הערה – השבוע, גליון זה נשלח רק ליושבי ארץ ישראל.
בגולה – השבוע, השבת היא יום טוב שני של שבועות וקוראים את (כל הבכור, או מתחילים ב -) עשר תעשר..
אז
ערב שבת שלום ליהודי ארץ הקודש
(ערב שני של חג שבועות שמח לקוראי יהודי הגולה שיקבלו את הגליון הנוכחי בעוד שבוע))
פרשת נשא (לקריאה השבת בישראל)
נָשֹׂ֗א אֶת-רֹ֛אשׁ
לפני שבוע התחלנו לספור, והשבוע עדיין ממשיכם בספירה
פרשה וחצי מוקדשים לספירת אוכלוסין. יש לשים לב שנערכו (בו זמנית???) 4 ספירות —
— ספירת (מעמד “ישראל”) 12 שבטים (שנוצרו לפתע???? השבטים לא מוזכרים בגלות מצריים) כאשר שבטי מנשה ואפריים לוקחים את המקום של שבט לוי
שְׂא֗וּ אֶת-רֹאשׁ֨ כָּל-עֲדַ֣ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֔ל לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם….כָּל-זָכָ֖ר לְגֻלְגְּלֹתָֽם: מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה תִּפְקְד֥וּ אֹתָ֛ם
— ספירת שבט לוי, מבן חודש ומעלה
פְּקֹד֙ אֶת-בְּנֵ֣י לֵוִ֔י לְבֵ֥ית אֲבֹתָ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָ֑ם כָּל-זָכָ֛ר מִבֶּן-חֹ֥דֶשׁ וָמַ֖עְלָה
— ספירת הבכורים משנים עשר השבטים (לא כולל שבט לוי)
פְּקֹ֨ד כָּל-בְּכֹ֤ר זָכָר֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מִבֶּן-חֹ֖דֶשׁ וָמָ֑עְלָה
— ספירת הלוויים המיועדים לעבודה במשכן (לפי חלוקתם לשלוש משפחות – הקהתי הגרשוני והמררי)
נָשֹׂ֗א אֶת-רֹאשׁ֨ בְּנֵ֣י קְהָ֔ת מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י לֵוִ֑י לְמִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֥ית אֲבֹתָֽם: מִבֶּ֨ן שְׁלֹשִׁ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וְעַ֖ד בֶּן-חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה
מה אומרים המספרים הגדולים של אוכלוסיית בני ישראל ושל כל שבט בנפרד? מעשה ניסים? במבט על שבט לוי, הסיפור עוד יותר מסובך. איך הגיען ל- 22,000 זכרים???
מה אירע עם קצב ושיעור הלידה של צאצאי יעקב מירידתם מצריימה עד תחילת השנה השנייה ליציאה.
לוי בן יעקב ירד מצריימה עם שלושה בנים , האם היו לו גם בנות שלא ספרו אותן? כנראה.
אז ירדו למצריים 3 אחים כנראה ושלוש אחיות. והנה מה שכתוב בפרשת וארא
זוְאֵ֨לֶּה שְׁמ֤וֹת בְּנֵֽי־לֵוִי֙ לְתֹ֣לְדֹתָ֔ם (לוי – דור ראשון)
גֵּרְשׁ֕וֹן וּקְהָ֖ת וּמְרָרִ֑י(דור שני)
בְּנֵ֥י גֵֽרְשׁ֛וֹן לִבְנִ֥י וְשִׁמְעִ֖י ( דור שלישי )
|
וּבְנֵ֣י קְהָ֔ת עַמְרָ֣ם וְיִצְהָ֔ר וְחֶבְר֖וֹן וְעֻזִּיאֵ֑ל |
וּבְנֵ֥י מְרָרִ֖י מַחְלִ֣י וּמוּשִׁ֑י אֵ֛לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַלֵּוִ֖י לְתֹֽלְדֹתָֽם:
דור רביעי (יוצאי מצריים) |
וַיִּקַּ֨ח עַמְרָ֜ם אֶת־יוֹכֶ֤בֶד דֹּֽדָתוֹ֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֣לֶד ל֔וֹ אֶת־אַֽהֲרֹ֖ן וְאֶת־משֶׁ֑ה וּ |
וּבְנֵ֖י יִצְהָ֑ר קֹ֥רַח וָנֶ֖פֶג וְזִכְרִֽי: |
וּבְנֵ֖י עֻזִּיאֵ֑ל מִֽישָׁאֵ֥ל וְאֶלְצָפָ֖ן וְסִתְרִֽי:
(דור חמישי) |
וַיִּקַּ֨ח אַֽהֲרֹ֜ן אֶת־אֱלִישֶׁ֧בַע בַּת־עַמִּֽינָדָ֛ב אֲח֥וֹת נַחְשׁ֖וֹן ל֣וֹ לְאִשָּׁ֑ה וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת־נָדָב֙ וְאֶת־אֲבִיה֔וּא אֶת־אֶלְעָזָ֖ר וְאֶת־אִֽיתָמָֽר: |
וּבְנֵ֣י קֹ֔רַח אַסִּ֥יר וְאֶלְקָנָ֖ה וַֽאֲבִֽיאָסָ֑ף אֵ֖לֶּה מִשְׁפְּחֹ֥ת הַקָּרְחִֽי: |
וְאֶלְעָזָ֨ר בֶּן־אַֽהֲרֹ֜ן לָֽקַח־ל֨וֹ מִבְּנ֤וֹת פּֽוּטִיאֵל֙ ל֣וֹ לְאִשָּׁ֔ה וַתֵּ֥לֶד ל֖וֹ אֶת־פִּֽינְחָ֑ס אֵ֗לֶּה רָאשֵׁ֛י אֲב֥וֹת הַֽלְוִיִּ֖ם לְמִשְׁפְּחֹתָֽם: |
משום מה לא כתוב שעמרם הוליד את מרים (?????) אבל נניח שנולדו פחות או יותר אותו מספר בנות כמו בנים.
