לך לך – תש”פ

From:
Date: Sun, Nov 10, 2019 at 3:19 AM
‪Subject: לך לך, ויבחר לו, ואנא תלכי‬
To:
הערה – עקב שינויים גיאוגרפיים, תקלות תקשורת ותקלה במחשב שמחקה חלק ניכר ממה שכתבתי , הגליון יוצא לאור באיחור, מקוטע, משובש, ולא ערוך
ערב שבת שלום
פרשת לך לך
וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל-אַבְרָ֔ם לֶךְ-לְךָ֛

ה’ אומר (בהפתעה????) לאברם “ללכת…”  ואברם לא מגיב, לא שואל, למשל = “למה לעזוב את אבא שלי הזקן”? הרי אנו מצווים “כבד את אביך…”, אז הוא הולף בכיוון קרומית – מערבית (אולי היה לו GPS) ונגיע לארץ כנען, נעצר לפוש, אבל קודם כל הוא בונה מזבח.

ואנחנו בפרשה השלישית בתורה, וכבר חווינו הרבה  “מאמרות מהסוג של “ויאמר” X, Y, Z ( כאשר  X, Y ו Z = א-להים, ה’ א-להים, ה’),, מתחלפים ביניהם תכופות)

וכבר כתבתי על הנושא של “ויאמר…” או התקשורת האל-הית לםני שפתיים, אבל הנושא מאתגר ומפתה, אז אחזור עליו שוב.

נסכם אותם בקצרה – מתי, עם מי באיזה נושא ומה הייתה – אם הייתה תגובת השומע/ת כאשר X, Y או Z אומה לו/לה/להם משהו.

פרשתנו מתחילה ב – “ויאמר ה’, אל אברם…”  אבל כבר לפני 1948 + 75 שנה, א-להים, ה’ (או) -ה’ א-להים (ה-א להלן)  התחיל “לאמור”

כידוע א-להים (א- להלן)-.  ברא את עולמנו ב – 9+1 מאמרות

במשך ששה ימים ראשונים לבריאה א- אמר (ועשה) הרבה, למשל ביום השישי לבריאה

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֔ים נַֽעֲשֶׂ֥ה אָדָ֛ם…  וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים | אֶת-הָֽאָדָם֙..זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם

וַיֹּ֨אמֶר לָהֶ֜ם אֱלֹהִ֗ים פְּר֥וּ וּרְב֛וּ 

וַיֹּ֣אמֶר  אֱלֹהִ֗ים הִנֵּה֩ נָתַ֨תִּי לָכֶ֜ם  ….

א- אמר (למי???? לחלל בד”כ, ואין תגובות מילוליות) , יש רק בריאה, יצירה ועשייה

מאז “הוא” דיבר1אמר  ישירות אל יצוריו = יצורי אנוש – מספר פעמים

באותו יום שישי ???? (ואולי בתאריך יותר מאוחר לפי ספר היובלים הוא (תחת שם אחר = ה’-א) אומר לאדם, יותר נכון מצווה עליו  מה מותר ומה אסור לאכול. –

 וַיְצַו֙ יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֔ים עַל-הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵץ-הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל

 האם אדם הבין? לא בטוח.

יש לציין שחוה עדיין לא הייתה קיימת

אבל איכשהו – מתישהו, חוה דוקה כן הבינה קצת. מסתבר שלחוה, עוד לפני שטעמה מפרי עץ הדעת הותה לה קצת אינטליגנציה., כפי שניתן להבין מהדו-שיח בין הנחש וחוה. (אדם כנראה היה קצת יותר נאיבי, האישה אומרת לו לאכול אז הוא אוכל

(מעניין איפה היה אדם כאשר הנחש שוחח עם האישה???? משהו לעיון לסבב הבא בע”ה)

ואז אדם וחוה משחקים מחבואים עם ה’-א, , וה-א קורא לו , מנהל דו-שיח קטן עם אדם (האישה בהתחלה שותקת) נוזף בו באדם ומעניש אותו ואת אשתו

 כנאמר

 

וַיִּקְרָ֛א יְהֹוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים אֶל-הָֽאָדָ֑ם 

