בהר + בחקתי – תש”פ

 


From:
Date: Sun, May 17, 2020 at 1:59 AM
‪Subject: בהר סיני, וישבתם על הארץ לבטח, אם בחקתי, וישבתם לבטח בארצכם‬
To: 


–הערה: שוב 2 פרשות מחוברות

פעם  רביעית השנה, החל מזוג הפרשות  ויקהל + פקודי, תזריע + מצורע, ואחרי מות + קדושים) ב יש לנו זוג פרשות מחוברות. מסתבר, שעקב חג הפסח שאירע לפני כחודש+  והשנה שנת תש”ף, שאינה מעוברת, ארבעת זוגות  הפרשות המחוברות הם בחודשים ניסן, אייר, ובנוסף לעיתים – רק בגולה עקב חג שבעות ב’ שחל בשבת גם בסיוון (בלק + חוקת).
 
והנה לאחר 8 פרשות שכל אחת מהן כללה (בעיקר) חוקים ומצוות שקשורים  בקורבנות, שתי הפרשות האחרונות  בחומש ויקרא שנקראות השבת  הן פרשות המופנות אל כל עדת בני ישראל ואין בהם חוקי קורבנות. אם נשים לב, אז בפרשת בהר, אין כל איזכור של הכהן. כל הפרשה עוסקת בדינים או בהנחיות שקשורים להתנחלות (הצפוייה) בארץ כנען. מצוות שמיעדות למה שיקרה לבני ישראל שבינתיים נודדים במדבר) בעוד כ – 300 שנה.
 
פרשת בחוקותי, אף היא בחלקה הראשון אינה עוסקת בכהנים או בקורבנות, רק בחלקה השני יש תיאור תפקיד נוסף של הכהן במסגרת קבלת “תרומות” מאנשים/נשים שמרגישים/ות צורך לתרום סכום כסף לעבודת המשכן/מקדש, סכום שווה ערך לשווי גופם/ן  או גוף שבאחריותם. ובחלק הראשון הבטחות מבורכות על תנאי, והבאחות שח קללה אם התנאי לא יישמר.
 
המשך להלן, רק בינתיים המלצה לעיון ב – 
 
גליונות קודמים
 

 פרשת בהר  —  תשע”ד

http://toratami.com/?p=141

פרשת בחקתי – תשע”ד

פרשות בהר + בחוקותי —  תשע”ה

http://toratami.com/?p=387

(על: מיקום הפרשות, שנת היובל,  וכי ימוך אחיך, 2-3  ברכות וקללות)

פרשת בהר —  תשע”ו –

http://toratami.com/?p=573

(על: פרשות מחוברות, דבר ואמרת, שמיטה, הר סיני , והארץ לא תימכר… כי גרים ותושבים…, כי לי בני ישראל עבדים)

פרשת בחקתי – תשע”ו

 http://toratami.com/?p=577

(על: קללות,  איש כי יפליא כערכך. המצוות והחוקים בהר סיני)
 

פרשות בהר + בחקתי — תשע”ז
http://toratami.com/?p=767
(על: בהר סיני… ושבתה הארץ,  , וכי ימוך אחיך, ובכל ארץ אחוזתכם  גאולה תתנו לארץ,יובל היא, קוממיות, איש כי יפליא, ערכין)  

*הערה – אני משתמש בכתיב מלא.

פרשת בהר – תשע”ח
http://toratami.com/?p=986
(על: רועי צאן ושמיטה, שמיטה היכן הגבול, יובל, ומך ידו, נשך ותרבית)


פרשת בחוקותי – תשע”ח
http://toratami.com/?p=990 

(על: תוכן ומצוות, אם בחוקותי תלכו, “אם”. בקרי, כל חרם…מות יומת)

פרשת בהר – תשע”ט

http://toratami.com/?p=1226  

פרשת בחקתי – תשע”ט

http://toratami.com/?p=1228  

לפרשותינו השבת — בהר +בחקתי — או שיהי טוב, או שלהיפך

וַיְדַבֵּ֤ר יְהוָֹה֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה בְּהַ֥ר סִינַ֖י לֵאמֹֽר:  — דַּבֵּ֞ר אֶל-בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם כִּ֤י תָבֹ֨אוּ֙ אֶל-הָאָ֔רֶץ  אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֣ן לָכֶ֑ם וְשָֽׁבְתָ֣ה הָאָ֔רֶץ שַׁבָּ֖ת לַֽיהוָֹֽה: וְנָֽתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם וְנָֽתְנָ֤ה הָאָ֨רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ  …

