Torat Ami

From:
Date: Sun, Mar 15, 2020 at 2:43 AM
‪Subject: כי תשא, כי בושש משה, כי זה האיש, כי קרן‬
To:

 שבת שלום

פרשת כי תשא,

וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:  כִּ֣י תִשָּׂ֞א

מעניין – שפרשות” תרומה  + תצווה’  נאמרו (“נכתבו”)  בדיבור אחד. פרשת תרמה מתחילה ב – וידבר ה’….. והדיבור נמשך עד סוף פרשת תצווה. הקטעים השונים בפרשות אלו’ “חוברו” באמצעות השימוש במילת החיבור “ואתה כדו’…..)

לעומת שתי הפרשות האלו,, פרשתנו פותחת ב -” וידבר ה’ אל משה….”

 ובהמשך יש לנו בפרשה, כ – שישה פרשיות שאף הן מתחילות באותו משפט פתיחה “וידבר….” (אם כי 3 מתחילות בפסוק שלם ו – 3 מתחילות רק בחצי פסוק)

בנוסף יש לנו גם חמישה קטעים שמתחילים במשפט פתיחה ב “ויאמר ה’…” ועוד קטע אחד שמתחיל ב “ויאמר משה..”

קשה לראות מתוכן הפרשיות, מה ההבדל. ולמה פעם יש שימוש ב “וידבר” ופעם ב “ויאמר” (פירוט נוסף וקצת עיון בנושא להלן)

חשבתי בהתחלה, שאולי השינוי בתקשורת בין ה’ ומשה מ- וידבר ה’,  ל – ויאמר ה’, קרה כאשר ה’ “גילה” שבני ישראל עומדים – בעזרת אהרן – ליצור עגל זהב כתחליף, אבל זה לא כך.

כרענון לתוכן הפרשה, מובא להלן בקצרה, ציטוט -נושאי “וידבר” ונושאי “ויאמר” לפי סדרם בפרשה.

חלק ראשון – על ההר – ציוויים

— וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:  כִּ֣י תִשָּׂ֞א אֶת-רֹ֥אשׁ בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֘ … וְנָ֨תְנ֜וּ אִ֣ישׁ כֹּ֧פֶר נַפְשׁ֛וֹ

— וַיְדַבֵּ֥ר …וְעָשִׂ֜יתָ כִּיּ֥וֹר נְחֹ֛שֶׁת

— וַיְדַבֵּ֥ר …. וְאַתָּ֣ה קַח-לְךָ֘ בְּשָׂמִ֣ים

— ויֹּ֩אמֶר֩ … קַח-לְךָ֣ סַמִּ֗ים

– וַיְדַבֵּ֥ר…. רְאֵ֖ה קָרָ֣אתִי בְשֵׁ֑ם בְּצַלְאֵ֛ל

— וַיֹּ֥אמֶר … וְאַתָּ֞ה דַּבֵּ֨ר אֶל-בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אַ֥ךְ אֶת-שַׁבְּתֹתַ֖י

חלק שני – על ההר – ה’ “מגרש” את משה

— וַיְדַבֵּ֥ר …  לֶךְ-רֵ֕ד כִּ֚י שִׁחֵ֣ת עַמְּךָ֔  ??

— וַיֹּ֥אמֶר… רָאִ֨יתִי֙ אֶת-הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה

חלק שלישי – תחתית ההר – דו-שיח בין משה וה’

— וַיֹּ֥אמֶר …. מִ֚י אֲשֶׁ֣ר חָֽטָא-לִ֔י אֶמְחֶ֖נּוּ מִסִּפְרִֽי

— וַיְדַבֵּ֨ר …. לֵ֣ךְ עֲלֵ֣ה מִזֶּ֔ה אַתָּ֣ה וְהָעָ֔ם

— וַיֹּ֨אמֶר … אֱמֹ֤ר אֶל-בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ אַתֶּ֣ם עַם-קְשֵׁה-עֹ֔רֶף

— וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה …  רְ֠אֵ֠ה אַתָּ֞ה אֹמֵ֤ר אֵלַי֙ הַ֚עַל אֶת-הָעָ֣ם הַזֶּ֔ה

— וַיֹּ֤אמֶר…  אֶל-מֹשֶׁ֔ה גַּ֣ם אֶת-הַדָּבָ֥ר הַזֶּ֛ה אֲשֶׁ֥ר דִּבַּ֖רְתָּ אֶֽעֱשֶׂ֑ה

