From:
To:
Subject: FW: ביום השמיני… ויאמר… ויבא… ויקצוף
Date: Sun, 12 Apr 2015 15:42:02 +1000
עקב אירועים דתיים וחברתיים שונים ומשונים – הדף להלן יוצא לארץ בלבד כדלהלן – באיחור
הקדמה כלליתאנחנו בתורת כהנים. . מי כתב וערך, את התורה הממוקדת הזו (עם סיפוריה המוזרים במקצת, למשל מיתת בני אהרן) ולמה? לא יודעים. נכון משולבים בתורת כהנים הרבה מצוות כלליות, אבל יש חלק די בולט שיש בו הוראות לכהנים בלבד..שוב, עלינו לזכור ששני בתי המקדש של עם ישראל בירושלים, עמדו על תילם קרוב לאלף (=, 1,000_ שנה. זה הרבה הרבה דורות ושנים. הרבה דורות של כהנים שימשו בבי”המק. קל לשער שהיה צורך ללמד את הכהנים הצעירים, מה ואיך וכו’. אז כנראה היה איזה בית ספר לכהנים שבו הם עברו חניכות, תרגול, בחינות בתיאוריה ובחינות מעשיות בשטח וטכס סיום.אז צריך גם לבנות מוטיבציה, ללמד את החניכים קצת/הרבה היסטוריה של הכהונה הישראלית/יהודהית (בארץ יהודה) לאחר הקמת בית המקדש הראשון ובמיוחד לאחר התפלגות הממלכה לאחר מות שלמה המלך. ואז אין יותר טוב משטיפת מוח על טכס החניכות הראשון, של הכהן הראשון, אהרן הנערץ (הידוע בתור בונה העגל הזהב וכו’) כולל הסיפור על מות שני בני אהרון כתוצאה מאי זהירות בטיפול באש ולימוד כללי בטיחות בעבודת בית המקדש, כך בונים היסטוריה. וכנראה כך נשמר בזכרון הלאומי (שהלך ותפח במרוצת מאות שנים, והנה יש לנו תורת כהנים מדריך לכהן המתחיל.מתוך מאמר מקיף על בית המקדש“הכהנים חולקו לעשרים וארבע משמרות כהונה, שקיימו תורנות בעבודת המקדש, והתחלפו מדי שבת. כך היה כל כהן עובד שבועיים בשנה במקדש. כל זאת מלבד שלושת הרגלים, בהם היו כל הכהנים שותפים בעבודה, בגלל ההיקף הרב של הקרבנות בימים אלה. מקור מאמצע תקופת הבית השני מעריך את מספר הכהנים העובדים במקדש יום יום בשבע מאות” (ע”כ)700(!!!! ) כהנים עובדים כל יום. דבר כזה דורש אירגון וכו’, מדהיםושלא לעניין, מצאתי מאמר מעניין על השפה שדיברו בבית המקדש ועל היחסים בין הכהנים הבבליים לכהני ארץ ישראל, מומלץ לקריאה – אם יש זמןובכלל – מציע לעיין בחומש ויקרא – הוצאת עולם התנ”ך
פתיחה“ויהי ביום השמיני”, צריך קצת לדמיין, מה היה שם במדבר, במשך שבעת ימים הראשונים. הקמת המשכן, הייתה “לא קלה” – (ב”מרכאות” ) כי לפי המדרש, משה בכוחות עצמו הקים ופירק את המשכן כל יום. יפהמה עשו בני ישראל (שני המליון) באותם הימים ובמיוחד ביום השמיני? עמדו והסתכלו? סתם הכתובאז מה יש בפרשתנו? אצטט מתוך מה שכבר סיכמתי לפני שנה ב –מה יש בפרשתנו>>>>>>>>>>>>>>>>>>>קורבנות היום השמיני – לכפרברכת אהרון (פיסקה קצרצרה)ברכת משה ואהרון (פיסקה קצרצרה)שריפת 2 בני אהרוןמנהגי אבילותאיסור שתיית משקאות משכרים לפני כניסה לעבודה באוהל מועד (במקדש)אהרון ובניו (הכהנים) מצווים להורות את החוקים לבנ”ימנהגי אכילה של הכהניםהתנגשות מילולית בין משה ואהרון בנוגע לשעיר החטאתדיני מותר ואסור באכילת בשר בעלי חיים (הולכי על 4, על 2, בעלי כנף,זוחלים, קופצים ושוחים וכו’)דיני טומאת מגע וטהרה>>>>>>>>>>>>
ויקרא, פרשת שמיני
קמט: מצוות לא תעשה – שלא ליכנס למקדש מגודל שער
קנ: מצוות לא תעשה – שלא ליכנס לקדש קרוע בגדים
קנא: מצוות לא תעשה – שלא יצא כהן ממקדש בשעת עבודה
