—
From:
Date: Sun, May 19, 2019 at 2:31 PM
Subject: + בהר סיני…. בשנה השביעית… ביובל יצא
To:
הערה – המשכתי לקראת סיום, עיינתי והעתקתי משהו מתוצרת בר -אילן ולפתע נמחק לי כל הכתוב. טוב שהיה לי חלק ראשוו שגיביתי. אלא שייקח לי שעות לשחזר מהזכרון. עונש משמיים על שטויותי. מה גם שהקשר באינטרנט מגמגם ומתנתק לי מידי פעם. אז אשלח משהו קצר. הזמן דוחק. מעתה אעשה גיבוי כל עשר שורות. ולמעוניינים/ות בלימוד קשקושיי – אפשר לעיין בגליונות קודמים. בינתיים עברו מספר שעות ומצאתי חלק לא מושלם ממה נמחק לי ואני מספחו כתוספת.
עיונים קודמים בהר — תשע”ד
http://toratami.com/?p=141בהר + בחוקותי — תשע”הhttp://toratami.com/?p=387(על: מיקום הפרשות, שנת היובל, וכי ימוך אחיך, 2-3 ברכות וקללות)פרשת בהר — תשע”ו –http://toratami.com/?p=573(על: פרשות מחוברות, דבר ואמרת, שמיטה, הר סיני , והארץ לא תימכר… כי גרים ותושבים…, כי לי בני ישראל עבדים)פרשות בהר + בחוקותי — תשע”ז
http://toratami.com/?p=767
פרשת בהר – תשע”ח
http://toratami.com/?p=986
(על: רועי צאן ושמיטה, שמיטה היכן הגבול, יובל, ומך ידו, נשך ותרבית)
פסוקים מההפטרה
חידון השבוע
1. כמה פרשות בתורה הן בנות 3 אותיות בלבד?
2. במבט ראשון פרשת בהר נראית כפרשה קצרה, אבל היא לא הקצרה מכולן. מה הן 4 הפרשות הקצרות בתורה?
3. כמה פעמים מוזכרת המילה “יובל” בפרשה. ומה קרה לשנת היובל, שנעלמה מהלוח העברי?
הקדמה כללית
פרשת בהר קצרה יחסית. פרק אחד עם 54 פסוקים + שני פסוקים מהפרק הבא (שממשיך בפרשת בחוקותי) . חלוקת פרשות מוזרה, אלר אם כן כוונת מחלק הפרשות הייתהבליצור מספר פרשות קצרות, בעיקר מתישהו במשך אדר ב’, כמו פרשות “ויקהל + פקודי” או לשבתות הסמוכות לשלושת הרגלים, כדי לאפשר, לפי הצורך, צירוף של “פרשות מחוברות” שאינן ארוכות למדי. וזה נושא לעיון נפרד. ולענייננו השובע —
כל למדני התורה מכירים את שאילת ותשובת רש”י בתחילת פרשתנו – “למה נסמכה פרשת בהר לפרשת אמור? והתשובה ידועה. משהודומה קורה גם בסמיכות פרשת חיי שרה לפרשת וירא., או פרשת וירא לפרשת לך לך..
רק אינני זוכר אם נשאלת שאילה דומה לסמיכות פרשת לך לך לפרשת נח, אולי לספר ברמז שאברם/אברהם ברח מאביו תרח???או למה נסמכה פרשת יתרו לפרשת בשלח – ואז פרשנים חלוקים בדעתם אם יתרו בא לבקר את חותנו לפני או אחרי מעמד הר סיני.????
