To:
Subject: FW: שלח לך …וישלח… ויעלו … ויעלו
Date: Fri, 13 Jun 2014 13:49:08 +1000
פסוקי השבוע
כי תבואו אל אל ארץ מושבותיכם אשר אני נותן לכם
בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה
(וזאת בסמוך ל… עד תום פגריכם במדבר)
ערב שבת שלום
עוד פרשה מעניינת, אם כי קצת “מרגיזה” -בני ישראל שוב חוטאים ושוב נענשים.
.הטלנובלה ממשיכה בעוצמה חזקה, מעניין כמה פעמים היו תלונות וכמה פעמים הייתה מגפה (או מוות המוני) ב-40 שנות בנ”י במדבר, החיים שם לא היו קלים
אז כמובן מגגלים, ומצאתי מאמר די מסכם – (נו – נראה אם אפשר לנחש את מספר
התלונות – או )לעיין ב –
http://tora.us.fm/tnk1/tora/mje_tlunot.html
בעצם כל זה מראה שעם ישראל משחר נעוריו עובר סדרה של צרות, ככה זה התחיל, מעבדות במצריים, דרך מלחמות (עמלק, מדיין, סיחון ועוד) סובלים יסורים, מגפות, ומיתה (בדרכים שונות ומשונות כמו למשל , הבולענים בפרשת קורח, מוות במגפה וסקילת מקושש העצים בפרשתנו)
וככה זה ממשיך במרוצת 3,500 שנות היסטוריה של עם ובתקופתנו וכנראה זה עוד ימשיך עד אז בשטיפת מוחנו, למדנו על “החטא ועונשו” – וזה נכון ומעשי במערכת המשפט האזרחית, אבל האם זה נכון במערכת המשפט השמימית – עונש בידי שמיים?, כאן הייתי הופך את האימרה
ל- “העונש והחטא” – כלומר אם נענשנו כנראה חטאנו – כאמור בפרשת בחוקותי ועוד, וכמו שמוסבר בתורה על כל מגיפה ומיתה (שלא בדרך הטבע ושאולי בעצם כן – למשל משה “נענש” למות בגיל 120)
אולי נתעלם לרגע מהתערבות א-להית, ונצא מהנחה שאכן אי פעם בהיסטוריה של העם הישראלי/יהודי אירעו אירועים כמסופר בתורה/תנ”ך, כנראה בק”מ קטן יותר, ובמרוצת 500-800 שנה האירועים הקטנים בזכרון ובדמיון גדלו, אז אכן היו שבטי בני ישראל שנדדו במדבר והיו מרגלים, והייתה מלחמה בן שבטים, והיו מגיפות והיו צרות, וההסבר “ההגיוני ” של אותם זמנים
היה “חטאת נענשת”,אז אם היה “עונש” כלומר אסון או צרה שסיבתה לא הייתה ברורה אז חייבים “להמציא” את החטא, או מיידית, (כמו כאלה שמסבירים את השואה) או לפחות מאוחר יותר במימד הספרותי – וכך עושה כל סופר טוב (או לא טוב)
למה נדדו 40 (?) שנה כי חטאו
למה מתו בדיזנטריה (אכילת בשר? כי חטאו
למה ירדו למצריים? כי ככה א-להים רצה
וכו’
אכן – גדולת התנ”ך (בין השאר) היא היותו בסיס ליצירה אין סופית של של הסברים, מדרשים, פלפולים ומיסטיקה יפהפיים שעליהם נבנתה מערכת חינוכית אדירה לא רק יהודית
{האם גורל עם ישראל שונה מגורלם של אומות אחרות?}
נחזור למרגלים – (ואגב – נא לזכור שיוסף האשים את אחיו “מרגלים אתם”, ואולי באמת הם באו לרגל ואחרי זה באו לכבוש :ההיקסוסים”)
. , האם משה ידע למה “לא נחם א-להים דרך ארץ פלישתים” למה (ל שוואית) בכלל ציפה משה, שיחזרו ויאמרו שאין בעיות, ארץ כנען ריקה ומחכה לעם הנודד?
