From:
To:
Subject: FW: מסעי..מסעיהם.. ממחרת הפסח… ויחנו על הירדן
Date: Fri, 25 Jul 2014 12:30:17 +1000
(אינני רוצה להיכנס לפוליטיקה העכשווית ולמצב המלחמתי הנוכחי, אבל היות שהמוח תפוס במלחמת צוק איתן —
אז אם בפרק לג פסוקים נא- נב, נחליף את המלה “ירדן ” ב”עזה”, את “משכיתם” ב”טילים” ואת “במותם” ב”מנהרות”, נקבל הוראה לפעולה מבצעית שאם לא תתבצע כיאות יהיה מה שכתוב בפסוק נה’, כשנחליף את “לשיכים” בטילים ואת “לצנינים” במנהרות)
אשתדל לקצר הפעם
פסוקי השבוע
זאת הארץ… ונסב לכם הגבול…נחלה מצריים…הימה
לטוב בעיניהם תהיינה לנשים
ערב שבת שלום
הקדמה כללית
פרשת מסעי – פרשה אחרונה בחומש במדבר, שבעצם מסכמת את נדודי בני ישראל, עד לתחנתם האחרונה,ערבות מואב על ירדן יריחו, וכוללת העברת תפקידים, חלוקת פרסים ללוויים, בניית מקלטים (נשמע אקטואלי), ולקינוח – עזרת נשים – אופס – עזרה לנשים רווקות ללא אחים
אתחיל בנושאי הפרשה
>>>>>>>>>>>>>>>>>>
רשימת תחנות החנייה של נדודי בני ישראל במדבר
דיווח על הכנעני – (פסוק בודד ומוזר)
תדריך על מהלכי כיבוש הארץ
צו המגדיר את גבולות הארץ -לכשתיכבש
מינוי המנהיגים וראשי השבטים
צו המקנה ללוויים ערים ומגרשים – כולל ערי המקלט
הגדרת “הזכאים להיקלט בערי המקלט” ודיני רוצח וגואל דם
צו המגדיר פשרה בדיון על ירושת בנות צלופחד ודומיהן
>>>>>>>>>>>>>>>>>>
ומצוות הפרשה הן
במדבר, פרשת מסעי
תח: מצוות עשה – לתת ללויים ערים לשבת
תט: מצוות לא תעשה – שלא להמית רוצח עד עמדו לדין
תי: מצוות עשה – להגלות הורג נפש בשגגה
תיא: מצוות לא תעשה – שלא יורה עד אחד בדיני נפשות
תיב: מצוות לא תעשה – שלא לקחת כופר להציל רוצח ממוות
תיג: מצוות לא תעשה – שלא לקחת כופר ממחוייב גלות
מעניין שהציווי שמגדיר את גבולות הארץ המובטחת, אינו נחשב כאחד מתרי”ג מצוות, למרות שכתוב במפורש פרק לד פסוק ב’ “צו את בני ישראל … ונסב לכם הגבול”
כמו כן הושמטו הציוויים הקשורים להתנחלות בארץ, כך גם כמה ציוויים אחרים בפרשתנו ובכלל – נושא לדיון
אני מעיין בפרשה וחושב. לפי המסופר, בני ישראל זה עתה, נלחמו במדיינים (לפני זה בסיחון ועוג) ונצחו וכנראה חגגו בהתאם, ואפילו קיבלו על הראש בגלל שהחיו את הנקבות. – והנה, פקודת יום – פרק לג פסוקים נ’ – נו’, על העם להתכונן למלחמה הבאה, מה עליהם לעשות לכשייכנסו לארץ כנען – כמובן לכבוש – את מה? יש מפת גבולות.
מי – איזה שבט ייקח מה? משה מבטיח שתהיה הגרלה, אבל לפני ההגרלה, יהיו חייבים להוריד קודם כל אחוזות ללוויים ואחרי זה ערי מקלט להורגים – ומשה ממשיך בקטע ארוך על הגדרת רצח והריגה, מעניין, האם היו הרבה רוצחים במדבר או בארץ ישראל? מה עם “לא תרצח ? והפתרון – הקצאת 3 ערי מקלט בעבר הירדן לשניים וחצי שבטים ועוד 3 בגדה המערבית ל 9.5 שבטים
חוסר סימטריה (ראה/י להלן)..