וְאִם-לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י….וְאִם-בְּחֻקֹּתַ֣י תִּמְאָ֔סוּ… וְהִפְקַדְתִּ֨י עֲלֵיכֶ֤ם בֶּֽהָלָה֙ אֶת-הַשַּׁחֶ֣פֶת וְאֶת-הַקַּדַּ֔חַת מְכַלּ֥וֹת עֵינַ֖יִם וּמְדִיבֹ֣ת נָ֑פֶשׁ וּזְרַעְתֶּ֤ם לָרִיק֙ זַֽרְעֲכֶ֔ם וַֽאֲכָלֻ֖הוּ אֹֽיְבֵיכֶֽם:  … וְנָֽתַתִּ֤י פָנַי֙ בָּכֶ֔ם  …

שתי הפרשות מלאות בפרטי פרטים של מצוות – הרשימה (למרות שכבר מצוטט בגליון קודם) להלן, מתוך –

http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1601  

ויקרא, פרשת בהר
שכז: מצוות לא תעשה – שלא לעבוד אדמה בשביעית
שכח: מצוות לא תעשה – שלא לעבוד עבודת אילן בשביעית
שכט: מצוות לא תעשה – שלא לקצור ספיחים בשביעית
של: מצוות לא תעשה – שלא לבצור ענבים בשביעית
שלא: מצוות עשה – לספור שנות יובל ז’ שמיטות
שלב: מצוות עשה – לתקוע בשופר ביום כיפור בשנת היובל
שלג: מצוות עשה – לקדש שנת החמישים
שלד: מצוות לא תעשה – שלא לעבוד אדמה ביובל
שלה: מצוות לא תעשה – שלא לקצור ספיחים ביובל
שלו: מצוות לא תעשה – שלא לבצור ענבים ביובל
שלז: מצוות עשה – לדון דין מקח וממכר
שלח: מצוות לא תעשה – שלא להונות במקח וממכר
שלט: מצוות לא תעשה – שלא להונות חברו בדברים
שמ: מצוות לא תעשה – שלא תמכר הארץ לצמיתות
שמא: מצוות עשה – להשיב קרקעות לבעלים ביובל
שמב: מצוות עשה – לגאול בתי ערי חומה עד שנה
שמג: מצוות לא תעשה – שלא לשנות לעשות עיר מגרש ולא מגרש עיר ולא שדה מגרש ולא מגרש שדה
שמד: מצוות לא תעשה – שלא להלוות בריבית
שמה: מצוות לא תעשה – שלא לעבוד בעבר עברי בבזיון
שמו: מצוות לא תעשה – שלא למכור עבד עברי בבזיון
שמז: מצות לא תעשה שלא לעבוד בעבד עברי בפרך
שמח: מצוות לא תעשה – שלא להניח לגר תושב לעבוד בעבד עברי בפרך
שמט: מצוות עשה – לעבוד בעבד כנעני לעולם
שנ: מצוות לא תעשה – שלא להשתחות על אבן משכית

ויקרא, פרשת בחוקותי
שנא: מצוות עשה – לדון דין ערכי אדם
שנא: מצוות לא תעשה – שלא להמיר בהמת קודשים
שנב: מצוות עשה – להיות התמורה קודש
שנג: מצוות עשה – לדון דין ערכי בהמה
שנד: מצוות עשה – לדון ערכי בתים
שנה: מצוות עשה – לדון דין ערכי שדות
שנו: מצוות לא תעשה – שלא לשנות מקורבן לקורבן
שנז: מצוות עשה – לדון דין מחרים נכסיו
שנח: מצוות לא תעשה – שלא ימכור שדה החרם
שנט: מצוות לא תעשה – שלא יגאל שדה החרם
שס: מצוות עשה – להפריש מעשר בהמה
שסא: מצוות לא תעשה – שלא ימכר מעשר בהמה

ופתאום באמצע בין מצווה שנ למצווה שנא פרטים של הבטחות על תנאי– – יהיה טוב אם… ויהיה רע (אוד רע) אם לא…- רשימה ארוכה של קללות איומות.

לרענון — פסוקים נבחרים לנושאי הפרשות (כאילו זו פרשה אחת עם שתי תת-פרשות) –

— כִּ֤י תָבֹ֨אוּ֙ אֶל-הָאָ֔רֶץ ..