מה שכן, לפי פשוטו של מקרא, כל הנושא לא ברור, כי השאילה היא בעצם מה עניין שמיטה ליוצאי מצריים הנודדים מזה שנתיים ++ במדבר, שעתידם לא ברור, והם בחזקת “סמוך על א-להים” יהיה טוב, עוד אי פעם נירש ארץ??? בינתיים הם עסוקים בבניית משכן “זמני” מפאר, פירוקו והרכבתו והקרבת קורבנות. כי הרי יש להם הרבה צאן ובקר. (לפחות שבטי ראובן וגד) ? עד כמה שאנחנו מבינים מהפשט יוצאי מצריים הם רועי צאןץ כך הייו אבותיהם, ארהם יצחק יעקב ושנים ער (בעצם רק 10 כנראה מ) בניו כידוע מה אומר יעקב ליוסף
וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם: {יג} וַיֹּאמֶר יִשְׂרָאֵל אֶל יוֹסֵף הֲלוֹא אַחֶיךָ רֹעִים בִּשְׁכֶם לְכָה וְאֶשְׁלָחֲךָ אֲלֵיהֶם וַיֹּאמֶר לוֹ הִנֵּנִי: {יד} וַיֹּאמֶר לוֹ לֶךְ נָא רְאֵה אֶת שְׁלוֹם אַחֶיךָ וְאֶת שְׁלוֹם הַצֹּאן
והרי קראנו בפרשת בא
וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֔ה בִּנְעָרֵ֥ינוּ וּבִזְקֵנֵ֖ינוּ נֵלֵ֑ךְ בְּבָנֵ֨ינוּ וּבִבְנוֹתֵ֜נוּ בְּצֹאנֵ֤נוּ וּבִבְקָרֵ֨נוּ֙ נֵלֵ֔ךְ
וְגַם-עֵ֥רֶב רַ֖ב עָלָ֣ה אִתָּ֑ם וְצֹ֣אן וּבָקָ֔ר מִקְנֶ֖ה כָּבֵ֥ד מְאֹֽד:
והנה, בני ישראל במדבר, משה שומע בהר סיני
וַיְדַבֵּר יְהוָֹה אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: {ב} דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָֹה:{ג} שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:{ד} וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָֹה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר: וכו’ וכו’
אז מה עניין שמיטה לרועי צאן ובקר,במדבר. חסרי קרקע, ללא ידע חקלאי??? האם משה חייך בלבו? האם הוא באמת הלך ואס, שני מליון נודדים וסיפר להם על3-4 הפסוקים לעיל?. (מה אנחנו היינו עושים במקומם? שותקים? צוחקים? חושבים היה משה רבנו חטף מכת שמש???)
כי לא ברור מתי בני ישראל, לאחר שנכנסו לכנען, – פתאום התחילו לעבוד את האדמה ובמקום להמשיך להיות רועי צאן הם הפכו לחקלאים – עובדי אדמה.אז אם לא יודעים – שואלים!!! את מי? את רבנו גוגל. ואכן, מתוך
https://musaf-shabbat.com/2012/02/02/%D7%9E%D7%AA%D7%A8%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9E%D7%A7%D7%A0%D7%94-%D7%9C%D7%A1%D7%A4%D7%A8-%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%A0%D7%94-%D7%A2%D7%A7%D7%99%D7%91%D7%90-%D7%9C%D7%95%D7%A0%D7%93%D7%95%D7%9F/
….יעקב ובניו ירדו למצרים בעקבות יוסף, המשנה למלך פרעה. הרעב בארץ ואפשרות הקיום במצרים הביאו את משפחת יעקב המורחבת לעבור ולהתגורר שם. מיד עם בואם, טורח יוסף להפיץ ולהדגיש כמה וכמה פעמים בפני פרעה ובפני כל פקידי השלטון המצרי – באופן שנראה מעט מוגזם – את מקצועם ואורח חייהם של אחיו ובית אביו, את עובדת היותם רועי צאן, הם ובניהם וגם אבותיהם. אורח חייהם הוא הנוודוּת, מרעה הצאן, הנדודים ממקום למקום על פי עונות השנה ואתרי המרעה לצאן הרב אשר ברשותם. כך נאמר:
וַיֹּאמֶר יוֹסֵף אֶל אֶחָיו וְאֶל בֵּית אָבִיו אֶעֱלֶה וְאַגִּידָה לְפַרְעֹה וְאֹמְרָה אֵלָיו אַחַי וּבֵית אָבִי אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ כְּנַעַן בָּאוּ אֵלָי: וְהָאֲנָשִׁים רֹעֵי צֹאן כִּי אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ וְצֹאנָם וּבְקָרָם (…) וַאֲמַרְתֶּם אַנְשֵׁי מִקְנֶה הָיוּ עֲבָדֶיךָ מִנְּעוּרֵינוּ וְעַד עַתָּה גַּם אֲנַחְנוּ גַּם אֲבֹתֵינוּ ….
