תרומה – תשע”ט



From:
Date: Sun, Feb 10, 2019 at 3:03 AM
‪Subject: וזאת התרומה….והיו הכרובים… ויהיו תאמים‬
To:

עיונים קודמים

פרשת תרומה – תשע”ד
http://toratami.com/?p=102

פרשת תרומה – תשע”ה
http://toratami.com/?p=328

(על: למה משכן?, מהו אהל מועד, ועשו לי מקדש… כן תעשו, כל אשר אני מראה אותך…, ועשה כרוב אחד… ועשה אותה כרובים)

פרשת תרומה – תשע”ו


http://toratami.com/?p=536


(על: התורה במספרים, כלי המשכן ומבנהו, ציורים)


פרשת תרומה – תשע”ז
http://toratami.com/?p=725
(על: התפתחות הכתיבה והכתיבה על המשכן, ויקחו לי תרומה , המשכן ומקדש שלמה, חומרים וצבעים, ונועדתי לך שם ודיברתי איתך)


פרשת תרומה – תשע”ח


http://toratami.com/?p=951  



(על: כתיבת פרטים חוזרים, משמעות המשכן, מצוות תרומה לפני מעשה העגל או אחריו, ויקחו לי …, וזאת התרומה, ועשית מנורת זהב… גביעים משוקדים, ועשו לי מקדש… תבנית המשכן, ככל אשר אני מראה אותך…הראית)




פסוקים מההפטרה


(למעוניינים לדעת איזו הפטרה נקראת השבוע – מתוך ויקיפדיה


https://he.wikipedia.org/wiki/
%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%94



מפטיר והפטרה


ברוב השנים (85.7%) מפטירים בספר מלכים, בתיאור בית המקדש שבנה שלמה המלך: מלכים א’, מפרק ה’, פסוק כ”ו עד פרק ו’, פסוק י”ג.
בשנים מסוג השא, פרשת תרומה נקראת בראש חודש אדר וקוראים בה את פרשת שקלים ואת ההפטרה של שבת שקלים.
בשנים מסוג זחא פרשת תרומה נקראת בשבת הסמוכה לפורים, ואז קוראים בה את פרשת זכור, ומפטירים בהפטרה המיוחדת של פרשת זכור.
בשנים מעוברות מסוג השג פרשת תרומה נקראת בראש חודש אדר א’ וקוראים בה את הפטרת “השמים כסאי”.


והשנה – שנת תשע”ט מתוך


ה’תשע”ט (5779) או בקיצור תשע”ט היא שנה עברית אשר החלה ביום א’ בתשרי, אור ל-10 בספטמבר 2018, ותסתיים ביום כ”ט באלול, 29 בספטמבר 2019. שנה מסוג בשז, היא מעוברת, ואורכה 385 ימים. זו שנה רביעית לשמיטה.


וַיַּ֨עַל הַמֶּ֧לֶךְ שְׁלֹמֹ֛ה מַ֖ס מִכָּל־יִשְׂרָאֵ֑ל וַיְהִ֣י הַמַּ֔ס שְׁלֹשִׁ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ׃


 וַיְהִ֧י לִשְׁלֹמֹ֛ה שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף נֹשֵׂ֣א סַבָּ֑ל וּשְׁמֹנִ֥ים אֶ֖לֶף חֹצֵ֥ב בָּהָֽר׃


5:30 לְ֠בַד מִשָּׂרֵ֨י הַנִּצָּבִ֤ים לִשְׁלֹמֹה֙ אֲשֶׁ֣ר עַל־הַמְּלָאכָ֔ה שְׁלֹ֥שֶׁת אֲלָפִ֖ים וּשְׁלֹ֣שׁ מֵא֑וֹת הָרֹדִ֣ים בָּעָ֔ם הָעֹשִׂ֖ים בַּמְּלָאכָֽה׃


חידון השבוע

1. אלה כלי משכן נעשו זהב טהור ואלה צופו זהב?
2. כמה אבנים יקרות היו דרושות למלאכת המשכן? (מהיכן הן הגיעו?)
3. מה היה גודל בניין (צריף) המשכן וגודל המגרש?
4. איך עמדו ניצבים, קירות המשכן ועמודי הגדר?


הקדמה כללית – אל ראש ההר או המעבר מ 3 ל 613


באמצע ספר/חומש שמות יש מעבר “דרסטי” ממצב של לפני למצב של אחרי.., האם קוראי/ות  הפרשות שמים/ות לב לזה? האם זה חשוב בכלל? מה ניתן ללמוד מתחילת מסע בני ישאל במדבר ובכלל מכל מה שמסופר על 40 שנות הנדודים שבמהלכן כל יוצאי מצריים (פרט לשניים ++ ???)  הלכו לעולמם/ן, מי שהגיע.ה לגיל 60, ומי שנהרג/ה שמגפה, נבלע ד, הומת באש או בחרב. ובנוסף אחרי 40 (ולפי חוקרי מקרא אולי 400+) שנים, יש לנו 613 מצוות שפותחו ע”י חזל”ינו למה שידוע כיום כדת היהודית האורתודוקסית על כל גווניה. אולם —

כאשר קוראים כל שבת (בשבת עצמה או לפני) את פרשת השבוע (אם בכלל) איכשהו המוח מתמקד על הפסוקים הראשונים  הפותחים את הפרשה, ואז ממשיכים עליין בתוכנה, ולא תמיד זוכרים מה קראנו לפני שבוע, ועוד פחות זוכרים מה קראנו לפני שבועיים ויותר. ואם אין לנו סיפור לעקוב אחריו,(ואפילו אם יש) אנחנו לא חושבים היכן גיאוגרפית או נפשית/רוחנית, נמצא/ים באותו זמן גיבור או גיבורי העלילה. ובפרשתנו- פרשת תרומה שמופיעה לאחר פרשות יתרו ומשפטים = פרשות שחלקן כבדות בתוכנן ודורשות מאמץ להבנתן, איננו שמים לב היכן נמצא העם והיכן נמצא המנהיג. בשבתות אלו של עונת החורף בחצי הכדור הצפוני, אנחנו קוראים את ספר/חומש שמות שיש בו  11 פרשות (בשנים מעוברות שתי פרשות אחרונות מצטרפות לקריאה רצופה)

ולפני שניכנס “לעובי הפרשה”  – נתרומם קמעא ונתבונן “מלמעלה” היכן משה המנהיג והיכן העם? 

יש לשים לב שבאמצע פרשת יתרו פרשה מספר5 בחומש,  יש מעבר חד בין החלק ההיסטורי לחלק החוקתי. עד פרשת יתרו הכל היה סיפור עלילתי שבסופו מופיע לנו עם. תוך חצי פרשה (פרשת שמות ) יש לנו תקופה (לא כל כך ברורה של כ 150 שנה) שבה יש מעבר ממשפחה של 70+  נפש לעם של כשני מליון  נפשות, קורה מה שכולם יודעים = פרשות, וארא בא, בשלח שבהן מופיע מנהיג, שמוציא את העם (החדש) ממצריים צפונה מזרחה, חזרה לארץ בה התגוררה המשפחה הנ”ל לפני שהיגרה  למצריים.


ובהמשך הסיפור – בחצי הראשון של פרשות יתרו, העם עומד מול הר סיני ומשה המנהיג עולה על ההר ויורד ונמצא בקשר די רציף עם א-להים .העם בתחתית ההר מכבס את בגדיו, מתנזר 3 ימים מקיום יחסים מיניים וממתין להופעה. בחצי השני של הפרשה העם ניצב מול ההר וצופה “בדחילו ורחימו” במופע אורקולי שבהמשכו, או תחת השפעת המופע, משה מעביר מה’ לעם סדרת חוקים וציוויים. ברבע האחרון (לערך) של פרשת משפטים, פרשה מספר 6 (אמצע החומש, משה עדיין עולה ויורד ושוב עולה ונעלם בהר. ואז מסופרות לנו פרשות תרומה, תצווה וחצי פרשת כי תשא בהן ה’ מקריא/מכתיב למשה (בעיקר) הוראות לבניית המשכן, אביזריו ומלבושי הכהנים ועוד בהמשך בהחצי השני – משה, לאחר שהייה של 40 יום, יורד מההר, שובר את הלוחות ובעזרת שבטו הורג אלפים מבני העם שחגג לו עם עגל זהב שאחי משה = אהרן יצר.היה זה האירוע הטרגי ביותר בהיסטוריה של העם שתוצאותיו עדיין משפיעות וימשיכו להשפיע על קורות העם היהודי עד ביאת המשיח בב”א.