קנב: מצוות לא תעשה – שלא לכנס למקדש ולא להיות שתוי
קנג: מצוות עשה – לבדוק סימני בהמה וחיה
קנד: מצוות לא תעשה – שלא לאכול בהמה וחיה טמאים
קנה: מצוות עשה – לבדוק בסימני דגים
קנו: מצוות לא תעשה – שלא לאכול דג טמא
קנז: מצוות לא תעשה – שלא לאכול עוף טמא
קנח: מצוות עשה – לבדוק סימני חגבים
קנט: מצוות עשה – להיות שמונה שרצים טמאים ומטמאים
קס: מצוות עשה – לדון דין טומאת אוכלין ומשקין
קסא: מצוות עשה – להיות נבלה טמאה ומטמאה
קסב: מצוות לא תעשה – שלא לאכול שרץ הארץ
קסג: מצוות לא תעשה – שלא לאכול תולעת הפירות
קסד: מצוות לא תעשה – שלא לאכול שרץ המים
קסה: מצוות לא תעשה – שלא לאכול רמש המתהווה מעפוש
יש מחלוקת סוערת בנושא, (לא כל כך ברור לי למה זה חשוב) – ואצטט מתוך מאמר מקיף על זההשאלה העיקרית … – באיזה תאריך הייתה חנוכת המשכן?
שאלה זו היא הרבה יותר משאלה טכנית; חנוכת המשכן הייתה אחד האירועים המרכזיים בתולדות עם ישראל, וביום השמיני לחנוכת המשכן קרו אירועים מסעירים ואף מזעזעים (בין השאר – מות שני בני אהרן, ויכוח סוער בין אהרן למשה). כדי להבין אירועים אלה, יש לדעת, בין השאר, באיזה תאריך קרו.
הרב אברהם שמאע מביא שתי דעות:
- א. [דעת ר’ עקיבא, ודעת ר’ אברהם אבן עזרא] – המשכן הוקם לראשונה ב-1 בניסן, וחנוכת המשכן נמשכה עד 8 בניסן;
- ב. [דעת שאר חכמי ישראל] – המשכן הוקם לראשונה ב-23 באדר, וחנוכת המשכן נמשכה עד 1 בניסן
תקציר הסוגיא
:”הגמרא בפרק הראשון במסכת יומא עוסקת גם ב’שמונת ימי המילואים’. ‘ימי המילואים’, הם הימים בהם חנכו והתחילו את העבודה במשכן. עד התחלת העבודה במשכן לא היו הכהנים (אהרון הכהן ובניו) ממונים על עבודת הקרבנות. בימי המילואים משך שבעה ימים, היה משה רבינו מידי יום: מקים את המשכן, מקריב בו קרבנות ואז מפרק את המשכן. ביום השמיני משה רבינו הפסיק להקריב קרבנות, והכהנים התחילו לעבוד בעבודת הקרבנות, ויותר לא פירקו את המשכן. באותו יום הלביש משה רבינו את הכהנים בבגדי הכהונה, הבגדים המיוחדים בהם עבדו הכהנים במשכן ובבית המקדש. הסוגיא שלנו עוסקת בסדר לבישת הבגדים ביום השמיני למילואים.
[1] וכן שנינו: “כל שבעת ימי המילואים היה משה מעמיד המשכן ומפרקו בכל יום שני פעמים, ולא סייעו אחד מישראל” (במדבר רבה ב, י). רש”י מביא את המדרשים להלן ט, כג. הרב שוועל בפירושו לרש”י מציין את המקור בתורת כהנים, אות יט, ואות ל.והנה הוקם המשכן, והחלו ימי המילואים. כל כך הרבה זמן חיכו, עכשיו משעמד משכן על מכונו ודאי תשרה בו שכינה. גם כאן חיכה לעם מפח נפש ואכזבה, “כל שבעת ימי המילואים היה משה מעמיד את המשכן, ובכל בוקר ובוקר מושחו ומפרקו, וביום השמיני העמידו משה ולא פרקו” (ספרי נשא מד).[1]ורש”י ציין במפורש: “לפי שכל שבעת ימי המילואים שהעמיד משה למשכן ושימש בו ופרקו בכל יום לא שרתה בו שכינה, והיו ישראל נכלמים ואומרים למשה: משה רבינו כל הטורח הזה שטרחנו שתשרה שכינה בינינו ונדע שנתכפר לנו עוון העגל!” (רש”י ט, כג). והנה עוברים גם הימים האלה ומגיע היום הגדול, היום השמיני, שנתעטר בעשרה עטרות ובו ודאי יארע המאורע הגדול של השראת שכינה, אירוע שמעיד על כפרה סופית של חטא העגל – אבל גם זה לא בא בקלות.
