Torat Ami

 ואולי להתרכז ולהעמיק בנושאים מסויימים, ללא קשר לפרשת השבוע, ותלות בלו”ז שבועי.

הארה  2 – בישראל קוראים השבת את פרשת “בהעלתך”

בתפוצות (בגולה) קוראים את פרשת נשא

ערב שבת שלום

פרשת בהעלתך

וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: {ב} דַּבֵּר֙ אֶֽל-אַהֲרֹ֔ן וְאָֽמַרְתָּ֖ אֵלָ֑יו בְּהַעֲלֹֽתְךָ֙ ….וַיַּ֤עַשׂ כֵּן֙ אַֽהֲרֹ֔ן ….כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהֹוָ֖ה אֶת-מֹשֶֽׁה:   

אהרן השתקן??? אהרן הצייתן !!!! תמיד (כמעט)  רק עושה מה שאומרים לו.  וא אינו מהיוזמים

מעניין לנסות להבין, למה ה’ ממעיט לדבר ישירות אל אהרן ומעדיף לדבר עם משה?

עשיםו לו מעיל עם פעמונים ורמונים, חושן, ציץ….לימדו אות להקריב בעלי חיים וכו’, להבחין בנגע צרעת…, לבדוק אישה שבעלה חושד בה וכו’ – ואף מילה מפו, אף לא ציוץ, לא הבעת תודה, או רצון למלא את התפקיד שהוטל עלי,  מעין רובוט בשר ודם.

מה בעצם אנחנו יודעים על אהרן. השאילות הן ===

1. האם אפשר להבחין למה (לעיתים נדירות) ה’ דווקא כן מדבר ישירות אל אהרן?

2.. למה אין לנו, אפילו פעם אחת תגובה ישירה של אהרן, למשל על הבגדים שהכינו לו, על התפקידים שהוטלו עליו. בקיצור, פרט לשניים שלושה מקרים אהרן מתנהג כמו רובוט, שומע ועושה.

3. האם ייתכן שאהרן נעלב מזה שאחיו הצעיר הוא שנבחר להיות המנהיג – איש הקשר בין א-להים לעם בחירתו, והוא, זה שברח ממצריים, נעלם לאיזה 60 שנה, הוא זה שחזר ולפתע אומר לו לאח הבכור מה לעשות?

4. (ושאילת תם), איך אהרן בכלל הכיר את משה אחרי כ – 60 שנות היעדרות?

כבר לפני מספר שבועות סיכמתי ש –

האם זה חשוב או משמעותי? קצת סטטיסטיקה

הפסוק “וידבר ה’ אל משה לאמר” מופיע בתורה 175 פעמים.

הפסוק וידבר ה’ אל משה ואהרן מופיע בתורה כ – 11 פעמים

הפסוק וידבר ה’ אל אהרן (כנראה  רק פעמיים

והפסוק “וידבר א-להים אל משה – פעם אחת (בסנה)

והפסו’ק ויאמר ה’ אל משה …. יש הרבה דיאלוגים בין ה’ למשה, במיוחד לפני יציאת מצריים, השימוש ב”ויאמר” למתן מצוות הוא מועט ביותר. (לעיון בהזדמנות אחרת)

ומתוך פירוש המלבי”ם ב –

https://www.sefaria.org/Malbim_on_Exodus.12.1?lang=bi

…. ויאמר ה’ אל משה ואל אהרן. התבאר בספרא [סימן ד’] שי”ג דברות נאמרו בתורות למשה ולאהרן וכנגדם נאמרו י”ג מעוטים למעט שהיה הדבור רק למשה, ובארתו שם שהי”ג דברות הם י”א פעמים כתיב וידבר אל משה ואל אהרן וב”פ דכתיב וידבר אל אהרן, כי לשון דבור לא נמצא אצל שום נביא רק אצל משה שהיה נביא תורה עיי”ש בארך, אבל בששה מקומות דכתיב ויאמר ה’ אל משה ואל אהרן ס”ל לספרא שהיתה האמירה לשניהם כי לשון אמירה נמצא אצל כל הנביאים וכ”ה לדעת ריה”ג שם עיי”ש. והמכלתא מוסיף שגם במקומות שנאמר ויאמר ה’ אל משה ואל אהרן היתה האמירה למשה לבדו, שהגם שאמירה תצויר אצל אהרן ומצאנו ג”פ דכתיב ויאמר ה’ אל אהרן שבזה בודאי דבר עם אהרן בעצמו, בכ”ז א”א שובא אליו אמירה עם משה ביחד מפני כבודו של משה, שאין מכבודו שישוה לו אחר בקבלת הנבואה שמדרגת משה היה גדולה מכל הנביאים, וע”ז סיים שממעט אהרן מכל הדברות שבתורה חוץ מג’ מקומות שכתוב ויאמר ה’ אל אהרן, מפני שאפשר שבא אמירה לאהרן לבדו אחרי שהיה נביא (ע”כ. דורש עיון)

