From:
To:
Subject: FW: – פנחס השיב … בקנאו את קנאתי
Date: Fri, 11 Jul 2014 13:52:42 +1000
פסוקי השבוע
יפקוד א-להי הרוחות לכל בשר
את קורבני לחמי לאישי ריח ניחוחי תשמרו
ערב שבת שלום
פרשה עם יופי קצת “מרגיז” או “מטריד” – בחלקה הראשון וגם בחלק האחרון
חלק ראשון הענקת פרס על רצח
חלק אחרון – רשימת קורבנות לכל יום, שבת, ראש חודש וחגים
ואולי יש קשר בין השניים. מישהו (פנחס) היתמנה (בצורה זו או אחרת לאחר טראומה של הרג חלק מהעם) להיות כהן (ראשי) גדול , אז דבר ראשון, (מטאטא חדש) הוא עורך שידרוג של חוקי הכהונה, ומחוקק “מחדש” אי אלה קורבנות שיש להקריב, במשך השנה, נו, צריך לספק תעסוקה לכהנים, ולתת להמון הרגשה טובה שא-להים מריח את ריח הניחוח וכו’.
מעניין אם ליד בית המקדש הייתה רפת או היה דיר לאכסון בעלי החיים , הרי בסוכות ” רק” שרפו כליל 200 בהמות. כל יום 14 כבשים, ובמשך השבוע שרפו עוד 70 פרים
וכשעלו לרגל, – היכן נדחסו כל הבהמות?
קשה להאמין אבל זה כתוב בפרשתנו ונכלל בתפילותינו
אז כמה שאילות לגגל
1. כמה קןרבנות עולה ניצטוונו להקריב במשך שנה?
2. איך הייתה אספקת הבהמות לקורבן, איסוף , איכסון טיפול וכדומה?
חיפשתי מספרים מסכמים, לא מצאתי אז אסכם בעצמי
ראו נספח א’ – טבלה – לסיכום מצוות קורבנות עולה/כליל שנתית, לא כולל שעירי חטאת
בסיכום – כל שנה (במשכן) ובזמן שבתי המקדש היו קיימים שרפו עולה/כליל כ- 1,200 בהמות
(ומי שמעוניין לדעת למה א-להים רוצה, אבל באותו זמן גם לא רוצה קורבנות, אפשר לעיין בתור התחלה בויקיפדיה. (אני חלש בפלספות אז אני לא יודע, אולי מי מהקוראים יבין)
והטלנובלה מתקרבת לסיומה, משה המנהיג הראשון, עומד לפרוש ומתמנים שני מנהיגים, האחד מדיני והשני (שהתמנה בפרשת חוקת) דתי, יופי של סצינות
אחזור לפנחס “הרוצח” הקנאי
פנחס קינא. אבל במה? במי?ולמה?
איך פנחס ידע מה מותר מה אסור? חז”ל ידעו כמובן. – כי כאשר משה ירד מהר סיני, הראשון שפגש אותו היה פנחס, שכמובן שאל את משה “איזו הלכה שמעת מפי הגבורה?” ומשה ענה “כל הבועל ארמית קנאים פוגעים בו” – ברור
אם נסתכל במקורות ובעיקר במדרשים, כל אבות אבותינו היו להם נשים (“ארמיות”) או היו להם פילגשים לא יהודיות, אבל כשחז”ל רצו, אז חז”ל גיירו אותן – (כנראה כמו ניתוח אחרי… יש גיור אחרי המוות עם תוקף לאחור,
למשל שאול בן הכנענית – בין ה-70 שירדו למצריים. ומשה רבנו, האם באמת רק לו מותר לקחת מדיינית? ומה עם הכושית שלו, שהיה נשוי לה כ- 30 שנה אבל (חז”לנו כמובן ידעו) שהוא לא בעל אותה.
