To:
Subject: FW: עקב … ואהבך… ואכלת
Date: Fri, 15 Aug 2014 13:05:59 +1000
פסוקי השבוע
אשר נשבע לאבותיך 4X
השמר לך פן תשכח
ערב שבת שלום
הקדמה כללית
פרשת עקב – פרשה מאוד עצמתית, מטיפה מוסר, מפזרת הבטחות, ממטירה אזהרות, ומטיחה עונשים
בעצם אם קוראים שוב את פרשת ואתחנן נדמה ששתי הפרשות די דומות, בעיקר בתוכן של הבטחות ואזהרות.
הסבר להבדלים המהותיים ניתן ב-
http://www.yeshiva.org.il/midr
שטוען
עיקר הציווי בפרשת ואתחנן מופנה לדור הראשון שנכנס לארץ. הפגישה עם הגויים היא נקודת המבחן
….
פרשת עקב …. עם ישראל יבוא וירש את הארץ. … ויהיה הרבה שפע וברכה. המפגש עם הרווחה הכלכלית יכול לגרום לגבהות לב. וממצב של גאווה המרחק לשכחת ה’ הוא מאד קצר. ….. זו בעיה של הדורות שמרגישים עצמם כבר בטוחים מבחינה חומרית. (ע”כ)
וקצת דמיון – נתאר לעצמנו, את משה רבנו עומד על איזו תיבה ונואם נואם ארוכות, מפעם לפעם עוצר לנשום, סוקר את הקהל ואולי קצת מופתע
אין כל תגובה מהקהל, אין קריאות ביניים, אין מחיאות כפיים, כולם שמחים (?) אדישים {?) רדומים (?) איפה צאצאי אלה שניסו למרוד במשה, פתאום כולם צדיקים
אולי אחרי שראו את פנחס הקנאי רוצח בדם קר, פחדו, ואולי, זה דור חדש, דור שני לגאולה, דור ראשון עצמאי שלא טעם טעם עבדות
(וזו שאילה פסיכולוגית טובה, באיזה מצב רגשי היו אלו שנולדו במדבר להורים שידעו שבגיל שישים הם מתים, איך התנהגו ההורים?)
קצת סטטיסטיקה- בממוצע, מתוך 600 האלף שעומדים או יושבים (או מפהקים) וחושבים, נו שיגמור כבר לדבר, איזה אסונות הוא מנחית עלינו, רוצים קוסם, אז מתוך ה- 60 ריבוא, רק כשליש הם אלו בגיל 40 עד 60 שהיו במעמד הר סיני. נוריד מזה כחצי שבמעמד הר סיני היו מתחת לגיל 10, אז יש לנו כחצי מיליון גברים שאין להם מושג על מה משה מדבר, ובעצם רובם הסתובבו במדבר 40 שנה למרות שהם עצמם לא חטאו, ועכשיו מתעצבנים עוד במיוחד כשמשה מדבר אליהם בלשון “אתם”, “והנכם חטאתם” “ממרים הייתם … מיום דעתי אתכם” (פרק ט פסוקים טז – כד) מה מה הקהל חושב?
זה די מעציב ואפילו מעליב כשמשה אומר (אפילו פעמיים) לקהל שלא כל כך חטא – “לא בצדקתך… אתה בא לרשת” :”לא בצדקתך… כי עם קשה עורף אתה” (פרק ט פסוקים ה’ ו’)
אבות אכלו בוסר, לפני כ- 40 שנה כשרצו האבות לחזור למצריים, ושיני בנים תקהינה, עם 40 שנות נדודים במדבר, ונחמה פורתא, “שמלתך לא בלתה .. ורגלך לא בצקה… למען ענותך לנסותך”
פתאום משה מגדיר מטרה חדשה, 40 שנות הנדודים היו לנסיון, לסדרת חינוך, לחישול העם, “למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם…”
“זכור כי הקצפת” – אבל הם לא הקציפו בחורב, טוב, משה יודע שהזמן שלו קצר
אבל גם לקהל אין ברירה, לחזור למצריים כנראה זה בלתי אפשרי. לעבור את הירדן ולהתחיל להילחם? מי רוצה?
(האם היו אז שמאלנים?)
