Torat Ami

לאמור: ישנה מצווה מיוחדת על כל איש ואיש לכתוב ספר תורה לעצמו )אולי הרמב”ם כפל את המילה כדי להוציא את האישה(.]3[ דעה זו התקבלה
ע”י רוב רובם של מוני המצוות שבאו אחריו, כגון בעל ספר החינוך,]4[ בעל הסמ”ג]5[ ובעל הסמ”ק,]6[ ובידי הפוסקים הדגולים, כבעל הטורים
ור’ יוסף קארו בשולחן ערוך.]7[

לעומת האסכולה הזאת נמצאת שיטת הבה”ג ובעקבותיו רב סעדיה גאון ואחריהם ר’ חפץ בן יצליח במניין המצוות שלהם. על פי שיטה זו, כתיבת
ספר תורה מוטלת על היחיד, ולפיכך היא לא נמנית במניין המצוות המוטל על כל אחד ואחד. ברם לדברי האסכולה, כתיבת התורה היא חובה ציבורית,
ובה”ג מונה את המצווה בין “הפרשיות, חקים ומשפטים המסורים לציבור.” הוא כותב בצורה סתומה: “פרשת אבנים גדולות”.]8[ רס”ג קיבל את דעתו
של בה”ג, וגם הוא מונה את המצווה בין “ששים וחמש פרשיות, חוקים ומשפטים להם נקראו.” גם הוא מעיד: “לכתוב תורתי על אבנים.”]9[ מדבריהם
יוצא, שכתיבת התורה היא מצווה ציבורית המוטלת על כנסת ישראל והמתבצעת לא בכתיבתה על קלף, אלא על אבנים, כפי שנאמר בדברים )כז ח(: “וכתבת
על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב.” (ע”כ. מומלץ)