קדושים – תשע”ט




From: 
Date: Sun, May 5, 2019 at 3:55 AM
‪Subject: קדושים תהיו…. וכי תבאו….. ולא תלכו‬
To:


הארה

השבת קוראים בישראל את פרשת קדושים.  מחוץ לישראל קוראים את פרשת אחרי מות. אז ליושבי ארץ הקודש יישלח גליון פרשת קדושים, וכדי שלא אתבלבל, וליושבי הגולה אין זה חשוב (חושבני) לקבל את הפרשה השבועית שבוע או מספר ימים קודם לכן, אז אוסיף להם את גליון פרשת קדושים, בע”ה אמשיך לשלח את הגליון לפי הנהוג בישראל.

הערה

.עקב שינויים שונים ותקלות שונות הגליון הנוכחי יוצא לאור בלתי גמור ובלתי ערוך כיאות – לצערי. מומלץ לקוראים/ות לעיין בגליונות קודמים. 

עיונים קודמים

תשע”ד – קדושים
http://toratami.com/?p=135

תשע”ה אחרי  מות + קדושים)
 http://toratami.com/?p=379
 (על אי הסדר במצוות ובסיפורים, מספר הכהנים הגדולים ששירתו בבתי המקדש, בזאת יבא אהרן, ואיש אשר ישחט… מחוץ למחנה, גילוי עריות, שמירת מגע, הנותן מזרעו למולך, שפחה חרופה)

קדושים  —-תשע”ו
http://toratami.com/?p=565

(על: מצוות -חוקים משפטים, קדוש-קדש/ה, לא תלך רכיל, לא תעמד על דם רעך, לא תתן מזרעך למולך, …. פני באיש ההוא, ולא תקיא הארץ אתכם, והייתם לי קדושים… ואבדיל אתכם)

אחרי מות + קדושים תשע”ז
http://toratami.com/?p=763  

(על: אחרי מות קדושים אמור, … בזאת יבא אהרן, דיון קבוצתי, ויצא אל המזבח, השעירים, מצוות בפרת קדושים, איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי…, ואת מקורה הערה, נידה, איסור נגע)


 פרשות אחרי מות + קדושים, – תשע”ח
http://toratami.com/?p=981  

(על: ויהי אחרי מות… בזאת יבוא אהרן, 

פסוקים מההפטרה

נא לעיין בגליון מלפני שנה ב –
http://toratami.com/?p=981   
 

הקדמה כללית

שש הפרשות הראשונות בחומש ויקרא עסקו בעיקר בתפקידי הכהנים. אמנם החומש מתחיל בדיבור אל בני ישראל אבל מיד נכנס הכהן לבצע את התהליך הקדוש   

קְרָ֖א אֶל-מֹשֶׁ֑ה וַיְדַבֵּ֤ר יְהוָֹה֙ אֵלָ֔יו מֵאֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד לֵאמֹֽר: {ב} דַּבֵּ֞ר אֶל-בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ וְאָֽמַרְתָּ֣ אֲלֵהֶ֔ם אָדָ֗ם כִּֽי-יַקְרִ֥יב מִכֶּ֛ם קָרְבָּ֖ן …. אֶל-פֶּ֜תַח אֹ֤הֶל מוֹעֵד֙ יַקְרִ֣יב אֹת֔וֹ ….וְשָׁחַ֛ט אֶת-בֶּ֥ן הַבָּקָ֖ר לִפְנֵ֣י יְהוָֹ֑ה וְ֠הִקְרִ֠יבוּ בְּנֵ֨י אַֽהֲרֹ֤ן הַכֹּֽהֲנִים֙


בפרשה השנייה

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָֹ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר: {ב} צַ֤ו אֶֽת-אַֽהֲרֹן֙ וְאֶת-בָּנָ֣יו……וְלָבַ֨שׁ הַכֹּהֵ֜ן מִדּ֣וֹ בַ֗ד וּמִֽכְנְסֵי-בַד֘ יִלְבַּ֣שׁ עַל-בְּשָׂרוֹ֒ וְהֵרִ֣ים אֶת-הַדֶּ֗שֶׁן

