From:
Date: Sun, Aug 11, 2019 at 1:09 AM
Subject: אלה הדברים, את כל הדברים, לשני המלכים האלה
To:
Date: Sun, Aug 11, 2019 at 1:09 AM
Subject: אלה הדברים, את כל הדברים, לשני המלכים האלה
To:
צום קל – לצמים
ובבניין ירושליים ננוחם
אֵיכָ֥ה אֶשָּׂ֖א לְבַדִּ֑י
מדרש לתשעה באב
…… שלשה נתנבאו בלשון איכה משה ישעיה וירמיה. משה אמר (דברים א, יב): “איכה אשא לבדי וגו'” ישעיה אמר (ישעיה א, כא): “איכה היתה לזונה” ירמיה אמר “איכה ישבה בדד”.אמר רבי לוי משל למטרונה שהיו לה שלושה שושבינין אחד ראה אותה בשלותה ואחד ראה אותה בפחזותה ואחד ראה אותה בניוולה כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם ואמר “איכה אשא לבדי טרחכם” ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר “איכה היתה לזונה” ירמיה ראה אותם בניוולם ואמר “איכה ישבה”. (איכה רבה א’, א)
ביום אחד אנו קוראים שלושה פסוקי “איכה”: משה רבינו ראה את עם ישראל בתפארתו, ישעיהו ראה את העם חוטא וירמיהו ראה אותו סובל בעונשו.
ולפרשה – הראשונה בחומש דברים. והפרשה תמיד נקראת בשבת לפני תשעה באב וגם נקראת “שבת חזון”
ערב שבת שלום
הפסוק הפותח
אֵ֣לֶּה הַדְּבָרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל-כָּל-יִשְׂרָאֵ֔ל בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן בַּמִּדְבָּ֡ר בָּֽעֲרָבָה֩ מ֨וֹל ס֜וּף בֵּין-פָּארָ֧ן וּבֵין-תֹּ֛פֶל וְלָבָ֑ן וַֽחֲצֵרֹ֖ת וְדִ֥י זָהָֽב:
(כידוע משה רבנו דיבר “ברצף” או ב”רציפות” 40 יום. גם בשבת????)
עיונים קודמים למעוניינים/ות
פרשת דברים – תשע”ג
פרשת דברים – תשע”ד
(על: חומש דברים, הפרשה, השוואה עם סיפורי חומש במדבר)
פרשת דברים – תשע”ה
(על” תוכן, מבנה, אירועים, גם בי התאנף, חטא המרגלים, ותשבו ותבכו… ולא שמע… ולא האזין, עוג ומיטתו)
פרשת דברים – תשע”ו
(על: מבנה הספר, אלה – ואלה, 11 יום מחורב, איכה אשא…, ותקרבו אלי…. נשלחה אנשים, .., חטאנו….ותחגרו איש כלי מלחמתו, אל תתגרו בם)
פרשת דברים – תשע”ז
(על: פסוק ב’, פסוק ז’, יוסף עליכם ככם אלף פעמים, אחיכם עשיו – 3 איסורים ומלחמה אחת קומו סעו)
פרשת דברים – תשע”ח
(על” פסוקים ראשונים, אלה הדברים אשר דיבר…, הואיל משה באר, פנו וסעו לכם…. בואו ורשו, גיאוגרפיה, גבולות הארץ)
התורה בכלל וחומש דברים בפרטף וגם חומש דברים מול 3 החומשים שלפניו מכיל הרבה תמיהות ולא מעט סתירות. וכבר רבות נכתב על זה.
לפי הסגנון התנ”כי/תורתי, קשה לחלק את הפרק. השימוש התכוף ב “ו” ההיפוך שאוטומטית מתייחסים אליו כ “ו” החיבור גורם לכך שאפשר לקרא את פרשת דברים (אם לא את כל החומש) “בנשימה אחת”.
פסוקים נבחרים
פסוקי פתיחה
אַחַ֨ד עָשָׂ֥ר יוֹם֙ מֵֽחֹרֵ֔ב דֶּ֖רֶךְ הַר-שֵׂעִ֑יר עַ֖ד קָדֵ֥שׁ בַּרְנֵֽעַ: וַֽיְהִי֙ בְּאַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּעַשְׁתֵּֽי-עָשָׂ֥ר חֹ֖דֶשׁ בְּאֶחָ֣ד לַחֹ֑דֶשׁ דִּבֶּ֤ר מֹשֶׁה֙ אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כְּ֠כֹל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֹת֖וֹ אֲלֵהֶֽם: ….
