From:
To:
Subject: FW:זאת חוקת …פרה …ושחט… ושרף
Date: Fri, 27 Jun 2014 22:52:06 +1000
פסוקי השבוע
וישמע ה’… ויתן את הכנעני ויחרם אתהם
ויכהו ישראל לפי חרב
ויירש את האמורי אשר שם
ויכו אותו ואת בניו
(4 נצחונות מלחמתיים – כל הכבוד לבני ישראל)
ערב שבת שלום
סוף סוף משהו חיובי (יפה ???) בני ישראל מנצחים ב-4 מלחמות, למרות שבעצם (לפי האגדה או נסיון להבנת המסעות) לאחר הנצחון הראשון הם נסוגו אחור
מתוך פחד ???, לעומת זאת, כנראה שבמשך 40 שנות מדבר בנ”י הצעירים – שהיו מתחת לגיל 20 ביציאת מצריים, עברו אימונים צבאיים והפכו מעם של עבדים לעם של לוחמים בפיקודו של יהושע, וכמובן (אי אפשר אחרת) בעידודו
של אלעזר בן אהרן הכהן נציג א-להים
אז לנושאי הפרשה
>>>>>>>>>>>>>>>>>>
פרה אדומה (למי נידה) ודיני טומאה
מות מרים (5 מילים)
תלונת העם על מחסור חמור במים
מציאת מים – ע”י הכאה בסלע במקום דיבור – עונש לאהרון ומשה
כשלון שיחות עם מלך אדום על אישור מעבר,
מות אהרון על הור ההר וטכס העברת הכהונה לאלעזר
מלחמת ישראל עם הכנעני ונצחון
תלונת העם על הקשיים במדבר, ועונש הנחשים
נס נחש הנחושת
חנייה על גבול מואב – וכמה משפטים תמוהים על אשד הנחלים ובאר מיים
שירת הבאר
מלחמה עם סיחון והאמורים וכבוש ערי האמורי וכבוש יעזר
מלחמה עם עוג מלך הבשן ועמו ,וירושת ארצו (התישבות)
>>>>>>>>>>>>>>>>
המצוות בפרשה
שצז: מצוות עשה – לעשות מעשה פרה אדומה
שצח: מצוות עשה – טומאת מת
שצט: מצוות עשה – שיהא מי חטאת טמאים ומטמאים
שצח: מצוות עשה – טומאת מת
שצט: מצוות עשה – שיהא מי חטאת טמאים ומטמאים
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
מצוות מועטות ולא מרשימות במיוחד וגם לא מעשיות בימינו או (מאז חורבן בי”המק ??? או מימי קדם ) פרט לכהנים בימינו שאסורים להלך בבית הקברות
למרות שכל עם ישראל בחזקת טמאי מת
וכמה מילים על הקטע של הפרה האדומה
יש בנושא שלושה שלבים
הגורם – אדם נוגע במת או בפגר – (המוות במרבית המקרים היה כתוצאה של מחלה מדבקת, או התפוררות הגופה ורקבונה, אז קיימת פה לנוגע סכנה של הידבקות במחלה
הטיפול – בידוד הנוגע לשבעה ימים, ולפחות פעמיים רחצה, (טיפול הגייני)
הצד האמונתי – גורם המחלה לא היה ידוע, אז הזאת מי ה- מים קדושים – גירוש רוחות ושדים
ומשמעות הפרה האדומה עצמה – מיסטיקה (של אותם ימים)
אז כמו בפרשות קודמות, יש בפרשתנו (פרט למצוות פרה אדומה) כמה סיפורים יפים
כולל – (אני חוזר על חלק מהאמור לעיל)
— שתי מיתות – של מרים (בפחות מחצי פסוק) ושל אהרון בתיאור דרמטי של 5-6 פסוקים,
— שתי תלונות על מחסור במים שאחת מסתיימת בהרג עם רב על ידי נחשים כעונש על התלונה
— כשלון של מהלך דיפלומטי בין ישראל לאדום
— ארבעה עימותים צבאיים עם עמים אחרים שמסתיימים בנצחון וכיבוש ערים
— הוצאת מים מסלע
ממש המשך נפלא לטלנובלה – אירועים מאוד דרמטיים בהיסטוריה של נדודי שבטי בני יעקב/ישראל
מעניין לשים לב לכמה נקודות תמוהות למשל
1. – פרק כא פסוקים א’- ג’ :וישמע הכנעני מלך ערד וכו’ — אם כבר כבשו את ערד למה לא המשיכו צפונה? (יש לזה כמובן תירוץ חז”לי)
2. – פרק כ פסוקים יד’ – טז במשא ומתן עם מלך אדום. בראשון מופיע “וישלח… מלאכים” ובשני ” וישלח מלאך” למה התכוון המשורר?