והפרשה השלישית

 וַֽיְהִי֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁמִינִ֔י קָרָ֣א מֹשֶׁ֔ה לְאַֽהֲרֹ֖ן וּלְבָנָ֑יו וּלְזִקְנֵ֖י יִשְׂרָאֵֽל: {ב} וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל-אַֽהֲרֹ֗ן קַח-לְ֠ךָ֠ עֵ֣גֶל בֶּן-בָּקָ֧ר לְחַטָּ֛את וְאַ֥יִל לְעֹלָ֖ה תְּמִימִ֑ם וְהַקְרֵ֖ב

הפרשה הרביעית

 דַּבֵּ֞ר אֶל-בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר אִשָּׁה֙ כִּ֣י תַזְרִ֔יעַ…וּבִמְלֹ֣את | יְמֵ֣י טָֽהֳרָ֗הּ לְבֵן֘ א֣וֹ לְבַת֒ תָּבִ֞יא כֶּ֤בֶשׂ בֶּן-שְׁנָתוֹ֙ לְעֹלָ֔ה וּבֶן-יוֹנָ֥ה אוֹ-תֹ֖ר לְחַטָּ֑את אֶל-פֶּ֥תַח אֹֽהֶל-מוֹעֵ֖ד אֶל-הַכֹּהֵֽן: ….. וְכִפֶּ֥ר עָלֶ֛יהָ הַכֹּהֵ֖ן וְטָהֵֽרָה: 

הפרשה החמישית

 זֹ֤את תִּֽהְיֶה֙ תּוֹרַ֣ת הַמְּצֹרָ֔ע בְּי֖וֹם טָֽהֳרָת֑וֹ וְהוּבָ֖א אֶל-הַכֹּהֵֽן: 

הפרשה השישית

 וַיְדַבֵּ֤ר יְהוָֹה֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה אַֽחֲרֵ֣י מוֹת שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י אַֽהֲרֹ֑ן … וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל-מֹשֶׁ֗ה דַּבֵּר֘ אֶל-אַֽהֲרֹ֣ן אָחִ֒יךָ֒

ופרשתנו – הפרשה השביעית

וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָֹ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:  {ב}דַּבֵּ֞ר אֶל-כָּל-עֲדַ֧ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָֽמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדשִׁ֣ים תִּֽהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י

אין אהרן, אין בניו וכנראה שהכהן “יוק”. הכהן בכלל לא נזכר בפרשתנו. מה קרה? האם אנחנו עדיין בספר “תורת כהנים” (על הפרשה להלן) האם זה חשוב? 

(ואולי כל הפרשה הזו נכתבה לפני שאהרן, בניו, צאצאיו וכל שבט לוי השתלטו על 12 השבטים והפכו לברי הסמכא ולמתקשרים – דרך הקורבנות ובכלל בין האנשים “החוטאים,” היולדות (שלפי חז:לינו חטאו בזה כשנשבעו, אחרי הלידה – שיותר לא יקיימו יחסי מין עם בעליהן????) , המצורעים, הנזירים וכו’ לבין ה’ הכח העליון שברצותו מכבר, ברצתו הורג וברצותו מתעלם וכו’ וכו’)

פסוקי השבוע

וְאָֽהַבְתָּ֥ לְרֵֽעֲךָ֖ כָּמ֑וֹךָ
 וַֽאֲנִ֗י אֶתֵּ֤ן אֶת-פָּנַי֙
וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר ישכב


ערב שבת שלום

פתיחה

כמוזכר בעיונים קודמים, לקורא האובייקטיבי קשה להתייחס לפרשה. קשה לענות על השאילה “מה הייתה מטרת העורך”? “למה התכוון המשורר?” כי הפרשה מכילה מצוות רבות ושונות אבל ללא סדר כלשהו. (נראה לי שהמצוות הוכללו במקומם בפרשה, ללא תשומת של העורך למטרה כל שהיא. יש להניח שמישהו, למשל כהן “קדוש” החליט עשה תמצית לא מסודרת של מצוות, כתב או הכתיב והעורך החליט לקחת משהו מן המוכן ו”דחף את זה בן “אחרי מות שני בני אהרן” ל”אמור אל הכהנים בני אהרן”.)


