במדבר – תשע”ט

From:
Date: Sun, Jun 2, 2019 at 12:26 PM
‪Subject: Fwd: במדבר סיני, ויהיו כל הפקודים, כי לי כל בכור‬
To: 

לקראת חג שבועות שמח — ” דבש וחלב תחת לשונך”
ניתן לעיין ב –
http://www.dvar-tora.co.il/mamr.aspx?id=429

עיונים קודמים

במדבר – תשע”ד

http://toratami.com/?p=150


,תשע”ה 

http://toratami.com/?p=389

(על: אפריים ומנשה, תפקידי הלוויים, איש על דגלו.. תחנו,)

 תשע”ו

 http://toratami.com/?p=580

(על: תוכן הפרשה, תאריכים, ספירות אוכלוסין, פקודי הלוויים, פדיון בכורים בלוויים)


במדבר – תשע”ז

http://toratami.com/?p=778

(על:: שאו את ראש, וידבר ה’ …. באחד לחודש השני……ואת כל העדה הקהיל באחד לחודש השני ויתילדו, .ואלה תולדות אהרן ומשה… אלה שמות בני אהרן,ואת אהרן ואת בניו תפקוד ושמרו …. והזר הקרב יומת (פרק ג פסוק י’) …….למשמרת בני ישראל והזר הקרב יומת (פרק ג’ פסוק לח’),ולקהת משפחת העמרמי,  כל פקודי הלוויים כל זכר מבן חודש ומעלה 22,000…

פרשת במדבר – תשע”ח
http://toratami.com/?p=993

(על: במדבר סיני…, שאו את ראש. ואתכם יהיו, בנסע המשכן… קצף, ואת בהמת הלוויים)

פסוקים מההפטרה

אִמְר֥וּ לַאֲחֵיכֶ֖ם עַמִּ֑י וְלַאֲחֽוֹתֵיכֶ֖ם רֻחָֽמָה׃  

 וְכָרַתִּ֨י לָהֶ֤ם בְּרִית֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא עִם־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְעִם־ע֣וֹף הַשָּׁמַ֔יִם וְרֶ֖מֶשׂ הָֽאֲדָמָ֑ה וְקֶ֨שֶׁת וְחֶ֤רֶב וּמִלְחָמָה֙ אֶשְׁבּ֣וֹר מִן־הָאָ֔רֶץ וְהִשְׁכַּבְתִּ֖ים לָבֶֽטַח׃

 וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִ֖י לְעוֹלָ֑ם וְאֵרַשְׂתִּ֥יךְ לִי֙ בְּצֶ֣דֶק וּבְמִשְׁפָּ֔ט וּבְחֶ֖סֶד וּֽבְרַחֲמִֽים׃חידון השבוע

הקדמה כללית
סיימנו את  ספר ויקרא = הידוע כ”תורת. כהנים” ואנחנו חוזרים מהמצב “האוטופי” = סדרת מצוות שתהיה חובה לעשות בעוד כ- xxx שנים כשנודדי המדבר יזכו להתנחל בארץ המובטחת , כולל הקרבת קורבנות בבית שייבחר, מה לעשות בבית עם נגע צרעת  ושנת שמיטת קרקעות, והיכן כל זה התחיל —-
וַיִּקְרָא, אֶל-מֹשֶׁה; וַיְדַבֵּר יְהוָה אֵלָיו, מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר  דַּבֵּר אֶל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם, אָדָם כִּי-יַקְרִיב 

(והיכן זה המשיך  (לפני שבועיים
וַיְדַבֵּ֤ר יְהֹוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה בְּהַ֥ר סִינַ֖י לֵאמֹֽר׃ בדַּבֵּ֞ר אֶל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּ֤י תָבֹ֙אוּ֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְשָׁבְתָ֣ה הָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַיהֹוָֽה׃  
ג שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ ….