3. — פרק כא פסוק ד’ ויסעו מהר ההר דרך ים סוף לסבוב את ארץ אדום, — ומוזכרים עוד מקומות שבנ”י ישראל היו שם – מעניין לערוך שיעור בגיאוגרפיה היסטורית,
אחפש בהזדמנות (אי”ה פרשת מסעי) מפה
ובכלל סיפור הנחשים – (האם זה מופייע באיזה סרט?) אז
שוב השאילה חוזרת, מה באמת קרה ומתי?
למאמין, הכל פשוט -, יש א-להים,הכל יכול ולכן הכל ייתכן, (רק אנחנו בני תמותה לא מבינים) אפילו את האי-סדר בעריכה או את הסתירות פה ושם ועוד תמיהות – הכל מכוון מלמעלה.- וכמובן
הופעת הנחשים (כבר בגן עדן הנחש אשם. האם גם שם הוא נשלח ע”י כח עליון?? האם הפיתוי בפרי עץ הדעת תוכנן למעלה?? – מסכן הנחש שהופכים אותו לנציג השטן) אבל אולי
הפשט יותר פשוט. ההנחה שאני מאמץ היא, שאכן היו שבטים “ישראליים” שנדדו במדבר = חצי האי סיני, דרומית מזרחית לים המלח
ועוד בשטחים נרחבים בסביבה
היו אירועים, היו מנהיגים הייתה גם מנהיגה = יוצאי אותה משפחה, במדבר תמיד חסר מיים ואוכל, היו מריבות, (מלחמות בין שבטיות) ועוד
אירועים שהפכו – מאות שנים לאחר מכן (עם הגזמות יתר בתוספת הסברים של אחר מעשה) לסיפורי המקרא ושאולי גם חלק מהם הומצאו ע”י הדמיון, מגיפות, אירועי
טבע (שהסברם – לאחר מעשה = התערבות כח עליון) כי לכל אירוע לא ברור נשאלו שאילות, ו”הכהן” אמר “קיבלת עונש – כי חטאת”, “זכית – כי התפללת” , כלומר הקרבת קרבן,(מס כהן)
העיקר זאת עובדה = נשארו (נשארנו) בחיים מעל כ- 3,000 שנה
אלא שהזכרון ההיסטורי שעובר מילולית מדור לדור ושמשתרע על פני מאות שנים עד שהוא מסוכם בכתב, דומה לשידור בטלפון שבור
ועם הזמן עקב הגזמה מועטה (?) שגדלה ומצטברת בכל דור, נוצר סיפור יפה כיד הדמיון של היוצר
אז במקרה מצאתי מאמר מעניין בעתון הארץ שמדבר על גיור הכוזרים וטוען שזה סיפור מפוברק
אצטט (ואדגיש שורותיים)
(פרופסור) שטמפרר מספר כי הופתע לגלות ש”הרבה יותר קשה ומאתגר להוכיח שמשהו לא קרה מלהוכיח שהוא כן קרה”, …, והסיפור על מלך הכוזרים שהפך ליהודי אדוק ומאמין היה נהדר ומרגש”, הוא אומר, אבל מזכיר ש”לא כל סיפור הוא היסטוריה”….