ש. וַיֹּ֥אמֶר ל֖וֹ אַיֶּֽכָּה:

וַיֹּ֕אמֶר אֶת-קֹֽלְךָ֥ שָׁמַ֖עְתִּי בַּגָּ֑ן וָֽאִירָ֛א כִּֽי-עֵירֹ֥ם אָנֹ֖כִי וָאֵֽחָבֵֽא: 

 וַיֹּ֕אמֶר מִ֚י הִגִּ֣יד לְךָ֔ כִּ֥י עֵירֹ֖ם אָ֑תָּה הֲמִן-הָעֵ֗ץ אֲשֶׁ֧ר צִוִּיתִ֛יךָ לְבִלְתִּ֥י אֲכָל-מִמֶּ֖נּוּ אָכָֽלְתָּ:

 וַיֹּ֖אמֶר הָֽאָדָ֑ם הָֽאִשָּׁה֙ אֲשֶׁ֣ר נָתַ֣תָּה עִמָּדִ֔י הִ֛וא נָֽתְנָה-לִּ֥י מִן-הָעֵ֖ץ וָֽאֹכֵֽל: 

 וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֧ה אֱלֹהִ֛ים לָֽאִשָּׁ֖ה מַה-זֹּ֣את עָשִׂ֑ית

 וַתֹּ֨אמֶר֙ הָֽאִשָּׁ֔ה הַנָּחָ֥שׁ הִשִּׁיאַ֖נִי וָֽאֹכֵֽל

  { וַיֹּ֩אמֶר֩ יְהֹוָ֨ה אֱלֹהִ֥ים | אֶל-הַנָּחָשׁ֘ כִּ֣י עָשִׂ֣יתָ זֹּאת֒ אָר֤וּר אַתָּה֙ 

 אֶל-הָֽאִשָּׁ֣ה אָמַ֗ר הַרְבָּ֤ה אַרְבֶּה֙ עִצְּבוֹנֵ֣ךְ וְהֵֽרֹנֵ֔ךְ בְּעֶ֖צֶב תֵּֽלְדִ֣י בָנִ֑ים וְאֶל-אִישֵׁךְ֙ תְּשׁ֣וּקָתֵ֔ךְ וְה֖וּא יִמְשָׁל-בָּֽךְ:

וּלְאָדָ֣ם אָמַ֗ר כִּ֣י-שָׁמַ֘עְתָּ֘ לְק֣וֹל אִשְׁתֶּ֒ךָ֒ וַתֹּ֨אכַל֙ מִן-הָעֵ֔ץ אֲשֶׁ֤ר צִוִּיתִ֨יךָ֙ לֵאמֹ֔ר לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ אֲרוּרָ֤ה הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲבוּרֶ֔ךָ בְּעִצָּבוֹן֙ תֹּֽאכֲלֶ֔נָּה כֹּ֖ל יְמֵ֥י חַיֶּֽיךָ 

יופי של רב-שיח, עם קצת המשך לא הכי נעים

וַיֹּ֣אמֶר | יְהֹוָ֣ה אֱלֹהִ֗ים הֵ֤ן הָֽאָדָם֙ הָיָה֙ כְּאַחַ֣ד מִמֶּ֔נּוּ לָדַ֖עַת טוֹב וָרָ֑ע וְעַתָּ֣ה | פֶּן-יִשְׁלַ֣ח יָד֗וֹ וְלָקַח֙ גַּ֚ם מֵעֵ֣ץ הַֽחַיִּ֔ים וְאָכַ֖ל וָחַ֥י לְעֹלָֽם: 

 וַֽיְשַׁלְּחֵ֛הוּ יְהֹוָ֥ה אֱלֹהִ֖ים מִגַּן-עֵ֑דֶן לַֽעֲבֹד֙ אֶת-הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר לֻקַּ֖ח מִשָּֽׁם: 

 וַיְגָ֖רֶשׁ אֶת-הָֽאָדָ֑ם וַיַּשְׁכֵּן֩ מִקֶּ֨דֶם

עברו כמה שנים,  נולדו לאדם וחוה 2 ילדים שקצת גדלו, הם= הילדים (כנראה שמעו מאביהם או אימם איך הם – ההורים הגיעו לעולם, אז שני הבנים החליטו לתת – כל  אחד לחוד, – לבוראהעולם  איזו מחמאה בצורת קורבן

