From:
Date: 2014-08-01 13:24 GMT+10:00
Subject: Fwd:דברים…. דיבר… באר
To:
נתתי לפניכם את הארץ
…היושבים… עד עזה
היום הזה אחל תת פחדך ויראתך .. וחלו מפניך
לא תיראום כי ה’ א-להיכם הוא הנלחם לכם
(נו כבר)
פסוקי השבוע
הואיל משה באר
דברי שלום לאמר
ערב שבת שלום
הקדמה ראשונה
– הספר = חומש דברים – משנה תורה
החומש החמישי, חומש דברים, נראה כיחידה בפני עצמה, מכמה סיבות, סגנון, שפה, תוכן ועוד, וגם התלמוד אומר “משה מפי עצמו אמרו” “וכאשר הקב”ה הורה לצרפו לתורה הוא נהפך לתורה” , ומומלץ לקרא את הערך בויקיפדיה
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%9D
אצטט – מי (אולי) כתב את הספר ומה הם חלקיו
“על פי ניתוחים של הסגנון והתוכן, חוקרים מסוימים מייחסים את כתיבת הספר לנביא ירמיהו ולסופר ברוך בן נריה מקורבו
…….
“זיהויו של וילהלם מרטין לברכט דה וטה את ספר דברים עם הספר שכוהן הגדול חלקיהו מצא בבית המקדש, ” וַיֹּאמֶר חִלְקִיָּהוּ הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, עַל-שָׁפָן הַסֹּפֵר, סֵפֶר הַתּוֹרָה מָצָאתִי, בְּבֵית ה’;” (מלכים ב פרק כב, 8). זיהוי זה הוביל את דה וטה לתארך את ספר דברים למאה השביעית לפני הספירה על סמך ריכוז הפולחן. כביכול יאשיהו חשש מן ההשלכות החמורות של אי קיום פולחן ריכוזי והחליט, בשנת 622 לפנה”ס, על רפורמה בפולחן. ההנחה כי ספר דברים הוא שנמצא בידי יאשיהו, מופיעה כבר בפירוש רש”י,
…….
(מעניין, שהתורה לא מוזכרת בספרי שופטים ושמואל, אז כמה זמן הספר היה חבוי? מי החביא אותו? וכמו כן בספר דברים, אין מצוות של קורבנות אז לכהן הגדול היה יותר כדאי “למצוא את ספר תורת כהנים. ובנוסף, בשתי הדעות על כותב הספר יש זוג – כהן וסופר)
_ …… לפי תוכנו, הספר מתחלק לחמישה חלקים
- החלק הראשון פותח במילה “אלה”, “אלה הדברים” כפתיחת ספר שמות– “ואלה שמות בני ישראל”. חלק זה כולל הטפת מוסר לעם והוכחתו על חטאים במדבר. סקירה היסטורית לא כרונולוגית וניתוח היסטוריוסופי ותיאוסופי של אירועים שונים שאירעו לבני ישראל במדבר,
- בחלק השני פותח במילה “ויקרא”, “ויקרא משה אל כל ישראל”, כפתיחת ספר ויקרא “ויקרא אל משה”, זהו חלק המצוות.//עשרת הדברות
- סדרת צוויים, אזהרות והטפות מוסר ל], ושוב חוזר לדרשת המוסר הארוכה שלו[15].
- בחלק השלישי חוזר משה ומצווה על כל החוקים והמצוות שבני ישראל חייבים לקיים. חלק מהם ישנים, חלק חדשים.