יפה אבל יש מציאות שאותה עורך המקרא שכח או יותר נכון הזניח (למספר שבועות). בני ישראל עוד לא הגיעו לארץ כנען. יש לחזור לעולם המציאות המדברית, שבה כשני מליון נפשות אמורים לבוא “או טו טו” ולהתנחל בארץ המובטחת. משה אבי הנביאים (כנראה) לא ידע שעודמעו ( כשלושה שבועות -פרשת שלח)  יוטל על עמו, העם שאותו הוא מנהיג, עונש של 40 (ברוטו כ 39 נטו) שנים של נדודים ושכולם ימותו במדבר, (בעצם לא כולם רק) אלה שיתפקדו השבוע בפרשה, הזכרים בני 20 – 60 (לא כולל כ 2-3 יחידי סגולה). כנראה שה’ כן ידע, לכן פקד על משה לפקוד את העם, טולי כדי לדעת כמה ימותו, או כדי שמשה ועוזריו יוכלו לתכנן את קבורת ה – 600,000 גברים (+ כנ”ל נשים????) . יש פה כנראה בדיחה או שעשוע מאקברי של בורא העולם שבחר בעם מסויים ומשתעשע עימו מזה כ – 3,400 שנה. איך אומר הנביא ישעיהו
כִּי כֶרֶם יְהוָה צְבָאוֹת בֵּית יִשְׂרָאֵל וְאִישׁ יְהוּדָה נְטַע שַׁעֲשׁוּעָיו.
 (קצת סטיתי) התכוונתי יותר לעיין בנושא “מתי והיכן ה’ או א-להים דיבר עם משה ועל מה???.
באוהל מועד, בהר סיני, השבוע זה במדבר סיני באהל מועד. האם משה עמד או ישב?. איפה היו אהרן ובניו במשך היום? בבתיהם, או ניקו את המשכן היטיבו נרות? איך העסק עבד? סתם הכתוב. יהנה ב]רשתנו יש לנו תאריך מדוייק

 בְּמִדְבַּר סִינַי, בְּאֹהֶל מוֹעֵד:  בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית, לְצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם    
גם מיקום וגם זמן 

ניזכר, שהפעם הראשונה שה’ דיבר עם משה היה אי שם במדבר (לפני כשנה וחצי), כאשר משה בגיל 80 התקרב עם צאנו, לאיזה סנה בוער ושמע  קול מדבר אליו, מציג את עצמו כה’ א-להים ומטיל על הרועה תפקיד חשוב אבל מסובך.  ומאז, ה’ דיבר עם משה (ולעיתים עם אהרן,) הרבה פעמים במצריים – לא ברור היכן, באוהל כלשהו, ברחוב ??? כנראה לא רחוק מארמון פרעה, עד לליל היציאה. שבוע לאחר מכן, באמצעות עמוד הענן ועמוד האש, ה’ הוביל את בני ישראל , בדרך זיגזגית לכיוון צפון מזרח.  ובדרך  ה דיבר עם משה על שפת ים סוף, לפני החצייה. כמה פעמים אחרי, בעיקר לעזור באספקת מיים ומזון, לתת את מצוות שבת וכו’ וכו’
(אוף עייפתי. יש הרבה תמיהות ושאילות ויש מה לחקור, היכן ומתי ועל מה)
והנה  בתחילת נדודי בני ישראל במדבר, לפני כחודש בנו את המשכן, הגיע הזמן לעשות סדר כלשהו וכמובן מה שחשוב יש צורך לאסוף כסף לקופה הכללית של העם. .  איך נאמר
  כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת-רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֘ לִפְקֻֽדֵיהֶם֒ וְנָ֨תְנ֜וּ אִ֣ישׁ כֹּ֧פֶר נַפְשׁ֛וֹ לַֽיהוָֹ֖ה בִּפְקֹ֣ד אֹתָ֑ם וְלֹא-יִֽהְיֶ֥ה בָהֶ֛ם נֶ֖גֶף בִּפְקֹ֥ד אֹתָֽם: {יג} זֶ֣ה | יִתְּנ֗וּ כָּל-הָֽעֹבֵר֙ עַל-הַפְּקֻדִ֔ים מַֽחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ עֶשְׂרִ֤ים גֵּרָה֙ הַשֶּׁ֔קֶל מַֽחֲצִ֣ית הַשֶּׁ֔קֶל תְּרוּמָ֖ה לַֽיהֹוָֽה.
נושא הכסף לא מוזכר בפרשתנו אבל יש להניח שספרו את חצאי השקלים
ושוב אני סוטה.
מתוך
http://www.dirshu.co.il/%D7%91%D7%9B%D7%9C-%D7%94%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%9B%D7%AA%D7%95%D7%91-%D7%A7%D7%A2%D7%94-%D7%A4%D7%A2%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%95%D7%99%D7%93%D7%91%D7%A8-%D7%94-%D7%90%D7%9C-%D7%9E%D7%A9%D7%94/
 …וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל ה’ לֵאמֹר. (במדבר כ”ז, ט”ו)

בכל התורה כתוב קע”ה פעמים “וידבר ה’ אל משה לאמר”, וכאן זו הפעם היחידה בתורה שנאמר “וידבר משה אל ה’ לאמר”… שאנו יודעים שדיבור הוא לשון קשה ואמירה לשון רכה, ומשה רבינו היה לו כח לקבל מהקב”ה לשונות קשים של “דיבור” ולהמתיק אותו לישראל בלשון “אמירה”, וזה שכתוב “וידבר ה’ אל משה לאמר”.)

