From:
Date: Sun, Jun 23, 2019 at 3:42 AM
Subject: שלח לך, ואעשה אותך, ויניחו אותו, ועשו להם
To:
פרשת שלח – אז אני גם שולח
עם הערה -השבוע = פרשת שלח – בע”ה, אני מסיים שש שנות עמל ויגע בלימוד שבועי של פרשת השבוע והעלאה על הנייר של חלק ממחשבותי, בצירוף הרבה ציטוטים של חכמים יותר גדולים ממני – הקטן ושליחת הגליון השבועי אליכם/ן בתקווה שאתם/ן קצת מעיינים בכתוב וכו’ וד”ל
אז עושים חושבים? אולי בעקבות הכתוב,
שֵׁ֤שׁ שָׁנִים֙ תִּזְרַ֣ע שָׂדֶ֔ךָ וְשֵׁ֥שׁ שָׁנִ֖ים תִּזְמֹ֣ר כַּרְמֶ֑ךָ וְאָסַפְתָּ֖ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ:
וּבַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁבִיעִ֗ת שַׁבַּ֤ת שַׁבָּתוֹן֙ יִהְיֶ֣ה
ואין “זריעת שדה ואיסוף התבואה” אלא בלמוד תורה. אז לצאת לשבתון????
מה דעתכם/ן?
– להפסיק בכתיבה או לפחות בשליחה ולתת לכם/ן מנוחה ממני?
– הרבה תגובות על מה שכתבתי במשך השנים – לא קבלתי. וד”ל
— ואולי לשלוח רק מראי מקום = קישורים לגליונות השייכים לפרשת השבוע?
—
והכל (כמעט הכל – נכון להיום) מאוחסן באתר
למשל – ה”גליון” הראשון על הפרשה הראשונה ששלחתי הייתה פרשת השבת הבע”לט בשבוע הבא – פרשת קורח , ואת הערותי (הקצרות) שלחתי (לזוג החברים שגרמו לי להתחיל בתעסוקה הזו)
http://toratami.com/?p=165
מסתבר שאז לא ידעתי מה לעשות, לא הייתה לי כל תוכנית, ולכן מה שאיחסנתי באתר שנפתח במועד מאוחר יותר, לא היה מסודר בהתחלה.
והאתר הוא, כמובן –
http://toratami.com/
טוב – עושים חושבים ומחליטים, ולהיום ממשיכים כרגיל. ואם יש לקוראי/ות גליון זה מה לייעץ לי – בבקשה.
עיונים קודמים
פרשת שלח לך – תשע”ד
תשע”ה
על” סדר/אי סדר בעריכה, ארץ אוכלת יושביה… וימותו במגפה, ה’ ארך אפיים, כי תבואו… ועשיתם עולה או זבח, מלחם נאר עריסותיכם, וכי תשגו… ועשו כל העדה פר, דרור פויר ומיכל…)
תשע”ו
על” החטא ועונשו או הפיל וחור המחט, שלח לך אנשים ויתורו, ויהס כלב את העם, ה’ ארך אפיים, קצת גיאוגרפיה ובוטניקה, העמלקי והכנעני, וכי תשגו ולא תעשו, לכל העם בשגגה)
פרשת שלח לך – תשע”ז http://toratami.com/?p=790
(על : מיקום ותיארוך, כי תבואו, שלח לך … ויתורו, השוואה עם הנאמר בחומש דברים, ציצית … ולא תתורו, ניתוח אירוע המרגלים = התרים, ויעפילו לעלות אל ראש ההר,,, וירד העמלקי והכנעני, כי תבואו ועשיתם, דבר אל בני ישראל, בבואכם אל הארץ…. והיה באכלכם, מנחות נסכים, חלה…, , מקושש עצים וציצית)
פרשת שלח – תשע”ח
http://toratami.com/?p=1000
(על: סיפור המרגלים, ושם אחימן ששי…. וחברון נבנתה לפני..,)
פסוקים מההפטרה
וְהִ֖יא הֶעֱלָ֣תַם הַגָּ֑גָה וַֽתִּטְמְנֵם֙ בְּפִשְׁתֵּ֣י הָעֵ֔ץ הָעֲרֻכ֥וֹת לָ֖הּ עַל־הַגָּֽג׃
וְהָאֲנָשִׁ֗ים רָדְפ֤וּ אַֽחֲרֵיהֶם֙ דֶּ֣רֶךְ הַיַּרְדֵּ֔ן עַ֖ל הַֽמַּעְבְּר֑וֹת וְהַשַּׁ֣עַר סָגָ֔רוּ אַחֲרֵ֕י כַּאֲשֶׁ֛ר יָצְא֥וּ הָרֹדְפִ֖ים אַחֲרֵיהֶֽם׃
וְהֵ֖מָּה טֶ֣רֶם יִשְׁכָּב֑וּן וְהִ֛יא עָלְתָ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם עַל־הַגָּֽג׃
חידון השבוע
1. כמה ק”מ (בערך) הלכו המרגלים?
2. אלה משמות של המרגלים הם גם שמות של חיות
3. על איזה הר העפילו )ניסו להעפיל) בני ישראל?
4. למה נסמכה פרשת ציצית לסיפור המקושש? (ניתן להפעיל את הדמיון)
הקדמה כללית – האם א-להים יודע מה הוא רוצה ו/או למה הוא עושה?
ידועה המימרא – מה גורם לא-להים לחייך? כאשר הוא שומע שאומרים יש לנו תוכנית,
האם יש לא-להים תוכנית? אולי – מי אנחנו יצירי א-להים שנדע???? האם א-להים צוחק לעצמו?
פרשתנו מתחילה ב –
וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ בשְׁלַח־לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֙רוּ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁר־אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל
מתישהו והיכנשהו (המיקום – מדבר פארן, הזמן – קצת אחרי פסח שני, בשנה השנייה ליציאת מצריים) משה רבנו קיבל את ההוראה הזו.האם הוא – משה רבנו חשב פעמיים, למה לשלוח מרגלים? ננסה להיזכר במה שנאמר לפני מספר חודשים
יזוַיְהִ֗י בְּשַׁלַּ֣ח פַּרְעֹה֮ אֶת־הָעָם֒ וְלֹא־נָחָ֣ם אֱלֹהִ֗ים דֶּ֚רֶךְ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֥י קָר֖וֹב ה֑וּא כִּ֣י ׀אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים פֶּֽן־יִנָּחֵ֥ם הָעָ֛ם בִּרְאֹתָ֥ם מִלְחָמָ֖ה וְשָׁ֥בוּ מִצְרָֽיְמָה׃ יחוַיַּסֵּ֨ב אֱלֹהִ֧ים ׀ אֶת־הָעָ֛ם דֶּ֥רֶךְ הַמִּדְבָּ֖ר יַם־ס֑וּף וַחֲמֻשִׁ֛ים עָל֥וּ בְנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם׃
מה קורה פה? מצד אחד א-הים מחליט על איזו תוכנית ומסב את יוצאי מצריים למדבר, כלומר יהיו קצת נדודים המדבר לפני הכניסה לארץ המובטחת, עוברת שנה , ופתאום ה’ מצווה לשלוח מרגלים. האם א-להים (או ה’) ידע מה יראו ומה יאמרו המרגלים? האם א-להים רוצה מלחמה? האם א-להים יודע מתי תהיה מלחמה? האם יש לא-להים תוכנית או גם הוא מחייך על תוכניותיו שלו שלא תמיד נותנות את התוצאות המצופות? תהיה מלחמה או לא. וניזכר שאכן הייתה מלחמה עם עמלק וידיו של משה עושות מלחמה. אותן ידיים היו יכולות לפעול גם בארץ פלישתים????