כך שבפרשות של אמצע חומש שמות, אנחנו – כלומר אבות אבותינו נמצאים על קו הגבול, קו (ואולי בעצם הר שמיקומו הגיאוגרפי אינו ידוע) המפריד בין רצף סיפורי ההיסטוריה = בעיקר של  תיאורים ביוגרפים של בודדים ושל קבוצה, לבין רצף או יותר נכון שטף, של חוקים, מצוות ותוכחות שפה ושם מפוזרים בהם אירועים היסטוריים.


. וכך גם פרשתנו השבוע  פרשת תרומה, שכבר בפסוק השני יש “פצצה” שמשכיחה לנו את הרקע. ה’ מדבר אל משה ומצווה עליו —


דַּבֵּר֙ אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְיִקְחוּ-לִ֖י תְּרוּמָ֑ה מֵאֵ֤ת כָּל-אִישׁ֙ אֲשֶׁ֣ר יִדְּבֶ֣נּוּ לִבּ֔וֹ תִּקְח֖וּ אֶת-תְּרֽוּמָתִֽי:


מה קרה? האם ה’ צריך לממן את המופע האורקולי שקראנו עליו לפני שבועיים? א והאם משה צריך לממן  את “החפלה” שנערי ישראל חגגו לפני שבוע?

וַיִּשְׁלַ֗ח אֶֽת-נַֽעֲרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּֽעֲל֖וּ עֹלֹ֑ת וַֽיִּזְבְּח֞וּ זְבָחִ֧ים שְׁלָמִ֛ים לַֽיהוָֹ֖ה פָּרִֽים:

 וְאֶל-אֲצִילֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א שָׁלַ֖ח יָד֑וֹ וַֽיֶּֽחֱזוּ֙ אֶת-הָ֣אֱלֹהִ֔ים וַיֹּֽאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ

ואז – לפני שבוע לקראת סיום הקריאה, יש לנו כמה פסוקים לא כל כך ברורים – על פעולות משה, ה’ (א-להים) הערפל, האש והענן


 וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה אֶל-הָהָ֑ר וַיְכַ֥ס הֶֽעָנָ֖ן אֶת-הָהָֽר: {טז} וַיִּשְׁכֹּ֤ן כְּבוֹד-יְהוָֹה֙ עַל-הַ֣ר סִינַ֔י וַיְכַסֵּ֥הוּ הֶֽעָנָ֖ן שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַיִּקְרָ֧א אֶל-מֹשֶׁ֛ה בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י מִתּ֥וֹךְ הֶֽעָנָֽן: {יז} וּמַרְאֵה֙ כְּב֣וֹד יְהֹוָ֔ה כְּאֵ֥שׁ אֹכֶ֖לֶת בְּרֹ֣אשׁ הָהָ֑ר לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: {יח} וַיָּבֹ֥א מֹשֶׁ֛ה בְּת֥וֹךְ הֶֽעָנָ֖ן וַיַּ֣עַל אֶל-הָהָ֑ר…

לא ברור כמה פעמים עלה משה אל ההר, ומה קרה לו והיכן הוא היה ששה ימים והאם האש בראש ההר בערה ששה ימים? ויש על זה הסברים – כמובן, ולא כאן המקום לפרטם),. נכון יותר שחשוב ללמוד ולהבין את החוקים והמשפטים והמצוות ואת הצורך לבנות משכן – זמני – לא-להים,  חשוב מאוד, כך הוא רצון ה’, שבני ישראל ינדדו קצת במדבר, במקום — כי


וְלֹֽא-נָחָ֣ם אֱלֹהִ֗ים דֶּ֚רֶךְ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֥י קָר֖וֹב ה֑וּא כִּ֣י | אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים פֶּן-יִנָּחֵ֥ם הָעָ֛ם בִּרְאֹתָ֥ם מִלְחָמָ֖ה וְשָׁ֥בוּ מִצְרָֽיְמָה: {יח} וַיַּסֵּ֨ב אֱלֹהִ֧ים | אֶת-הָעָ֛ם דֶּ֥רֶךְ הַמִּדְבָּ֖ר יַם-ס֑וּף,


אז יש לבנות משכן וצריך לייצר מנורה, ומזבח וארון מזהב. עמודים מעץ נדיר, עורות מבעלי חיים “נדירים” יופי של בגדים לאהרן הכהן (במדבר???) ועוד.


אבל רגע אחד, נעמוד – היכן אנחנו – כלומר היכן בני ישראל? לפני שנקרא את פרשת תרומה ונספחיה – פרשות תצווה וכי תשא — יש לציין שמשה חבוי אי שם בראש (בתוך מערה? על) ההר, יהושע תקוע (40 יום) אי שם באמצע הדרך אל ראש ההר, והזקנים (חור, נדב ואביהוא, כנראה חזרו לחניון.) ובני ישראל? נשארו  באמצע המדבר, ממשיכים  באכילת המן היומיומית, משתזפים בשמש המדברית  וכנראה מהרהרים על מצבם הנוכחי,, הם אולי משתעממים,ואולי עושים את חשבון הנפש “רווח והפסד”. מה היה להם לפני… ומה יש להם עכשיו.

עד כשבועיים לפני יציאת מצריים, לא היו לבני ישראל  מצוות. (

{קצת מוזר (לי כרגע) . כי קראנו לפני 3 שבועות, שכאשר משה פגש (לראשונה???)  את ה’ בסנה נאמר לו
 וּבָאתָ֡ אַתָּה֩ וְזִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֜ל אֶל-מֶ֣לֶךְ מִצְרַ֗יִם וַֽאֲמַרְתֶּ֤ם אֵלָיו֙ יְהֹוָ֞ה אֱלֹהֵ֤י הָֽעִבְרִיִּים֙ נִקְרָ֣ה עָלֵ֔ינוּ וְעַתָּ֗ה נֵֽלְכָה-נָּ֞א דֶּ֣רֶךְ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְנִזְבְּחָ֖ה לַֽיהוָֹ֥ה אֱלֹהֵֽינוּ: 

האם זו לא מצווה??? – מה משה ידע על זביחה לאיזה א-להים של העברים???}

אבל  יותר נכון, לומר שלפי המסורת היו לבני ישראל רק  3 (???) מצוות שהן — מתוך

http://www.daat.ac.il/
encyclopedia/value.asp?id1=1601


בראשית, פרשת בראשית
א: מצוות עשה – פרו ורבו.

בראשית, פרשת לך לך
ב: מצוות עשה – למול כל זכר לח’ ימים

בראשית, פרשת וישלח
ג: מצוות לא תעשה – שלא לאכול גיד הנשה

לפי הסיפור על צפורה שמלה את בנה בצור (???) אפשר להניח שבני ישראל במצריים (כנראה כמו הרבה מצרים) מלו את בניהם. לא ברור מה הם עשו עם גיד הנשה, אבל לפחות לפי קצב התרבותם במצריים (מ – 70+ נפש לכשני מליון), הם קיימו את מצוות “פרו ורבו” “במלא המרץ”


{בעצם לפי ספורי התורה – “העברים” הקדמונים = צאצאי תרח, עד למעמד הר סיני, חיו “יחסית” חיים “פרימיטיביים” מתירניים. בנות לוט עם אביהם. אברהם מצהיאר שאשתו היא אחותו, ליצחק מביאים “אישה בגיל 3 (לפי חז”לינו) יעקב לא מתבייש להקים משפחה עם 4 נשים. שני בני יוסף רוצחים זכרי עיר שלימה ושובים את הנשים, ובהזדמנות עוד נראה איך שבני ישראל במדבר שובים 32 אלף בתולות מדייניות. אבל – הציביליזיה — שלטון החוק מתפתח במרוצת הנדודים במדבר, תקופת השופטים, תקופת מלכי יהודה, גלות בבל, חורבן בית שני ושכלם/תושייתם של חז”לינו. חזרה לחודש ניסן שנת 2448 לבריאה – חודש המעבר = יציאת מצרים