ומשה אחרי 30 שנה הוא מכיר את ה”חברה” שיש לו עסק איתם, אז על מנת למשוך את תשומת ליבם ולהלהיב אותם, הוא מתחיל עם הגזר, הבטחות על הנצחונות שיהיו לכשיעברו את הירדן, (מה שלא כל כך קרה), ועל הדברים הטובים שמצפים להם בארץ לכשייכנסו (וגם זה לא קרה)
ואז פה ושם משה מכניס איזה תנאי, תמים כזה, אבל די קשה, שכנראה הוא וגם קהל השומעים יודעים שהתנאי לא כל כך יקויים, ואם הוא לא יקויים (במלואו !!!) יגיח המקל… וזה כן קרה, לפחות הבטחת המקל המכה בחוזקה קויימה רבות
כשקוראים את פרשת עקב, פרשה מורכבת ביותר (מאחרת את המוקדם ומקדימה את המאוחר) מתפלאים, נאום ארוך בלי הפסקה, (ואתעלם מהפסוקים שאינם לעניין וששזורים פה ושם ומקלקלים את הרצף)
יש לשאול וכבר שאלתי האם באמת כך היה במדבר? ואם לא אז מתי ולמה כל זה חובר, או סוכם, או נכתב, או נערך בצורה שהגיעה לידינו.
היו עובדות בשטח, היו שבטים נודדים, היו אירועים טובים ורעים ולמרות שהאירועים הרעים היו רבים יותר מהטובים, עובדה ששרדנו ויש היסטוריה, שבאותם ימים הייתה חקוקה בזכרון אורגני = במוח אנושי ולא בזכרון קשיח, וההיסטוריה = פולקלור + חוקים – עברה מדור לדור עד שהתגבשה בתורה שבכתב
אז אנסה לפתח סצנריו
עזרא הסופר בגולה, שומע וקולט וכותב/מעתיק את המסורת שבע”פ והנה מגיעה אפשרות לעלות לארץ, ההתלהבות לא (?) רבה, אז יש להכין נאום מלהיב שמסכם את מה שהיה, מה שיכול היה להיות בהיסטוריה של העם ב- 500 – 800 השנים שעברו, ומה שיהיה ויהיה צריך להיעשות ולקיים
והנה יש לו ביד (הוא סופר) נאום מוכן די מתאים לאנשי גולת בבל שעומדים לעלות לארץ, הסתמכות על העבר, הבטחות לעתיד, והצבת תנאים. (טוב קצת תמוה – אתעורר)
אז יש בפרשתנו – נושאים רבים כדלהלן
(ראשית הגדרה – פזמון = אזהרה על הצורך לקיים מצוות)
>>>>>>>>>>>>>>>
פסוק פותח – פזמון
הבטחות לכיבוש הארץ בקלות אבל באיטיות, והוראות לביצוע
פזמון
הזכרת הנדודים
פזמון
תיאור הארץ המובטחת
פזמון – שני קטעים ועונש צפוי, אם …
הטפת מוסר
איזכור אירועי חורב = הר סיני חטא עגל הזהב, תפילות משה, ועוד
סיפור הלוחות השניים
מסעות בנ”י
מות אהרון ובחירת הלוויים
תפילת משה ותגובת ה’
פזמון מורחב – הטפת מוסר (כולל ציוויים ואזהרות)
תיאור הארץ המובטחת
פזמון – והיה אם שמע.. תנאי פרס ועונש
פזמון בצורת תנאי ופרס על קיומו
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
פרשה מורכבת מנושאים קצרים (של פסוק אחד) וארוכים
סיכום מפורט ויפה של הפרשה ניתן ב
)ks-edu.org/schools/…/פרשת%
לא אצטט.
{הערה מאוחרת, שנה חרי, — בדקתי את כתןבת האתר לעיל, והיא שונתה כדלהלן}
http://ks-edu.org/schools/barilan/LearningMaterials/LearningMaterialsDocLib/Forms/AllItems.aspx?RootFolder=%2fschools%2fbarilan%2fLearningMaterials%2fLearningMaterialsDocLib%2f%d7%99%d7%94%d7%93%d7%95%d7%aa%2f%d7%a4%d7%a8%d7%a9%d7%aa%20%d7%94%d7%a9%d7%91%d7%95%d7%a2&FolderCTID=0x012000CFAE27D9CDD3614D89CC3EBD2F2C9972
כאמור לא אצטט
ומצוות הפרשה – דברים, פרשת עקב
תכח: מצוות לא תעשה – שלא להנות מציפוי ע”ז
תכט: מצוות לא תעשה – שלא להנות מתקרובת ע”ז
תל: מצוות עשה – לברך ברכת המזון
תלא: מצוות עשה – לאהוב את הגר
תלב: מצוות עשה – לירא את ה’
תלג: מצוות עשה – להתפלל בכל יום להשית’
תלד: מצוות עשה – להתדבק בתלמידי חכמים
תלה: מצוות עשה – לישבע באמת בשמו יתברך
(כמה מהמצוות דורשים עיון נוסף)
ויש בפרשה פסוקים לא ברורים הן במילים – למשל פרק ז פסוק כד’ “עד השמידך אותם” או בטויים – למשל פרק יא פסוק ב’ ” וידעתם היום כי לא את בניכם,, ואשר לא ראו את מוסר ה’ וגו’… “
אשאיר משהו לסבב הבא
לקח טוב
מה לומדים מפרשתנו
1. העתיד הוא ההמשך של העבר ויש להתחשב בו
2. להיזהר מהשפע שבא בקלות
3. הבטחות על תנאי לא תמיד ממומשות
(ולא אכנס פה להבדלים בין התחזיות = על הארץ “הטובה”, למציאות)
נושאים לעיון
אבחר בשלושה נושאים
1.מלחמות ה’
2. הארץ הטובה
3. דרישות מעם ישראל
מלחמות ה’
ארשום את הביטויים המבליטים את הפעולות המלחמתיות הישירות של ה’ = X
וגם את הצרעה ישלח X
ונשל X את הגויים
ונתנם.X לפניך והמם מהומה
העובר לפניך אש אוכלה, הוא ישמידם X
אשר עשה לחיל מצרים … אשר הציף את מי ים סוף
והוריש X את כל הגויים האלה
אז מה היא אותה צרעה?