איזו היסטוריה יש לא-להים להוכיח שהוא יודע/לא יודע מה לעשות?
אתחיל מבראשית
“בראשית ברא א-להים…” למה? יש לא-להים תוכנית? לא ברור, מה שכן, יש בצוע יש יצירה של יש מאיין, ואז אחרי כאלף שנה
וַיַּ֣רְא יְהֹוָ֔ה כִּ֥י רַבָּ֛ה רָעַ֥ת הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וְכָל-יֵ֨צֶר֙ מַחְשְׁבֹ֣ת לִבּ֔וֹ רַ֥ק רַ֖ע כָּל-הַיּֽוֹם: {ו} וַיִּנָּ֣חֶם יְהֹוָ֔ה כִּֽי-עָשָׂ֥ה אֶת-הָֽאָדָ֖ם בָּאָ֑רֶץ וַיִּתְעַצֵּ֖ב אֶל-לִבּֽוֹ:{ז} וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה אֶמְחֶ֨ה אֶת-הָֽאָדָ֤ם אֲשֶׁר-בָּרָ֨אתִי֙ מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה מֵֽאָדָם֙ עַד-בְּהֵמָ֔ה עַד-רֶ֖מֶשׂ וְעַד-עוֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י נִחַ֖מְתִּי כִּ֥י עֲשִׂיתִֽם:
(מעניין א-להים – ה’ א-להים, בורא ויוצר וה’ מוחה/משמיד)
כלומר – משהו בתוכנית הא-להית היה פגום מלכתחילה וכך גם בהמשך הבריאה
ומה כל הסיפור על המבחן שה’ א-להים עושה ליציר כפיו ועל “המתנה” שהוא מעניק לו – כתוצאה מיצירת מציאות חלקית שיש להשלימה בתוספת יצירתית.. (ונזכור שבפרק ראשון א-להים ברא בו – זמנית זכר ונקבה)
וַיְצַו֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים עַל-הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵץ-הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל: {יז} וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֨עַת֙ טוֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכָלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת: {יח} וַיֹּ֨אמֶר֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים לֹא-ט֛וֹב הֱי֥וֹת הָֽאָדָ֖ם לְבַדּ֑וֹ אֶֽעֱשֶׂה-לּ֥וֹ עֵ֖זֶר כְּנֶגְדּֽוֹ:
(האם יש פה תוכנית או “סגירת חורים” ומציאת פתרונות חלקיים למציאות/יצירתיות/בריאה פגומה
ומה כל הסיפור הלא ברור, על על קיין והבל
וַיְהִ֖י מִקֵּ֣ץ יָמִ֑ים וַיָּבֵ֨א קַ֜יִן מִפְּרִ֧י הָֽאֲדָמָ֛ה מִנְחָ֖ה לַֽיהֹוָֽה: {ד} וְהֶ֨בֶל הֵבִ֥יא גַם-ה֛וּא מִבְּכֹר֥וֹת צֹאנ֖וֹ וּמֵֽחֶלְבֵהֶ֑ן וַיִּ֣שַׁע יְהֹוָ֔ה אֶל-הֶ֖בֶל וְאֶל-מִנְחָתֽוֹ:{ה} וְאֶל-קַ֥יִן וְאֶל-מִנְחָת֖וֹ לֹ֣א שָׁעָ֑ה וַיִּ֤חַר לְקַ֨יִן֙ מְאֹ֔ד וַֽיִּפְּל֖וּ פָּנָֽיו: {ו} וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל-קָ֑יִן לָ֚מָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ וְלָ֖מָּה נָֽפְל֥וּ פָנֶֽיךָ: {ז} הֲל֤וֹא אִם-תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת וְאִם֙ לֹ֣א תֵיטִ֔יב לַפֶּ֖תַח חַטָּ֣את רֹבֵ֑ץ וְאֵלֶ֨יךָ֙ תְּשׁ֣וּקָת֔וֹ וְאַתָּ֖ה תִּמְשָׁל-בּֽוֹ: {ח} וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל-הֶ֣בֶל אָחִ֑יו וַֽיְהִי֙ בִּֽהְיוֹתָ֣ם בַּשָּׂדֶ֔ה וַיָּ֥קָם קַ֛יִן אֶל-הֶ֥בֶל אָחִ֖יו וַיַּֽהַרְגֵֽהוּ:{ט} וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל-קַ֔יִן אֵ֖י הֶ֣בֶל אָחִ֑יךָ וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי הֲשֹׁמֵ֥ר אָחִ֖י אָנֹֽכִי:{י} וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָ ק֚וֹל דְּמֵ֣י אָחִ֔יךָ צֹֽעֲקִ֥ים אֵלַ֖י מִן-הָֽאֲדָמָֽה: {יא} וְעַתָּ֖ה אָר֣וּר אָ֑תָּה מִן-הָֽאֲדָמָה֙ אֲשֶׁ֣ר פָּֽצְתָ֣ה אֶת-פִּ֔יהָ לָקַ֛חַת אֶת-דְּמֵ֥י אָחִ֖יךָ מִיָּדֶֽךָ: {יב} כִּ֤י תַֽעֲבֹד֙ אֶת-הָ֣אֲדָמָ֔ה לֹֽא-תֹסֵ֥ף תֵּת-כֹּחָ֖הּ לָ֑ךְ נָ֥ע וָנָ֖ד תִּהְיֶ֥ה בָאָֽרֶץ:
ואז בא הסיפור – אף הוא לא ברור כ”כ על –
וַיִּרְא֤וּ בְנֵי-הָֽאֱלֹהִים֙ אֶת-בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם כִּ֥י טֹבֹ֖ת הֵ֑נָּה וַיִּקְח֤וּ לָהֶם֙ נָשִׁ֔ים מִכֹּ֖ל אֲשֶׁ֥ר בָּחָֽרוּ:{ג} וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה לֹֽא-יָד֨וֹן רוּחִ֤י בָֽאָדָם֙ לְעֹלָ֔ם בְּשַׁגָּ֖ם הוּא בָשָׂ֑ר וְהָי֣וּ יָמָ֔יו מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים שָׁנָֽה: {ד} הַנְּפִלִ֞ים הָי֣וּ בָאָ֘רֶץ֘ בַּיָּמִ֣ים הָהֵם֒ וְגַ֣ם אַֽחֲרֵי-כֵ֗ן אֲשֶׁ֨ר יָבֹ֜אוּ בְּנֵ֤י הָֽאֱלֹהִים֙ אֶל-בְּנ֣וֹת הָֽאָדָ֔ם וְיָֽלְד֖וּ לָהֶ֑ם הֵ֧מָּה הַגִּבֹּרִ֛ים אֲשֶׁ֥ר מֵֽעוֹלָ֖ם אַנְשֵׁ֥י הַשֵּֽׁם:
שבעקבות האמור לעיל בא המבול
(ושוב קצת מוזר שיש לנו את “בני הא-להים” החוטאים מצד אחד ואת ה’ השופט ומבצע העונש)
ואפשר ככה להמשיך ולראות את ההיסטוריה “המרשימה” של : היהדות מצד אחד ואת ההיסטוריה של העולם מצד שני. נכון מאז המצאת מכונת הקיטור, אפשר לראות איזו “תוכנית א-להית”, אבל מה זה אומר לגבי העתיד? מספיק לשמוע את החדשות היומיומיות ולהרגיש מבוכה.