אז היות והתורה קדושה – מנשקים אותה, מגביהים אותה, לומדים אותה, מנתחים כל מילה ואות לרוחב ולעומק וכו’ וכו’, אז בעלי האמונה יודעים היטב איך להתייחס לתורה.כך גם לציוויי הפרשה, כלומר מי שמקיים כמו ש”צריך” (לפי הבנת ודרישות חז”ל) את ציוויי הפרשה יהיה קדוש,, ורוב פרשנינו מתפלספים סביב הרעיון הזה שכורך את קיום המצוות בקדושה. ובעצם מה זה אומר להיות “קדושים”?  לנשק כל מי שמקיים את המצוות שבפרשתנו?  תמיהתני. וגם אני מתפלסף, כי בעצם לפי פשוטו אין מה לומר. כי לדוגמה – צירוף שתי המצוות בפסוק אחד “איש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו” סתם מבלבל. (אותי, וכל התפלספות כלשהי לא תעזור)וכך גם הדרישה בפסוקי הפתיחה


ועוד דוגמה, מתוך

http://heled123.org.il/%D7%95%
D7%99%D7%A7%D7%A8%D7%90/%D7%
A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%A7%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%9D/
 

 .. לכל עם יש חזון, יש תכלית. ומה התכלית של עם-ישראל שנבחר על-ידי ה’? “קדושים תהיו כי קדוש אני ה’ אלוהיכם”. פרשת קדושים פותחת בציווי לבני ישראל: “קדושים תהיו כי קדוש אני”! ה’ אומר לעם שלו שהוא מצפה שהם יהיו אנשים קדושים

אז מה זה אומר? האם אנחנו מבינים מה זה אומר להיות קדושים? נראה שה’ סומך על בני ישראל שימלאו את שליחותם בעולם, וכמו שהוא עצמו קדוש כך גם עמו ישראל צריך להיות קדושים.


אז מהי קדושה? מה הופך אדם לקדוש? מה מצופה מאתנו בתכל’ס?


הפרשה לא נותנת לנו תשובה ישירה לשאלה הזאת. במקום להגדיר לנו מה הופך אדם ועם לקדושים, מפרטת הפרשה רשימה ארוכה של חוקים ומצוות, שחלקן קשורות לנושאים חברתיים שבין אדם לחברו וחלקן לנושאים שבין אדם לאלוהיו.


בין הנושאים המוזכרים תוכלו למצוא למשל את המצווה לכבד את ההורים, שמירת שבת, איסור עבודה זרה, צדקה – מתנות עניים, איסור גניבה, איסור לשקר, איסור לעשוק שכר, איסור לקלל חרש, איסור להכשיל עיוור, החובה לשפוט בצדק, איסור לרכל, איסור לשנוא, איסור נקמה, כבוד לזקן, חיוב למסחר הוגן, קדושת המשפחה.


התורה אמנם לא הסבירה לנו במפורש איך הופכים לקדושים, אבל אפשר להניח שהכוונה היא שבמילוי מצוות אלה נעשה אדם קדוש יותר, ומתקרב למידותיו של ה’.(ע”כ. אני קורא את זה לעיל ואני עוד יותר נבוך. אבל בכתיבתי, אינני נוהג להביע ביקורת ו/או להיכנס לדיון  עם פרשנינו. יש פרשה שמתחילה ב –


וַיְדַבֵּ֥ר יְהוָֹ֖ה אֶל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:  {ב}דַּבֵּ֞ר אֶל-כָּל-עֲדַ֧ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֛ל וְאָֽמַרְתָּ֥ אֲלֵהֶ֖ם קְדשִׁ֣ים תִּֽהְי֑וּ כִּ֣י קָד֔וֹשׁ אֲנִ֖י יְהוָֹ֥ה אֱלֹֽהֵיכֶֽם:  {ג}אִ֣ישׁ אִמּ֤וֹ וְאָבִיו֙ תִּירָ֔אוּ 

ואחרי קטע ארוך שחוזר ארוכות על איסורי גילוי עריות וממשיך בציווי להבדיל בין בהמה ועוף טהורים לבהמה ועוף טמאים (מבלי להינס לפרטים)


וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת-דֹּ֣דָת֔וֹ עֶרְוַ֥ת דֹּד֖וֹ גִּלָּ֑ה חֶטְאָ֥ם יִשָּׂ֖אוּ עֲרִירִ֥ים יָמֻֽתוּ:  {כא}וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִקַּ֛ח אֶת-אֵ֥שֶׁת אָחִ֖יו נִדָּ֣ה הִ֑וא עֶרְוַ֥ת אָחִ֛יו גִּלָּ֖ה עֲרִירִ֥ים יִֽהְיֽוּ:  {כב}וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת-כָּל-חֻקֹּתַי֙ וְאֶת-כָּל-מִשְׁפָּטַ֔י וַֽעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹֽא-תָקִ֤יא אֶתְכֶם֙ הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֜י מֵבִ֥יא אֶתְכֶ֛ם שָׁ֖מָּה לָשֶׁ֥בֶת בָּֽהּ:  {כג}  וְלֹ֤א תֵֽלְכוּ֙ בְּחֻקֹּ֣ת הַגּ֔וֹי אֲשֶׁר-אֲנִ֥י מְשַׁלֵּ֖חַ מִפְּנֵיכֶ֑ם כִּ֤י אֶת-כָּל-אֵ֨לֶּה֙ עָשׂ֔וּ וָֽאָקֻ֖ץ בָּֽם:  {כד}וָֽאֹמַ֣ר לָכֶ֗ם אַתֶּם֘ תִּֽירְשׁ֣וּ אֶת-אַדְמָתָם֒ וַֽאֲנִ֞י אֶתְּנֶ֤נָּה לָכֶם֙ לָרֶ֣שֶׁת אֹתָ֔הּ אֶ֛רֶץ זָבַ֥ת חָלָ֖ב וּדְבָ֑שׁ אֲנִי֙ יְהוָֹ֣ה אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁר-הִבְדַּ֥לְתִּי אֶתְכֶ֖ם מִן-הָֽעַמִּֽים:  {כה}  וְהִבְדַּלְתֶּ֞ם בֵּין-הַבְּהֵמָ֤ה הַטְּהֹרָה֙ לַטְּמֵאָ֔ה וּבֵין-הָע֥וֹף הַטָּמֵ֖א לַטָּהֹ֑ר וְלֹֽא-תְשַׁקְּצ֨וּ אֶת-נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֜ם בַּבְּהֵמָ֣ה וּבָע֗וֹף וּבְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְמֹ֣שׂ הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר-הִבְדַּ֥לְתִּי לָכֶ֖ם לְטַמֵּֽא: 

ו(כמעט) מסתיים בדרישה

 {כו}וִהְיִ֤יתֶם לִי֙ קְדשִׁ֔ים כִּ֥י קָד֖וֹשׁ אֲנִ֣י יְהוָֹ֑ה וָֽאַבְדִּ֥ל אֶתְכֶ֛ם מִן-הָֽעַמִּ֖ים לִהְי֥וֹת לִֽי:

אלא שאיכשהו מתווסף לו פסוק  (לא לעניין) לסיום הפרשה

  {כז}וְאִ֣ישׁ אֽוֹ-אִשָּׁ֗ה כִּי-יִֽהְיֶ֨ה בָהֶ֥ם א֛וֹב א֥וֹ יִדְּעֹנִ֖י מ֣וֹת יוּמָ֑תוּ בָּאֶ֛בֶן יִרְגְּמ֥וּ אֹתָ֖ם דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם:

(אז אני מבולבל)

ועוד יותר מבלבל (אותי) – בפרשתנו כתוב בפירוש

וְעֶרְוַ֨ת אֲח֧וֹת אִמְּךָ֛ וַֽאֲח֥וֹת אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה כִּ֧י אֶת-שְׁאֵר֛וֹ הֶֽעֱרָ֖ה עֲוֹנָ֥ם יִשָּֽׂאוּ:  {כ}וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת-דֹּ֣דָת֔וֹ עֶרְוַ֥ת דֹּד֖וֹ גִּלָּ֑ה חֶטְאָ֥ם יִשָּׂ֖אוּ עֲרִירִ֥ים יָמֻֽתוּ: 