שטמפפר אומר כי למחקר (שלו) לא היו מניעים פוליטיים, אף שהוא מודע למורכבות הנושא. “זו שאלה היסטורית מעניינת באמת, אבל יש לה השלכות פוליטיות. כהיסטוריון אני מודאג משימוש לרעה בהיסטוריה בדיונים פוליטיים. מי שבכל זאת רוצה להשתמש בהיסטוריה חייב לפחות להציג את העובדות נכון. במקרה הזה העובדות הן שהיהודים הם לא צאצאים של הכוזרים,
את האמונה ב”אגדת המרת הכוזרים”, כדבריו, תולה שטמפפר בחוסר הרצון של חוקרים לנטוש תפיסות מוכרות: “אלה שהאמינו בסיפור, והם רבים, לא עשו זאת מתוך כוונות זדוניות בדרך כלל. לתלמידים שלי אני אומר שהדבר היחיד שאני רוצה שיזכרו מהשיעורים הוא הצורך לבדוק ולשאול אם הטענות שהם שומעים אמינות, סבירות ומבוססות”.
(אני לא התלמיד שלו, אבל כנראה שאיכשהו אימצתי את הגישה שלו) ובמקום לומר “פוליטי” אני אומר “תיאולוגי”)
ולפרשתנו – בנוסף לתהליך החוזר ונשנה של העונש והחטא שראינו בפרשות קודמות, שבפרשתנו הוא מתבטא בעונש הרג עם על ידי הנחשים שסיבתו תלונה נוספת של בנ”י,
יש גם “פרס” = נצחון במלחמה שאף הוא כתוצאה של תפילה (?) “וידור ישראל נדר… וישמע ה’ בקול ישראל” = התערבות כח עליון = פרק כא פסוקים ב’ ג’
(ולנאיבים – לא, זה לא “קול ישראל מהרדיו)
אז אשאיר את נחש הנחושת והמלחמות לסבב הבא אי”ה
ואנסה להתעכב על הנושא של מות מריים ואהרון
יש לזכור שאהרון היה בן 123 שנה במותו, ואם כך אהרון ומשה מתו באותה שנה, ויתכן לפי כמה דעות שגם מרים מתה באותה שנה, ואף היא בגיל מעל 120,
ואלה גילים שבדרך כלל אנשים מתים (ויש לשים לב שרק בתורה אנשים חיו מעל גיל 100 בערך, בנ”ך – אם אינני טועה אף אחד (פרט ליהשע שמת בגיל 110) לא הגיע לגיל מעל 100 – אבדוק
(לפי המדרש רק 4 הגיעו לגיל – 120 ולפחות אחד מהם היה יכול להמשיך לחיות אלא שהרומאים התערבו – לא שייך)
על מרים כמנהיגה עצמאית – מאמר מענייין ב –
אצטט
על פי דברי מיכה הנביא, הקב”ה רואה את מרים כשליחה שוות ערך למשה ואהרן בתהליך יציאת מצרים: ´כי העליתיך מארץ מצרים ומבית עבדים פדיתיך ואשלח לפניך את משה אהרן ומרים´ (מיכה ו, ד).
…….