אז בערך בזמן לידת משה – דור רביעי ללוי , יש לנו כ – 8 נכדים, ולפחות 8 נינים (לא כתוב בפרשה מה היה לחברון??? לפי דברי הימים א’, פרק כ”ג, פסוק י”ט, היו לו 4 בנים. והרשב”ם מתרץ)
מלידת משה עד יציאת מצריים עברו 80 שנה. מהיכן הגיעו כ- 22 אלף לוויים ממין זכר (עוד כ -22 אלף ממין נקבה) תוך זמן קצר?
ועוד בעייה מספרית דמוגראפית)
מספר בכורי ישראל כ – 22,300. וזה מתוך כ – 600,000 זכרים מגיל 20. (יש להניח שהיו עוד כ – 150,000 (ז.) מתחתלגיל 20) כלומר שעל כל בכור (ז.) היו עוד כ – 30 (ז.) אחים.
משהו שלא מסתדר לי ????. ואכן כבר נשאלה שאילה זו במאמר (ארוך שכולל מודל מתמטיקאי) ב –
……
ויהי כל בכור זכר במספר שמֹות מבן חדש ומעלה לפקדיהם
שנים ועשרים אלף שלשה ושבעים ומאתים.
האם מספר זה תואם את גודל האוכלוסייה הכללית של בני ישראל? הבה נבדוק: מספר הבוגרים בישראל מבן עשרים שנה ומעלה היה כ1,200,000- זכרים ונקבות. אולם הבכורות נמנו מבן חודש ומעלה, וכדי לקבל את היחס בין מספר הבכורות לבין האוכלוסייה כולה, עלינו להשלים בקירוב את מספרם של הצעירים עד גיל עשרים שנה. מבחינה דמוגרפית סביר שמספרם גדול בהרבה מאלו שהם בני עשרים ומעלה. אנו נתפוס את המועט ונשער שמספרם היה כעין המספר הקודם, ונקבל אוכלוסייה כללית של 2,400,000 לפחות. באוכלוסייה זו ישנם כ44,000- בכורות – בנים או בנות שנולדו ראשונים. נמצא כי לכל נולד ראשון ישנם בממוצע כ55- אחים ואחיות!
הסעיף הקודם בעיוננו מאפשר לנו להשוות תוצאה מדהימה זו לתוצאה שתתקבל בשבט לוי, אלא ששם – על פי פירושם של חז”ל – אנו נמצאים על בסיס מדויק יותר: על אוכלוסייה כוללת של 22,300 זכרים ישנם 300 בכורות זכרים, ואם כן מספר הילדים הממוצע במשפחת לוויים היה 74!
…..מספר הבכורות הוא אפוא קטן בצורה בלתי-אפשרית, והדבר מעיד כי משהו משובש בהבנתנו. קדמונינו לא שאלו שאלה זו, אולם אנו איננו פטורים מלחפש לה תשובה.
אינני יודע כיצד ישפיע הדבר על התוצאה הסופית במה שנוגע לשאלת הבכורות, ואם ניתן יהיה עדיין להתאים את המודל המתמטי ללידת 22,273 בכורות בשנה אחת. אף אם לא כן, עדיף להישאר בקושיה, ולצפות לכך שכיוון המחשבה שהלך בו מחבר המאמר יזכה בעתיד לביסוס חדש, או שמא יימצא באחד הימים פתרון שונה ומאיר עיניים לקושיה חמורה זו. (ע”כ. מומלץ למעוניינים/ות בחשבון)
(אבל לא כאן המקום והזמן לדיון בנושא)
להרחבת הידע מומלץ לעיין במאמרים להלן
רק נזכור – הרי לפני כ- 11 שבועות (פרשת פקודי- כהמשך לפרשת כי תשא) כבר ספרו את בי ישראל לפי מחצית השקל לגולגולת.