כשבועיים לפני ליל מכת בכורות ויציאת מצריים, (וכנראה עוד באותו לילה) בני ישראל קבלו סדרת הוראות שחלקן הפך לסדרה של 20 מצוות קבע –מתוך המקור לעיל

שמות, פרשת בא
ד: מצוות עשה – לקדש חדשים
ה: מצוות עשה – לשחוט הפסח ביד’ בניסן…

כא: מצוות עשה – לספר יציאת מצרים בליל פסח
כב: מצוות עשה – לפדות פטר חמור בשה
כג: מצוות עשה – לערוף פטר חמור אם לא פדאו


אחרי כמה ימי נדודים במדבר,, בני ישראל הגיעו למדבר סין, והם (צמאים) ורעבים ודרשו ממנהיגם משה – אספקת מזון, לחם ובשר. (לא ברור למה הם היו רעבים, כי היו להם בהמות וכדומה???? אבל) ה’ הוריד להם מן מהשמיים ויחד עם זה התנה להם תנאי – הוריד להם מצווה חדשה —

שמות, פרשת בשלח
כד: מצוות לא תעשה – שלא לצאת חוץ לתחום שבת

(המצווה הזו שניתנה במדבר סין לא כל כך ברורה, למשל נאמר

שַׁבָּת֧וֹן שַׁבַּת-קֹ֛דֶשׁ לַֽיהוָֹ֖ה מָחָ֑ר אֵ֣ת אֲשֶׁר-תֹּאפ֞וּ אֵפ֗וּ וְאֵ֤ת אֲשֶֽׁר-תְּבַשְּׁלוּ֙ בַּשֵּׁ֔לוּ וְאֵת֙ כָּל-הָ֣עֹדֵ֔ף הַנִּ֧יחוּ לָכֶ֛ם לְמִשְׁמֶ֖רֶת עַד-הַבֹּֽקֶר:)

ובהמשך נדודיהם בני ישראל מגיעים למדבר סיני, ושוב סדרת הוראות איך להתנהג  לפני המעמד מול הר סיני וגם בעת ההופעה האורקולית. הופעת ה’ בהר סיני מפחידה את בני ישראל והם מבקשים  ממשה

וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה דַּבֶּר-אַתָּ֥ה עִמָּ֖נוּ וְנִשְׁמָ֑עָה וְאַל-יְדַבֵּ֥ר עִמָּ֛נוּ אֱלֹהִ֖ים פֶּן-נָמֽוּת: {יז} וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל-הָעָם֘ אַל-תִּירָ֒אוּ֒ כִּ֗י לְבַֽעֲבוּר֙ נַסּ֣וֹת אֶתְכֶ֔ם בָּ֖א הָֽאֱלֹהִ֑ים וּבַֽעֲב֗וּר תִּהְיֶ֧ה יִרְאָת֛וֹ עַל-פְּנֵיכֶ֖ם לְבִלְתִּ֥י תֶֽחֱטָֽאוּ: {יח} וַיַּֽעֲמֹ֥ד הָעָ֖ם מֵֽרָחֹ֑ק וּמֹשֶׁה֙ נִגַּ֣שׁ אֶל-הָֽעֲרָפֶ֔ל אֲשֶׁר-שָׁ֖ם הָֽאֱלֹהִֽים:

ושם(בערפל)  משה מקבל עוד כ- 70 מצוות (סוף פרשת יתרו, ורוב פרשת משפטים – אוסף לא מסודר במיוחד – נא לעיין במקור לעיל – רשימת תרי”ג מצוות  וגם בעיוני לפני  שבוע) ואז מתישהו (לא ברור מתי) משה חזר, כי לפני שבוע בסיום הפרשה קראנו  –

וְאֶל-מֹשֶׁ֨ה אָמַ֜ר עֲלֵ֣ה אֶל-יְהֹוָ֗ה אַתָּה֙ וְאַֽהֲרֹן֙ נָדָ֣ב וַֽאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִשְׁתַּֽחֲוִיתֶ֖ם מֵרָחֹֽק: {ב} וְנִגַּ֨שׁ מֹשֶׁ֤ה לְבַדּוֹ֙ אֶל-יְהֹוָ֔ה וְהֵ֖ם לֹ֣א יִגָּ֑שׁוּ וְהָעָ֕ם לֹ֥א יַֽעֲל֖וּ עִמּֽוֹ: {ג} וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֗ה וַיְסַפֵּ֤ר לָעָם֙ אֵ֚ת כָּל-דִּבְרֵ֣י יְהֹוָ֔ה וְאֵ֖ת כָּל-הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וַיַּ֨עַן כָּל-הָעָ֜ם ק֤וֹל אֶחָד֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כָּל-הַדְּבָרִ֛ים אֲשֶׁר-דִּבֶּ֥ר יְהוָֹ֖ה נַֽעֲשֶֽׂה:

מסתבר שהעם מביע הסכמה גורפת “פה אחד” – מוזר. עם מוזר, הסכמה מוזרה כי 40 יום לאחר מכן “הקערה מתהפכת…”

ואז 
{ד} וַיִּכְתֹּ֣ב מֹשֶׁ֗ה אֵ֚ת כָּל-דִּבְרֵ֣י יְהֹוָ֔ה

והוא משה עייף מכל העליות והירידות אז הוא הולך לישון

וַיַּשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ תַּ֣חַת הָהָ֑ר וּשְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ מַצֵּבָ֔ה לִשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: {ה} וַיִּשְׁלַ֗ח אֶֽת-נַֽעֲרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּֽעֲל֖וּ עֹלֹ֑ת וַֽיִּזְבְּח֞וּ זְבָחִ֧ים שְׁלָמִ֛ים לַֽיהוָֹ֖ה פָּרִֽים: {ו} וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ חֲצִ֣י הַדָּ֔ם וַיָּ֖שֶׂם בָּֽאַגָּנֹ֑ת וַֽחֲצִ֣י הַדָּ֔ם זָרַ֖ק עַל-הַמִּזְבֵּֽחַ: {ז} וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר-דִּבֶּ֥ר יְהוָֹ֖ה נַֽעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע:

הסכמה גורפת פעם שנייה
 {ח} וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת-הַדָּ֔ם וַיִּזְרֹ֖ק עַל-הָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה דַֽם-הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֨ר כָּרַ֤ת יְהוָֹה֙ עִמָּכֶ֔ם עַ֥ל כָּל-הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה: {ט} וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה וְאַֽהֲרֹ֑ן נָדָב֙ וַֽאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: {י} וַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְתַ֣חַת רַגְלָ֗יו כְּמַֽעֲשֵׂה֙ לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַ֖יִם לָטֹֽהַר: {יא} וְאֶל-אֲצִילֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א שָׁלַ֖ח יָד֑וֹ וַֽיֶּֽחֱזוּ֙ אֶת-הָ֣אֱלֹהִ֔ים וַיֹּֽאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ: (ס) 

ואחרי סיום “החפלה” 

{יב} וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל-מֹשֶׁ֗ה עֲלֵ֥ה אֵלַ֛י הָהָ֖רָה וֶֽהְיֵה-שָׁ֑ם וְאֶתְּנָ֨ה לְךָ֜ אֶת-לֻחֹ֣ת הָאֶ֗בֶן וְהַתּוֹרָה֙ וְהַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר כָּתַ֖בְתִּי לְהֽוֹרֹתָֽם: {יג} וַיָּ֣קָם מֹשֶׁ֔ה וִֽיהוֹשֻׁ֖עַ מְשָֽׁרְת֑וֹ וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה אֶל-הַ֥ר הָֽאֱלֹהִֽים: {יד} וְאֶל-הַזְּקֵנִ֤ים אָמַר֙ שְׁבוּ-לָ֣נוּ בָזֶ֔ה עַ֥ד אֲשֶׁר-נָשׁ֖וּב אֲלֵיכֶ֑ם וְהִנֵּ֨ה אַֽהֲרֹ֤ן וְחוּר֙ עִמָּכֶ֔ם מִי-בַ֥עַל דְּבָרִ֖ים יִגַּ֥שׁ אֲלֵהֶֽם:

  וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה אֶל-הָהָ֑ר וַיְכַ֥ס הֶֽעָנָ֖ן אֶת-הָהָֽר: {טז} וַיִּשְׁכֹּ֤ן כְּבוֹד-יְהוָֹה֙ עַל-הַ֣ר סִינַ֔י וַיְכַסֵּ֥הוּ הֶֽעָנָ֖ן שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַיִּקְרָ֧א אֶל-מֹשֶׁ֛ה בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י מִתּ֥וֹךְ הֶֽעָנָֽן: {יז} וּמַרְאֵה֙ כְּב֣וֹד יְהֹוָ֔ה כְּאֵ֥שׁ אֹכֶ֖לֶת בְּרֹ֣אשׁ הָהָ֑ר לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: {יח} וַיָּבֹ֥א מֹשֶׁ֛ה בְּת֥וֹךְ הֶֽעָנָ֖ן וַיַּ֣עַל אֶל-הָהָ֑ר וַיְהִ֤י מֹשֶׁה֙ בָּהָ֔ר אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה:

סיכום מצב – משה נעלם בערפל.
היכן יהושע (בן ה – 38,שהיה  לפני זמן קצר המצביא במלחמה נגד עמלק ועכשיו הוא “משרת”  משה),ויחד עם משה היו גם אהרן ושנים מבניו (היכן היו אלעזר ואיתמר???) ויחד עם אהרן יש לנו גם את חור הסבא של בצלאל = קבלן בניין המשכן))  ושבעים זקנים (מי הם???) ומה קרה במשך 6 ימים? סתם הכתוב. בקיצור – אחרי ההופעה בהר סיני היה קצת/הרבה בלגן.


ורק נזכור שמשה נעלם בערפל ושם הוא מקבל את ההוראות החדשות ו -20 מצוות (רק 3???? בפרשתנו) חדשות  שכלולות ב פרשת תרומה, תצווה וכי תשא.

בסיכום ביניים ,  תוך פחות מחודשיים מהיציאה ממצריים  בני ישראל  —
– פיזית –  יצאו בחפזון ממצריים (עם רכוש מצרי בהשאלה) חצו ים ביבשה,, רעבו וצמאו,  נלחמו בעמלק וראו חלק מהופעה אור- קולית שהפחידה אותם עד מוות (לפי דבריהם) — נפשית/רוחנית –  קבלו  (שמעו והסכימו) 91 מצוות (רובן לא ברורות) כגון 

כו: מצוות לא תעשה – שלא יעלה במחשבה שיש אלוה זולתו
….
מא: מצוות לא תעשה – שלא לעלות במעלות על המזבח
….
מה: מצוות לא תעשה – שלא למכור אמה העבריה 
… 
סא: מצוות עשה – לדון דין מפתה בתולה
סב: מצוות לא תעשה – שלא לחיות מכשפה

צא: מצוות עשה – להפריש ביכורים ולהביאם במקדש
צב: מצוות לא תעשה – שלא לבשל בשר בחלב
צג: מצוות לא תעשה – שלא לכרות ברית לז’ אומות ולכל עובדי עבודה זרה
צד: מצוות לא תעשה – שלא ישבו עכו”ם בארצנו  
ג
לא פלא שאחרי “הטראומה” של הר סיני, קבלת עול המצוות לעיל והמתנה לא ברורה (למנהיג שנעלם) 40 יום של פחד, שעמום וכדומה, העם חגג את “יצירת” עגל הזהב.

ובינתיים במשך 40 יום  משה אי שם על ההר מקבל “סדרת חינוך”, שעיקרה —

א – מבצע התרמה של רכוש מטלטלין יקר ערך = מתכות, אבנים יקרות עורות, בדים וכו’
ב – בניית משכן, כליו ובגדיו וכו’
ג – תהליך לגביית כספים

ונזכור (משנים עברו) שבספר הבא – חומש ויקרא, נקרא מה ייעשה ומי יעשה מה שייעשה במשכן

פסוקי השבוע

 כְּכֹ֗ל אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מַרְאֶ֣ה אֽוֹתְךָ֔ 
וְנֽוֹעַדְתִּ֣י לְךָ֘ שָׁם֒
וַֽהֲקֵֽמֹתָ֖ אֶת-הַמִּשְׁכָּ֑ן כְּמִ֨שְׁפָּט֔וֹ

ערב שבת שלום

פתיחה
 
תחילת פרשתנו מהממת —

וְזֹאת֙ הַתְּרוּמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר תִּקְח֖וּ מֵֽאִתָּ֑ם זָהָ֥ב וָכֶ֖סֶף וּנְחֹֽשֶׁת: {ד} וּתְכֵ֧לֶת וְאַרְגָּמָ֛ן וְתוֹלַ֥עַת שָׁנִ֖י וְשֵׁ֥שׁ וְעִזִּֽים: {ה} וְעֹרֹ֨ת אֵילִ֧ם מְאָדָּמִ֛ים וְעֹרֹ֥ת תְּחָשִׁ֖ים וַֽעֲצֵ֥י שִׁטִּֽים: {ו} שֶׁ֖מֶן לַמָּאֹ֑ר בְּשָׂמִים֙ לְשֶׁ֣מֶן הַמִּשְׁחָ֔ה וְלִקְטֹ֖רֶת הַסַּמִּֽים: {ז} אַבְנֵי-שֹׁ֕הַם וְאַבְנֵ֖י מִלֻּאִ֑ים לָֽאֵפֹ֖ד וְלַחֹֽשֶׁן:

מהיכן כל העושר הזה? למה כל העושר הזה?למה בכלל להשוויץ להתגאות שהיה עושר כזה לעבדים שבנס יצאו ממצריים? ואם בכלל היה לבני ישאל במדבר את כל העושר השה, האם הם באמת סבלו או שסתם התלוננו על לא כלום? למה העורך חייב לציין שהמשכן כליו ובגדיו היו ברמה כל כך מפוארת? אבל זו לא פעם ראשונה שכותב התורה, ו/או העורך ו/או א-להים בכבודו … מעוניין להתפאר בעושרם של אבות אבותינו? ואז ניזכר  –


אברם/אברהם


וְאַבְרָ֖ם כָּבֵ֣ד מְאֹ֑ד בַּמִּקְנֶ֕ה בַּכֶּ֖סֶף וּבַזָּהָֽב:



מתנה לרבקה


 וַיְהִ֗י כַּֽאֲשֶׁ֨ר כִּלּ֤וּ הַגְּמַלִּים֙ לִשְׁתּ֔וֹת וַיִּקַּ֤ח הָאִישׁ֙ נֶ֣זֶם זָהָ֔ב בֶּ֖קַע מִשְׁקָל֑וֹ וּשְׁנֵ֤י צְמִידִים֙ עַל-יָדֶ֔יהָ עֲשָׂרָ֥ה זָהָ֖ב מִשְׁקָלָֽם



יצחק


 וַיִּזְרַ֤ע יִצְחָק֙ בָּאָ֣רֶץ הַהִ֔וא וַיִּמְצָ֛א בַּשָּׁנָ֥ה הַהִ֖וא מֵאָ֣ה שְׁעָרִ֑ים וַֽיְבָֽרְכֵ֖הוּ יְהֹוָֽה: {יג}  שלישי  וַיִּגְדַּ֖ל הָאִ֑ישׁ וַיֵּ֤לֶךְ הָלוֹךְ֙ וְגָדֵ֔ל עַ֥ד כִּֽי-גָדַ֖ל מְאֹֽד: {יד} וַֽיְהִי-ל֤וֹ מִקְנֵה-צֹאן֙ וּמִקְנֵ֣ה בָקָ֔ר וַֽעֲבֻדָּ֖ה רַבָּ֑ה וַיְקַנְא֥וּ אֹת֖וֹ פְּלִשְׁתִּֽים:



יעקב


 וַיִּפְרֹ֥ץ הָאִ֖ישׁ מְאֹ֣ד מְאֹ֑ד וַֽיְהִי-לוֹ֙ צֹ֣אן רַבּ֔וֹת וּשְׁפָחוֹת֙ וַֽעֲבָדִ֔ים וּגְמַלִּ֖ים וַֽחֲמֹרִֽים:



 וַיַּֽעֲמֹ֥ד הָעָ֖ם מֵֽרָחֹ֑ק וּמֹשֶׁה֙ נִגַּ֣שׁ אֶל-הָֽעֲרָפֶ֔ל אֲשֶׁר-שָׁ֖ם הָֽאֱלֹהִֽים: 


מנחה (קטנה???) לאחיו עשיו


וַיִּקַּ֞ח מִן-הַבָּ֧א בְיָד֛וֹ מִנְחָ֖ה לְעֵשָׂ֥ו אָחִֽיו: {טו} עִזִּ֣ים מָאתַ֔יִם וּתְיָשִׁ֖ים עֶשְׂרִ֑ים רְחֵלִ֥ים מָאתַ֖יִם וְאֵילִ֥ים עֶשְׂרִֽים: {טז} גְּמַלִּ֧ים מֵֽינִיק֛וֹת וּבְנֵיהֶ֖ם שְׁלֹשִׁ֑ים פָּר֤וֹת אַרְבָּעִים֙ וּפָרִ֣ים עֲשָׂרָ֔ה אֲתֹנֹ֣ת עֶשְׂרִ֔ים וַעְיָרִ֖ם עֲשָׂרָֽה:



(חידון קצר – כמה סך הכל???)




