From:
Date: Sun, Sep 8, 2019 at 1:34 AM
Subject: שופטים ושוטרים תתן, יד העדים תהיה, ויצאו זקניך ושופטיך
To:
Date: Sun, Sep 8, 2019 at 1:34 AM
Subject: שופטים ושוטרים תתן, יד העדים תהיה, ויצאו זקניך ושופטיך
To:
ערב שבת שלום
הפסוק הפותח
שֹֽׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן-לְךָ֙ בְּכָל-שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁ֨ר יְהֹוָ֧ה אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ לִשְׁבָטֶ֑יךָ וְשָֽׁפְט֥וּ אֶת-הָעָ֖ם מִשְׁפַּט-צֶֽדֶק:
אם יש צורך בשופטים ושוטרים, סימן שיש פשיעה ואולי הכוונה להנהגת מדינת משטרה?. והיות והפסוק השני מזהיר
לֹֽא-תַטֶּ֣ה מִשְׁפָּ֔ט לֹ֥א תַכִּ֖יר פָּנִ֑ים וְלֹֽא-תִקַּ֣ח שֹׁ֔חַד כִּ֣י הַשֹּׁ֗חַד יְעַוֵּר֙ עֵינֵ֣י חֲכָמִ֔ים וִֽיסַלֵּ֖ף דִּבְרֵ֥י צַדִּיקִֽם
כנראה שהפשיעה מתחילה מלמעלה. “הדג מסריח מהראש”. ונביאינו בימי בית ראשון, אכן האשימו את מערכת המשפט.
בל מי שופט את השופטים????
ולמה נסמכה פרשת שופטים למצוות שלושה רגלים? – להלן פסוקי סיום פרשת ראה —
שָׁל֣וֹשׁ פְּעָמִ֣ים | בַּשָּׁנָ֡ה יֵֽרָאֶ֩ה כָל-זְכ֨וּרְךָ֜ אֶת-פְּנֵ֣י | יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֗יךָ בַּמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר יִבְחָ֔ר בְּחַ֧ג הַמַּצּ֛וֹת וּבְחַ֥ג הַשָּֽׁבֻע֖וֹת וּבְחַ֣ג הַסֻּכּ֑וֹת וְלֹ֧א יֵֽרָאֶ֛ה אֶת-פְּנֵ֥י יְהֹוָ֖ה רֵיקָֽם: {יז} אִ֖ישׁ כְּמַתְּנַ֣ת יָד֑וֹ כְּבִרְכַּ֛ת יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן-לָֽךְ:
ומיד ההמשך —
שֹֽׁפְטִ֣ים וְשֹֽׁטְרִ֗ים תִּֽתֶּן
וכמו שכמעט כל נושא בתורה מעורר שאילות ותמיהות, כך גם לגבי סמיכות פרשותינו (פרשות ראה ו-שופטים) מה עניין 3 רגלים למינוי שופטים ושוטרים?(ובכלל, יש לשים לב לחלוקת הפרקים. אנחנו בפרק טז שבו פסוקים א’ – יז’ מדברים על שלושה רגלים ושלושה פסוקים יח’ – כ’ מדברים על המערכת המשפטית). כמובן שיש לזה הסבר – מתוך
…
פתיחת פרשתנו מעוררת שאילות
:
א. מה סיבה תצווה התורה על המובן מאליו לכל חברת אנשים מתוקנת? כלום צריך לצוות על
הקמת מערכת משפט ואכיפה? הלא תנאי זה בסיסי, אחרת איש את רעהו חיים בלעו?
ב. מה רואה התורה לצוות עתה על משפט, וכי עד היום לא היה משפט בישראל? מימי האבות ועד
הכניסה לארץ, לא היה דין ומשפט? איך התנהלו עד היום?
ג. לכאורה יש מקום לשאול, מה מקום יש לשופטים ושוטרים, ובכלל למערכות אכיפה וענישה, אם
האומה נתונה תחת מלכות ה’ יתברך? כביכול הקב”ה מנהיג ומידו הכל, לשם מה צריך מערכת
שיפוט? עם שעמד בסיני ושמעו דברות קו דש, כביכול, יהיו מצווים על צדק ומשפט?
ד. אם גם בני נח מוזהרים על הדינים, מה חידוש שישראל מצווים במערכת משפט? ועוד, אם
מקיימים שבע מצוות בני נח, כבר נעשה סדר וצדק גדול, אם כן מה אנו מוסיפים?
ה. מה סיבת התורה לחזור כאן על ציווי הקמת מערכת משפט, הרי כבר בפרשת יתרו, לפני
ארבעים שנה, עסקו בכך בעצת יתרו? והלא אחר מתן תורה ניתנה פרשת משפטים?
ו. “שופטים ושוטרים.. משפט צדק”. אלא מה ח”ו משפט עוול? אם יש משפט יש צדק? התורה
צריכה לצוות על ההגיוני, הבסיסי?
ז. הצבת השופטים נחוצה בכל מקום יישוב, מה פירוש בשעריך? ואם שעריך הוא ירושלים
כנודע, כלום רק בירושלים מקום מקדש תהיה מערכת המשפט?