(ע”כ)

בנוסף ל”וידבר ה'” יש גם “ויאמר ה'”. (דורש בדיקה)

אבל לפחות, 175 פעם במשך 40 שנה ה’ דיבר עם משה  – ממוצע יומי די נמוך.

(חיפשתי וחיפשתי מאמרים על נושא התקשרת בין ה’ ומשה, והייתה גם תקשרת דומה בין ה’ ליצורי אנוש, לפי המקרא. עיינתי בנושא בגליונות קודמים, ואולי אי”ה. אחזור לזה שוב אי”ה בעתיד). רק קצת מתוך 

” הספר השלישי בתורה פותח במילה בעלת משמעות עמוקה ורחבה. השם “ויקרא” נובע מהמילה הראשונה בספר, שמבטאת פנייה אישית מלאת חביבות של הקב”ה למשה: “וַיִּקְרָא אֶל מֹשֶׁה וַיְדַבֵּר ה’ אֵלָיו מֵאֹהֶל מוֹעֵד לֵאמֹר”.


אולם מהי משמעותה של קריאה זו? הרובד הראשוני הוא יצירת הקשר, פתיחת ערוץ תקשורת שבו ימסר התוכן והמידע. אולם הדבר החשוב יותר בפניית הקב”ה היא לא השפה, אלא העובדה כי מי שיוצר את הקשר הוא הקב”ה. הקב”ה הוא הפונה ומשה הוא הנמען.

כמדומני כי לפנינו אחד מיסודות האמונה היהודית, שבה התקשורת בין האדם לאלוקים היא דו סטרית ואפילו הדדית. לא רק האדם קורא לאלוקיו, אלא גם הקב”ה בכבודו ובעצמו קורא לאדם. לא זו בלבד, אלא שישנם פעמים בהם הקב”ה הוא זה שפותח וקורא לאדם, כפי שמסביר המדרש: “ויקרא אל משה, ולא כאברהם. באברהם כתיב: ויקרא מלאך ה’ אל אברהם… ברם הכא, אמר ר’ אבין, אמר הקב”ה: אני הוא הקורא ואני המדבר, שנאמר: אני אני דברתי אף קראתיו הביאותיו והצליח דרכו” (שמות רבה, א ט).

מעניין שיש סדר ומבנה לפנייתו של הקב”ה. תחילה ישנה קריאה ולאחריה בה הדיבור, כפי שמסבירה הגמרא: “ויקרא אל משה וידבר – תניא, למה הקדים קריאה לדבור, למדה תורה דרך ארץ שלא יאמר אדם דבר לחבירו אלא אם כן קורא הוא תחילה”. (תלמוד בבלי, יומא ד’ ב’).

אם נסם את הדברים עד כה, הרי שספר ויקרא מלמד אותנו כי הקב”ה איננו סגור בדלית אמות של הלכה. הוא גם איננו יושב במרומים או מצוי בפלטרין של מלך בלבד. הקב”ה ברא את העולם כי לגלות את נוכחותו בעולם באמצעות “ויקרא”, כלומר על ידי פנייה אישית ופרסונאלית לאדם “כאשר ידבר איש אל רעהו” (שמות לג, יא). הקב”ה הוא אלוקי ההיסטוריה. הוא מחובר לאנושות, הוא עצמו חלק מההיסטוריה ולכן אכפת לו מן האדם. עוד לפני שהאדם קורא לו, הקב”ה קורא ומתגלה אל האדם ומדבר עמו. (ע”כ)

 (קצת הרבה הסתבכתי, הזמן ממשיך לנוע. אחזור לפרשה)

פסוקי השבוע אִישׁ עַל-דִּגְלוֹ בְאֹתֹת  
 הַקְרֵב, אֶת-מַטֵּה לֵוִי  
 וְשָׂמוּ אוֹתָם אִישׁ אִישׁ  

ערב שבת שלום
פתיחה
פרשת במדבר – פרשה פשוטה בתוכנה אבל מסובכת בפרטיה. לרענון
מתוך 
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8
…. בפרשת במדבר יש 159 פסוקים, והיא השלישית באורכה מבין פרשות התורה מבחינת מספר הפסוקים. היא מחולקת ל-30 פרשיות (מיקום 4), מתוכן 23 פרשיות פתוחות ו-7 סתומות. בפרשה אין כלל מצוות….

הפרשה עוסקת בעיקר במניינים ובמִפקדים של בני ישראל ושבטיו.