(ומי שרוצה, יש לי את שמות הנשים של 12 בני יעקב, ועוד שמות, יסופקו למעונינים)
לפי חזלינו (מובא בנספח ב’) בני ישראל היו שטופים בגילוי עריות אז מה הייתה הבעייה של פנחס (צעיר חמום מוח) עם בעילת מדיינית? – זה עוד חסר בימינו שיהיו קנאים שיחסלו כל מי שבועל “ארמית”
וכל הויכוח על הקנאות “הפוך על הפוך”
למשל – כפי שמסוכם בקצרה בויקיפדיה (כולל הזכרת הלכות קנאים)
אצטט קטע
“מעשהו של פינחס, כשאר סיפורי המקרא, השפיע רבות על התרבויות היהודית והנוצרית היונקות מן התנ”ך, כמו גם נושא לדיונים סוערים בנושאים כמו קנאות ופעילות אלימה, איסור על יחסים בין גזעים, ושאלת ההנהגה האידאלית. אצל חז”ל הוא בא לידי ביטוי ב”הלכות קנאים“, הדנות בפעולות אלימות חוקיות באופן רשמי, אף שמלכתחילה לא מורים לעשות כן, כך קבעו חז”ל, בהשראת מעשה פינחס, כי ה”בועל ארמית קנאים פוגעים בו”, אך אומרים כי אם הקנאי בא לשאול בטרם מעשה, יש לאסור עליו.”
(כלומר אסור אבל מותר “אם לא מבקשים רשות לפני המעשה הפלילי”, בכל אופן הפעולה הנועזת והנמרצת של פנחס הרגיעה את א-להים הקנאי, כמו שנאמר “אל קנא ונוקם”), ולמה א-להים זקוק לפנחס?
האם זה שיעור בחינוך? א-להים היה יכול לגייס שוב את האדמה שתבלע את זמרי. או ששוב יש פה את “העונש והחטא”? – כלומר נסיון לחפות על המעשה אחרי שנעשה)
אז במה באמת חטא זמרי בן סלוא (שלפי מדרשינו הוא היה ידוע גם כשלומיאל בן צורישדי וגם כשאול בן הכנענית ועו 2 שמות, ראו להלן
ועוד סיפורמדרשי (קצת משונה – קצת פורנוגרפי) – הקטע הבא רק למבוגרים מעל גיל 18 – (שימו לב “לפרטים המדוייקים”) מתוך
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%96%D7%9E%D7%A8%D7%99_%D7%91%D7%9F_%D7%A1%D7%9C%D7%95%D7%90
אצטט, (הקטע עצמו לא מצוטט מהתלמוד אלא מעובד וערוך לפי תפיסת עורך המאמר, המקור בתלמוד יותר נאה)
“במדרשי חז”ל המובאים בתלמוד סנהדרין פ”ב ע”ב יש הרחבה של סיפור מעשה זמרי: “בנות מואב היו משתכנות באוהלים לא הרחק ממחנה ישראל, כך שרבים מבני ישראל התפתו לזנות איתן, בדיוק כפי שחשב בלעם בן בעור שתכנן את המעשה. בנות מואב נענו לגבר המשדל רק בתנאי שיסכים לעבוד לבעל פעור, מה שאכן קרה עד כדי שהתורה מתארת – “ויצמד ישראל לבעל פעור”. הגברים שנכשלו בעבירות אלו התחייבו מיתה ומשה ישב עם בית דינו לדון ולחייב מיתה את החוטאים. כיוון שרבים מהחוטאים * היו משבט שמעון באו אנשי השבט אל זמרי שהיה מראשי השבט ודרשו ממנו שיעשה מעשה שיציל אותם. זמרי החליט לקבוע כי אין בזנות עם גויה עונש מוות, והביא ראיה לכך את נישואיו של משה רבנו עם בתו שליתרו, למרות שזו נתגיירה לפני נישואיה עימו. כדי לבסס את פסקו זה, הוא החליט לזנות עם כזבי בת צור שהייתה בת מלך מדין ולפרסם את מעשהו זה. הוא בא אליה וביקש ממנה לשתף איתו פעולה. היא אמרה לו שכיוון שהיא בת מלך ומורמת מעם, לא הרשה לה אביה לזנות עם כל אחד, אלא רק עם הגדול שבעם ישראל, הוא משה. אמר לה זמרי שהוא חשוב ממשה, שכן משה הוא המנהיג של השבט השלישי, שבט לוי, ואילו הוא עצמו מנהיג שבט שמעון, השבט השני.
כזבי הסכימה * לשתף פעולה וזמרי אחז אותה בבלוריתה והביאה אל משה, שם התריס כנגדו ושאל האם כזבי מותרת לו, שכן היא בדיוק כאשתו של משה, צפורה, שגם היא הייתה מדיינית. כאשר ראה העם את מעשה ההתגרות של זמרי געו כולם בבכיה. פנחס ידע שההלכה היא ש”הבועל ארמית קנאים פוגעין בו”, ודקר את זמרי וכזבי.