שנת שמיטה

–.שֵׁ֤שׁ שָׁנִים֙ תִּזְרַ֣ע שָׂדֶ֔ךָ וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְמֹ֣ר כַּרְמֶ֑ךָ ….וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֗ת שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ …

שנת יובל

–. וְסָֽפַרְתָּ֣ לְךָ֗ שֶׁ֚בַע שַׁבְּתֹ֣ת שָׁנִ֔ים …וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵ֣ת שְׁנַ֤ת הַֽחֲמִשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה … וְשַׁבְתֶּ֗ם אִ֚ישׁ אֶל-אֲחֻזָּת֔וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל-מִשְׁפַּחְתּ֖וֹ תָּשֻֽׁבוּ:  

גאולת אח – קרוב משפחה

כִּֽי-יָמ֣וּךְ אָחִ֔יךָ וּמָכַ֖ר מֵֽאֲחֻזָּת֑וֹ וּבָ֤א גֹֽאֲלוֹ֙ .. וְגָאַ֕ל אֵ֖ת מִמְכַּ֥ר אָחִֽיו: …..וְאִ֨ם לֹא-מָֽצְאָ֜ה יָד֗וֹ דֵּי֘ הָשִׁ֣יב… וְיָצָא֙ בַּיֹּבֵ֔ל וְשָׁ֖ב לַֽאֲחֻזָּתֽוֹ:

גאולת בית או אחר

וְאִ֗ישׁ כִּֽי-יִמְכֹּ֤ר בֵּית-מוֹשַׁב֙ עִ֣יר חוֹמָ֔ה… וּבָתֵּ֣י הַֽחֲצֵרִ֗ים אֲשֶׁ֨ר אֵין-לָהֶ֤ם חֹמָה֙ …. וְעָרֵי֙ הַֽלְוִיִּ֔ם בָּתֵּ֖י עָרֵ֣י אֲחֻזָּתָ֑ם גְּאֻלַּ֥ת עוֹלָ֖ם תִּהְיֶ֥ה לַֽלְוִיִּֽם: 

עבד עברי שנמכר לכל אחד מבני ישראל)

וְכִֽי-יָמ֣וּךְ אָחִ֔יךָ וּמָ֥טָה יָד֖וֹ עִמָּ֑ךְ וְהֶֽחֱזַ֣קְתָּ בּ֔וֹ …. וְכִֽי-יָמ֥וּךְ אָחִ֛יךָ עִמָּ֖ךְ וְנִמְכַּר-לָ֑ךְ…כְּשָׂכִ֥יר כְּתוֹשָׁ֖ב… עַד-שְׁנַ֥ת הַיֹּבֵ֖ל יַֽעֲבֹ֥ד עִמָּֽךְ:  ….

וְעַבְדְּךָ֥ וַֽאֲמָתְךָ֖ אֲשֶׁ֣ר יִֽהְיוּ-לָ֑ךְ מֵאֵ֣ת הַגּוֹיִ֗ם אֲשֶׁר֙ סְבִיבֹ֣תֵיכֶ֔ם מֵהֶ֥ם תִּקְנ֖וּ עֶ֥בֶד וְאָמָֽה:…

אִם —

הבטחות לטוב – על תנאי 

-בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת-מִצְוֹתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ …וְנָֽתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם .. וַֽאֲכַלְתֶּ֤ם לַחְמְכֶם֙ לָשֹׂ֔בַע… וְנָֽתַתִּ֤י שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ   

נצחון במלחמה

וּרְדַפְתֶּ֖ם אֶת-אֹֽיְבֵיכֶ֑ם וְנָֽפְל֥וּ לִפְנֵיכֶ֖ם לֶחָֽרֶב:   

ריבוי אוכלוסין

וְהִפְרֵיתִ֣י אֶתְכֶ֔ם 

קיום ברית

 וַֽהֲקִֽימֹתִ֥י אֶת-בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶֽם:

עודף מזון

וַֽאֲכַלְתֶּ֥ם יָשָׁ֖ן נוֹשָׁ֑ן וְיָשָׁ֕ן מִפְּנֵ֥י חָדָ֖שׁ תּוֹצִֽיאוּ: 

ירידת שכינה לעם

וְנָֽתַתִּ֥י מִשְׁכָּנִ֖י בְּתֽוֹכֲכֶ֑ם וְלֹֽא-תִגְעַ֥ל נַפְשִׁ֖י אֶתְכֶֽם: וְהִתְהַלַּכְתִּי֙ בְּת֣וֹכֲכֶ֔ם וְהָיִ֥יתִי לָכֶ֖ם לֵֽאלֹהִ֑ים וְאַתֶּ֖ם תִּֽהְיוּ-לִ֥י לְעָֽם:  

לעומת זאת עונש על תנאי (רשימת עונשים)

וְאִם-לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י…..וְאִם-בְּחֻקֹּתַ֣י תִּמְאָ֔סוּ …..לְהַפְרְכֶ֖ם אֶת-בְּרִיתִֽי: ….