ואפשר להזכיר את הרצון הא-להי לאחר חטא העגל –
וּֽבְאַהֲרֹ֗ן הִתְאַנַּ֧ף יְהוָ֛ה מְאֹ֖ד לְהַשְׁמִיד֑וֹ וָאֶתְפַּלֵּ֛ל גַּם־בְּעַ֥ד אַהֲרֹ֖ן בָּעֵ֥ת הַהִֽוא:
לעומת
(א) וְאַתָּ֡ה הַקְרֵ֣ב אֵלֶיךָ֩ אֶת־אַהֲרֹ֨ן אָחִ֜יךָ וְאֶת־בָּנָ֣יו אִתּ֔וֹ מִתּ֛וֹךְ בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל לְכַהֲנוֹ־לִ֑י אַהֲרֹ֕ן נָדָ֧ב וַאֲבִיה֛וּא אֶלְעָזָ֥ר וְאִיתָמָ֖ר בְּנֵ֥י אַהֲרֹֽן׃
וידוע לנו מה קרה לנדב ואביהוא, ואחרי מותם בא הציווי –
וַיְדַבֵּר ה’ אֶל-אַהֲרֹן לֵאמֹר. יַיִן וְשֵׁכָר אַל-תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל-אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. וּלְהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר. וּלְהוֹרֹת אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל-הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ אֲלֵיהֶם בְּיַד-מֹשֶׁה.
בקיצור –
זה מזכיר לי את הסרט על הילד הלבנוני, שתובע את הוריו למשפט – למה הולידו אותו? למה א-להים ברא אותנו?.
והרבה דנו בנושא מה היא תכלית הבריאה. למשל – וכבר הזכרתי לפחות פעם אחת את הויכוח בין בית שמאי ובית הלל, מתוך
http://www.daat.ac.il/chazal/maamar.asp?id=82
“תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל. הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא – יפשפש במעשיו”. (ערובין יג ע”ב)
“ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמיים חוץ מיראת שמיים”. (ברכות לג ע”ב)
נראה כי המחלוקת בין בית שמאי לבין בית הלל עומדת בסתירה לפסוק מפורש. בסיום מעשה הבריאה מספרת התורה: “וירא א-לוהים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד”. אם הקב”ה מסכם את בריאת האדם והעולם ב”והנה טוב מאוד”, מדוע חולקים בית שמאי ובית הלל בשאלה זו?
בפשטות, ניתן לומר שמסקנתו של הקב”ה נבעה משלמות הבריאה כולה, ולאו דווקא מבריאת האדם. כך באמת מסביר בעל “ספר העיקרים”: כל מעשה הבריאה מלבד האדם קיבל את הברכה של “כי טוב”, כיוון שרק לאדם יש את היכולת לבחור. כל שאר יצורי העולם ממלאים את ייעודם כבר בבריאתם, ורק לאדם ניתנה היכולת לבחור בין הטוב לרע – ביכולתו לקלקל וביכולתו לבנות, ולכן אי-אפשר לומר עליו “כי טוב” מייד בתחילת הדרך.
אלא שאפילו אם נקבל את פירושו של רבי יוסף אלבו, עדיין קשה: כיצד יכולה בריאת האדם להיות מעשה שלילי, כאשר הוא יכול בבחירתו לעשות טוב?
אז לפרשתנו
ולפני שפתח דף חדש, ניזכר במה שקראנו בשבוע שעבר, סוף פרשת בהעלותך –
וַתִּסָּגֵ֥ר מִרְיָ֛ם מִח֥וּץ לַֽמַּחֲנֶ֖ה שִׁבְעַ֣ת יָמִ֑ים וְהָעָם֙ לֹ֣א נָסַ֔ע עַד-הֵֽאָסֵ֖ף מִרְיָֽם: {טז} וְאַחַ֛ר נָֽסְע֥וּ הָעָ֖ם מֵֽחֲצֵ֑רוֹת וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּמִדְבַּ֥ר פָּארָֽן:
שְׁלַח־לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים וְיָתֻ֙רוּ֙ אֶת־אֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן אֲשֶׁר־אֲנִ֥י נֹתֵ֖ן לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל
לאיזו מטרה נשלחו המרגלים? אולי כדי שתהיה סיבה להעניש את בני ישראל ב 40 שנות נדודים?
ובעצם זה על אותו עיקרון שראינו בעונש המבול. א-להים שלח את בניו אל בנות האדם כדי שתהיה לו, או יותר נכון לה’ סיבה להעניש את העולם במבול.(ואולי כל הסיפור על המבול” בא כדי לגרום לי/לנו להיות “מבולבל/ים”)
האם זו “התוכנית ה-אלהית”? התשובה המסורתית היא כן, ואפשר לראות/לשמוע/לצפות ולקבל ב –
https://www.youtube.com/watch?v=Q57ybA6Cu2Y
וגם
https://www.youtube.com/watch?v=tzAE1ZmHpf4
ויש עוד ועוד נסיונות להסביר את מה שאכנה “לא ניתן להבנה”.
אין ברירה החיים ממשיכים, והיות ואין דיון עם ה’ או א-להים, אז ברור שאנחנו אשמים. וכנראה שכל או רוב בפרשנות המסותי מתעלמת מזה שלקח לבני ישראל כ – 300 – 00 שנה להתנחל בארץ כנען (לולא כאן המקום והזמן להיכנס לעובי הקורה של סיפורי התנ”ך.
אז כרגיל – הארכתי בכיוון של חוסר הבנתי. – אז אחזור למרגלינו.
פסוקי השבוע
כִּֽי־יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ
וְנִסְלַ֗ח לְכׇל־עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל
לְמַ֣עַן תִּזְכְּר֔וּ
ערב שבת שלום
פתיחה
הפרשה מכילה נושא אחד ארוך ומפורט ומספר נושאים קצרים שאינם קשורים זה לזה.
קצור נושאי הפרשה לרענון
על שנים עשר המרגלים מתוך
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%A0%D7%99%D7%9D_%D7%A2%D7%A9%D7%A8_%D7%94%D7%9E%D7%A8%D7%92%D7%9C%D7%99%D7%9D
שליחת המרגלים הייתה ציווי של ה’ למשה: “שְׁלַח לְךָ אֲנָשִׁים וְיָתֻרוּ אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ אֶחָד אִישׁ אֶחָד לְמַטֵּה אֲבֹתָיו תִּשְׁלָחוּ כֹּל נָשִׂיא בָהֶם.” (ספר במדבר, פרק י”ג, פסוק ב’)
משה בחר נציג אחד מכל אחד משנים עשר השבטים, כולם ממנהיגי העם, ואמר להם:
עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר. וּרְאִיתֶם אֶת-הָאָרֶץ, מַה-הִוא; ….וְהִתְחַזַּקְתֶּם וּלְקַחְתֶּם מִפְּרִי הָאָרֶץ; וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים.