חז”ל אמרו שזמרי הספיק לבעול את כזבי 424 פעמים עד ששכבת זרעו נעשתה דלילה כביצה המוזרת, כלומר כביצה שאפשר שייצא ממנה אפרוח.”והיא הייתה מלאה שכבת זרע כערוגה מליאת מים”. ומקום מושבה בית סאה. פירש רש”י: “שהייתה רחבה ביותר” (829.44 מ”ר). וקבר שלה אמה (אמה – 58 ס”מ). רש”י: “פתיחת רחמה”. חז”ל אמרו שמצאו חמישה שמות בהם כונה זמרי: זמרי, בן סלוא, שאול, בן הכנענית, ושלומיאל בן צורישדי. שמו המקורי היה שלומיאל בן צורישדי, בו נקרא לפני החטא כששימש נשיא שבט שמעון. לאחר החטא נוספו לו ארבעה שמות המרמזים על חטאו: זמרי – משום שנעשה כביצה המוזרת. פירש רש”י: ביצים שלו כביצים מוזרות שהוקלש ונתבלבל שכבת זרע שבתוכו מרוב בעילות. בן סלוא – שהסליא עוונות של משפחתו, כלומר גרם בחטאו שיספרו בגנות משפחתו, או שפירושו שגרם שידקדקו בעוונות של משפחתו; שאול – מפני שהשאיל עצמו לדבר עבירה; בן הכנענית – שעשה כמעשה כנען. לא כזבי שמה אלא שוילנאי בת צור שמה ולמה נקרא שמה כזבי שכזבה באביה. פירוש נוסף כזבי שאמרה לאביה כּוּס בי עם זה. רש”י: שחוט אותם על יָדִי.
(* קצת סילף העורך- למשל במקור – סנהדרין פב עמוד א’ לא מוזכר שכזבי הסכימה, אחרת – למה (זמרי) תפשה בבלוריתה. ועוד מעניין שחז”לנו יודעים שציפורה התגיירה, כמו רות המואבייה, שמעניין גם היא מבנות מואב, וכנראה כל מי שחז”ל אוהבים/מסמפטים בטח התגיירה, כמו אימותינו, בת שוע {ואולי גם בת שבע, שכנראה לא בדיוק רחצה באמבטיה, אלא בטח טבלה במקווה כשדוד הציץ נפגע ופגע) ועוד – אז כמו שאני אומר בפזמוני – והמאמין יאמין ) ואגב ההדגשים בציטוט במקור
(עד כאן למבוגרים)
אז אמשיך עם פנחס. פעם כתבתי שלא ידוע לי על אלה שחיו למעלה מ – 120 שנה והנה שוב לפי דרשנינו, פנחס חי למעלה מ – 300 שנה
ובסופו – בימי יפתח – הוא נענש
מתוך
http://www.aspaklaria.info/010_YOD/%D7%99%D7%A4%D7%AA%D7%97.htm
אצטט
“כן אתה מוצא ביפתח הגלעדי, מפני שלא היה בן תורה אבד את בתו, אימתי בשעה שנלחם עם בני עמון ונדר באותה שעה, שנאמר (שופטים י”א) וידר יפתח נדר וגו’ והיה היוצא וגו’, באותה שעה היה עליו כעס מן הקב”ה, אמר אילו יצא מביתו כלב או חזיר או גמל היה מקריב אותו, לפיכך זימן לו בתו, כל כך למה, כדי שילמדו כל הנודרים הלכות נדרים וקונמות, שלא לנהוג טעות בנדרים. והנה בתו יוצאת לקראתו, ויהי כראותו אותה ויקרע את בגדיו, ויאמר אהה בתי וגו’ ולא אוכל לשוב וגו’ (שם), והלא פנחס היה שם, והוא אומר לא אוכל לשוב, אלא פנחס אמר אני כהן גדול בן כהן גדול, ואיך אלך אצל עם הארץ, יפתח אמר אני ראש שופטי ישראל ראש הקצינים, אשפיל עצמי ואלך אצל הדיוט, מבין תרווייהו אבדה ההיא עלובתא מן עלמא, ושניהם נתחייבו בדמיה, פנחס נסתלקה ממנו רוח הקדש, יפתח נתפזרו עצמותיו, שכן כתיב ויקבר בערי גלעד.