משה מדבר בביטחון , ארץ כנען “כאילו כבר” בכף ידו והעם שומע ושותק, לא מפחד, שומע ומקבל, ועוד לא נכנסו לארץ ועוד לא כבשו אף חלקה במערב הירדן, – קצת מוזר
לא נראה לי שהכל קרה במדבר. הקטע על ההורגים בשוגג “שבר את גב הגמל”. הייתכן – כמה הריגות בשוגג יש באוכלוסיה של שני מיליון? להקצות להורגים שש + 42 ערי מקלט? מוגזם
משה בדרך החוצה, בן 120, אבל לא נס ליחו, והוא ממטיר ציוויים עתידיים. לצער עם ישראל הוא לא כל כך היה נביא מושלם, כי העתיד של בני ישראל היה יותר בכיוון של פרשות התוכחה — בחוקותי וכי תבוא, וכיבוש הארץ המובטחת לא התממש כמצופה.
והקינוח בפרשתנו – 5 חתונות למז”ט, – (איזה סיום יפה לסרט על נדודי עם ישראל במדבר)
וסתם עוד שאלונת – בנות כמה תהיינה בנות צלופחד כשתזכינה לחלקת אדמה, ואת מי מעניין שמות 5 הבנות שהתורה חוזרת עליהם שוב ושוב כל פעם בסדר אחר.
ואני שוב רואה כאן אוסף קטעים של סיפורי שבטים פולקלוריסטיים.שעברו מדור לדור, ונערכו איכשהו. היכן באמת השתכנו הלוויים?
לקח טוב
חשבתי שהיות והתורה היא הבסיס לקיום היהדות, מן הרצוי וחשוב למצא, בכל פרשה שבועית, משהו טוב, משהו ערכי
אז למיטב שכלי — ערכי פרשת מסעי —
קודם כל חשוב שנשמרו/נרשמו שמות התחנות של החנייה במדבר. זה נותן משקל רציני לסיפורים על נדודי השבטים במדבר, עושה אותם יותר אוטנטיים.
והמנהיג לא ממנה מזכיר או סופר שירשום אלא לוקח על עצמו אחריות היסטורית. פרק לג פסוק ב’ “ויכתוב משה את מוצאיהם למסעיהם” כולל תיארוך של תחילת המסע המדברי הגדול, עד לכמעט סיומו של המסע בעת מות אהרן. ייתכן וזה קצת “הרבה” פיברוק, כי מיציאת מצריים עד ימי עזרא עברו כ- 700 שנה, ומי יודע אלה שינויים הרשימה עברה. העיקר
שהרשימה הפכה לנכס בזכרון לאומי, ונכנסה להיסטוריה כעובדה (ע’ מפות להלן)
ולסיום יש פה מעין הנחייה למנהיג מה לעשות לפני (התפטרותו) פטירתו, מעין צוואת המנהיג, שעליו לדאוג להמשך תקין של של קיום החברה, ובמקרה שלנו חברה (אומה) שתוך דור הפכה מאומה של עבדים לאומה של לוחמים.
הצוואה כוללת – מינוי מנהיגים, מתן בסיס כלכלי לעובדי הציבור, ומתן מחסה לרוצחים בשגגה.