— במדבר, י”ג, י”ז-כ’
שליחות המרגלים נמשכה ארבעים ימים, ובמהלכה הם תרו את הארץ ממדבר צין בדרום ועד חמת בצפון. בשובם חזרו המרגלים עם אשכול ענבים שכרתו בנחל אשכול (שנקרא על שם אותו אשכול). האשכול היה גדול עד כדי ששניים היו צריכים לשאת אותו על מוט.
חטא המרגלים
המרגלים מתארים את טובה של הארץ: “וַיֹּאמְרוּ: בָּאנוּ אֶל-הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ, וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ.” (במדבר, י”ג, כ”ז) עם זאת, עשרה מהם צופים כישלון בכיבושה: “אֶפֶס כִּי-עַז הָעָם הַיֹּשֵׁב בָּאָרֶץ, וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד…
המרגלים מוציאים את דיבת הארץ בקביעתם כי היא “אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ” (במדבר, י”ג, ל”ב). כלב בן יפונה חולק על דעתם וטוען כי בכוחו של העם לרשת את הארץ, “וַיֹּאמֶר עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ” (במדבר, י”ג, ל’), אך העם משתכנע מדברי שאר המרגלים: “וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא: וַיִּלֹּנוּ עַל מֹשֶׁה וְעַל אַהֲרֹן כֹּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל… הֲלוֹא טוֹב לָנוּ שׁוּב מִצְרָיְמָה: וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו נִתְּנָה רֹאשׁ וְנָשׁוּבָה מִצְרָיְמָה” (במדבר, י”ד, א’-ד’).
כלב ויהושע בן נון קורעים בגדיהם וגורסים: “טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד: אִם חָפֵץ בָּנוּ ה’ וְהֵבִיא אֹתָנוּ אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת וּנְתָנָהּ לָנוּ … וַ-ה’ אִתָּנוּ אַל תִּירָאֻם:” (במדבר, י”ד, ז’-ט’) אך העם אינו משתכנע ואף מתכוון “לִרְגּוֹם אֹתָם בָּאֲבָנִים”.
בעקבות הפגנת חוסר האמון מבקש אלוהים להשמיד את העם במגפת דבר ולהוציא עם חדש ממשה. אך לאחר תחינות של משה, והעלאת הטענה שהריגת עם ישראל במדבר תגרום לחילול השם של אלהים בעיני הגויים: “ואמרו הגוים אשר שמעו את-שמעך לאמר: מבלי יכולת ה’ להביא את העם הזה אל הארץ אשר נשבע להם וישחטם במדבר”….
מדרש … בונה את דמותו של כלב כאדם עצמאי. ניתן לראות ביטוי לתכונה זו גם מתוך השוואה לדמותו של יהושע. שניהם, כמו כמה מן המרגלים האחרים, נקראו בשמות של חיות: כלב ונון (“דג” בארמית). בניגוד לדג, הכלב לא שותק, ולא מתערה בלהקה- כך גם דמותו של כלב. כלב אזר אומץץ לשמור על עצמאותו ולהפסיק את דברי שאר המרגלים באמצעם, לעומת יהושע שהצטרף רק כשראה את כלב מתחיל בכך (ע”כ)
ואיור מתוך
https://www.hofesh.org.il/freeclass/parashat_hashavua/07/11_shlach/1.html
12 המרגלים
“כי ראינו את הארץ והנה טובה מאד”
צייר אלמוני
(חידון – כמה מרגלים יש בציור?)
ובנוסף מתוך
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%A9%D7%9C%D7%97_%D7%9C%D7%9A
נושאים בפרשה
חטא המרגלים
עם ישראל משתכנע מדברי המרגלים שלא יוכלו לכבוש את הארץ, ומתכוון לשוב למצרים. על כך הם נענשים בהארכת שהותם במדבר לארבעים שנה, פרק זמן בו ימותו בני הדור החוטא:
בְּמִסְפַּר הַיָּמִים אֲשֶׁר תַּרְתֶּם אֶת הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם יוֹם לַשָּׁנָה יוֹם לַשָּׁנָה תִּשְׂאוּ אֶת עֲוֹנֹתֵיכֶם אַרְבָּעִים שָׁנָה וִידַעְתֶּם אֶת תְּנוּאָתִי. אֲנִי ה’ דִּבַּרְתִּי אִם לֹא זֹאת אֶעֱשֶׂה לְכָל הָעֵדָה הָרָעָה הַזֹּאת הַנּוֹעָדִים עָלָי בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִתַּמּוּ וְשָׁם יָמֻתוּ.
קבוצה קטנה (המעפילים) מבני ישראל מנסה להתקדם ולהיכנס לארץ ישראל באופן עצמאי, אולם ניגפת במלחמה מול העמלקי.
ציוויים הלכתיים
בהמשך הפרשה מובאים מספר ציווים הלכתיים ובהם:
הציווי על הנסכים:
“…כָּל הָאֶזְרָח יַעֲשֶׂה כָּכָה אֶת אֵלֶּה לְהַקְרִיב אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַ-ה’. וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַ-ה’ כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה…”
הפרשת חלה:
“וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַ-ה’. רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה…”
הבאת פר כקורבן חטאת על חטא כללי של העם:
“וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר ה’ אֶל מֹשֶׁה …. וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִסְלַח לָהֶם כִּי שְׁגָגָה הִוא…”
המקושש ומצוות ציצית
– המקושש
בני ישראל מניחים במשמר אדם שנמצא מקושש עצים בשבת, עד שיינתן הדין לחטא מסוג זה. הם מצווים על ידי אלהים להמיתו בסקילה וכך נעשה.
בסוף הפרשה מובא הציווי על מצוות ציצית (אותו קוראים בכל יום בקריאת שמע):
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה’ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם…(ע”כ)
ומתוך תרי”ג מצוות ב –
http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1601
במדבר, פרשת שלח לך
שפה: מצוות עשה – להפריש חלה וליתנה לכהן
שפו: מצוות עשה – לעשות ציצית על כנפי הבגד
שפז: מצוות לא תעשה – שלא לתור אחרי מחשבת הלב וראיית עיניים
נושאים ופסוקים לעיון נוסף
1. שלַח־לְךָ֣ אֲנָשִׁ֗ים … וַיִּשְׁלַ֨ח אֹתָ֥ם מֹשֶׁ֛ה מִמִּדְבַּ֥ר פָּארָ֖ן עַל־פִּ֣י יְהֹוָ֑ה כֻּלָּ֣ם אֲנָשִׁ֔ים רָאשֵׁ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל הֵֽמָּה וְאֵ֖לֶּה שְׁמוֹתָ֑ם
אם סמיכות הפרשות “בהעלותך” ו”שלח” רומזת על רצף כרונולוגי, ניתן לחשב בקירוב, את התאריך לשליחת המרגלים. נא לעיין בגליון קודם ב –
http://toratami.com/?p=790
גם המיקום ניתן בסוף פרשת בהעלותך –
וְאַחַ֛ר נָֽסְע֥וּ הָעָ֖ם מֵֽחֲצֵ֑רוֹת וַֽיַּחֲנ֖וּ בְּמִדְבַּ֥ר פָּארָֽן:
היכן נמצא מדבר פארן?
מתוך
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%A4%D7%90%D7%A8%D7%9F
…. מדבר פארן הוא האזור ההררי ממערב לערבה, כלומר פארן מציין את אזור המדבר הגדול.