ביום השמיני נוטל אהרן את הכהונה ומשמש יחד עם משה, ועדיין לא יורדת שכינה. כך מביא רש”י בשם חז”ל: “ויבא משה ואהרן (ט, כג) – למה נכנסו? מצאתי בפרשת מילואים בבריתא הנוספת על תורת כהנים שלנו, למה נכנס משה עם אהרן?… כיוון שראה אהרן, שקרבו כל הקרבנות ונעשו כל המעשים, ולא ירדה שכינה לישראל, היה מצטער ואומר, יודע אני שכעס הקב”ה, ובשבילי לא ירדה שכינה לישראל. אמר לו למשה, משה אחי, כך עשית לי שנכנסתי ונתביישתי? מיד נכנס משה עמו, וביקשו רחמים וירדה שכינה לישראל”. אהרן בוש זו הפעם השנייה,
2. דרש דרש
ויקרא י 16, בסוף היום של חנוכת המשכן: ואת שעיר החטאת דרוש דרש משה, והנה שורף; ויקצוף על אלעזר ועל איתמר, בני אהרון הנותרים, לאמור: ‘מדוע לא אכלתם את החטאת במקום הקודש? כי קודש קודשים היא, ואותה נתן לכם לשאת את עוון העדה, לכפר עליהם לפני ה’!…’ וידבר אהרון אל משה: ‘הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם לפני ה’, ותקראנה אותי כאלה; ואכלתי חטאת היום הייטב בעיני ה’.’ וישמע משה, וייטב בעיניו .
שאלות ותשובות – חלק א
- באיזה שעיר מדובר?
- רש”י, ע”פ ספרא, כותב: “
—שעיר החטאת
שעיר מוספי ראש-חודש. ושלושה שעירי חטאות קרבו בו ביום: שעיר עזים
[מיוחד לאותו יום – ע’ ויקרא ט 3], ושעיר נחשון
[ע’ במדבר ז 16], ושעיר ראש חודש
[לפי רש”י היום השמיני היה ראש חודש ניסן, ובראש-חודש מקריבים שעיר לחטאת].ומכולן לא נשרף אלא זה
[של ראש חודש]”. המלבי”ם מסביר איך חז”ל (בספרא) הגיעו למסקנה שדווקא שעיר ראש-חודש נשרף. - ‘העמק דבר’ כותב: “
לפי הפשט מיירי בשעיר שבאותו עניין, היינו שעיר העדה
[שנזכר בויקרא ט 3].”
- רש”י, ע”פ ספרא, כותב: “
- מדוע נשרף?
- רש”י כותב: “
…ונחלקו בדבר חכמי ישראל. יש אומרים: מפני הטומאה שנגעה בו נשרף, ויש אומרים: מפני אנינות נשרף, לפי שהוא קדשי דורות. אבל בקדשי שעה
[כלומר בשעיר המיוחד לאותו יום]סמכו על משה שאמר להם במנחה
“.ואכלוה מצות
- אחת הדעות שמובאת ב’משך חכמה’: “
וייתכן כי אמרו ‘כהנים אוכלים ובעלים מתכפרים’, ‘
‘ואכלו אותם אשר כופר בהם
, לכן כיוון שמתו בניו – ומיתת צדיקים מכפרת – נעשתה התועלת אשר היתה מאכילתו, ולכן ‘כהן גדול מקריב אונן ואינו אוכל’…
” כלומר: השעיר נשרף כי כבר לא היה צורך לכפר בו על בני ישראל – מיתתם של בני-אהרן כבר כיפרה על ישראל.
- רש”י כותב: “
- על מה בא לכפר?
- ע”פ ‘העמק דבר’: “
–ואותה נתן לכם לשאת את עוון העדה
הוא הכתוב למעלה
[ט 7]
.ועשה את קרבן העם וכפר בעדם
וכפי הידוע הוא בא לכפר על עוון העגל
[כלומר על חטא של עבודת-גילולים]…
” - ע”פ ‘משך חכמה’: “
—הן לא הובא את דמה אל הקודש פנימה
דאינו חטאת הבא על עבודת-גילולים שדמו על הפרוכת והוא נשרף,
ומדוע לא אכלתם…?
