Date: Fri, 20 Jun 2014 13:57:23 +1000
Subject: ויקח קורח…ויקחו איש… ויקח אלעזר… ויקח אהרן
From:
To:
פסוקי השבוע
כל העדה כלם קדושים
ואת הקדוש והקריב אליו… ותנו בהן אש
והיה האיש אשר יבחר ה’ הוא הקדוש
(משחק באש – מרוץ המחתות)
ערב שבת שלום
חז”ל ורש”י בעקבותיהם שואלים
– קורח שפיקח היה מה ראה לשטות זו – אכן שאילה טובה
וזו שאילה שתמיד אפשר לשאול את הצד שהפסיד – ותמיד בכל תחרות יש צד כזה
אז, הדימיון שלי מתאר לו – שאי פעם הייתה (ומתי אין) מריבה פוליטית על מנהיגות השבט, בין משה לקורח,
רק נתאר לעצמנו רגע שקורח היה מנצח אז היינו חיים היום עם “קורח רבנו”
. לי אישית “משה רבנו ” מצלצל יותר נחמד מ”קורח רבנו” , אבל מה שגרוע הוא שכתוצאה מהמריבה – מתו במגפה, 14,700, (אולי לא כולל את ה – 250)
כבר הזכרתי בפרשה קודמת שבנ”י במדבר סבלו הרבה מגפות
שוב נשאלת השאילה, האם יש פה “החטא ועונשו” או ה”עונש וחטאו,” והמאמין יאמין
מה אולי כנראה קרה? הייתה מריבה פוליטית על מנהיגות, וצד אחד – קורח, הלך לעת ערב לשוטט עם משפחתו במדבר ולפתע – בולען וקורח ומלוויו-נספו. אז מה הסיבה?- (ולפי המאמין – ) כמובן – זה עונש, ולמה נענשו? כי חטאו = וכמובן שהעונש הוא תוצאה של התערבות כח עליון.
הבה נשאל שאילה דומה על אירוע מימינו “אם כמות כל האדם ימות יצחק רבין?” – (ולפי המאמין – ) כנראה שהוא חטא – אוי וואי
אבל קצת תשומת לב לגישה הא-להית – שחוזרת על עצמה = הרצון או הנטייה הא-לוהית שכל פעם שבנ”י, רובם או חלקם, עושים איזו “שטות” , פוליטית- דתית, כלומר “חוטאים”
א-להים מייד חושב על השמדת העם, ואכן פורצת מגיפה, או מלחמת אחים, או אש מתלקחת לפתע וחלק מהעם היהודי -ישראלי מושמד – וזה מפחיד, אז אנסה לסכם אזהרות ועונשים שקראנו לאחרונה על מה שבנ”י עברו במדבר, עד וכולל אירוע קורח
>>>>
פרק ג פסוק לח = והזר הקרב יומת
פרק ד פסוק כ = ולא יבואו לראות … ומתו
פרק יא פסוק א’ = וישמע ה’ ויחר אפו ותבער בם אש
פרק יא פסוק לג’ = ואף ה’ חרה בעם ויך ה’ בעם מכה רבה מאוד
פרק יג פסוק יב = אכנו בדבר ואורישנו
פרק יד פסוק יח’ = במדבר הזה יפלו פגריכם
ובפרשתנו
פרק טו פסוק כא’ = היבדלו מתוךהעדה הזאת ואכלה אותם כרגע
פרק טז פסוק לה’ =ואש יצאה … ותאכל אתחמישים ומאתיים
פרק יז פסוק י’ = הרמו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם כרגע
פרק יז פסוק לה’ = ויהיו המתים במגפה ארבעה עשר אלף….