מסתבר שבזמן שליחת המרגלים, בני ישראל היו ממש על סף הכניסה לארץ כנען, והעונש שהם קבלו היה די רציני, אבל דיין הסתירה עם מה שנאמר בפרשת בשלח, עדיין בעינה עומדת.
מה קרה?
הפשט הכתוב פשוט. גם הסיפור פשוט (ואולי קצת מעצבן ומתסכל). המדרש (תנחומא) ממש חוגג, מתוך
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tanhuma/37.htm
….
סימן ד
שלח לך אנשים
זה שאמר הכתוב: כחומץ לשנים וכעשן לעיניים, כן העצל לשולחיו (מש’ י כו).
גיבורים היו המרגלים שהיו מוציאים לשון הרע על הארץ, שנאמר: וידרכו את לשונם, קשתם שקר וגו’ (ירמ’ ט ב).
משל למה הדבר דומה?
לעשיר שהיה לו כרם. כשהיה רואה שהיין יפה, הוא היה אומר: הכניסו את היין בביתי. וכשהיה רואה שהיה נעשה חומץ, היה אומר: הכניסו את היין בבתיכם.
אף כך הקדוש ברוך הוא, כשראה הזקנים מעשיהם כשרים, קרא אותם לשמו, שנאמר: אספה לי שבעים איש (במד’ יא טז). וכשראה את המרגלים שהן עתידין לחטוא ולהוציא לשון הרע על הארץ, קרא אותם לשמו של משה, שנאמר: שלח לך אנשים.
שלח לך אנשים
זה שאמר הכתוב: מקצה רגלים חמס שותה. שולח דברים ביד כסיל (מש’ כו ו).
וכי כסילים היו המרגלים. והלא כבר נאמר, שלח לך אנשים. וכל מקום שנאמר בו אנשים, בני אדם צדיקים הן.
מנין?
שכן הוא אומר: ויאמר משה אל יהושע בחר לנו אנשים (שמ’ יז ט).
וכן הוא אומר: והאיש בימי שאול זקן בא באנשים (ש”א יז יב).
וכן הוא אומר: ונתת לאמתך זרע אנשים (שם א יא).
ולאלו את קורא כסילים?!
שולח דברים ביד כסיל. אלו לא נקראו כסילים, אלא על שהוציאו דיבת הארץ, שנאמר: ומוציא דיבה הוא כסיל (מש’ י יח). אף על פי כן בני אדם גדולים היו ועשו עצמן כסילים. עליהם משה אומר: כי דור תהפוכות המה בנים לא אמון בם (דב’ לב כ). שאלו נבחרו מכל ישראל על פי הקדוש ברוך הוא, ועל פי משה.
שכן הוא אומר: וייטב בעיני הדבר, ואקח מכם שנים עשר אנשים, איש אחד לשבט (שם א כג).
ומנין אתה אומר, שהיו צדיקים?
שהרי משה לא רצה לשלחם מדעת עצמו, שנמלך בהקדוש ברוך הוא על כל אחד ואמר פלוני משבט פלוני. ואמר לו: ראויים הם.
מנין שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה, ראויים הם?
שנאמר: וישלח אותם משה ממדבר פארן על פי ה’. ואחרי כן לסוף ארבעים יום נהפכו ועשו כל אותה צרה, והן גרמו לאותו הדור שילקה אותה המכה, שנאמר: כי דור תהפוכות המה (שם לב כ), שנבררו צדיקים. לכך נאמר: שלח לך אנשים, ואלה שמות האנשים:
סימן ה
דבר אחר:
שלח לך אנשים
מה כתיב למעלה מן העניין?
ותדבר מרים ואהרן במשה (במ’ יב א).
ואחרי כן, שלח לך אנשים.
זה שאמר הכתוב: לא ידעו ולא יבינו כי טח מראות עיניהם מהשכל לבותם (ישע’ מד יח).
מה ראה לומר אחר מעשה מרים שלח לך אנשים?
אלא שהיה צפוי לפני הקדוש ברוך הוא, שיהיו באין ואומרין לשון הרע על הארץ.
אמר הקדוש ברוך הוא: לא יהיה להם פתחון פה לומר, לא היינו יודעים עונש של לשון הרע מה הוא. לפיכך סמך הקדוש ברוך הוא העניין הזה לזה, כדי שידעו הכל עונשו של לשון הרע, שאם בקשו לומר לשון הרע, יהו מסתכלין מה נעשה במרים. אף על פי כן לא רצו ללמוד. לכך נאמר: לא ידעו ולא יבינו.
לכך כתב הקדוש ברוך הוא שלוח המרגלים אחר מעשה מרים. הוי, לא ידעו ולא יבינו, כי טח מראות וגו’.
דבר אחר:
שלח לך אנשים
אף על פי שאמר הקדוש ברוך הוא למשה שלח לך אנשים, לא הייתה מן הקדוש ברוך הוא שילכו.
למה?
שכבר אמר להם הקדוש ברוך הוא, שבחה של ארץ ישראל, שנאמר: כי ה’ אלהיך מביאך אל ארץ טובה (דבר’ ח ז). ועד שהן במצרים אמר להם: וארד להצילו מיד מצרים וגו’ (שמ’ ג ח). והכתוב אומר: וה’ הולך לפניהם יומם (שם יג כא). ומה הוא אומר שלח לך אנשים?!
אלא ישראל הן בקשו דברים הללו.
שבשעה שהגיעו את התחומים, אמר להם הקדוש ברוך הוא: ראה נתן ה’ אלהיך לפניך את הארץ עלה רש וגו’ (דברים א כא). באותה שעה נתקרבו כל ישראל לפני משה, שנאמר: ותקרבון אלי כלכם (שם שם כב). זה שאמר עזרא: ולא שמעו אל מצותיך, וימאנו לשמוע ולא זכרו נפלאותיך (נחמיה ט טז-יז).
וכן הוא אומר: וארון ברית ה’ נוסע לפניהם דרך שלשת ימים (במד’ י לג).
והם אמרו: נשלחה אנשים לפנינו ויחפרו לנו את הארץ (דברי’ א כב), שלא האמינו.
וכן דוד אומר: לא שמרו ברית אלהים, ובתורתו מאנו ללכת (תה’ עח י).
רבי יהושע אומר:
משל למה ישראל דומין?
למלך שזמן לבנו אשה נאה בת טובים ועשירה (שאין כמותה בעולם).
אמר ליה המלך: זימנתי לך אשה נאה בת טובים ועשירה שאין כמותה בעולם.
אמר לו הבן: אלך ואראה אותה. שלא היה מאמין באביו.
מיד הוקשה הדבר והרע לאביו.
אמר אביו: מה אעשה. אם אומר לו, איני מראה אותה לך, עכשיו הוא אומר, כעורה היא, לפיכך לא רצה להראותה.
לסוף אמר ליה: ראה אותה ותדע שלא כיזבתי לך. ובשביל שלא האמנת בי, קונם שאין אתה רואה אותה בביתך, אלא לבנך אני נותנה.
וכך הקדוש ברוך הוא אמר לישראל: טובה הארץ, ולא האמינו, אלא אמרו, נשלחה אנשים לפנינו.
אמר הקדוש ברוך הוא: אם מעכב אני עליהם, הם אומרים: לא טובה הארץ, ולכך לא הראה אותה לנו. אלא יראו אותה, ובשבועה שאין אחד מהם נכנס לתוכה, אלא לבניהם, שנאמר: אם יראו את הארץ אשר נשבעתי לאבותם.