ההבדל בין מנהיגותה של מרים למנהיגות משה ואהרן. שני האחרונים הם שליחים על פי צו ה’. מרים היא מנהיגה כריזמטית, מכח אישיותה וגדולתה, אך ללא צו אלוקי המורה על שליחותה. משה ואהרן עומדים בראש הממסד הרשמי של המנהיגות והממשל. מרים היא מנהיגה עצמאית, שאין לה תפקיד רשמי בממסד זה. אך משה ואהרן נשארים תמיד קצת מחוץ לעם, בעוד מרים מתקבלת על ידיהם בזכותה היא,
והמאמר גם עונה על השאלה
“למה אפוא לא זכתה מרים להיכנס לארץ? המדרש מציע שני הסברים. האחד תולה זאת בהיותה חלק מצוות המנהיגים, עם משה ואהרן. שלשתם היו ביחד פרנסים טובים לישראל. לא נאה שהם יישארו במדבר והיא תכנס. השותפות ביניהם היא בחיים ובמוות. האחר תולה זאת בבאר. משכלה זמנה של הבאר כלה זמנה של מרים. כאילו אין למרים מהות עצמית, אלא בתפקידה לחיות את העם במדבר. עם סיום תפקיד זה היא מתה, ותקבר שם. אך ניתן להציע הרחבה להסברים אלו: אולי מרים שהייתה מנהיגה כריזמטית במדבר, נשארת שם, עם העם הנשאר שם. אך אולי, מתה במדבר מיתת נשיקה כמשה, שמא יאמרו שמשה לא נכנס לארץ, אך מרים, שמחוץ לממסד, היא האלטרנטיבה.
ויש עוד מאמר מסכם ומעניין
אצטט 2 קטעים
“גדולי הדור לא חשו צורך להצטער ולהתאבל על פטירתה ולבוא להספידה, משום “דסו”ס (=דסוף-סוף) אשה היתה” ומכיוון שההוראה לא הייתה יוצאת הימנה לא היה צריך “להרעיש העולם עליה”.
וגם
משום כך מעיד הכתוב: “ותמת שם מרים”, שהיא מתה בנשיקה, ללמד שהייתה שקולה כמשה ואהרון, ואף היא נקברה במקום שמתה, ופטירתה עשתה מיד רושם – “ולא היה מים לעדה”, “שהם חכמי ישראל, אין מים אלא תורה דנסתתמו מהם מעינות החכמה ולא היו יכולין להבין דבר לאשורו ומוכרח דנסתלקה השכינה מעל ישראל וע”ז (=ועל זה) נסתמו מעינות החכמה”. היעלמות הבאר, דהיינו הסתלקות השכינה מישראל (“דבאר הוא כינוי אל השכינה”), נועדה ללמד את הכול – “החכמים והחסידים ואנשי מעשה כמה צדקת הייתה דבזכותה הייתה שכינה רובצת על ישראל ובזכות זה היה נהיר שמעתייהו (=שמועתם) להם לחכמי ישראל ויצטערו עליה רבים”.
אז כאמור פרק כ פסוק א’ = ותמת שם מרים, (אחת מהנשים הספורות שבתנ”ך שמוזכר שהן מתו) אז נשאלת השאילה – למה לא נאמר עליה “על פי ה'”(כמו על אהרן ומשה) – נא לעיין ברש”י
ולהלן הארה 3
רצוי/מומלץ – לקרא את הקטע על מרים בספר של יוכי ברנדס – 7 אמהות שאף היא מצטטת מספר מיכה הנביא
מה מקומה של מרים בכל תחילת ההיסטוריה של בני ישראל במצריים ובמדבר
סיכום יפה על מרים
היא אחת מהשלישייה המנהיגה (טריומוויראת) – שלושת האחים, משה – אחראי על הסדר ונתינת חוקה, אהרון – על הקשר עם א-להים, ומרים האחראית על הבידור/התרבות (שירה ומחולות) ואספקת מיים
סיכום כל השלישיה נמצא ב
היא זאת שהצילה את משה, – (כנראה שהיא הייתה הבכורה למרות שהיא תמיד מוזכרת שלישית) ושלושה מתוך ארבעת המקומות שמזכירים אותה קשורים למים