ח. “לא תקח שוחד”. גם בלי ציווי על מערכת משפט, אסור לקיים חברה של מקבלי שוחד גם
בענייני יחסי חברה אחרים. מותר לקבל שוחד כדי להעדיף קליינט? מה מתכוונת התורה?
ט. “צדק צדק תרדוף”, לכאורה, נכון יותר לומר צדק צדק תעשה? אם נרדוף את הצדק- הוא
יברח!? להיכן יש לרדוף?
י. עושים משפט צדק כי כך ראוי ונכון לחברה. מדוע כאן התורה אומרת למען תחיה וירשת את
הארץ? מה עניין כיבוד והתנחלות בארץ למשפט צדק? (ע”כ, ++)
א. מה סיבה תצווה התורה על המובן מאליו לכל חברת אנשים מתוקנת? כלום צריך לצוות על
הקמת מערכת משפט ואכיפה? הלא תנאי זה בסיסי, אחרת איש את רעהו חיים בלעו?
ב. מה רואה התורה לצוות עתה על משפט, וכי עד היום לא היה משפט בישראל? מימי האבות ועד
הכניסה לארץ, לא היה דין ומשפט? איך התנהלו עד היום?
ג. לכאורה יש מקום לשאול, מה מקום יש לשופטים ושוטרים, ובכלל למערכות אכיפה וענישה, אם
האומה נתונה תחת מלכות ה’ יתברך? כביכול הקב”ה מנהיג ומידו הכל, לשם מה צריך מערכת
שיפוט? עם שעמד בסיני ושמעו דברות קו דש, כביכול, יהיו מצווים על צדק ומשפט?
ד. אם גם בני נח מוזהרים על הדינים, מה חידוש שישראל מצווים במערכת משפט? ועוד, אם
מקיימים שבע מצוות בני נח, כבר נעשה סדר וצדק גדול, אם כן מה אנו מוסיפים?
ה. מה סיבת התורה לחזור כאן על ציווי הקמת מערכת משפט, הרי כבר בפרשת יתרו, לפני
ארבעים שנה, עסקו בכך בעצת יתרו? והלא אחר מתן תורה ניתנה פרשת משפטים?
ו. “שופטים ושוטרים.. משפט צדק”. אלא מה ח”ו משפט עוול? אם יש משפט יש צדק? התורה
צריכה לצוות על ההגיוני, הבסיסי?
ז. הצבת השופטים נחוצה בכל מקום יישוב, מה פירוש בשעריך? ואם שעריך הוא ירושלים
כנודע, כלום רק בירושלים מקום מקדש תהיה מערכת המשפט?
ח. “לא תקח שוחד”. גם בלי ציווי על מערכת משפט, אסור לקיים חברה של מקבלי שוחד גם
בענייני יחסי חברה אחרים. מותר לקבל שוחד כדי להעדיף קליינט? מה מתכוונת התורה?
ט. “צדק צדק תרדוף”, לכאורה, נכון יותר לומר צדק צדק תעשה? אם נרדוף את הצדק- הוא
יברח!? להיכן יש לרדוף?
י. עושים משפט צדק כי כך ראוי ונכון לחברה. מדוע כאן התורה אומרת למען תחיה וירשת את
הארץ? מה עניין כיבוד והתנחלות בארץ למשפט צדק? (ע”כ, ++)
ובנוסף – השאילה הקודמת
…
מדוע נסמכה פרשת שופטים לפרשת רגלים?
להודיענו: מפני שבעלות ישראל למקדש ברגל שלוש פעמים בשנה, שם מקום המקדש מקום המשפט. שם ימצאו הכהנים ולוויים ומורי התורה, יכולין לשאול מהם משפט ויתירו להם את כל ספקותיהם. למרות שמצווה מוטלת עליהם, למנות שופטים בכל עיר ועיר. בכ”ז בעלותם למקדש יראו את השכינה חופפת על הקודש, כהנים על מכונם, אש רבוצה על מזבח, מתמלאים יראת הרוממות. כי בסמוך למזבח בית הדין סנהדרין גדולה, שכל כוחה יונק משמים. כך יכיר מעמדו ומשם גם שייכותו וחיבורו לקודש, תובע מעצמו מדרגות גדולות גם בחיי החולין שלו. שב לכפרו ולביתו בביטחון שיש מי שידון דינו בצדק האלוהי בלא אנחה. (ע”כ. והתשובות לשאילות האחרות בגוף המאמר)
(ואני “התם” שואל – למאמין הכל ידוע, ה’ הכתיב את כל התורה, כולל 200 המצוות של חומש דברים – הנאום האחרון של משה רבנו – ובתוכם 55 מצוות בפרשת ראה, 41 בפרשת שופטים ו – 74 בפרשת כי תצא. כלומר שבימים האחרונים לפני מותו משה רבו הנחית מבול של מצוות. וכבר עיינתי בנושא בשנים קודמות. כדלהלן. אבל השאילה המורכבת יותרהיא, אם נניח לרגע בצד את האמונה ונשאל את עצמנו – באיזו תקופה היסטורית של עם ישראלית היה מתאים יותר לנסח את החוקים האלה ולפרסמם? והתקופות העיקריות הן —
— נדודים במדבר
— מלחמות יהושע
— ימי שפוט השופטים
— שמואל ושאול
— דוד ושלמה
— מלכי בית ראשון
— גלות בבל
— עזרא ונחמיה