בְּעֵ֥בֶר הַיַּרְדֵּ֖ן בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֑ב הוֹאִ֣יל מֹשֶׁ֔ה בֵּאֵ֛ר אֶת-הַתּוֹרָ֥ה הַזֹּ֖את לֵאמֹֽר:
יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֵ֛ינוּ דִּבֶּ֥ר אֵלֵ֖ינוּ בְּחֹרֵ֣ב לֵאמֹ֑ר רַב-לָכֶ֥ם שֶׁ֖בֶת בָּהָ֥ר הַזֶּֽה: ….
ראֵ֛ה נָתַ֥תִּי לִפְנֵיכֶ֖ם אֶת-הָאָ֑רֶץ בֹּ֚אוּ וּרְשׁ֣וּ אֶת-הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִשְׁבַּ֣ע יְהֹוָ֠ה לַֽאֲבֹ֨תֵיכֶ֜ם לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַֽעֲקֹב֙ לָתֵ֣ת לָהֶ֔ם וּלְזַרְעָ֖ם אַֽחֲרֵיהֶֽם
וָֽאֹמַ֣ר אֲלֵכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר לֹֽא-אוּכַ֥ל לְבַדִּ֖י שְׂאֵ֥ת אֶתְכֶֽם:
הָב֣וּ לָ֠כֶם אֲנָשִׁ֨ים חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִֽידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַֽאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָֽאשֵׁיכֶֽם: {יד} וַֽתַּֽ
יופי מרשים של פתיחת החומש החמישי שנקרא “משנה תורה”, שמסכם אירועים, מרחיב את מגוון המצוות, מנבא שחורות ומסיים בשירה וברכה.
מי כתב? מי אמר? הפסוקים קצת מבלבלים.
אסטה לרגע לעיון דקדוקי קצר —
מעניין השימוש בשורש א.מ.ר לעומת השימוש בשורש ד.ב.ר
בבריאת העולם נאמר “ויאמר א-להים..”
ברוב המקרים האחרים מופע הביטוי :וידבר ה'”
ובפרשתנו כבר בפתיחה מופיעים השימוש בשורש ד.ב.ר ובשורש א.מ.ר, מספר פעמים.
ייתכן שכאשר מדברים לא תמיד מצפים למענה.
אחזור לשאילה המתמיהה, מי/מתי כתב את ספר דברים. משה כאמור דיבר. האם הוא קרא את זה מהכתב? כנראה שלא, כיוון שנראה/נקרא בעוד מספר שבועות
וַיִּכְתֹּ֣ב מֹשֶׁה֘ אֶת-הַתּוֹרָ֣ה הַזֹּאת֒ וַֽיִּתְּנָ֗הּ אֶל-הַכֹּֽהֲנִים֙ בְּנֵ֣י לֵוִ֔י הַנֹּ֣שְׂאִ֔ים אֶת-אֲר֖וֹן בְּרִ֣ית יְהֹוָ֑ה וְאֶל-כָּל-זִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל:
ברור למאמין שהכל נכתב מפי ה’. אז אין בעייה – גדולה. יש סתירות – אז מה? האם בימינו – סוף סוף הכל כבר ידוע? אבל לפי הקריאה הפשוטה, במיוחד לפי הפסוקים הראשונים בפרשה קשה להבין שה’ כתב או הכתיב את המילים הללו כמות שהן.
ועל הנושא “מי כתב/ערך את התורה” כבר נשברו הרבה קולמוסים ונשפך הרבה דיו. וכבר הזכרתי פעם את הכתיבה הניסית בשבת והפעם אחזור שוב אבל מתוך מאמר מתוצרת בר-אילן ב –
מה בדיוק כתב משה, מתי, וכיצד – בקעה רחבה הניחו לדרשנים להתגדר בה, וכאן יוקדש לנושא זה מעט מזעיר. ראשית, יצוין שכבר בתקופת התלמוד באו הדרשנים והוסיפו שלמעשה לא ספר תורה אחד, כלומר לא הסתפקו הדרשנים בתורה 1 כתב משה כי אם ספרי תורה רבים: ‘שנים עשר לשנים עשר השבטים, ואחת הניח בארון .’.., ודרשו ש-13 ספרי תורה נכתבו, והכול אירע ‘בו ביום’, כלומר ביום שבו מת משה (והכתוב מעיד עליו כי “בְּמֹתוֹ לֹא- כָהֲתָה עֵינוֹ וְ לֹא-נָס לֵחֹה” דב’ לד:ז). והואיל ומשה רבנו מתואר בתורה כאחד מנביאי הכתב ( הגדולים שמ’ יז:יד; כד:ד; במ’לג:ב; דב’ לא:ט), אולי לא הייתה מתעוררת קושיה עקב דרשה זו. ואולם לאחר זמן צירפו למסורת חז “לזו העוסקת ב- 13 ספרי תורה שכתב משה , מסורת נוספת שמקורה בגאונים, ובה החזיקו גם כמה מחכמי
אשכנז. לפי , מסורת זו משה מת בשבת, וכך התעוררה הקושיה בכל חומרתה: כיצד כתב משה רבנו (י”ג ספרי תורה) בשבת?