וְהִפְקַדְתִּ֨י עֲלֵיכֶ֤ם בֶּֽהָלָה֙ אֶת-הַשַּׁחֶ֣פֶת וְאֶת-הַקַּדַּ֔חַת … וְנִגַּפְתֶּ֖ם לִפְנֵ֣י אֹֽיְבֵיכֶ֑ם 

הכפלת עונש

וְאִ֨ם-עַד-אֵ֔לֶּה לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וְיָֽסַפְתִּי֙ לְיַסְּרָ֣ה אֶתְכֶ֔ם שֶׁ֖בַע עַל-חַטֹּֽאתֵיכֶֽם:  

 וְנָֽתַתִּ֤י אֶת-שְׁמֵיכֶם֙ כַּבַּרְזֶ֔ל וְאֶֽת-אַרְצְכֶ֖ם כַּנְּחֻשָֽׁה: ….

הכפלת עונש נוספת

וְאִם-תֵּֽלְכ֤וּ..וְלֹ֥א תֹאב֖וּ לִשְׁמֹ֣עַֽ לִ֑י וְיָֽסַפְתִּ֤י עֲלֵיכֶם֙ מַכָּ֔ה שֶׁ֖בַע…

וְהִשְׁלַחְתִּ֨י בָכֶ֜ם אֶת-חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְשִׁכְּלָ֣ה אֶתְכֶ֔ם…

ושוב הכפלת עונש

וְאִ֨ם-בְּאֵ֔לֶּה לֹ֥א תִוָּֽסְר֖וּ לִ֑י …. וְהִכֵּיתִ֤י אֶתְכֶם֙ גַּם-אָ֔נִי שֶׁ֖בַע עַל-חַטֹּֽאתֵיכֶֽם: 

וְהֵֽבֵאתִ֨י עֲלֵיכֶ֜ם חֶ֗רֶב נֹקֶ֨מֶת֙ ….וְשִׁלַּ֤חְתִּי דֶ֨בֶר֙ בְּת֣וֹכֲכֶ֔ם וְנִתַּתֶּ֖ם בְּיַד-אוֹיֵֽב: ….

וְ֠אָפ֠וּ עֶ֣שֶׂר נָשִׁ֤ים לַחְמְכֶם֙ בְּתַנּ֣וּר אֶחָ֔ד…

ועדיין הכפלת עונש נוספת

וְאִ֨ם-בְּזֹ֔את לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י …וְיִסַּרְתִּ֤י אֶתְכֶם֙ אַף-אָ֔נִי שֶׁ֖בַע עַל-חַטֹּֽאתֵיכֶֽם: 

וַֽאֲכַלְתֶּ֖ם בְּשַׂ֣ר בְּנֵיכֶ֑ם וּבְשַׂ֥ר בְּנֹֽתֵיכֶ֖ם תֹּאכֵֽלוּ:…וְנָֽתַתִּ֤י אֶת-עָֽרֵיכֶם֙ חָרְבָּ֔ה וַֽהֲשִׁמּוֹתִ֖י אֶת-מִקְדְּשֵׁיכֶ֑ם …

וְאֶתְכֶם֙ אֱזָרֶ֣ה בַגּוֹיִ֔ם …וַֽאֲבַדְתֶּ֖ם בַּגּוֹיִ֑ם וְאָֽכְלָ֣ה אֶתְכֶ֔ם אֶ֖רֶץ אֹֽיְבֵיכֶֽם:  

 אוֹ-אָ֣ז יִכָּנַ֗ע לְבָבָם֙ הֶֽעָרֵ֔ל …וְזָֽכַרְתִּ֖י אֶת-בְּרִיתִ֣י יַֽעֲק֑וֹב ….

וְאַ֣ף-גַּם-זֹ֠את בִּֽהְיוֹתָ֞ם בְּאֶ֣רֶץ אֹֽיְבֵיהֶ֗ם לֹֽא-מְאַסְתִּ֤ים וְלֹֽא-גְעַלְתִּים֙ לְכַלֹּתָ֔ם …וְזָֽכַרְתִּ֥י לָהֶ֖ם בְּרִ֣ית רִֽאשֹׁנִ֑ים.

ומעניין התוכחה מסתיימת בצורה לא ברורה. ה’ זוכר להם” אז מה קורה או יקרה????