אז בינתיים עושים חושבים)
עיונים קודמים
שופטים – תשע”ג
שופטים – תשע”ד
(כולל: דיון בנושאים – מלך, נביא ומלחמות)
שופטים – תשע”ה
(נושאים עיקריים = שוטרים, לויים, ערי מקלט, מלחמת רשות, עגלה ערופה)
שופטים – תשע”ו
(על: ושמרת לעשות ככל אשר יורוך, לשמוע דברי חכמים, שום תשים עליך מלך, מעביר בנו או בתו באש, מעונן מכשף וקוסם, מי אשר…)
פרשת שופטים – תשע”ז
(על: סיווג המצוות, צדק צדק…לא תטע אשרה… לא תזבח.. מום….על ההפרדה בציוויי מערכת השיפוט, ולא תקים לך מצבה, על פי שניים… עדים, תמים תהיה)
פרשת שופטים – תשע”ח
(על: הדור השני לגאולה, מטרת ספר דברים, שופטים ושוטרים תיתן, צדק צדק תרדוף, לא תזבח…אשר יהיה בו מום, כי יימצא חלל… ידינו לא שפכו)
אז חזרה לשאילה – באיזו תקופה היה הכי חשוב ונחוץ לחוקק את חוק השיפוט (סנהדרין????), חוקי המלך (כנראה נחקק לפחות אחרי תקופת שלמה המלך וצאצאיו), חוק קריאה “כי תצור אל עיר…וקראת לשלום” בעת מלחמה (כאשר בני ישראל נצטוו “לא תחייה כל נשמה”. חוק עגלה ערופה ועוד כיו”ב)
פסוקים נבחרים
צֶ֥דֶק צֶ֖דֶק תִּרְדֹּ֑ף לְמַ֤עַן תִּֽחְיֶה֙ וְיָֽרַשְׁתָּ֣ אֶת-הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁר-יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֥ן לָֽךְ: (ס)
{כא} לֹֽא-תִטַּ֥ע לְךָ֛ אֲשֵׁרָ֖ה כָּל-עֵ֑ץ אֵ֗צֶל מִזְבַּ֛ח יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ אֲשֶׁ֥ר תַּֽעֲשֶׂה-לָּֽךְ: {כב} וְלֹֽ א-תָקִ֥ים לְךָ֖ מַצֵּבָ֑ה אֲשֶׁ֥ר שָׂנֵ֖א יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ: (ס)
דברים פרק-יז
{א} לֹֽא-תִזְבַּח֩ לַֽיהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ שׁוֹר וָשֶׂ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בוֹ֙ מ֔וּם כֹּ֖ל דָּבָ֣ר רָ֑ע כִּ֧י תֽוֹעֲבַ֛ת יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ הֽוּא: (ס)
{א} לֹֽא-תִזְבַּח֩ לַֽיהֹוָ֨ה אֱלֹהֶ֜יךָ שׁוֹר וָשֶׂ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִהְיֶ֥ה בוֹ֙ מ֔וּם כֹּ֖ל דָּבָ֣ר רָ֑ע כִּ֧י תֽוֹעֲבַ֛ת יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ הֽוּא: (ס)
{ב} כִּֽי-יִמָּצֵ֤א בְקִרְבְּךָ֙ בְּאַחַ֣ד שְׁעָרֶ֔יךָ אֲשֶׁר-יְהֹוָ֥ה אֱלֹהֶ֖יךָ נֹתֵ֣ן לָ֑ךְ אִ֣ישׁ אֽוֹ-אִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר יַֽעֲשֶׂ֧ה אֶת-הָרַ֛ע בְּעֵינֵ֣י יְהֹוָֽה-אֱלֹהֶ֖יךָ לַֽעֲבֹ֥ר בְּרִיתֽוֹ: {ג} וַיֵּ֗לֶךְ וַֽיַּֽעֲבֹד֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לָהֶ֑ם וְלַשֶּׁ֣מֶשׁ | א֣וֹ לַיָּרֵ֗חַ א֛וֹ לְכָל-צְבָ֥א הַשָּׁמַ֖יִם אֲשֶׁ֥ר לֹֽא-צִוִּֽיתִי: {ד} וְהֻֽגַּ ד-לְךָ֖ וְשָׁמָ֑עְתָּ וְדָֽרַשְׁתָּ֣ הֵיטֵ֔ב וְהִנֵּ֤ה אֱמֶת֙ נָכ֣וֹן הַדָּבָ֔ר נֶֽעֶשְׂתָ֛ה הַתּֽוֹעֵבָ֥ה הַזֹּ֖את בְּיִשְׂרָאֵֽל: {ה} וְהֽוֹצֵ אתָ֣ אֶת-הָאִ֣ישׁ הַה֡וּא אוֹ֩ אֶת-הָֽאִשָּׁ֨ה הַהִ֜וא אֲשֶׁ֣ר עָ֠שׂוּ אֶת-הַדָּבָ֨ר הָרַ֤ע הַזֶּה֙ אֶל-שְׁעָרֶ֔יךָ אֶת-הָאִ֕ישׁ א֖וֹ אֶת-הָֽאִשָּׁ֑ה וּסְקַלְתָּ֥ם בָּֽאֲבָנִ֖ים וָמֵֽתוּ: {ו} עַל-פִּ֣י | שְׁנַ֣יִם עֵדִ֗ים א֛וֹ …
קריאת הפסוקים לעיל מעוררת הרמת גבה או יותר. מתחילים במספר פסוקים שמצווים על הקמת וניהול מערכת משפטית הוגנת, ולפתע המקרא סוטה ומדבר בקצרה על שלוש מצוות אחרות שלא לעניין
— לא תטע אשרה…
— לא תקים מצבה…
— לא תזבח…
והתוכן ממשיך בתיאור פעילות המערכת המשפטית. והציווי שנראה כלל וכלל לא שייף הוא עניין —
— לא תזבח — שור או שה אשר יהיה בו מום…, וזה מעורר שתי שאילות —
א) האם לה’ איכפת אם לקורבן יש מום או לא? במיוחד אם הקורבן נשרף כליל?
