פרשת נח תשע”ד
פרשת נח תשע”ה
(על – “הצלת הבריאה והתיקונים. החטא ועונשו, 7 מצוות בני נח, וישת יין, 10 דורות, מגדל בבל)
פרשת נח תשע”ו
(על- בשנת 600 שנה לחיי נח, ויחל נח…ויטע כרם, נמרוד גבור ציד, ועתה לא ייבצר מהם לעשות, ואיורים)
שושלת קין | שושלת שת | עד לידת בנו | מלידת בנו | סה “כ חייו | לידתו לבריאת האדם | מיתתו לברית האדם |
---|---|---|---|---|---|---|
1. אדם | אדם | 130 | 800 | 930 | 0 | 930 |
2. קין | שת | 105 | 807 | 912 | 130 | 1042 |
3. חנוך | אנוש | 90 | 815 | 905 | 235 | 1140 |
4. עירד | קינן | 70 | 840 | 910 | 325 | 1235 |
5. מחויאל | מהללאל | 65 | 830 | 895 | 395 | 1290 |
6. מתושאל | ירד | 162 | 800 | 962 | 460 | 1422 |
7. למך יבל, יובל | חנוך | 65 | 300 | 365 | 622 | 987 |
8. תובל קין | מתושלח | 187 | 782 | 969 | 687 | 1656 |
9. | למך | 182 | 595 | 777 | 874 | 1651 |
10. | נח | 500 | 450 | 950 | 1056 | 2006 |
בפעם הראשונה בפרק י, בקצרה, כחלק מתולדות בני נח.
בפעם השניה, בפרק יא, מופיעים תולדות שם בנפרד, בפירוט ובאריכות, במהלך המוביל משם עד אברהם.
בתרשים שלפניכם תוכלו לראות בצורה ברורה את סדר הדורות מנח עד אברהם, וללמוד מתוך כך מי חי באותו זמן? מי יכול היה להכיר את מי? מי היה חי בזמן סיפור מגדל בבל? ועוד
אף על פי שבתורה[2] נאמר: “ויולד נח את שם את חם ואת יפת” כך שנראה שהוא הבכור, כמה פרשנים מתייחסים אליו דווקא כאל הבן השני או השלישי בגילו. זאת משום שבפסוק אחר נאמר “שם בן מאת שנה ויולד את ארפכשד שנתיים אחר המבול”[3], ואילו היה שם הבן הגדול היה צריך להיות בן 100 בזמן המבול (שכתוב “ויהי נח בן חמש מאות שנה”).
בזמן המבול היה שם בן 98 שנה, ושהה עם משפחתו בתיבה.
כתוצאה מחוסר בהירות בקשר לגיל בני נח, לפני ואחרי המבול, חז”לינו החליטו שיפת הוא הבכור ולא שם.
כמו כן – יש לשים לב שכל 10 הדורות , ברשימה השנייה, עדיין הי בחיים כשאברם נולד. ויש כלה שעוד המשיכו לחיות לאחר שאברם נפטר.
עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ תֵּבַ֣ת עֲצֵי-גֹ֔פֶר:…
וּפֶ֥תַח הַתֵּבָ֖ה בְּצִדָּ֣הּ תָּשִׂ֑ים תַּחְתִּיִּ֛ם שְׁנִיִּ֥ם וּשְׁלִשִׁ֖ים תַּֽעֲשֶֽׂהָ:
וַֽאֲנִ֗י הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אֶת-הַמַּבּ֥וּל מַ֨יִם֙ עַל-הָאָ֔רֶץ לְשַׁחֵ֣ת כָּל-בָּשָׂ֗ר אֲשֶׁר-בּוֹ֙ ר֣וּחַ חַיִּ֔ים מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם כֹּ֥ל אֲשֶׁר-בָּאָ֖רֶץ יִגְוָֽע:
מתוך
https://he.wikipedia.org/wiki/
…..
יש ארכאולוגים והיסטוריונים
היו שחשבו למצוא עדות למבול בשכבת טיט שהתגלתה בחפירות ארכאולוגיות באור, עיר שומרית שבדרום מסופוטמיה; זו הייתה סברתו של הארכאולוג האנגלי ליאונרד וולי[18], שעמד בראשה של החפירה שם בשנות ה-30 של המאה ה-20, אולם בחפירות לא נמצאו ממצאים התומכים בעדויות למבול[18].