ומופיע פסוק סיים שלא נראה שייך לרשימת העונשים או קשור לתוכחה —

אֵ֠לֶּה הַֽחֻקִּ֣ים וְהַמִּשְׁפָּטִים֘ וְהַתּוֹרֹת֒ אֲשֶׁר֙ נָתַ֣ן יְהֹוָ֔ה בֵּינ֕וֹ וּבֵ֖ין בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֥ר סִינַ֖י בְּיַד-מֹשֶֽׁה 

 והחלק השני שהקשר שלו לחלק הראשון לא ברור

אִ֕ישׁ כִּ֥י יַפְלִ֖א נֶ֑דֶר בְּעֶרְכְּךָ֥ …

ערך חיי אדם (תלוי בגיל או במין)

וְהָיָ֤ה עֶרְכְּךָ֙ הַזָּכָ֔ר מִבֶּן֙ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֔ה וְעַ֖ד בֶּן-שִׁשִּׁ֣ים שָׁנָ֑ה … חֲמִשִּׁ֛ים שֶׁ֥קֶל כֶּ֖סֶף….

וְאִם-נְקֵבָ֖ה הִ֑וא וְהָיָ֥ה עֶרְכְּךָ֖ שְׁלֹשִׁ֥ים שָֽׁקֶל: 

וְאִ֨ם מִבֶּן-חָמֵ֜שׁ שָׁנִ֗ים וְעַד֙ בֶּן-עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֔ה וְהָיָ֧ה עֶרְכְּךָ֛ הַזָּכָ֖ר עֶשְׂרִ֣ים שְׁקָלִ֑ים וְלַנְּקֵבָ֖ה עֲשֶׂ֥רֶת שְׁקָלִֽים:  

וְאִ֣ם מִבֶּן-חֹ֗דֶשׁ וְעַד֙ בֶּן-חָמֵ֣שׁ שָׁנִ֔ים וְהָיָ֤ה עֶרְכְּךָ֙ הַזָּכָ֔ר חֲמִשָּׁ֥ה שְׁקָלִ֖ים כָּ֑סֶף וְלַנְּקֵבָ֣ה עֶרְכְּךָ֔ שְׁלֹ֥שֶׁת שְׁקָלִ֖ים כָּֽסֶף: 

וְ֠אִם מִבֶּן-שִׁשִּׁ֨ים שָׁנָ֤ה וָמַ֨עְלָה֙ אִם-זָכָ֔ר וְהָיָ֣ה עֶרְכְּךָ֔ חֲמִשָּׁ֥ה עָשָׂ֖ר שָׁ֑קֶל וְלַנְּקֵבָ֖ה עֲשָׂרָ֥ה שְׁקָלִֽים:  

וְאִם-מָ֥ךְ הוּא֙ מֵֽעֶרְכֶּ֔ךָ וְהֶֽעֱמִידוֹ֙ לִפְנֵ֣י הַכֹּהֵ֔ן וְהֶֽעֱרִ֥יךְ אֹת֖וֹ הַכֹּהֵ֑ן עַל-פִּ֗י אֲשֶׁ֤ר תַּשִּׂיג֙ יַ֣ד הַנֹּדֵ֔ר 

הקדשת בעלי חיים או נדל”ן

וְאִ֨ם-בְּהֵמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר יַקְרִ֧יבוּ מִמֶּ֛נָּה קָרְבָּ֖ן יִֽהְיֶה-קֹּֽדֶשׁ:  {י}לֹ֣א יַֽחֲלִיפֶ֔נּוּ וְלֹֽא-יָמִ֥יר אֹת֛וֹ…

וְאִם֙ כָּל-בְּהֵמָ֣ה טְמֵאָ֔ה…וְהֶֽעֱרִ֤יךְ הַכֹּהֵן֙ אֹתָ֔הּ

וְאִ֗ישׁ כִּֽי-יַקְדִּ֨שׁ אֶת-בֵּית֥וֹ קֹ֨דֶשׁ֙ לַֽיהֹוָ֔ה וְהֶֽעֱרִיכוֹ֙ הַכֹּהֵ֔ן

ין וְאִ֣ם | מִשְּׂדֵ֣ה אֲחֻזָּת֗וֹ יַקְדִּ֥ישׁ אִישׁ֙ לַֽיהֹוָ֔ה וְהָיָ֥ה עֶרְכְּךָ֖ לְפִ֣י זַרְע֑וֹ זֶ֚רַע חֹ֣מֶר שְׂעֹרִ֔ים בַּֽחֲמִשִּׁ֖ים שֶׁ֥קֶל כָּֽסֶף: 

אַ֣ךְ-כָּל-חֵ֡רֶם אֲשֶׁ֣ר יַֽחֲרִם֩ אִ֨ישׁ לַֽיהֹוָ֜ה מִכָּל-אֲשֶׁר-ל֗וֹ מֵֽאָדָ֤ם וּבְהֵמָה֙ וּמִשְּׂדֵ֣ה אֲחֻזָּת֔וֹ לֹ֥א יִמָּכֵ֖ר וְלֹ֣א יִגָּאֵ֑ל כָּל-חֵ֕רֶם קֹֽדֶשׁ-קָֽדָשִׁ֥ים ה֖וּא לַֽיהוָֹֽה:  

וְכָל-מַעְשַׂ֨ר הָאָ֜רֶץ …טיר וְכָל-מַעְשַׂ֤ר בָּקָר֙ וָצֹ֔אן….

