Date: Sun, Dec 22, 2019 at 2:51 AM
Subject: וישב יעקב, ויחלם יוסף, וישב ראובן, ויראה יהודה
To:
חג אורים שמחערב שבת שלוםפרשת וישבוַיֵּ֣שֶׁב יַֽעֲקֹ֔ב בְּאֶ֖רֶץ מְגוּרֵ֣י אָבִ֑יו…..אֵ֣לֶּה | תֹּֽלְד֣וֹת יַֽעֲקֹ֗ב יוֹסֵ֞ף,,,וְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת-יוֹסֵף֙…יעקב יושב, יעקב מוליד וישראל אוהב. וכבר פירשתי (מגרש עמי) למה אברם החליף את שמו לאברהם לפני שעבר את משמר הגבולות בין כנען לגרר). מאותה סיבה יעקב החליף את שמו לישראל כאשר הוא חצה את הגבול בין חרן לכנען. אז במקום תושב חוזר הוא חזר כעולה חדש)ואם ניזכר במה שקראנו לפני שבוע בפרק לפני האחרוןוַיָּבֹ֤א יַֽעֲקֹב֙ אֶל-יִצְחָ֣ק אָבִ֔יו מַמְרֵ֖א קִרְיַ֣ת הָֽאַרְבַּ֑ע הִ֣וא חֶבְר֔וֹן אֲשֶׁר-גָּר-שָׁ֥ם אַבְרָהָ֖ם וְיִצְחָֽק:וַיִּגְוַ֨ע יִצְחָ֤ק וַיָּ֨מָת֙ וַיֵּאָ֣סֶף אֶל-עַמָּ֔יו זָקֵ֖ן וּשְׂבַ֣ע יָמִ֑ים וַיִּקְבְּר֣וּ אֹת֔וֹ עֵשָׂ֥ו וְיַֽעֲקֹ֖ב בָּנָֽיו:
מעניין שעורך התורה “קובר” את את האבא יצחק כ – 12+ שנה לפני מותו. (יוסף נמכר כאשר יוסף היה בן 17 אבא יעקב היה בן 108 וסבא יצחק היה בן 168). מעניין גם שיעקב ועשו חברו לקבורה.מעניין גם שלפני שהכתוב ממשיך עם חיי יעקב בלי מילה נוספת על שקריו עם אביו, – העורך הכניס רשימה ארוכה על צאצאיו של עשיו, מה שלא מוסיף לנו מאומה פרט לשימוש במילה “אלוף” ואציין ש”אלוף” הוא מונח עשיווי)בכלל – עיון בגילי יעקב באירועים שונים בחייו מעלה הרבה תמיהות. מומלץ לעיין במאמר תוצרת אוניברסיטת ב”א שמנתח את הנושא ב –(מומלץ. לא אצטט)
חידון השבועשאילות סתם (ותשובה אחת ???)1. כמה פעמים מופיע השם יעקב וכמה פעמים השם ישראל בחומש בראשית ובתורה כולה.?2. מה אנחנו לומדים מהסיפור על אונס דינה? ומה הקשר בין מלכה לייפר לאונס דינה? אצטט מתוך תשובה מעניינת (ומרגיזה) שניתנת ב –3. מה משותף לרצח אנשי שכם ולמכירת יוסף? (תשובה להלן)הקדמה.…. דינה בת יעקב נאנסת על ידי שכם בן חמור. השופטים והנוקמים של מעשה הנבלה הזה הם שניים מאחיה של דינה, שמעון ולוי. הם לא שועים לאהבתו של שכם, ולא לבקשתו לשאת לאישה את דינה אחותם. הנקמה שלהם אכזרית ומפוארת.בתרגיל מלוכלך הם מציעים לבני העיר כולה למול את עצמם. הם מחכים ליום השלישי למילה בהיות הנימולים כואבים, והורגים את כל יושבי שכם. שמעון ולוי לא מסתפקים בחיסול הפושע לבדו. יעקב אביהם מתמלא חרדה. “עכרתם אותי להבאישני (בעיני) יושב הארץ”. הוא מוכיח אותם על מעשה הנקמה הגורף שעשו. את מורת הרוח העמוקה שלו הוא גורר שנים ארוכות, עד למשכבו על ערש דווי.