ה’ מגלה העדפה (מסיבה לא ברורה) וכתוצאה קין רוצח את הבל אחיו, ואז יש לנו שוב דו-שיח

וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל-קָ֑יִן לָ֚מָּה חָ֣רָה לָ֔ךְ וְלָ֖מָּה נָֽפְל֥וּ פָנֶֽיךָ: {ז} הֲל֤וֹא אִם-תֵּיטִיב֙ שְׂאֵ֔ת….

(האם קין הבין את המסר????. כנראה שלא)

וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל-הֶ֣בֶל אָחִ֑יו… וַיָּ֥קָם קַ֛יִן אֶל-הֶ֥בֶל אָחִ֖יו וַיַּֽהַרְגֵֽהוּ: 

 וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ אֶל-קַ֔יִן אֵ֖י הֶ֣בֶל אָחִ֑יךָ 

וַיֹּ֨אמֶר֙ לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי הֲשֹׁמֵ֥ר אָחִ֖י אָנֹֽכִי: 

 וַיֹּ֖אמֶר מֶ֣ה עָשִׂ֑יתָ ק֚וֹל דְּמֵ֣י אָחִ֔יךָ צֹֽעֲקִ֥ים אֵלַ֖י מִן-הָֽאֲדָמָֽה: {יא} וְעַתָּ֖ה אָר֣וּר אָ֑תָּה מִן-הָֽאֲדָמָה֙… 

וַיֹּ֥אמֶר קַ֖יִן אֶל-יְהֹוָ֑ה גָּד֥וֹל עֲוֹנִ֖י מִנְּשֽׂוֹא:  הֵן֩ גֵּרַ֨שְׁתָּ אֹתִ֜י הַיּ֗וֹם מֵעַל֙ פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֔ה… וְהָיָ֥ה כָל-מֹֽצְאִ֖י יַֽהַרְגֵֽנִי: 

וַיֹּ֧אמֶר לוֹ יְהֹוָ֗ה לָכֵן֙ כָּל-הֹרֵ֣ג קַ֔יִן שִׁבְעָתַ֖יִם יֻקָּ֑ם וַיָּ֨שֶׂם יְהֹוָ֤ה לְקַ֨יִן֙ א֔וֹת …

 

 וקצת שקט בעולם ,עוברים כ – 1000 + שנה – ה’ מדבר לעצמו ובשנת 500 שנה (לערך) לחיי נח א-‘ אומר לנח

 וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים לְנֹ֗חַ קֵ֤ץ כָּל-בָּשָׂר֙ בָּ֣א לְפָנַ֔י…עֲשֵׂ֤ה לְךָ֙ תֵּבַ֣ת עֲצֵי-גֹ֔פֶר ..וַֽאֲנִ֗י הִנְנִי֩ מֵבִ֨יא אֶת-הַמַּבּ֥וּל .. וַֽהֲקִֽמֹתִ֥י אֶת-בְּרִיתִ֖י אִתָּ֑ךְ וּבָאתָ֙ אֶל-הַתֵּ֔בָה אַתָּ֕ה וּבָנֶי֛ךָ וְאִשְׁתְּךָ֥ וּנְשֵֽׁי-בָנֶי֖ךָ אִתָּֽךְ:..

 וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּ֠כֹ֠ל אֲשֶׁ֨ר צִוָּ֥ה אֹת֛וֹ אֱלֹהִ֖ים כֵּ֥ן עָשָֽׂה  …

ובהמשך

וַיֹּ֤אמֶר יְהֹוָה֙ לְנֹ֔חַ בֹּֽא-אַתָּ֥ה וְכָל-בֵּֽיתְךָ֖ אֶל-הַתֵּבָ֑ה כִּי-אֹֽתְךָ֥ רָאִ֛יתִי צַדִּ֥יק לְפָנַ֖י בַּדּ֥וֹר הַזֶּֽה: {ב} מִכֹּ֣ל | הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהוֹרָ֗ה תִּֽקַּח-לְךָ֛ שִׁבְעָ֥ה שִׁבְעָ֖ה אִ֣ישׁ וְאִשְׁתּ֑וֹ …

