמעאל] מימינו אש דת למו, [אמר הקב”ה]: ראוין הללו שניתן להן דת אש. ואיבעית אימא דתיהן של אלו אש היא, שאלמלי לא ניתנה תורה לישראל אין כל בריה יכולה לעמוד מפניהם, והיינו דאמר רשב”ל שלשה עזין הן: ישראל באומות, כלב בחיות, תרנגול בעופות. ]
מדרש רבה שמות פרשה מב פסקה ט
אמר רב יקים: ג’ חצופים הם: חצוף בחיה – כלב; בעוף – תרנגול; ובאומות – ישראל.
אמר ר’ יצחק בר רדיפא בשם ר’ אמי: אתה סבור שהוא לגנאי ואינו אלא לשבחן: או יהודי או צלוב ! (כך היה אומר היהודי כשבאים להעבירו על דתו והוא מוסר עצמו למיתה על קידוש שם ה’.)
אברבנאל (עמ’ שכב) ומה נמלצו דברי המדרש בפסיקתא שזכר רש”י בפירוש הכתוב הזה. והוא שישראל היו ראויים לברכה לפי שהם סובלים צרות הגלות ורואים כשהקב”ה נושא פנים שוחקות אל העמים ומסר אותם בידיהם. והוא אמרו: אף חובב עמים כל קדושיו בידיך והם תוכו לרגליך. רוצה לומר, אף על פי שהקב”ה אוהב ומחבב את העמים והאומות, לא מפני זה ישראל סרו מאחריו, אבל צדיקיהם וחסידיהם שהם “כל קדושיו בידיך”, רוצה לומר: בין ידיו בקדושתם, ואע”פ שמקבלים מכות וצרות הרבה, הם תמיד דבקים בו ית’, תוכים לרגליו כעבדים אל רגלי אדוניהם, ועם כל זה, בתוקף המכות ההן, “ישא מדברותיך: תורה צווה לנו משה”. יאמר: שתמיד התורה לא תמוש מפיהם, והוא על דרך (תהלים מד, יח) כל זאת באתנו ולא שכחנוך ולא שקרנו בבריתך
(ע”כ)
( איך נאמר 70 פנים לתורה – כמה פנים לפסוק 1????)
פרשה קצרה ופירושיה — עד אין סוף. הארכתי ואסיים ב –
אַשְׁרֶ֨יךָ יִשְׂרָאֵ֜ל מִ֣י כָמ֗וֹךָ עַ֚ם נוֹשַׁ֣ע בַּֽיהֹוָ֔ה מָגֵ֣ן עֶזְרֶ֔ךָ וַֽאֲשֶׁר-חֶ֖רֶב גַּֽאֲוָתֶ֑ךָ וְיִכָּֽחֲשׁ֤וּ אֹֽיְבֶ֨יךָ֙ לָ֔ךְ וְאַתָּ֖ה עַל-בָּֽמוֹתֵ֥ימוֹ תִדְרֹֽךְ:
האם יש פה נבואה להתנחלויות ביו”ש, או לביקור +++ בהר הבית? איך אמר קוהלת ” סובב סובב הרוח ועל סביבותיו שב..”
..מתוך
….ספרי דברים פרשת וזאת הברכה פיסקא שנו
“אשריך ישראל מי כמוך” … נתקבצו כל ישראל אצל משה, אמרו לו: רבינו משה, אמור לנו: מה טובה עתיד הקב”ה ליתן לנו לעתיד לבוא? אמר להם: איני יודע מה אומר לכם, אשריכם מה מתוקן לכם.13 משל לאדם שמסר את בנו לפידגוג, והיה מחזרו ומראה אותו ואומר לו: כל האילנות הללו שלך, כל הגפנים הללו שלך, כל הזיתים הללו שלך. כשיגע להראותו אמר לו: איני יודע מה אומר לך, אשריך מה מתוקן לך. כך אמר משה לישראל: איני יודע מה אומר לכם, אשריכם מה מתוקן לכם – “מה רב טובך אשר צפנת ליראיך” (תהלים לא כ). “אשריך ישראל מי כמוך עם נושע בה’ ” – עם שאין ישועתו אלא בשכינה, “ישראל נושע בה’ תשועת עולמים” (ישעיה מה יז).
(ע”כ. ויש לי ???)
ולסיום משהו מתאים כנגד איום האויבים ב BDS, מתוך
…
…
אשריך ישראל מי כמוכה עם נושע בשם מגן עזרך ואשר חרב גאותך ויכחשו אויבך לך ואתה על במותימו תדרוך[לג/כט] אומר אהבת חיים איזה חרב זה? וכי יש חרב לקדוש ברוך הוא? כמו שאנחנו מזכירים בליל הסדר וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים וגם בישעיה [כז/א] כתוב ביום ההוא יפקוד השם בחרבו הקשה הגדולה והחזקה על לוויתן נחש בריח ועל לוויתן נחש עקלתון והרג את התנין אשר בים . הזכיר כאן שלושה אופנים הקשה כנגד לוויתן נחש בריח זה ישמעאל שמתקשה על עם ישראל כול ימי גלותנו . הגדולה כנגד לוויתן נחש עקלתון וזה כנגד אדום אומה גדולה שנקמה בישראל, וחזקה אלו שאר אומות שהתחברו עמהם יחד וקרא אותם הנביא התנין אשר בים . עוד כתוב כי רוותה בשמים חרבי על אדום תרד ועל עם חרמי למשפט פה גם כן הזכיר חרב עבור שעשו חרם על ישראל שלא למכור להם שום דבר ועל זה יביא אותם למשפט. עוד כתוב חרב לשם מלאה דם הודשנה מחלב וכמו זה יש הרבה חרבות בתורה בנביאים ובכתובים וכולם לשון נקמה שהבטיח לנו הקדוש ברוך הוא שיושיענו. וזה שאמר משה עם נושע בשם .
(ע”כ. ויש במאמר הרבה על גימטריות למעוניינים/ות)
והעיקר שיקויים
וַיְגָ֧רֶשׁ מִפָּנֶ֛יךָ אוֹיֵ֖ב
חג שמח
שבוע טוב
שנה טובה
נב – וסליחה על שהארכתי. כנראה עקב סיום המחזור)