(כנראה בגיל 300 פנחס כבר היה קצת סנילי)
ולא רק הוא, אלא גם אחיה השילוני (מכירים?) חי כ – 500 שנה
נו , באמת יש לנו פה סיפורים יפים, ואיך אמרתי – גם הארי פוטר יפה, ואול גם שלגייה וכו’
אז – יפה!!! התורה נותנת לנו דוגמאות להדריך אותנו איך להתנהג בחיים ולקבל פרסים
אהרן יצר את עגל הזהב – זכה להיות כהן
פנחס נכדו רצח נשיא וזכה לכהונת עולם
בעצם, למה ניתן פרס כזה לנצח נצחים? מה פנחס עשה, נניח שהוא הרג חוטא, בעצם מה היה החטא?
נעיין שוב באירוע כפי שמסופר בפרשה הקודמת
בקטע – בסוף פרשה קודמת בעצם מסופר על שני אירועים
“סיפור ראשון – “ויחל העם לזנות אל בנות מואב
“
וכתוצאה
עונש ראשון – “קח את כל ראשי העם והוקע אותם … נגד השמש”
עונש שני – פקודה לשופטים “הרגו איש אנשיו ..” –
מה שנשמע כמלחמת אחים נוספת ודיכוי מרידה,
“סיפור שני – . “איש מבנ”י בא על (?) מדינית
וכתוצאה
עונש ראשון -הריגת הנשיא של שבט שמעון,והמדיינית
עונש שני – מגפה
(, משהו פה לא כל כך ברור לי, קצת בלבול – מואביות, מדיינית)
אז מה? משה בעצמו לקח מדיינית לאישה (ולפי המדרש אפילו סיכם עם חותנו על חלוקת הילדים לכשיהיו, אחד לא-ל של משה ואחד לא-ל של יתרו
ברור שחז”לינו מצאו הסברים לכל הבלגן הזה וכבר הארכתי בזה
אני – בא לי לשער את האירוע כמריבה על שלטון. זמרי, הנשיא משבט שמעון, ניסה להתמודד עם משה משבט לוי על המנהיגות, ( כמסופר לעיל, שמעון קדם ללוי בלידה) ובתור דוגמה לכוחו הביא אף הוא מדיינית
ואולי פנחס קינא כי הוא רצה את המדיינית. אני גם מניח שהיא הייתה יפה וכו’ (למרות איך ש”ציירוה” חז”ל)
אז התפתחה מלחמת אחים (מגפה בלשון התנ”ך וחז”ל, – כמו המגפה שהמיתה את תלמידי ר”ע) מלחמת אחים שנייה, אחרי מלחמה דומה של שבט ראובן הבכור בהנהגת דתן ואבירם ואון בן פלט, שאף היא הסתיימה בנצחון משה ושבט לוי.
(טוב השערה מאוד דמיונית, אבל עובדה, ישראלים הרגו והורגים ישראלים ולפי האגדה –… טוב — נא לראות את הדף של פרשת קורח ובלק
בקיצור – למרות חלוקת הפרשות שקטעה את הסיפור באמצעיתו, שני הקטעים (סוף פרשת בלק ותחילת פנחס) הם סיפור אחד או צירוף לא כ”כ מוצלח של שניים שלושה אירועים שונים
בתולדות שבטי בני ישראל הנודדים.
אז אשאיר את החיפוש לפתרון התסבוכת לסבב הבא
שוב לפרשתנו שמתחילה עם הפרס שא-להים נותן לפנחס תוך כדי סיכום הנושא והוספת פרטים, כולל שמות הנרצחים.
“ואחרי המגפה ואחרי מלחמת אחים נוספת, ואחרי הכתרת פנחס, מחפשים אשמים ואז מאשימים את המדיינים “כי צוררים הם” ו. מה בעצם קרה? היו בנות מואב, והמדיינית (רק אחת ??)
אז כל המדיינים אשמים?