- בחלק הרביעי פותח במילה “וידבר”, “וידבר משה אל הכהנים”, כפתיחת ספר במדבר “וידבר ה’ אל משה לאמור”[17]. חלק זה הוא מסכת הקללות והברכות. …. ומרבה באיומים ואזהרות על העונשים הצפויים לעוברי הברית
- בחלק החמישי מגיע הסיכום של כל הספר. משה רבנו נפרד מעם ישראל בברכות כלליות ואישיות לכל שבט (פרק לג), עולה לראש הפסגה ונותן מבט אחרון בארץ המובטחת (ע”כ)אז לפי הכתוב בפסוק השניבראשון לשבט ב’תפ”ח, 40 שנה אחרי צאתם מממצריים, כאשר בנ”י חונים – בעבר הירדן, בערבה מול סוף… משה אוסף את בנ”י כ- 2מליון נפש, ונושא לפניהם נאום של למעלה מ- 1,000 מיליםוזה לוקח קצת זמן, (אולי בגלל הגמגום) אז לפי “ימי עולם” – זה נמשך כ- 36 ימים, עד יום פטירת משה, ב-ז’ באדר(מעניין – שבכל הספר, אין אפילו מילה אחת, על תגובת 2 מליון בני ישראל, על נאומו הארוך של משה)
- ובין השאר משה היה די טרוד בכתיבה
- http://www.nifla-ot.co.il/articles/166.htm
- “יש המסבירים כי משה רבינו חיבר גם מגילות שונות בעיניני דברי העולם והשגחת ה’ עליהם, אשר המגילות הללו מסר לבני ישראל בהיותם תחת סבל מצריים שישתעשעו בהן בעת שביתתם ויתנחמו מיגונם ראה שמות רבה פ”ה ועוד עיין בבא בתרא ט”ו ע”א.
- עיין בויקרא רבה פ”א: עשרה שמות נקראו לו למשה …אף שמעיה שמו. אתא ר’ יהושוע בר נחמני ופירש פסוק זה:”ויכתבם שמעיה בן נתנאל הסופר (דבה”י א כ”ד ו)
(לא פלא שלא היה לו זמן לשפוט את העם, וגם לא פלא, שכמו בפרשות קודמות, העריכה לקוייה, יש סתירות בין סיפורים וחוקים בחומש דברים לבין סיפורים וחוקים דומים בחומשים קודמים, ובכלל מה המטרה של כל החזרות, 10 הדברות, פרשת המרגלים ועוד? וכמו שכבר הצעתי, עורכי התורה, עבדו בחפזון, חיברו ביחד קטעי סיפורים, או רשימות, לא שמו לב ו/או לא היה איכפת להם)
או, שאפשר לומר, שאחרי 40 שנות נדודים, קם דור חדש שלא יודע את ההיסטוריה של העם, שלא מכיר את המצוות, את הביקור בהר-סיני, שאולי רוצה לדעת מה בכלל רוצים ממנו, צריך לתת לדור החדש הזה קצת חיזוקים, וגם הרבה הפחדות, שהדור החדש ידע שאין דרך חזרה, יש רק עתיד – טוב ורע וטוב.