כאשר הוא מברך את בניו לפני מותו, הוא מכנה את שמעון ולוי “אחים כלי חמס מכרותיהם”. הוא מבקש: “בסודם אל תבוא נפשי, בקהלם אל תחד כבודי”, כלומר לא רוצה להיות “חתום עליהם”, כי “באפם הרגו איש וברצונם עקרו שור”. הוא מקלל את מידת הכעס הלא מידתית שלהם. “ארור אפם כי עז”.
אבל שמעון ולוי לא מורידים את הראש. הם לא מתחרטים או מודים שטעו, אלא שולפים את המרצע מהשק: “הכזונה יעשה את אחותנו?”. הפגיעה בדינה היא לא רק פגיעה פרטית בכבודה כאדם, במהותה כאשה, אלא היא פגיעה בכל שבט יעקב. אולי משום כך, ולא רק מתוך אימפולסיביות, הם פגעו בכל אנשי העיר שכם בנקמה חמה וכואבת. כשבט מול שבט. שכם בן חמור לא היה רק אינדיבידואל, עבריין פרטי, אלא מנהיג העיר שיצר אווירה המאפשרת להתיר דמן של נשים. מבחינת בני יעקב יש לשרש עד היסוד את התפיסה הזו.
שכם מבקש לא רק להינשא לדינה, אלא מציע שבאופן כללי יקחו אנשי עירו מבנות ישראל ולחילופין בני יעקב יתחתנו עם בנותיהם. שמעון ולוי מבינים שהוא מציע הצעת התאבדות לאומית, שסופה הכרתת השבט שלהם, ודרך מעשה דינה הם יוצאים למלחמה על השבט כולו.
“חברת הביטוח” היהודית שלי
בבסיס התפיסה היהודית אנחנו שבט. לשם נולדנו ולשם מכוונות מצוות רבות, הנהגות ותפיסות יהודיות. החברה השבטית מהווה מעין “חברת ביטוח” שערבה לך גם בלי שחתמת על חוזה באופן רשמי. עצם ההשתייכות, עצם ההתמסרות שלך לקולקטיב אפילו תוך ויתור על תנאים אישיים, הוא הפרמיה שאותה אתה משלם. הרווח הגדול הוא שבמקרה אסון אין “הגבלת אחריות”. הקהילה עשויה לצאת מגדרה למענך ולהפוך את השמים.
)ע”כ. בד”כ, אינני מביע ביקורת על דעות והסברים דאני מצטטת אבל הפעם – אותי המאמר ממש מרגיז. ושלא נשכח את הפרסים שקיבל שבט לוי – ךעולמי עד. ועל זה ייאמר “הרצחת וגם ירשת? בטח שכן. ר”ל. אבל מסבר שלא).ומאותו מקור ב-….אלימות היא אלימותד”ר גודמן מפנה למדרש חז”ל שניסה להניח מי היו אחי יוסף שניסו להורגו, רגע לפני שיהודה מציע את הפשרה:
למכור אותו. בפענוח מהיר – אלה לא היו בני השפחות, כי לא היה להם מעמד. כמובן שגם לא צעיר הבנים ואחיו היחיד של יוסף מאמו, בנימין בן רחל. נותרו ארבעת הבנים הגדולים, בני לאה. אלא שראובן הבכור כלל לא היה בשטח, ויהודה כזכור הוא מי שהציע את פשרת המכירה. נותרו: שמעון ולוי.
“האחים שרצו לרצוח את יוסף, הם אותם אחים שטבחו בכל אנשי שכם”, אומר גודמן. “אלימות היא אלימות. אם מישהו מזדהה עם האלימות שלהם כי הם מגוננים על המשפחה – שיזכור שאותה האלימות תופנה בסוף כלפי השבט שלך. וכל מי שמפנטז על אלימות פטריוטית למען האומה – שיזכור שלבסוף אותה האלימות תופנה אל תוך הקהילה”.(ע”כ)
אז סיכום ביניים מקוצר (בהמשך להקדמה מהגליון לפני שבוע) מה בעצם קראנו עד הלום ואיך התרשמנו?