וכידוע לנו – לפי מה שכתוב וקראנו לפני מספר חודשים בפרשת וארא

 וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה

לפי פרשתנו העניין הוא פשוט מי ששוכב עם דודתו = “חוטא”, והוא ימות ערירי. והנה עמרם החוטא הוליד שני בנים שזכו תהילת עולם ביהדות!!!!
והרי לפי פרשתנו עמרם היה צריך להיות ערירי, אבל קרה ההיפך !!!!!! בשביל מה בכלל היה חשוב לומר “את יוכבד דודתו”?
אז מה יש לנו לחשוב – מי שכתב את פרשת קדושים לא ידע את מה שהיה כתוב בפרש וארא ???????????????????????????? או שלא היה איכפת לו? מה תורתנו הקדושה רוצה ללמדנו? האם חז”לינו טמנו את ראשם בחול? כבר עיינתי בנושא המוזר הזה בעבר. אז אעזוב אותו כרגע.
(ולדעתי זה רק מה שמחזק את הרעיון שלי – התורה נכתבה בחפזון גדול ותחת לחץ. ואולי אפילו במחתרת. העורך (אולי שפן הסופר וחלקיהו הכהן ואולי אחרי כן עזרא הכהן/הסופר, ערכו מען אנתלוגיה של סיפורים, ציוויים, תוכחות, לא שמו לב לפרטים. העורך היה תפוס בעריכה לשונית, ולא שם לב לסתירות ולבעיות, ועד שהתחילו לשים לב, היה מאוחר , וזהו)

נושאים ופסוקים לעיון נוסף

1. גילוי עריות

למעיינים “האובייקטיביים” נראה שלעורך חומש ויקרא, היתה אובססיביות חמורה לטיפול הנדרש בשטח של הקשר בין שני המינים. הפירוט הנרחב לכל היחסים האסורים בין איש לאישה עלול לעורר חששות לגבי מה שהיה במוחו של העורך
הנושא תפס פרק נרחב לפני שבוע  – פרק יח

 אִ֥ישׁ אִישׁ֙ אֶל-כָּל-שְׁאֵ֣ר בְּשָׂר֔וֹ לֹ֥א תִקְרְב֖וּ לְגַלּ֣וֹת עֶרְוָ֑ה אֲנִ֖י יְהוָֹֽה: (ס) {ז} עֶרְוַ֥ת אָבִ֛יךָ וְעֶרְוַ֥ת אִמְּךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה אִמְּךָ֣ הִ֔וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ: (ס) {ח} עֶרְוַ֥ת אֵֽשֶׁת-אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה עֶרְוַ֥ת אָבִ֖יךָ הִֽוא: (ס) {ט} עֶרְוַ֨ת אֲחֽוֹתְךָ֤ בַת-אָבִ֨יךָ֙ א֣וֹ בַת-אִמֶּ֔ךָ מוֹלֶ֣דֶת בַּ֔יִת א֖וֹ מוֹלֶ֣דֶת ח֑וּץ לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽן: (ס) {י} עֶרְוַ֤ת בַּת-בִּנְךָ֙ א֣וֹ בַֽת-בִּתְּךָ֔ לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָ֑ן כִּ֥י עֶרְוָֽתְךָ֖ הֵֽנָּה: (ס) {יא} עֶרְוַ֨ת בַּת-אֵשֶׁ֤ת אָבִ֨יךָ֙ מוֹלֶ֣דֶת אָבִ֔יךָ אֲחֽוֹתְךָ֖ הִ֑וא לֹ֥א תְגַלֶּ֖ה עֶרְוָתָֽהּ: (ס) {יב} עֶרְוַ֥ת אֲחוֹת-אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה שְׁאֵ֥ר אָבִ֖יךָ הִֽוא: (ס) {יג} עֶרְוַ֥ת אֲחוֹת-אִמְּךָ֖ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה כִּֽי-שְׁאֵ֥ר אִמְּךָ֖ הִֽוא: 

והשבוע פרק כ’

וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִנְאַף֙ אֶת-אֵ֣שֶׁת אִ֔ישׁ אֲשֶׁ֥ר יִנְאַ֖ף אֶת-אֵ֣שֶׁת רֵעֵ֑הוּ מוֹת-יוּמַ֥ת הַנֹּאֵ֖ף וְהַנֹּאָֽפֶת:  {יא}וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת-אֵ֣שֶׁת אָבִ֔יו עֶרְוַ֥ת אָבִ֖יו גִּלָּ֑ה מוֹת-יֽוּמְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם:  {יב}וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת-כַּלָּת֔וֹ מ֥וֹת יֽוּמְת֖וּ שְׁנֵיהֶ֑ם תֶּ֥בֶל עָשׂ֖וּ דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם:  {יג}וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִשְׁכַּ֤ב אֶת-זָכָר֙ מִשְׁכְּבֵ֣י אִשָּׁ֔ה תּֽוֹעֵבָ֥ה עָשׂ֖וּ שְׁנֵיהֶ֑ם מ֥וֹת יוּמָ֖תוּ דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם:  {יד}וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִקַּ֧ח אֶת-אִשָּׁ֛ה וְאֶת-אִמָּ֖הּ זִמָּ֣ה הִ֑וא בָּאֵ֞שׁ יִשְׂרְפ֤וּ אֹתוֹ֙ וְאֶתְהֶ֔ן וְלֹא-תִֽהְיֶ֥ה זִמָּ֖ה בְּתֽוֹכֲכֶֽם:  {טו}וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֨ר יִתֵּ֧ן שְׁכָבְתּ֛וֹ בִּבְהֵמָ֖ה מ֣וֹת יוּמָ֑ת וְאֶת-הַבְּהֵמָ֖ה תַּֽהֲרֹֽגוּ:  {טז}וְאִשָּׁ֗ה אֲשֶׁ֨ר תִּקְרַ֤ב אֶל-כָּל-בְּהֵמָה֙ לְרִבְעָ֣ה אֹתָ֔הּ וְהָֽרַגְתָּ֥ אֶת-הָֽאִשָּׁ֖ה וְאֶת-הַבְּהֵמָ֑ה מ֥וֹת יוּמָ֖תוּ דְּמֵיהֶ֥ם בָּֽם:  {יז}וְאִ֣ישׁ אֲשֶׁר-יִקַּ֣ח אֶת-אֲחֹת֡וֹ בַּת-אָבִ֣יו א֣וֹ בַת-אִ֠מּוֹ וְרָאָ֨ה אֶת-עֶרְוָתָ֜הּ וְהִ֨יא-תִרְאֶ֤ה אֶת-עֶרְוָתוֹ֙ חֶ֣סֶד ה֔וּא וְנִ֨כְרְת֔וּ לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י עַמָּ֑ם עֶרְוַ֧ת אֲחֹת֛וֹ גִּלָּ֖ה עֲוֹנ֥וֹ יִשָּֽׂא:  {יח}וְ֠אִישׁ אֲשֶׁר-יִשְׁכַּ֨ב אֶת-אִשָּׁ֜ה דָּוָ֗ה וְגִלָּ֤ה אֶת-עֶרְוָתָהּ֙ אֶת-מְקֹרָ֣הּ הֶֽעֱרָ֔ה וְהִ֕וא גִּלְּתָ֖ה אֶת-מְק֣וֹר דָּמֶ֑יהָ וְנִכְרְת֥וּ שְׁנֵיהֶ֖ם מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽם:  {יט}וְעֶרְוַ֨ת אֲח֧וֹת אִמְּךָ֛ וַֽאֲח֥וֹת אָבִ֖יךָ לֹ֣א תְגַלֵּ֑ה כִּ֧י אֶת-שְׁאֵר֛וֹ הֶֽעֱרָ֖ה עֲוֹנָ֥ם יִשָּֽׂאוּ:  {כ}וְאִ֗ישׁ אֲשֶׁ֤ר יִשְׁכַּב֙ אֶת-דֹּ֣דָת֔וֹ עֶרְוַ֥ת דֹּד֖וֹ גִּלָּ֑ה חֶטְאָ֥ם יִשָּׂ֖אוּ עֲרִירִ֥ים יָמֻֽתוּ:


(קצת משעמם לקריאה, אולי לא לאלה עם ראש כחול, אבל ברור ליודעי דבר פעם אחת נכתב לאזהרה, ופעם אחת לקביעת העונש)


אבל מעניין שפרק יח נדבר על “גילוי”. לעומת פרק כ’ שמדבר על “שכיבה”. פרק יח’ מדבר על האיש = הזכר, הוא שאסור לו ל”גלות ערווה” האם לאישה מותר ל”גלות”? פרק כ’ נוסיף את באיסור על אישה שלא תשכב עם בהמה. העורך היה יכול לקצר, אבל החליט להאריך מילים. סתם מיניין. וכנראה שהעו הרבה מקרים של גילוי עריות בהיסטריה הקדומה. ידוע גם הסיפור על לוט ובנותיו, הבנות “שלא ידעו” אם יש עוד אנשים-גברים בעולם, היכן היה הדוד אברם?)

ולמה יש “פסק זמן” של כ 50 מצוות שונות ומשונות, בין איסורי גילוי ערווה, לעונשי מי ששוכב/ת?

מתוך הסבר על הכפילות ב –

https://www.etzion.org.il/he/%
D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%
A7%D7%93%D7%95%D7%A9%D7%99%D7%
9D-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%
D7%94%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%95%
D7%AA-%D7%94%D7%9B%D7%A4%D7%95%D7%9C%D7%94
 

 וקצת פירוט בנושא

מתוך
https://he.wikipedia.org/wiki/
%D7%90%D7%99%D7%A1%D7%95%D7%
A8_%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%AA
  

…….
טעמי האיסור
רבים מהמפרשים דנו בטעמם של איסורי עריות, ובפרט בטעם איסור קרובות, שכן לכאורה “אין לאדם נישואים הגונים כמו שישיא את בתו לבנו הגדול ממנה, וינחילם בנחלתו, ויפרו וירבו בביתו” (רמב”ן ויקרא, י”ח, ו’). הרמב”ם עסק בנושא בהרחבה בספרו מורה נבוכים[19], וכתב שמטרת איסורים אלה היא לגרום לאדם למעט ביחסי מין “ולהסתפק ממנו במועט שבמועט”. לפיכך, ראתה התורה לאסור על האדם את קרובותיו, שכן הן מצויות עמו בבית, ואם תהיינה מותרות לו – רוב בני האדם ייצרו מערכות יחסים מיניות עם קרובותיהם. לעומת זאת, לאחר שהתורה אסרה קשרים אלו – התבטלה גם התשוקה לקשר מיני עם הקרובות.

הרמב”ן (שם) טוען שהסבר זה הוא “טעם חלוש מאד”, שכן התורה לא אסרה ריבוי נשים, דבר שאיסורו מתבקש, אם המטרה היא למעט ביחסי מין. במקום זה, הוא מסביר את טעם האיסור על פי יסודות קבליים.

הרמב”ם מביא טעם נוסף לאיסור הקרובות – “הדאגה לבושת הפנים”. לדעתו, קשר מיני עם קרובות יש בו משום עזות, הן בקשרים בין הורים וצאצאיהם, שהם כמו “שורש וענף”, והן בקשרים בין אדם לבין שתי נשים שהן קרובות זו לזו, כמו אשה ובתה. הוא ממשיך ומפרט מדוע, לפי הסבר זה, האיסור חל גם על הקרובות האחרות.

לגבי איסורי עריות שאינם נובעים מקרבה משפחתית, כותב הרמב”ם כי הם ברורים: איסור משכב זכר ובהמה – פשוט, שכן הוא יוצא מגדר הטבע, וכל מטרתו אינה אלא ההנאה; ולגבי איסור נדה ואשת איש הוא כותב, כי “הוא ברור מכדי לחפש לו טעם”.