יוסף חוזר ומדגיש את השוני בין אורח החיים המצרי לזה של השבט הארץ-ישראלי שהגיע מכנען. יוסף מנסה בכל מאודו לכוון את משפחתו לארץ גושן, אזור שנמצא, ככל הנראה, בצפון מצרים, בין דלתת הנילוס לבין מדבר סיני (ע”פ אטלס כרטא). גושן היא אזור פריפריאלי המרוחק מעורק החיים המרכזי ששוכן לאורך הנילוס, שהוא גם מרכז החיים התרבותי של מצרים. כפי הנראה, חשב יוסף כי החיים במצרים יהיו לזמן מוגבל, עד אשר ישובו חזרה לארץ, ועד אז כדאי להרחיקם עד כמה שניתן מההשפעה התרבותית המצרית.
מדברי המקרא עולה עוד כי הרחקת בני יעקב ממרכזי האוכלוסייה הייתה מחויבת המציאות, מפני שרועי הצאן היו מוקצים מחמת מיאוס בעיני העם המצרי. בלשון הכתוב: “כִּי תוֹעֲבַת מִצְרַיִם כָּל רֹעֵה צֹאן” (בראשית מו, לד). פעם נוספת מדגיש זאת המקרא בפרשת וארא: “וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לֹא נָכוֹן לַעֲשׂוֹת כֵּן כִּי תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם נִזְבַּח לה’ אֱ-לֹהֵינוּ, הֵן נִזְבַּח אֶת תּוֹעֲבַת מִצְרַיִם לְעֵינֵיהֶם וְלֹא יִסְקְלֻנוּ” (שמות ח, כב).
מתחילה, עם קריאת פסוקים אלה, סברתי כי הואיל ומצרים הייתה מדינה המבוססת על חקלאות שלחין מפותחת מאוד לאורך הנילוס ותעלותיו המרובות, הרחקת רועי הצאן ועדריהם משטחי החקלאות ופיתוח תחושת התיעוב כלפיהם הם אך טבעיים. עדרי הצאן והבהמות, בחפשם אחר מזון ירוק וטרי, גורמים נזקים כבדים לשטחי החקלאות, וזהו הפירוש למונח ‘תועבת מצרים’. אולם עיון במקורות מצרים העתיקה מעלה כי ‘תועבת מצרים’ הנזכרת בפסוקים אלה, בנוסף להסבר לעיל, אכן מבטאת במדויק גם את תרבותה ואמונתה של מצרים באלף השני לפני הספירה (עת שהו שם בני ישראל) ולאחריו. בעלי חיים רבים היו מקודשים בדת מצרים העתיקה. זאת אנו יודעים על פי ציורי קיר וכתובות הירוגליפיות מהעת הזו. תרבות מצרים השונה והייחודית נודעה לעמי האזור ואלה גילו בה עניין רב, לנוכח האמונה בקדושת בעלי החיים.
במהלך השהות הארוכה במצרים, נספגה אט אט התרבות המצרית בבני ישראל, שנקראה בפי חז”ל ‘מ”ט שערי טומאה’. לאחר כ-210 שנות שהות ושיעבוד יצאו בני ישראל ממצרים למסע במדבר סיני, שבסופו נכנסו לארץ. עם כניסתם, כל שבט קיבל בגורל את נחלתו ובני ישראל התחילו מיד בשיקום הערים והכפרים. לעתים נדרשו מהם פעולות סיקול ובניית מדרגות, בירוא יערות ועוד, וכל זאת על מנת להכשיר שטחי חקלאות נוספים. אבי הארכיאולוגיה התנ”כית, פרופ’ ויליאם פוקסוול אולברייט, ובעקבותיו פרופ’ יוחנן אהרוני, הראו במחקריהם שבני ישראל היו הראשונים אשר הקימו יישובי קבע במרבית אזורי ההרים של הארץ.
לעתים נערכו מלחמות עם תושבי הארץ הוותיקים. אחת הסיבות לכך הייתה סכסוכים טריטוריאליים שנתגלעו על שטחי קיום ופרנסה. עם ישראל נכנס לארץ והחל לעסוק בחקלאות כעיסוק ופרנסה מרכזיים, כאילו זה הדבר שעשה מעודו ועד עתה.