וַיַּ֖עַשׂ נֹ֑חַ כְּכֹ֥ל אֲשֶׁר-צִוָּ֖הוּ יְהֹוָֽה: {

הסיפור מוכר, נח שומע, שותק ועושה. לא כמו אדם ואשתו ששמעו ועשו ההיפך. ושנזכור, זו הייתה עשייה לא קלה. יורד המבול משמיד הכל)

 ואז חלק ב,

 וַיְדַבֵּ֥ר אֱלֹהִ֖ים אֶל-נֹ֥חַ לֵאמֹֽר:  צֵ֖א מִן-הַתֵּבָ֑ה אַתָּ֕ה וְאִשְׁתְּךָ֛ וּבָנֶ֥יךָ וּנְשֵֽׁי-בָנֶ֖יךָ אִתָּֽךְ:  כָּל-הַֽחַיָּ֨ה אֲשֶׁר-אִתְּךָ֜ …

וַיִּ֥בֶן נֹ֛חַ מִזְבֵּ֖חַ לַֽיהֹוָ֑ה וַיִּקַּ֞ח מִכֹּ֣ל | הַבְּהֵמָ֣ה הַטְּהֹרָ֗ה וּמִכֹּל֙ הָע֣וֹף הַטָּה֔וֹר וַיַּ֥עַל עֹלֹ֖ת בַּמִּזְבֵּֽחַ:וַיָּ֣רַח יְהֹוָה֘ אֶת-רֵ֣יחַ הַנִּיחֹ֒חַ֒ 

וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל-לִבּ֗וֹ לֹא-אֹ֠סִ֠ף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת-הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם ,,,

 וַיְבָ֣רֶךְ אֱלֹהִ֔ים אֶת-נֹ֖חַ וְאֶת-בָּנָ֑יו 

וַיֹּ֧אמֶר לָהֶ֛ם פְּר֥וּ וּרְב֖וּ וּמִלְא֥וּ אֶת-הָאָֽרֶץ:  וּמוֹרַֽאֲכֶ֤ם וְחִתְּכֶם֙ יִֽהְיֶ֔ה עַ֚ל כָּל-חַיַּ֣ת הָאָ֔רֶץ וְעַ֖ל כָּל-עוֹף הַשָּׁמָ֑יִם 

 וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל-נֹ֔חַ וְאֶל-בָּנָי֥ו אִתּ֖וֹ לֵאמֹֽר: {ט} וַֽאֲנִ֕י הִנְנִ֥י מֵקִ֛ים אֶת-בְּרִיתִ֖י אִתְּכֶ֑ם וְאֶת-זַֽרְעֲכֶ֖ם אַֽחֲרֵיכֶֽם: {י} וְאֵ֨ת כָּל-נֶ֤פֶשׁ הַֽחַיָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֔ם בָּע֧וֹף בַּבְּהֵמָ֛ה וּבְכָל-חַיַּ֥ת הָאָ֖רֶץ אִתְּכֶ֑ם ….

וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים זֹ֤את אוֹת-הַבְּרִית֙ אֲשֶׁר-אֲנִ֣י נֹתֵ֗ן בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֛ין כָּל-נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה אֲשֶׁ֣ר אִתְּכֶ֑ם לְדֹרֹ֖ת עוֹלָֽם: אֶת-קַשְׁתִּ֕י נָתַ֖תִּי בֶּֽעָנָ֑ן 

ושוב עוברות שנים – בהם יש איזו אמירה הקשורה למגדל בבל   וה’ שוב מדבר אל עצמו (ואולי לסובבים אותו) וורס את

וַיֵּ֣רֶד יְהֹוָ֔ה לִרְאֹ֥ת אֶת-הָעִ֖יר וְאֶת-הַמִּגְדָּ֑ל אֲשֶׁ֥ר בָּנ֖וּ בְּנֵ֥י הָֽאָדָֽם:

וַיֹּ֣אמֶר יְהֹוָ֗ה הֵ֣ן עַ֤ם אֶחָד֙ וְשָׂפָ֤ה אַחַת֙ לְכֻלָּ֔ם וְזֶ֖ה הַֽחִלָּ֣ם לַֽעֲשׂ֑וֹת וְעַתָּה֙ לֹֽא-יִבָּצֵ֣ר מֵהֶ֔ם כֹּ֛ל אֲשֶׁ֥ר יָֽזְמ֖וּ לַֽעֲשֽׂוֹת:  הָ֚בָה נֵֽרְדָ֔ה וְנָֽבְלָ֥ה שָׁ֖ם שְׂפָתָ֑ם…

(דורש עיון???)

ושוב שקט, עד שאברם חוגג את יום הולדתו ה – 75  ומה קורה

פסוקי התחלה

לְךָ֛ מֵֽאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל-הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ:

וְאֶֽעֶשְׂךָ֙ לְג֣וֹי גָּד֔וֹל וַֽאֲבָ֣רֶכְךָ֔ וַֽאֲגַדְּלָ֖ה שְׁמֶ֑ךָ וֶֽהְיֵ֖ה בְּרָכָֽה

 וַֽאֲבָֽרְכָה֙ מְבָ֣רֲכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָֽאֲדָמָֽה:

 וַיֵּ֣לֶךְ אַבְרָ֗ם כַּֽאֲשֶׁ֨ר דִּבֶּ֤ר אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה וַיֵּ֥לֶךְ אִתּ֖וֹ ל֑וֹט וְאַבְרָ֗ם בֶּן-חָמֵ֤שׁ שָׁנִים֙ וְשִׁבְעִ֣ים שָׁנָ֔ה בְּצֵאת֖וֹ מֵֽחָרָֽן:

 וַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת-שָׂרַ֨י אִשְׁתּ֜וֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִ֗יו וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת-הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂ֣וּ בְחָ֑רָן וַיֵּֽצְא֗וּ לָלֶ֨כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן:, וַיַּעֲבֹ֤ר אַבְרָם֙ בָּאָ֔רֶץ עַ֚ד מְק֣וֹם שְׁכֶ֔ם עַ֖ד אֵל֣וֹן מוֹרֶ֑ה וְהַֽכְּנַֽעֲנִ֖י אָ֥ז בָּאָֽרֶץ וַיֵּרָ֤א יְהֹוָה֙ אֶל-אַבְרָ֔ם וַיֹּ֕אמֶר לְזַ֨רְעֲךָ֔ אֶתֵּ֖ן אֶת-הָאָ֣רֶץ הַזֹּ֑את וַיִּ֤בֶן שָׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַֽיהֹוָ֖ה הַנִּרְאֶ֥ה אֵלָֽיו: 

וַיַּעְתֵּ֨ק מִשָּׁ֜ם הָהָ֗רָה מִקֶּ֛דֶם לְבֵית-אֵ֖ל וַיֵּ֣ט אָֽהֳלֹ֑ה בֵּית-אֵ֤ל מִיָּם֙ וְהָעַ֣י מִקֶּ֔דֶם וַיִּֽבֶן-שָׁ֤ם מִזְבֵּ֨חַ֙ לַֽיהֹוָ֔ה וַיִּקְרָ֖א בְּשֵׁ֥ם יְהֹוָֽה וַיִּסַּ֣ע אַבְרָ֔ם הָל֥וֹךְ וְנָס֖וֹעַ הַנֶּֽגְבָּה:   

אברם שומע (קול???) ועושה, קם לוקח חלק משפחתו, עוזב את אביו (וחלק אחר ממשפחתו והולך)

נשאלות שאילות

  1. א-להים או ה-א בורא את אדם וחוה, ש הסבר דחוק לאיזו מטרה – להיות גננים בגן-עדן
  2. ה’ בוחר בנח – למה “אותך ראיתי איש
  3. ה’ אומר לאברם… למה דוקא לאברם,  עוד לא יןדעים. להלן נראה שאברם (בדרך כלל, חוף מ ????) מתנהג די יפה