כי חשש שמא טעו וסברו כי הוא בא לכפר עוון העגל, וכמו שאמרו בתו”כ לכן אינו נאכל. והשיב אהרן: ‘איך חושב אתה אותנו למוטעים כאלה?
,הן היום הקריבו את חטאתם ואת עולתם
ובעבודה זרה הלוא העולה קודמת לחטאת בהקרבה!
[ע’ במדבר טו 24]…
“
- ע”פ ‘העמק דבר’: “
- מדוע כעס משה?
- ע”פ ‘אזניים לתורה’: “
טעם לקצף הזה – מפני שראה, שלא למדו כלום משריפת אחיהם, ומוסיפים ‘להורות הלכה בפני רבם’, ולא נמלכו לא בו ולא באהרן, ושרפו את החטאת על-דעת עצמם…
” - … (ע”כ – מומלץ לעיון)
ומשהו מעניין מתוך
- ע”פ ‘אזניים לתורה’: “
הדיון ההלכתי הזה חושף בפנינו את הקרע האנושי והמתח שבו נתונים אהרן ובניו באותו היום. מתח בלתי אפשרי שבין היותם נתונים באבל כבד ובמצב שבדרך כלל אכילה בו נחשבת לזלזול בכבוד המת. עת שבה החיים עוצרים את מהלכם, מועד של בלבול יוצרות ושל ביטול של שטף החיים והמחויבויות הנובעות ממנו. מידת הדין מתוחה. אל מול זה ניצבת לה משימת חייהם כמשרתי העם, מביאי החן החסד והרחמים לעם. שאכילתם אינה אכילה וסעודתם אינה אלא חלק מטקס כפרה. שמתפקדים ככלי שרת ולא כבני אנוש. בתוך המתח הזה עליהם להכריע בין צד הדין לצד החסד, בין המבט האישי למבט הכללי, ובין לעשות לבין לחדול.
שמא המחלוקת הראשונה שבין משה ואהרן מגלה שלא יתכן עולם בלא מחלוקת. גם לא בדורו של משה. הקונפליקט הוא נתון, השניות היא עובדה, האמת אינה אחת. לפיכך דווקא המחלוקת בהתאמה, היא שיקוף נכון של המציאות. וכל שניתן לעשות הוא להכריע בין שני צדדים נכונים. –
פרשת שמיני כוללת בתוכה את הסיפור המתמיה של מות נדב ואביהו, בני אהרון. אולם, על אף חוסר הבהירות בנוגע לחטאם, קווי המתאר הבסיסיים של הסיפור ברורים למדי. בשיאה של השראת השכינה על המשכן, שני בני אהרון הקריבו “אש זרה” באהל מועד שזה עתה קודש, וזה הוביל למותם. ההסכמה הכללית בקרב רבים מהפרשנים היא שמבלי להתייחס לפירוש המדויק של “אש זרה”, הסיפור מהווה אזהרה כנגד יוזמה עצמאית יתירה ובלתי מרוסנת בהתקרבות אל הקב”ה. הכהנים אמורים לציית לכללים שהכתיב הקב”ה על מנת לגשת אליו ולעבוד אותו.
(ע”כ)
בדתות שונות קיימים איסורים לאכול בעלי חיים מסוימים או מיני מזונות יחדיו באותה עת. מיון המזון באמונות העתיקות נעשה לפי מזון צמחוני, מזון חלבי ומזון בשרי.
16.08.2013 מאת הרב משה ביגל
איך מזהים האם בעל חיים מותר באכילה או אסור? האם ג’ירפה מותרת באכילה? האם נכון שיש בעיה עם זיהוי המקום לשחיטת ג’ירפה? ולמה בעצם אי אפשר לקנות שווארמה ג’ירפה בלאפה?