לנו נראה הדבר פשוט וטבעי, אולם נכון לשאול מה גרם למהפך כה משמעותי באורח החיים העברי. ממצב שבו המשפחה והשבט מתקיימים ממרעה של מאות ואלפי ראשי צאן ובקר, מאורח חיים של רועה הנודד ממקום למקום בחיפוש אחר מרעה לצאנו, למצב שבו העם משנה לחלוטין את אורח חייו ומקיים אורח חיים חקלאי ויציב. עם היושב על נחלתו, מסקל ומכשיר את אדמתו, מעבד אותה, זורע וקוצר, שותל, נוטע וקוטף, ועוסק בייצור חקלאי, בונה ערים ויישובים ומשתכלל טכנולוגית ככל העמים המתקדמים בעת הזו. מה גרם למהפך כה גדול, לשינוי מוחלט באורח החיים, מחברת רועי צאן ונוודים לעם חקלאי מפותח?
נראה כי לא נטעה אם ננסה לאבחן מתי אירע המפנה באורח החיים. כמעט בוודאות, הייתה זו תקופת השהות במצרים. מאות שנים של היטמעות בתרבות המצרית ובאורח חייה לימדו את בני ישראל את מלאכות מצרים. אמנם, לא מעט דברים שליליים נלמדו שם, אולם בעת העתיקה הייתה הממלכה המצרית מתקדמת בתחומים רבים. שם למדו בני ישראל את סודות העבודה החקלאית בהתאם לעונות השנה, את גידול הירקות והפירות, את טכניקת הבנייה, ארגון הממלכה וניהולה ועוד מגוון מלאכות חשובות.(ע”כ. מומלץ)
ועדיין לא ברור לי
לא כל כך לעניין, אבל מעניין הוא הנושא האוניברסלי של המעבר מתקפת הצייד לתקופת החקלאות, ומומלץ לעיין במאמר ב-
https://ecowiki.org.il/wiki/%D7%94%D7%9E%D7%94%D7%A4%D7%9B%D7%94_%D7%94%D7%97%D7%A7%D7%9C%D7%90%D7%99%D7%AA (לא אצטט)
ובמסגרת חיפושי בנושא מצאתי איזה ניתוח ארוך ומקיף שעיון בא תפש חלק גדול מזמני וכנראה עקב זה הגליון הנוכחי גם יהיה קצר וגם יצא מאוחר.
מאמר – שאולי הוא חוברת או תזה ארוכה – ב –
https://www.academia.edu/10019638/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%A0%D7%95%D7%99%D7%95%D7%AA_%D7%91%D7%AA%D7%A0%D7%9A_%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%9D_%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%9D_%D7%97%D7%93_%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%99%D7%99%D7%9D
(מומלץ למי שחוקר/ת את הנושא של פרשנויות במקרא)
לצערי – לא מצאתי עוד הסברים או מחקרים בנואא המעבר של בני ישראל מרעיית צאן לעבודת אדמה. לפי מצוות הרבות שקשורות לעבודת האדמה בניגוד למצוות המעטות שקשורות לצאן ובקר, ניתן להניח מספר הנחות, אבל לא כאן המקום והזמן. אז
פסוקי השבוע
וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ: וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ
ערב שבת שלום
פתיחה
רענון מתוך ויקיפדיה –
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%91%D7%94%D7%A8
הפרשה מפרטת דינים והלכות כלכליים, ובהם:
מצוות השמיטה, היובל ודינים נלווים
גאולת קרקע
איסור ריבית
דיני עבד עברי
גאולת עבד עברי הנמכר כעבד לגוי
איסור פסל, מצבה ואבן משכית (ע”כ)
מעניין אם ה לבני ישראל במדבר עבדים מבני ישראל??? האם דיני שמיטה יובל וכו’ נאמרו למשה בהר סיני, מתוך אמונה/הבנה שאו טו טו הם אמורים להתנחל בארץ כנען ולהפוך את תעסוקתם מרעיית צאן לעובוד נחלאות? ואכן ניזכר שחלוקת הקרקעות בגורל נאמרה/נעשתה לפני הכניסה לארץ??? יש סימני שאילה רבים אצלי, ויש מה ללמוד ולחקור. אי”ה מתישהו בעתיד
נושאים ופסוקים לעיון נוסף
אסופת מאמרים מתוצרת בר אילן מובאת ב —
https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/behar/behar.shtml
ניתן לבחור ולעיין.