– תקציר אירועים =
בראשית — סיפור על בריאה – אדם מעפר אישה מצלע, העדפה לא ברורה של הבל ורציחתו על ידי קין אחיו
נח – מבול הרסני הורג את החיים עלי אדמות פרט למשפחה אחת. הריסת מגדל בבל בנימוק לא משכנע
לך לך – אברם אבינו מסרסר באשתו בנימוק לא משכנעץ אברם מכניס להריון את הגר ואחרי זה משלח אותה למדבר
וירא – הריסת סדום ועמורה, אברהם (שינה את שמו מאברם לאברהם) שוב מסרסר באשתו וסוף סוף שרה אשתו יולדת בן – יצחק, ואז אברהם ראשית מגרש את הגר ואת בנו ישמעאל
ובהמשךמחליט לשחוט את הבן, אירוע טרגי שנמנע בשנייה האחרונה רק בהתערבות כח עליון
חיי שרה – שני סיפורים יפים – קניית אחוזת קבר לקבורת שרה, חיפוש ומציאת כלה לבן של אברהם
תולדות – לידת התאומים,הבכור עשו איש ציד הבכור הצעיר יעקב איש “תם” (?????) , מכירת הבורה ליעקב בנזיד עדשים, בעזרת רבקה יעקב מתחפש לעשו, ומרמה את אביו
ויצא – יעקב חולם על סולם, מגיע למשפחתו בחרן מתחתן עם שתי אחיות לאה ורחל ומוליד 6+2 בנים ובת בהתאם, ועוד 2+2 עם שתי השפחות, מתעשר בעבודה קשה ויצירתית, ואחרי 20 שנה בחרן הוא בורח מחותנו שרודף אחריו ומשיג אותו
וישלח — יעקב שולח מנחה (עדרים שח חיות ובהמות בית) לאחיו, נאק עם איש בתוצאה “תקיו, קצת צולע (ולכן היהודים לא אוכלים את גיד הנשה) פוגש את אחיו בהתרפסות יתר, מתישב בשכם ושם דינה נאנסת וכנקמה שני בני יעקב שמעון ולוי רוצחים את הזכרים בשכם ובוזזים את העיר (עולל נשים וטף)
והיום לפרשתנו
וישב – יף בן מספר 11 לרחל חולם ומרגיש את אחיו, האחים רוצים להורגו ולבסוף מוכרים אותו לעבדות. יהודה “בטעות” שוכב עם כלתו תמר (שהתחפשה לזונה). יוסף כעבד נחשד בנסיון לאונס – את אשת המעביד ומוכנס לבית סוהר, שם הוא פותר חלומת של שניים משרי פרעה מלך מצריים
(המשך יבוא)
בינתיים כל המסופר בקיצור לעיל – מתסכל.
למעוניינים/ות פירוט נוסף לפי נושאים (לפי א”ב,) ניתן ב –
מומלץ. לא אצטט)
ושוב סטיתי בגדול, נושא “למה סיפורי בראשית? דורש עיון נפרד. – אז חזרה לפרשתנו
עיונים קודמים
פרשת וישב תשע”ד
פרשת וישב תשע”ה
http://toratami.com/?p=285
(על – יוסף החולם, יהודה ותמר, יוסף בבית פוטיפר)פרשת וישב – תשע”ו
http://toratami.com/?p=483
(על – חלומות יוסף, מכירת יוסף, יהודה ותמר, יוסף ואשת פוטיפר)פרשת וישב – תשע”ז
http://toratami.com/?p=687
(על: דמותו של יוסף, וימצאהו איש.. ויאמרו איש. וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש, ואת כל אשר הם עושים,פרשת וישב – תשע”ח
http://toratami.com/?p=883