אז לשם מה הספר החמישי , מסוכם יפה ב-
http://midreshet.org.il/pageview.aspx?id=925
אצטט
אם נבקש ייחוד לספר דברים נראה, כי ממאפייני הספר ואולי מעיקרי המסר שבו הוא עניין ההזדמנות החוזרת. לאמור: גם אם נכשלים וחוטאים – עדיין פתח פתוח לתיקון ולשיפור, אף לשינוי ולחידוש… בעצם כל מה שקשור בהנהגת הכלל – ענייני מנהל, ממסד ומשטר – מתחדש בזה הספר. מצוות המלך ופרטי ההלכות הקשורות במוסד זה, מוסד הנבואה, מצוות המלחמה וכל היוצא בזה… יש ליתן את הדעת מדוע באו מצוות אלו דווקא – ורק – בספר דברים? אפשר וכיוון שהן מצוות הנוהגות ונוגעות בכלל האומה ואינן מטלה אישית על יחידיה, (ע”כ)
ואני חושב שאם כבר יש טלנובלה שנכתבה בשנת ב’תפ”ח או בשנת ג’תפ”ח, אז – בהתאם להתפחות העלילה של נדודי השבטים תחת המנהיג משה שבכל הזדמנות הוא מסתגר באוהל מועד ואחרי מספר שעות או ימים הוא מגיח ומכתיב חוקים חדשים, – יש בהחלט מקום לפרק סיום מסכם
הקדמה לפרשת דברים
משה מתחיל בתיאור היסטורי, וקצת ( כנראה הזכרון של קשיש בן 120, לא הכי הכי חזק ואז במתכוון או שלא הוא קצת) הרבה מסלף את ההיסטוריה
אם נשווה את דברי משה בפרק א’ של פרשתנו עם הנאמר בפרשת יתרו ובפרשת שלח, נראה שיש שינויים די מהותיים בין שני הגרסאות
וכמובן שיש טוענים שספר דברים הוא מסורת שנייה (אחרת) ממסורת של ספר שמות ובמדבר, ויש עוד שינויי גרסאות אחרים בהמשך חומש דברים, (אפרט יותר להלן
ומשה ממשיך ומאשים את בני עמו “גם בי התאנף ה’ בגללכם” (והרי הוא אשם באי מילוי פקודה, למה הוא מטיל את האשמה על העם? והרי לפי חז”לינו רוב השומעים לא היו נוכחים בתלונות השונות ובמרידות השונות במשה, (פרט לפרשת המים השנייה והכאת הסלע) ומעניין שלמרות .שבנ”י ביקשו סליחה ואמרו “חטאנו” זה לא עזר
אז שוב לדעתי, אני חוזר לקו המנחה שלי, לא החטא ועונשו, אלא העונש וחטאו
.וכך גם לא “התפילה והניצחון” אלא הנצחון והתפילה כגורמו
להנחתי בנושא סיפורי התורה, יש במרבית הסיפורים גרעין של “אמת” – עובדה היסטורית
. השבטים נדדו במדבר, ופה ושם היו מלחמות עם עמים אחרים
פה ושם היו מגפות, תאונות, נחשים מחסור במים ועוד צרות שונות ומשונות
, פעמים ניצחו, לפעמים היה טוב פעמים הפסידו, ולעיתים די קרובות היה רע.
כשניצחו, ברור שא-להים עזר, כשהפסידו וכשהיה רע, ברור שא-להים כועס. ולמה, כי חטאו. ואז קל למצוא ולהמציא את החטא שכביכול גרם למפלה או לאסון טבע.
ומאוד ייתכן שהשבטים הישראליים (הקשורים זה לזה קשרי משפחה) שלחו מרגלים לארץ כנען, (וזו שאילה טובה, למה דווקא כנען,) והמרגלים חזרו עם מידע, גם טוב וגם רע
והיה ויכוח חריף בין ה”בעד” ובין הנגד” , והשבטים בסופו של דבר החליטו לצאת למסע לכנען ואז בא הכשלון במלחמה נגד האמורי היושב בהר.
ולמה הפסידו? כי … האשימו את (השמאלנים??) אלה שטענו שעוד לא הגיע הזמן הנכון להילחם עם יושבי ערים בצורות
(רצוי לעיין במלחמות יהושע, המלחמות בתקופת השופטים, מלחמות שאול ודוד, ולזהות בהן את הקשר בין כשלון וחטא, ובין נצחון ועשיית הישר בעיני ה)
.