ניתוח הצרעה ניתן ב-
http://www.biu.ac.il/jh/parash
מומלץ ואצטט קצת
עמוס חכם טוען בפירושו לספר שמות על אתר כי “אין הצרעה נזכרת עוד בשום מקום במקרא ועל כן לא נתברר לנו מה הצרעה הזאת וכיצד סייעה לבני ישראל”. הפרשנים המסורתיים נחלקו בפירוש המילה “צרעה”. רש”י על אתר פירש “מין שרץ העוף”; רב סעדיה גאון פירש “מחלה, חולי בגוף”, וגם ר’ יונה אבן ג’נאח הסביר כרס”ג;
ראב”ע פירש “מכה בגוף מגזרת צרעת שתחלש כוח הגוף”, ולדעת רמב”ן הצרעה “הוא מין ידוע כגון הדבורה”…
…..
(ופירוש מודרני מתקדם)
פירוש מקורי מכיוון אחר מביא גארסטאנג, חוקר בריטי שהיה מנהל חברת העתיקות בארץ ישראל בימי המנדט. לדבריו, הצרעה לא הייתה יצור ממשי אלא סמל של מצרים. על הכובע של פרעה במצרים העליונה הייתה מצוירת דבורה. כשם שמקובל לכנות את רוסיה “הדוב הרוסי”, ….., כך הצרעה, היא הדבורה, מסמלת את מצרים. מצרים שלטה ביד קשה בארץ כנען בתקופה שקדמה לכיבוש הארץ על ידי יהושע……נמצאנו למדים שה’ שלח את מצרים המסומלת על ידי הצרעה להכביד את ידה על החיים בארץ כנען, ועל ידי זה נחלש השלטון של מלכי כנען. חולשה מדינית זו הקלה על בני ישראל את כיבוש הארץ. כך ראינו את יד ה’ המכוונת את ההיסטוריה. הצרעה אכן סייעה לגירוש עמי כנען, כהבטחת הקב”ה. (ע”כ)
עזרת ה’ במלחמות לכיבוש הארץ מסוכמת בקצרה אצל נחמה
יש לך לדעת ולהאמין מן היום הזה כי לא תוכל לעבור עליהם כלל, עד שתדע בלבבך כי ה’ העובר לפניך הוא אש אוכלה, והוא ישמידם ויכניעם, לא כוח ועוצם יד שנתן לך, אבל יד ה’ עשתה זאת בתקיפין שבהם. וזה רמז למה שאמר (יהושע י’ י”א) “וה’ השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים”, וכן אמר שם (פסוק י”ד) “ולא היה כיום ההוא לפניו ואחריו וגו’ כי ה’ נלחם לישראל”. והערים הבצורות שהזכיר כאן, רמז לחומת יריחו שנפלה לפני הארון (ע:כ)
הארץ הטובה
פרק ח פסוקי ז’ -ט’ — פרק יא פסוקים י’ – יב’.
ניתוח מקיף של מבנה ותוכן שני הקטעים ניתן ב-
http://www.daat.ac.il/daat/tan
מאמר מאוד מומלץ, אצטט
(על הקטע הראשון)
“ניתן להיווכח בנקל בחשיבותה הרבה של התיבה ‘ארץ’ בקטע הזה: היא חוזרת בו שבע פעמים כמילה מנחה,
…
הופעות הראשונה והשביעית מכונה הארץ “טובה”, בלא פירוט של תכונה מתכונותיה. בשתיהן מדובר על כך שה’ אלוהיך מביאך אליה או שנתנה לך, אלא שבהופעה הראשונה הארץ עודנה יעד שלא הוסבר מה טיבו ומה טובו, ואילו בשביעית, לאחר פירוט שבחי הארץ (בהופעות 6-2), חוזרת התורה ומסכמת: לאחר כניסתכם אליה ואכילתכם מטובה, תברכו את ה’ על הארץ הטובה (הפעם בה”א הידיעה)
(על הקטע השני)
כמו בקטע שעסקנו בו בסעיף הקודם, גם כאן נקל להיווכח כי המילה “ארץ” חוזרת שבע פעמים כמילה מנחה13. אולם בין שני המקומות הללו ניכרים כמה הבדלים:
א. לא בכל הופעותיה של המילה ‘ארץ’ במקום זה הכוונה לארץ ישראל: בפסוק י, בהופעה הרביעית – האמצעית בין השבע – מכוונת המילה ‘ארץ’ דווקא למצרים!