טוב להיזכר, מתי ועם/אל  מי ה’, ה’-א או א דיבר, מי ענה ומי לא, אבל אחזור לפרשתנו

עיוים קודמים

– פרשת לך לך – תשע”ד
http://toratami.com/?p=57

לך פרשת לך לך – תשע”ה
http://toratami.com/?p=262
(על – מסע מזבחות, הבטחות, מלחמת אברם)

פרשת לך לך – תשע”ו
http://toratami.com/?p=466
(על – אנשי סדום רעים וחטאים, ויבא הפליט. ויאמר לה מלאך ה’, ונתתיך לגויים)

פרשת לך לך – תשע”ז
http://toratami.com/?p=672
(על: הגירת תרח ואברהם, לאברם היטיב בעבורה, רכוש אברם, דבר ה’ …במחזה, בא נא אל שפחתי,… איבנה, חמסי עליך)

פרשת לך לך – תשע”ח
http://toratami.com/?p=857

פרשת לך לך – תשע”ט

http://toratami.com/?p=1087

 (על:

למעוניינים/ות בניונים נוספים, מתוצרת אוניברסיטת בר-אילן, ניתן לעיין ולבחור מהאוסף ב –

https://www1.biu.ac.il/Bereshit/LechLecha

פסוקים נבחרים

וְלֹ֥א יָֽכְל֖וּ לָשֶׁ֥בֶת יַחְדָּֽו

 מה קורה כאן? ]וליטיקה משפחתית של קרובי משפחה עשירים?

מתוך

http://www.bat-kol.org/tag/%D7%9C%D7%A9%D7%91%D7%AA-%D7%99%D7%97%D7%93%D7%99%D7%95/

הרבה שאלות יש לי על פסוק זה,

על מה רבו, מה היה תוכן המריבה?

מדוע חזר המחבר על המילים ‘לשבת יחדיו’?

מדוע המילה נשא מופיעה בלשון זכר, הרי ארץ היא נקבה?

וגם מדוע כעת לא מסתדרים, דווקא כאשר פוקדת אותם רווחה כלכלית?

הרבה ניתן ללמוד מפסוק זה, על מריבות בין קרובי משפחה, על הרווחה הכלכלית והעושר שמביאים לסכסוך, ולמה הארץ לא נושאת אותנו.

אלא שתוך כדי קריאת הפסוק שאלתי את עצמי מדוע חוזרת התורה על 2 המילים ‘לשבת יחדיו’? הרי הבנו מחלקו הראשון של הפסוק שהארץ לא נשאה אותם יחד.

וחשבתי כי החלק הראשון של הפסוק מדבר על תיאור המציאות ואילו החלק השני מסביר איך נקלעו לאותה מציאות.

ואולי לא נתן להם ליבם, לא נשאם ליבם לשבת יחדיו. כי כאשר יש הסכמה על האידיאולוגיה, על הקונספט, אפשר להסתדר גם עם המחלוקות הקטנות, עם אי ההסכמה, עם חילוקי הדעות, עם השונות. והאמת היא שלפעמים רק כאשר יושבים ונחים, צפות המחלוקות, רק בשבת בשעה שאנו יחדיו עולות ומועצמות אי ההסכמות שנבלעו במהלך השבוע.

אז אולי מה שהתורה כאן מבקשת מאתנו שגם בשבת נהיה יחדיו, גם כאשר ננוח, נשב, נשבות, גם כאשר אנו מתרחקים מהעבודה, מהעיסוקים, גם כאשר אנו זה עם זה, נהיה יחד

 (ע”כ)

וַיָּ֨רֶק אֶת-חֲנִיכָ֜יו

אוסף מדרשים נאה מתוך –

www.daat.ac.il/daat/tanach/raba1/43.htm

….

ב [אברהם ואליעזר יוצאים להציל את לוט]

וישמע אברם כי נשבה אחיו הה”ד (ישעיה לג): אוטם אזנו משמוע דמים.