אגב – כמה ערים בצורות היו בארץ כנען באותה תקופה? כמה ערים בארץ כיום, חוגגים את שושן פורים כחג עיקרי
והעונש מחריד, כל דור המדבר נגזרה עליו כלייה
?ועוד אגב, כמה אומות אמורי היו? בנ”י ניצחו במלחמה את סיחון מלך האמורי (פרשת חוקת) ופה יש עוד אמורי יושב בהר
ועל איזה הר מדברים כאן כשעוברים את הירדן
ושוב הסיפור על ראובן גד וחצי מנשה, הפעם הם לא מבקשים, משה נותןן ומצווה
בסיכום קצרצר – הפרשה היא שיעור מקוצר בהיסטוריה, גיאוגרפיה, ופולטיקה בינלאומית, עם סיפורי מלחמה, נצחונות וגם כשלון
<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<
קשה לחלק את הפרשה (שערוכה כנאום שקופץ מעניין לעניין) לנושאים – אנסה
הקדמה – הבטחה על כיבוש הארץ
מינוי ראשי קבוצות ושופטים
שליחת מרגלים
דיון מודיעיני כשלון במלחמה
המשך הנדודים
מעבר ארץ שעיר מושב בני עשיו
מעבר בארצות בני לוט
מלחמות עם סיחון ועוג
חלוקת מזרח הירדן לראובן גד וחצי המנשה
מינוי שניים וחצי השבטים כחלוצים
<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<<
2 – מצוות
דברים, פרשת דבריםתיד: מצוות לא תעשה – שלא למנות דיין שאינו הגון
תטו: מצוות לא תעשה – שלא יירא הדיין מבעל דין
רוב נושאי הפרשה כבר הוזכרו בפרשות קודמות
לקח טוב
- גם דמוקרטיה טובה זקוקה למנהיגים, שוטרים, שופטים ומשמעת, העם ניסה להילחם ללא מנהיג ונכשל
- לעיתים דיפלומטיה עדיפה על מלחמה, (בעיקר במלחמת רשות)
- לא תמיד רצוי לומר את כל האמת או את האמת במערומיה (האומנם?)
ומתוך
“בפתח הפרשה אנו למדים שני דברים חשובים על הדרך שמנהיג בישראל צריך לילך בה: ראשית, על המנהיג המסור לעמו להקדים מעשים לדברים; כשם שמשה רבנו הקדים להכות את אויבי ישראל, לפני שהתפנה להשמיע לבני עמו דברי תוכחה ומוסר. ושנית, רועה נאמן אינו מייסר את צאן מרעיתו בשעה סכנה. בראש ובראשונה הוא דואג לבטחון הנפש והרכוש של נתיניו מצד אויבים מבחוץ; ולאחר שחלפה הסכנה לעצם קיומו של העם, נתונה דעתו לתיקון ליקויים ופגמים שבתוך המחנה…”
ההבדלים
אתעכב על ההבדלים בין האמור בפרשה למסופר בספר במדבר ושמות
ושלושה הבדלים עיקריים בפרשתנו הם
— מינוי שרי אלפים וכו’
— סיפור המרגלים
— הסיבה לעונש משה
יש כמובן הרבה שטוענים שזה במתכוון
אצטט מתוך
http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t0501_2.html
“משה אינו מדייק? נכון, הוא אינו מדייק.”
האם משה אינו זוכר? הרי הוא היה מעורב אישית בכך!
נכון, משה היה מעורב, אבל בשביל העם השומע זו כבר היסטוריה. כל המעורבים, פרט ליהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן וְכָלֵב בֶּן יְפֻנֶּה, כבר אינם, חלפו עשרות שנים.
תיאור העבר הוא דבר מסובך, אפילו היום כאשר מצלמים ויש גם תמונות מתעדות. רק בימים האחרונים פורסם בתקשורת: יש הטוענים שהתמונה בה נראה ניל ארמסטרונג עומד על הירח, דגל ארה”ב מתנופף לידו והוא מצהיר: “צעד קטן לאדם וצעד ענק לאנושות”, היא תמונה מבוימת שלא צולמה כלל על הירח, אלא באולפן סודי במדבריות נבאדה בארה”ב!.
כלומר, תיאור היסטוריה אינו משקף מה “באמת” קרה, אלא מה שהמתאר מניח שקרה או מה שלדעתו כדאי לפרסם, ובמקרה הטוב מה משמעותי בעיניו לפרסם.