— (ויש עוד  דו-שיח בין משה וה’  עם “ויאמר” בלבד)

חלק רביעי – בתחתית ההר – הכנות לעליית משה להר,פעם שנייה

—  וַיֹּ֤אמֶר …  פְּסָל-לְךָ֛ שְׁנֵֽי-לֻחֹ֥ת אֲבָנִ֖ים כָּרִֽאשֹׁנִ֑ים

— וַיֹּ֤אמֶר…  כְּתָב-לְךָ֖ אֶת-הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֑לֶּה

(וכנראה עקב הציווי הזה לכתוב,  הדיבורים והאמירות  לעיל נשמרו)

—

— עיון בתוכן הנאמר או המדובר – אחרי “ויאמר” או “וידבר” לא מגלה (לי לפחות) כל הבדל שהוא בין שני הביטויים.

 ויש גם דו-שיח (רוגז)  בין שני האחים–

וַיֹּ֤אמֶר מֹשֶׁה֙ אֶֽל-אַֽהֲרֹ֔ן מֶה-עָשָׂ֥ה לְךָ֖ הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּֽי-הֵבֵ֥אתָ עָלָ֖יו חֲטָאָ֥ה גְדֹלָֽה:

וַיֹּ֣אמֶר אַֽהֲרֹ֔ן אַל-יִ֥חַר אַ֖ף אֲדֹנִ֑י אַתָּה֙ יָדַ֣עְתָּ אֶת-הָעָ֔ם כִּ֥י בְרָ֖ע הֽוּא

מעניין מס. 2 –

— פרשות תרומה + תצווה, הן פרשות שכוללות (במשפט אחד ארוך של 6 פרקים) אך ורק מפרט “טכני” = דרישות לבניין משכן, לעשיית (ייצור) כלי המשכן והנחיות לתפירת בגדי עבודה = מדים לעובדי המשכן הכהנים (שהם בינתיים 4)  ובמיוחד בגדי הכהן הגדול.

החלק הראשון של פרשת כי תשא, הוא המשך קצר (אם כי בסגנון קצת שונה) לפרשות תרומה + תצווה, שמסתיים במינוי “קבלן הבנייה” ובציווי לשמירת שבת.

(נשמע מוכר גם בימינו)

החלק השני של הפרשה (והחלקים שלאחריו) עד סוף הפרשה -= סיפור מעשה “עגל הזהב”. ותוצאותיו, הוא חלק עלילתי.

חלק זה מפריד בין שתיים וחצי פרשות המפרטות את הדרישות והציוויים השונים הקשורים לבניין המשכן,  לבין פרשות ויקהל + פקודי, שהן פרשות הביצוע.

הביצוע יתחיל (בשבוע הבא) בפרשת ויקהל. משה רבנו יורד פעם שנייה מהר סיני, אחרי שהייה נוספת של 40 יום במחצה אחת עם ה’.

וזה מעלה שתי שאילות —

1 – בשביל מה היה צורך למשה לשהות פעם שנייה על ההר, שוב ל – 40 יום. (אחת התשובות היא – להתפלל ולבקש מחילה לעם)

2 – מתי ניתן המפרט עם הדרישות?

-. תאריך הקמת המשכן ידוע. .הבעיה היא – מתי ניתנו ההוראות, במשך השהות הראשונה של משה על ההר לפני חטא העגל (לפי הסדר הכתוב) או במשך השהות השנייה אחרי חטא העגל? מה זה חשוב?

מתוך סיכום ארוך על המשכן ב –

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9E%D7%A9%D7%9B%D7%9F

…משמעות הימצאותו של סיפור חטא העגל בתווך נידון בהרחבה על ידי מפרשי המקרא. דעתו של רש”י, בעקבות חלק מחז”ל, היא כי “אין מוקדם ומאוחר בתורה“, וכי למעשה הציווי הראשוני על הקמת המשכן ניתן למשה אך ורק לאחר חטא העגל וכתוצאה שלו. לעומת גישה זו, מרבית פרשני הפשט, ובראשם הרמב”ן וראב”ע, קוראים את הפסוקים כסדרם וטוענים כי חטא העגל אכן עמד בתווך, בין הציווי על הקמת המשכן ובין נאומו של משה אודות הציווי וביצועו.

