Torat Ami

ערב שבת שלום

פרשת ויגש

 כל בר בי רב (ואולי אף רובו של העם היהודי) יודע שלכל פרשה יש שם, ספק אם לשם לכשעצמו יש ( או היה כשניתן לראשונה) משמעות מיוחדת.. השם נבחר הן כמילה הראשונה בפרשה = כמו בפרשתנו או מאחת המילים בפסוק הפותח את הפרשה = כמו בפרשת מקץ, או מהפסוק השני במקרים בהם הפסוק הראשון הוא משהו כמו “וידבר  ה'” ,,, או ויאמר ה’.”

אלא שלמרות ששם הפרשה לכשעצמו אין לו משמעות, הרי לכל מי  שקרא/ה או למד/ה (פעם או יותר) את הפרשה והזכרון עוד לא החל לדעוך, השם (בעיקר שמות  של פרשות סיפוריות/עלילתיות) מעורר בזכרון או בדמיון אלה פרטים כלשהם, כמו פרשת נח = המבול, ויצא = חלום סולם יעקב, בשלח = קריעת ים סוף  וכו’

 כך שאמירת שם הפרשה זה כמו לחיצה על כפתור שמאיר במוח מסך שעליו איזו תמונה או רץ איזה סרטון.

היות ואני בימי ילדותי ובחרותי, למדתי כל שבת את הפרשה חומש עם רש”י, עם אבי ז”ל  – (גירסא דינקותא) אז למרות שלצערי עם הזמן חלק מהזכרונות “נמחק” ??????  , בכל אופן, אולי בגלל החזרות הרבות שחזרתי כל שבוע עם אבי ז”ל שניסה להחדיר את החשיבות – ואת הקדושה, של קריאת הפרשה השבועית כיחידה בפני עצמה,-  שם הפרשה בשבילי עדיין רומז או מסתיר/מגלה פרטים חבויים

ואכן  גם המילה הראשונה בפרשת “ויגש” (השבוע) הן מרשימה בעוצמתה והן רומזת על הופעה בימתית שתופסת את כל תשומת הלב  (כךן רש”י – בעקבות חז”ל,  מדגיש את זה) אבל המילה עצמה גם היא  מעידה על תוקפניות כלשהיא והמשכיות

אם נשים לב, נבחין שתחילת הפרשה היא בעצם אמצע פרק, או  אמצע דיאלוג. מה קורה כאן

נזכור שלפני שבוע המשנה למלך (ש 10-11האחים בני יעקב, לא מודעים לזה שהוא יוסף אחיהם) מאשים את בנימין בגניבת גביע קסמים מזהב (ומעניין שבנימין שותק – למה???? – 10 ילדים הוא הוליד, אבל בכל הסיפור – פרט לבכי אחרי ההתגלות הוא לא פוצה פה)

וכו’ וכו’

יהודה ויוסף מתחילים בדו-שיח, עד שכנראה ליהודה נמאס הן לעבור סידרת אירועים לא ברורים והן לשמוע האשמות שנראות לו כמפוברקות.  מה הייתה השתלשלות העניינים מביקור האחים לראשונה —

— האשמות ראשונות על נסיון לריגול

— חקירה על פרטי המשפחה האישיים

— מאסר 3 ימים

— מאסר שמעון והדרישה להביא את בנימין

— מציאת כסף ששולם מוחבא (שלמותו???) באמתחותיהם.(ליהודה לפחות היה ברור שלא הוא שהעלים את התשלום והכניס את הכסףלאמתחתו)

— הנסיון להחזיר את הכסף והסירוב

— הסעודה והמשתה עם המשנה למלך-

— קבלת  מתנות  מקבל פי חמש מיתר אחיו

—  מציאת הכסף ששולם באמתחותיהם פעם שנייה ומציאת הגביע באמתחת בנימין. (שתיקת בנימין – מעוררת חשד???)