באותו אופן אנו מצפים ממנהיג להתנהגות דומה, כלומר: מנהיג, בדבריו לעם, צריך לזהות מהי מטרת האמירות, ומה יניע טוב יותר את העם להגשמת היעדים הלאומיים החשובים. משה מכין את העם לקראת מעבר מחברה נודדת לחברת קבע. בהתאם, משה מדגיש בדבריו את האחריות ליוזמה בידי העם, בבחינת: אתם עומדים בפני כיבוש הארץ, אלוהים וודאי יעזור, אבל האחריות לפעולותיכם היא עליכם. אתם תחליטו, אתם תבצעו, ואתם תחיו בתנאים שאתם תיצרו.
……..האמת אינה נתון מוחלט, שמקומה באיזשהו מקום ביקום ואין בילתה. …
אכן, משה לא דייק. אבל על-פי מצפונו, לבבו ותחושתו הבריאה לגבי צרכי העם, הוא התאים את תיאור העבר לפי צרכי העתיד של העם. זאת עשה על ידי מיקוד תשומת הלב לאחריות של העם לגורלו, לחייו, לעתידו.
(ע”כ)
(כלומר, תוך כדי התפלספות מילולית, בעל המאמר טוען שלמנהיג מותר לשקר)
ובעקבותיו – או לפניו מאמר דומה יותר מפורט “שנקרא “פרשת דברים – משה מסביר מהי אמת”
http://tora.us.fm/tnk1/messages/prqim_t0106_10.html
(לא אצטט, איך נאמר כשחז”לינו – ולא רק הם – רוצים, הם יכולים להכניס פיל בחור של מחט, ולהסביר ש”כן” זה בעצם “ילא”)
לעומת זאת הסברים יותר שכליים לשאילות על ההבדלים בסיפורי המרגלים ועונש משה ניתנים ב
http://news.moreshet.co.il/news1.asp?x=55514&kategory=1602
אצטט
…..בעת חטא המרגלים. בפרשת ‘שלח’ העם בכה באמרו “ולמה ה’ מביא אֹתנו אל-הארץ הזאת לנפֹל בחֶרֶב…הלוא טוב לנו שוב מצרימה” (במדבר יד, ג). תגובתם של משה ואהרון היתה: “ויפֹל משה ואהרֹן על-פניהם לפני כל-קהל עדת בני ישראל” (שם, ה). למעשה, בעימות הנורא ההוא, כפי שהוא מתואר בפרשת ‘שלח’, משה מצטייר כאדיש. מדוע? כי העם שזה עתה שמע מן המרגלים על הענקים והערים הבצורות, לא היה מוכן לשמוע מאומה ממי שלא היה עמם בארץ שום “חוות דעת”. ולכן, דבריו של משה נפלו כל אוזניים ערלות. ומכיוון שדבריו לא נשמעו, הם היו כלא היו. רק פה, בפרשת ‘דברים’ מתקן משה את הרושם הקשה והמוטעה לגבי התנהלותו מול העם בעת ההיא, באומרו כאן…”ואֹמר אלכם לא-תערצון ולא-תיראון מהם: ה’ אלֹקיכם ההֹלך לפניכם הוא ילחם לכם ככל אשר עשה אִתכם במצרים לעיניכם” (דברים א, כט-ל)