(ע”כ. מומלץ לעיון)

עיונים קודמים

פרשת כי תשא – תשע”ד

http://toratami.com/?p=112


פרשת כי תשא – תשע”ה

http://toratami.com/?p=332

(על: –  (קצת) מעשה העגל, מחצית השקל -מגבית, שמן משחת קודש, קראתי בשם…בצלאל… רוח חכמה. עשו להם עגל מסכה, קרן עור פניו….מסווה)

פרשת כי תשא – תשע”ו

http://toratami.com/?p=540

(על : כי תשא, סמים = בשמים, +מריחואנה, לוחות כתובים באצבע …,פרקו נזמי הזהב… משקל על הזהב, פני ילכו…אם אין פניך)

פרשת כי תשא – תשע”ז

http://toratami.com/?p=737

(על: סמיכות ציווי ספירת העם, סיפור העגל, נושאי הפרשה ומצוותיה, בשמים מור דרור, אלהי מסכה…. את חג המצות …. 3 פעמים, וא יראו פני ריקם, ויקח את העגל.ויטחן… והרגו, ולא יחמוד איש את ארצך)

פרשת כי תשא – תשע”ח

http://toratami.com/?p=965

(על: משה  רבנו, מחצית השקל, כופר… לכפר.. כיפורים,  ויצר בחרט…ידעת את העם כי ברע, וישכימו… לצחק, שימו איש חרבו)

פרשת כי-תשא תשע”ט

http://toratami.com/?p=1195

(על:” השבת, קודש – קדושה וחטא העגל, הרג 3,000, אהל מועד, – מול המשכן)

לפרשתנו השבוע

יש  בפרשה כ – 4-6 חלקים (התוכן מעורב וקשה לחלוקה))

-המשך השהייה של משה על ההר וקבלת הנחיות נוספות – הטלת מס אחיד = כופר נפש, כיור, בשמים—

סמים, מינוי בצלאל, שמירת שבת– ——(העונש נדחה)

— ירידת משה לעם  -טבח המוני בעם, שבטו של משה – שבט לוי לוי הורג כ –    3,000 איש (גברים???) ועגל הזהב נטחן עד דק

— בקשת משה לראות את פני ה’ (מה הוא ראה על ההר????) והוא זוכה (כנראה) לראותו מאחוריו. (ובהזדמות זו ה’ מעביר למשה סדרת מצוות מקוצרת)

— משה עולה שוב להר עם שנו לוחות אבן, מקבל שוב את 10 הדברות ויורד אחרי 40 יום עם פנים “קורנות”

מתוך סיכום פרשת כי תשא ב –

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%9B%D7%99_%D7%AA%D7%A9%D7%90

…

 בקריאת הפרשה בבית הכנסת, הפרשה מחולקת באופן לא פרופורציונלי בין שבעת העולים לתורה, כשרוב הפרשה נקראת בעלייה הראשונה והשנייה של הכהן והלוי, ורק מיעוט הפרשה נשאר לחמש העליות האחרונות. המטרה בחלוקה זו היא כדי שסיפור חטא העגל ייקרא בעליית הלוי, מכיוון שעל פי המסורת שבט לוי לא חטאו בחטא העגל. (ע”כ. מומלץ)

וציור משה מהאתר לעיל

“והנה קָרַן עור פניו”, משה מוריד את לוחות הברית החדשים.

נושאים ופסוקים לעיון נוסף

השלכות “מעשיות” כתוצאה מחטא העגל

הסיפור על חטא עגל הזהב, מתי, איך, למה ותוצאותיו הוא סיפור יפה ועצוב כפשוטו. אבל הוא סיפור מורכב, מסובך ואפילו יוצר סתירות בנושא החטא ועונשו כאשר העונש המעשי הסוםי (זמנית) באותו זמן ומעמד —

וַיְדַבֵּ֨ר יְהֹוָ֤ה אֶל-מֹשֶׁה֙ לֵ֣ךְ עֲלֵ֣ה מִזֶּ֔ה אַתָּ֣ה וְהָעָ֔ם אֲשֶׁ֥ר הֶֽעֱלִ֖יתָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם אֶל-הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֣ר נִ֠שְׁבַּ֠עְתִּי לְאַבְרָהָ֨ם לְיִצְחָ֤ק וּֽלְיַֽעֲקֹב֙ לֵאמֹ֔ר לְזַֽרְעֲךָ֖ אֶתְּנֶֽנָּה:

וְשָֽׁלַחְתִּ֥י לְפָנֶ֖יךָ מַלְאָ֑ךְ וְגֵֽרַשְׁתִּ֗י אֶת-הַֽכְּנַֽעֲנִי֙ הָֽאֱמֹרִ֔י וְהַֽחִתִּי֙ וְהַפְּרִזִּ֔י הַֽחִוִּ֖י וְהַיְבוּסִֽי:

אֶל-אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ כִּי֩ לֹ֨א אֶֽעֱלֶ֜ה בְּקִרְבְּךָ֗ כִּ֤י עַם-קְשֵׁה-עֹ֨רֶף֙ אַ֔תָּה פֶּן-אֲכֶלְךָ֖ בַּדָּֽרֶךְ:

וַיִּשְׁמַ֣ע הָעָ֗ם אֶת-הַדָּבָ֥ר הָרָ֛ע הַזֶּ֖ה וַיִּתְאַבָּ֑לוּ וְלֹא-שָׁ֛תוּ אִ֥ישׁ עֶדְי֖וֹ עָלָֽיו:

וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל-מֹשֶׁ֗ה אֱמֹ֤ר אֶל-בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ אַתֶּ֣ם עַם-קְשֵׁה-עֹ֔רֶף רֶ֧גַע אֶחָ֛ד אֶֽעֱלֶ֥ה בְקִרְבְּךָ֖ וְכִלִּיתִ֑יךָ וְעַתָּ֗ה הוֹרֵ֤ד עֶדְיְךָ֙ מֵֽעָלֶ֔יךָ וְאֵֽדְעָ֖ה מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂה-לָּֽךְ:

וַיִּתְנַצְּל֧וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֛ל אֶת-עֶדְיָ֖ם מֵהַ֥ר חוֹרֵֽב:

ה’ קובע “זמנית”??? שהוא לא עולה עם בני ישראל לכבוש את ארץ כנען, אלא המלאך יעלה איתים.. מה הרע בזה. למה בני ישראל מתאבלים, ומה או תו עדי שהם לא עונדים, וה’ (בלי לדעת את זה????) אומר להם להוריד את העדי?

מתוך

http://www.daat.ac.il/daat/olam_hatanah/mefaresh.asp?book=2&perek=33&mefaresh=kli_yakar

… ….פרק לג, ד

ולא שתו איש עדיו עליו. יש מקשים אחר שמעצמם לא שתו עדים עליהם, מהו זה שחזר ואמר ועתה הורד עדיך מעליך?
ונראה לי שהיו כאן ב’ מיני עדי:
האחד הוא, סתם עדי חח ונזם וחלי שהיו מתקשטים בהם.
השני הוא, אותן הכתרים שנתנו להם בחורב על אמרם נעשה ונשמע.
ובפעם ראשון כששמעו הדבר הזה שאמר הקב”ה כי לא אעלה בקרבך והרי הם כמנודים לשמים, על כן ויתאבלו ולא שתו איש עדיו, מדקאמר איש עדיו ולא אמר בני ישראל כמו שכתוב אחר כך ויתנצלו בני ישראל עדים שמע מינה שמדבר בעדי המיוחד לכל איש ואיש לפי עשרו, העשיר ירבה והדל ימעיט, וקבלו עליהם תשובה בעבור החטא הנמשך מן העדי, כמו שכתוב: ויתפרקו כל העם את נזמי הזהב וגו’. אבל אותן ב’ כתרים שקבלו בחורב לא פרקו, כי היה נראה להם כפריקת עול התורה, כאילו אמרו אין לנו חלק בתורה ובכתרה, על כן נאמר להם שנית ועתה הורד עדיך מעליך, אפילו אותן ב’ כתרים. ועל זה נאמר: ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. אותו עדי הניתן להם בהר חורב. ואמר כאן בני ישראל ולא אמר איש עדיו, לפי שכל ישראל היו שוים בו כעשיר כהלך.

ומהרי”א פירש:
שהאדם יש לו הרבה מיני עדי והיו קצתם עליהם וקצתם לא היו עליהם, ומתחילה לא שתו עליהם עדים שלא היו עדיין עליהם, אבל אותן שהיו עליהם כבר לא הורידו לכך נאמר ועתה הורד עדיך אפילו זהו שכבר עליך.
וגם לפירושינו מיושב למה הזכיר לשון הורדה בפעם ב’ ולא בראשון?

לפי שהעדי של הר חורב היה תמיד עליהם משא”כ בסתם עדי.