ומתוך מאמר נוסף ב –

http://ravtzair.blogspot.com/2016/04/blog-post_14.html

….

כמעט ואיננו עוסקים מבחינה פרשנית בפסוקים הכי נפוצים בתורה: “וידבר ה’ אל משה לאמר” או “ויאמר ה’ אל משה לאמר”. אני מבקש להסב את תשומת הלב דווקא לפסוקים אלו בפרשות האחרונות.
דיני טומאה וטהרה מתחילים בסוף פרשת שמיני באותה פרשיה המכילה את דיני הכשרות. פרשה זו מתחילה בפסוק: “וידבר ה’ אל משה ואל אהרן לאמר”.
הפרשיה לאחר מכן עוסקת בדיני יולדת. פרשיה זו מתחילה בפסוק: “וידבר ה’ אל משה לאמר”.
הפרשיה לאחר מכן עוסקת בדיני צרעת בגוף והבגד ומתחילה בפסוק: “וידבר ה’ אל משה ואל אהרן לאמר”.
הפרשיה לאחר מכן עוסקת בדיני טהרת המצורע ומתחילה: “וידבר ה’ אל משה לאמר”.
הפרשיה לאחר מכן עוסקת בדיני צרעת הבית ומתחילה: “וידבר ה’ אל משה ואל אהרן לאמר”.
הפרשיה לאחר מכן עוסקת בדיני טומאת זב, זבה ונדה ומתחילה: “וידבר ה’ אל משה ואל אהרן לאמר”.

הפרשיות המוזכרות לעיל הינן היחידות בספר ויקרא המתחילות במילים “וידבר ה’ אל משה ואל אהרן לאמר”. הלא דבר הוא!

האבן-עזרא מתייחס בכל אחד מהמופעים הנ”ל לתופעה זו ומסביר עניינית מדוע הדיבור היה גם למשה וגם לאהרן:

אבן עזרא ויקרא פרשת שמיני פרק יא פסוק א ד”ה (א) וידבר
(א) וידבר ד’ אל משה ואל אהרן בעבור שהוא הכהן המורה המבדיל בן הטמא ובין הטהור:
אבן עזרא ויקרא פרשת תזריע פרק יג פסוק א ד”ה (א) וידבר
(א) וידבר ה’ אל משה ואל אהרן וטעם אהרן כי על פיו יהיו כל נגעי אדם, מי שיטהר ומי שיטמא:  ……….

אם הזכרנו את כל הפרשות העוסקות בדיני טומאה וטהרה, הרי שראוי להזכיר גם את הפרשה האחרונה העוסקת בדיני טומאה וטהרה, הלא היא פרשת פרה אדומה שבפרשת חוקת, המתחילה במילים: “וידבר ה’ אל משה ואל אהרן לאמר”.

הבה נעיין במקומות נוספים בתורה שהדיבור נאמר בהם במשותף למשה ולאהרן:
שמות פרשת וארא פרק ו פסוק יג
(יג) וַיְדַבֵּר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וַיְצַוֵּם אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶל פַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרָיִם לְהוֹצִיא אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם:

מה אנחנו יודעים על דמותו של אהרן?

הוא היה שלש שנים מבוגר מאחיו הצעיר (בן זקונים) במשפחה. היתה (עדין יש לו) אחות יותר מבוגרת.