אבחר (לעיין בקצרה??) 3 נושאים — המסעות – ערי המקלט – בנות צלופחד
המסעות
מוזר שאחרי מות אהרון – כשנשארו רק עוד כ – 6-7 חודשים עד לכניסה לארץ, בנ”י המשיכו לנדוד ועברו עוד 8-9 מקומות חנייה
מעניין גם שמות התחנות של ויסעו ויחנו, אנסה לבדוק אלה מהשמות מקומות עדיין קיימים כיום אבל במקום
מצאתי ( בגיגול שאילתה – “מסעות בני ישראל במדבר’) מפה מפורטת ומי יודע אולי גם “מדויקת”
איזה יופי – כולל מפת לוויין – אני חושב שהאורים ותומים היו שלב בטא של GPS
מפה אחת מצורפת – נספח א’
ומאמר מנתח
http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t0433_0.html
לדעת הכותב המטרה לא חשובה כמו הדרך ואפילו מצטט את המשורר גלבוע
אני מבין שיש חשיבות לעצם ההליכה בדרך ולהתנסויות בה, בבחינת חשוב יותר התהליך מאשר התוצר”
המוגמר. הנדידה אל המטרה חשובה מן המטרה עצמה. להיפך ההולך עלול להתאכזב. אז מה צריך רק לנדוד, רק ללכת? הלא שכר על שמירת מצוות, יעד מרכזי לנדודים הוא “וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח” אז למה לנדוד? הפסוקים הבאים וודאי מוכרים לרבים מכם:
“פתאום קם אדם בבוקר / ומרגיש כי הוא עם / ומתחיל ללכת”
לטעמי גלבוע אינו אומר אתם עם, שבו לבטח, אלא תתחילו ללכת, ללכת… ישיבה לבטח כדימוי אינה יוצרת טוב. ישיבה לבטח בבחינת הגענו ליעד, השגנו את המטרה, זהו אפשר לנוח… במצב כזה למה אפשר עוד לשאוף? ויש דוגמאות לא מעטות של “ישיבה לבטח” שהביאה לקיפאון ואף לדרדור כלומר, אני תופס את ה”נדודים” כבדיקה מתמדת של התנאים, של המטרות ושל הדרך. כמו שאמר הבעש”ט: “אין בכלל אלא מה שבפרט. כל מ”ב המסעות של בני ישראל מצויים גם אצל כל פרט ופרט, מיום היוולדו עד שובו לעולמו”(ע”כ)
וסתם הרהור – במשך 40 שנה – כ- 2 מיליון איש, גברים נשים וטף, נדדו במדבר, ומצאו להם 42 חניות. לפי רש”י בשנה הראשונה עברו 14 (!!!!) חניות (מסע כל 3 שבועות) , בשנה האחרונה 8 חניות (מסע כל חודש וחצי) , ובמשך 38 שנה בנ”י בממוצע נדדו כשנה וחצי בין חנייה לחנייה
תמיהתני
ערי מקלט
פתאום לפני מותו משה מדבר אל בני ישראל ומצווה על הקמת מקלט לרוצחים בשגגה. פרויד בטח היה אומר שהמצפון או אולי ה”איד” תתהכרה הציקה למשה, שבצעירותו הוא הרג את המצרי, וגם בגלל שהוא לא רצה לוותר על המנהיגות נהרגו רבים מישראל, אז נושא ההרג הטריד את מנוחתו, והקצאת ערי המקלט הייתה מעין בקשת כפרה
טוב, יש בתנ”ך שלושה מקומות שדנים בערי המקלט כולל שמותיהם
נא לעיין
http://tora.us.fm/tnk1/tora/mqlt.html
המאמר הוא בעצם טבלה המשווה בין שלושת הציוויים והביצוע של ערי המקלט
“
ויש לדעת שגם ערי הלוויים היו ערי מקלט להורגים בשגגה, אלא שהשהות בהן היתה בתשלום
תיאור כללי על ערי המקלט נמצא בויקיפדיה http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%99%D7%A8_%D7%9E%D7%A7%D7%9C%D7%98
ומאמר שמנתח את הקצאת המקומות וסוגים שונים של הרג ועונש
http://www.yesmalot.co.il/shiurhtml/malotsh1731.asp
אצטט
“
חלוקת ערי המקלט
ישנה חלוקה סימטרית של ערי המקלט:
אֵת שְׁלשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ מֵעֵבֶר לַיַּרְדֵּן וְאֵת שְׁלשׁ הֶעָרִים תִּתְּנוּ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן עָרֵי מִקְלָט תִּהְיֶינָה.
על כך שואל הגמרא במסכת מכות:
בעבר הירדן תלת בארץ ישראל תלת? אמר אביי: בגלעד שכיחי רוצחים.
השאלה ברורה, כיצד ייתכן שכל ארץ ישראל עם עשרת השבטים מסתפקת רק בשלוש ערי מקלט, ואילו עבר הירדן המזרחי שמאכלס רק את שניים וחצי שבטים זקוק גם הוא לאותו מספר של ערי מקלט? על כך עונה אביי, שמכיוון ובגלעד (עבר הירדן המזרחי) יש הרבה רוצחים, יש צורך בכמות גדולה יותר של ערי מקלט (יחסית לאנשים). הקושי העיקרי על תשובה זו היא שערי המקלט מיועדות לשוגגים ולא לרוצחים במזיד, ואם כן, כיצד הנתון שיש הרבה רוצחים במזיד משפיע על מספר ערי המקלט?