עתה הפלא לא היה שאדם בן 120 כותב 13 ספרי תורה ביום אחד, אלא כיצד כתב משה רבנו בשבת!
קושיה זו מתורצת בכתבי ר’ משה סופר, הידוע בכינוי חת”ם-סופר, שבתשובה כתב לאחד מתלמידיו, ר’ נח גבריאל
מה שכתב מעלתו ביישוב קושיית הרא”ש , איך כתב משה רבינו עליו השלום ספר תורה בשבת קודש על ידי שם והשבעת קולמוס, כבר קדמוהו בשל”ה.
קושיה זו מתורצת בכתבי ר’ משה סופר, הידוע בכינוי חת”ם-סופר, שבתשובה כתב לאחד מתלמידיו, ר’ נח גבריאל
מה שכתב מעלתו ביישוב קושיית הרא”ש , איך כתב משה רבינו עליו השלום ספר תורה בשבת קודש על ידי שם והשבעת קולמוס, כבר קדמוהו בשל”ה.
כלומר עמדתו של הרב נח גבריאל תואמת את עמדת ר’ ישעיהו הורוביץ, מחבר הספר “שני לוחות הברית” (של”ה), ולפיו משה רבנו ביום פטירתו לא כתב ספרי תורה בידיו ממש כי אם בהשבעת הקולמוס. על זה ” הוסיף החת ם-סופר שמדובר בחכמה מיוחדת, שאין זו דרך כתיבה רגילה, ועל כן מותר
להשביע את הקולמוס שיכתוב בשבת. … ההנחה המשתמעת מדבריו אלו של החת”ם סופר היא שמשה רבנו היה בקי גדול ברזי הכישוף, אף אם לא נאמרו הדברים בפירוש. ראוי לציין שתיאורו של משה רבנו כמכשף אינו מופיע בתורה שבכתב, אך וה א מוכר באגדות שונות, ובעולם העתיק רווחה דעה בין יהודים ושאינם יהודים כאחד ולפיה משה רבנו בין שאר תכונותיו היה מכשף. מתברר שהחת”ם סופר סבר שמשה כתב את התורה כדרך המכשפים, אף אם קשה להניח שהחת”ם סופר מנה את רבנו עם המכשפים . מכל מקום, ידוע כי “עשרה קבים כשפים ירדו לעולם, תשעה נטלה מצרים, ואחד כל העולם כולו ( ” קידושין מט ע”ב), ואם ןכ , אין זה פלא שמי שגדל בביתו של מלך מצרים, בין חרטומים ומכשפים, למד משהו מאומנותם. ….
ככל הידוע, רעיון זה של כתיבה באמצעות כישוף לא נודע בעולם קודם לימי הביניים, אך ברור שאין בזה כל קושייה על החת”ם סופר . העיקר הוא שנמצא מוצא הלכתי ; ביום אחד , בשבת, כתב משה רבנו 13 ספרי תורה ובכל ספר כ-000,80 מילים), והדבר נעשה בהיתר: בהשבעת הקולמוס.
(ע”כ. מומלץ)
(ואיך אומרים “והמשכיל בעת ההיא ידום)
אז לפחות המאמר מודה שלא משה כתב אלא איזה או יותר נכון אלה היו רובוטים שכתבו. (ה’ הכתיב? לא ברור)
וכבר עיינתי בנושא “מי/מתי…” ויש פער גדול בין המאמינים ללא מאמינים.
וכבר עמדו על זה חז”לינו ואחרים, וניסו בכל כח הגיונם והידע הפילוסופי וכו’ לישב את הסתירות הן בין חומש דברים לחומשים האחרים והן בין התורה לנ”ך.