וזה מביא אותי לתמיהה הבאה – היכן הייתה מריים כשמשה חזר “הבייתה” בגיל 80? סך כל יודעים עליה שהיא הובילה את הנשים בשירה ומחול אחרי חציית ים סוף, ויותר מאוחר היא עם אהרן (ואולי זה היה אהרן היוזם) שדברו על משה “על אודות האישה הכושית…”. מריים – שהייתה זאת שהצילה את חיי אחיה הצעיר – משה, וחרי השירה והריקוד וקצת רכילות (מוצדקת) היא  נעלמה ונאלמה עד ליום מותה.

ומה אנחנו יודעים על אהרן? — הוא –

— יוצא לפגוש את אחיו כשהוא (אהרן) בן 83, ועוזר לו הן בדיבורים עם פרעה

—  יוצר את עגל הזהב ואחרי זה מאשים את העם

— ן מתנצל שלא אכל את שעיר החטאת

— נרכל עם אחותו על אחיו, ורק היא נענשת

אהרן משום מש נראה לי כאחד שנגרר אחרי או לי ישי אחיו הצעיר

— אהרן לפי פקודת משה עוצר את המגפה

אז מה אומרים חכמינו נ”י שמצטטים בין השאר את חז”לינו

סיכום מויקיפדיה

(לא אצטט)

או

(לא אצטט)

וסיכום שונה על חיי אהרן הכהן ניתן ב –

https://www.hidabroot.org/article/141605 לבין בחירתו, בו זמנית להיות הכהן הגדול

מסתבר שהקישורים לעיל, וכל מה שחיפשתי על אהרן הכהן, מספרים עליו מנקודת מבט מסורתית.

עד כמה שעיינתי, אף אחד לא ניסה  להסביר את הסתירה בין “ובאהרן התאנף ה’ להשמידו” לבין בחירתו מייד לאחר מכן לתפקיד הכהונה לו ולבניו.

עד כמה שאני (ויסלחו לי בבקשה כל חסידי אהרן רודף השלום, אגדה ללא אסמכתא)  אהרן היה בעצם נגררת למשה , האח הצעיר ממנו בשלוש שנים.לע זכור לי ירועחיובי שנעשה מיוזמתו של אהרן. שלושה אירועים שליליים הם

— בניית העגל

–אי קיום הוראות  שעיר החטאת

— רכילות עם אחותו מריים על נישואי משה עם כושית

היות ואהרן וצאצאיו זכו – איכשהו (פנחס רוצח שמרי) לכהונת עולם, לא נותר לחז”ל ברירה, פרט להפיכת אהרן לדמות נשגבה

סטיתי רבות מפרשתנו, אז רק מעוניינים/ות ניתן לעיין האוסף מדרשי חז”ל על משה ואהרן ב –

(לא אצטט)

אז לפרשתנו “בהעלותך”

 עיונים קודמים

פרשת בהעלותך – תשע”ד
http://toratami.com/?p=158

תשע”ה
http://toratami.com/?p=397

(על: כהן, הדלקת נרות במשכן, בחודש השני ב – 14…,  חצוצרות,  קברות התאווה,)

תשע”ו

http://toratami.com/?p=588
(על “וידבר….לאמר, וידבר ה’  אל…דבר…. ואמרת, המנורה, פסח שני, ויהי העם כמתאוננים,  נון הפוכה, האישה הכושית)

פרשת בהעלותך  תשע”ז
http://toratami.com/?p=783
(על: תוכן, מעשה המנורה, על פי ה’ יסעו. בשנה השנית בחודש השני, ויאמר משה  לחובב…, אספה לי 70 איש…)

פרשת בהעלותך – תשע”ח
http://toratami.com/?p=997

(על: תאריכים, ה’ צריך קיום מצוות?,  דבר… ואמרת,  תנה לנו בשר… הרגני נא הרג….. אספה לי, ותדבר מרים ואהרן….,,)

פרשת בהעלותך – תשע”ט

(על ” קורבנות בדבר???? בהעלותך, מבן 5 — 30, והעבירו תער…, הזאת מי חטאת, העלות הענן)

== יש לנו בפרשה כ – 16 – 18 נושאים (תלוי בהגדרה מה הוא נושא נפרד). רוב הנושאים (כרגיל בחומש במדבר ???) אין קשר (ברור) ביניהם.