  וכמו בפרק הקודם (כמעט) אותו פסוק חוזר שנית

אֵ֣לֶּה הַמִּצְוֹ֗ת אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהוָֹ֛ה אֶת-מֹשֶׁ֖ה אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל בְּהַ֖ר סִינָֽי: 

(במקרה או במתכוון?

מומלץ לצפייה (ירון לונדון בשיחה)

https://www.youtube.com/watch?v=jVCeqhlkHVs 

וגם משהו קצת רוחני על השמיטה, ב –

https://www.youtube.com/watch?v=Iulstn9bhfM 

בפרשת בחקתי – כללית יש שני חלקים, הראשון התוכחה (הקטנה) על שני תת-חלקיה = הברכות והקללות והשני  – ערכין, אדם מטיל לע עצמוקנס (מעין) מס עצמי.

בחלק הברכות של התוכחה מופיע משפט מוזר —

 וְנָֽתַתִּ֥י מִשְׁכָּנִ֖י בְּתֽוֹכֲכֶ֑ם וְלֹֽא-תִגְעַ֥ל נַפְשִׁ֖י אֶתְכֶֽם

מתוך

https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/bechuko/bar.html 

לפרשיית הברכות בתחילת פרשת בחקתי הוקדשו אחד עשר פסוקים )כו, ג-יג(, כאשר הפסוק הראשון והפסוק האחרון מהווים פתיחה וחתימה. שאר הפסוקים עוסקים בפוריות הארץ, בשלום בארץ, בפוריות האדם, בריבוי התנובה ושמירתה ובהשראת השכינה .
להלן נתמקד בחלק האחרון:

יא: ונתתי משכני בתוככם, ולא תגעל נפשי אתכם.
יב: והתהלכתי בתוככם והייתי לכם לא-להים, ואתם תהיו לי לעם.

פסוקים אלה מהווים את שיאה של פרשיית הברכות, הן על-פי מיקומם בסיומה של הפרשייה והן מבחינת תוכנם; אך בעוד שהברכות הקודמות נושאות אופי חומרי, הרי שכאן מדובר בהשראת השכינה בקרב ישראל – בביטויים נשגבים המעידים על אישרור הברית בין ה’ לעמו.

מבחינה מבנית ניתן להבחין בבירור בתקבולת, העשויה להתפרש גם כתקבולת כיאסטית. הצלע האחרונה אין לה מקבילה והינה פועל יוצא של הצלעות האחרות:

ונתתי משכני בתוככם     והתהלכתי בתוככם
ולא תגעל נפשי אתכם     והייתי לכם לא-להים
            ואתם תהיו לי לעם

הביטוי “ולא תגעל נפשי אתכם” מעורר תמיהה, וכבר העלה אותה הרמב”ן בפירושו לפסוק. אחרי ההבטחה על השראת השכינה בישראל, מה מקומה של הבטחה זו?
הרלב”ג מסביר, כי מדובר כאן בהבטחה חדשה, כי ה’ לא יסיר שכינתו מישראל, גם כשיהיו חוטאים במידה כזו, שראויים יהיו שתגעל נפשו של ה’ בהם. “העמק דבר” מפרש אף הוא בכיוון זה, אלא שהוא מציין, שלא מדובר כאן בחטאים של כלל העם אלא של יחידים, וההבטחה היא שבעטיים  של אותם יחידים, לא יסלק ה’ את שכינתו מהעם. 

אברבנאל רואה כאן הדגשה מיוחדת נגד דעתם של הפילוסופים השוללים  קיומה של השגחה פרטית, וטוען כנגדם, שאין ה’ שוכן רק בעליונים, שכן נפשו אינה סולדת גם מהתחתונים. … (ע”כ)

,

ועדיין התוכחה הקטנה בפרשתנו מעוררת תדהמה האומנם? מתוך עיוני נחמה ב –

http://archive.jewishagency.org/he/leviticus/content/22412 

 פרשה זו נקראת בפי הציבור בשם פרשת התוכחה (וביתר דיוק “התוכחה הקטנה”  בניגוד לפרשת “כי תבוא” הנקראת “התוכחה הגדולה”). ואולם האם מוצדק השם הזה, והלוא פרשתנו פותחת בברכות?