(ע”כ)

ומתוך

https://midrasha.biu.ac.il/node/1227

…..
“ומה שאמר “ולא שתו”, כי כיון שהופשטו מכבוד השכינה שהיה מחופף עליהם הפשיטו את עצמם מן העדי שלהם, שכן מצינו הכתוב שהמשיל סלוק השכינה להפשטת הבגד, הוא שאמר הושע: (הושע ב, ה) “פן אפשיטנה ערומה והצגתיה כיום הולדה”, יאמר: פן אפשיט מישראל כבוד שכינתי שהיו מלתבשים בה, וישארו ערומים ממנה כמו שהיו עד שלא נתנה תורה, הוא “כיום הולדה”…”

שימת תכשיטים על אישה מבטאת הכנתה לנישואים. כך בסיפור רבקה ועבד אברהם בבראשית כד, וכך גם בתאור הסמלי של הנולדת ביחזקאל טז:

(ז) רְבָבָה כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה נְתַתִּיךְ וַתִּרְבִּי וַתִּגְדְּלִי וַתָּבֹאִי בַּעֲדִי עֲדָיִים

לאור זאת, מובן מדוע נטו חז”ל לייחס לעדי משמעויות סמליות נוספות. אין הכוונה בהכרח בתכשיטיהם הממשיים של ישראל, כי אם בתכשיט המטפורי, השראת השכינה, הביטוי לקרבה שבין הקב”ה לישראל.

הגמרא בשבת פח ע”א מפרשת את העדי ככתרים שקשרו מלאכי השרת לראשם של ישראל בזמן מתן תורה:

“דרש רבי סימאי: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים ריבוא של מלאכי השרת, לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. וכיון שחטאו ישראל, ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה, ופירקום. שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. אמר רבי חמא ברבי חנינא: בחורב טענו, בחורב פרקו. בחורב טענו – כדאמרן, בחורב פרקו – דכתיב ויתנצלו בני ישראל וגו’.”

במדרש איכה רבה (בפתיחתות) מובאת דעתו של רשב”י כי העדי הינם כלי מלחמה מיוחדים שזכו להם ישראל בשעת מתן תורה:

“תני רשב”י כלי זיין היה לישראל בסיני והיה שם המפורש חקוק עליו, וכשחטאו נוטל מהן, הה”ד (שמות ל”ג) ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב, כיצד נוטל מהן ר’ איבו ורבנן, ר’ איבו אמר מאליו היה נקלף, ורבנן אמרי מלאך היה יורד ומקלפו”

דעות אחרות במדרש הן העדי היה שם המפורש (מדרש תהלים קג), שהעניק להם חירות ממלאך המוות (שמו”ר מה ב). הגנה מיוחדת זו הוסרה מעליהם לאחר חטא העגל.

וכן, כי הכוונה היא לתפילין, אות לברית שבין ישראל לקב”ה: (ע”כ)

ואוסף מדרשי חז”ל על הנושא, מובא ב –

http://www.aspaklaria.info/004_DALET/%D7%93%D7%95%D7%A8%20%D7%94%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8%20%20%20%D7%A2%D7%93%D7%99.htm

(לא אצטט)

התגלות ה’

יש לנו בפרשה עוד סיפור מוזר. אחרי 40 יום על ההר, משה יורד, שובר את הלוחות ומנהל דו-שוח עם ה’ ועם קצת “חוצפה יהודית”, הוא מבקש לראות את ה’.. את מי משה ראה על ההר, לפני הופעת ה’ עם 10 הדברות ואחרי.??? תמוה. והרי גם כתוב

וְדִבֶּ֨ר יְהֹוָ֤ה אֶל-מֹשֶׁה֙ פָּנִ֣ים אֶל-פָּנִ֔ים כַּֽאֲשֶׁ֛ר יְדַבֵּ֥ר אִ֖ישׁ אֶל-רֵעֵ֑הוּ

והנה בהמשך, משה מבקש

וַיֹּאמַ֑ר הַרְאֵ֥נִי נָ֖א אֶת-כְּבֹדֶֽךָ:

וַיֹּ֗אמֶר אֲנִ֨י אַֽעֲבִ֤יר כָּל-טוּבִי֙ עַל-פָּנֶ֔יךָ וְקָרָ֧אתִי בְשֵׁ֛ם יְהוָֹ֖ה לְפָנֶ֑יךָ

וַיֹּ֕אמֶר לֹ֥א תוּכַ֖ל לִרְאֹ֣ת אֶת-פָּנָ֑י כִּ֛י לֹֽא-יִרְאַ֥נִי הָֽאָדָ֖ם וָחָֽי:

וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֔ה הִנֵּ֥ה מָק֖וֹם אִתִּ֑י וְנִצַּבְתָּ֖ עַל-הַצּֽוּר:

וְהָיָה֙ בַּֽעֲבֹ֣ר כְּבֹדִ֔י וְשַׂמְתִּ֖יךָ בְּנִקְרַ֣ת הַצּ֑וּר וְשַׂכֹּתִ֥י כַפִּ֛י עָלֶ֖יךָ עַד-עָבְרִֽי: וַֽהֲסִרֹתִי֙ אֶת-כַּפִּ֔י וְרָאִ֖יתָ אֶת-אֲחֹרָ֑י וּפָנַ֖י לֹ֥א יֵֽרָאֽוּ:

  ……  וַיַּשְׁכֵּ֨ם מֹשֶׁ֤ה בַבֹּ֨קֶר֙ וַיַּ֨עַל֙ אֶל-הַ֣ר סִינַ֔י כַּֽאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָֹ֖ה אֹת֑וֹ וַיִּקַּ֣ח בְּיָד֔וֹ שְׁנֵ֖י לֻחֹ֥ת אֲבָנִֽים:

וַיֵּ֤רֶד יְהוָֹה֙ בֶּֽעָנָ֔ן וַיִּתְיַצֵּ֥ב עִמּ֖וֹ שָׁ֑ם וַיִּקְרָ֥א בְשֵׁ֖ם יְהוָֹֽה:

וַיַּֽעֲבֹ֨ר יְהוָֹ֥ה | עַל-פָּנָיו֘ וַיִּקְרָא֒…

וַיְמַהֵ֖ר מֹשֶׁ֑ה וַיִּקֹּ֥ד אַ֖רְצָה וַיִּשְׁתָּֽחוּ:

אז מה ראה משה – אם בכלל?

ומה קראנו לפני 3 שבועות —

וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה וְאַֽהֲרֹ֑ן נָדָב֙ וַֽאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

וַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְתַ֣חַת רַגְלָ֗יו כְּמַֽעֲשֵׂה֙ לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַ֖יִם לָטֹֽהַר:

וְאֶל-אֲצִילֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א שָׁלַ֖ח יָד֑וֹ וַֽיֶּֽחֱזוּ֙ אֶת-הָ֣אֱלֹהִ֔ים וַיֹּֽאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ:

מה הם ראו ו/או חזו? הסיפור קצת מוזר, לא שלם ונראה די הזוי. זה התחיל עם הסנה הבוער ומגיע להסכמת ה’ להראות את “אחוריו. ר”ל

ואכן כאשר משה ראה את סנה בוער – נאמר

“וַיַּסְתֵּר מֹשֶׁה פָּנָיו כִּי יָרֵא מֵהַבִּיט אֶל הָאֱ-לֹהִים:”. (שמות ג’, ו).

לךףיד הסנה משה עוד פחד, עוד לא ידע מ יהיה. אבל אחרי ששבר את הלוחות שקיבל מה’ וכלום לא קרה לו, הוא כבר לא פוחד ומעז לבקש ראייה ברורה. לדעת, להיווכח שאכן יש כח עליון שהוא לא רק בדמיון הרוחני.

(הפשט קצת הרבה לא פשט)

אז לפי גישת הרמב”ם – מתוך

https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8:%D7%94%D7%95%D7%93%D7%99%D7%A2%D7%A0%D7%99_%D7%A0%D7%90_%D7%90%D7%AA_%D7%93%D7%A8%D7%9B%D7%99%D7%9A_-_%D7%94%D7%A8%D7%90%D7%A0%D7%99_%D7%A0%D7%90_%D7%90%D7%AA_%D7%9B%D7%91%D7%95%D7%93%D7%9A_-_%D7%93%D7%A2%D7%AA_%D7%94%D7%A8%D7%9E%D7%91%22%D7%9D