ואכן אחד מהמקורות שהזכרתי לעיל מציע שהשם מרים בא מ – מהים
(אז אני מוסיף שזה כנראה בא מצרפתית “מר” – MER = בצרפתית = ים. טוב אני מחייך)
והיות והסיפורים על מחסור במיים והבאר מוזכרים לאחר מותה, נוצר (באגדה) הסיפור על הבאר הניסית, שהודות או בהנהלת מרים סיפק מיים לעם, (מתי? הרי תמיד התלוננו על מחסור במיים) אבל
לאחר מות מריים הבאר נגנזה בים כנרת – יפה
וסיכום אגדתי יפה על הבאר ניתן ב-
ואצטט
“כמה מהמדרשים מתארים את המעין הזה בצורה דרמטית מאד: לפי מדרש מאוחר אחד, מעיין מרים היה ממוקם באמצע מחנה ישראל, ממש ליד המשכן, ומימיו היו נובעים ממנו ויוצרים נהרות של מים שעברו בין אוהלי השבטים ואפילו יצרו מעגל של מים מסביב למחנה ישראל וכך מסתבר שכוח המנהיגות הנשי של מרים היווה גם מוקד ומרכז וגם הגדיר, תחם והכיל את מחנה תחום המחיה והחיים של בני ישראל. ממש ונציה. ובאמת – המדרש הזה ממשיך ומתאר את מעיין מרים ואת מחנה ישראל במונחים ונציאניים לגמרי: על פי המדרש, בנות ישראל היו יוצאות בסירות לשאוב מים מהנהרות, והיו מעבירות מתוך הסירות דליים של מים אחת אל השנייה שמסביבן הנוף המדברי של פסגות סיני. אימאג’ נחמד, לא?
והוא נותן גם הסבר יפה על חטאו של משה (ואהרן) בהכאת הבאר במקום דיבור אל הבאר
ואצטט עוד קטע
“על פי חלק מהפרשנים והמדרשים הסלע שאליו היו צריכים משה ואהרון לדבר ושאותו בסופו של דבר היכו עם המטה שלהם היה לא אחר מאשר אותו מעין מרים שיבש. כלומר: מרים הנביאה, דמות הארכיטיפ של המנהיגה השבטית הנשית הולכת לעולמה, ובעקבות כך מתייבש המעיין שהחיה ושהשקה את בני ובנות ישראל במדבר. והנה עומדים משה ואהרון, שני גברים, ומתקשים למצוא את הוראות ההפעלה של המתקן שאותו תיפעלה מרים באופן זורם ושוטף במשך כל ימי חייה. מסתבר, שהציווי האלוהי למשה לדבר אל הסלע ולהוציא ממנו מים היה ניסיון לאפשר למשה לעשות את מה שאחותו הגדולה עשתה, אב, שני גברים, לא הכירו את שיטות העבודה הורבאליות של אחותם הגדולה ובמקום לדבר הרביצו במטה שלהם על הסלע.
הסיפור הזה מגלה שתפקידה של מרים הנביאה בהנהגה של מחנה ישראל במדבר היה גדול הרבה יותר ממה שהמסורת מוכנה לגלות לנו באופן גלוי. בעוד שמשה ואהרון תופשים את הפרונט כנביא וככוהן, ומשתמשים בעמוד האש ובעמוד הענן (כלומר ביסודות האש והאויר) על מנת להנהיג את בני ישראל, משתמשת מרים ביסוד המים על מנת לספק מקור חיים וחיות לכל. החיבור בין סיפור מות מרים והמעין וסיפור החטא או הטעות של משה ואהרון מגלה גם שהמסורת מקשרת בין יכולת המנהיגות הנשית של מרים כמזרימת מים ובין יכולת ורבאלית. ואולי החשוב מכל – הסיפורים הללו מגלמים בתוכם ביקורת מוסווית על משה ואהרון שניסו להיכנס לנעליים הגדולות של מרים אחותם הגדולה, לא הצליחו לשחזר את מעשיה, ופתרו את העניין בדרך הגברית הטיפוסית של זבנג וגמרנו, בואו ניתן לזה מכה עם מקל ונפתור את העניין.