ב) ובכלל מה פתאום עניין זביחת בעל מום, נדחף לתוך נושאים אחרים, שנמצאים (לדעתי) במעלת חשיבות גדולה יותר?
מתוך “כלי יקר” ב –
…..
ולא תטע וגו’, ולא תקים וגו’, לא תזבח וגו’, במדרש אמרו (דב”ר ה ו) כי בכסא של שלמה המלך היו שש מעלות והיו כתוב על אחד לא תטה, על השני לא תכיר, על השלישי לא תקח, על הרביעי לא תטע, על החמישי לא תקים, על הששי לא תזבח. וכל משכיל ישתומם על המראה מה ענין לא תזבח ולא תקים ולא תטע, לכסא שלמה אשר הוכן למשפט, ומאמר לא תזבח אשר יראה בעיניך רחוק לסמכו לכסא משפט הנני מראה מקום כי קרוב הדבר מאוד, כדרך שאמרו (ביבמות קא.) כשם שב”ד מנוקים היו בצדק כך היו מנוקים ממום שנאמר (שיר ד ז) כולך יפה רעיתי ומום אין בך. וידוע שאין לך דבר הבא בקבלה שאין לו סמך מן התורה כי ד”ת מדברי קבלה לא ילפינן (חגיגה י:) ומהיכן למדו לומר כן מן התורה שהסנהדרין צריכין להיות נקיים מכל מום, אלא ודאי לפי שהכל מודים אפילו מאן דלא דריש סמוכים מ”מ במשנה תורה הכל דרשי סמוכים (יבמות ד.) וא”כ למנ”מ נסמכו ששה לאוין הללו, אלא לומר לך שכולם תלוין ביושב על כסא דין ולא לחנם אמרה תורה שיהיה מקום ישיבת הסנהדרין אצל המזבח, אלא ודאי כדי ללמוד זה מזה וכל הפוסל במזבח עצמו ובנקרבים
על גביו זהו הדבר הפוסל גם בסנהדרין.
בבנקרבים על גבי המזבח כתיב, לא תזבח לה’ אלהיך שור או שה אשר יהיה בו מום כל דבר רע, כשם שפוסל המום בקרבן כך פוסל גם בסנהדרין, כי כל מום חיצוני מגלה איזו רעה הנסתרת בתוך הגוף בין באדם, בין בבהמה, לכך נאמר בבהמה כל דבר רע כי המום הנגלה מורה שיש בקרבה איזו רעה נסתרת כל חלי וכל מכה, וכתבה לנו התורה כדי לגלות טעם המום הפוסל גם בסנהדרין כי המום החיצוני יוצא מן השורש פורה ראש ולענה כדרך שפרשנו למעלה בפר’ אמור (כא כא) בפסוק מום בו ע”ש, דרך משל אם הוא עור מעינו אחת ידענו בו כי השוחד גרם לו, ואם הוא פסח ידענו שרגלו לא עמדה במישור והוא צולע ופוסח על שתי הסעיפים וכן כל המומים, וזה”ש כשם שצריכין להיות מנוקים בצדק כו’ למה תלוי המום בצדק אלא ודאי לפי שזה תלוי בזה כי המום מורה על קלקול הצדק לכך סמך פסוק לא תזבח לפסוק צדק צדק תרדוף.
וכשם שהמזבח היה צריך להיות מן אבנים הרבה ולא מצבת אבן אחת, כך הסנהדרין, כי אין דן יחידי אלא אחד (אבות ד י) ע”כ היו הסנהדרין צריכין להיות רבים כי אנשי המעלה נמשלו לאבני נזר בהרבה מקומות במקרא, לכך היה כתוב על כסא שלמה לא תקים לך מצבה. ולא תטע לך אשרה דרשו (בסנהדרין ז:) כל המעמיד דיין שאינו הגון כאילו נוטע אשרה ובמקום ת”ח כאלו נטעו אצל מזבח ה’, וזה אזהרה גדולה על גסות הרוח ואנו למידין גם זה מן המזבח שלא רצה ה’ במזבח של כסף וזהב אלא מזבח אדמה תעשה לי, המורה על גדר הענוה ורז”ל אמרו (אבות ד ט) הגס לבו בהוראה שוטה רשע וגס רוח.