ונראה שהשם ניתן לה מתוך הסתכלות שיטחית בפרשה, אשר על פיה נדמה כאילו הקללות שבה עיקר, שהרי גם מבחינת היקף החומר, לקללות רוב מכריע (שלושים פסוקי תוכחה לעומת שלושה עשר פסוקי ברכות).

אך כבר הראב”ע (כו,יג) נלחם נגד תפישה חיצונית-שיטחית זו:

“קוממיות”: …וריקי מוח אמרו, כי הקללות רבות מהברכות , ולא אמרו אמת: רק נאמרו הברכות כלל, ונאמרו בקקלות פרטים, ליירא ולהפחיד השומעים, והמסתכל היטב יתברר לו דברי.

ועזר ל”מסתכל היטב”  ר’ נפתלי הירץ ויזל בפרושו לויקרא ב”באור” (כו,טז):

ויותר מזה אני אומר, שהברכות רבות מהקללות. ואם תשים לבבך לדברנו בעניין מחולקת הברכות והקללות, תבין מריבוי הקללות חסדי ה’ ורחימיו על עמו, שהרי בברכות הבטיח שאם ילכו בחוקותיו, ישיגום מיד סדרי הברכות כולם, עד בלי די,

ואם כן – אם ימאסו בחוקותיו להפר בריתו, היה ראוי שיחולו עליהם מיד הקללות הקשות כולן, ומן הכתובים אנו למדים שגם אם ימאסום ויפרום – לא ישיגום הקללות כאחת, אלא בראשונה יענום כתולדות קלות להחרידם אולי ישובו, ואם לאישובו – ישלח בהם רק סדר אחד : ואם עדיין לא ישובו – ישפטם בסדר השני: ואם יעמדו במרדם – ישיגום הסדר השלישי והרביעי : ואם בכל זאת לא שבו, אז תשיגם הקללה הגדולה.

ואם נבין את פרשתנו כך יתברר, כי גם כאן מתאים הכלל אשר מצאוהו חז”ל מרומז במקומות רבים בתורה והוא : “מרובה מידת הטובה על מידת הפורענות” (על-פי יומא עו, ע”א).

,גם אם נשווה את התנאי שבו מותנית הברכה לתנאי שהועמד בראש הקללה, נראה את אי ההקבלה: (ע”כ. מומלץ לעיון נוסף. מאמר ארוך אבל יורד לעומק)

 

 ולדעתי  קצת מציק ל — לפי פרשת בחקתי – פרשת התוכחה הקטנה — האם בני ישראל הם…הא עם ישראל הוא עם נבחר בתור פרס, או עם נכנע ובתור עונש (על מה שהוא בכלל לא ידע ולפעמים גם לא מבין -שמכתיבים לו תנאים שברור מרא שהו לא יוכל לעמוד בהם?

שאילה אחרת – כאשר בן- אדם חותם חוזה, רוכש או מקבל איזה מוצר האם לפי החוק, יש לו זמן להתחרט או להחזיר את המוצר שקיבל?

בני ישראל קיבלו (ואולי בעצם ה’ כפה עליהם הר כגיגית) העיקר כנראה מתוך איז אי הבנה, חוסר סבלנות (3 ימים בלי אישה) וכדו’ הם אמרו “נעשה ונשמע”? מין הסכמה מוזרה בלי לדעת על מה..האם הם ידעו שכתוצאה מ”ההסכמה” בהר סיני הם “יזכו” לאיזה 600 + מצוות, מסים וחלוקה לשלושה מעמדות חברתיות???

האם היה להם זמן להתחרט ולומר “לא רוצים”? הם שמעו את 10 הדיברות, ו – 40 יום לאחר מכן הם (בעזרת מי שנעשה הכהן הגדול, עשו את ההיפך. קצת הרבה מוזר.

ובעצם לפחות םעמיים (אם אני זוכר נכון) הם רצו לחזור למצריים.

ולא יזיק (מאמר “אפיקורסי” ) לעיין ב’