וירק את חניכיו

רבי יהודה ור’ נחמיה, ר’ יהודה אומר: הן הוריקו פנים, כנגד אברהם.
אמרו: ה’ מלכים לא יכלו לעמוד בהם, ואנו יכולים לעמוד בהם?!
רבי נחמיה אמר: אברהם הוריק פנים כנגדן.
אמר: אצא ואפול על קדוש שמו של מקום!

אבא בר זבדא אמר: בכלי זיין הוריקן, היך מה דאת אמר (תהלים לה): והרק חנית וסגור לקראת רודפי.

אמר רבי שמעון בן לקיש: באבנים טובות ומרגליות הוריקן, היך מה דאת אמר (תהלים סה): ואברותיה בירקרק חרוץ.

רבי לוי אמר: בפרשת שוטרים הוריקן, היך מה דאת אמר: (דברים כ) מי האיש הירא ורך הלבב, ילך וישוב לביתו.

חניכיו, בעלי חניכתו. שמם אברם, כשמו.

שמנה עשר ושלוש מאות

ריש לקיש בשם בר קפרא: אליעזר לבדו היה, מנין אליעזר, י”ח וג’ מאות.

וירדוף עד דן, שם עבודת כוכבים היא, ומכה מלפניה ומאחריה.
מכה מלפניה, וירדוף עד דן.
ומכה מאחריה (ירמיה ח): מדן נשמע נחרת סוסיו:

ג [הנסים שנעשו לאברהם באותו לילה סימן לדורות]

ויחלק עליהם לילה
רבי בנימין בר יפת משם ר’ יונתן: הלילה נחלק מאיליו.

ורבנן אמרי: יוצרו חלקו.
אמר הקב”ה: אביהם פעל עמי בחצי הלילה, אף אני פועל עם בניו בחצי הלילה.
ואימתי?

במצרים, שנאמר (שמות יב): ויהי בחצי הלילה, וה’ הכה כל בכור וגו’.

אמר רבי תנחומא: אית דמפקין לישנא אחרינא.
אמר הקדוש ברוך הוא: אביהם יצא בחצי הלילה, אף אני אצא עם בניו בחצי הלילה, שנאמר (שם): כה אמר ה’ כחצות הלילה אני יוצא.

ויכם וירדפם, וכי יש אדם רודף הרוגים?!
אמר רבי פנחס: רודפיו של אבינו אברהם הרוגים היו, שנאמר (תהלים סט): כי אתה אשר הכית רדפו, הה”ד (ישעיה מא): מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו.
מי הוא זה שהעיר לבם של מזרחיים, שיבואו ויפלו ביד אברהם, צדק יקראהו לרגלו חי העולמים, שהיה מאיר לו בכל מקום שהיה הולך.

אמר רבי ברכיה: מזל צדק היה מאיר לו.

אמר ר’ ראובן: צדקה היתה צווחת ואומרת: אם אין אברהם, אין מי יעשה אותי, הה”ד (שם) יתן לפניו גוים ומלכים ירד.

רבי יהודה ור’ נחמיה, ר’ יהודה אמר: אברהם היה משליך עליהם עפר, והוא נעשה חרבות קש ונעשה חצים.
ורבי נחמיה אמר: יתן עפר לא נאמר אלא, כעפר. הן היו משליכים חרבות על אברהם, ונעשין עפר חצים, והן נעשים קש, הה”ד (שם מא): ירדפם יעבור שלום.

רבי לוי בשם רבי יוסי בר זמרא: פסיעותיו של אבינו אברהם היו, שלוש מילין.

ר’ יודן בר רבי סימון אמר: מיל, שנאמר (שם) אורח ברגליו לא יבא.

ר’ נחמיה אמר בשם רבי אבהו: לא נתאבקו רגליהן, אלא כזה שהוא הולך מביתו לבית הכנסת:

ד [אברהם משיב את הרכוש]

וישב את כל הרכוש וגם את לוט וגו’
רבי יודן אמר: אנשים ונשים השיב, וטף לא החזיר.
עמדו ונתגיירו וגדרו ערות אבותיהם, הה”ד (יחזקאל ז) והבאתי רעי גוים.

(ע”כ. מומלץ

עקב בעיותי הגליון לא גמור

שבת שלום

שבוע טוב

להת

Leave a Reply