התורה קובעת שני סימני כשרות לבעלי חיים. הראשון שבהם הוא שהחיה מעלה גרה. כלומר שלאחר שבולעת את האוכל מעלה אותו שוב ללעיסה ושוב בולעת וחוזר חלילה. הסימן השני הוא “מפריסה פרסה”, כלומר שרגליה מסתיימות בשתי אצבעות בלבד (ויקרא יא ב. דברים יד ד)
על סמך שני סימנים אלו פסקו חז”ל כי כאשר אדם נתקל בבעל חיים שאינו מכירו, בודק ברגליו. אם הוא מפריס פרסה נותן לו גם לאכול ואם הוא גם מעלה גרה, הרי שאותו בעל חיים מותר באכילה. כללים אלו נכונים ומדויקים לגבי כל הבהמות והחיות שבעולם. (חולין נט א)
חכמינו הוסיפו לתת סימנים המאפיינים את בעלי החיים מעלי הגרה ומפריסי הפרסה וכתבו שלבעלי חיים אלו יש ארבע קיבות, שאין להם ניבים בלסת העליונה (חולין נט א) וכמו כן אמרו כי רק חלב של בעל חיים טהור יכול להתגבן (כלומר אפשר לעשות ממנו גבינה). (רמב”ם מאכלות אסורות ג יב,)
סך כל בעלי החיים הטהורים הוא עשרה והם מפורטים בתורה. שלוש הבהמות הטהורות הן: שור שה ועז, ושבע החיות הטהורות הן: איל, צבי, יחמור, אקו, דישון, תאו וזמר. (ע”כ)
(איפה קונים בשר כזה? )
וניתוח (מילולי) של הנושא ב –
http://wikivort.co.il/view.
זאת החיה אשר תאכלו (יא,ב)
“דברו אל בני ישראל לאמר זאת החיה אשר תאכלו מכל הבהמה אשר על הארץ” רש”י- בד”ה “זאת החיה” א’-לשון חיים לפי שישראל דבוקים במקום וראויין להיות חיים, לפיכך הבדילם מן הטומאה וגזר עליהם מצוות.
זאת החיה ב’- מתורת כוהנים – “מלמד שהיה משה אוחז בחיה ומראה אותה לישראל זאת תאכלו וזאת לא תאכלו”. אף משרצי העוף אחז מכל מין ומין והראה להם.
אכן מצאתי בגמרא במסכת חולין דף מב עמוד א’- גרסה קצת שונה אך מאוד מעניינת- דתנא דבי רבי ישמעאל- “זאת החיה אשר תאכלו” מלמד שתפס הקב”ה מכל מין ומין והראה לו למשה ואמר לו-זאת אכול וזאת לא תיכול.שני מדרשים מעניינים מאוד אך מה באים הם ללמדנו?
ונשאל כמה שאלות ונבוא בעזרת ה’ אל ביאור העניין.
א-הרי גם אם נאמר שיש לו למשה כוחות על אנושיים להרים ולאחוז ולהסביר על כל חיה וחיה הנמצאת אי שם בקצה תבל אם כשרה היא או לא, וגם אם נבוא ונאמר שהיה נס וכל החיות באו מעצמם או שה’ דחפם לבוא למשל מיערות הגשם, מהג’ונגל, מראשי ההרים המכוסים קרח, או מהסוונות, או להבדיל מהמדבר הלוהט בסהרה וגם עופות השמים הרבים וכל הציפורים הנודדות, וגם שוכני הים וקרקעיתו וגם לא נשכח את בעלי החיים הדו חיים וגם אותם שחיים רק שעות ספורות וגם יש חיידקים ושאר חיות קטנות ביותר שממש לא ניתן לאחוז בהם או מפני קוטנם או מפני רכותם ורגישותם.
מה גם שמשה יצטרך בינתיים עד שיסביר עליהם, לתת לחיות אלו את מזונם ורק זה כשלעצמו לא סביר בכלל, תראו מה קרה לנח שאיחר בשעה קלה לתת מזון לאריה עד שעמד ונשכו.
מה גם שיהיה קשה מאוד לעם ל”החזיק ראש” בגן חיות הענקי הזה. מה וכי משה רבינו ייהפך לזיאולוג ולחוקר מערכת החי בתבל חלילה או משהו מעין זה?
ב- הרי גם אם נאמר שבמראה החיה החיצוני עסקינן, איך נעביר את המידע לדור הבא איך האבות יעבירו מסר זה הלאה?
הרי לא מדובר כאן לכאורה במשהו רוחני כדוגמת אמונה או ערך רעיוני אחר,שאתה יכול ומוכרח להעביר בחינוך, שהרי הלוא מדובר כאן בפרקטיקה איזה חיה כן ואיזה לא, מה גם שיש בני אדם שמכליאים בהמה טמאה בבהמה טהורה אז יתכן שזה אותה צורת בהמה אך הבהמה הממליטה כשרה היא אך היוצא ממנה טמא הוא? או להפך. כך שהמראה החיצוני לא תמיד מראה על הפנימיות? אם נאמר שהראה להם רק את הפן החיצוני.