ואומר: וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה הם יבואו וגו’.
כיון שאמרו למשה: נשלחה אנשים לפנינו, התחיל משה עומד ותוהא, אמר: אי אפשר לי לעשות דבר עד שאמלך בהקדוש ברוך הוא.
הלך משה ונמלך, ואמר ליה: כך וכך בניך מבקשים.
אמר לו הקדוש ברוך הוא: משה, אין זו תחילה להם. עד שהן במצרים הלעיגו לי, שנאמר: זו לעגם בארץ מצרים (הושע ז טז), למודים הם בכך. לכך איני צריך, שהרי כתיב: ידע מה בחשוכא ונהורא וגו’ (דני’ ב כב).
אמר לו הקדוש ברוך הוא: יודע אני מה הן אומרים, אלא אם בקשת, שלח לך אנשים, לך לעצמך.
מנין?
שכן כתיב: אלה שמות האנשים אשר שלח משה לתור את הארץ:
סימן ו
ויקרא משה להושע בן נון יהושע
מה ראה משה להוסיף על שמו של יהושע יו”ד?
אלא כלב נטל שכרו מן הארץ, שנאמר: ולו אתן את הארץ אשר דרך בה (דבר’ א לו).
ויהושע נטל שכר עשרת השבטים, שנתווסף על שמו יו”ד עשר, שנאמר: ויקרא משה להושע בן נון יהושע.
דבר אחר:
כיון שראה משה אותם המרגלים שהיו רשעים הרבה, אמר ליהושע: יה יושיעך מן הדור הרע הזה.
אלה שמות האנשים
מה היו שמותם?
סתור בן מיכאל,
נחבי בן ופסי,
גאואל בן מכי.
יש בני אדם ששמותיהם כעורים ומעשיהם כעורים,
שמותיהם נאים ומעשיהם נאים,
שמותיהם נאים ומעשיהם כעורים,
שמותיהם נאים ומעשיהם נאים.
שמותיהם נאים ומעשיהם כעורים, זה ישמעאל ועשו.
ישמעאל, שומע אל.
עשו, עושה רצון עושיו.
שמותיהם כעורים ומעשיהם נאים, אלו עולי גולה:
בני ברקוס
בני סיסרא
בני תמח (עזר’ ב נג), ובנו בית המקדש.
שמותיהם כעורים ומעשיהם כעורים, אלו המרגלים.
מה כתיב בהם?
סתור, שסתרו אל מן העולם.
נחבי, שהחביא את דבריו.
שמותיהם נאים ומעשיהם נאים, אלו השבטים.
ויאמר אליהם עלו זה בנגב
עלו, שהם עולים.
וישלח אותם משה לתור את ארץ כנען ויאמר אליהם עלו זה בנגב ועליתם את ההר
למה בנגב?
שכן דרך התגרים עושין, ומראין את הפסולת תחלה, ואחרי כן מראין את השבח.
(ע”כ – מומלץ)
ומתוך
https://www.hofesh.org.il/freeclass/parashat_hashavua/07/11_shlach/1.html
…..תעודות אל עמרנה כוללות כארבע-מאות לוחות-טין כתובים בשפה האכדית בכתב יתדות – ראה ספרם של ישראל פינקלשטיין וניל אשר סילברמן “דוד ושלמה” [4], והן חלק מתכתובת דיפלומטית בין פרעה אמנחותפ השלישי ופרעה אמנחותפ הרביעי לבין שליטי מדינות בקדמת אסיה וערי מדינה כנעניות. בתעודות אלה יש, לדעת מלמט, הדים לחדירת שבטי עבר (חבירו – זו הצורה האכדית המחליפה את האות ע’ באות ח’), והם מקבלים תמיכה גם ממספר תעודות מצריות מן המאות ה-13 וב-14 לפני הספירה.
מקור נוסף הוא ממצאים ארכיאולוגיים בתלים שנחפרו באזור, והמאמתים את הכתובים בדבר השמדתן הגמורה של ערים בכנען בידי בני-ישראל – אם-כי קיים קושי בקביעת הכרונולוגיה של חורבן הערים. ביניהן – יריחו, העי, ומה שמתואר גם בספר שופטים ככיבוש בית-אל.
ממחקרם של ממצאים אלה עולה, לדברי מלמט, כי נבצר מישראל לפלוש לארץ-ישראל בדרכם ממצרים בקו הקצר ביותר – דרך הנגב – בגלל חגורת ביצורים חזקה ששמרה על המבואות במורדות הדרומיים של הרי ארץ-ישראל… מאחר שגם המלכויות אדום, מואב ועמון לא נתנו לישראל מעבר חופשי בארצן, הועמד העם בפני ברירה של שימוש בכוח הזרוע, או איגוף אזורים נרחבים כדי להגיע למרכזיה של ארץ ישראל. העם בחר בדרך האחרונה, שהייתה בהתאם למצוות אלוהים החוזרת ונשנית – לא להתגרות באדומים, במואבים ובעמונים (במדבר כ 21-14, דברים ב 5-4).
תיאור זה של הממצאים הולם בהחלט הן את דברי המרגלים בדבר הערים הבצורות, הן בדבר ההחלטה שעלתה בעקבות פרשה זו להרפות מן הכוונה הקודמת לחדירה ישירה, ולעקוף את האזור כדי להגיע אליו מדרך אחרת ובזמן אחר, אלא שבהתאם לדברי הסופר המקראי ומגמתו הדידקטית – לא היה זה פרי החלטה אסטרטגית, אלא כעונש על המרי שהמרו את פיו של אלוהים, שהרי – כיצד יכול ההיסטוריון המקראי המגמתי להודות באי-יכולתו של אלוהים להנחות את עמו בבטחה – אפילו דרך ביצורים עזים – לארץ שהוא עצמו הועיד להם?
אשר לעוצמתם של הביצורים, מעיר מלמט כי למרות הדלדול באופני הבנייה, שבא כתוצאה מהירידה הכוללת בארץ כנען בשלב האחרון לפני הכיבוש הישראלי, נראו מבצרי הארץ בעיני בני ישראל שעלו מן המדבר כערים בצורות בשמים, לדברי המרגלים. (ע”כ)
2.
וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃
דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם כִּ֣י תָבֹ֗אוּ אֶל־אֶ֙רֶץ֙ מוֹשְׁבֹ֣תֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֖י נֹתֵ֥ן לָכֶֽם׃
ועֲשִׂיתֶ֨ם אִשֶּׁ֤ה לַֽיהֹוָה֙ עֹלָ֣ה אוֹ־זֶ֔בַח לְפַלֵּא־נֶ֙דֶר֙ א֣וֹ בִנְדָבָ֔ה א֖וֹ בְּמֹעֲדֵיכֶ֑ם לַעֲשׂ֞וֹת רֵ֤יחַ נִיחֹ֙חַ֙ לַֽיהֹוָ֔ה מִן־הַבָּקָ֖ר א֥וֹ מִן־הַצֹּֽאן׃
……
וַיְדַבֵּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר׃ יחדַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם בְּבֹֽאֲכֶם֙ אֶל־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר אֲנִ֛י מֵבִ֥יא אֶתְכֶ֖ם שָֽׁמָּה׃יטוְהָיָ֕ה בַּאֲכׇלְכֶ֖ם מִלֶּ֣חֶם הָאָ֑רֶץ תָּרִ֥ימוּ תְרוּמָ֖ה לַיהֹוָֽה׃
שני מאמרים שתי מצוות. והמצוות קשורות לכניסה לישראל. רק לפני זמן קצר – שעות או ימים, בני ישראל נענשו ועליהם לנדוד במדבר עד שכולם ימותו, וה’ פתאום מטיל עליהם “פצצה” כאשר תבואו לארץ – לא אתם, כנראה בניכם, הבנים שטרם מלאו להם 20 שנה – רצוי שיקריבו לה’ קורבנות (עולה או זבח וכדו’) לריח ניחוח לה’, בנוסף אותם צאצאים יהי חייבים להפריש חלה. מצוות יפות (אולי) אבל העיתוי גרוע. קצת מוסיף מלח על הפצעים. הנידונים למוות שומעים מצוות שהם לא ימלאו. יפה
ומתוך גליונות נחמה ב –
http://www.nechama.org.il/pages/359.html
…. ראב”ע:
נסמכה זאת הפרשה בעבור שנחלשו ויתאבלו לנחם הבנים להודיעם כי יבואו אל הארץ.