ואשרי המאמין
מה אומר ההגיון הפשוט האובייקטיבי? התורה (לפחות) מגילות מגילות נכתבה.
בני ישראל כאומה, התחילו כשבטים. השבטים התחילו כמשפחות, המשפחות התחילו כיחידים. “ההיסטוריה” המשפחתית/שבטים התפתחה לאורך מאות שנים עד שהועלתה על הכתב. בבין אברהם למשה, עברו כ 400 שנה. וההיסטוריה המשפחתית העובדתית התפתחהותפחה במרוצת הדורות, וכל דור, הוסיף וניפח לפי מיטב זכרונו וכישוריו בשטח הדמיון.
ואני רק חושב על אפשרות מסויימת שמישהו או מישהם מחוג הסופרים + הכהנים {וכנראה הכהנים הם שהיו גם הסופרים): כתב/ערך את רובו של ספר דברים. ולאחר מכן אחרים הוסיפו/ניפחו לפי צרכיהם ודמיונם את תוכן מה שהתפתח לאחר מכן לארבעת החומשים האחרים, ושהיו כבר קיימים, אולי בצורה יותר מתומצמת (או אפילו מאוד דמיונית שעברה סינון.) כי יש להניח שקורבנות חובה כבר הוקרבו, אבל עדיין לא בצורה מבוקרת
למשל – לפי התיאוריה שאומרת שספר דברים נכתב על ידי שפן הסופר או ידידו חלקיה הכהן, אפשר לשאול למה רשימת קורבנות החובה איננה כלולה בחומש דברים הכהני, כי אם בחומש במדבר.
(ולי אישית נראה שלפי הפסוקים שפותחים את החומש, משה הוא זה שדיבר וייתכן שהוא זה שכתב אותו מתי כמה שעות לפני מותו. או שיהושע כתב מה שהוא שמע ובערב כתב.)
ואגב — ספר דברים לא מזכיר את בלעם???? או את נקמת פנחס??? הרי כל זה קרה, לפי פרשת בלק. זמן מאוד קצר לפני מות משה?????
וַתֹּֽאמְר֣וּ אֵלַ֗י חָטָאנוּ֘ לַֽיהֹוָה֒ אֲנַ֤חְנוּ נַֽעֲלֶה֙ וְנִלְחַ֔מְנוּ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר-צִוָּ֖נוּ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽתַּחְגְּר֗וּ אִ֚ישׁ אֶת-כְּלֵ֣י מִלְחַמְתּוֹ וַ֔תָּהִ֖ינוּ לַֽעֲלֹ֥ת הָהָֽרָה:….
וַיֵּצֵ֨א הָֽאֱמֹרִ֜י הַיּשֵׁ֨ב בָּהָ֤ר הַהוּא֙ לִקְרַאתְכֶ֔ם וַיִּרְדְּפ֣וּ אֶתְכֶ֔ם כַּֽאֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶׂ֖ינָה הַדְּבֹרִ֑ים וַיַּכְּת֥וּ אֶתְכֶ֛ם בְּשֵׂעִ֖יר עַד-חָרְמָֽה: {מה} וַתָּשֻׁ֥
יופי של פסוקים, מעין חזרה בתשובה, אבל העונש מגיע.
אם בני ישראל מודים שחטאו, אז למה ה’ לא סולח להם? ולמה ה’ לא מאזין כאשר הם בכו? ולמה פה “האמורי” ובפרשת שלח היו “העמלקי והכנעני”
קצת מתוך
שם משמואל:
….
וכאשר שמעו שחטאו ושיהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים ההם, הבינו כי יהושע וכלב צדקו במאמרם “אם חפץ בנו” כנ”ל, שהיו מעוררים מדת הרצון, על כן חשבו לתקן זה באמרם הננו ועלינו, ואחר כך ויעפילו לעלות, אף ששוב לא היה להם חשבון ודעת לנצח, אף על פי כן חשבו לעשות רצון השי”ת, שחשבו
כן הוא רצון השי”ת… אך היה גזר דין שיש עמו שבועה שאינו נקרע. (שלח תער”ב)
מבעלי התוספות:
כאשר תעשינה הדבורים – פירוש שעוקצין מכאן ומכאן ואין ממיתין, כך ויכום ויכתום שרדפו אחריהם בהכה ופלט אבל לא הרגום, כדי שלא יגדילו פיהם ונמצא שם שמים מתחלל. ותדע שלא מנה בכאן הנופלים במלחמה כדרך בשאר מלחמות. ונראה שזו המלחמה דוישמע הכנעני מלך ערד, דכתיב שם “וישב ממנו
כאשר תעשינה הדבורים – פירוש שעוקצין מכאן ומכאן ואין ממיתין, כך ויכום ויכתום שרדפו אחריהם בהכה ופלט אבל לא הרגום, כדי שלא יגדילו פיהם ונמצא שם שמים מתחלל. ותדע שלא מנה בכאן הנופלים במלחמה כדרך בשאר מלחמות. ונראה שזו המלחמה דוישמע הכנעני מלך ערד, דכתיב שם “וישב ממנו
שבי”, אבל לא הרגו אחד מהם… (דברים א מד)
מדרש רבה:
…..