(על: יוסף בן 17 היה רועה את… ויבא יוסף, וישראל אהב… וישמע ראובן, לכו ונמכרנו… וימכרו, וירד והודה…. ויחשבה, ויהי יסף יפה תואר)
פרשת וישב – תשע”ט(על: תאריכים, מספר היובלים על אונס דינה – יצחק ויעקב – ראובן ובלהה – מלחמות בני עשו ביעקב ובניו, תולדות יעקב יוסף, ויראו אותו …. ויתנכלו עליו להמיתו, וירד יהודה…עד איש עדולמי, יהודה ותמר מול יוסף ואשת פוטיפר)פסוקים נבחריםוְיִשְׂרָאֵ֗ל אָהַ֤ב אֶת-יוֹסֵף֙ מִכָּל-בָּנָ֔יו כִּֽי-בֶן-זְקֻנִ֥ים ה֖וּא ל֑וֹ וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים:וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ אֶחָ֔יו הֲמָלֹ֤ךְ תִּמְלֹךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אִם-מָשׁ֥וֹל תִּמְשֹׁ֖ל בָּ֑נוּ וַיּוֹסִ֤פוּ עוֹד֙ שְׂנֹ֣א אֹת֔וֹ עַל-חֲלֹֽמֹתָ֖יו וְעַל-דְּבָרָֽיו:
וַיִּרְא֥וּ אֹת֖וֹ מֵֽרָחֹ֑ק וּבְטֶ֨רֶם֙ יִקְרַ֣ב אֲלֵיהֶ֔ם וַיִּתְנַכְּל֥וּ אֹת֖וֹ לַֽהֲמִיתֽוֹ
וַיַּֽעַבְרוּ֩ אֲנָשִׁ֨ים מִדְיָנִ֜ים סֹֽחֲרִ֗ים וַֽיִּמְשְׁכוּ֙ וַיַּֽעֲל֤וּ אֶת-יוֹסֵף֙ מִן-הַבּ֔וֹר וַיִּמְכְּר֧וּ אֶת-יוֹסֵ֛ף לַיִּשְׁמְעֵאלִ֖ים בְּעֶשְׂרִ֣ים כָּ֑סֶף וַיָּבִ֥יאוּ אֶת-יוֹסֵ֖ף מִצְרָֽיְמָהוַיֻּגַּ֥ד לְתָמָ֖ר לֵאמֹ֑ר הִנֵּ֥ה חָמִ֛יךְ עֹלֶ֥ה תִמְנָ֖תָה לָגֹ֥ז צֹאנֽוֹ:…וַתָּ֩סַר֩ בִּגְדֵ֨י אַלְמְנוּתָ֜הּ מֵֽעָלֶ֗יהָ וַתְּכַ֤ס בַּצָּעִיף֙ וַתִּתְעַלָּ֔ף וַתֵּ֨שֶׁב֙ בְּפֶ֣תַח עֵינַ֔יִם אֲשֶׁ֖ר עַל-דֶּ֣רֶךְ תִּמְנָ֑תָה כִּ֤י רָֽאֲתָה֙ כִּֽי-גָדַ֣ל שֵׁלָ֔ה וְהִ֕וא לֹֽא-נִתְּנָ֥ה ל֖וֹ לְאִשָּֽׁה:וַיִּרְאֶ֣הָ יְהוּדָ֔ה וַֽיַּחְשְׁבֶ֖הָ לְזוֹנָ֑ה כִּ֥י כִסְּתָ֖ה פָּנֶֽיהָ:…וַיָּבֹ֥א אֵלֶ֖יהָ וַתַּ֥הַר לֽוֹ:וַיְהִ֣י יוֹסֵ֔ף יְפֵה-תֹ֖אַר וִיפֵ֥ה מַרְאֶֽה: …. וַתִּשָּׂ֧א אֵֽשֶׁת-אֲדֹנָ֛יו אֶת-עֵינֶ֖יהָ אֶל-יוֹסֵ֑ף וַתֹּ֖אמֶר שִׁכְבָ֥ה עִמִּֽי: …וַיַּֽעֲזֹ֤ב בִּגְדוֹ֙ אֶצְלִ֔י וַיָּ֖נָס וַיֵּצֵ֥א הַחֽוּצָה: …וַתַּנַּ֥ח בִּגְד֖וֹ אֶצְלָ֑הּ עַד-בּ֥וֹא אֲדֹנָ֖יו אֶל-בֵּיתֽוֹ:……ותדבֵּ֣ר אֵלָ֔יו כַּדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה לֵאמֹ֑ר בָּ֣א-אֵלַ֞י הָעֶ֧בֶד הָֽעִבְרִ֛י אֲשֶׁר-הֵבֵ֥אתָ לָּ֖נוּ לְצַ֥חֶק בִּֽי: יְהִ֕י כַּֽהֲרִימִ֥י קוֹלִ֖י וָֽאֶקְרָ֑א וַיַּֽעֲזֹ֥ב בִּגְד֛וֹ אֶצְלִ֖י וַיָּ֥נָס הַחֽוּצָה:וַיִּתֵּ֞ן שַׂ֤ר בֵּית-הַסֹּ֨הַר֙ בְּיַד-יוֹסֵ֔ף אֵ֚ת כָּל-הָ֣אֲסִירִ֔ם אֲשֶׁ֖ר בְּבֵ֣ית הַסֹּ֑הַר וְאֵ֨ת כָּל-אֲשֶׁ֤ר עֹשִׂים֙ שָׁ֔ם ה֖וּא הָיָ֥ה עֹשֶֽׂה:….