ומתוך
….
“לא תזבח לה’ אלקיך שור ושה אשר יהיה בו מום כל דבר רע כי תועבת ה’ אלקיך הוא,כי ימצא בקרבך..וילך ויעבוד אלהים אחרים”וגו’ (יז,א-ג..)-מה הקשר בין הדברים שלכן הובא זאת בהמשך?-ובפשטות מדובר על ענייני עבודה בקרבן שה’ שונא שזה מבעל מום ועד ע”ז-אולם עדיין זה ניראה לא מספק שהרי יש הבדל גדול בין קרבן פסול לע”ז?-לכן ניראה שבאה התורה לרמוז על איך התחיל הע”ז בעולם-שבהתחלה עבדו לה’ אז איך הגיעו לע”ז?-אלא שמה שעבדו לה’ היה פגום-כמו שמצינו אצל קין שהקריב קרבן שלא ראוי(שלכן ה’ לא קיבל את קורבנו)שהקריב גידולים שאינם טובים כ”ך ובכך גרם להתרחקות מה’-ובהמשך הדורות זה הדרדר עד לע”ז ממש-ולכן הע”ז שמופיעה כאן זה “וילך ויעבד אלהים אחרים וישתחו להם ולשמש או לירח או לכל צבא השמים” שהע”ז שפורטה זה שמש/ירח וכדו’ שבא לומר שזה כעין רמז שעובד ע”ז למשהו שמעל הפיזי שכאן-שכעין בא לרמוז על כשהתחילו את הע”ז עבדו למשהו עליון כדי לומר שעובד אותו כדי להגיע הכי קרוב לה’ שחשבו שכיון שה’ לא מקבל קרבנם סימן שאינם ראוים להקריב לה’-ולכן מקריבים הכי קרוב לה’ מבחינתם-ולכן למשהו עליון מגישים את קרבנם שהוא יעלה זאת לה’ ובמשך הזמן בילבלו עוד יותר והקריבו לשמש עצמה וכדו’ וכך התגלגל והקריבו לע”ז-וכל זאת התחיל בשל העניין שחשבו שלא ראוים להביא לה’ בעצמם כיון שלא קיבל קרבנם-אולם אם היו בוחנים עצמם היו מהר מאד רואים שזה בשל שלא הביאו קרבן ראוי לה’-ולא בגלל שהם לא ראוים להביא קרבן-ולכן ה’ מתעב קרבן בעל מום כיון שזה השורש לע”ז-ומדוע ה’ לא קיבל בתחילה(לפני הע”ז) את הקרבן?-זה משום שאין זה קרבן ראוי לחיבור לה’ שמביא מתנה לה’ ונותן מתנה פגומה-זה מראה על זלזול ולכן לא ראוי לקבל כזה קרבן (ע”כ)
חֵ֥לֶק כְּחֵ֖לֶק יֹאכֵ֑לוּ לְבַ֥ד מִמְכָּרָ֖יו עַל-הָֽאָבֽוֹת:
פסוק מאוד מאוד קשה.
וניתן להבינו לפי פירושי מקראות גדולות ב –
(לא אצטט)
ומתוך
דברים פרק יח פסוק ח
.
חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ
.
חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ חֵלֶק כְּחֵלֶק יֹאכֵלוּ
במי מדובר? במה הם חולקים?
רש”י
חלק כחלק יאכלו. מלמד שחולקין בעורות ובבשר שעירי חטאות
חלק כחלק יאכלו. מלמד שחולקין בעורות ובבשר שעירי חטאות
רבינו בחיי
חלק כחלק יאכלו. ע”ד הפשט יאמר חלק כחלק יאכלו הכהנים כל מה שנתן להם, ויחלקו שוה בשוה בעורות ובבשר ובשעירי חטאת ובכל המתנות:
חלק כחלק יאכלו. ע”ד הפשט יאמר חלק כחלק יאכלו הכהנים כל מה שנתן להם, ויחלקו שוה בשוה בעורות ובבשר ובשעירי חטאת ובכל המתנות:
ספורנו
לבד ממכריו על האבות. אין על האבות לחלק למשמרות כהנה אלא “ממכריו”, מה שהיה כל משמר מהם יכול למכור לחברו בחליפין, והם קרבנות כל ימות השנה, שיחליף כל משמר עם חבריו את חלקו בקרבנות השנה בעד מה שיתנו לו חלקם בשבוע אחת או שנים. אבל קרבנות הרגל שאין להם חליפין, ואינם מכלל “ממכריו” שיוכלו האבות לחלקם למשמרות, לפיכך “חלק כחלק יאכלו” מהם.
לבד ממכריו על האבות. אין על האבות לחלק למשמרות כהנה אלא “ממכריו”, מה שהיה כל משמר מהם יכול למכור לחברו בחליפין, והם קרבנות כל ימות השנה, שיחליף כל משמר עם חבריו את חלקו בקרבנות השנה בעד מה שיתנו לו חלקם בשבוע אחת או שנים. אבל קרבנות הרגל שאין להם חליפין, ואינם מכלל “ממכריו” שיוכלו האבות לחלקם למשמרות, לפיכך “חלק כחלק יאכלו” מהם.