מה שכן נראה לעין הקורא הוא הנושא הכללי של תחילת ספר במדבר — “התארגנות”

ממצריים יצאו כ -2 מליון נפש – גברים ונשים. באיזה מקום בדרך,  נוצרה (באורח טבעי) הפרדה משפחתית. ונוצר אף הצורך להנחתת הנחיות  הנדרשות להטלת סדר ומשמעת. למשל ספירת אוכלוסין וסידור מקומות חנייה (להקמת אהלים וכו’). נבנה משכן מפואר שמנע נסיעות במשך תקופת הבנייה.  נגמרה הבנייה, יש למנות –  קבוצות עבודה, בינתיים לחגוג את הפסח . ואז מתחים במסע, ויש צורך באיזה כלי “מוסיקלי” לאותת בקולו על בתחלת התנועה וכ’

 אבל מהיכן ולמה צצו פתאום יתרו (עם 7 שמותי) מצד אחד ורכלות אהרן ומרים מצד שני???

 וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמִתְאֹ֣נְנִ֔ים רַ֖ע בְּאָזְנֵ֣י יְהֹוָ֑ה וַיִּשְׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ וַתִּבְעַר-בָּם֙ אֵ֣שׁ יְהֹוָ֔ה וַתֹּ֖אכַל בִּקְצֵ֥ה הַֽמַּחֲנֶֽה:   

 

:”כ”מתאוננים????

כבר יינתי בנושא לפני 4 שנים – נא לעיין.

אירוע מוזר וקצת חסר פשר. אנשים טוענים שרע להם, אז ה’ מקשיב, מתרגז ו”נושף” אש מאפו, ואנשים (כמה???) מתים משריפה.

כנראה שזו אותה אש – או אותו מקור אש ששרף את נדב ואביהוא???

אז עכשיו ברור כשאנשים מתלוננים יש שריפה. כשאנשים משחיתים דרכם יש צונאמי וכו’.

כך נראה גם להלן כשהעם דורש בשר, ואז אכלו מין עוף ???? ופרצה מגיפת קורונה???? וקברו את המתים ב”קברות התאווה”

דריישה למזון בשרי??

וַיֹּ֣אמְר֔וּ מִ֥י יַֽאֲכִלֵ֖נוּ בָּשָֽׂר:  זָכַ֨רְנוּ֙ אֶת-הַדָּגָ֔ה   ….

https://he.wikisource.org/wiki/%D7%9E%22%D7%92_%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%99%D7%90_%D7%93#%D7%A8%D7%A9%22%D7%99_(%D7%9B%D7%9C_%D7%94%D7%A4%D7%A8%D7%A7)(%D7%9B%D7%9C_%D7%94%D7%A4%D7%A1%D7%95%D7%A7)  

ויאמרו מי יאכילנו בשר. וכי מפני שלא היה להם בשר מתרעמים? והלא כבר נאמר שמות יב וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר! יכול אכלום במדבר? והלא בכניסתן לארץ הוא אומר במדבר לב ומקנה רב היה לבני גד ולבני ראובן! אלא שמבקשים עלילה היאך לפרוש מן המקום.  

ויאמרו מי יאכילנו בשר. וכי מפני שלא היה להם בשר מתרעמים? והלא כבר נאמר שמות יב וגם ערב רב עלה אתם וצאן ובקר! יכול אכלום במדבר? והלא בכניסתן לארץ הוא אומר במדבר לב ומקנה רב היה לבני גד ולבני ראובן! אלא שמבקשים עלילה היאך לפרוש מן המקום.  

…..

רמב”ן 

רשימה מוזרה של תלונות על הדיאטה היומיומית במדבר,  – רוצים לאכול (המדבר????) דגים, קושואים, אבטיחים, חציר?????? מה קורה לבני ישראל  או לאספסוף אשר בקרבו?

מה הם הירקות (אבטיח הוא ירק???) והפרי ברשימה

מתוך

… אֲבַטִּיחַ (שם מדעי: Citrullus lanatus) הוא מין של שיח שרוע חד-שנתי ממשפחת הדלועיים שפרותיו משמשים למאכל.