וַיֹּֽאמְר֣וּ אֵלָ֔יו חֲל֣וֹם חָלַ֔מְנוּ וּפֹתֵ֖ר אֵ֣ין אֹת֑וֹ וַיֹּ֨אמֶר אֲלֵהֶ֜ם יוֹסֵ֗ף הֲל֤וֹא לֵֽאלֹהִים֙ פִּתְרֹנִ֔ים סַפְּרוּ-נָ֖א לִֽי:… …וַיָּ֛שֶׁב אֶת-שַׂ֥ר הַמַּשְׁקִ֖ים עַל-מַשְׁקֵ֑הוּ …וְאֵ֛ת שַׂ֥ר הָֽאֹפִ֖ים תָּלָ֑ה כַּֽאֲשֶׁ֥ר פָּתַ֛ר לָהֶ֖ם יוֹסֵֽף:
יש לנו בפרשה ארבעה סיפורים נפרדים— יוסף ואחיו— יהודה ותמר— יוסף ואשת פוטיפר— יוסף בבית סוהרסיפורים מאוד יפים ומרשימים. אם היה כותב אותם טולסטוי, או כל סופר (מפורסם) אחר היינו אומרים איזה יופי של סופר וכו’. אצלינו במסורת היהודית הסיפורים הללו הם חלק (אומנם) קדוש ממסורת מקודשת וזה קצת מקלקל (לפחות את אצלי את ההערכה שיש לי כלפי ספר התורה.–. אחי יוסף קדושים?— הודה וצאצאיו קדושים— יוסף ואשת פוטיפר??? תמוה ביותר (לפי המדרשים)כבר ראינואיך התנהגו אבותינו ואימותינו ושלא נשכח את שמעון ולוי.. ובפרשתנו יש סיפור איף אחים חושבים לרצוח את אחד מאחיהם, איך יהודה מחפש זונות, איך יוסף יוסף נכנס לבית סוהר (סיפור קצת תמוה) בקיצור, סיפורים יפים אבל לא כך הייתי רוצה שאבותי התנהגו. קשה לראות פה משהו חינוכי, קדוש ומחמיא לא לאבותינו וגם (ר”ל) לא לזה שבחר בהם להיות אבות עם סגולה והתוצרות מעידות על עצמן.וַיִּרְא֣וּ אֶחָ֗יו כִּֽי-אֹת֞וֹ אָהַ֤ב אֲבִיהֶם֙ מִכָּל-אֶחָ֔יו וַֽיִּשְׂנְא֖וּ אֹת֑וֹאיך ??? (רש”י) “מתוך גנותם אתה לומד שבחם????למי שיש זמן וסבלנות ניתן לצפות ב –(אין ציטוט)או(כנ”ל)משהו קצת שונה, מתוך וגליונות נחמה ב –….“וישראל אהב את יוסף מכל בניו…” (ד’) ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם…” הכתובים האלה מגלים טפח ועוד בטעם השנאה וסיבת כל המעשה ההוא אשר עשו. וזה כי יעידו שאף על פי שהיה (= יוסף) נוהג עמהם במדת נערות ומביא דבתם על אביהם, לא על זה שנאוהו, כי ידעו שהיא מדה של נערות, וכי יזקין יסור ממנה. אבל כאשר ראו, כי אותו אהב אביהם לבדו מכל בניו – שהכוונה לדעתם שאינו אוהב מכולם אלא אותו לבד, כי המ”ם “מכל בניו” כמ”ם של (בראשית י”ד) “ויתן לו מעשר מכל” – הנה עלה על לבם כי הוא היה העיקר אצלו ולו משפט הבכורה והברכה, כי הוא הבן הבכור לאהובה, ושאחיו כולם אצלו (=אצל יעקב) כבני פלגשים. וכבר חשבו, שיקרה להם כמו שקרה לישמעאל ובני קטורה עם יצחק, וכמו שקרה לעשו עם יעקב. וכל הימים אשר הוא חי על האדמה לא יהיה להם חלק באלוקי ישראל, ולא להם יהיה הזרע אשר נאמר עליו ברכת אברהם ויצחק (בראשית י”ז) “להיות לך לאלוקים ולזרעך אחריך”.