יוסף


 וַיָּ֨סַר פַּרְעֹ֤ה אֶת-טַבַּעְתּוֹ֙ מֵעַ֣ל יָד֔וֹ וַיִּתֵּ֥ן אֹתָ֖הּ עַל-יַ֣ד יוֹסֵ֑ף וַיַּלְבֵּ֤שׁ אֹתוֹ֙ בִּגְדֵי-שֵׁ֔שׁ וַיָּ֛שֶׂם רְבִ֥ד הַזָּהָ֖ב עַל-צַוָּארֽוֹ: {מג} וַיַּרְכֵּ֣ב אֹת֗וֹ בְּמִרְכֶּ֤בֶת הַמִּשְׁנֶה֙ אֲשֶׁר-ל֔וֹ וַיִּקְרְא֥וּ לְפָנָ֖יו אַבְרֵ֑ךְ וְנָת֣וֹן אֹת֔וֹ עַ֖ל כָּל-אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם



 לְכֻלָּ֥ם נָתַ֛ן לָאִ֖ישׁ חֲלִפ֣וֹת שְׂמָלֹ֑ת וּלְבִנְיָמִ֤ן נָתַן֙ שְׁלֹ֣שׁ מֵא֣וֹת כֶּ֔סֶף וְחָמֵ֖שׁ חֲלִפֹ֥ת שְׂמָלֹֽת: {כג} וּלְאָבִ֞יו שָׁלַ֤ח כְּזֹאת֙ עֲשָׂרָ֣ה חֲמֹרִ֔ים נֹֽשְׂאִ֖ים מִטּ֣וּב מִצְרָ֑יִם וְעֶ֣שֶׂר אֲתֹנֹ֡ת נֹֽ֠שְׂאֹ֠ת בָּ֣ר וָלֶ֧חֶם וּמָז֛וֹן לְאָבִ֖יו לַדָּֽרֶךְ



יעקב/ישאל ומשפחתו


 וַיֵּ֧שֶׁב יִשְׂרָאֵ֛ל בְּאֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם בְּאֶ֣רֶץ גּ֑שֶׁן וַיֵּאָֽחֲז֣וּ בָ֔הּ וַיִּפְר֥וּ וַיִּרְבּ֖וּ מְאֹֽד:



בקיצור – עורך התורה משוויץ ומתפאר. אז מה הפלא יש אנטישמיות? הנה לעיל הההתחלה.


אוי וואי סטיתי. ככה זה כשמסתכלים על היער = התורה כספר, ולא נתקעים בעץ =  בפרשה.


אז מה יש בפרשתנו?


1. ועשו…ועשית….תעשה


כל הפרשה מדברת על “לעשות”. כאשר קוראים את פרשה ואת פרשת תצווה הדמיון מתעורר וגואה. אפשר לתאר את המשכן, לפני שנעשה בו שימוש כמוזיאון זמני כי ויש שטוענים שכל 40 שנות הנדודים לא הוקרבו בו קורבנות. אז מה יש במוזיאון –


“מוזיאון” המשכן ומוצגיו
 =


א. ארון כפרת וכרובים


אֲר֖וֹן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֨יִם וָחֵ֜צִי אָרְכּ֗וֹ וְאַמָּ֤ה וָחֵ֨צִי֙ רָחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹֽמָתֽוֹ: {יא} וְצִפִּיתָ֤ אֹתוֹ֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר 


 זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב


 אַרְבַּע֙ טַבְּעֹ֣ת זָהָ֔ב 


 בַדֵּ֖י עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם זָהָֽב:


כַפֹּ֖רֶת זָהָ֣ב טָה֑וֹר אַמָּתַ֤יִם וָחֵ֨צִי֙ אָרְכָּ֔הּ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי רָחְבָּֽהּ


 שְׁנַ֥יִם כְּרֻבִ֖ים זָהָ֑ב מִקְשָׁה֙ תַּֽעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֔ם מִשְּׁנֵ֖י קְצ֥וֹת הַכַּפֹּֽרֶת:



ב. שולחן וכליו


 שֻׁלְחָ֖ן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֤יִם אָרְכּוֹ֙ וְאַמָּ֣ה רָחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹֽמָתֽוֹ:  וְצִפִּיתָ֥ אֹת֖וֹ זָהָ֣ב טָה֑וֹר 


וְעָשִׂ֥יתָ לּ֛וֹ זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב: {כה} וְעָשִׂ֨יתָ לּ֥וֹ מִסְגֶּ֛רֶת טֹ֖פַח סָבִ֑יב וְעָשִׂ֧יתָ זֵר-זָהָ֛ב לְמִסְגַּרְתּ֖וֹ סָבִֽיב:


וְעָשִׂ֣יתָ לּ֔וֹ אַרְבַּ֖ע טַבְּעֹ֣ת זָהָ֑ב 


הַבַּדִּים֙ עֲצֵ֣י שִׁטִּ֔ים וְצִפִּיתָ֥ אֹתָ֖ם זָהָ֑ב


 קְּעָֽרֹתָ֜יו וְכַפֹּתָ֗יו וּקְשׂוֹתָיו֙ וּמְנַקִּיֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֥ר יֻסַּ֖ךְ בָּהֵ֑ן זָהָ֥ב טָה֖וֹר


ג. מנורה


 מְנֹרַ֖ת זָהָ֣ב טָה֑וֹר מִקְשָׁ֞ה


 כִּכַּ֛ר זָהָ֥ב טָה֖וֹר יַֽעֲשֶׂ֣ה אֹתָ֑הּ אֵ֥ת כָּל-הַכֵּלִ֖ים הָאֵֽלֶּה: 



וכך הלאה…..


ד. המבנה


וְאֶת-הַמִּשְׁכָּ֥ן תַּֽעֲשֶׂ֖ה



ה. החצר


וְעָשִׂ֕יתָ אֵ֖ת חֲצַ֣ר הַמִּשְׁכָּ֑ן



….


חבל שהמשכן עצמו נעלם .אבל הכל כתוב (אפילו פעמיים) והפרטים מרובים (חלקם לא ברורים, מיעוטם סותרים זה את זה. אבל -) התוכן יפה ומרשים בעושרו (ובדמיונו – דמיוננו)


עיון מורחב על נושא המשכן (כבר צוטט בגליונות קודמים) ניתן ב –


https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%9B%D7%9F


(מומלץ. לא אצטט)




אוסף ציורי המשכן וכליו ניתן  ב –


https://www.google.com/search?
rlz=1C1CHBF_en-GBAU802AU802&q=
%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%9B%D7%
9F+%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%
D7%A8&tbm=isch&source=univ&sa=
X&ved=
2ahUKEwjA7cjt1a7gAhULbn0KHUvsA
PAQsAR6BAgAEAE&biw=1536&bih=723




(מעניין להתבונן) 