והמלחמה עצמה? – (שמעניין את הנקבות דווקא החיו, ) על זה בע”ה בשבוע הבא
ולפני שיוצאים למלחמה סופרים כמה חיילים ישנם, וכמה לוויים, הבה נראה
אבל קודם – מה הם נושאי הפרשה
>>>>>>>>>>>>>>>>>
ברית שלום מא-להים לפנחס לכהונת עולם
ציווי לצרור את המדיינים
ספירת בני ישראל וציווי חלוקת ארץ ישראל בגורל לפי מספרם
ספירת הלוויים, כולל תולדות משה ואהרון
סיפור בנות צלופחד שרוצות ומקבלות נחלה
משה מתבקש לעלות על הר לפני מותו ולצפות לכיוון א”י
מינוי יהושע בן-נון
רשימת הקורבנות העונתיים
–יום יום—-
— שבתות—-
—– ראשי חודשים—
–) חגים – מקראי קודש (פסח עד שמיני עצרת—
>>>>>>>>>>>>>>>
אוסיף גם את רשימת המצוות
במדבר, פרשת פינחס ת: מצוות עשה – לדון דין סדר נחלאות תא: מצוות עשה – להקריב שני קורבנות תמיד בכל יום תב: מצוות עשה – להקריב קורבן מוסף בשבת תג: מצוות עשה – להקריב קורבן מוסף בראש חודש תד: מצוות עשה – להקריב קורבן מוסף בעצרת תה: מצוות עשה – לשמוע קול שופר בראש השנה
(מצוות קורבנות סוכות לא נמנית כאן???)
ושוב מעניין מוצא משה, אהרן ומרים – שהם בעצם 3 ממזרים
וכבר כתבתי זאת
לוי הוליד את גרשון קהת ומררי ואת יוכבד
קהת הוליד את עמרם ועוד
עמרם לקח לאישה את יוכבד דודתו (קצת תאריכים להלן) והוליד את מרים אהרן ומשה
בפרשת אחרי מות פרק יח פסוק יב = “ערוות אחות אביך לא תגלה…” – מעניין שחז”לינו שותקים
הסברים (למי שרוצה – בנספח ב’ להלן
אז ספרו את בני ישראל ומצאו שמספרם ירד, ולא פלא אחרי כל מה שהרגו ואלה שמתו במגפה. (מעניין לדעת אם נשאר עודף גדול של נשים, כי אני מניח שהנשים לא זנו עם בנות מואב (לא מצחיק)
ושוב ספרו את הלוויים – מבני חודש ומעלה, -איך הגיעו תוך שלושה וחצי דורות משלושה ל- 23,000?
אז נושא מספרי תמוה זה כבר הוזכר בפרשת נשא
עוד סיכום קצרצר על הכהונה והקורבנות
.לא פלא שכל הרשימה הכרונולוגית של הקורבנות נערכה אחרי הכרזת פנחס (עוד בחיי אביו אלעזר) לכהן ושצאצאיו יהיו כהנים לעולם. כשהמנהיג (הדתי) מקבל קביעות (משהו כמו דיקטטורה) הוא מוציא גזירות/חוקים חדשים
כלומר אין כל סיכוי לישראלי להיות כהן, אבל הוא יכול ל”תכנן” שנכדו יהיה כהןן
אז – אחרי שאלעזר אביו מושח את יהושע למנהיג היורש של משה, הם מוכנים לעבור את הירדן, אבל לפני זה צריך להיפטר ממשה, וא-להים מבשר לו שאו טו טו טו הוא משה, עומד למות
ועדיין יש עוד את כל חומש דברים
אולי רצוי לציין כמה תאריכים לפי “סדר ימי עולם” — של נכד הגר”א
ב’רפח (לבריאת העולם) — ירידה למצריים והולדת יוכבד
ב’שסח— הולדת משה
ב’שפז — הולדת אחייה השילוני
,ב’תפח — מות מרים, וכל האירועים
————–נאומי בלעם
————-בנות מואב והמדיינית
————-המלחמה עם המדיינים
————-מות אהרן ומשה
השימוש במילים “ויאמר” לעומת “וידבר” – – טוב מספיק ברברתי”מעניין
<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<
הארות
פרק כו פסוק נו’ = על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט
תניא – בשלושה דברים נתחלקה ארץ ישראל, בגורלות, באורים ותומים ובספים, הדא הוא דכתיב
(יהושע יח’ ) וישלך להם גורל לפני ה’ במצפה,
לפני ה’ אורים ותומים ,בין רב למעט אלו הכספים
2..