( גם החזרה לישראל במאה ה-19 וה-20, לא היתה קלה )
“ובכלל מה פתאום היה צורך, יותר נכון למה ניתנה פקודה מלמעלה, “שלח לך … ויתורו
א-להים הרי ידע מה תהיה התוצאה של שליחת המרגלים, אז מה המשחק הזה? חוזר פה שוב הרעיון של “הכל צפוי והרשות נתונה” ועיקרון דומה לסיפור אדם וחווה ופרי עץ הדעת
א-להים כמה פעמים בעבר הבטיח לבני ישראל “ארץ זבת חלב ודבש, אז שיזוזו קדימה לארץ בלי ריגול מוקדם, גם משה במצריים לא שלח מרגלים לבדוק את המדבר.
יש בויקיפדיה ציור יפה (מהמאה ה – 17) – משה מקבל את המרגלים החוזרים –
הסיפור מתחיל בתמימות יפה
,
בעקיפין, הוא מראה על אומץ ליבם של 12 המרגלים, – שנבחרים 1 מכל שבט, (ויש שאומרים 2 מכל שבט) וששמותיהם מופיעים אחד אחד, ושבעצם (כנראה) “בחופשיות” רבה (לא כמו 2 המרגלים ששלח יהושע) משוטטים בארץ כנען 40 יום, פוגשים את הענקים, מפלחים פירות וכלום לא קורה להם, חוזרים ומספרים את האמת ( כמו שמסופר בספרי יהושוע שופטים ושמואל, על מלחמות ללא סוף) והנה העם מתמרד, לא רוצים, ועומד לסקול את משה ואהרן
והסיפור מסתיים באסון ובעונש קיבוצי
זו מעין חזרה על המסופר בפעמים קודמות – , העם מתלונן, משה פונה אל ה’, ולמשל כבר בפרשת בשלח, רק יצאו ממצריים, אין מים לשתות ומשה צועק אל ה’ “עוד מעט וסקלוני”, או ” משה מבקש מה’ “הרגני נא הרוג
ועוד שאילה – 40 יום, זה בעצם הרבה זמן, מים לים הולכים 3 ימים, אז היכן הם שוטטו 40 יום. אז גיגלתי ומצאתי מאמר מעניין שמסכם את השימוש המקראי על המספר 40 – מומלץ –
http://acheinu.co.il/?CategoryID=167&ArticleID=690
וניתוח יפה (מומלץ) על ריגול ודיווח נמצא ב –
http://www.shallem.org.il/_Uploads/dbsAttachedFiles/214shlach.pdf
אצטט
“אפשרות ראשונה: … רבי משה בן נחמן )הרמב”ן( הציג את השאלה בצורה הברורה ביותר:
“ומה פשעם ומה חטאתם כשאמרו לו למשה ‘כי עז העם והערים בצורות גדולות’? וכי על מנת שיעידו לו שקר שלח אותם משה?…”
אלא שניתן להסביר, שחטאם של המרגלים לא היה במידע שמסרו, אלא על כך שלא הסתפקו במסירת העובדות אלא הוסיפו את דעתם שלהם, ולאחר הדיווח החדשותי הוסיפו “מאמר פרשנות”.
הגדרת החטא מוגבלת להבעת דעות מפורשות, בספיח הלא פורמאלי של הדיווח. “
ועוד ציטוט על חטאם של המרגלים
אפשרות ג’ – חטא בהדלפה?