לאחר שמשה מתאר את תגובת ה’ לחטא המרגלים — שבה ה’ נשבע שאף אחד מהאנשים “מהדור הרע הזה” לא יראה את “הארץ הטובה אשר נשבעתי לתת לאבֹתיכם” (שם, לה). מיד משה מזכיר את חטאו במי מריבה, במילים הללו: “גם-בי התאנף ה’ בגללכם” (שם, לז). מדוע עשה זאת? מה הקשר בין עבירת העם אז ועבירתו של משה שלושים ושמונה שנים לאחר מכן? לעניות דעתי, משה רבינו רמז לעם בתוכחתו שכולם ערבים לכולם וערבים בכולם — עבירתם של העם בפארן הובילה לעבירתו של משה בצין. משה רמז להם שבחטא המרגלים הוא התחנן אל ה’ להצילם מחרון אפו כאשר ה’ אמר למשה: “אַכֶּנו בדֶבֶר ואורִשֶנו ואעשה אֹתך לגוי-גדול ועצום ממנו” (במדבר יד, יב). וכאשר משה חטא, לא הזקנים, לא השופטים ולא העם קמו וזעקו אל ה’ לסלוח למשה ולאפשר לו להיכנס לארץ. האכזבה והכאב בקרבו של משה היו גדולים מאוד
(ע”כ)
הארות
1. אלה הדברים
את התיבה: “הַדְּבָרִים” אמר רבי יוסף חיים דוד אזולאי, החיד”א, ניתן לקרוא גם: “הַדַבָּרִים”, מלשון המדברים.זאת ועוד “אלה” בגימטריה שלושים ושש, רמז לאותם ל”ו הצדיקים שהקדוש ברוך הוא שותל בכל דור ודור, ואשר בזכותם העולם קיים. כמו שאמרו חז”ל בגמרא מסכת סוכה (דף מה) :”אמר אביי לא פחות עלמא מתלתלין ושיתא צדיקי דמקבלי אפי שכינה בכל יום” אין בעולם פחות משלושים וששה צדיקים שמקבלים פני שכינה בכל יום. צדיקים אלה הם הקרויים “דַבָּרִים”!.
(מתוך
http://www.fxp.co.il/showthread.php?t=4089274)
פסוק ה – באר את התורה
ולהלן אומר, וכתבת על האבנים באר היטבת (לומדים) … מה להלן אבנים אף כאן אבנים, מכאן שהקים משה אבנים בארץ מואב ובאר עליהם את דברי התורה
פסוק יג = הבו לכם אנשים
וכי עלתה על דעתנו נשים, אלא מה ת”ל אנשים ותירים כסופים (ספרי) {כסופים = יש מפרשים מלשון “נכסוף נכספתי, ויש מפרשים מלשון בושה “כסיפא”= ענווה}
פסוק כח = ובצורות בשמיים
אמר רב אמי, מכאן שדברה תורה לשון גוזמא (חולין צ ע,ב)
(נא לא להחליף אמי ב-עמי, וזה כבר הוזכר לפני שנה)
פרק ב פסוק כג = והעוים וגו’
אמר …הרבה מקראות שבתורה שראויין לשרוף והן הן גופי תורה, “והעוים… כפתורים … השמידום” (אתרגם כללית) מה לומדים, אבימלך ביקש מאברהם שישבע “אם תשקור לי ולניני… ” אמר הקב”ה, יבואו כפתורים ויוציאו את העוים שהם פלישתים, ויבואו ישראל ויוציאו את כפתורים
פרק ב פסוק כח = אוכל בכסף תשבירני ואכלתי ומים
תניא, השלקות (בישולים) של עובדי כוכבים אסורין, דאמר קרא אוכל… וגו’, מה מיים שלא נשתנו ברייתן ע”י האור (בישול) אף אוכל שלא נשתנה ברייתו..
פרק ג פסוק ט’ = צידונים יקראו וגו’
נא לעיין ברש”י
שאילות
פסוק ז’ = הנהר הגדול נהר פרת
ובפרשת בראשית בפרק ב’ נהר פרת הוא הרביעי – הקטן ביותר, איך מוסבר הניגוד?
מאיזה פסוק בפרשה (פרק א) לומדים על תחיית המתים מהתורה?
פסוק טו’ = אנשים חכמים וידועים
לעומת זאת בפסוק יג’ נאמר “אנשים חכמים ונבונים” ועוד. מה משמעות השינוי?
שבת שלום
להת