תוספות:
בגלעד שכיחי רוצחים – פירוש: ולהכי הוצרכנו לערי מקלט. לפי כשהורגים מזיד בלא עדים, הקב”ה מזמנן לפונדק אחד כדאמרי’ לקמן (דף י:).
(התוספות מביא את הגמרא בהמשך):
ר”ש בן לקיש פתח לה פתחא להאי פרשתא מהכא: ואשר לא צדה והאלקים אנה לידו וגו’ כאשר יאמר משל הקדמוני מרשעים יצא רשע וגו’. במה הכתוב מדבר? בשני בני אדם שהרגו את הנפש. אחד הרג בשוגג ואחד הרג במזיד. לזה אין עדים ולזה אין עדים. הקב”ה מזמינן לפונדק אחד. זה שהרג במזיד יושב תחת הסולם וזה שהרג בשוגג יורד בסולם ונפל עליו והרגו. זה שהרג במזיד נהרג וזה שהרג בשוגג גולה.
דברי התוספות מצריכים הסבר, שכן כיצד סיפור זה מתרץ את הקושיא? כמו כן, לגופו של הסיפור. למה צריך דווקא רוצח בשוגג שיהרוג את הרוצח במזיד? למה הקב”ה לא מזמן לו מוות על ידי דבר אחר? האם לשם כך יש צורך בהרבה שוגגים כדי להרוג את כל הרוצחים? (וכן הלאה ולסיום, המאמר נותן הסבר גיאוגרפי)
ודיון נהדר בנושא (סידרת של 7 מאמרים) ניתו לקריאה ב
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=13276
ואצטט מתוך
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=14009
שטוען
“
ביחס שבין חוק ערי המקלט בספר דברים לחוק שבספר כהנים. שני החוקים נוצרו לאחר רפורמת ייחוד הפולחן של יאשיהו אך החוק של ספר דברים קדום יותר
ס”ד 2 ציווה לכתחילה להפריש שלוש ערים. אלה היו ימי יאשיהו. מתקופה זו ועד החורבן מוכרת החלוקה המינהלית של מלכות יהודה כדלקמן: ארץ בנימין וסביבי ירושלים, ההר, הנגב, השפלה. מחוז אחר שאז הוחל בארגונו – “המדבר” (יהושע ט”ו, סא-סב) היה ונשאר דל בישובו. הבדלת שלוש ערי מקלט תואמת היטב לחלוקה מינהלית זו: בעוד שמקדש ירושלים שימש מקלט למחוזו – ארץ בנימין וסביבי ירושלים, – זכו שלושת המחוזות האחרים – “ושלשת את גבול ארצך” – כל אחד לעיר מקלט משלו. אם אפוא מכוונת ההתאמה הזאת אל נכון, יסתבר ממנה, שחוק ערי המקלט, המופיע לראשונה בס”ד 2, בעקבות מהפכת ייחוד הפולחן של שנת 622, הלם את הנסיבות ההיסטוריות של מלכי יהודה האחרונים והיה, קרוב לוודאי, לחוק נוהג בשלושים וחמש השנים שלפני החורבן.