ונתאמתה להם מחשבה זאת, כי ראו כי עד עתה לא זכה בברכה זו כי אם אחד מבני האבות לבד, וגזרו, כי זאת סיבת האהבה אשר אהבו והכבוד אשר כיבדו במה שעשה לו כתונת פסים וכו’, ועם מה שאמרו ז”ל שכל מה שלמד (יעקב) משם ועבר מסר לו (= ליוסף). (ע”כ)וגיליתי אתר עם קישורים לכל גליונות נחמה ב –(למעוניינים/ות)ומתוך מאמר (קצת פוליטי) שמקשר בין העבר הרחוק לימינו על שנאת אחים, ב –“מי שונא את היהודים יותר מהיהודי?”, תהה הנרי מילר בספרו המופתי “חוג הסרטן”. אבל עם כל הכבוד למילר ולתובנותיו העמוקות, אנחנו לא זקוקים למוצא פיו של גוי חכם שיאיר את עינינו בנוגע לסלידתנו מעצמנו. נכון להיום, אפילו המדחיקן הסדרתי הגדול ביותר אינו יכול להתעלם לנוכח האודיסיאה לשנאה עצמית המתרחשת בארץ היהודים. ואם פעם חשבנו שהשלב האבולוציוני הסופי של אותה שנאה התגלמה בדמותו הנאלחת של הקאפו, מתברר שטעינו. ובגדול…..מלחמת האחים הראשונה בהיסטוריה העברית מצויה בפרשת השבוע, פרשת “וישב”. הסיפור מתחיל כשיוסף, הבן יקיר לי של יעקב אבינו, מסתובב כמו טווס מגונדר ועל גופו כותנות פסים א-לה לואי ויטון שתפר לו אביו.(ע”כ)ומתוךנבקש לבחון מנקודת מבט משפטית אם אמנם פשעו אחי יוסף כשמכרו אותו. נבדוק את הדברים לאור פרשנות חז”ל1 ועל פי המקובל במשפט הכללי ובמשפט העברי.
אחריות למעשה עברה
כמעט כל שיטת משפט מכירה בעובדה שכדי להטיל על האדם אחריות למעשה עברה, יש להוכיח תחילה שנתקיים בה היסוד העובדתי, דהיינו ביצוע ההתנהגות האסורה, בלוויית היסוד הנפשי הנדרש בעברה, המבדיל בין סוגי העברות, שהרי אין דין רוצח במזיד כדין הורג בשוגג.
בהיעדר אחד מן המרכיבים, נשמט הבסיס להטלת אחריות על מבצע העברה. ואולם הדין מכיר בהגנות שיש בהן כדי לשלול את האחריות לביצוע העברה גם אם נתקיים היסוד העובדתי והנפשי. וניתן לחלק את ההגנות הללו לשני סוגים עיקריים:
הסוג הראשון, הפטוֹר: הדין מכיר באפשרות שהאדם נתון במצוקה נפשית, והוא נמנע מלהטיל עליו אחריות, על אף האופי הפסול שבהתנהגותו. דרך משל, אם האדם הוכרח לבצע עברה2, ונשקפת סכנה מוחשית לגופו או לחייו אם לא יאות לבצעה. וכן הוא הדבר כשיש לאדם צורך לעשות עברה כדי להציל עצמו, אף אם בפעולתו הוא מזיק לאדם שאין עוול במעשיו.