אז למה ספרו שנית.? או יותר נכון, למה ה’ מצווה או צריך שיספרו? האם זו הוראה חינוכית? שעל המנהיג – משה רבנו צריך לדעת “בדיוק כמה אנשים – יוצאי צבא יש לו.
מתוך דיון בנושא ב –
…..
א. האם מבחינה טכנית נערך המפקד באותו אופן, כלומר על ידי מחצית השקל? אם כן, מה נעשה בכסף שנאסף?
ב. כיצד יתכן שתוצאות המפקד הן זהות למפקד שבפרשת כי תשא?
ג. לשם מה יש צורך למנות שוב את ישראל שבעה חודשים בלבד לאחר שנמנו כבר?
צורת המפקד
בפרשתנו לא מוזכר ענין “מחצית השקל” כלל. למרות זאת, רוב המפרשים שראיתי מאוחדים בדיעה שהמפקד נערך על ידי מחצית השקל. הבנתם היא שהצווי בתחילת פרשת כי תשא הוא כללי – “כי תשא את ראש בני ישראל לפקודיהם” – כלומר שכל אימת שיפקדו את בני ישראל הדבר ייעשה על ידי נתינת מחצית השקל, כיון שמנייתם של ישראל יש בה סכנה.
יוצא מן הכלל הוא האברבנאל שטוען שאין חשש סכנה במפקד הנערך על פי ציוויו המפורש של הקב”ה, ורק בפרשת כי תשא נפקדו במחצית השקל על-פי ציווי ה’, כיון שלפי הציווי היה צורך בכסף לשם יציקת האדנים למשכן. …
המפקד כלל גם אלמנט נוסף – סידור עם ישראל לשבטיו לפי דגלים, וגם למהלך זה היו מטרות. אחת התוצאות הראשוניות, שאפשר לראותה כאחת ממטרות המפקד, היתה הרחקתם של ישראל מן הערב-רב שהיה בתוכם. עד המפקד היו הערב-רב שוכנים בתוך ישראל, ומסוגלים להשפיע עליהם, כפי שאכן קרה בחטא העגל. עכשיו נקבעו סדרים חדשים, בתוך המחנה שכנו רק מי שנתייחסו לשבטי בני ישראל, וכל הגרים והנספחים שכנו מחוץ למחנה. אפילו מי שאמו מישראל אך אביו לא היה ישראלי לא היה יכול לשכון בתוך המחנה. כפי שמתואר על ידי חז”ל בפרשת המגדף (ויקרא כד, י) שהיה בן אשה ישראלית והוא בן איש מצרי ולא נתנו לו לטעת את אהלו בתוך מחנה דן. (ע”כ)
עיונים קודמים
פרשת נשא – תשע”ד
http://toratami.com/?p=155
תשע”ה
http://toratami.com/?p=392
(על: (מבן 30 עד 50…, כל צרוע וכל זב, תורת הקנאות אשר תשטה אישה, ויהי ביום כלות משה להקים יקריבו הנשיאים)
פרשת נשא – תשע”ו
http://toratami.com/?p=582
(על – נשא את ראש בני גרשון…,ושכב איש איתה שכבת…,איש או אישה כי יפליא לנדור…, אסקיזם, ושמו את שמי על…,
פרשת נשא – תשע”ז
http://toratami.com/?p=781
(על: סמיכות נושאים, ספירות/מיפקדים, כי יעשו מכל חטאת, סוטה, ויקריבו הנשיאים)
פרשת נשא – תשע”ח
http://toratami.com/?p=995
(ועל: וישלחו מן המחנה…, למעל מעל, איש איש כי תשטה אשתו ומעלה…, איש או אישה כי יפליא…, כה תברכ
פרשת נשא – תשע”ט
(על: גודל צבא, מים קדושים,)
ולרענון השבועי –
כמו שמצויין בגליונות קודמים, מומלץ שוב לעיין בויקיפדיה ב-
פרשתנו עוסקת בהרבה נושאים, מעין תפזורת שבמבט ראשון או שני אין כל קשר ביניהם. מתוך מאמר , שכוללך ניתוח ספר במדבר ועובר לניתוח פרשת נשא ב –
…. פרשת נשא מכילה רצף פרשיות, הנראה במבט ראשון כנעדר קשר הגיוני:
חובות הלוויים (פרק ד’).