לספר כהנים יש שש ערי מקלט, פרושות בכל הארץ, משני עברי הירדן, מה היחס בינו ובין ערי המקלט של ס”ד? לכאורה אפשר לשער, שס”כ מתאר מציאות עתיקה, של ברית שבטי ישראל או הממלכה המאוחדת, כאשר ישראל ויהודה ישבו בכל הארץ תחת ממשל אחד, ובמציאות הזאת היו נחוצות שש ערים משני עברי הירדן. אחרי כן, עדיין לפי השערה זו, בא ס”ד, לאחר גלות עשרת השבטים, וצמצם את מספר הערים לשלוש, לפי צרכיה המוגבלים של ממלכת יהודה בימי יאשיהו
(זה רק מראה שיש לי עוד הרבה מה ללמוד)
ולמתעניינים בקבלה, אפשר לקרא, לעיין ולנסות להבין
http://vikikabballa.wiki.co.il/index.php/%D7%A2%D7%A8%D7%99_%D7%9E%D7%A7%D7%9C%D7%98
לסיכום – לא הצלחתי למצא אם אי שם מוזכר מישהו שברח לתפוס מקלט בעיר מקלט
בנות צלופחד
שוב חוזרים אליהן, לאחר שהיה נראה שהבעייה שלהן (ושל בנות ללא אחים) נפתרה
מאמר ארוך מאוד על בנות צלופחד
http://www.bmj.org.il/files/821326266854.pdf
שטוען
“
“ניתן לבחון את פרשת בנות צלפחד מזוויות שונות. כבר בתורה עצמה מתחלק סיפור הבנות לחומר משפטי, היינו “הלכה” – דיני ירושת הבת (במדבר כ”ז, ח’-י”א), ולחומר סיפורי, היינו “אגדה” )ע”כ
ניתוח מעמיק של הקטע וענייני הירושה השבטיים (כולל הצצה לימי טו באב ויום הכיפורים)
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/samet2/19-2.htm
ארוך, כבד , אבל טוב מאוד
ציורים שונים של בנות צלופחד מרוכזים ב –
נספח ב’ – ציור
סיכום מדרשים על בנות צלופחד ניתן ב
ומאמר שמשווה את חוק בנות צלופחד עם חוקים דומים של תרבויות אותה תקופה
http://lib.cet.ac.il/pages/item.asp?item=14041
(לא אצטט)
אכן סיפור נהדר, מפוצל אבל מרשים, ורק אצטט את הפסוקים פרק לו , ו’, יא
זה הדבר אשר צווה ה’… לטוב בעיניהם (!!!) תהיינה לנשים
ותהיינה מחלה…. לבני דודיהן לנשים
(ושאילת תם – האם בנות צלופחד היו מאושרות ושמחות בהישגן?)
הארות
1.
פרק לג פסוק מט’ – מבית הישימון
אמר ר’ (תרגום מארמית) .. ראיתי אותו מקום והוא שלוש על שלוש פרסאות
2.
פרק לה פסוק ג’ = ולכל חיתם (י קמוצה)
מאי חיתם, אילימא חיה, והלא חיה בכלל בהמה … אלא מאי חיתם – כביסה (למנוע צער של ערבוב בגדים, ויש ויכוח על הנושא, אם יש רק מעט מיים, מה קודם למה, כביסה או שתייה?)
3.
פרק לה פסוק יח = או בכלי עץ,
נאמר, ברזל, אבן ועץ, לא ראי אבן כראי עף ולא ראי עץ כראי אבן, ולא ראי שניהם כראי ברזל, הצד השווה בשלושתם שהוא מחמת הממיתים והממית, יצא את שדחפו לתוך האור או לתוך המים ושיסה בו את הכלב או הנחש שדינו מסור לשמים
4.
פרק לו פסוק ו’ = לטוב בעיניהם
אמר ר’ …בנות צלופחד הותרו להינשא לכל השבטים, שנאמר לטוב בעינהם תהיינה לנשים, אלא מה אני מקיים אך למשפחת אביהן תהיינה לנשים –עצה טובה הציען הכתוב שלא תנשאנה אלא להגון להן
5.
פרק לה פסוק כה’= עד מות הכהן הגדול
… ואחרי מות הכהן הגדול ישוב, ללמד שאחד משוח בשמן המשחה ואחד מרובה בגדים ואחד כהן שעבר ממשיחתו, מחזירין את הרוצח במיתתן.
(כי לאחר שנגנז שמן המשחה התחנך הכ”הג בלבישת 8 בגדים)
6.
פרק לה פסוק לא’ = רשע למות
לפיכך היוצא להיהרג אחר שנגמר דינו וחבלו בו אחרים או הרגוהו פטור
שאילות
1,
פרק לג פסוק מ’ = וישמע הכנעני
2.
מה שמע הכנעני? ומי/מה זה הכנעני?
3.
באיזו קבוצת גיל היו בנות צלופחד?
4.
באיזה חלק של חצי שבט מנשה הן קבלו את נחלת אביהן?
שבת שלום
להת
נספח א’
נספח ב’