הסוג השני, הגנה מסוג הֶצדק. כלומר, האדם נתון במצב המצדיק את ביצוע העברה, (ע:כ. מומלץ למעוניינים/ות להעמיק)ומומלץ לקריאה נוספת למעוניינים —וְעָ֥שָׂה ל֖וֹ כְּתֹ֥נֶת פַּסִּֽים….. וַתִּתְפְּשֵׂ֧הוּ בְּבִגְד֛וֹ מתוך….מדוע מוצאת התורה לנכון לשנות בכל פעם את שם העצם בו היא משתמשת לתיאור לבושו של יוסף? האם מדובר בגיוון ספרותי אסתטי בלבד, או שמא יש לכך משמעות מעבר לכך? נתבונן בספר בראשית כיחידה העומדת בפני עצמה, ונבדוק את השימוש שנעשה בו במונחים אלה לכל אורך הספר. נעזר בעיונינו בתרומתו של המדרש לפרשנות המקרא ולהבנת הקשיים המתעוררים בו. אין בדעתנו לנתח ניתוח מקיף ומלא את הסיפורים השונים על כל משמעויותיהם. מטרתנו כאן להאיר זווית אחת בלבד, והיא השימוש המכוון והלא מקרי במונחים השונים ללבוש.לראשונה מוזכרת הכתונת בתורה כלבוש מעשה אלקים. כשאלקים מלביש את האדם אשר ברא, הוא מלבישו בכתנת: “ויעש ה’ אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם” (בראשית ג’, כא). הכתנת היא, איפוא, לבוש מעשה אלקים 2. הכתנת הבאה המוזכרת בבראשית היא כתונת הפסים שעושה יעקב ליוסף. פשט הכתוב מקשר בין אהבתו של יעקב ליוסף לבין המלבוש שהוא עושה לו: “וישראל אהב את יוסף מכל בניו כי בן זקונים הוא לו ועשה לו כתנת פסים”. ובהמשך מיד: “ויראו אחיו כי אותו אהב אביהם מכל אחיו וישנאו אותו…” (ל”ז,ג-ד).
מה ראו אחיו? ראו את כתונת הפסים. היא שהוכיחה להם את אהבתו היתרה של יעקב ליוסף 3. מעצם העובדה שהתורה מציינת במיוחד את עשייתו של לבוש זה, ומתגובותיהם של האחים, ברור, כי לבוש זה איננו כשאר לבושים, הוא מלבוש מיוחד המכבד את לובשו, ואולי גם מקנה לו זכויות מיוחדות 4.