 … אמנם, זה מה שנכתב בפסוקים אלה – משה מבקש פעם אחת לדעת את דרכי ה’ ופעם אחת לדעת את עצמותו וה’ מגלה לו את הבקשה הראשונה בלבד, אבל ממנה אפשר לדעת על עצמותו גם כן. ואמנם, יש הרבה אמת בטענה זו, שהרי אלוהים כמושג הוא כל מה שמעל התפישה האנושית ומעבר להשגת האדם. אולם, האמנם יכולים אנו לומר, למשל, שאלוהים הוא לא אנושי? והרי מנין לנו קביעה זו? הרי יכול להיות שאלוהים הוא גם האנושיות, והרי נכתב כי האדם נברא ‘בצלם אלוהים’ והפסוק אומר דרשני. וכלומר – בהעדפת השלילה יש משהו שבכל-זאת מצמצם את מהות האל לכיוון אחד. ולא רק זאת, אלא שהויתור על החיוב גם כן מצמצם אותו ויש בזה ויתור עצום, שהרי היינו רוצים לחשוב שמי שעובד את האל גם יכיר ולו משהו ממנו. כך שככלל ניתן לומר, שההפרש הזה בין החיוב והשלילה כולו הוא מנקודת ראותו של האדם בלבד, שנצמד לדיכוטומיות כעין אלה בהבנתו, ואין כאן משהו המתאר את אלוהים עצמו, ועוד שאף כאופן הבנה אנושית של אלוהים אין הפרדה והעדפה זו נראית כנכונה, כאמור. וכן אנו מוצאים תיאורים חיביים של האל לכל אורך התנ”ך. כאן, למשל, מוזכרת עובדת היותו רחום וחנון, וכן מופיע גם במקומות אחרים. מנגד לזה בנחום (א’, 2) אנו מוצאים, למשל – “אל קנוא ונוקם ה’ נוקם ה’ ובעל חמה נוקם ה’ לצריו ונוטר הוא לאויביו”, והוא ממשיך (3) – “ה’ ארך אפים וגדול כח ונקה לא ינקה ה’ בסופה ובשערה דרכו וענן אבק רגליו”, כלומר – כל הספר פותח בתיאורים שונים של ה’, בעיקר כאן – במידת הדין שלו. כך שלכל הפחות, לדעתי, יש לקחת את הקביעה הזאת של הרמב”ם בערבון מוגבל. (ע”כ)

ומתוך

https://www.machonso.org/mishol/item.asp?id=600

… חס ושלום, וחלילה לאדון הנביאים שתהיה זו שאלתו ובקשתו, כי לא יעלה עלי לב חכם-לב שתהיה בקשת אדון הנביאים בראיית הא-ל, לא פנים ולא אחור.

אבל שאלתו ע”ה היתה[6] כדי לראות בראיה דקה דוגמת הנמצאות כולם, כמו שהיתה במשכן דוגמא מוחשת ומפורסמת. כי הוא ע”ה ביקש ראיית כבוד הא-ל ית’ לו לבדו בגילוי שכינה, כמו שהיה ענין שכון השכינה בין ישראל, והוא שהשגחה[7] דבקה עמהם דיבוק נסתר שכלי ונראה במראה אש וענני כבוד ישיגום החושים. ביקש הוא, מבחר הנביאים ע”ה, שישיג כל הנמצאות השגה שכלית, מהשכלי אל אשר למעלה ממנו, וכן עד המקום אשר יעלה בו ציור השכל האנושי, שיראה דרך פלא דוגמא בהשגה מוחשית עד המקום אשר יוכל להשיג אדם בעודו בעל חומר, שאם היתה השגה יותר זכה ויותר (נוראה) [נראה][8] היתה נפשו נפרדת מגופו ודבקה עם הרוחניים, כמו שאם היתה העין רואה מה שהוא יותר זך מהשמש היה נפסד חוש הראות. ונקרא זה כבוד ה’, כי הוא דוגמת העולם העליון ממלאכים ורוחניים וכסא ומרכבה ורקיע ואופנים וגלגלים וזולתם, מהנמצאות העליונות שהם קיימות בעצמם. ונקרא כל זה כבוד ה’, כאשר נקראו כל שמשי המלך כבודו.

ומה שיורה על זה כי היתה זאת שאלת מבחר הנביאים ע”ה, ולא על שאלת הנמנעות ששאל על ראיית הא-ל עין בעין, תשובת הא-ל ית’ אליו ע”ה. כי השאלה היתה הראני נא את כבודך, והתשובה היתה לו ע”ה אני אעביר כל טובי על פניך. ואם השאלה היתה ראיית הא-ל עין בעין, אין התשובה מעין השאלה.

אלא ששאלתו ע”ה לא היתה בנמנעות שיראה הא-ל פנים בפנים, ולא ביקש ע”ה אלא שיגלה לו הטוב הנקרא כבוד אלקים. ולכך השיבו ית’ אני אעביר כל טובי על פניך, גילה לו כי כל טובו זהו הכבוד (שראה) [שרצה] משה לראות, וטוב ה’ ית’ הוא מבחר הנמצאות כמו שטוב האדם הוא מבחר נכסיו.