https://www.hofesh.org.il/freeclass/parashat_hashavua/08/05_behukotai/1.html 


התחכמות נוספת, שאף היא איננה אלא סוג של הונאה עצמית, היא האשליה, שמערכת הקשרים בין העם הנבחר לבין אלוהיו היא “ברית”, מעין חוזה הנושא אופי של הדדיות, כפי שכבר ציינתי בראשית דבריי. יתר על-כן: הדדיות זו מחייבת את האל, לכאורה, יותר מאשר את עם ישראל, כפי שטוען באוזנינו הרב יהוידע עמיר, מהתנועה ליהדות מתקדמת, בפרשנותו לפרשת השבוע “בחוקותי”, תחת הכותרת “התוכחה והברית”, שפורסמה ב-22.5.2005: “בני האדם מצווים לפעול על-פי צו האל, אולם הם יכולים תמיד לבחור אם לעשות זאת אם לאו. לעולם עומד להם החופש לבחור ברע, במרי, בהפניית העורף לאל… הברית קובעת קני-מידה של טוב ורע, של חיים ושל מוות. האדם הוא הצריך לבחור בטוב ובחיים והיכול גם לבחור בדרך אחרת. לא כך מצבו של האל. אותו מחייבת הברית לעולם. הוא אינו יכול להשתחרר ממנה… העם יכול למאוס באל ולהפר את בריתו. האל לא ימאס בעם ולא יכלה אותו. האל לא יפר את בריתו אתם לעולם…”. כמה מגוחך… כמה נלעג! שלא לומר נגעל… האם הבחירה של האדם היא בחירה אמתית??? האם אפשר לקרוא בחירה לאופציית החיים כשהיא ניצבת למול אופציית מוות, ולא סתם מוות, אלא מוות בייסורים – במחלה קשה, ביד אויב, או ברעב עד כדי “ואכלתם בשר בניכם ובשר בנותיכם תאכלו”? האם לאיומים בדבר קיום/אי-קיום מצוות – שלא מבחירה אישית, אלא מוכתבות ככתבן וכלשונן ונכפות עליכם “מלמעלה” – אפשר לקרוא “בחירה” בכלל? האין זה שימוש ציני במושגים אנושיים – בחירה, הבטחה, ברית, כשרק צד אחד הוא הקובע מראש את התנאים? שאינו מאפשר ויכוח עליהם, שלא לומר סטייה (מבחירה!) מחוק זה או אחר, שאלמלא-כן…? האין זו בדיחה לא מוצלחת לטעון שאותו צד שהכתיב (יחידי!) את כל התנאים אינו יכול כלל להשתחרר מהם בעצמו? ובעיקר – האם קרה אי-פעם בהיסטוריה של המין האנושי ובתולדותיו של עם “הבחירה”, שעל ראשו של האל – מפר הברית עם עמו – נפלו עונשים כלשהם? או התממשו קללות איומות שאינו יכול, המסכן, להיחלץ מהן, כאשר הפר את בריתו עם עמו והשמיד שליש ממנו – אישה זקן, תינוק בן יומו – בזמן השואה? אם לא לזאת הפרת-ברית ייקרא, כלפי אלה שלא זכו אפילו לחיות כדי לבחור, האין זה עוד ניסיון סירוס של החשיבה האנושית, של הצדק, של עולם המושגים האחד והיחיד שבני אדם (נורמאליים) מסוגלים להבינם?

כמה מגוחכת היא טענתו של הרב עמיר, שאלוהים אינו יכול להשתחרר ממחויבויותיו כלפי בני עמו! והרי הוא עצמו היה זה שהכתיב את כל תנאי אותה “ברית”, כביכול. האם יש גם איזה מצב היפותטי שבו הוא לא יוכל לקיים את חלקו ולכן עליו להיענש? האם יש בתרבות הדתית איזו שהיא סיטואציה בה אלוהים נענש? ומי הוא זה שאמור להעניש אותו, אם יפר הוא את חלקו בברית? ומי, בכלל, אמור לשפוט בינו לבין בני האדם, כפי ששאל כבר איוב? (ע”כ. מומלץ בעיקר לחילוניים/יות) 

אוי וואי – איך הארכתי……

חזרה לדרך הישר – לפרשתנו המסיימת את חומש ויקרא – סתם שאילת תם

אז מה מקום התוכחה? מתי, באיזו שנה ליציאת מצריים היא נאמרה? ובכלל, התוכחה מסתיימת במעין סימן שאילה, האם בעתיד יהיה טוב? האם תבוא הגאולה? לא ברור.

אבל הארכתי מעל ומעבר, אסיים להיום, ובתקווה שייקוים חלק (קטן???) של הברכות —

וַֽאֲכַלְתֶּ֤ם לַחְמְכֶם֙ לָשֹׂ֔בַע וִֽישַׁבְתֶּ֥ם לָבֶ֖טַח בְּאַרְצְכֶֽם:  וְנָֽתַתִּ֤י שָׁלוֹם֙ בָּאָ֔רֶץ וּשְׁכַבְתֶּ֖ם וְאֵ֣ין מַֽחֲרִ֑יד וְהִשְׁבַּתִּ֞י חַיָּ֤ה רָעָה֙ מִן-הָאָ֔רֶץ וְחֶ֖רֶב לֹא-תַֽעֲבֹ֥ר בְּאַרְצְכֶֽם:   

חזק חזק ונתחזק

שבת שלום

שבוע טוב

ושנהיה בריאים

להת

Leave a Reply