· דיני קרבן חטאת וסוטה (פרק ה’).
· דיני נזיר וברכת כוהנים (פרק ו’).
· טקס חנוכת המשכן (פרק ז’).
עם קצת דמיון נוכל, כמובן, למצוא נקודת השקה כלשהי בין כל זוג פרשיות, אך ברור שעל פי הפשט אין להן כמעט דבר במשותף. מדוע, אם כן, כורכת אותן התורה יחדיו?
להבנת העניין עלינו לנתח את מבנה הספר ולמצוא את הנושא המייחד אותו. בתוך כך נחשוף תבנית מעניינת למדיי, ייחודית לספר במדבר, אשר תסביר מדוע נראות פרשיות רבות בספר כבלתי-מתאימות. …..
פשוטו של מדרש
אם המבנה המיוחד של במדבר מכוון, מתבקש הדבר שנתפתה למצוא קשר, אפילו רופף, בין המצוות ‘הבלתי-קשורות’ הללו לבין הסיפור המסודר שבספר במדבר. תבנית זו עשויה להיות פשט של דרש: התורה סומכת בכוונה תחילה פרשיות מסוימות זו לזו, על אף שניתנו בזמנים שונים ואף על פי שהן נראות בלתי-קשורות, על מנת שנחפש קשר תוכני ביניהן! כך רומזת לנו התורה באמצעות פשט המבנה, כי אנו חייבים לחפש אחר הדרש. סגנון יחידאי זה של ספר במדבר מעמיד בפנינו את האתגר למצוא קשר תוכני בין ‘המצוות לדורות’ לבין הסיפור השוטף [זה גם מסביר את השאלה ‘למה נסמכה’ החוזרת במפרשים לעתים קרובות].
בלמדנו את ספר במדבר אל לנו להתפלא על מצוות שאינן נראות שייכות. אדרבה: אנו נדרשים לנסות לחשוף מסר עדין יותר שהתורה בחרה להעביר לנו בסמיכה המכוונת של מצוות אלו לחלק הסיפורי. (ע”כ. מומלץ לעיון נוסף)
ומבחר פסוקים לפי נושאי הפרשה
המשך ספירת הלוויים וחלוקת עבודה
כָּֽל-הַפְּקֻדִ֡ים אֲשֶׁר֩ פָּקַ֨ד מֹשֶׁ֧ה… אֶת-הַלְוִיִּ֑ם מִבֶּ֨ן שְׁלֹשִׁ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה וְעַ֖ד בֶּן-חֲמִשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה כָּל-הַבָּ֗א לַֽעֲבֹ֨ד עֲבֹדַ֧ת עֲבֹדָ֛ה וַֽעֲבֹדַ֥ת מַשָּׂ֖א אִ֥ישׁ אִ֛ישׁ עַל-עֲבֹֽדָת֖וֹ וְעַל-מַשָּׂא֑וֹ
טיפול במצורעים וכו’
צַ֚ו אֶת-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וִֽישַׁלְּחוּ֙ מִן-הַֽמַּחֲנֶ֔ה כָּל-צָר֖וּעַ וְכָל-זָ֑ב וְכֹ֖ל טָמֵ֥א לָנָֽפֶשׁ:
מועלים שחוזרים בתשובה
אִ֣ישׁ אֽוֹ-אִשָּׁ֗ה כִּ֤י יַֽעֲשׂוּ֙ מִכָּל-חַטֹּ֣את הָֽאָדָ֔ם לִמְעֹ֥ל מַ֖עַל… וְהִתְוַדּ֗וּ אֶֽת-חַטָּאתָם֘
אישה סוטה
אִ֥ישׁ אִישׁ֙ כִּֽי-תִשְׂטֶ֣ה אִשְׁתּ֔וֹ וּמָֽעֲלָ֥ה ב֖וֹ מָֽעַל: …וְעָבַ֨ר עָלָ֧יו רֽוּחַ-קִנְאָ֛ה וְקִנֵּ֥א אֶת-אִשְׁתּ֖וֹ וְהִ֣וא נִטְמָ֑אָה אֽוֹ… וְהִ֖יא לֹ֥א נִטְמָֽאָה:
תורת הנזיר
וְאָֽמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם אִ֣ישׁ אֽוֹ-אִשָּׁ֗ה כִּ֤י יַפְלִא֙ לִנְדֹּר֙ נֶ֣דֶר נָזִ֔יר לְהַזִּ֖יר… מִיַּ֤יִן וְשֵׁכָר֙ יַזִּ֔יר
ברכת כהנים
כֹּ֥ה תְבָֽרֲכ֖וּ אֶת-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אָמ֖וֹר לָהֶֽם: … יְבָֽרֶכְךָ֥
מתנות הנשיאים כקבוצה
וַיַּקְרִ֨יבוּ֙ נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל….וַיָּבִ֨יאוּ…שֵׁשׁ-עֶגְלֹ֥ת צָב֙ וּשְׁנֵ֣י עָשָׂ֣ר בָּקָ֔ר עֲגָלָ֛ה עַל-שְׁנֵ֥י הַנְּשִׂאִ֖ים וְשׁ֣וֹר לְאֶחָ֑ד …
קורבנות הנשיאים – נשיא ליום
וַיְהִ֗י הַמַּקְרִ֛יב בַּיּ֥וֹם …. וְקָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת-כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת…..