וביאור ענין זה הוא, שה’ ית’ הבטיחו להעביר לפניו דוגמת העולם הרוחני מתחילתו ועד סופו[9], וזה שיראה לו במראה דקה בתכלית הדקות והזוהר והבהיקות, (אינה) [ואינה] גשמית לגמרי, ולא תהיה השגה שכלית מצויירת בלתי מוחשת לגמרי שלא יקיפנה מקום, אבל [היא] דוגמת האור העליון הגנוז המוקף במקום.(ע”כ)

וניתוח מעמיק על משמעות הקטע המדבר על “התגלות” ה’ ובעיקר על השימוש במילה “פנים” בנטיותיה השונות, ניתן ב –

https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/kitisa/bar1.html

(לא אצטט. מומלץ לעיון )

  ומתוך

https://www.etzion.org.il/he/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%9B%D7%99-%D7%AA%D7%A9%D7%90-%D7%95%D7%A8%D7%90%D7%99%D7%AA-%D7%90%D7%AA-%D7%90%D7%97%D7%95%D7%A8%D7%99-%D7%95%D7%A4%D7%A0%D7%99-%D7%9C%D7%90-%D7%99%D7%A8%D7%90%D7%95

….

“אמר רב חנא בר ביזנא א”ר שמעון חסידא: מלמד שהראה הקב”ה למשה קשר של תפילין” (ברכות ז ע”א)

על דברי רב חנא יש לשאול שתי שאלות של פשט: ראשית – מה פשר ההתגלות הזו למשה? ושנית – מה הקשר בין קשר התפילין של קודשא בריך הוא לבין י”ג המידות של רחמים שגילה לו למשה באותו מעמד, לאחר חטא העגל?

לאיזביצר יש פירוש נפלא ופשוט:

“תפילין מרמזים על דביקות וחיבור (גם לפי פעולת הקשירה על הלב ובין העיניים, וגם על פי שמם: כמו ‘נפתולי א-לוהים’ או ‘צמיד פתיל’ שבפרשת פרה), היינו – שאנו מקושרין בהקב”ה. אף שיעבור עלינו מה – לא נתפרד ממנו”. (“מי השילוח” ח”א דף צד ד”ה ‘והסירתי’)

אם ניזכר במה שכתוב בתפילין של הקב”ה, נוכל גם להסביר את הקשר בינם לבין חטא העגל וי”ג המידות של רחמים:

“ותפילין דמארי עלמא – כתיב בהו ‘מי גוי גדול’. היינו שהש”י משתבח בישראל שהם מתקשרים בו, וגם הש”י נקשר בהם. אף כי יחטאו – לא יהיה נתוק מהם אהבתו“.

הסוד שנתגלה למשה בנקרת הצור הוא שאף לאחר החטא הכי גדול בתולדות עם ישראל – יש נקודה שבה עדיין ה’ אוהב את ישראל בדיוק כמו שאהב אותם בימי האבות, וכמו שהיה מאז ומעולם. למרות חרון האף הגדול, ולמרות שה’ רצה כמעט להשמידם – יש צד באהבה ההדדית שלא נפגם ולא יכול להפגם. אמנם, למשה נאמר גם “ופני לא יראו”: במבט אל העבר אפשר לראות כיצד החטא אינו יכול לפגום בקשר, אך ביחס להווה – יש עבירה ועונש, ויש עדיין הסתר פנים.

גם בתפילין שלנו, שכתוב בהם “ואהבת את ה’ א-לוהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך“, יש הצהרה: בכל מידה ומידה שהוא מודד לנו, ולמרות כל העונשים, ההסתרות והצרות – לא יהא שום פיחות באהבתנו אליו. לכך אנו מתפללים בשני המובנים: “ואהבתך אל תסיר/תסור ממנו לעולמים”. (ע”כ)

ולעומת האהבה לעיל, מופיעה עוד תכונה של ה’

קַנָּ֣א שְׁמ֔וֹ אֵ֥ל קַנָּ֖א הֽוּא:

(אולי קנא – הכוונה לקורונה???). האם קנא = זו מידה חיובית? בכלל

אבל – השעה מאוחרת ומוחי התעייף, אז בינתיים

שבת שלום

שבוע טוב

להת

(אחרי סילוק נגיף הקורונה)