כללית על הפרשה מזוית מודרנית מסורתית מתוך
https://www.sivanrahavmeir.com/%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%99/4-%D7%A1%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA-%D7%9C%D7%A1%D7%A4%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%99%D7%A2%D7%95%D7%A8-%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2%D7%99-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%91%D7%94%D7%A8-%D7%AA%D7%A9/
…
בפרשת “בהר″ עוד 24 מצוות. יש פה “מנה″ רצינית מאוד של מצוות. אנחנו ננסה למפות את ההוראות האלה ולקשר אותן אל חיינו.
קודם כל – מה הסוד של פרשת בהר? ראיתי פעם הגדרה יפה לפרשה הזו: “כאשר התורה והארץ נפגשים″. היא מחברת בין התורה, שהתקבלה במדבר, לבין ההגעה לארץ ישראל. אנחנו כבר אחרי מעמד הר סיני ואחרי בניית המשכן, אבל מתחילים לדבר איתנו תכלס על ההגשמה העצמית שלנו, וזה המקום להגשים את עצמנו. הדברים מתאימים מאוד לתקופה הזו. אנחנו אחרי יום השואה, יום הזיכרון ויום העצמאות, ולקראת יום ירושלים. אלה ימים שבהם אפשר למצוא בפרשת בהר הוראות לשאלות שמעסיקות אותנו: איך נכנסים לארץ הזו? איך חיים בה וגם מצליחים לשגשג, בלי לצאת שוב לגלות? הנה, כך מתחילה הפרשה:
וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה’ .
כלומר, מה הדבר הראשון שעושים עם הכניסה לארץ? שובתים. שומטים. מרפים. נגיד פה משהו לא פופולארי: אחרי הרבה נאומים על “זכותנו על הארץ″ בימים האלה, הפרשה משמיעה נאום אחר, זמירות אחרות. היא מדברת על “חובתנו על הארץ″. הקשר לארץ תלוי בהתנהגות שלנו. הארץ לא בדיוק שלנו, יש פה מנגנון אחר. כך נאמר גם בהמשך הפרשה:
וַעֲשִׂיתֶם אֶת-חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל-הָאָרֶץ לָבֶטַח.
כלומר, לא רק שהארץ אינה שלנו, אלא שיש לנו איתה סוג של חוזה. ההתנהגות שלנו עליה – תשפיע על ההצלחה שלנו לחיות עליה ולא לצאת שוב לגלות. המגורים פה מחייבים אותנו לעשייה מסוימת. ובמקום אחר בפרשה נאמר:
וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי.
זה משהו שקשה להפנים: הארץ היא של בורא עולם. לא שלנו. זו עובדה שלא קל לקלוט, בטח לא כשרבים מול עם אחר על הזכות המוצדקת שלנו לחיות כאן. אנחנו לא מתבלבלים, היא לא שלהם, היא שלנו – בתנאי שנתנהג נכון. הנה שני ביטויים נפלאים במדרש על הנושא הזה:
“אל תעשו עצמכם עיקר″ (מדרש תורת כהנים)
כלומר, אל תיכנסו לארץ באווירה של “כוחי ועוצם ידי″. לא בתחושה של “זכותי″, לא “מגיע לי″, אלא “אני מקווה להיות ראוי″.
ועיקרון נוסף במדרש, שהוא ממש סיסמה מדהימה בעיני:
“כשתהיו שלי – הרי היא שלכם″ (תורת כהנים)
זה לא פוליטיקלי קורקט, ואולי זה לא ייאמר בשום נאום של פוליטיקאי בטקס ממלכתי, אבל הפרשה אומרת את זה במפורש. רק תדמיינו את הרמטכ″ל אביב כוכבי אומר בנאום ממלכתי: “אזרחי ישראל, אני מפחד. אתם מדברים המון לשון הרע, וזה פוגע בלחימה שלנו. אתם לא מספיק מכבדים את ההורים, אתם מבזים את השבת, אתם לא לומדים בכלל תורה – אני מבקש מכם להשתפר″. לו הרמטכ″ל היה מדבר כך היינו חושבים שמשהו קרה לו. אבל בכל תשעה באב אנחנו אומרים “בגלל שנאת חינם חרבה ירושלים″, וזה לא נראה לנו מוזר. כלומר, יש קשר בין הרוחני והתרבותי לבין הפיזי והגשמי והצבאי. הפרשה מזכירה לנו שכאשר נכנסים לארץ ישראל – צריך להתנהג בהתאם.