עיון עמוק בעניין משמרות הכהונה.
רבינו בחיי
ואם תשכיל בחלוק המשמרות אז תשיג ענין נפלא, כי כיון שהיו הכהנים כלן כאחד זוכין בכל הנתון להם ואוכלין חלק כחלק, האבות וגדולי עולם שהיו בימי דוד ושלמה מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם שהסכימו לחלק אותן למשמרות ושיהיו מתחלפין בכל שבוע ושבוע ואומר טול אתה שבתך ואני שבתי, ועוד מה טעם קראו לכל כת וכת העובדים בכל שבוע ושבוע בשם משמר, ועוד מה טעם חלקו אותם לכ”ד משמרות קבועות והיו המשמרות אי אפשר להעביר לשום משמרה בשום צד וענין, והוא שאמר בסוף מסכת סוכה במרים בת בלגא שסתמו חלונה, אבל לא העבירו אותה. אבל דע והבן כי הכהנים משרתי המקדש עבודתם למטה דוגמת העבודה של מעלה, וכשם שיש למעלה משמרות של מלאכי השרת עובדין ומקלסין להקב”ה, כן חלקו האבות את הכהנים למשמרות לעבוד עבודתם, ותקנו כ”ד משמרות כנגד שלש כתות של מעלה שכל אחת מהן כ”ד, כנרמז בספר הבהיר, והיו המשמרות קבועות, כי כן של מעלה קבועין כל ימי היות הרצון בהם, והיו מתחלפין וחוזרין חלילה כי כן למעלה הקב”ה בורא כל יום כת של מלאכים ואומרים שירה והולכים להם, והיו מברכין כל משמרת ומשמרת היוצא מי ששכן שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם שלום ורעות, כי כן של מעלה אין ביניהם קנאה ושנאה אלא אהבה שלום ורעות. והנה הענין בחלוק המשמרות עצה יעוצה היתה מן האבות שבימי דוד ושלמה נעשה בכונה ידועה וחכמה נפלאה:
ואם תשכיל בחלוק המשמרות אז תשיג ענין נפלא, כי כיון שהיו הכהנים כלן כאחד זוכין בכל הנתון להם ואוכלין חלק כחלק, האבות וגדולי עולם שהיו בימי דוד ושלמה מה ראו על ככה ומה הגיע אליהם שהסכימו לחלק אותן למשמרות ושיהיו מתחלפין בכל שבוע ושבוע ואומר טול אתה שבתך ואני שבתי, ועוד מה טעם קראו לכל כת וכת העובדים בכל שבוע ושבוע בשם משמר, ועוד מה טעם חלקו אותם לכ”ד משמרות קבועות והיו המשמרות אי אפשר להעביר לשום משמרה בשום צד וענין, והוא שאמר בסוף מסכת סוכה במרים בת בלגא שסתמו חלונה, אבל לא העבירו אותה. אבל דע והבן כי הכהנים משרתי המקדש עבודתם למטה דוגמת העבודה של מעלה, וכשם שיש למעלה משמרות של מלאכי השרת עובדין ומקלסין להקב”ה, כן חלקו האבות את הכהנים למשמרות לעבוד עבודתם, ותקנו כ”ד משמרות כנגד שלש כתות של מעלה שכל אחת מהן כ”ד, כנרמז בספר הבהיר, והיו המשמרות קבועות, כי כן של מעלה קבועין כל ימי היות הרצון בהם, והיו מתחלפין וחוזרין חלילה כי כן למעלה הקב”ה בורא כל יום כת של מלאכים ואומרים שירה והולכים להם, והיו מברכין כל משמרת ומשמרת היוצא מי ששכן שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם שלום ורעות, כי כן של מעלה אין ביניהם קנאה ושנאה אלא אהבה שלום ורעות. והנה הענין בחלוק המשמרות עצה יעוצה היתה מן האבות שבימי דוד ושלמה נעשה בכונה ידועה וחכמה נפלאה:
לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת: לְבַד מִמְכָּרָיו עַל הָאָבוֹת:
במה לא חולקים? מה פירוש “ממכריו”? מיהם אבות אלו, ומהו עניינם כאן?
