Torat Ami

 

נחמה ליבוביץ (7) מעלה את השאלה ששאלו פרשנים רבים לפניה – לשם מה האריכה התורה בפרטי המכירה של מערת מכפלה. המלבי”ם (ר ‘מאיר לייבוש) שאל: למה להתחיל בכל הסיפור הזה? מה יושיענו סיפור זה לתורה ולתעודה? התשובות שניתנו ע”י קדמונינו רבים: יש שרצו לראות חשיבות של פרק זה ראשית התנחלותנו בהעלמת קניין קרקע בתוכה. הראב”ע (ר ‘אברהם בן-עזרא) רוצה לראות בפרק זה שבח בשביל להעלות את ארץ ישראל וכדי לפרסם את זה על הפרק במשא ומתן: “ונכתבה זאת הפרשה להודיע על ארץ ישראל על כל הארצות לחיים ולמתים”. דבר, שכן מערת המכפלה שנקנתה בידי אברהם, וממרא היא קרית-ארבע, השייכת לעפרון החתי, שתיהן ‘ארץ ישראל’ עליהם, והמודיע את הפרט של העברי-יהודי שהמודיע ממילא גם את הפרט הלאו-יהודי, הם בעליו אשר יהיו.

 

הרמב”ן, מוסיפה ליבוביץ, מתנת לטם זה מתוך נימוק ענייני: לא ידעתי טעם ששם ר ‘אברהם (הראב”ע), שאמר להוגיע מעל ארץ ישראל לחיים ולמתים, כי מה מעלה לארץ בזה? כי לא יוליכנה לארץ אחרת לקברה ??? 

 

נחמה ליבוביץ מקשרת את הסיפור המתארך של המו”מ על קניית הקרקע להבטחה המפורטת בברית בין הבתרים וירש זרעך את השער אויבו (בראשית כב 17), בהסתמכה על הרמב”ן, שהדגיש את מספר ההשתחוויות הרבות בפרק זה: ויקם אברהם וישתחו לעם הארץ (ז) אברהם היה צריך לכולן, שאבד מכר לו עפרון את השדה, לא היה אברהם רשאי לעשותו בית קברות שלא ברשות כל בני העיר, עובד הוצרך לקום, כדי השתחוות לכולם, אפילו לאותם שלאחוריו; אבל בהשתחוו לעפרון, שהיה יחידי, לא הוצרך לקום – אלא פרחוות לפניו.

 

כן לא מצא את המבקש לדקדק במקור המקראי סייג לדעה זו, כי לא רק בנו האהוב של יצחק זכה בברכת האלוהים. בהימלטה ממ שרי גבירתה ברחה הגר בהריונה למדבר. שם, ליד עין-המים, התגלה אליה מלאך אלוהים ואמר לה: ויאמר לה מלאך יהוה הרבה ארבה את הזרעך ולא יספר מרוב. ויאמר לה מלאך יהוה הנה את הרה ויולדת בן וקראת שמו ישמעאל כי שמע יהוה אל ענייך (בראשית יח11-10). רק לאחר ששינה אלוהים את שמם של שרי ואברם לשרה ואברהם, ואת הצהרת ארצות הברית כרת עימו ועם זרעו – ללא הבחנה ואפלייה בין צצאיו: אני הנה בריתי אתך והיה לאב המון גויים … והקפטיתי את הבריתי ביני ובינך ובין זרעך אחריך לדורתם לברית עולם להיות לך לאלוהים ולזרעך אחריך … ונתתי לך ולזרעך אחריך את ארץ מגריך את כל הארץ כנין לאחזת עולם … ואתריתי אשר תשמורו ביני וביניכם ובין זרעיך אחריך תמול לכם כל זכר … (שם 11-4). בשום מקום בהצהרת ברית זו בין הבתרים לא הגביל אלוהים את הזרעו של אברהם ליצחק לבדו, לאור ההבטחה שקבל ישמעאל פרק אחד קודם לכן, כל הזרעו של אברהם, קרי – כל בניו, כלולים בהצהרת ארצות הברית בין הבתרים. נוח מאד לפרשנים יהודיים-לאומניים לראות רק את יצחק ושושלתו זכאים על-פי אותה ברית, אולם פרשנות לחוד וטקסט כתוב לחוד, וכבר אמרו חז”ל: ניתי ספר ונחזה (ספר = ספר תורה). נטלנו וחזינו.

l (ע”כ)  

. 

מדוע נשלח העבד להביא אשה דווקא ממשפחת אברהם שבחרן?
מאת: איתן קליש
כתב לי אחד הקוראים שהרעיון שלי שמוטיב העם הנבחר מופיע כבר בסיפורי אברהם – מוטעה, והרעיון הזה מופיע לראשונה במעמד הר סיני. לדעתי, הרעיון של העם הנבחר, או המשפחה הנבחרת, מופיע בסיפורי הנישואים של בני האבות, כמו גם בסיפורים על הדרת ישמעאל ועשיו מהמשפחה הנבחרת. בסיפורי הנישואים של הבנים ישנה התעקשות שהכלות תהיינה דווקא ממשפחתו של אברהם, כפי שרבקה אומרת ליצחק: “וַתֹּאמֶר רִבְקָה אֶל יִצְחָק: קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת, אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה, מִבְּנוֹת הָאָרֶץ – לָמָּה לִּי, חַיִּים.” (בראשית כ”ז)