מבין המצוות הרבות בפרשה נבחר נושא אחד בלבד, שהוא בהחלט כותרת-על של כמה וכמה מצוות – ספירה. יש בפרשה הרבה נושאים אחרים אבל ננסה להתמקד הערב במצוות שקשורות בספירה….. (ע”כ)
1. ושבתה הארץ
מתוך
https://www1.biu.ac.il/Parasha/Behar/Bar-maoz
” בשבעת[1] הפסוקים של ויקרא כ”ה, שבהם מוצג איסור עבודת האדמה בשנה השביעית, בולטת תופעה ייחודית. השורש “שבת” מופיע שבע פעמים בצירופים שונים. בצירופים אלה הוגדרה השנה השביעית פעמיים כ”שַׁבָּת לַה'” (פסוקים ב, ד), וארבע פעמים תוארה כשבת של הארץ (באחת מהם נכפל השורש ‘שבת’):” וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ”, “שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ”, “שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ”, “וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ” (פסוקים ב, ד, ה, ו). גם ההיתר לעבוד את האדמה בשש השנים, בניגוד לשנה השביעית, מוצג בלשון דומה להיתר המלאכה בששת ימי המעשה בניגוד ליום השביעי, כפי שהופיע בעשרת הדיברות, ובשני המקרים משותפת ההגדרה “שַׁבָּת לַה'” – השנה השביעית: “שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַה’ שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר”. וביום השביעי: “שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ. וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַה’ אֱ‑לֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה” (שמ’ כ:ח-ט).[2]
הדרך שבה הוצגה השנה השביעית בספר ויקרא שונה מאוד באופייה מן הדרך שבה היא הוצגה בפעם הראשונה, בספר שמות: “וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע אֶת אַרְצֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. וְהַשְּׁבִיעִת תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ וְאָכְלוּ אֶבְיֹנֵי עַמֶּךָ וְיִתְרָם תֹּאכַל חַיַּת הַשָּׂדֶה כֵּן תַּעֲשֶׂה לְכַרְמְךָ לְזֵיתֶךָ” (שמ’ כג:י-יא).
כל חקלאי היה מזדעזע מההוראה שבספר שמות, בשל השדה הסמנטי של המילים המרכזיות שנבחרו להציגה: “תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ”,[3] שהן שליליות, בפרט בהקשר החקלאי, כמו בדוגמאות הבאות: “וְשָׁמַטְתָּה וּבְךָ מִנַּחֲלָתְךָ אֲשֶׁר נָתַתִּי לָךְ וְהַעֲבַדְתִּיךָ אֶת אֹיְבֶיךָ בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יָדָעְתָּ” (יר’ יז:ד); “וְנָטַשְׁתִּי אֵת שְׁאֵרִית נַחֲלָתִי וּנְתַתִּים בְּיַד אֹיְבֵיהֶם וְהָיוּ לְבַז וְלִמְשִׁסָּה לְכָל אֹיְבֵיהֶם” (מל”ב כא:יד); “עָזַבְתִּי אֶת בֵּיתִי נָטַשְׁתִּי אֶת נַחֲלָתִי נָתַתִּי אֶת יְדִדוּת נַפְשִׁי בְּכַף אֹיְבֶיהָ” (יר’ יב:ז). G”כ. מומלץ)
(זהו להיום – יש תקלות בחיים, נקווה שיהיה אך טוב)
שבת שלום
שבוע טוב
להת
נב – תוספת מאוחרת – חלק ממה שכתבתי, נמחק לי, אבל עקב לחץ הלו”ז שלחתי את הגליון השבועי החלקי לכמחצית מרשימת המכותבים/ות. קצת יותר מאוחר גיליתי חלק קטן מהחסר ואני מוסיף קצת ממנו ושולח למחצית השנייה שברשימה הנ”ל. בעיקר על מנת שהרעיון לא יישכח ואולי אחזור להרחיבו, אי”ה
2. וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָֹה יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ …כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ:
מהיכן כל זה, למה צריכים את זה?