רש”י
יכול [שחולקים] אף בדברים הבאים שלא מחמת הרגל כגון תמידים ומוספי שבת ונדרים ונדבות ת”ל לבד ממכריו על האבות חוץ ממה שמכרו האבות בימי דוד ושמואל שנקבעו המשמרות ומכרו זה לזה טול אתה שבתך ואני אטול שבתי:
יכול [שחולקים] אף בדברים הבאים שלא מחמת הרגל כגון תמידים ומוספי שבת ונדרים ונדבות ת”ל לבד ממכריו על האבות חוץ ממה שמכרו האבות בימי דוד ושמואל שנקבעו המשמרות ומכרו זה לזה טול אתה שבתך ואני אטול שבתי:
רשב”ם
לבד ממכריו על האבות. לפי הפשט כמו איש מאת מכרו אם יש לו שום קרוב מאבותיו שיתן לו קרבנו לעשותו הוא יש לו רשות להקריבו אע”פ שאנו ממשמרה זו:
לבד ממכריו על האבות. לפי הפשט כמו איש מאת מכרו אם יש לו שום קרוב מאבותיו שיתן לו קרבנו לעשותו הוא יש לו רשות להקריבו אע”פ שאנו ממשמרה זו:
אבן עזרה
לבד ממכריו. יש אומרים שהוא כמו מאת מכריהם בדרך רחוקה מעט ולא אבה הדקדוק רק הוא מגזרת וכי תמכרו ממכר והטעם כי אם מכר ביתו שירש מאבותיו כאשר כתוב ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו וזה פירוש על האבות לא יאמר לו הנה יש לך לא תאכל עוד אלא חלק כחלק יאכלו
לבד ממכריו. יש אומרים שהוא כמו מאת מכריהם בדרך רחוקה מעט ולא אבה הדקדוק רק הוא מגזרת וכי תמכרו ממכר והטעם כי אם מכר ביתו שירש מאבותיו כאשר כתוב ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו וזה פירוש על האבות לא יאמר לו הנה יש לך לא תאכל עוד אלא חלק כחלק יאכלו
רבינו בחיי
לבד ממכריו על האבות. חוץ ממה שאם מכר אחד מהם ביתו שירש מאבותיו, כענין שכתוב (ויקרא כה) ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביובל, לא יאמר לו הרי אתה עשיר שמכרת ביתך לא תטול עמנו חלק כחלק, זהו לבד ממכריו על האבות, כן פירש החכם רבי אברהם ז”ל. ומה שהתחילה הפרשה וכי יבא הלוי, באורו הכהן שהוא משבט לוי, שאינו מדבר בלוי ממש שהרי הוא אומר ושרת בשם ה’ אלהיו, והכהן הוא המשרת לא הלוי.ומה שאמר ובא בכל אות נפשו, מלמד שכהן רשאי להקריב קרבנותיו אפילו במשמר שאינו שלו, וכן ברגלים מקריבים קרבנות הבאין מחמת הרגל אפילו במשמר שאינו שלהן: וע”ד המדרש חלק כחלק יאכלו, מלמד שחולקין בעורות ובבשר שעירי חטאות, יכול אף בדברים הבאים שלא מחמת הרגל, כגון תמידין ומוספי שבת ונדרים ונדבות, ת”ל לבד ממכריו על האבות, חוץ ממה שמכרו האבות בימי דוד ושלמה שהוקבעו המשמרות ומכרו זה לזה, טול אתה שבתך ואני אטול שבתי, עד כאן:
לבד ממכריו על האבות. חוץ ממה שאם מכר אחד מהם ביתו שירש מאבותיו, כענין שכתוב (ויקרא כה) ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביובל, לא יאמר לו הרי אתה עשיר שמכרת ביתך לא תטול עמנו חלק כחלק, זהו לבד ממכריו על האבות, כן פירש החכם רבי אברהם ז”ל. ומה שהתחילה הפרשה וכי יבא הלוי, באורו הכהן שהוא משבט לוי, שאינו מדבר בלוי ממש שהרי הוא אומר ושרת בשם ה’ אלהיו, והכהן הוא המשרת לא הלוי.ומה שאמר ובא בכל אות נפשו, מלמד שכהן רשאי להקריב קרבנותיו אפילו במשמר שאינו שלו, וכן ברגלים מקריבים קרבנות הבאין מחמת הרגל אפילו במשמר שאינו שלהן: וע”ד המדרש חלק כחלק יאכלו, מלמד שחולקין בעורות ובבשר שעירי חטאות, יכול אף בדברים הבאים שלא מחמת הרגל, כגון תמידין ומוספי שבת ונדרים ונדבות, ת”ל לבד ממכריו על האבות, חוץ ממה שמכרו האבות בימי דוד ושלמה שהוקבעו המשמרות ומכרו זה לזה, טול אתה שבתך ואני אטול שבתי, עד כאן:
ספורנו
לבד ממכריו על האבות. אין על האבות לחלק למשמרות כהנה אלא “ממכריו”, מה שהיה כל משמר מהם יכול למכור לחברו בחליפין, והם קרבנות כל ימות השנה, שיחליף כל משמר עם חבריו את חלקו בקרבנות השנה בעד מה שיתנו לו חלקם בשבוע אחת או שנים. אבל קרבנות הרגל שאין להם חליפין, ואינם מכלל “ממכריו” שיוכלו האבות לחלקם למשמרות, לפיכך “חלק כחלק יאכלו” מהם.
לבד ממכריו על האבות. אין על האבות לחלק למשמרות כהנה אלא “ממכריו”, מה שהיה כל משמר מהם יכול למכור לחברו בחליפין, והם קרבנות כל ימות השנה, שיחליף כל משמר עם חבריו את חלקו בקרבנות השנה בעד מה שיתנו לו חלקם בשבוע אחת או שנים. אבל קרבנות הרגל שאין להם חליפין, ואינם מכלל “ממכריו” שיוכלו האבות לחלקם למשמרות, לפיכך “חלק כחלק יאכלו” מהם.