ואם כבר מדברים על הבאר אז
פרק כא פסוק טז = ומשם בארה הוא (היא קרי) הבאר – נא לעיין בהארה 8
ואהרן נקבר בהר ההר = היכן זה???
שוב בגוגל – ויקיפדיה – הר ההר
טוב – הארכתי על מרים, קיצרתי על אהרן
צריך גם לעיין בנושא המלחמות שהיו
אז
נישאר עוד משהו לסבב הבא בע”ה
הארות
1. פרק יט פסוק יד’ = זאת התורה אדם כי ימות באהל
אמר … מניין שאין דברי תורה מתקיימין אלא במי שממית עצמו עליה שנאמר זאת התורה אדם כי ימות
אמר … לעולם אל ימנע אדם עצמו מדברי תורה אפילו בשעת מיתה
וגם
— אברים היתירים שבאשה אין מטמאין באהל, שנאמר זאת התורה אדם… – אבר השווה בכל אדם
(ומה עם האברים היתירים באיש??)
2.
פרק יט פסוק יח’ = ולקח … איש טהור
איש ולא אישה, טהור להכשיר את הקטן
(מעניין שהדברים האלה נאמרו כ – 300 – 400 שנה אחרי החורבן, כשמזמן לא היו מי נידה)
3.
פרק כ פסוק א = ותמת שם מרים
נא לעיין ברש”י
וכך
תניא — נאמר כאן ותמת שם מרים ונאמר להלן וימת שם משה על פי ה’, מה התם ע”פ ה’, אף הכא ע”פ ה’, ומפני מה לא נאמר פה ע”פ ה’, מםני שגנאי הוא לאומרו, ומכאן שלא שלט בה מלאך המות, ורימה ותולעה
4.
פרק כ פסוק ח’ = והשקית את העדה ובעירם
מכאן רמז שחסה התורה על ממונם של ישראל
“רצה לומר – דחשש הקב”ה לחיתן של הבהמות”
5.
פרק כ פסוק כט’ – ויראו כל העדה
אמר… אל תקרא ויראו (ר שוואית) אלא וייראו (ר קמוצה)
(נא לעיין ברש”י)
6.
פרק כא פסוק כ’ = ונשקפה על פני הישימון
אמר … כתיב ונשקפה על פני הישימון, כל מי שעולה להר הישימון ורואה כברא קטנה בםו טבריא, זו היא בארה של מרים
“כברה הוא סלע עגול העשוי ככברה”
7.
פרק כא פסוק כז = על כן יאמרו המושלים …
אמר …
המושלים – אלה שמושלים ביצרם
חשבון – באו ונחשוב חשבונו של עולם, הפסד מצווה כנגד שכרה …
תיבנה ותיכונן – אם אתה עושה כן, תיבנה בעולם הזה ותיכונן לעולם הבא
….
8.
פרק כא פסור טז’ = ומשם בארה הוא הבאר
רבי אבא אמר, בכל מקום שכתוב הוא ונקרא היא, ורמוז על בחינת זכר ונקבה ביחד עם כולל העליון, ה נקבה, ו זכר,
א כולל הכל
רבי שמעון אמר הוא הבאר כתוב, והקרי היא, ומדוע תחילה בארה ואחר כך באר, אלא בארה… נקבה בלבד
… ואחר שאמר הוא, הכולל בחינת זכר ונקבה, נקרא באר, ובמקום שנמצא בחינת זכר, אפילו ענין נקבה שאצלו נקרא בשם זכר
(מתוך ספר הזוהר על התורה)
שאילות
1.
מי היה (רמז – היו) הבעלים של מרים?
2.
מה היה הפחד של משה, שא-להים היה צריך לעודד אותו ולומר לו (פרק כא פסוק לד’) “אל תירא אותו”
3.
פרק יט פסוק ו’ = … עץ ארז ואזוב ושני תולעת,
מה המשמעות של הפרטים שנבחרו?
שבת שלום
להתראות