אייומים (“א” חרוקה) על גבי אייומים ועונשים איומים (“א” חטופה”)
אין מה לעשות א-ל קנא ונוקם פוקד …
המשמעות של האירוע ( כולל את הרצון לענוש בחומרה ובעקבותיו העונש הקצת פחות קיצוני למעשה) בפרשתנו, שהוא בעצם על רצון ה’ להשמיד את בנ”י רעיון שהוא די חוזר (:”עקרונית”) על עצמו בסיפורים אחרים במקרא כמו האירוע והעונש המסופר בפרשה הקודמת בסיפור המרגלים, וקודם לכן בסיפור על תאוות הבשר והמגפה שבאה בעקבותיה ,בפרשה שלפניה – וזה די מפחיד
אז ידידנו מבארות יצחק טוען שזה “כאילו” ה’ משחק איתנו
אצטט
“כידוע, אם מישהו מבקש ממך ‘תחזיק אותי חזק כדי שאני לא ארביץ לו’, כנראה שהוא לא באמת רוצה להרביץ, אבל הוא רוצה לאיים. מסתבר שגם אם לא תחזיק אותו הוא יפחד להרביץ, אבל הוא רוצה להראות כאילו שהסיבה היחידה שהוא לא מרביץ היא בגלל שתופסים אותו. לכן גם אם אתה לא באמת מחזיק אותו כל-כך חזק, הוא לא יתנגד לתפיסתך…
כשהקב”ה אומר למשה בפרשתנו, לאחר חטא העגל, ‘הֶרֶף מִמֶּנִּי וְאַשְׁמִידֵם’ הוא לא באמת רוצה להשמיד את עם ישראל,”
שיהיה כך א-להים רוצה שמישהו יחזיק אותו חזק וב- 2,000 שנות גלותנו, אין מועמד מתאים שירוץ עם מחתת קטורת להפסיק שואה זו או אחרת
ולמאמינים אין ברירה, אם יש עונש, אז יש חטא, וקל תמיד למצא ואולי יותר נכון לומר להמציא ,לאחר מעשה חטאים וחוטא/ים, ולפי זה פיתחו חז”ל את הכלל, כל ישראל ערבין זה לזה.
ולפי זה כבר יש שמצאו “הסבר” לשואה, {למשל שנגרמה בגלל נישואי תערובת ויחסים הומוסקסואלים), והסיפור החז”לי על עשרת הרוגי מלכות שהסיבה הייתה – מכירת יוסף ע”י האחים וכנראה משהו דומה הוסבר על גזירות ת”ח ות”ט או לעובדה שבמרוצת הדורות היו הרבה נסיונות להשמדת בני ישראל, איך נאמר הכל בידי שמיים, ואפילו חטא של יחיד/ים גורם לעונש קיבוצי. אז מי שמאמין , מצדיק כל צרה שנופלת על יחיד/ה או על העם בכללותו)
בסיכום קצר, האירועים “הענשים כביכול” הם כנראה :נגרמו “בידי אדם” או בידי הטבע, כך זה בהיסטוריה של עולמנו – גם הדינוזאורים נכחדו (האם הם חטאו?) אלא שהסיפורים/אירועים המגפתיים במקרא, הם היו במסגרת “העונש וחטאו”, – ונהפכו ל”החטא ועונשו”, כלומר, היה איזה אירוע טרגי (ליחיד או לכלל) ולמאמין היה צורך להצדיק את האירוע כעונש משמיים.
והנה הטלנובלה ממשיכה – העם (או חלקו – ולא נשכח שקורח היה משבט לוי) מנסה למרוד במנהיגות של 2 אחים – שהם בעצם קרוביו -של קורח היה להם אותו סבא
סצינות יפות לסרט = 250 מחתות של קרואי העדה מול מחתת אהרון, הבולען , 12 -13 מטות השבטים מול מטה אהרון, המגפה ומרוץ המחתה
מעניין שחז”ל וגם אחרונים עשו מאמצים גדולים לשכנע שלא הייתה שם בהצגת המחתות והמטות – שום רמאות,
{וסתם שאילה – כמה מה- 250 היו משבט לוי? כי למרות הכל, ולמרות שמנהיג המרד היה משבט לוי, השבט הזה ממשיך להיבחר ולהיות מועודף). “כך ששוב (למרות שחלק מהשבט מרד במשה ואהרון) חוזרת עיסקת בחירת הלויים “לקחת את אחיכם הלויים … לכם מתנה נתונים