–

מה הפלא שיהודה, שיש להניח שלא היה טיפש,  מופתע מכל מה שהם עברו עםיוסףץ מנסה לחשוב בהגיון ולא כל כך מצליח, אז  הוא נואש והוא “עושה ניגש “- מתקרב (במבט מאיים????  ליוסף שכנראה קצת נבהל, יוסף זוכר מה הייתה עצת יהוד ואז —

יהודה נותן נאום מסכם. משום מה יהודה לא מנסה להבין, או לפחות לנחש מה  המניעים של המשנה למלך? האם ככה הוא מתנהג עם כל אלה שבאו בעקבות הרעב לשבור בר? האם הוא – יהודה, מאמין שבנימין הוא קלפטומן? או שבנימין היה שיכור ובטעות לקח את הגביע? בכל המונולוג הארוך הזה, אין שום הזכרה של :הגביע.

לעומת זאת הטיעונים של יהודה – למרות היותו משת”פ של הנאשם האשם הוא עובר מהגנה  (סוף פרשה קודמת = כמחצית הפרק) להתקפה “ויגש אליו…(מוכן לקרב????)

ובעצם, חלק מההאשמה נופל על  כתפי יוסף,   כי בנימין הגיע רק בגלל שיוסף כפה על האחים להביא אותו. כך שאפילו אם בנימין גנב את הגביע, חלק גדול מהאשמה מוטל על יוסף. וכבר כתבו (כתבתי ) על זה רבות.

פרשת ויגש – תשע”ד
HTTP://TORATAMI.COM/?P=77

תשע”ה
HTTP://TORATAMI.COM/?P=291
(על – למה יוסף לא יצר קשר עם אביו?, מיהו יוסף?, יוסף ויהודה – מי המלך?, ירידת העם השמי למצריים, ולא יכול יוסף להתאפק…, כל הנפש באו מצריימה, ארץ גושן התנחלות)

תשע”ו
HTTP://TORATAMI.COM/?P=492
(על – שאילות למה?, ויאמר בי אדוני, ירידת יעקב מצריימה, יעקב בניו בנותיו נכדיו וניניו, וישב ישראל… ויפרו וירבו

פרשת ויגש – תשע”ז
HTTP://TORATAMI.COM/?P=692
(על: והם לא הכירוהו, ההיסטוריה והסיפור, העוד אבי חי, נאום יהודה והתודעות יוסף, כל הנפש הבאה ליעקב… 70, במיטב הארץ הושב….)

פרשת ויגש – תשע”ח
HTTP://TORATAMI.COM/?P=890
(על: יוסף – טוב או רע, יהודה נדחף קדימה, ויגש…. גשו, ולא יכל….ויקרא, ויפג לבו)

פרשת ויגש – תשע”ט

(סיפורים מיתולוגיים מעורבים עם השגחה עליונה, ערבות יהודה ותגובת יוסף, רדה נא אלי, ויזבח זבחים לא-להי אביו יצחק, תועבת מצריים כל רועה צאן,)

ויגש אליו יהודה

מעניין יהודה לא כל כך גמר לדבר, כאשר לפתע

ואז יוסף

ויהודה כנראה פורש פונה הצידה כאשר הוא שומע לפתע את המשנה למלך בוכה (מה איכפת לו????, והנה המשנה למלך בוכה, הוא יהודה לא מצליח להבין מה קרה, עד שהוא שומע שהמשנה למלך הוא בעצם אותו האח (מהאבא) שאותו הוא יעץ למכור כעבד. ( היה מעניין לדעת מה יהודה הרגיש באותו רגע!!!)

בפרשתנו מתגלה יהודה = הבן מספר 4 של יעקב,  כדמות מורמת  ונבחרת. יהודה הוא הנציג של האחים. וניזכר שגם ב”פרשה” העגומה ומכוערת של מכירת יוסף, יהודה הוא זה שמציע למכור את יוסף והצעתו מתקבלת ומייד מתבצעת ללא דיון בנושאץ האם לא היה יותר טוב  להשאיר את יוסף בבור הריק (לפי עצת ראובן) וקצת להפחיד אותו.???

(קל יותר לייעץ לסופר איך “לשפר את סיפורו” אחרי שקוראים)

ומעניין שמה שנשאר לנו כיום הוא מסורת (או יותר נכון מסורות) על מקום קברו

מתוך

….

על פי פשט הכתובים, כל האחים, לבד מיוסף, נקברו במצרים, אך לפי ספרות חז”ל העלו בני ישראל את כל בני יעקב לארץ להיקבר שם^[3].