הראי”ה קוק הולך בדרך שיש בה דמיון מה להסברו השני של הרמב”ם, וכותב כי אהבת הקרובים ואהבת האישה הן שתי סוגי אהבות שונות, בעלות מסלולים אחרים, שאסור להן לגעת אחת בשנייה, מפני שכאשר הן מעורבבות, הן מקלקלות ועוצרות זו את זו. בגילוי עריות אהבת האחוה המשפחתית נפגעת ונדחקת על ידי אהבה רומנטית-אירוטית. כדוגמה הוא מביא את האיסור לשאת שתי אחיות, שברגע שהן נשואות לאותו אדם ומתחלקות באהבתו הדבר פוגם באחוה שביניהן, והופך את האהבה שביניהן לשנאה. (שמונה קבצים ו סח). (ע”כ. מןמלץ)

ומשהו בינלאומי מתוך

https://he.wikipedia.org/wiki/
%D7%92%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%
99_%D7%A2%D7%A8%D7%99%D7%95%D7%AA
 

….במצרים העתיקה הייתה אמונה חזקה בטוהר הדם וכתוצאה מכך, בני מעמד האצולה נהגו לקיים יחסי מין זה עם זה בלבד, על מנת לשמור על השושלת ומתוך מחשבה כי הורים מאותה משפחה יביאו לעולם צאצאים בריאים ומשובחים יותר. על כן, ההקפדה על גילוי עריות הייתה כמעט טוטאלית, בין אם מדובר בגילוי עריות בין אחים, חצאי אחים או בני דודים. על מנת להגיע למעמד הפרעונים, גבר היה צריך להינשא לנסיכה, דבר שהביא לא פעם לכך שגבר נישא לאחותו לשם השגת התואר[6]. כיום ידוע שנישואי אחים היו נפוצים בקרב כלל המעמדות במצרים גם בתקופה היוונית-רומית. פפירוסים רבים והצהרות מפקד רומיות מעידים על בעלים ונשים רבים שהיו אח ואחות, מאותו אב ואם[7]. קיימים מספר מקרים מפורסמים מאותה התקופה, אחד הוא המלך תות ענח’ אמון, שהיה בן לגילוי עריות בין המלך ואחותו. מקום קבורתו נמצא בשנת 1922, ומומחים אשר חקרו את הדי אן איי של המלך, גילו שסבל ממומים רבים כתוצאה מגילוי העריות במשפחתו, ביניהם חיך שסוע, עיוותים בשרירי ועצמות הרגליים, חוסר יכולת להביא ילדים בריאים לעולם וככל הנראה גם מותו הצעיר קשור לכך (נפטר בגיל 19)[22]. מקרה מפורסם נוסף הוא זה של קלאופטרה השביעית (אהובתו של יוליוס קיסר ומרקוס אנטוניוס), אשר הייתה נשואה לאחיה תלמי ה-13, ולאחר שהוא נרצח היא נישאה לאחיה השני, תלמי ה-14 (אם כי נישואים אלו היו פיקטיביים בלבד), ובת להורים אחים[23].

יוון העתיקה ידוע כי ליאונידס מלך ספרטה, גיבור הקרב האגדי של תרמופילאי, היה נשוי לאחייניתו גורגו, בת אחיו למחצה קלאומנס. החוק היווני אפשר נישואי אח ואחות אם היו מאימהות שונות[20]. במיתולוגיה היוונית קיימים לא מעט סיפורים של גילוי עריות. המפורסם מביניהם הוא המשל של אדיפוס המלך, המגולל סיפור של גילוי עריות הנעשה בשוגג בין אם ובנה, מסתיים באסון ומציג איסורים עתיקים נגד גילוי עריות, כאשר אדיפוס נענש על מעשי גילוי העריות ועוקר את עיניו. גילוי עריות נוסף במיתולוגיה מופיע בגרסתו המקובלת של סיפור הולדתו של אדוניס, בו אמו סמירנה מכעיסה את האלה אפרודיטה, וזו גורמת לה להתאהב נואשות באביה קינרס מלך קפריסין, איתו סמירנה מקיימת יחסי מין ללא ידיעתו במסווה של זונה.(ע”כ. מומלץ)

והזמן עושה את שלו, אז עלי לומר תם להיום ולא נשלם

שבת שלום

שבוע טוב

להת



Leave a Reply