ג- הרי גם אם נאמר כך אז מה עם פנים הבהמה מה מראה האיברים הפנימיים שהרי ידוע שגם בהמה כשרה ישנם חלקים ממנה האסורים באכילה כדוגמת חלב, דם ושאר טריפות שפוסלות את הבהמה מלאוכלה בכשרותה
נשאל את השאלה ביתר שאת: כיוון שבעוונותינו גלינו מארצנו, ונתרחקנו מעל אדמתנו, ואין אנחנו יכולים לעשות את רוב הדברים שהתורה מצווה עלינו לעשות, אז במידה מסוימת כל דיני כשרות הם שיור גדול שנשאר מהתורה. אדם מישראל שקוע בצלחות יותר מאשר בהרבה דברים אחרים: בשר, חלב, טריפה, כשירה; כל הדברים האלה ממלאים הרבה ממחשבתו. בין אם הוא רוצה ובין אם לא, הם חלק מההווה של המציאות. ממילא נשאלת השאלה: מדוע מקומם של הדברים הללו גדול כל-כך?
היו שאמרו, כי מי שאוכל את כל החיות האלה – מזיק לגופו; ובכל פעם קם מישהו שמסביר עד כמה מסוכן לאכול חזיר, כיוון שיש בו כל מיני תולעים; וידוע, שכשאדם אוכל בשר חזיר שלא בושל כהלכה, הוא עלול ללקות בכמה וכמה מחלות. על אף שזה נכון, ובאמת יש תולעת החזירים, נראה שאם זו היתה מטרת העניין – יכלה התורה לתת עצה הרבה יותר טובה מאשר לאסור את החזיר; היה אפשר לומר שצריך לבשל את החזיר כמה פעמים.
על כל התירוצים מסוג זה אומר הרמב”ן: וכי תהיה התורה כאחד ספרי הרפואה הקטנים? האם הקב”ה צריך לתת לנו דיאטה שתהיה טובה לבריאות הגוף? נכון, שבצד מסוים אפשר לשאול על דברי הרמב”ן – למה לא? הקב”ה דואג לכל אשר לנו, יש לנו גם מצוה לשמור את גופנו, אז למה שלא תהיה בתוך תרי”ג מצוות דאורייתא גם מצוה לשמור על בריאות הגוף?
טמא וטהור
בפרשה הזו מופיעות המילים “טמא” ו”טהור” בשתי משמעויות שונות לגמרי. פשוט, שכאשר כתוב על הגמל: “טמא הוא לכם”, ו”אלה הטמאים לכם מכל השרץ”, ולעומת זאת כתוב: “וטמא עד הערב וטהר” – הן מבחינת התפיסה והן מבחינת ההלכה, יש כאן שני מונחים, שאין להם שום שייכות אחד אל האחר. מבחינת הלכות טומאה וטהרה, בעלי חיים טמאים אינם טמאים יותר מאשר בעלי חיים טהורים. כשהם חיים, הם ודאי אינם מטמאים יותר, וכשהם מתים – מהם מטמאים יותר, ומהם מטמאים פחות…..
הארות
1.
(פרק ט פסוק כב’ = וישא אהרן את ידו (ידיו קרי
מכאן שצריך הכהן להגביה את ידו הימנית קצת למעלה מן השמאלית
2.
….. ויברכם
בעמידה, או אינו אלא בישיבה, ת”ל “לעמוד לפני ה’ לשרתו ולברך בשמו”, מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה.
3.
פרק י פסוק ו’ = ובגדיכם לא תפרומו
תניא אבל חייב בקריעה ( מה פירוש “לפרום”?)
4.
פרק י פסוק י’ = ולהבדיל
תניא, ר’…אומר, כל הפורש מאשתו סמוך לוויסתה הויין ליה בנים ראויים להוראה שנאמר ולהבדיל ולהורות
5.
פרק יא פסוק ב’ = זאת החיה
מלמד שתפס הקב”ה מכל מין ומין והראה לו למשה ואמר לו זאת אכול וזאת לא תאכל
6.
פרק יא פסוק יב’ = שקץ הוא לכם
שלא יעשה בו סחורה
שאילות
1.
מה היה שם אשתו של תלמי המלך? (רמז – נמצא בפרשה)
2.
סנפיר וקשקשת – מה ההבדל בין דג עם קשקשת ודג עם סנפיר?
3.
למה החסידה – (נקראת) חסידה?
שבוע טוב
להת