כבר עיינתי בנושא השמיטה החקלאית לפני שלוש שנים (לעיל) ומסתבר שהרבה מחז”לינו לא כל כך הבינו לשם מה החוק הזה הוכתב, לא רק מצוות שנת ה – 50 היובל שכנראה אף פעם לא קויימה, אלא גם חיוב שנת השמיטה – ורק בארץ, כנראה רק הופעלה לאחר העלייה הראשונה וההתישבות המודרנית בישראל.והיות וכולנו חכמים, ברור שיש מי שנותן סיבות למצוות השמיטה, למשל מתוך –
https://he.chabad.org/library/article_cdo/aid/841789
…..איכרים בישראל נדרשים על-ידי החוק הישראלי לשמור על שנת שמיטה, כלומר לתת לשדות שלהם לנוח למשך שנה תמימה, פעם בשבע שנים.1 מדוע אנו מצווים על מתן שנת שבתון שכזו לאדמה ולשדות?
1. האדמה
אחד מהסיבות שנאמרו למצוות השמיטה הייתה לתת לאדמה לנוח, להתאושש ולהתרענן.2 אולם תיאוריה זו אין די בה בפני עצמה, כיוון שכדי להתרענן באמת, האדמה זקוקה ליותר תקופות מנוחה מאשר אחת לשבע שנים.3
2. שבת ברמת המקרו
אחרים ראו בשנת השמיטה שבת בקנה מידה גדול יותר. אנו נחים בשבת כדי להוכיח שאלוקים ברא את היקום בששה ימים ובשביעי נח מכל מלאכתו. באופן דומה, כדי להראות שאלוקים נח ביום השביעי אנו מניחים גם לשדה לנוח ולא מעבדים אותו בשנה השביעית.4
פרשנים מאוחרים יותר דחו תיאוריה זו, בטענם שאם שנת השמיטה נועדה לפתח מודעות לעובדת היותו של אלוקים בורא עולם, הרי המרווח הגדול שבין תקופות המנוחה מסכל תכלית זו. הרי אנו שומרים את השבת פעם בשבוע, והמרווחים שבין שבת לשבת הם קצרים בהרבה. מה מציעה שנת השמיטה שאין בשבת?
3. פיצוי על שש שנים של שבתות
בתשובה לכך, יש שטענו כי שנת השמיטה מאפשרת לשדות לקבל פיצוי על מנוחות השבת. נכון שאנו נחים בשבת, אבל בעודנו נחים, השדות ממשיכים לעבוד. אנו שותלים ביום שישי והזרעים נובטים שבת. במהלך שנת השמיטה, השדות מקבלים פיצוי על השבתות האבודות ועל החגים והמועדים של שש השנים שחלפו, ושבהם הם נאלצו לעבוד ולא יכלו לנוח…. (ע”כ. ויש עוד 4 סיבות)
ומתוך מאמר שמסכם את ההיסטוריה של שנת השמיטה בארץ ישראל באלף השני לספירה ב –
http://www.daat.ac.il/shmita/mamarim/landoi.htm
…
עם חידוש הישוב החקלאי היהודי בארץ ישראל, שנת תרמ”ט, והפכה שאלה בוערת שכל
גדולי התורה עסקו בה.
אמנם גם בשנת השמיטה שקדמה לה, תרמ”ב, היה כבר ישוב יהודי חקלאי בארץ ישראל כגון
פתח תקוה, ופה ושם גם חקלאים בודדים, אולם בעלות קרקעות בידי יהודים הייתה מועטת
ועיבודה בידיהם הייתה פחותה עוד יותר ולא היוותה עדיין בעיה רצינית. בשנת תרמ”ט,
הועמדה הבעיה לראשונה בכל חריפותה, ומאז ועד עתה מתנהלים הדיונים לאמיתה של תורה
על הדרכים לקיום שביעית בזמן הזה.