את הקשאים ואת האבטחים – אבטיח

"את הקשאים ואת האבטחים, רבי אמי ורבי אסי: חד אמר: טעם כל המינין טעמו במן, טעם חמשת המינין הללו לא טעמו בו. וחד אמר: טעם כל המינין טעמו טעמן וממשן, והללו טעמן ולא ממשן" (יומא, עה ע"א).

בתרגום השבעים אנו מוצאים את השם pepon ובוולגטה pepo. אונקלוס פירש: “דכירין אנחנא ית נוניא דהוינא אכלין במצרים מגן, ית בוציניא וית אבטיחיא וכרתי ובוצלי ותומי”. בפשיטתא: “פטיחא” ורס”ג: (תפסיר רס”ג לתורה – במדבר יא ה’) “אלבטיך”. הרמב”ם בפיהמ”ש בכל איזכורי האבטיח פירש “בטיך” וכך פירש גם רבי אשתורי הפרחי. אבן עזרא מתייחס לשם הערבי: “אבטיחים – ידוע מלשון קדר, ואין לו ריע במקרא”. רש”י (שם): “אבטחים – בורק”ש”. ד”ר משה קטן(1) גורס כאן “בודיקי”ש” (bodekes) וסבור שהמילה הצרפתית והעברית הם ממקור זהה ומשמעותן אבטיח. ח. צ. אלבוים מעיר שכנראה זיהוי האבטיח אינו מוטל בספק ולכן לא נזקקו רוב הפרשנים לפרשו מה גם שקיימת קרבה בין השם הערבי והעברי. לזיהוי זה שותפים גם החוקרים. יש לציין שהשם היווני pepon, הערבי “בטיך” ומלפפוניא הם שמות קיבוציים הכוללים גם את המלון הנקרא בערבית “אבטיח צהוב” (Cucumis melo) (תמונה 2) אך בפסוק בתורה כנראה הכוונה לאבטיח הפשוט מה גם שספק אם גידלו את המלון במצרים.

בתרגום יונתן מפורש השם אבטיחים “מלפפוניא” אך פירוש זה אינו עולה בקנה אחד עם כמה מקורות משנאיים המונים את המלפפונים יחד עם האבטיחים. “ובירק הקשואים והדלועים והאבטיחים והמלפפונות וכו'” (מעשרות, פ”א מ”ד) ועוד. הרמב”ם (שם) מפרש: “ואבטיחים, “אלבטיך'”. ומלפפונות, “אלכ’יאר”. “אלכ’יאר” הוא הגידול הנקרא בימינו בשם מלפפון הגינה (Cucumis sativus) ויש הסבורים שהוא ה”קשואים” שהוזכרו באותו פסוק (ראו במאמר “אין לך מר בקישות אלא פנימי שבו”). את הזהות שערך תרגום יונתן בין האבטיחים והמלפפונות ניתן להבין אם נניח שהוא סבר שהמלפפון הוא מלון. המלפפון הוא שם יווני שפירושו “תפוח-אבטיח” שנגזר מהסברה שהמלון הוא בן כלאיים לתפוח (melo) ואבטיח (pepon). הכלאה זו מוזכרת בירושלמי (כלאים פ”א דף כז טור א /ה”ב): “רבי יודה אומר עיקרו כלאים אדם נוטל מעה אחת מפיטמה של אבטיח ומעה אחת מפיטמא של תפוח ונותנן בתוך גומא אחת והן נתאחין ונעשין כלאים לפום כן צווחין ליה בלישנא יונא מולפפון” (= לפיכך קוראין לו בלשון יווני מלפפון). לאור כך שהשם אבטיח עשוי לכלול גם את המלון (“אבטיח צהוב”) יכול היה תרגום יונתן לזהות בין האבטיח והמלפפון. לעומת זאת בלשון חז”ל יוחד השם אבטיח למין Citrullus lanatus (אבטיח בלשוננו) ואילו המלפפון הוא המלון.  (ע”כ)

מתוך

ערך זה עוסק בסוג של מספוא. אם התכוונתם לפרי מאכל המוזכר בתורה, ראו שום.