ומתוך מאמר אובייקטיבי (אפיקורסי???)  ב –


https://www.hofesh.org.il/
freeclass/parashat_hashavua/05/05_truma/1.html




“פרשת תרומה עניינה היחיד הוא תיאור מפורט ומדוקדק של המשכן, אותו נצטוו בני-ישראל לבנות לאלוהים: “ויקחו לי תרומה מאת כל איש אשר ידבנו לבו… ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם” (שמות כה 1-8). פרשה זו ניתן לדון בה משתי נקודות ראות: האחת – נקודת ראות מחקרית-מדעית, המתייחסת לשאלות כגון: המקור שעסק בכתיבת טקסט זה, מועד חיבורו, או ההיבט העובדתי של קיום המשכן, אם במתכונתו המתוארת בפרקנו ואם בהשוואה למקורות אחרים העוסקים אף הם בתיאור המשכן. השנית – נקודת ראות אתית-מוסרית, המתייחסת לשאלות כגון מהי תכלית הקמתו של המשכן או של המקדש, ומהן הפונקציות שנועד למלא, או שמילא בפועל, ומהי המשמעות של תפקידיו בחייה של הדת היהודית…
במאמרו “שילה וירושלים” כותב מנחם הרן (1) את הדברים הבאים: “דימוי המשכן, שעומד במרכזו של ס”כ עשוי לחשוף לפנינו את היחס המיוחד במינו, יחס כמעט דיאלקטי, בין המסורת של מקור זה, שהיא ביסודה קדם-ירושלמית, לבין גיבושה הספרותי, שנתהווה בירושלים”. הנחתו המוקדמת של הרן היא ש-“ס”כ הוא מושג ממשי ומוגדר, קיים בתוך התורה, ובקלות ניתן להפרדה מכל שאר חלקיה”. שני הרכיבים של טקסט זה, שהוא טקסט כוהני, כאמור, הם, מבחינה היסטורית, מיזוג של “משכן” ששימש את השבטים הנוודים-למחצה בעת נדודיהם, ולכן הכלים שבו הם כלים הניתנים לטלטול ולהסעה, לבין “מקדש” שהוא מבנה של קבע, שכמותו ידעו בני-ישראל רק בתקופת שלמה. דוגמה ברורה להבדל בין סוגי הכלים הנדרשים לשני סוגי משכן אלה הוא בהבדל המתבקש ביניהם בצורת המזבח, במיוחד קרנותיו, שבתקופת הנדודים שימשו בפועל לנשיאתו לשם העברתו ממקום למקום, ואילו בתקופת מקדש שלמה שימשו כקישוט בלבד למזבח…..
 טוען הרן כי “בעצם אין המשכן אלא ואריאציה מיוחדת של האוהל, שגם הוא טיפוסי לחייהם של נודדים” (שם), והוא מדגים זאת באמצעות מקבילות אשוריות, מצריות וערביות קדומות (2) ומתוך כך מסיק הוא, כי צורת המשכן, שבה נתפס בס”כ מקדשם המיטלטל של יוצאי-מצרים, כשלעצמה, עדיין אין בה כלום שיעמוד בסתירה לאמת ההיסטורית. מכאן, ולאחר שסקר את נדודי המשכן מגיע הוא למסקנה נוספת, והיא “שהאגדה המקופלת בס”כ היא האגדה של מקדש שילה” (שם). וזאת, בנוסף להנחה ההיסטורית, הריאלית, לגבי צורתו של מקדש שילה, שהיתה לו צורת משכן של קרשים ויריעות, אלא “אגדת מקדש שילה נמסרת לנו בס”כ לא בגלגולה הירושלמי בלבד, אלא גם כשהיא מנותקת מן הנושא הריאלי שלה. כשישבו הסופרים הכוהנים וגיבשו את האגדה הזאת בלבושה הספרותי, כבר לא היה מקדש שילה במציאות. רק מתוך כך יכלו לדמות אותו עוטה הוד ותפארת מופלגים ביותר (שבוודאי לא היו במקדש שילה ההיסטורי), מקושט בזהב ובכסף ובשאר דברי-יקר – הכול השלכות מתוך תפארתו הריאלית של מקדש שלמה”….


המשכן – לשם מה?



חקר המקרא כפי שראינו אינו מפליג אל מעבר למוחשי, לעובדתי, לנתון. הוא עוסק ב”מה”, ב”איך”, ב”מתי”, אך לא בתכלית, בשאלה “לשם מה?”, “מהי המשמעות של כל זה?”, שהן שאלות פילוסופיות ודתיות. ואכן, כבר בימים קדומים נדרשו חז”ל לשאלה זו: “כל עניין המשכן וכליו, מפני מה נצטוו לעשותם? לפי שאמרו ישראל לפני הקדוש ברוך-הוא: ריבונו של עולם, מלכי הגויים יש להם ארמונות ושלחן למנורה ומקטר קטורת, כן הם תכסיסי המלוכה, וכל מלך צריך לכך, כדי שיידעו שהוא מלך. ואתה הוא מלכנו, גואלנו, מושיענו, לא יהיו לפניך טכסיסי מלוכה, עד שיודע לכל באי העולם כי אתה הוא המלך? אמר להם הקדוש ברוך-הוא: בני, אותם בשר ודם צריכים לכל אלה, אבל אני איני צריך. כי אין לפני לא אכילה ולא שתיה ואיני צריך מאור… אותה שעה מסר להם הקדוש ברוך-הוא למשה תבנית המשכן ותבנית כל כליו ואמר לו: אמור להם לישראל: כביכול, לא בשביל שאין לי איכן לדור אני אומר שתעשו לי משכן. עד שלא נברא העולם, הרי מקדשי בנוי למעלה, אלא בשביל חבתכם אני מניח בית המקדש העליון וארד ואשכון בתוככם, ‘עשו לי מקדש ושכנתי בתוכם’.”(3).


בעקבות אגדה זו הוסיפו גם שאר פרשני-ישראל ודרשניו לתלות את הצורך בהקמתו של המשכן בדרישתו של האדם למשהו מוחשי, ולא לצרכיו של אלוהים או לרצונו. כיוון זה של הסבר מתבסס גם על נביאי-ישראל, החל במשה וכלה בירמיהו וביחזקאל, שאת הדרישה לפולחן ולקורבנות ייחסו לצורך האנושי להמחשה ולמימוש מעשי, (ע”כ)


(משום מה, נראה לי, שמנסים להסביר את “הצורך הא-להי” למשכן ולקורבנות שהוקרבו בו אז לפני כ – 3,000 שנה לפי הבנתנו היום את המושג “א-להים”. במקום לומר שפשוט, מנהיגיהעם העברי/ישראלי  וכהני הדת העברית/ישראלית (לפחות בנדודי השבטים ובימי בית ראשון וגם בשני,  העתיקו. לפי המסופר בתורה ובנ”ך, הרבה מדתות ותרבויות  אחרות של אותם ימים.  עם ישראל לא היה הרבה יותר מוסרי ועל-ערכי מאומות אחרות. כן, היו נביאים ואחרים שחשבו אחרת. אבל מי שם לב אליהם לפני חורבן בית שני. אבל זה לא שייך לעיון בפרשה).


נושאים ופסוקים לעיון נוסף


נראה שבמשך 5 שנות עיוניי בפרשת השבוע, הרבה עיינתי בנושאי הפרשה שכולה עוסקת בנושא המשכן וכליו. (קישורים לעיל) מספיק לקרא את המקרא – את הפרשה כפשוטה. ומה שלא ברור, ניתן להאשים את עורך שלא דייק בלשונו. אינני חושב שיש מישהו שהיה רוצה לבנות את המשכן, למרות שיש כבר (לפחות) דגם אחד של המשכן בתמנע.


1. מתי…  ואיך ..


(עיון קצר בנושא הלו”ז של המשכן ניתן בגליוני לפני שנה, אבל אוסיף)


סדר המסעות של בני ישראל במדבר, מסוכם בפרשת מסעי בסוף הספר הרביעי – חומש במדבר. חומש בראשית וחלק ראשון בחומש בראשית סדר האירועים המסופרים הוא פחות או יותר בסדר כרונולוגי. אולם החל   מפרשת יתרו – ביקור יתרו אצל משה במדבר, יש תיאור אירועים שונים שלא ברור שמנם  ויש מספר דעות בנושא.  למשל הדיון על “מתי היה ביקור יתרו” – לפני או אחרי מתן תורה. ולגבי פרשתנו, לא ברור מתי ניתנה מצוות תרומה, לפני או אחרי חטא העגל.