והנכון: בעבור שנשאו קול כל העדה וחטאו ונסלח להם בעבור תפילת משה, אמר (פרק כ”ב) “וכי תשגו” והעד (כ”ה) “ונסלח להם” והוצרך להזכיר משפט מנחות על עולה וזבח ובסוף (ל’) “והנפש אשר תעשה ביד רמה” – רמז למעשיהם.
רמב”ן:
אחר שהבטיח את הבנים שיבואו אל הארץ השלים להם תורת הקרבנות שיקריבו נסכים בבואם לארץ, ואולי היה זה עתה לנחמם ולהבטיחם כי היו נואשים, לאמור: מי יודע מה יהיה לאורך ימים לסוף ארבעים שנה, אם יחטאו גם הבנים? ולכן ראה הקב”ה לנחמם, כי בצוותו אותם במצוות הארץ הבטיחם, שגלוי לפניו שיבואו ויירשו אותה.
והנה ציוה בנסכים בארץ בעשותם עולות וזבחים, כי במדבר לא נתחייבו בנסכים, לבד בתמיד שנאמר בו (שמות כ”ט מ’) “ונסך רביעית הין יין לכבש האחד”, כי שם נאמר (שמות כ”ט מ”ב) “פתח אוהל מועד לפני ה’ אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם” וכן הנשיאים בחנוכה שלהם לא הביאו נסכים.
ורבותינו נחלקו בזה, מהם שאמרו בספרי: בא הכתוב ללמדך, שלא נתחייבו בנסכים אלא מביאתם לארץ ואילך, ומהם שאמרו שלא נתחייב היחיד בנכסים אלא מביאתם לארץ ואילך…
אור החיים:
לצד שראה ה’ מדווה לבם בגזרת טלטולם במדבר ארבעים שנה, לזה סעד לבם במצוות התלויות בארץ לכונן רוחם, כי יעלו ויירשו את אדמתם. והפלגת הזמן לא תרע לדבר המוחזק לבוא. ודקדוק לומר: “אשר אני נותן לכם” הגם שהדור ההוא פגריכם יפלו, בא לומר, כי מעשה בנים יתייחס גם לאבות.
מ”צ סגל, “מסורת וביקורת” עמוד 78:
…שורה אחרת של חוקים נמצאת בפרק ט”ו אחרי סיפור המרגלים. שני החוקים הראשונים בפרשה זו, חוק מנחה ונסכים (ט”ו א’-י”ד) ומצוות חלה (י”ז-כ”א) אינם נוהגים אלא בבוא ישראל לארץ, לפיכך באו אחרי מעשה המרגלים העוסק בכניסה לארץ, ומפני הביטוי המשותף “אשר אני נותן” (ט”ו ב’ – י”ג ב’) (ע”כ)
ומתוך (מקראות גדולות) ב –
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%D7%A8:%D7%9E%22%D7%92_%D7%91%D7%9E%D7%93%D7%91%D7%A8_%D7%98%D7%95_%D7%91
דעת זקנים מבעלי התוספות
כי תבואו אל ארץ מושבותיכם. למה נסמכה פרשה זו לפרשת מרגלים לפי כששמעו ישראל גזרתו של הקב”ה אמרו אוי לנו לעולם לא נכנס לארץ כי לסוף ארבעים שנה נמי אם אנו חוטאין יגזור גזרה אחרת וא”כ אין לדבר סוף אמר להם הקב”ה בודאי לאחר מ’ שנה תבואו אל הארץ:
אור החיים
כי תבואו אל ארץ מושבותיכם וגו’. לצד שראה ה’ מדוה לבם בגזרת טלטולם במדבר ארבעים שנה מופלגים מביאת הארץ, לזה סעד לבם במצות התלויות בארץ לכונן רוחם כי יעלו וירשו את אדמתם, והפלגת הזמן לא תריע לדבר המוחזק לבא,
רבינו בחיי
כי תבאו אל ארץ מושבותיכם וגו’ ועשיתם אשה לה’. נסמכה פרשה זו לפרשת מרגלים כדי לחזק לב הבנים המתאבלים ולנחם אותם ולהודיעם שיבאו אל הארץ ויקריבו שם קרבנות:
3. וְכִ֣י תִשְׁגּ֔וּ וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ אֵ֥ת כׇּל־הַמִּצְוֺ֖ת הָאֵ֑לֶּה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהֹוָ֖ה אֶל־מֹשֶֽׁה׃ אֵת֩ כׇּל־אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה אֲלֵיכֶ֖ם בְּיַד־מֹשֶׁ֑ה מִן־הַיּ֞וֹם אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֧ה יְהֹוָ֛ה וָהָ֖לְאָה לְדֹרֹתֵיכֶֽם׃ כדוְהָיָ֗ה אִ֣ם מֵעֵינֵ֣י הָעֵדָה֮ נֶעֶשְׂתָ֣ה לִשְׁגָגָה֒….
פסוקים קצת מוזרים בסגנונם. מי אומר את פסוקים האלה, ומתי הם נאמרו?