– לעורך התוכן של ספר במדבר, הייתה אובססיה לחזור על בחירת שבט לוי כמה וכמה פעמים, נסיון לשכנע שזו לא הייתה סתם פרוטקציה משפחתית, ושוב חוזרים בפרשתנו החוקים/מצוות של פדיון בכורות, ומתנות כהונה ולווייה לעובדי הציבור
נושאי הפרשה
>>>>>>>>>>>
מרד קורח וכישלונו
עונש העם – והתערבות אהרון
בחירת מטה אהרון
בחירת שבט לוי – לתפקיד של שומרי אוהל העדות
מתנות כהונה = מס כהן
מתנות הלויים – מס מעשר = מס לוי
מס מעשר מן המעשר = מס (סמלי) לכהן
>>>>>>>>>>>>>
פרשה יחסית קצת כואבת, כמו בכל סוף מרד, תמיד כולם סובלים. אבל החיים ממשיכים, וזו פרשה עם סיפור יפה וכמו שאומר רש”י על “ויקח קורח” = “פרשה זו יפה נדרשת במדרש רבי תנחומא”
ולהשלמה, ארשום את מצוות הפרשה
שפח: מצוות עשה – לשמור המקדש
שפט: מצוות לא תעשה – שלא לבטל שמירה מן המקדש
שצ: מצוות לא תעשה – שלא יתעסקו כהנים ולויים אלו בעבודות אלו
שצא: מצוות לא תעשה – שלא יעבוד זר עבודה במקדש
שצב: מצוות עשה – לפדות בכור אדם וליתן פדיונו לכהן
שצג: מצוות לא תעשה – שלא לפדות בכור בהמה טהורה
שצד: מצוות עשה – שהלויים יעבדו במקדש
שצה: מצוות עשה – להפריש מעשר ראשון וליתנו ללוי
שצו: מצוות עשה – שהלויים יפרישו תרומת מעשר וליתן לכהן —
מעניין שלפי פשוטו אין שום קשר בין סיפור קורח למצוות, כנראה שלאחר מרד חלק מהלויים, היה צורך בהגדרות יותר ברורות של התפקיד של בני לוי
מעניין גם שמשום מה לא נימנו מצוות של מתנות הכהונה בפרק יח פסוקים יח – יד’, כולל מצוות ביכורים
וסתם מספרים ונסיון לתיארוך –
חשבון ראשון = פרק יח פסוק ד’ ונלוו עליך ושמרו את משמרת אוהל מועד
ולפי האמור – היו במדבר רק כ- 4-5. כוהנים, לעומת זאת היו כ – 10,000 לוויים מבוגרים.
מה היה גודל אוהל מועד (ובעצם כמה אהלים ומשכנים היו במדבר??) וכמה לוויים היו דרושים לשמירה?
לפי הציטוט מ-
http://www.hebrewbooks.org/pagefeed/hebrewbooks_org_51443_137.pdf
“ומ״ע (מצוות עשה) להיות הלויים פנויים לעבודת המקדש וכר, עבודה שלהן היא שיהיו שומרין את המקדש, ויהיו מהן שוערין לפתוח שערי המקדש ולהגיף דלתותיו, ויהיו מהן משוררין לשורר על הקרבן בכל יום, “
כלומר – מצווה זו אמורה להגדיר את תפקיד הלוויים בבית המקדש,
קשה לקבל שמצווה זו נאמרה כ – 350 – 400 שנה לפני בניית בי”המק
חשבון שני – פרק יז פסוקים טו – יז – את בכור האדם תפדה. ופדוייו מבן חודש תפדה.. אך בכור שור… אשה ריח ניחוח לה’
מתי קויימה מצווה זו – לפי חז”ל רק בבואם לארץ
כמה לידות של בכורים היו, ל- 600,000 זוגות (עד גיל 60, או נניח עד גיל 50, 400,000 זוגות) בקיצור כמה בכורים נולדו במדבר? איפה המתמטיקאי
כמה לידות של בכורי בעלי חיים מהצאן ובקר שהיה להם, היו ביום?
מה עשו אהרון ובניו עם כל מה שקבלו?
ועוד סתם שאילה – כמה כוהנים היו בכניסה לארץ עם יהושוע?