כאשר תעשינה הדבורים – מה הדבורה הזו כיון שהיא מכה את האדם מיד מתה, אף אותם כיון שהיה אחד מהם נוגע בכם מיד היתה נפשו יוצאת. מה הדבורה הזאת פורחת, אף הם היו פורחים עליהם. לשעבר היו שומעים שמעכם ומתים, שנאמר (שמות ט”ו) שמעו עמים ירגזון, ועכשיו וירדפו ויכתו אתכם. ולא שמע ה’, כביכול עשיתם מדת הדין כאילו אכזרי. (במדבר פרשה יז ו
…..
כאשר תעשינה הדבורים – מה הדבורה הזו כיון שהיא מכה את האדם מיד מתה, אף אותם כיון שהיה אחד מהם נוגע בכם מיד היתה נפשו יוצאת. מה הדבורה הזאת פורחת, אף הם היו פורחים עליהם. לשעבר היו שומעים שמעכם ומתים, שנאמר (שמות ט”ו) שמעו עמים ירגזון, ועכשיו וירדפו ויכתו אתכם. ולא שמע ה’, כביכול עשיתם מדת הדין כאילו אכזרי. (במדבר פרשה יז ו
העמק דבר:
……
ויכום ויכתום – מתחלה עברו דרך שעיר בשפלה ולא מצאו אנשי שעיר לב לעמוד לנגדם, והעפילו לעלות על ההר, אז רדפו אחריהם העמלקי והכנעני והכו אותם שלא המיתום, אך בבריחתם בהיותם מוכים ונענים בחזרה על בני שעיר, אז הכתום בשעיר עד חרמה, ונשארו קבורים בשעיר שהוא חוצה לארץ, והפר עצתם, והיינו כפילות ויכום ויכתום. (שם שם מה)
……
ויכום ויכתום – מתחלה עברו דרך שעיר בשפלה ולא מצאו אנשי שעיר לב לעמוד לנגדם, והעפילו לעלות על ההר, אז רדפו אחריהם העמלקי והכנעני והכו אותם שלא המיתום, אך בבריחתם בהיותם מוכים ונענים בחזרה על בני שעיר, אז הכתום בשעיר עד חרמה, ונשארו קבורים בשעיר שהוא חוצה לארץ, והפר עצתם, והיינו כפילות ויכום ויכתום. (שם שם מה)
(ע”כ)
כִּי֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ בֵּֽרַכְךָ֗ בְּכֹל֙ מַֽעֲשֵׂ֣ה יָדֶ֔ךָ יָדַ֣ע לֶכְתְּךָ֔ אֶת-הַמִּדְבָּ֥ר הַגָּדֹ֖ל הַזֶּ֑ה זֶ֣ה | אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֗ה יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ עִמָּ֔ךְ לֹ֥א חָסַ֖רְתָּ דָּבָֽר:
האומנם? מה עם המגפות, שרפים, מחסור במים וכו’ וכו’
הפסוק אומר דרשני (ואינני מוצא)
אז אסיים בתקווה לקיום
הַיּ֣וֹם הַזֶּ֗ה אָחֵל֙ תֵּ֤ת פַּחְדְּךָ֙ וְיִרְאָ֣תְךָ֔ עַל-פְּנֵי֙ הָֽעַמִּ֔ים תַּ֖חַת כָּל-הַשָּׁמָ֑יִם אֲשֶׁ֤ר יִשְׁמְעוּן֙ שִׁמְעֲךָ֔ וְרָֽגְז֥וּ וְחָל֖וּ מִפָּנֶֽיךָ
שבת שלום
צום קל
ולהמשך
שבוע טוב
להת