סיום – תקשורת ה’ עם משה
וּבְבֹ֨א מֹשֶׁ֜ה אֶל-אֹ֣הֶל מוֹעֵד֘ לְדַבֵּ֣ר אִתּוֹ֒ וַיִּשְׁמַ֨ע אֶת-הַקּ֜וֹל מִדַּבֵּ֣ר אֵלָ֗יו מֵעַ֤ל הַכַּפֹּ֨רֶת֙ אֲשֶׁר֙ עַל-אֲרֹ֣ן הָֽעֵדֻ֔ת מִבֵּ֖ין שְׁנֵ֣י הַכְּרֻבִ֑ים וַיְדַבֵּ֖ר אֵלָֽיו
נושאים ופסוקים לעיון נוסף
תפקידי הלוויים
לפני שבוע קראנו על תפקיד הלוויים בחנייה – שמירה
אַתָּ֡ה הַפְקֵ֣ד אֶת-הַלְוִיִּם֩ עַל-מִשְׁכַּ֨ן הָֽעֵדֻ֜ת…הֵ֜מָּה יִשְׂא֤וּ אֶת-הַמִּשְׁכָּן֙ …וְהֵ֖ם יְשָֽׁרְתֻ֑הוּ וְסָבִ֥יב לַמִּשְׁכָּ֖ן יַֽחֲנֽוּ:
וּבִנְסֹ֣עַ הַמִּשְׁכָּ֗ן יוֹרִ֤ידוּ אֹתוֹ֙ הַלְוִיִּ֔ם וּבַֽחֲנֹת֙ הַמִּשְׁכָּ֔ן יָקִ֥ימוּ אֹת֖וֹ הַלְוִיִּ֑ם וְהַזָּ֥ר הַקָּרֵ֖ב יוּמָֽת
וְהַלְוִיִּ֗ם יַֽחֲנ֤וּ סָבִיב֙ לְמִשְׁכַּ֣ן הָֽעֵדֻ֔ת וְלֹֽא-יִהְיֶ֣ה קֶ֔צֶף עַל-עֲדַ֖ת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְשָֽׁמְרוּ֙ הַלְוִיִּ֔ם אֶת-מִשְׁמֶ֖רֶת מִשְׁכַּ֥ן הָֽעֵדֽוּת:
הַקְרֵב֙ אֶת-מַטֵּ֣ה לֵוִ֔י … וְשָֽׁמְר֣וּ אֶת-מִשְׁמַרְתּ֗וֹ וְאֶת-מִשְׁמֶ֨רֶת֙ כָּל-הָ֣עֵדָ֔ה…. וְשָֽׁמְר֗וּ אֶֽת-כָּל-כְּלֵי֙ אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְאֶת-מִשְׁמֶ֖רֶת בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לַֽעֲבֹ֖ד אֶת-עֲבֹדַ֥ת הַמִּשְׁכָּֽן
(פסוק קצת ל ברור, אי”ה בפעם הבאה – בנושא עבודת 22,300 הלוויים ב – 40 שנות הנדודים????)
והשבוע קראנו —
בְּנֵ֖י מְרָרִ֑י לְמִשְׁפְּחֹתָ֥ם לְבֵית-אֲבֹתָ֖ם תִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם:
מִבֶּן֩ שְׁלֹשִׁ֨ים שָׁנָ֜ה וָמַ֗עְלָה וְעַ֛ד בֶּן-חֲמִשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה תִּפְקְדֵ֑ם כָּל-הַבָּא֙ לַצָּבָ֔א לַֽעֲבֹ֕ד אֶת-עֲבֹדַ֖ת אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:
וְזֹאת֙ מִשְׁמֶ֣רֶת מַשָּׂאָ֔ם לְכָל-עֲבֹֽדָתָ֖ם בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד קַרְשֵׁי֙ הַמִּשְׁכָּ֔ן וּבְרִיחָ֖יו
מתוך מאמר – סיכום תפקידי ועבודת הלוויים ב –
כאשר בית המקדש התקיים באופן ראשוני על ידי משכן נייד הניתן לפירוק והרכבה, היה על הלויים תפקיד לפרק ולהרכיב את המשכן, ולשאתו בדרך ממקום למקום. משפחת קהת נשאה את כלי המשכן – ארון הברית, שולחן לחם הפנים ועוד, ומפאת קדושתם של הכלים נדרשו הקהתים לשאת את הכלים בידיהם, ולא בעגלה, ככתוב: “כי עבודת הקדש עליהם, בכתף ישאו”[10]. משפחות גרשון ומררי, הנושאות את קרשי המשכן ויריעותיו, קיבלו לשם כך עגלות.