(יפה) אז החציר שבפסוקנו איננו החציר של ימינו אז מעיון על —

מתוך

….

השום והבצל מוזכרים בתנ”ך פעם אחת בלבד, כאחד מהמאכלים שמזכירים בני ישראל כשהם רוצים לשוב למצרים: “זָכַרְנוּ אֶת הַדָּגָה אֲשֶׁר נֹאכַל בְּמִצְרַיִם חִנָּם אֵת הַקִּשֻּׁאִים וְאֵת הָאֲבַטִּחִים וְאֶת הֶחָצִיר וְאֶת הַבְּצָלִים וְאֶת הַשּׁוּמִים” (ספר במדבר, פרק י”א, פסוק ה’). גם החציר המוזכר בפסוק זה, הוא ממשפחת השומים, והיה בשימוש במצרים העתיקה לתיבול ולאכילה^[1] …

בתלמוד הירושלמי נכתב על עזרא הסופר ש”הוא התקין שיהו אוכלין שום בלילי שבתות שהוא מכניס אהבה ומוציא תאוה”” (תלמוד ירושלמי, מסכת מגילה, פרק ד’, הלכה א’), ולכך השום הפך למזון המיוחד לסעודת ליל שבת^[2].

השום הפך למאכל כה מובהק ליהודים, עד שבמשנה מובא שמי שמשתמש בביטוי “אוכלי שום”, הרי כוונתו ליהודים (משנה, מסכת נדרים, פרק ג’, משנה י’). אכילת השום אצל היהודים בולטת במיוחד לעומת התיעוב שהיה קיים לשום אצל הרומאים.

(ע”כ. כשאין ברירה – החציר נעשה מין “שום”???)

זהו ה”כרתי” כפי שאונקלוס תרגם “ואת החציר – וּכְרָתֵי”. זהו גידול ים-תיכוני עתיק, הידוע מיוון, מרומא וממצרים. באירופה הוא ידוע מאז ימי הביניים. במשנה ובתלמוד הוא נזכר פעמים רבות בשם: כרתי, כרישה וקפלוט.

הכרתי משמש במטבח לתיבול, ובתעשיה לייבוש לאבקות מרק. (ע”כ. המאמר המדעי, כולל הסברים נוספים על יתר הפרי והירקות, מומלץ)

https://www.sefaria.org/Or_HaChaim_on_Numbers.11.11.1?lang=bi&with=all&lang2=en  

    ואמר לא מצתי חסר א’, לומר אפילו מיצוי פירוש דבר מועט מהחן לא השגתי:   (ע”כ) 

ועוד -מתוך

… 

 למה הרעות וגו’ ולמה וגו’. קשה למה התחיל בתרעומת הנזק, ואחר כך בתרעומת מניעת התועלת, שהיה צריך לומר, למה לא מצאתי חן וגו’. ולמה הרעות וגו’. אכן הכוונה היא על פי דבריהם ז”ל (שם צ”א) בפסוק:

לך נחה את העם שאמר הקדוש ברוך הוא למשה בני סרבנים הם טרחנים הם וכו’ מקללים אתכם סוקלים אתכם באבנים וכו’, עד כאן לשונם.

ועל זה בא מאמר משה כאן למה הרעות פירוש הטלת עלי הרעה הזאת לסבול רעות בניך, ואחר שקבלתי היה מן הראוי למצוא חן בעיניך, לתת לי עוזר לישא עמי בעול הגדול, ולא כן עשית שנתת עלי כל המשא, ואמר לא מצתי חסר א’, לומר אפילו מיצוי פירוש דבר מועט מהחן לא השגתי.