מסורת ערבית מן התקופה הממלוכית מצביעה על מבנה הממוקם בצד גן העצמאות, במרכז העיר יהוד, כעל קברו של יהודה בן יעקב. במבנה הקטן בעל הכיפה, קיים מחראב הפונה לכיוון מכה, ובמרכז החדר מצבה גדולה המציינת את מקום קבורת יהודה. חלקים ממבנה הקבר, כדוגמת צמד העמודים הניצבים בכניסה למבנה, קדומים בהרבה, וסביר להניח שהובאו למקום מאתרים אחרים. בתוך המבנה נמצא סיפור המקום. הדרוזים מאמינים כי קברו של יהודה נמצא בעמק החולה, במקום הנקרא “קבר נבי יהודה“. היישוב גני יהודה, הסמוך למקום המיוחס לקברו ביהוד, קרוי על שמו.

בספר הישר מסופר:

ויקברו את ארונות מטות אבותיהם… איש בנחלת בניו… ואת יהודה קברו בעיר בביא נגד בית לחם.

— ספר הישר, סוף ספר יהושע

מה יוסף יודע על התוכנית הא-להית? יוסף בתור משנה למלך ואחרי כ- 15  שנה של השפלות, מה הוא רוצה שיקרה בהווה, והאם הוא חושב מה יהיה בעתיד – כמה שנים אחרי מותו?

אחי יוסף באו למצריים נשואים במצב חותר טוב מפחות – הרי הם באו לא בחוסר כל

בשום מקום יוסף לא מדבר על חזרה לכנען.

מה באמת קרה לחלקת האדמה שקנה יעקב????

 מתוך

http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/betmikra/lidmuto.htm 

…….

מה תרם יוסף?

יוסף לא זכה לשום התגלות. אברהם זכה לשבע התגלויות (בראשית י”ב א; ז; י”ג, יד; ט”ו, א; י”ח, א; כ”ב, א). יצחק זכה לשתי התגלויות (שם כ”ו, ב; כד) יעקב לחמש (שם כ”ח, יג; ל”א, ג; ל”ה, א; ט; מ”ו, ב). ההתגלות האחרונה בכנען היתה ליעקב לפני רדתו מצרימה . וההתגלות הקרובה תהיה מאות שנים אחר כך למשה על יד הר האלוהים. שמו של יוסף קשור בהעברת המשפחה מכנען למצרים. הוא הגורם העיקרי לניתוק הקשר בין העם והארץ.
הגה הגתה ההשגחה תוכנית אלוהית לזווג את העם ואת הארץ ולבנות מהם חברה שתהיה למופת לחיי מוסר שתהיה “ממלכת כוהנים וגוי קדוש” כדי שממנה ילמדו שאר עמי תבל. תנאי ראשון למימוש התוכנית הזאת הוא הקמת הקשר בין העם ובין הארץ. נותק הקשר – בוטלה התוכנית.

הניתוק – הירידה בימי יוסף – אינו היחיד, אבל היא אינה דומה לירידה מימי אברהם, שנתמשכה זמן קצר, ואינה דומה לירידה מימי יעקב, שהייתה תוצאה של סכסוך משפחתי. הפעם הניתוק הוא סופי. מה בכלל מקשר את השבטים עם כנען. כולם, פרט לבנימין נולדו בחרן. בכנען ידעו אך צרות: בצורת, סכסוך עם שכם, סכסוך משפחתי. ראש הממשל של מצרים האדירה, המזמינם לרדת אליו, התגלה כיוסף אחיהם. מי שמכיר את תולדות עם ישראל רק על יסוד ספר בראשית מוכרח להגיע לידי מסקנה שהתוכנית על הקשר בין העם ובין הארץ נכשלה, התנפצה אל סלעי המציאות והכל בעטיו של יוסף. אם כן, הדרא קושיא לדוכתא. במה זכה יוסף שהתורה מקצה לו מקום מכובד כזה? ……

..