מאז כתנות האדם הראשון ואשתו, לא נזכרת כתנת בספר בראשית אלא אצל יוסף. המדרש, שנתן לבו לכך, מקשר בין שתי הכתנות הללו: “‘ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך’ (בראשית מ”ח, כב). רב יהודה אמר ואני נתתי לכך שכם זו הבכורה ולבושו של אדם הראשון…” (בראשית רבה פרשה צ”ז סימן ו. והשווה תרגום ירושלמי לבראשית מ”ח, כב). במקום אחר, משלים המדרש את החסר בגלגוליהן של הכתנות של אדם הראשון, וכותב: “אדה”ר היה בכורו של עולם, וכיון שקירב קרבנו… לבש בגדי כהונה גדולה, שנאמר: ‘ויעש ה’ אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבשם’. בגדי שבח היו, והיו הבכורות משתמשין בהם. כיון שמת אדם מסרן לשת. שת מסרן למתושלח… לנח… לשם… לאברהם… ליצחק… עמד יצחק ומסרן ליעקב…” (במדבר רבה פרשה ד סימן ח). (ע”כ)
וַיִּרְאֶ֣הָ יְהוּדָ֔ה וַֽיַּחְשְׁבֶ֖הָ לְזוֹנָ֑ה כִּ֥י כִסְּתָ֖ה פָּנֶֽיהָ…אַיֵּ֧ה הַקְּדֵשָׁ֛ה הִ֥וא בָֽעֵינַ֖יִם עַל-הַדָּ֑רֶךְמוזר – ???אז מתוך עוד אחד מגליונות נחמה ב –.סוטה י’:משום דכסתה פניה “ויחשבה לזונה”? אמר ר’ אליעזר: שכסתה פניה בבית חמיה, דאמר ר’ שמואל בר נחמני, אמר ר’ יונתן: כל כלה שצנועה בבית חמיה, זוכה יוצאים ממנה מלכים ונביאים. מנלן? מתמר. “נביאים” – דכתיב (ישעיה א’ א’) “חזון ישעיהו בן אמוץ”, “מלכים” – מדוד, ואמר ר’ לוי: דבר זה מסורת בידינו מאבותינו: אמוץ ואמציה אחים היו.רש”י:ד”ה ויחשבה לזונה: לפי שיושבת בפרשת דרכים.ד”ה כי כסתה פניה: ולא יכול לראותה ולהכירה.ומדרש רבותינו: כי כסתה פניה: כשהיתה בבית חמיה היתה צנועה, לפיכך לא חשדה.ר’ אברהם בן הרמב”ם:אפשר שהיה אז דרך הקדשות לכסות את פניהן, כמו שאמר בן חפני ז”ל. ומאמר החכמים ז”ל, כי כסתה פניה בבית חמיה דרש יפה רחוק מן הפשט.(ע”כ)ועוד הסבר מתוך…לשורש “זנה” יש שתי משמעויות עיקריות – מכירת הגוף, וניאוף:
- בפעם הראשונה שיהודה ראה את תמר (לח15), לא ייתכן שהוא חשב שהיא נואפת, כי אחרת לא היה בא אליה; ולכן, המשמעות של “זונה” בפסוק זה היא כפירוש הראשון – אישה (לא נשואה) שמוכרת את גופה.
- לעומת זאת, כאשר התגלה ההריון (לח24), יהודה האשים את תמר בחטא מאד חמור – חטא שעונשו שריפה, וזה בוודאי חטא של ניאוף: תמר היתה קשורה למשפחתו של יהודה (“זקוקה לייבום”), ולכן, כאשר חשדו בה שהיא שכבה עם מישהו מחוץ למשפחה, זה נחשב לה לניאוף.
לפי חלק מהפירושים, יש הבדל בין זונה לבין קדשה – זונה היא אישה שמוכרת את גופה למטרות “חול”, וקדשה היא אישה שמפקירה את גופה כחלק מפולחן לאל. לפי זה אפשר לפרש כאן, ע”פ הלל גרשוני:
- יהודה חשב את תמר
לזונה(ולא קדשה) כי היא כיסתה את פניה: הקדשות לא היו מכסות את פניהן כי היו גאות במעשיהן, שנעשו לשם האל; הזונות הרגילות היו מכסות את פניהן מתוך בושה.- חירה העדולמי, רעהו של יהודה, שאל על הקדשה (ולא על הזונה), כי התבייש לומר לאנשי המקום שיש לו קשר עם זונה; קשר עם קדשה לא נחשב מבייש, כי הוא נעשה לשם האל. הוא קיווה, שאנשי המקום יגידו לו “אין כאן קדשה אבל יש כאן זונה”, וכך ימצא את האישה בלי להודות שהיה לו קשר עם זונה. לאחר שתוכניתו נכשלה והוא לא מצא אותה, אמר לו יהודה שיפסיק לחפש “
פן נהיה לבוז” – אם נשאל יותר מדי שאלות, בסוף יבינו שאנחנו מחפשים את הזונה ולא את הקדשה…(ע”כ)ומסתבר שיש ספר בשם “כי כסתה פניה” מאת חוה עציוני- הלוי. אם יש מי שקרא/ה את הספר אנא המליצו!!!!וכמו בפעמים קודמות – קצר המצע (הגליון) מהשתרע (מלהסתער) על הפרשה.שבת שלוםשבוע טובלהת