ואכן הכתוב אומר וחוזר ואומר “לך נתתים למשחה ולבניך לחוק עולם”, “לך נתתים לבניך ולבנותיך אתך לחוק עולם” “נתתי לך ולבניך ולבנותיך אתך לחוק עולם ברית מלח” –
קשה לקבל שמצוות אלו ניתנו במדבר – כנראה שאלו תקנות שהותקנו בימי בית ראשון ונחקקו (בדיעבד) בימי שיבת ציון לקראת הקמת בית שני,
ניתוח מעניין של מצוות פדיון בכור ניתן ב-
http://www.etzion.org.il/dk/5766/1024mamar1.html
והסבר נאה על תרומות ומעשרות
http://www.rabanut.co.il/show_item.asp?levelId=60069&itemId=128&itemType=0
טוב אשאיר משהו לסבב הבא
הארות
1.
פרק טז פסוק א’ = קרח בן יצהר בן קהת בן לוי … ואון בן פלת בני ראובן
אמר ר”ל
קרח – שנעשה קרחה בישראל, בן יצהר שהרתיח עליו את כל העולם כצהריים
בן קהת – בן שהקהה שיני מולידו בן לוי – בן שנעשה לויה בגיהנום
און – שישב באנינות בן פלת – בן שנעשו לו פלאות
בן ראובן – בן שראה והבין
2.
פרק טז פסוק טו’ = לא חמור אחד מהם
מעשה בתלמי המלך שכינס ע”ב זקנים והכניסם בע”ב בתים ואמר לכל אחד כתבו לי תורת משה רבכם, נתן הקב”ה בלב כל אחד ואחד … וכתבו לא חמד אחד מכם
3.
פרק טז פסוק לג’ = וירדו הם
אמר ר’… שלושה פתחים יש לגיהנום, אחד במדבר אחד בים ואחד בירושלים, דכתיב וירדו… שאולה
4.
פרק יח פסוק כח’ = ונתתם ממנו את תרומת ה’ לאהרן הכהן
וכי אהרן לעולם קיים, והלא לא נכנס לא”י, אלא מלמד שעתיד לחיות וישראל נותנין לו תרומה, מכאן לתחיית המתים מן התורה
או
מה ת”ל לאהרן = כאהרן, מה אהרן חבר בין חברים אף בניו חברים, מכאן אמרו אין נותנין מתנות לכהן עם הארץ
5.
פרק יז פסוק כב’ = ויתנו אליו כל נשיאיהם מטה לנשיא…. שנים עשר מטות ומטה אהרן בתוך מטותם
יש הרבה דעות ואגדות שונות בנושא המטות. מהיכן היה לאהרן מטה? האם מטה אהרן ייצג את אהרן או את שבט לוי. מה היה כתוב על המטות, האם כל נשיא הביא את מטהו האישי? האם מטה אהרן היה גם מטה משה? (שבלע את תניני מצרים)
— ויש כאלה שאומרים שמטה אהרן היה המטה שמישכן יהודה אצל תמר
ויש אומרים, שמשה לקח קורה גדולה וחתך אותה ל – 12 (או 13) מקלות, וחילק אותם בין הנשיאים ואהרן, כדי שלא יחשדו ברמאות. כך גם לגבי כתיבת השמות על כל מטה, נאמר “תכתוב” אבל בעצם כל נשיא כתב – את שמו, ו/או את שם שבטו, או עשה סימן ולאחר מכן משה כתב את השם
(אכן, סיפור יפה מעורר דמיון)
6.
פרק וז פסוק ל’ = ואם בריאה יברא
“מסתבר שאכן מדובר כאן בבריאה מיוחדת ולא ברעידת אדמה רגילה, כאן האדמה פתחה את פיה ובלעה אותם חיים “ותכס אותם הארץ” כמעין גג והם נשארו כמו במערה, הם צעקו “וכל ישראל… נסו לקולם” – (ציטוט)
שאילות
1.
פרק יח פסוק יג’ = ביכורי כל אשר בארצם
מה לומדים מהמלה “בארצם”
2.
ישנה אימרה “עשיר כקורח” – מהיכן באה אימרה זו? מאין בא העושר?
3.
מה, לפי חז”ל הבייתה “טעותו” של קורח? (רמז אח”מ היה מיוצאי חלציו?
4.
האם קורח נבלע או נשרף? ואיך (אולי) נצלו בני קורח?
שבת שלום
להת