בזמן חנייתם של בני ישראל במדבר, חנה שבט לוי במרכז מסביב למשכן ואזור חנייתם כונה בשם מחנה לויה אשר קדושתו הייתה גדולה מקדושת כלל מחנה ישראל ולכך היו השלכות הלכתיות.
- אוהליהם של משפחות משה ואהרון היו ממזרח לאוהל מועד במקביל לשבטים, יהודה יששכר וזבולון. שבטי דגל המזרח, היו הראשונים בסדר המסע וסדר החניה. אחריהם צעדו שבטי דגל דרום וכן משפחת הקהתי וכלי המשכן.
- אוהליהם של בני משפחת הקהתי היו מדרום לאוהל מועד, במקביל לשבטים ראובן שמעון וגד. במחלוקת קרח ועדתו היה ביטוי לשכנות זו כאשר לסיעתו של קרח חברו דתן ואבירם ואון בן פלת משבט ראובן.
- אוהליהם של בני משפחת המררי היו מצפון לאוהל מועד, במקביל לשבטים: דן, אשר ונפתלי.
- אוהליהם של בני משפחת הגרשוני היו ממערב לאוהל מועד, במקביל לשבטים: אפרים, מנשה ובנימין. שבטי דגל המערב היו האחרונים בסדר המסע. (ע”כ)
זֹ֣את עֲבֹדַ֔ת מִשְׁפְּחֹ֖ת הַגֵּֽרְשֻׁנִּ֑י לַֽעֲבֹ֖ד וּלְמַשָּֽׂא: וְנָ֨שְׂא֜וּ אֶת-יְרִיעֹ֤ת הַמִּשְׁכָּן֙
בְּנֵ֖י מְרָרִ֑י… וְזֹאת֙ מִשְׁמֶ֣רֶת מַשָּׂאָ֔ם לְכָל-עֲבֹֽדָתָ֖ם בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד קַרְשֵׁי֙ הַמִּשְׁכָּ֔ן
ומלפני שבוע
זֹ֛את עֲבֹדַ֥ת בְּנֵֽי-קְהָ֖ת בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֑ד קֹ֖דֶשׁ הַקֳּדָשִֽׁים:
וּבָ֨א אַֽהֲרֹ֤ן וּבָנָיו֙ בִּנְסֹ֣עַ הַֽמַּחֲנֶ֔ה וְהוֹרִ֕דוּ אֵ֖ת פָּרֹ֣כֶת הַמָּסָ֑ךְ וְכִ֨סּוּ-בָ֔הּ אֵ֖ת אֲרֹ֥ן הָֽעֵדֻֽת: וְנָֽתְנ֣וּ עָלָ֗יו כְּסוּי֙ עוֹר תַּ֔חַשׁ וּפָֽרְשׂ֧וּ בֶֽגֶד..
.וְנָֽתְנ֣וּ עָ֠לָ֠יו…
וְלָֽקְח֣וּ | בֶּ֣גֶד תְּכֵ֗לֶת וְכִסּ֞וּ אֶת-מְנֹרַ֤ת הַמָּאוֹר֙ וְאֶת-נֵרֹ֣תֶ֔יהָ וְאֶת…
וְעַ֣ל | מִזְבַּ֣ח הַזָּהָ֗ב יִפְרְשׂוּ֙ בֶּ֣גֶד תְּכֵ֔לֶת וְכִסּ֣וּ אֹת֔ו….
וְדִשְּׁנ֖וּ אֶת-הַמִּזְבֵּ֑חַ וּפָרְשׂ֣וּ עָלָ֔יו בֶּ֖גֶד אַרְגָּמָֽן: .. וְנָֽתְנ֣וּ עָ֠לָ֠יו אֶֽת-כָּל-כֵּלָ֞יו…
וְכִלָּ֣ה אַֽהֲרֹן-וּ֠בָנָ֠יו לְכַסֹּ֨ת אֶת-הַקֹּ֜דֶשׁ וְאֶת-כָּל-כְּלֵ֣י הַקֹּ֘דֶשׁ֘..