יש להוסיף כי עוד לפני כארבע מאות שנה ומעלה, מיד עם התרחבותו של הישוב היהודי בארץ
ישראל לאחר גרוש ספרד, ובכפרים אחדים בגליל נראו ניצני ישוב חקלאי יהודי, עלתה כבר
פרשה זו על שולחן רבנן גדולי התורה שבדור ההוא: הרלב”ח, מרן ר’ יוסף קארו, המבי”ט,
המהרי”ט וסייעתם.
מאותה תקופה נשארו תשובות מספר בספרי שאלות ותשובות של גדולי הדור ההוא, אולם
במשך השנים, עם התפתחותו של הישוב החקלאי בארץ ישראל, נוצרה ספרות שלמה על ענייני
שביעית. קרוב למאה ספרים מיוחדים העוסקים בהלכות שביעית נדפסו, מאז הפכה בעיית
שביעית לאקטואלית ועד הלום.
עוד בשנת תרמ”א, ערב שנת השמיטה הראשונה בתולדותיו של הישוב היהודי החקלאי
המחודש בארץ ישראל, פרסם הרב משה נחמיה כהניו, הרב מחסלאוויטש, שעלה ארצה לפני
כמאה שנה, קונטרס “שנת השבע” המכיל דיני שמיטת קרקע ודיני שמיטת כספים בקצרה. (ע”כ. מומלץ)
וביאור לשוני של ש.מ.ט. מתוך
https://blog.ravmilim.co.il/index/%D7%A2%D7%A0%D7%99%D7%99%D7%9F-%D7%A9%D7%9C-%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94/
..יל, גרם למשהו לצנוח ארצה; ריפה את אחיזתו במשהו. כלומר, הפעלים ‘אחז’ ו’החזיק’ מציינים את המשמעות ההפוכה. אחת המשמעויות המופשטות של הפועל ‘החזיק’ היא: היה בבעלותו, בידיו או ברשותו. בעלות על רכוש נתפסת באופן מטפורי כהחזקה שלו ביד, כאחיזה בו. ומכאן – הרפיית האחיזה מחפץ שנמצא ביד, כלומר שמיטת חפץ מידינו, מסמלת את הוויתור הזמני על הרכוש (חלקת האדמה והחובות), ויתור הנדרש במצוות השמיטה. היד האוחזת או המרפה מופיעה במפורש גם במצוות שמיטת החובות בתורה: “וַאֲשֶׁר יִהְיֶה לְךָ אֶת-אָחִיךָ תַּשְׁמֵט יָדֶךָ” (דברים ט”ו, ג’). מצוות הפסקת עיבוד הקרקע מפורטת בין היתר בספר ויקרא, פרק כ”ה, …לפועל ‘שמט’ יש משמעות מופשטת נוספת: איבד, הניח למשהו לחמוק ממנו, למשל: “במחצית השנייה נטלה קבוצתנו את ההובלה ולא שמטה אותה עד לסיום”. אובדן האחיזה בדבר מסמל אובדן שליטה ואי-יציבות, וזה המקור לביטויים כמו השמיט/שמט הקרקע מתחת לרגליו (של מישהו), נשמט ההגה מידו (איבד את יכולת ההנהגה).
אפשר להשמיט מטקסט כלשהו מילה, משפט או כמה שורות. המונח הֶשְׁמֵט מתאר בבלשנות את העתקת המשמעות של צירוף אל אחד ממרכיביו. למשל, בלשון ההלכה משתמשים במילה שביעית במקום בצירוף ‘השנה השביעית’ כאשר עוסקים בשנת השמיטה ובדיניה.
הפועל השתמט מופיע בלשון המקורות במובן ‘נפל, נשמט’. בלשון ימינו הוא משמש במובן התחמק מלמלא תפקיד או חובה, כלומר: נשמט מאחיזת החוק או מחובתו לממונים עליו.
אסיים בתקווה שלא נשמט כאן דבר מזיכרוני. (ע”כ)
.
וסיכום מעניין על השמיטה שכבר הוזכר בגליון קודם, ניתן ב –
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%98%D7%94
(לא אצטט)
ומהדוגמה הזו של – מצוות השמיטה אפשר ללמוד הרבה על התפתחות הדת היהודית לאחר החורבן. שוב נושא מעניין לדון בו. אי”ה.
וכל המוסיף גורע
לילה/בוקר טוב