מתוך מאמר המפרט את מדרשי חז”ל ב –
https://www.mayim.org.il/?parasha=%D7%95%D7%9B%D7%99-%D7%AA%D7%A9%D7%92%D7%95#gsc.tab=0
…..רמב”ן פרק טו פסוק כב
“וכי תשגו ולא תעשו את כל המצות האלה” – הפרשה הזו סתומה במשמעה, ויטעו בה בעלי הפשט לומר שהוא קרבן על מי שלא עשה מה שצוה לעשות והוא שוגג. ודבריהם דברי רוח, שאם כן יהיה חיוב קרבן בכל מצות עשה שבתורה כשלא קיים את כולם ושגג באחת מהם, ויהיה חיוב כרת בכל מי שאינו מקיים את כולם כשיעבור על אחת מהן במזיד!13 כי הכתוב אומר … (פסוק כד) והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה, כי שגגתם במעשה שעשו, לא שישבו ולא עשו … אבל טעמו שתשגו ולא תעשו מה שציוה השם אבל תעשו הופכו … כי המניעות בלא תעשה יקראו מצות כמו שאמר (ויקרא ד ב) כי תחטא בשגגה מכל מצות ה’ אשר לא תעשינה.14
והנה זה כפי משמעו הוא קרבן מומר לכל התורה בשוגג, כגון ההולך ונדבק לאחת מן האומות לעשות כהם ולא ירצה להיות בכלל ישראל כלל. ויהיה כל זה בשוגג, כגון שיהיה ביחיד תינוק שנשבה לבין האומות, ובקהל כגון שיחשבו שכבר עבר זמן התורה ולא היתה לדורות עולם … כענין שהיו ישראל אומרים ושואלים את יחזקאל … אמרו לו: רבינו יחזקאל, הרי עבד שמכרו רבו לא יצא מרשותו וכו’.15 או שישכחו את התורה, וכבר אירע לנו כן בעונותינו בימי מלכי ישראל הרשעים כגון ירבעם ששכחו רוב העם התורה והמצות לגמרי, וכאשר בא בספר עזרא באנשי בית שני.16 וזהו שימוש לשון הכתוב שהשגגה הזאת הנזכרת כאן היא בתורה ובמצות בכללן, ועל כן ייחדו להם רבותינו מצוה אחת שבשגגתה יצא מכלל ישראל ומכל המצוה בהם, והיא עבודה זרה … כי המודה באלוה זולתו כבר הוא בטל אצלו כל מה שצוה השם הנכבד בין במצות עשה בין במצות לא תעשה
(ע”כ. מומלץ)
קצת הארכתי והגיע הזמן לסיים – סיכום שש שנות לימוד שבהם, בלימוד, יותר התבלבלתי מאשר בלבלתי וקשקשתי.
את התורה ניתן להבין בצורה זו או אחרת, אבל בלעדיה – אין יהדות. אז מה היא התורה? הכתבה א-להית? ספר שכתבו אנשים או אסף איש (אישה????) אחד?
המטרה – אם הייתה – לבנות בסיס לאומה נועזת באופייה ומעשיה – הזמן – לפני 2,500 שנה. המטרה הושגה, הבסיס קיים, המבנה מעליו ????
ככה שלסיום – משהו אפיקורסי, מתוך
https://drorfo.wordpress.com/2003/06/20/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%94%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2-%E2%80%93-%D7%A9%D7%9C%D7%97-%D7%9C%D7%9A/
……
ובכן, אלוהים אומר למשה לשלוח 12 אנשים רמי מעלה, נציג אחד מכל שבט, לתור את הארץ. יותר משזה נשמע כמו מרגלים, זה נשמע כמו משלחת דיפלומטית. ואכן, החבורה העליזה מטיילת בשבילי ארצנו, ממדבר צין עד לבוא חמת, מהנגב עד חברון, מהים עד הירדן. בקיצור, מבלים 40 יום בכנען. אני אוהב לדמיין אותם מבלים כמו שחקני נבחרת (קזינו, זונות, קניות).
6.
סביר להניח שהם חגגו בכנען כמו משוגעים. רבאק, אחרי כל הזמן הזה במדבר, עם אותו נוף, אותו אוכל, אותם אנשים, אותן נשים – פתאום הם מקבלים את הג’וב של החיים שלהם – נסיעה לחו”ל! והכל על חשבון העבודה!
תריסר גברים חרמנים בעיר הגדולה, אתם כבר יכולים לדמיין לעצמכם מה הלך שם. אתם הרי יודעים, כמוני, איך מתנהגים ישראלים כשהם בחו”ל. בקיצור, 12 הנועזים חגגו בעורף האויב כאילו אין מחר.
7.
הם חוזרים, ומה הם אומרים? הם אומרים: יפה נורא הארץ, והאנשים, עַזִים הם. אני חושב שעַז זה יופי של מחמאה. הלוואי שיותר אנשים היו אומרים עלי שאני עַז. אבל אז קופץ כלב בן יפונה, ואומר: עַזים מה עַזים – נפרק אותם! כלב, בעצם, הוא זה שמכניס את כל השיחה למסלול של אלימות ותחרותיות.
השאר עונים לו: חזקים הם מאתנו. ואז הם נסחפים קצת אחרי עצמם, מנסים לשכנע את העם, ואת עצמם, שהם לא סתם פוחדים, שמדובר באמת בסכנה. וכמו ילדים, הם מתחילים להגזים: הם ענקים! הם יאכלו אותנו חיים!
פרשנים רבים טוענים כי חטא המרגלים היה בעצם מתן הפרשנות לדברים שראו (בערך כמו מה שכתוב בסעיף 10). לאלה, עונה הרד”פ: “ויחתכו הֶמה את הענף עליו הם בין יושבין ובין מסובין, שהרי לפיכך תלי תלים של ספרים, לשווא נכתבו. האדם, פרשן הוא, לא מראָה. רואה הוא, ומפרש. ומה יאמרו רבותינו שעל כך פרנסתם, והרי הכריז אלוהינו על הפרשנות כחטא שדינו מיתה במדבר ונדודים של ארבעים שנה!” (מתוך “והארץ עדיין תוהו ובוהו”). 14.המרגלים לא חטאו, והעם לא חטא, מי שחטא הוא אלוהים, שמעמיד מכשול בפני עיוור, שלוקח אוסף אנשים ומבצע בהם ניסויים.15.לקראת סוף הפרשה מופיע סיפור קצר, על אדם שקושש עצים ביום השבת. תפסו אותו, הביאו אותו בפני משה, ואלוהים אמר למשה: תהרגו אותו. תרגמו את המאדרפאקר באבנים עד שהוא ימות.16.
תחשבו על זה בפעם הבאה שאתם רואים את אחד מהסטיקרים האלה, “הקב”ה – אנחנו אוהבים אותך”.17.איש לא הולך לקושש עצים בשביל הכיף. אם הוא הלך בשבת לקושש עצים, כנראה שהיתה לו סיבה טובה. יכול להיות שנורא קר לו באוהל, אולי יש לו שם ילד או ילדה חולים, אולי פתאום הגיעו ההורים של אשתו בלי להודיע והוא צריך לעשות להם תה, אולי הוא פשוט עבד כמו משוגע כל השבוע ולא היה לו זמן, אולי הוא שכח איזה יום היום.את אלוהים זה לא מעניין. תרגמו את המניאק באבנים, הוא אומר. בלי סיבה, בלי כעס, בלי לחשוב פעמיים. 18.
הפרשה ננעלת עם מצוות ציצית (י”ג, ל”ז). הפועל ת.ו.ר מופיע גם פה, שנאמר: “וְלֹא-תָתוּרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם, וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם, אֲשֶׁר-אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם”. מין סוג של סגירת מעגל התיירות שבפרשה, אם תרצו. 19.
אני זוכר שכשהייתי בישיבה, לרבנים היתה דרך לבדוק אם אתה לובש ציצית או לא: הם פשוט היו מעבירים עליך ליטוף.כמה ששנאתי את זה!(ע”כ)
יפה, אלך לישון. אחרי שש שנות עמל, אנסה לסכם לעצמי – מה עשיתי ומה השגתי? לפחות עשיתי תרגילי מוח. וצריך להאמין בכתוב
טוֹבָ֥ה הָאָ֖רֶץ מְאֹ֥ד מְאֹֽד
וְנִסְלַ֗ח לְכׇל־עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלַגֵּ֖ר הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֑ם כִּ֥י לְכׇל־הָעָ֖ם בִּשְׁגָגָֽה׃ (בעיקר לפוליטיקאים)
שבת שלום
שבוע טוב
להת