סדר האירועים הברור הוא = מעמד הר סוני, עליית משה להר סיני ל 40 יום, ירידת משה וחטא העגל, 40 יום של “תפילות משה, עליית משה לעוד 40 יום, בניית המשכן וחניכתו.


הדיון בנושא “מצוות תרומה”, חשוב, כי הנושא הוא, האם בניית המשכן הייתה בתוכנית הא-להית, או שהיא ניתנה כתוצאה (אחת מני כמה) של חטא העגל. הדיון גם חשוב היות ופסוקים שונים בתורה סותרים זה את זה, או יוצרים סימני שאילה?


(ולדעתי הצנועה יש פה שאילה משונה – האם א-להים ידע שיהיה חטא עגל, או שא-להים היה (או יהיה) מופתע שעם ישראל ושה (לפתע???) עושה (לפתע) או  יעשה “שטויות” כלומר יחטא? הרי בהמשך תורתנו א-להים ו/או משה מצהירים שעם ישראל יחטא? אז איפה שורש הבעייה אם הכל ידוע מראש  האם ה’ ידע שמשה ישבור את הלוחות? אם אזכור – אעיין בזה אי”ה בעוד שבועיים)


מתוך


https://etzion.org.il/he/%D7%
A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%AA%
D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%94-%E2%
80%93-%D7%95%D7%A2%D7%A9%D7%
95-%D7%9C%D7%99-%D7%9E%D7%A7%D7%93%D7%A9





קריאה פשוטה של התורה מורה, שמשה נצטווה לבנות את המשכן תיכף בעלייתו להר סיני, בתחילת ארבעים הימים המיועדים לקבלת התורה.
אולם, לא כל המפרשים אימצו קריאה זו. רש”י, לדוגמא, כתב בפרשת כי תשא: 


“אין מוקדם ומאוחר בתורה מעשה העגל קודם לציווי מלאכת המשכן ימים רבים היה שהרי בי”ז בתמוז נשתברו הלוחות וביום הכפורים נתרצה הקדוש ברוך הוא לישראל ולמחרת התחילו בנדבת המשכן” (רש”י שמות ל”א, ח’)
בהתבססו על המדרש (תנחומא כי תשא, לא), מפעיל רש”י בנוגע לציווי לבנות את המשכן, את הכלל “אין מוקדם ומאוחר בתורה”. לפי פירושו, ה’ ציווה לבנות את המשכן רק אחרי שמשה קיבל את הלוחות השניות, אחרי שנתכפר לבני ישראל על חטא העגל. 
למול פירוש זה, עומד קושי פרשני. אם הציווי לבנות את המשכן (בפרשת תרומה) אכן בא אחרי הלוחות השניות, כיצד נוכל לפרש את הפסוק בתחילת פרשת תרומה “ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך” (שמות כ”ה, ט”ז)? הרי “אתן” משמעו בעתיד, ומשמע ש”העדות”, היינו לוחות העדות, יונחו בארון, אף שלוחות אלו כבר ניתנו, לשיטת רש”י!
קושי זה לא נעלם מעיני רש”י. לכן, פירש ש”העדות” המוזכרת כאן איננה הלוחות אלא התורה שטרם נכתבה. כדי לחזק את פירושו, רש”י הביא את הפסוק בדברים:


“לקוח את ספר התורה הזה ושמתם אותו מצד ארון ברית ה’ א-להיכם והיה שם בך לעד”   (דברים ל”א, כ”ו)


מפסוק זה הוכיח רש”י שגם התורה נקראת “עדות” (“והיה שם בך לעד”), ושגם היא הונחה בתוך הארון (“ושמתם אותו מצד הארון”). פירוש זה, לכאורה, תלוי במחלוקת המוזכרת בגמרא, האם ספר התורה הונחה בתוך הארון או בצדו (ראה בבא בתרא יד.). 
בכל אופן, קשה מאוד לאמץ פרשנות זו, שהרי ישנו פסוק מקביל בפרשת פקודי, כאשר התורה מתארת את בניין המשכן בפועל:


“ויקח ויתן את העדות אל הארון וישם את הבדים על הארון ויתן את הכפורת על הארון מלמעלה”  (שמות מ’, כ’)
התורה מתיחסת כאן ל”עדות” שכבר ניתנה למשה. על כרחנו, שבלוחות הברית הכתוב מדבר, ולא בספר התורה. גם רש”י נאלץ להודות בזה, ושם אכן פירש ש”העדות” מתייחס ללוחות. כאמור, הדוחק בפירושו ברור.


 כדרכו, אימץ הרמב”ן (בפירושו לשמות כ”ה, א’ ו-ל”ה, א’) את הקריאה הפשוטה, לפיה המוקדם הוא מוקדם והמאוחר מאוחר. לדבריו, ציווי המשכן היה לפני קבלת הלוחות השניים והכפרה על עם ישראל לאחר חטא העגל.
גם גישתו של הרמב”ן נתקלת בקשיים פרשניים. בפרשת תצוה, מביאה התורה את הציווי לבנות את מזבח הקטורת. בסוף הציווי נאמר:
“וכפר אהרן על קרנותיו אחת בשנה מדם חטאת הכפורים אחת בשנה יכפר עליו לדורותיכם קודש קדשים הוא ל-ה’ ”   (שם ל’, י’)


חטאת הכפורים, היא קרבן החטאת של יום הכפורים, שדמו נזרק על קרנות מזבח הזהב. לפי הרמב”ן, הסבור שהפרשיות נכתבו כסדרן, אזכור זה בפרשת תצווה לא ברור. הרי השורש ההיסטורי של י’ תשרי כיום הכפורים, הוא יום מתן הלוחות השניות אחרי שנתכפר להם לישראל על חטא העגל! לדעת הרמב”ן, כאמור, פרשה זו קדמה לחטא העגל!


לא ראיתי התייחסות של הרמב”ן לקושי זה. ייתכן שאפשר להציע, שהצורך ליום אחד בשנה, בו ישראל מקריבים חטאת לכפר על חטאי השנה, קדם לחטא העגל. הבחירה של י’ תשרי כאותו יום, נעשתה רק אחרי מתן הלוחות השניות.(ע”כ. איך נאמר לכל שאילה מסובכת יש לפחות תשובה אחת…):


ומתוך


https://www.kipa.co.il/%D7%99%
D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA/%D7%
A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%94%
D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2/%D7%
A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%AA%
D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%94/%D7%
A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%AA%
D7%A8%D7%95%D7%9E%D7%94-%D7%
94%D7%90%D7%9D-%D7%91%D7%99%
D7%AA-%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%
93%D7%A9-%D7%99%D7%A8%D7%93-%
D7%9E%D7%94%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%99%D7%9D/





בפרשתנו מצווה הקב”ה את בני ישראל להביא תרומות לבניית המשכן והכלים, ומהציווי ‘ועשו לי מקדש’ למד הרמב”ם בהלכות בית הבחירה (א, א), שיש מצווה לבנות את בית המקדש. כולם מודים, שמלבד החובה לבנות את  בית המקדש, יש גם חובה להכין את כלי המקדש. נחלקו הרמב”ם והרמב”ן האם החיוב לבנות את המקדש והכלים נחשב מצווה אחת, או כשתי מצוות:



הרמב”ם….”הנה התבאר שבנין בית הבחירה מצוה בפני עצמה. וכבר בארנו (ריש שורש יב) שזה הכלל הוא כולל חלקים ושהמנורה והשלחן והמזבח וזולתם כולם הם מחלקי המקדש והכל ייקרא מקדש, וכבר ייחד הציווי בכל חלק וחלק.”


הרמב”ן (השגות מצוות עשה לג) חלק על דברי הרמב”ם וטען, שאמנם המנורה, המזבח והשולחן אכן כלולים במצווה של בניין בית המקדש, אבל בניית הארון נחשבת מצווה בפני עצמה. הוא נימק, שבניגוד לשאר הכלים המשמשים לעבודת בית המקדש וראוי לכלול אותם בתוך מצוות בניין המקדש, הארון משמש לנשיאת לוחות הברית ולא לעבודת המקדש, לכן הוא אינו כלול במצוות בניין המקדש והוא נמנה כמצווה בפני עצמה (ועיין ברס”ג עשין המסורים לציבור נ”א – נ”ו לשיטה נוספת).