הפרשה היא חלק מרצף הפרשות בתחילת ספר במדבר העוסקות בהקמת מחנה ישראל ובהכנות לנסיעה מהר סיני אל ארץ ישראל. (ע”כ)

סיכום וניתוח “אפיקורסי” של הפרשה ניתן ב

http://www.hofesh.org.il/freeclass/parashat_hashavua/19/bamidbar-kalish.html

מומלץ. בעיקר לחילונים)

ומתוך מאמר באותו אתר, ב-

https://www.hofesh.org.il/freeclass/parashat_hashavua/08/06_bamidbar

 …. המפקד הראשון שנעשה בישראל הוא זה הנזכר בתחילת ספר שמות (א7-1), בו נמנים 70 בני-יעקב וצאצאיהם ברדתם לארץ מצרים, וכבר בסיומו של אותו קטע מציין המספר המקראי כי לאחר מות יוסף וכל הדור ההוא ובני ישראל פרו וישרצו ויירבו ויעצמו במאד מאד, ותמלא הארץ אותם. אותו “מפקד זוטא” לא זו בלבד שלא נאסר על עורכיו, אלא יתירה מזו – הייתה זו מעין הקדמה לתיאור התרבותם והתעצמותם מבחינה מספרית של בני-ישראל. מפקד זה הוסבר ע”י רש”י כי נעשה “להודיע חיבתן, שנמשלו ככוכבים, שמוציאן במספר ומכניסן במספר ובשמותיהם, שנאמר ‘המוציא במספר צבאם לכולם בשם יקרא'” (ישעיהו מ26). הסבר זה מוצא אף חיזוק בפירושו של הרמב”ן לפרשה שלנו (במדבר א45): “אולי להודיעם חסדו עליהם, כי בשבעים נפש ירדו אבותיהם מצרימה, ועתה הם כחול הים”. ….

 צורף בפרשה שלנו למגמת המפקד נימוק ברור נוסף: שאו את ראש כל עדת בני-ישראל למשפחותיהם לבית אבותם, במספר שמות כל זכר לגולגלותם: מבן עשרים שנה ומעלה כל יוצא צבא בישראל תפקדו אותם לצבאותם אתה ואהרן (א3-2) והוא: יש לפקוד את הגברים יוצאי צבא, כלומר, המפקד כאן נועד לצורך היערכות צבאית לקראת משימות כיבושה של הארץ המובטחת. הרשב”ם מביא נימוק זה בצורה מפורשת: “לפי שמעתה צריכים ללכת לארץ ישראל, ובני עשרים ראויים לצאת בצבא המלחמה” (בפירושו לבמדבר א2). כמותו מפרש גם הרמב”ן: “ויתכן שנאמר עוד כי היה זה כדרך שהמלכות עושה בבואם למלחמה, כי עתה היו מוזמנים ליכנס לארץ ולבא במלחמה”.

אך לא רק לצורך מלחמה התפקד העם. פרופ’ עמוס פריש (1) מסתמך על הרמב”ן ועל שד”ל בהוסיפו כי “למפקד הייתה תכלית ארגונית אזרחית – קביעת שיוכו של כל אדם למסגרתו השבטית, הן לצורך מסע העם והן לקראת קבלת הנחלה בארץ”. את המונח ‘במספר’ בפרשה שלנו (במדבר א2 ובמקומות נוספים, כמו במדבר יח20) הוא מפרש, תוך הסתמכות על ר’ יעקב צבי מקלנבורג, בעל “הכתב והקבלה” במובן של סיפור, שהוא עניין של התייחסות אישית, שמית, ולא רק ספירה כמותית בלבד.

שלושת הנימוקים הפרקטיים שנמנו לעיל לצורך הספירה מלמדים כי אין בספירה, לכאורה, כל רע. חיזוק נוסף לכך ניתן לקבל גם מעצם העובדה שלפי פסוק 1 של פרק א’ בפרשה שלנו ההוראה למפקד ניתנה מפורשות ע”י יהוה, בדברו אל משה במדבר סיני באהל מועד, וברור אפוא שלפי תפיסת הסופר המקראי לא הייתה יכולה להיות בציווי כזה כוונה להכשיל את העם במעשה אסור. (ע”כ. מומלץ לעיון מתקדם)

ואם כבר באתר הנ”ל, עוד נושא מעניין, שמנווט אותנו לימינו, מתוך

http://hofesh.org.il/freeclass/parashat_hashavua/19/bamidbar-kalish.html

“מספרים כי פעם מצאו יהודי על אי בודד, וראו שהוא בנה לו שם שני בתי כנסת. שאלו אותו: “למה בנית שני בתי כנסת?” והוא הצביע על אחד מהם ואמר: “לזה אני לא נכנס!” – בדיחה ישנה זו נוגעת בנושא הכאוב של הנטייה לפלגנות, עדתיות ולחוסר האחדות בעמנו.