תאוריה אחרת שהועלתה על ידי ד”ר ויליאם רייאן וד”ר וולטר פיטמן מאוניברסיטת קולומביה שבארצות הברית[19], ואוששה במחקרים נוספים, היא שהמסופר הוא הד להצפה קטסטרופלית שהתרחשה בים השחור. על פי תאוריה זו, הים השחור היה בעבר ימה של מים מתוקים שלא הייתה מחוברת לאוקיינוס הגלובלי. בשל התחממות כדור הארץ לאחר עידן הקרח האחרון והמסת קרחונים, עלו פני הים התיכון ונבקע פתח או נוצר מפגש שבו זרמו מים מן הים התיכון לים השחור, אזור המהווה היום את מיצרי הבוספורוס. צוללות שנשלחו למשימות תיעוד, מצאו שרידים ליישובים, חלקם גם בעומק הים השחור. ממצאים אכן מצביעים כי הים השחור לפני כ-7,500 שנה היה קטן בממדיו מאשר ממדיו הנוכחיים וששטחי חופיו הקדומים הוצפו כליל[20]. מיפוי קרקעית הים מראה פני שטח שניתן לזהות בהם ערוצי נחלים, דיונות חוף ואיים שמצויים מתחת לפני הים. ניכר מעבר חד ממשקעים האופייניים לאגמים מתוקים לשכבה שמכילה שרידי בעלי חיים האופייניים לים התיכון[21][22]. הרב אורי שרקי מפרש את סיפור המבול המקראי בהתאם להשערות המחקריות בדבר מבול מצומצם[23].
ישנן תאוריות נוספות, מקובלות פחות, על כך שכוכב שביט חדר את האטמוספירה של כדור הארץ ופגע באחד האוקיינוסים – מה שגרם לאידוי עצום של מי ים שירדו כגשמים שיחד עם גל צונמי אדיר ועוצמתי הכו באזורים מיושבים[24].
הדעה הרווחת במחקר המיתולוגיות היא שקרוב לוודאי שלא ייתכן שהיה שיטפון בכל האזורים בהם היה מיתוס מבול, ולכן ההסבר המסתבר יותר הוא שהמיתוסים נועדו מלכתחילה לשמש כמטאפורה להעברת המסר שהעולם כשל והבורא נצרך להורסו על מנת שיבנה מחדש בצורה טובה יותר. רעיון זה מתכתב עם יסורי המצפון על כישלונות ועם הרצון האנושי להזדמנות שנייה. המהות הסימבולית של שטיפת העולם במים לצורך תיקונו מופיעה גם בטקסי היטהרות הקיימים בדתות שונות
….
בתלמוד (תלמוד בבלי, מסכת זבחים, דף קי”ג, עמוד ב’) מובא שרבי יוחנן גרס שבארץ ישראל לא היה מבול ל.
(ע”כ. מומלץ לעיון)
ומשהו על המבול במיתולוגיה העולמית
מתוך
סיפורי מיתולוגיה של רבים מן העמים והקבוצות האתניות ברחבי העולם כוללים סיפרים מיתיים שבהם שיטפ
הודו-סין[עריכת קוד מקור | עריכה]
בכל אחת מן הקבוצות האתניות הרבות בהודו-סין ודרום-מזרח אסיה מסופר מיתוס מבול משלה, שבו זוג ניצולים נחשבים לאבות המייסדים של קבוצה אתנית זו. זוג הניצולים הם באופן טיפוסי אח ואחות, או לחלופין אישה וכלב, אשר נאלצים לקיים ביניהם יחסי עריות לא-טבעיים על-מנת להמשיך את האנושות. מזיווגם הנסי נולדת דלעת פלאית, שממנה מגיחים בני הקבוצות האתניות המקומיות. למעלה מ-300 גרסאות של מיתוסים כאלו נאספו במחקר אחד שנערך בוייטנאם לבדה[6].
כל הסיפורים פותחים באסון טבע אדיר: מבול או שטפון קטסטרופלים. בין יושבי אזור החוף מתואר עלייה במפלס פני הים, גשמים ורוחות עזות, ובאזורים הקרים יותר מתואר מבול של שלג. סיפורים אלו הם הגזמות של מזג האויר ואסונות טבע טיפוסיים לאזור. עם זאת, מוטיב העונש מיד האל וטיהור האנושות החוטאת, הנפוץ בסיפורי המבול של המזרח התיכון, נדיר בסיפורי המבול של דרום-מזרח אסיה. בחלק מן הסיפורים הקטסטרופה היא טבעית, ובאחרים היא נקמת חיה או ציפור רגילים, כגון עורב, דיה, קרפדה, נחש מים או סרטן, אשר באופן כלשהו השפיעו על אלי הנהרות ומזג האוויר. לפעמים אלים גורמים למבול שלא בכוונה, או כתוצאת לוואי של מאבקים ביניהם. רק בקרב כמה קבוצות אתניות המושפעות מדתות מפותחות מאזורים אחרים קיים המושג של אל קנא הנוקם בבני האדם על כך שאינם מצייתים לחוקיו, למשל במחוזות מסויימים בוייטנאם, רעידות אדמה נחשבות כעונש אלוהי על גילוי עריות[
“תיבת נח” הפכה לסמל תרבותי, ופרוייקטים שונים לשימור המינים ברחבי העולם מכונים בשם זה, שהרי הסיפור המקראי על תיבת נח מביע דאגה לשמירת המינים של בעלי החיים. במאמר זה אבקש לבחון את מעמדם המורכב של בעלי החיים כפי שהוא עולה מפרשתנו, פרשת “נח”. אך תחילה אראה בקצרה שמעמד מורכב זה בא לידי ביטוי כבר בפרשת “בראשית”.