בעקבות בניית המשכן בפרשה, נעסוק בשאלות: א. האם בית המקדש ירד מהשמיים. ב. האם נשים חייבות בבניין בית המקדש. …(ע”כ. מומלץ)




2. וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָֽׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם:




המילה “בתוכם” מעלה גבה בתמיהה. אם “ושכנתי בתוכם, בשביל מה המקדש.


מתוך


http://www.mo6.co.il/%D7%A4%
D7%A8%D7%A9%D7%AA%20%D7%AA%D7%
A8%D7%95%D7%9E%D7%94%20%D7%9C%
D7%A4%D7%99%20%D7%94%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%94





 כל פרט במלאכת בניית המשכן מלמד דבר מה על העבודה הרוחנית של כל אחד ואחד מישראל בבניית המשכן הפרטי בנפשו, שכן על המשכן אמר הקב”ה בפרשה: “ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם”. כתוב “ושכנתי בתוכם”, ולא ו”שכנתי בתוכו” (כפי שתחבירית היינו מצפים שייכתב), כלומר השכינה והקדושה לא נמצאת רק בתוך מבנה פיזי עם חפצים פיזיים שמכונה “משכן”, אלא ממש בתוך כל יהודי ויהודי. איך עושים את זה? 

(ע”כ. והתשובה ניתנת בקישור להרצאה מוקלטת)


ומתוך


https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/teruma/reg.html





“הפסוק שבכותרת מעורר שאלות ותמיהות. ראשית, המעבר מלשון יחיד ללשון רבים – “מקדש” לשון יחיד ו”בתוכם” לשון רבים, והשאלה היותר קשה היא, מה הצורך במקום מיוחד זה למשכנו של הקב”ה, הרוחני המוחלט. המדרש בשמות רבה מנסה לענות על השאלה השנייה (שמות רבה, פל”ג, א):

יש לך מקח שמי שמכרו נמכר עמו. אמר הקב”ה לישראל מכרתי לכם תורתי כביכול נמכרתי עמה שנאמר ויקחו לי תרומה, משל למלך שהיה לו בת יחידה בא אחד מן המלכים ונטלה. ביקש לילך לו לארצו וליטול לאשתו. אמר לו בתי שנתתי לך יחידית היא, לפרוש ממנה איני יכול, לומר לך אל תטלה איני יכול לפי שהיא אשתך, אלא זו טובה עשה לי שכל מקום שאתה הולך קיטון אחד עשה לי שאדור אצלכם שאיני יכול להניח את בתי. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל נתתי לכם את התורה. לפרוש הימנה איני יכול, לומר לכם אל תטלוה איני יכול אלא בכל מקום שאתם הולכים בית אחד עשו לי שאדור בתוכו שנאמר ועשו לי מקדש.

מדרש זה מצביע בעצם על הקשר המיוחד שבין הקב”ה והתורה, לאו דווקא על הקשר שבין הקב”ה ועם ישראל. כביכול אין הקב”ה יכול להיפרד מן התורה שניתנה לעם ישראל, ועל כן הוא מבקש לדור במקום קרוב אליה, ומשימת בניית הבית מוטלת על עם ישראל, מקבלי התורה. לשון אחר, קשר בל-יינתק זה בין הקב”ה לתורה פירושו שבכל מקום שבו נמצאת התורה נמצא גם הקב”ה. לשונו של המדרש מצביעה גם על אפשרות ניידותו של המקדש: “בכל מקום שאתם הולכים”. ומכאן אפשר להמשיך ולומר שהמדרש מצביע על המציאות של זמנו, לאחר שבית המקדש הראשון והשני כבר חרבו, ובמציאות של הגלות היה רק מקדש מעט, הוא בית הכנסת.

מפרשים אחרים הולכים בעקבות המדרש, ואף כי אינם אומרים דברים מפורשים, הם רומזים לקשר האמיץ שבין הקב”ה ובין התורה שניתנה לישראל. המשכן, לפי מפרשים אלו, אינו מבנה חיצוני, בין קבוע בין זמני, אלא הוא מצוי בתוכו של האדם. כך למשל מובנים הדברים בפירושו של החזקוני האומר ( שמ’ כט:מו):


‘וידעו כי אני ה” – אז ידעו כי לא הוצאתי אותם מארץ מצרים רק בעבור שיעשו משכן ושכנתי בתוכם, וזהו ‘תעבדון את הא- להים על ההר הזה’ (שמ’ ג: יב).
…..
ועשו לי משכן ושכנתי בתוכם, ולא אמר ושכנתי בתוכו לרמוז כי לא עיקר עשיית המקדש ועל ידי זה תשרה שכינה, אלא העיקר הוא שיטיבו מעשיהם ללכת בדרך הישר והיה לבבם שלם לפני ה’, ועל ידי זה תשרה שכינה בתוך כל אחד ואחד מישראל כפי מעשיו. וזה שאמר ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם ר”ל אף על פי שאני מצוה אותך לאמר ועשו לי מקדש העיקר שיקדשו עצמם ואשכון בתוכם ר”ל בתוך כל אחד ואחד.


יש מפרשים המדגישים את מרכזיותו של הפולחן במקום המיוחד לכך, והוא המקום שבו יַשרה הקב”ה את שכינתו, בין אם הכוונה למבנה ארעי בין אם הכוונה למבנה קבע. לדעת הרלב”ג גם המשכן ראוי שייקרא “מקדש” כיוון שמשמעות השם נגזרת מהיותו קדוש.

והנה עשיית זה המקדש הוא שנעשה אהל או בית ויהיו שם כלים מוגבלים בתואר כנזכר במה שיבוא. והנה נקרא זה המקום מקדש להיותו קדוש, כי הוא מוכן לעבוד בו השם יתעלה והוא גם כן מעיד על מציאותו.

ייעודו של המקדש הוא להיות מקום להשראת השכינה, ולכן יש להקפיד לבנותו לפי הציווי האלוקי, לפי הוראות הבנייה המיוחדות, הן למבנה הן לכלים, כיוון שרק כך תשרה בו השכינה.

      מלבד השראת השכינה יש למקדש תפקיד חינוכי להעיד על מציאות ה’. המקדש, והמשכן לפניו, אמורים לחנך את העם לעבודת ה’ המיוחדת והמובדלת מעבודת אלילים. המקדש גם אמור להיות מקום מרכזי שבו מתאחדים  כל היחידים לקבוצה. דהיינו מקום שבו יתגבשו  השבטים והמשפחות הבודדות לעם. ההתלכדות בעבודת ה’ במקום המיוחד הזה תאחד אותם גם מבחינה לאומית. כדי להשיג מטרות אלו צריך המקדש להיבנות מכספי ציבור ולא מתרומת יחידים, כדי שלכל הציבור יהיה חלק בו ושייכות אליו. כאשר ישנם כמה עשירים נדיבים שיכולים לתרום כסף רב ושאר הציבור עניים שאינם יכולים לתרום, הרי לדעת הרלב”ג על העשירים לתרום לציבור והציבור הוא שייתן את התרומה לבנית המקדש, וכך לא תהיה במקדש עדיפות לחלק מן העם על פני החלק האחר ( רלב”ג לשמ’ כה:ח):

ולזה אמר ‘ושכנתי בתוכם’, ר”ל כי זה המקדש יהיה סיבה שתהיה שכינתו בתוכם. וראוי שיהיה המקדש נעשה מכלל ישראל או שיתנדבו היחידים אותם הענינים לציבור ולה’ יתעלה. (ע”כ)




ואסתפק בזה. כמה שאני קורא ומעיין יותר במקרא ובפירושיו, אני יותר מתבלבל – בלשון המעטה. אינני רוצה להביע דעות “אפיקורסיות”, מצד אחד יש להאמין שהיה משכן(במבנה זה או אחר) ששירת בצורה זו (הכתובה בתורה) או בצורה “קצת” אחרת את בני ישראל, במשך כ – 300 שנה עד לבניין בית המקדש הראשון,שהיה קיים כ – 400 שנה, ולאחר מכן בית המקדש השני שהיה קיים כ – 500 שנהץ ומצד שני הכל נחרב לפני כ – 2,000 שנה. מה ניתן ללמוד משה?


מוטב לתת רגיעה למוח וללכת לישון 

שבת שלום

שבוע טוב

להת





Leave a Reply