בשאלה שבכותרת פותחת נחמה ליבוביץ את הדיון בנושא זה. היא תוהה מדוע עדיפים תושבי עיר נחור על בני כנען, בעיני אברהם. הרי אלו ואלו הם עובדי אלילים; יתר על כן, אברהם נצטווה לנתק את הקשרים עם ארצו, מולדתו ובית אביו (פרשת לך לך), והנה עתה הוא מצווה לעשות בדיוק להיפך:

“וְאַבְרָהָם זָקֵן, בָּא בַּיָּמִים. וַיהוָה בֵּרַךְ אֶת אַבְרָהָם בַּכֹּל. וַיֹּאמֶר אַבְרָהָם אֶל עַבְדּוֹ זְקַן בֵּיתוֹ, הַמֹּשֵׁל בְּכָל אֲשֶׁר לוֹ: שִׂים-נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי. וְאַשְׁבִּיעֲךָ בַּיהוָה אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם וֵאלֹהֵי הָאָרֶץ, אֲשֶׁר לֹא תִקַּח אִשָּׁה לִבְנִי מִבְּנוֹת הַכְּנַעֲנִי אֲשֶׁר אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּקִרְבּוֹ. כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ, וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק.”

ליבוביץ מביאה שני הסברים לסתירה הזו. האחד הוא כי מעשיהם של אנשי כנען היו המקולקלים מכל האומות (כלומר, זה לא רק עניין אמונות ועבודת אלילים). ההסבר השני הוא הסברו של ש.ר. הירש, המסביר את שיקולי אברהם: “השפעת אשה כנענית על בני תגדל פי כמה, מאחר שאני יושב בקרבו, ולא רק האשה, אלא משפחתה, קרוביה וידידיה כולם יחד ישפיעו על בני.” – לפי דעתו של הירש, אם יקח יצחק אשה מבנות ארצו, בהכרח ייטמע בקרב בני משפחתה ושיבטה, ואם יביא אשה ממרחקים – תטמע היא בקרב משפחתו של אברהם.

ליבוביץ אינה מוכנה לקבל בשום אופן הסבר הטוען שיש פה שיקול גזעני, כאן ובסיפור יעקב הבורח לחרן, הלוקח לו נשים ממשפחת לבן, קרוביו של אברהם. ליבוביץ אינה מסכימה כי יש בסיפורים אלו משום העדפת משפחה מסויימת על פני כל העמים האחרים. אני לא מסכים לדעתה. לדעתי, זהו אכן המסר העולה מהסיפור הזה ומפרשת “ויצא” שבהמשך….

 

רוב החוקרים המדעיים סבורים כי מגילת רות נתחברה בימי בית שני, כפולמוס עם גירוש הנשים הנכריות ע”י עזרא ונחמיה. הקשר בין הפרשה שלנו לבין מגילת רות עולה מכמה וכמה ביטויים המשותפים לשני הכתובים. למשל: “הקרה נא לפני היום” (בראשית כ”ד י”ב) מול “ויקר מקרה חלקת השדה לבועז” (רות ב’ ג’), וכן: “ברוך יהוה … אשר לא עזב חסדו ואמיתו מעם אדוני” (בראשית כ”ד כ”ז) לעומת “ברוך הוא ליהוה אשר לא עזב חסדו את החיים והמתים” (רות ב’ כ’).

יש שיתוף גם במוטיבים. למשל גם רות וגם רבקה עוזבות את מולדתן ומהגרות לארץ כדי להגשים ייעוד. אמנם המסר של שני הסיפורים מנוגד לגמרי ומלמד על פולמוס שהתנהל בשאלות אלו בתקופת עזרא ונחמיה. בסיפור רות, הרעיון הוא שלעם ישראל יכול כל אחד/אחת הרוצה בכך להסתפח בלי בעיות, ובסיפור רבקה מודגש כי רק בנות המשפחה הנבחרת יכולים להסתפח למשפחת האבות. וההשוואה הזו מלמדת אותי על הרקע ההיסטורי לסיפורי ההדרה שמצאנו בסיפורי האבות.

אצל ישעיהו השני שפעל כנראה בזמן שיבת ציון מצאנו גישה מנוגדת לגישת עזרא ונחמיה, ובכך אולי ננוחם:

“וְאַל יֹאמַר בֶּן הַנֵּכָר הַנִּלְוָה אֶל יְהוָה לֵאמֹר: הַבְדֵּל יַבְדִּילַנִי יְהוָה מֵעַל עַמּוֹ, וְאַל יֹאמַר הַסָּרִיס: הֵן אֲנִי עֵץ יָבֵשׁ. כִּי כֹה אָמַר יְהוָה לַסָּרִיסִים אֲשֶׁר יִשְׁמְרוּ אֶת שַׁבְּתוֹתַי וּבָחֲרוּ בַּאֲשֶׁר חָפָצְתִּי וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי. וְנָתַתִּי לָהֶם בְּבֵיתִי וּבְחוֹמֹתַי יָד וָשֵׁם טוֹב מִבָּנִים וּמִבָּנוֹת שֵׁם עוֹלָם אֶתֶּן לוֹ אֲשֶׁר לֹא יִכָּרֵת. וּבְנֵי הַנֵּכָר הַנִּלְוִים עַל יְהוָה לְשָׁרְתוֹ וּלְאַהֲבָה אֶת שֵׁם יְהוָה, לִהְיוֹת לוֹ לַעֲבָדִים, כָּל שֹׁמֵר שַׁבָּת מֵחַלְּלוֹ וּמַחֲזִיקִים בִּבְרִיתִי. וַהֲבִיאוֹתִים אֶל הַר קָדְשִׁי וְשִׂמַּחְתִּים בְּבֵית תְּפִלָּתִי,(ע”כ)