פרק כז פסוק א’ = ותקמנה בנות צלופחד, כיוון ששמעו … שהארץ מתחלקת לשבטים ולא לנקבות, נתקבצו כולן ליטול עצה. אמרו לא כרחמי בשר ודם רחמי הקב”ה. בשר ודם רחמיו על הזכרים יותר מעל הנקבות, אבל הקב”ה רחמיו על הכל, שנאמר (תהילים קמ”ח) ורחמיו על כל מעשיו
פרק כז פסוק ח’ = ובן אין לו
ת”ר, בן, אין לי אלא בן, בן הבן או בת הבן או בת הבן או בן בת הבן מניין, ת”ל אין לו — עיין עליו
או
חכמי האומות אומרים, בן ובת שוין כאחת בירושה, דדרשו ובן אין לו, הא אם יש לו , שניהם שוין, ועל זה מקשים…..ודוחים
פרק כז פסוק יז’ =אשר יצא לפניהם…ואשר יוציאם …
כישוריו של מנהיג – נא לעיין ברש”י
פרק כז פסוק טו’ = ווידבר משה אל ה’ לאמר
תמיד ה’ מדבר אל משה לאמר, וזה נחשב כלשון של פקודה שמשה יאמר לעם, ופה משה פתאום “כאילו” תופס פיקוד, משהו מעין חוצפה כלפי מעלה
אז יש מפרשים – שמשה התנה תנאי, שאם ה’ לא ממנה מישהו מתאים, משה לא מסתלק מהעולם
והפשט הוא שמשה ביקש שה’ יאמר לו ולעם את מי ה’ ממנה
פרק כז פסוק ה’ = ויקרב משה את משפטן לפני ה’
שואלים – מה קרה שמשה לא שפט בעצמו, האם זה היה עניין כה מסובך?
יש כמה תשובות, אחת מענינת
בנות צלופחד, טענו בין השאר “אבינו …לא היה… בעדת קורח ..”
משה חשש, שהיות והן הזכירו את קורח ושאביהן לא היה בין הנועדים, יש פה עמיין של נסיון לשוחד ועיוות דין, לכן הוא פסל את עצמו מלשפוט
שאילות
פעמיים מוזכרים שמות בנות צלופחד, אבל כל פעם בסדר שונה. מה ההסבר?
פרק כה פסוק ל’ = ושעיר עזים אחד
שלא כפעמים אחרות בהן כתוב “שעיר חטאת אחד” או “שעיר עזים חטאת אחד” –כאן לא מוזכרת
המילה “חטאת” איזה הסבר ניתן להשמטת מילה זו?
פרק כז פסוק ד’ = הוא לא היה עדת קורח … ובנים לא היו לו
מה הקשר בין עדת קורח לזה שלא היו לו בנים
שבת שלום
להת
עמינדב
נספח א’ –
טבלה – סיכום קורבנות עולה שנתי
| סך אילים | סך פרים | סך כבשים | תדירות | כמות | סוג בעל חי | קורבן |
| 730 | יומית | 2 | כבש | תמיד | ||
| 104 | שבועית | 2 | כבשים | שבת | ||
| 84 | חודשית | 7 | כבשים | ראש חודש | ||
| 24 | 2 | פרים | ||||
| 12 | 1 | אילים | ||||
| 49 | 7 ימי םסח | כבשים | פסח | |||
| 14 | פרים | |||||
| 7 | אילים | |||||
| 7 | יום בשנה | 7 | כבשים | ביכורים | ||
| 2 | 2 | פרים | ||||
| 1 | 1 | אילים | ||||
| יום בשנה | 7+7 | כבשים | ראש השנה | |||
| 1+2 | פרים | + ראש חודש | ||||
| 1+1 | אילים | |||||
| יום בשנה | 7 | יום כפור | ||||
| 1 | ||||||
| 1 | ||||||
| 98 | 7 ימים | 14 | כבשים | סוכות | ||
| 70 | …13+14… | פרים | ||||
| 14 | 2 | אילים | ||||
| 7 | יום בשנה | 7 | כבשים | שמיני עצרת | ||
| 1 | 1 | פרים | ||||
| 1 | 1 | אילים | ||||
| 35 | 111 | 1,069 | ס”הכ |
* לא כולל שעירי חטאת שנוספו לכל הקורבנות ברשימה מראש חודש והלאה
נספח ב’
לתולדות משה, אהרון ומרים
יפה לקרא במאמר על “המשקפיים של משה רבנו”
ומי שבכלל רוצה להתבלבל יש מאמר נרחב שמנתח אירועים שונים במדבר
http://www.daat.ac.il/chazal/maamar.asp?id=398