From:
To:
Subject: ראשי המטות – ויסעו ויחנו
Date: Fri, 5 Jul 2013 12:10:38 +1000
ערב שבת שלום
אז יש לנו השבת 2 פרשות מחוברות
הראשונה כוללת בתוכה את המלחמה האחרונה לפני הכניסה לארץ, והתיישבות – התנחלות, בעבר הירדן, והשנייה כוללת בתוכה “כתחזית” את גבולות הארץ, בעצם זו מצווה, ה’ מצווה לבני ישראל, מה יהיו הגבולות. עוד לפני הכיבוש, כבר מחלקים את הארץ, כאילו
טוב – מה יש לנו כאן,
תוכן העניינים
פרשת מטות
נדרים והתרתם, מיועד בעיקר לקטינות ונשים
מלחמה וחלוקת שלל הנצחון
התנחלות בעבר הירדן
פרשת מסעי
לוח נסיעות = תחנות בנדודים
פסוק לא לעניין – פרק לג פסוק 40
ציווי לרצח עם, ואם לא מקיימים , אז, עיינו פרק לג פסוק 56
גבולות ארץ ישראל
חלוקת תפקידים בכירים, לקראת המעבר לגדה המערבית
מתנות (ערים שלימות) ללוויים
ערי מקלט
שיוויון חלקי לנשים
רוב הנושאים, פרט לעניין הנדרים, משתייכים איכשהו לאותו זמן קריטי לפני מות משה וחציית הירדן, הם אירועים היסטוריים. שכנראה נשארו בזכרון קולקטיבי של האומה. אז מה פתאום נדחף לכאן הנושא של התרת נדרים, ועוד זה מופיע ביוזמתו הפרטית של משה. דרשני
הארות
1.
ראשי המטות
נו מי הם הראשים האלה
עיינו בגוגל – למשל
“וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל לאמר זה הדבר אשר ציווה ה'” (ל, ב) בספר “חן-טוב” מביא בזה”ל: “שמעתי מפי מ”ו יחיא אלצארום נר”ו רמז נאה בפסוק זה ואני הצעיר אוסיף בו נופך לחזק דבריו” – “ראשי המטות” היינו מלמדי תינוקות (שכן תמצא מספר “אל ראשי המטות לבני” עולים בגימטריא כמספר מלמדי תינוקות עם הכולל). וזה על שם שתופשים בידם מטה להכות התינוקות הנקראים “לבני ישראל”, שילמדו תורה הרמוזה בראשי תיבות וסופי תיבות של “ראשי המטות” גימטריא תורה עם הכולל. וזהו “לאמר” – שהתינוקות ילמדו התורה באמירה שיוציאו המילים בפיהם. ואם יאמרו, מה זה שאתה מלקה אותנו כדי ללמוד? יאמר להם: “זה הדבר אשר ציוה ה'” שתעסקו בתורה. (חן טוב – לרבי יחיא אלבדיחי זצ”ל)
? – נו – עוד מצווה – להלקות תינוקות
אני הקטן אומר
ראשי המטות הם ראשים ששמים על מטות – כלומר דחלילים – טוב, אני סתם צוחק
אבל למה לא ראשי השבטים? – ואולי הם כל אותם שרי עשרות. כ – 60,000 ושרי המאות – 6,000 והשאר
לכל אחד היה מטה כלשהו, כמו האלה של השוטרים
לסיכום נקודה זו, מטות = שבטים
פעם יש נשיאים, פעם יש ראשי מטות, פעם יש ראשי אבות ופעם או הרבה פעמים יש ציוויים ישירים לכלל בני ישראל.
שוב, אם התורה הוכתבה מלמעלה, אז מאז חז”לינו וחכמינו מחפשים סיבה לכל שימוש שונה במילים מקבילות. אם בני אדם כתבו וסיכמו בספר אחד, מה שעבר מפה לאוזן במשך כ- 1,000 שנה, ההסבר הוא יותר פשוט
2.
נדר ואסר
אין פה הוראה או דיבור מלמעלה, משה ממציא חוקים והא-ל מגבה אותו
3.
“… הרגו כל זכר בטף”
“וכל הטף בנשים … החיו לכם”
קצת קשה לי עם זה
4.
ויאמר אלעזר הכהן … זאת חוקת
מכאן שכל תלמיד חכם שכועס, תורתו נשכחת הימנו
?איך יודעים את זה
5.
מקור המילים “אחוז”, מה פירוש המילה? ומקור המילה – מכס
6.
טבעת עגיל וכומז
מכאן שכל המסתכל באצבע קטנה של אישה, כאילו מסתכל במקום התורפה,
נו – מה יש לדבר – שתלבשנה בורקה – אל תסתכלו על אישה
7.
?בני ראובן וגד דברו, פתאום נדחף מנשה לעסק, מה קרה, שמע שמשה מחלק מתנות
———–
עד כאן, הוכתבו הדברים
פה בעצם מסתיימת התורה (ציוויי ה’) מהשמיים – סוף מסעי –
מכאן חומש דברים הם דברי משה
אז
חזק חזק ונתחזק
ושוב הארכתי – הכברתי מילים
שבת שלום
להת