כלי יקר
לבד ממכריו על האבות. ביאור הדבר שכל כהן יאכל חלקו ואם יש לו מותרות יכול הוא למכור וחלק כחלק יאכלו לבד ממכריו, מה שהוא מוכר. ומ”ש על האבות, היינו לתרץ למה ניתן לו רשות למכור המותרות וכי לא היה נכון יותר ליתן המותרות למי שאין לו די סיפוקו, ע”ז אמר על האבות צא ולמד מחלוקת הארץ שנחלקה לבתי אבות כפי מה שהיו מרובים באוכלוסין או מועטין בזמן החלוקה, ויכול להיות שברוב הימים ישתנה הענין שלשבט אחד לא יהיה די סיפוקו אם יהיה מרובה באוכלוסין יותר ממה שהיה בזמן החלוקה, ולשבט אחר יהיה מותרות אם ימעט הבית מהיות לו אוכלוסין הרבה ממה שהיו בימי האבות אשר עשו החלוקה, אלא ודאי הטעם שאין עושין חלוקה אחרת כ”א אותה שנעשית בימי האבות, כך הכהנים שעשו אבותיהם חלוקה למשמרות אע”פ שברוב הימים ישתנה הענין שלמשמר אחד יהיה בצמצום ולאחר מותרות, מכל מקום יכול הכהן למכור המותרות לפי שהכל הולך אחר האבות.(ע”כ)
לבד ממכריו על האבות. ביאור הדבר שכל כהן יאכל חלקו ואם יש לו מותרות יכול הוא למכור וחלק כחלק יאכלו לבד ממכריו, מה שהוא מוכר. ומ”ש על האבות, היינו לתרץ למה ניתן לו רשות למכור המותרות וכי לא היה נכון יותר ליתן המותרות למי שאין לו די סיפוקו, ע”ז אמר על האבות צא ולמד מחלוקת הארץ שנחלקה לבתי אבות כפי מה שהיו מרובים באוכלוסין או מועטין בזמן החלוקה, ויכול להיות שברוב הימים ישתנה הענין שלשבט אחד לא יהיה די סיפוקו אם יהיה מרובה באוכלוסין יותר ממה שהיה בזמן החלוקה, ולשבט אחר יהיה מותרות אם ימעט הבית מהיות לו אוכלוסין הרבה ממה שהיו בימי האבות אשר עשו החלוקה, אלא ודאי הטעם שאין עושין חלוקה אחרת כ”א אותה שנעשית בימי האבות, כך הכהנים שעשו אבותיהם חלוקה למשמרות אע”פ שברוב הימים ישתנה הענין שלמשמר אחד יהיה בצמצום ולאחר מותרות, מכל מקום יכול הכהן למכור המותרות לפי שהכל הולך אחר האבות.(ע”כ)
ומתוך
] חלק כחלק יאכלו . מתנות הקודש יחולקו חלוקה שווה בין כל המשרתים בקודש חדשים כוותיקים . יאכלו חוזר אל יאכלון בתחילת הפסקה ( פסוק א , ( ובכך מוסיף על הנאמר שם ומסביר כיצד יאכלון . לבד ממכריו על האבות . ביטוי קשה . הצירוף “לבד ממכריו” איננו תקין , וראוי להיות : לבד מן ממכריו . ייתכן שהשמטת המילה יסודה בריבוי של אותיות מ ” ם בזו אחר זו . הביטוי יתפרש כך : לבד מאשר מכר מרכושם של האבות , כלומר הלוי המגיע לעיר הבחירה וברשותו רכוש מסוים מנכסי אבותיו איננו צריך לחלוק רכוש זה עם אחיו הלויים ; רכוש זה לא יובא בחשבון לצורך חלוקת מתנות הקודש . הדבר מכוון נגד טענה אפשרית של הלויים האחרים שאין לו זכות לחלוק עמהם באשר הביא עמו נכסים מבית אביו . יש הקוראים לבד ממכריו ( רבים של מכר , ( ובכך פותרים את בעיית חסרון המילה מן . הצעה אחרת גורסת : לבד מממ יו , בהסתמך על הנאמר במלכים ב יב , ו-ח , ועל פיה יש לפרש . לבד מקורבנות שקיבל ממכריו או ממכרי אבותיו ; כיוון שניתנו לו באופן אישי אין הוא חייב לחלוק בהם עם האחרים . ויש אומרים כי שורש מכר כאן איננו מבטא מכירה אלא מסירה ( השווה שופטים ד , ט ) ומפרשים בהתאם : לבד ממה שמסרו אבותיו זה לזה , היינו ממה שהורישו במשך דורות .(ע”כ)
(עדיין לא הכי ברור, אמשיך לחקור)
ובינתיים נקווה ש –
וְאִם-יַרְחִ֞יב יְהֹוָ֤ה אֱלֹהֶ֨יךָ֙ אֶת-גְּבֻ֣לְךָ֔ כַּֽאֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖ע לַֽאֲבֹתֶ֑יךָ וְנָ֤תַן לְךָ֙ אֶת-כָּל-הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר לָתֵ֥ת לַֽאֲבֹתֶֽיךָ:
שבצ שלום
שבוע טוב
להת