- מעמדם המורכב של בעלי החיים בפרשת “בראשית”
כאמור, מעמדם המורכב של בעלי החיים מוצג גם בפרשת “נח”, ובכך יעסקו שלושת הסעיפים שלהלן.
- היבטים חיוביים ביחס לבעלי החיים בפרשתנו
נח מצוּוה להציל את כל סוגי בעלי-החיים, בלא קשר לשאלה אם מועילים הם למין האדם אם לאו. מכך נראה, שיש להם תכלית קיום עצמאית, ושהם לא נבראו אך ורק לשמש את האדם.
כאשר ה’ מחליט לשים סוף למבול, הוא זוכר לא רק את נח ובני ביתו אלא גם את בעלי החיים שעימם בתיבה, ככתוב: “וַיִּזְכֹּר אֱ-לֹהִים אֶת נֹחַ וְאֵת כָּל הַחַיָּה וְאֶת כָּל הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה, וַיַּעֲבֵר אֱ-לֹהִים רוּחַ עַל הָאָרֶץ וַיָּשֹׁכּוּ הַמָּיִם” (בר’ ח:א). יתרה מזאת, לאחר המבול, ה’ כורת ברית גם עם בעלי החיים, בהבטיחו לאדם ולכל “נפש חיה” כי לא יוסיף להביא מבול על הארץ, והוא קובע בשמים את אות הקשת (בר’ ט:ח-יז)….
לעומת ההיבטים החיוביים הללו ביחס לבעלי החיים בפרשתנו, יש בה שני היבטים מטרידים. ראשית, העובדה שנח מקריב קורבן מן החי. ושנית, ההיתר לאכול בשר. בכך נעסוק להלן.
- הקרבת קורבנות מן החי בידי נח
על פי הכתוב, הפעולה הראשונה שעשה נח, לאחר שיצא מן התיבה, היא הקרבת קורבנות מכל בעלי החיים הטהורים שהיו בתיבה: “וַיִּבֶן נֹחַ מִזְבֵּחַ לַה’ וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ” (בר’ ח:כ). האם הייתה פעולה זו לרצון ה’? יש להזכיר את דעת המדרש בויקרא רבה וכן דעת רמב”ם, ולפיה כל נושא הקורבנות הוא התפשרות של האל עם הטבע האנושי, החש צורך להקריב….
סמוך למסופר על קורבן נח והחלטת ה’ שלא להוסיף להשמיד את העולם, כי יצר לב האדם רע מנעוריו, מסופר על ברכת ה’ לנח, שמורא בני האדם יהיה על בעלי החיים (בר’ ט:ב) ועל ההיתר לאכול בעלי-חיים: “כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל” (בר’ ט:ג). הסברים שונים ניתנו להיתר הזה; לעיתים הם משלימים ולעיתים סותרים.[4] כך למשל מסביר ר’ יוסף בכור שור בפירושו על אתר, שבעלי החיים ניצלו בזכות נח, ולפיכך מותר לנח ולצאצאיו לעשות בהם כטוב בעיניהם. לעומתו, אברבנאל מציע הסבר פרגמטי: המבול השחית את הצמחייה ולכן נח ובניו חייבים היו לאכול מן החי. יש הטוענים כי ההיתר לאכילת בשר נובע מכך, שלאחר המבול עלתה הרמה הרוחנית של המין האנושי.[5] לעומתם, הראי”ה קוק טוען בדיוק ההפך: “הרפיון האנושי, הנמשך גם כן מנפילתו המוסרית” של המין האנושי הוא שהביא להיתר הזמני לאכול בשר, והיתר זה עתיד להתבטל כאשר המין האנושי יתנער וישוב להכרה המוסרית הראויה.[6] אך כל עוד מצוי האדם בשפלותו ובחולשתו, ההוראה שלא לאכול בשר הייתה גורמת לקלקלה, משום “שהתאוה הבהמית לאכול בשר, כשהיתה מתגברת, לא היתה אז מבחנת בין בשר אדם לבהמה ..
לסיכום, פרשתנו, בדומה לפרשת “בראשית” שלפניה, מציגה יחס מורכב כלפי בעלי החיים: ה’ דואג להצלת כל המינים של בעלי החיים, ולאחר המבול כורת עימם ברית. לעומת זאת, פרשתנו כוללת גם את קורבנו של נח לה’ והיתר לאכילת בשר. ראינו שניתן לפרש את שני אלה כחלק ממסקנתו העגומה של ה’, שיצר לב האדם רע מנעוריו. שיצר לב האדם רע מנעוריו.
(ע”כ.בסיכום ??? – “מסקנתו העגומה של ה’, שיצר לב האדם רע מנעוריו”.מי אשם בזה ש”יצר לב האדם רע”???)
שוב הארכתי – בלי כוונה מראש, אז
שבת שלום
שבוע טוב
להת