בפרשה שלנו (הפותחת את ספר “במדבר”) הונח היסוד, בצו אלוהי, למעמד החוקי של השבטים, כלומר לפירוד העם. משה בהוראת ה’ בונה את צבאו ואת עמו על יחידות שכל אחת מהן מורכבת על טהרת אחד מ-12 השבטים. הוא מטפח את גאוות היחידה השבטית על ידי כך שהוא מעניק לכל שבט דגל משלו, ועורך את החניה סביב אוהל המועד בסדר קבוע, לפי שבטים:

“איש על דגלו באותות לבית אבותם יחנו בני ישראל מנגד סביב לאוהל מועד יחנו. והחונים קדמה מזרחה דגל מחנה יהודה לצבאותם … והחונים עליו מטה יששכר … מטה זבולון … ראשונה יסעו.” (במדבר ב’)

מדוע ראה אלוהים לנכון לבסס ולהעמיק את הפירוד בעם, במקום לנצל את תחושת “היחד” הגדולה שהייתה בעם לאחר החוויה הגדולה של היציאה משעבוד מצרים והחיים המשותפים במדבר? האין כאן עיוורון פוליטי שהביא לתוצאות הרסניות מצד אלוהים? (ע”כ. מומלץ)

ומתוך (מאמר ארוך) ב –

http://www.daat.ac.il/daat/tanach/samet/bm1-2.htm

” חומש במדבר מכונה במשנה “חומש הפקודים” (יומא פ”ז מ”א ומנחות פ”ד, מ”ג), משום שהוא פותח במפקד של בני ישראל – מפקד שנערך במדבר סיני “באחד לחדש השני בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים”, וקרוב לסיומו נערך מפקד נוסף של בני ישראל המתואר בפרשת פינחס – זה שנערך בערבות מואב בשנה הארבעים, לקראת הכניסה לארץ וחלוקתה בין השבטים. המפקד המתואר בפרשת פינחס משתרע על פני פרק כ”ו הארוך (שישים וחמישה פסוקים), והוא תופס קצת יותר משליש הפרשה, הכוללת כמה עניינים נוספים. בפרשתנו, לעומת זאת, נידון המפקד – או שמא ראוי יותר לומר: נידונים המפקדים השונים – על פני הפרשה כולה, ואף חלקה הראשון של פרשת נשא עדיין עוסק בכך. ארבעה פרקים ארוכים, הכוללים יחדיו מאה שמונים ושמונה פסוקים (כמעט פי שלושה ממספר הפסוקים המוקדשים לכך בפרשת פינחס), עוסקים בנתונים מספריים רבים: מפקד השבטים (פרק א’) ומפקד הדגלים (פרק ב’); מפקד הלוויים מבן חודש ומעלה ומפקד בכורות ישראל (פרק ג’); ולבסוף: מפקד הלוויים מבן שלושים ועד בן חמישים (פרק ד’). 

דרשנים עומדים בשבת שבה נקראת פרשה זו מול שפע הנתונים הסטטיסטיים הללו, והם מחפשים על מה ידרושו. מחד, כמעט שאין פינה בפרשת במדבר שתהא פנויה מן המפקדים הממלאים אותה. מאידך, קשה למצוא באוסף נתונים סטטיסטיים אלו הגיגים שעשויים לפרנס דרשה. אולם באמת מעוררים המפקדים המתוארים בפרשתנו (כולל ראשיתה של פרשת נשא) בעיות מעניינות מאוד בתחום הפשט שהעסיקו פרשנים וחוקרים מאז ימי חז”ל ועד לימינו. המפקדים במדבר מזמנים סיועם של מתמטיקאים שכרגיל אינם נראים לנו קרובים לפרשנות המקרא, כדי שיסייעו אף הם בפתרון חלק מבעיותיהם. 
נציב בזאת את הבעיות המרכזיות המתעוררות בלימוד פשוטם של תיאורי המפקדים בפרשתנו, שחלקן הינן בעיות חמורות, המצריכות יישוב הדעת ומאמץ ניכר לשם פתרונן. (ע”כ וכו’ וכו’. מומלץ למי שיש זמן וסבלנות ורצון לרדת לעומק)

והקריאה לקחה לי זמן ממושך. ויש לסיים את הכתיבה, לפני שיעבור עוד לילה ויום. מומלץ לעיין במאמרים והגליונות הקודמים – לעיל

שבת שלום

שבוע טוב

להת

Leave a Reply