או ירצה על זה הדרך למה הרעות כמו שפירשתי ואומרו ולמה לא מצאתי פירוש כיון שנתת עלי עול הדבר הזה, יש לי לטעון למה לא מצאתי חן לצד ששמת עלי משא כל העם, ופירוש למ”ד של לשום היא למ”ד הסיבה, ואמר זה משה, לצד שראה כי ביקש שלא יתן להם בשר ולא יהרגם, כדברי המדרש שכתבנו בסמוך. ולא מצא חן בעיני ה’ לקבל תפלתו, גם ראה המסובב מהם שהם גרמו לו מיתה במדבר, וכמה ענפי היגון אשר סובב לו מהם, אשר לא כן היה מן הראוי להשתלם על יגיעו וסבלותו. (ע”כ) 

http://www.hofesh.org.il/freeclass/parashat_hashavua/19/behaalotcha-kalish.html  

   (לא אצטט)

בנראה שכבר אז פרצה איזו מגיפת וירוס (במקום אש,  האף של ה’ שולח וירוס קטלני)

יפה – ה’ בא על “גלשן” רוח ענני, לנזוף באח ובאחות שריכלו על האח הצעיר שלהם ולהעניש את האישה.ה.

בקיצור יש לנו  בפרשה3 אירועים, של עונש, שניים כלליים ואחד פרטי/אישי

— עונש לעם  בשריפה (קלה?) , לאחר תלונות העם – שפגעה בקצה המחנה וַיִּשְׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ וַתִּבְעַר-בָּם֙ אֵ֣שׁ יְהֹוָ֔ה וַתֹּ֖אכַל בִּקְצֵ֥ה הַֽמַּחֲנֶֽה: – לא ברור מה גרמה השריפה

ואז

— עונש לעם במגפה, לאחר אכילת בשר (עוף לא טרי????)  – הַבָּשָׂ֗ר עוֹדֶ֨נּוּ֙ בֵּ֣ין שִׁנֵּיהֶ֔ם טֶ֖רֶם יִכָּרֵ֑ת וְאַ֤ף יְהֹוָה֙ חָרָ֣ה בָעָ֔ם וַיַּ֤ךְ יְהֹוָה֙ בָּעָ֔ם מַכָּ֖ה רַבָּ֥ה מְאֹֽד:(לא בידוע כמה מתו)

שָׁם֙ קָֽבְר֔וּ אֶת-הָעָ֖ם הַמִּתְאַוִּֽים  

עונש למרים –  וַתְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַֽהֲרֹן֙ בְּמֹשֶׁ֔ה עַל-אֹד֛וֹת הָֽאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח כִּֽי-אִשָּׁ֥ה כֻשִׁ֖ית לָקָֽח: {ב} וַיֹּֽאמְר֗וּ הֲרַ֤ק אַךְ-בְּמֹשֶׁה֙ דִּבֶּ֣ר יְהֹוָ֔ה הֲלֹ֖א גַּם-בָּ֣נוּ דִבֵּ֑ר…וַיֵּ֤רֶד יְהֹוָה֙ בְּעַמּ֣וּד עָנָ֔ן וַֽיַּעֲמֹ֖ד פֶּ֣תַח הָאֹ֑הֶל וַיִּקְרָא֙ אַֽהֲרֹ֣ן וּמִרְיָ֔ם וַיֵּֽצְא֖וּ שְׁנֵיהֶֽם…  וַיִּֽחַר אַ֧ף יְהֹוָ֛ה בָּ֖ם וַיֵּלַֽךְ: {י} וְהֶֽעָנָ֗ן סָ֚ר מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְהִנֵּ֥ה מִרְיָ֖ם מְצֹרַ֣עַת כַּשָּׁ֑לֶג…. וַיֹּ֥אמֶר אַֽהֲרֹ֖ן אֶל-מֹשֶׁ֑ה בִּ֣י אֲדֹנִ֔י אַל-נָ֨א תָשֵׁ֤ת עָלֵ֨ינוּ֙ חַטָּ֔את אֲשֶׁ֥ר נוֹאַ֖לְנוּ וַֽאֲשֶׁ֥ר חָטָֽאנוּ: {יב} אַל-נָ֥א תְהִ֖י כַּמֵּ֑ת אֲשֶׁ֤ר בְּצֵאתוֹ֙ מֵרֶ֣חֶם אִמּ֔וֹ וַיֵּֽאָכֵ֖ל חֲצִ֥י בְשָֽׂרוֹ: 

 וַיִּצְעַ֣ק מֹשֶׁ֔ה אֶל-יְהֹוָ֖ה לֵאמֹ֑ר אֵ֕ל נָ֛א רְפָ֥א נָ֖א לָֽהּ