על פי הסיפור המקראי, המרגלים נשלחו על ידי משה, בפקודתו של אלוקים, ובכל זאת כאשר חזרו לדיווח על שליחותם נכתב: “וילכו ויבואו
אל משה ואל אהרון ואל כל עדת בני ישראל וישיבו אותם דבר ואת כל העדה”. המרגלים הלכו אל המנהיגים, אבל כל אנשי הקהילה היו
נוכחים. אנו רואים זאת מתגובתו הסוערת של העם ומניסיונו של המרגל הנאמן כלב בן יפונה: “ויהס את העם” – כלומר, מחאות קולניות
כבר החלה להתפתח בין האנשים שהאזינו לדיווח
>>>>>
אז כאמור לעיל – אם רוצים מיד אפשר למצוא סיבה = “חטא”, מה שנקרא “ניתוח שלאחרי” של האדם המאמין בהתערבות כח עליון. לעורך המקרא (המגמתי) או לזכרון של זקני השבטים, שעבר מדור לדור עד לעריכה הסופית, היה צורך להסביר את השהות של השבטים הנודדים במדבר, לפני כיבוש הארץ
וזה רק הסיפור הראשון (הארוך) בפרשה – נראה את התוכן
>>>>>>>>>>>>>>
, סיפור 12 המרגלים המסתיים בעונש חמור ביותר
משה מתפלל להצלת העם
13 מידות של הקב”ה וסליחה חלקית
עונש של 40 שנות נדודים במדבר
נסיון כושל לעלות לארץ
פירוט תהליכי קורבנות – בארץ – לכשיגיעו
מצוות תרומת חלה
קורבן ציבור על חטא בשגגה
קורבן יחיד על חטא בשגגה
עונש נפש מגדפת
עונש מקושש עצים בשבת
– מצוות ציצית – למען תזכרו
>>>>>>>>>>>>>>>
מצוות ציצית אומרת דרשני, מה, למה, כמה, איך ועוד
,( – אז לפי ליליאן זו מצווה טובה, כי לכל עם יש את התלבושת ((הדתית) האופיינית משלו, אז גם לעם ישראל יש את הקישוט התלבושתי שלו – אכן סיפור יפה וטוב
( !! אם כבר מה הן המצוות בפרשה (רק 3)
שפה: מצוות עשה – להפריש חלה וליתנה לכהן שפו: מצוות עשה – לעשות ציצית על כנפי הבגד שפז: מצוות לא תעשה – שלא לתור אחרי מחשבת הלב וראיית עיניים
מעניין שבין הסיפור על המרגלים לבין הסיפור על מקושש העצים, ולמרות שהוטל עונש של 40 שנות נדודים במדבר, נכנסו כמה חוקים שנוהגים רק בארץ, ושקשורים למתנות כהונה,
(אשאיר זאת לסבב הבא)
הסיפור על מקושש העצים – מגרה את הדמיון, ואכן עיון בויקיפדיה
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9E%D7%A7%D7%95%D7%A9%D7%A9
מוסיף “צבעים” מהמקורות – למשל אצטט
מקושש לשם שמים נתכוון]
מה הייתה מטרתו של המקושש, בחילול השבת שלו?
התוספות הביא מדרש האומר כי למרות שמקושש העצים, עבר עבירה חמורה, הרי שכוונתו הייתה טהורה
התוספות הסביר שלאחר חטא המרגלים, דנו ישראל בינם לבין עצמם, והחליטו כי מכיוון שבעקבות החטא נגזר עליהם שלא ליכנס לארץ ישראל, הרי שאין הם מחויבים יותר במצוות. קם המקושש וחילל שבת בכוונה, כדי שיהרג, וייראו אחרים, ויבינו שאין הם פטורים מן המצוות.
או
מעשה המקושש עורר את דמיונם של רבים.
- בספר הזוהר כתוב כי העצים שקושש המקושש היו מעץ החיים ומעץ הדעת טוב ורע[ כוונת הזוהר אינה שהמקושש באמת הגיע לגן עדן השמור על ידי מלאכים וקושש שם עצים, אלא קיים דיון עם עצמו, איזה עץ משני העצים הללו, גדול וחשוב מחברו: עץ החיים שמשמעותו כל החיים הם קודש לאלוהים, ללא הכרעה עצמית, או עץ הדעת שמשמעותו שלאדם יש יכולת אבחנה בין טוב לרע.
- (ומעניין – ש)
- הסופר דוד פרישמן כתב סיפור דמיוני על המקושש. סיפור זה הינו ביקורתי ביותר כלפי מערכת המשפט במדבר, והסופר תיאר בו את הכוהנים כאנשים חסרי לב
או
האיש בירח
הדמות בירח כדמות המקושש
לפי אמונת נוצרית צפון-אירופית הדמות המטושטשת שניתן להבחין בה בעת ירח מלא היא דמותו של המקושש, שנגזר עליו לקושש עצים על הירח לנצח
וכמובן שיש חז”ל שיודעים את שמו – ויש אפילו מחלוקת מעניינת
הגמרא הביאה מחלוקת תנאים בדבר זהותו של המקושש[
- לשיטת רבי עקיבא – המקושש הוא צלפחד בן חפר, אביהן של בנות צלפחד, אשר עשה את שעשה לשם שמים.
- לשיטת רבי יהודה בן בתירא – המקושש הוא אחד מן המעפילים, ועשה את שעשה במזיד.