הוא ישום להם שארית, משמע שבלעדיו יקיץ הקץ עליהם, האם אין כאן התפארות שווא מצידו? עוד ביטוי מפיו מעורר תמיהה בעינינו “ולהחיות לכם”. לוט בראותו את כיליונה של סדום, מתחנן לפני המלאכים “להחיות את נפשי” “ותחי נפשי” (י”ט-כ). כאן הביטוי במקום, הוא מבטא את הניגוד לסופה המר של סדום. נוח מכניס את בעלי החיים לתיבה “להחיות” (ו, כ) כי רק הם יישארו בחיים. מכל המשפט מהדהדת באוזנינו סמיכות מילים מחרידה: “לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה” שארית פליטה, עד כדי כך גדולה הסכנה? בכלל מבחינה תחבירית המשפט מחוספס, אחרי להחיות חסר המושא, להחיות מה? יש המציעים את הפליטה ויש את השארית, מוזר הצירוף, “פליטה גדולה”; בדרך כלל, פליטה אינה גדולה כי אם קטנה. תחביר מעורפל מעיד לפעמים על מחשבה מסותרת של הכותב. במכוון הוא מחספס את מבנה המשפט. יוסף מגלה כאן טפח ומכסה טפחיים……..

אמת, בעיית הבצורת נפתרה אחת ולתמיד, אבל איך תיפתר בעיית המיעוט כלפי הרוב. יוסף העביר את האנשים ממקום אחד למשנהו, אבל אתם העביר את כל הפרובלמטיקה שלהם. אם במצרים הודות לשפע הכלכלי, יתעצם מספרם, יתעצמו גם הסכסוכים החברתיים והכלכליים. אם, דרך משל, יגיעו לשישים ריבוא יוצאי צבא, תופענה עשרות אלפי דינות ומאות אלפי סכסוכי באר. התנגשויות הדמים תימשכנה, אלא במקום בכנען, הפעם במצרים. גם את הבעיה הזאת פתר יוסף. שעה שהתוודע לפני אחיו והציג לפניהם את תוכנית הירידה, הוא הזכיר את ארץ גושן כמקום מושבם. ומדוע דווקא ארץ זו? כאשר הציג את אחיו לפני פרעה שאלם השליט: “מה מעשיכם? ויאמרו אל פרעה: “רעה צאן עבדיך” (מ”ז, ג). כך לימדם יוסף לענות. מדוע בחר בגושן? ומדוע מציגם כרועי צאן דווקא? זה קשור ברעיון הירידה, זאת היא תכלית הירידה. ארץ גושן היא ארץ מרעה ורועה צאן הוא השלב הנמוך ביותר בין מגדלי בעלי חיים, לא כמגדלי סוסים ואף לא כמגדלי בקר, אלא דווקא כמגדלי צאן. בעיני השליט המצרי זאת היא מלאכה בזויה; “כי תועבת מצרים כל רעה צאן” (מ”ו לד). צורת חיים זו היא ערובה למניעת התנגשויות בין המיעוט לרוב. בניגוד לכנענים השואפים לנשואי תערובת (שכם תוכיח) המצרים יימנעו מכל וכל ממגע ביולוגי עם השבט העברי כי אפילו אכילת לחם עם העברים היא תועבה למצרים. (מ”ג לב). נשואי תערובת על אחת כמה וכמה. בשני דברים שונה מצרים מכנען בעושרה הכלכלי וביחסה השלילי לעברים, וזאת היא מעלתה. יוסף שולל מכל וכל את התערבותו האישית. לא הודות לכשרונותיו הגיע למשרתו רבת הדרג והחשיבות, ההשגחה העליונה היא שכיוונה, הדריכה, צפתה מראש והביאתו למעמד רב ההשפעה הזה. בהתוודעו לפני אחיו, הוא אומר להם: “לא אתם שלחתם אתי הנה. …(ע”כ. מאמר ארוך. מומלץ)

וַֽיַּֽעֲל֖וּ מִמִּצְרָ֑יִם וַיָּבֹ֨אוּ֙ אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֶֽל-יַֽעֲקֹ֖ב אֲבִיהֶֽם

וַיַּגִּ֨דוּ ל֜וֹ לֵאמֹ֗ר ע֚וֹד יוֹסֵ֣ף חַ֔י וְכִי-ה֥וּא משֵׁ֖ל בְּכָל-אֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וַיָּ֣פָג לִבּ֔וֹ כִּ֥י לֹא-הֶֽאֱמִ֖ין לָהֶֽם: ….

וַיֹּ֨אמֶר֙ יִשְׂרָאֵ֔ל רַ֛ב עוֹד-יוֹסֵ֥ף בְּנִ֖י חָ֑י

מתוך עיון מקיף בפסוק הזה שניתן ב –

….