וְאַֽחֲרֵי-כֵ֗ן יָבֹ֤אוּ בְנֵֽי-קְהָת֙ לָשֵׂ֔את וְלֹֽא-יִגְּע֥וּ אֶל-הַקֹּ֖דֶשׁ וָמֵ֑תוּ אֵ֛לֶּה מַשָּׂ֥א בְנֵֽי-קְהָ֖ת בְּאֹ֥הֶל מוֹעֵֽד:
בגליונות קודמים יש עיון בנושא למה הלוויים. והתשובה המסורתית ידועה. ברור גם ששבט לוי הוא שבטו של משה המנהיג .וכך גם משפחת קהת הייתה משפחתו של משה כך שהקהתים הם שקבלו את עבודת הקודש, שיש להניח שהייתה עבודה קלה. וד”ל) אם כי, הם לא זכו לעזרה מהעגלות שניתנו כמתנה. מעניין רק להיווכח שאהרן ושני בניו היו צריכים לנקות ולכסות את כלי המשכן, ש(לדעתי) הייתה יחסית קשה יותר מנשיאת הכלים על ידי 2,750 קהתים בגיל 30-50.
והרוצה להעמיק, ניתן לעיין בפירוש אברבנאל, ב –
(לא אצטט)
וְאִ֥ישׁ אֶת-קֳדָשָׁ֖יו לוֹ יִֽהְי֑וּ אִ֛ישׁ אֲשֶׁר-יִתֵּ֥ן לַכֹּהֵ֖ן ל֥וֹ יִֽהְיֶֽה
פסוק קצת מזר, אז משהו רוחני מתוך –
….
רמז יש כאן אומר החפץ חיים על התורה [הובא ב’לקח טוב’] לעיקר גדול וחשוב שצריך כל אדם לזכור בכל רגע מימי חייו: רכושו האמיתי הוא אך ורק פירות עמלו הרוחני. עניני קדושה בהם הוא מתעסק.
תורה מצוות תפילה וכדו’, הם קניניו הנצחיים, הם ילווהו בחייו ובמותו. רק ‘קדשיו – לו יהיו’, באמת כל זולתם – קרי הפעולות והענינים הנעשים מכח היצר הרע ובני לוויתו, אינם מהווים קנין אמיתי. ידידי שקר הם הנראים אמנם לאדם כאוהבים, אך כל התחברותם אליו אינה אלא זמנית בלבד, ובעת דוחקו הם עוזבים אותו לנפשו….
‘איש את קדשיו לא יהיו’ – בא להזכירנו וללמדינו מי הם רעינו האמיתיים, אוהבינו ופרקליטינו הנאמנים המוכנים להמליץ טוב בעדינו לפני אדון כל. הם נמצאים אתנו בקביעות ‘לו יהיו’ – חובתינו היא איפא לטפח ידידות זו להרבות אוהבים כאלה במשך חיינו וליהנות מחברתם כל הימים.
כך גם מסתיים הפסוק: ‘אשר יתן לכהן’ לרמז כי רק מה שינתן לרוחניות יועבר לאפיקים רוחניים ‘לו יהיה’ זה מה שיוותר לאדם אחרי מאה ועשרים שנים. (ע”כ)
ומתוך
https://www.sefaria.org/Yalkut_Shimoni_on_Torah.704.1?lang=bi&with=all&lang2=en
ואיש קדשיו לו יהיו. למה נאמר לפי שהוא אומר כל תרומות הקדשים אשר (יקדישו) [ירימו] בני ישראל שומע אני יטלום בזרוע, ת”ל ואיש את קדשיו לו יהיו, [מגיד שטובת הנאת קדשים לבעליהם], הרי שמדד להם בארץ ונתוספו אחרים עליהם יכול קורא אני עליו (ואיש את קדשיו לו יהיו ת”ל) ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה [ת”ל ואיש את קדשיו לו יהיו] או אפי’ מדד לו בקופה ונתוספו אחרים עליהם קורא אני עליו (איש אשר יתן לכהן לו יהיה, ת”ל) ואיש את קדשיו לו יהיו [ת”ל איש אשר יתן לכהן לו יהיה] ר’ יוסי אומר הרי שפדה את בנו בתוך שלשים יום ומת קורא אני עליו ואיש אשר יתן לכהן לו יהיה, ת”ל ואיש את קדשיו לו יהיו, לאחר שלשים יום אין מוציאין מיד כהן, וקורא אני עליו איש אשר יתן לכהן לו יהיה:
ואיש את קדשיו לו יהיו. קדשי ישראל לישראל, מעשר בהמתו (כ) ומעשר כספים ושלמים. קדשי כהן לכהן חטאת ואשמות מעשרות ובכורות. איש אשר יתן, מתנת איש מתנה ואין מתנת קטן מתנה, אין לי אלא מתנת איש מנין אתה מרבה אשה ויורשי קט, אמרת איש אשר יתן לכהן לו יהיה:
(ע”כ. קראתי את הנ”ל ואינני מבין)
וַיַּקְרִ֨יבוּ֙ נְשִׂיאֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל
וַיְהִ֗י הַמַּקְרִ֛יב בַּיּ֥וֹם הָֽרִאשׁ֖וֹן אֶת-קָרְבָּנ֑וֹ
וְקָרְבָּנ֞וֹ קַֽעֲרַת-כֶּ֣סֶף אַחַ֗ת שְׁלֹשִׁ֣ים וּמֵאָה֘ מִשְׁקָלָהּ֒ מִזְרָ֤ק אֶחָד֙ כֶּ֔סֶף שִׁבְעִ֥ים שֶׁ֖קֶל …
כַּ֥ף אַחַ֛ת עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מְלֵאָ֥ה קְטֹֽרֶת:
בְּיוֹם֙ שְׁנֵ֣ים עָשָׂ֣ר י֔וֹם נָשִׂ֖יא לִבְנֵ֣י נַפְתָּלִ֑י
קוראים את 12 הקטעים עם קורבנות/מתנות הנשיאים, וכמה שקוראים יותר, מתפלאים/משתוממים/מוטרדים יותר.
מה באה התורה ללמדנו? שהנשיאים היו מולטימיליונרים? מהיכן? האם העגלות ירדו מהשמיים כמו אבני השוהם? כמו שהעבדים שרק לפני שנה גורשו ממצריים, פתאום בונים משכן כזה מפואר, כיוון שככה ה’ רוצה????ובכלל למה 12 למה כל יום בנפרד?
מאמר שמנסה להסביר את הכתוב –
(לא אצטט)
מעניין גם לנסות ולהבין לפי מה נבחר סדר הנשיאים – נשיא ליום. בעצם השאילה היא יותר כללית. לפי מה נקבע סדר שמות הנשיאים או סדר השבטים בכל פעם שהם מוזכרים. הנשיאים והשבטים מוזכרים מספר פעמים בפרשות במדבר ונשא.
פעם ראשונה – בחירת הנשיאים כפוקדים — פרק א’ – הסדר (שמות ראשונים ואחרונים) –
ראובן, שמעון, יהודה…….. אשר, גד, נפתלי
סדר המפקד
ראובן שמעון, גד….דן, אשר, נפתלי
סדר חנייה
יהודה, יששכר, זבולון…. דן, אשר, נפתלי
סדר ההקרבה
יהודה, יששכר, זבולון …..דן, אשר, נפתלי
לפחות סדר ההקרבה, היה לפי סדר החנייה. – מזרח – דרום – מערב – צפון.
ומסתבר שבטי דן ונפתלי (בני בלהה) – למה????, היו תמיד אחרונים בסדר הבחירה. (דורש המשך בדיקה והשוואה עם מקומות אחרים)
קצת הסברים על נשיאי שבטי ישראל במדבר ועוד, ניתנים ב –
…לא הוברר לחלוטין עד כה מהי משמעות “נשיא” בהקשרים אלו – האם אדם מכובד באופן כוללני או בעל תפקיד מוגדר, ומהי משמעות הרשימות השונות….
על פי ה
ספרי[3], הנשיאים שבתחילת דור המדבר היו מבין השוטרים היהודיים שמינו המצרים בשעבוד מצרים, אותם השוטרים שהוכו על ידי השוטרים המצרים כאשר סירבו לדחוק באחיהם העבדים. ….
- על פי המדרש היה נתנאל תלמיד חכם; ולפי דברי רבי פינחס בן יאיר, היה נתנאל בן צוער הוגה הרעיון של קרבנות הנשיאים. המדרש (המובא בפירוש רש”י במדבר ז’, י”ח) מבוסס על שינוי לשון בולט בפרשתו לעומת אחת-עשר פרשיות הנשיאים האחרות, החוזרות על עצמן בצורה זהה לגמרי: בעוד שאצל כל הנשיאים נאמר “קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת” וכו’, הרי אצל נתנאל בן צוער נאמר “הִקְרִב אֶת קָרְבָּנוֹ קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת” וכו’.
- (ע”כ)
- מסתבר שהיכן שהוא, או מתישהו, בני ישראל במצריים, או מייד לאחר מכן, הסתדרו למשפחותיהם/שבטיהם
בקיצור, יש הרבה מה ללמוד, להבין ולגלות
אז בינתיים
שבת שלום
שבוע טוב
להת