רבי יהודה בן בתירא, תקף את שיטת רבי עקיבא ואמר לו שאם אכן היה מדובר בצלפחד, איך זה ייתכן שהתורה מצאה לנכון להסתיר את שמו של המקושש, ואילו הוא רבי עקיבא חשף את השם. ולעומת זאת, אם המקושש לא היה צלפחד, הרי שרבי עקיבא הוציא עליו שם רע, בעוד שהוא בעצם צדיק ולא רשע.
רבי עקיבא הסתמך בשיטתו על גירסתם של בנות צלפחד עצמן, שאמרו: “אבינו בחטאו מת” (במדבר פרק כ”ז פסוק ג’).
- רבי שמעון בר יוחאי גם הוא חולק על רבי עקיבא, וסבר שצלפחד לא היה המקושש. נימוקו של רבי שמעון הוא שצלפחד מת סמוך לכניסת בני ישראל לארץ ישראל, ואילו המקושש היה בשנה הראשונה לצאת ישראל ממצרים, והרי לא ייתכן שבנות צלפחד לא נישאו במשך ארבעים שנה
הזכרתי את שמות המרגלים, מעניין שהשמות שלהם, אירוע שקרה, לפי המקרא כ- 350 שנה לפני תחילת המלוכה וכ- 900 שנה לפני שיבת ציון, וכ- 1,200 שנה לפני עריכת התנ”ך – עדיין חקוקים בזכרון הלאומי
כנ”ל לגבי שמות אחרים, – טוב זה נושא נפרד ולא כל כך שייך לפרשה
הארות
פרק יג פסוק יג = סתור בן מיכאל
תניא… דבר זה מסורת בידינו מאבותינו מרגלים על שם מעשיהם נקראו… סתור בן מיכאל, סתור – שסתר מעשיו של הקב”ה, מיכאל שעשה עצמו מך, … נחבי בן ופסי, נחבי – שהחביא דבריו של הקב”ה, ופסי – שפסע על מידותיו של הקב”ה
פרק יג פסוק טי – אל מדבר פארן
תניא … הוא מדבר פארן הוא מדבר סיני, ולמה נקרא שמו פארן, שפרו ורבו ישראל עליו
פרק יד פסוק כב’ = זה עשר פעמים
ואיזו הם? אמר… שנים בים סוף שנים במים, שנים במן, שנים בשליו, אחד בעגל, אחד במדבר פארן
פרק יד פסוק לז’ = דבת הארץ
אמר .. שמתו מיתה משונה, ואיזו היא …. שנשתרבב לשונם ונפל על טבורם והיו תולעים יוצאות מלשונם ונכנסות לטבורם ומטבורם ללשונם, ורב…אמר באסכרה מתו
פרק יד פסוק ט’ = כי לחמנו הם סר צילם
איזו השוואה? – יש אומרים כי חמנו הכוונה ללחם שאכלו במדבר שהוא המן, שעליו נאמר “וחם השמש ונמס”, המן = הלחם היה קיים כל זמן שהוא בצל
רק יד פסוק לד’ = יום לשנה יום לשנה
אף אחד לא מת לפני גיל 60…. כל אלו שהיו אמורים למות באותה שנה, מתו כולם ביום אחד (נא לנחש איזה יום זה היה) … הערב של אותו יום, משה היה מכריז שעל כל אחד מהם לחפור את קברו ולשכב בתוכו לישון
פרק טו פסוק לח’ = דבר אל בני ישראל
בני ישראל ולא בנות ישראל
ולמה נסמכה פרשת ציצית לסיפור המקושש?
אמר הקב:ה למשה- מפני מה חילל זה את השבת?…בכל ששת ימי חול יש לישראל תפילין,,, ורואה אותם (ונזכר) ביום השבת שאין את אלה, לכן חילל זה את השבת ,,, וזה מצוות ציצית.
שאילות
1. באיזה תאריך (יום בשבוע ויום בחודש) יצאו וחזרו המרגלים?
2.
בתחילת הפרשה פרק יג פסוק ב’ “ויתורו”, בסוף הפרשה פרק פרק טי פסוק לט’ “תתורו” האם המשמעות שווה או שונה?
פרק יג פסוק טז’ = ויקרא משה להושע בן נון
למה ה-ב חרוקה?
שבת שלום
להת