אך עדיין ראויים הדברים להישמע ולהידרש גם תחת הקריאה “עוד יוסף בני חי”, שהיא ללא ספק אחד משיאי הסיפור. האם זו צעקת שמחה המלווה בהתפרקות והשתחררות גדולה של מי שְׁשַׂר עם אל ויכל לו ולפגעי קורות העתים, או אמירה רפויה בכניעות ונמיכות קומה, של אבא דואב ומיוסר שכבר ראה הכל ושמע הכל וזכה לכאורה לסוף טוב ולקץ סיוטיו בעת שכבר כלו כוחותיו. שים לב לשימוש הן בשם “יעקב” והן בשם “ישראל” בפסוקים שלהלן.

וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר עוֹד יוֹסֵף חַי וְכִי־הוּא מֹשֵׁל בְּכָל־אֶרֶץ מִצְרָיִם וַיָּפָג לִבּוֹ כִּי לֹא־הֶאֱמִין לָהֶם: וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו אֵת כָּל־דִּבְרֵי יוֹסֵף אֲשֶׁר דִּבֶּר אֲלֵהֶם וַיַּרְא אֶת־הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר־שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם: וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל רַב עוֹד־יוֹסֵף בְּנִי חָי אֵלְכָה וְאֶרְאֶנּוּ בְּטֶרֶם אָמוּת: (בראשית מה כו-כח).1

פירוש רס”ג לבראשית מה כח

רב – די לי שעוד יוסף חי.2

פירוש רש”י על הפסוק

רב – רב לי עוד שמחה וחדווה, הואיל ועוד יוסף בני חי.3

פירוש חזקוני על הפסוק

רב עוד יוסף בני חי וכי הוא מושל – רב עוד לי אם הוא חי. איני חושש בממשלתו.4

פירוש דעת זקנים מבעלי התוספות על הפסוק

רב עוד יוסף בני חי – פירוש: יעקב קרא “רב” למביא העגלות כמו רב החובל, ושאל לו: עוד יוסף בני חי? כי אותך אני מאמין יותר מהם.5 דבר אחר: בניו היו מאריכים בדברים ומספרים לו גדולתו של יוסף, לכך אמר להם: רב לכם לספר בזה. אך אִמְרוּ אם בני חי באמת. ואם אמת, אלכה ואראנו בטרם אמות.6

בראשית רבה פרשה צד סימן ד

“ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי” – רב הוא כוחו של יוסף בני, שכמה צרות הגיעוהו ועדיין הוא עומד בצדקו. הרבה ממנו הוצאתי שאמרתי: “נסתרה דרכי מה’ ” (ישעיה מ כז), ובטוח אני שיש לי ב”מה רב טובך”.7

בראשית רבתי פרשת ויגש, בראשית מה כו, עמוד 221

“כי לא האמין להם”. את מוצא אעפ”י שאמר יעקב: “טרוף טורף יוסף” (לז לג), לא האמין להם שהוא מת. שלכך לא חפץ להתנחם לפי שאין מתנחמין על החיים. וכיון שהגידו לו עוד יוסף חי, הפך לבו לטובה וידע והכיר כי אמת אמרו, לפי שבתחילה לא האמין לקבל תנחומין, כדכתיב: “וימאן להתנחם” (לז לה) לפי שבלבו היה חושב שהוא חי.8

…(ע”כ)

וַיִּוָּלֵ֣ד לְיוֹסֵף֘ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒ אֲשֶׁ֤ר יָֽלְדָה-לּוֹ֙ אָֽסְנַ֔ת בַּת-פּ֥וֹטִי פֶ֖רַע כֹּהֵ֣ן אֹ֑ן   

פסוק תמוה הן בסגנון הן בפרטים המיותרים. ולמה שוב להזכיר שהיא בת לכהן אן (עובד עבודה זרה)

ואגב גם משה רבנו קיבל לאישה את צפורה בת כהן מדין.

מתוך סיכום על “מי היא דינה” שניתן ב –

….

אך יש מחז”ל שאינם מסכימים לכך שאסנת היא בת דינה, וסוברים לפשוטו, שאסנת אכן הייתה בת פוטיפרע⁴, והתגיירה: “ועוד יש נשים חסידות גיורות כשרות מן הגוים, ואלו הן: אסנת, צפורה, שפרה, פועה, בת פרעה, רחב, רות ויעל”⁵ . ואלה הסוברים שאסנת הייתה אמנם מצרייה, אך גיירה יוסף,מתקשים: “ואיך גייר את אסנת בת פוטיפרע שם במצרים? ואם נאמר שבאמת לא היתה גיורת, נמצא דולדה כמותה, וממילא היה למנשה דין ב”נ”⁶.

משמעות שמה

הסבר שמה של אסנת מופיע בדברי רבינו בחיי והחיזקוני: “ולפי שגרשה יעקב מביתו והושיבה בתוך סנה אחד נקראת אסנת”⁷.

יש אומרים ששמה בא מהמילה אסון, וכך קראה לה דינה לאחר האסון שפקד אותה. בספר עזרא ישנם אנשים הנקראים “בני אסנה”⁸. יש אומרים שצורת השם היא מצרית, ופירושה: של נֶת, כלומר השייך לאלילה נֶת, שפולחנה היה רווח בחבלי הדלתה המערבית במצרים⁹.

ומשהו על אן (און) – מתוך

און הייתה עיר במצרים העתיקה, ושרידיה שוכנים שמונה ק”מ מזרחית לגדת הנילוס צפונית לממפיס, צפונית לקצה הדרומי של דלתת הנילוס, בקרבת קהיר. און הייתה אחת הערים העתיקות ביותר במצרים ונוסדה עוד לפני התקופה הקדם-שושלתית (לפני 3100 לפנה”ס)

שמה המצרי הקדום של העיר היה אַנוּ, ומכאן נבע השם העברי הנזכר במקרא, “און”. העיר הייתה מרכז עיקרי לפולחן אל השמש אתום וכן לאל רע ולכן נקראה גם בפי המצרים בית השמש או בית רע.
שם העיר ביוונית היה הליופוליס (Ἡλίου πόλις or Ἡλιούπολις ) שפירושו עיר השמש. על פי דיודורוס סיקולוס, היסטוריון יווני מהמאה ה-1 לפנה”ס, העיר נבנתה על ידי אקטיס אשר היה בנו של הליוס מהמיתולוגיה היוונית, אשר קרא לעיר על שם אביו. השם “הליופוליס” משמש היום לשם שכונת יוקרה בקהיר במצרים המודרנית

 לכוהני העיר הייתה השפעה רבה על ענייני ארץ מצרים ועל התפתחות הדת המצרית במשך כל זמן קיומה, ובמיוחד בתקופת השושלת החמישית. באון היו קובעים את מועד עליית הכוכב סותיס אשר שימש בסיס לחישוב לוח השנה המצרי.  (ע”כ)

ומתוך

….

אין כל פלא בכך שאבות האומה נשאו נשים נכריות. איסור נישואי תערובת עם בני עמים אחרים עדיין לא היה קיים בספר בראשית, ואף דיני העריות לא נהגו באופן המקובל בתורת-סיני, שהרי יעקב אבינו נשא שתי אחיות. אמנם, האבות העדיפו לקחת נשים מן  המשפחה שלהם בחרן, ולא מבנות כנען, אך זה נבע בכך שחשבו את בנות כנען למי שגדלו בחברה מושחתת מבחינה מוסרית.

פרטי אישיותה אינם מפורטים בתורה, מלבד העובדה שהיתה בתו של “כהן און”. תואר מדיני או דתי, שהודגש כאן כדי לבטא את היותה “מבית טוב”. בדומה לכך, גם צפורה, אשתו של משה רבנו, היתה בתו של “כהן מדין”. יתרו, אביה של צפורה, אכן הוכיח בהמשך שהוא אדם בעל מידות וחכמת חיים, וסייע לחתנו משה בהנהגת העם המתחדשת.

נראה, שהתורה מחשיבה את בית ההורים כגורם משמעותי בגידולם של הבנים והבנות, ושתפקיד ה”כהן” גם באומות העולם מעיד על היותו איש מעלה, גם אם דתו אחרת מתורת  ישראל.  (ע”כ)

מעניין. אז אסיים

שבת שלום

שבוע טוב

להת