ב. בעוד שבקטע הראשון שבחה העיקרי של הארץ הוא בהיותה ארץ שבעת המינים, עיקר שבחה כאן הוא בהיותה “ארץ זבת חלב ודבש”.
(ע”כ)
וכשאנחנו קוראים היום את שני הקטעים המדברים בשבחה של ארץ ישראל, מה עובר לנו בראש.
אבל נא לא לשכוח, עם ישראל, כולו או חלקו, חי בארץ ישראל כ- 1,300 שנה. כנראה שהאקלים, המבנה הגיאוגרפי, החקלאות וכדומה היו סבירים לעם ואפשרו חיים ברמה מתקבלת הדעת.
אבל לא אכנס כאן לניתוח היסטורי.
דרישות מעם ישראל
הפרשה מלאה בדרישות ותנאים לתשומת לב, לימוד ועשייה, אסכם את דרישות “עשה”
–עקב תשמעון
–ואכלת את כל העמים
–זכר תזכור
— והאבדת את שמם
–פסילי אלהיהם תשרפון
–כל המצוה… תשמרון
–וזכרת את כל הדרך
–וידעת עם לבבך
–ושמרת את מצות
–ואכלת ושבעת וברכת
–השמר לך פן תשכח
–אל תאמר בלבבך… בצדקתי
–ואהבתם את הגר
–את ה’ א-להיך תירא…
–ואהבת את ה’ א-להיך ושמרת
–וידעתם היום…
–ושמרתם את כל המצוה
–ושמתם את דברי אלה…וקשרתם..וכתבתם
(אפשר להשוות עם רשימת המצוות)
הארות
1.
והיה עקב
מתוך
http://www.mudaut.co.il/news/w
שורש המילה עקב
כבר למדנו שעל מנת להבין את שורש המשמעות של מילה מסוימת, חשוב לראות את המקום הראשון שבו היא מופיעה בתורה. הפעם הראשונה בה מופיע השורש ‘ע.ק.ב’ נמצאת בתחילת ספר בראשית, שם נאמר לנחש, “וְאֵיבָה אָשִׁית, בֵּינְךָ וּבֵין הָאִשָּׁה, וּבֵין זַרְעֲךָ, וּבֵין זַרְעָהּ: הוּא יְשׁוּפְךָ רֹאשׁ, וְאַתָּה תְּשׁוּפֶנּוּ עָקֵב”(בראשית ג’ ט”ו).
איך עושים את הקשר בין השורש הזה לבין הפרשה שלנו, המדברת על שמירת משפטי השם? מה הקשר בין שמירת המצוות בדקדוק לבין נשיכת הנחש?
בעל הטורים מראה לנו שבפעם הראשונה שמופיעות עשרת הדיברות בתורה יש 172 מילים, וזה גימטרייה‘עקב’. הבעל שם טוב זיע”א אומר, עשרת הדיברות זה התמצית של התורה, התכלית, שיא החיבור שניתן בהר סיני. יוצא ש’עקב’ מרמז על תכלית העבודה, על המקום, הזמן והנקודה החשובים ביותר.
…
הבחירה בין טוב ורע
המילה ‘עקב’ בפרשה מוזכרת בשני הקשרים מנוגדים. פעם אחת, “וְהָיָה עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן, אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה, וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם, אֹתָם, וְשָׁמַר ה’ אֱלֹקיךָ לְךָ, אֶת-הַבְּרִית וְאֶת-הַחֶסֶד, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע, לַאֲבֹתֶיךָ”, ואילו בפעם השניה, “וְהָיָה, אִם-שָׁכֹחַ תִּשְׁכַּח אֶת ה’ אֱלֹקיךָ, וְהָלַכְתָּ אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים, וַעֲבַדְתָּם וְהִשְׁתַּחֲוִיתָ לָהֶם הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם, כִּי אָבֹד תֹּאבֵדוּן. כַּגּוֹיִם, אֲשֶׁר ה’ מַאֲבִיד מִפְּנֵיכֶם כֵּן, תֹּאבֵדוּן: עֵקֶב לֹא תִשְׁמְעוּן, בְּקוֹל ה’ אֱלֹקֵיכֶם”. שני ה’עקב’ האלה הם הקטבים של טוב ורע העומדים בפנינו.
הרב שליט”א מסביר, כשהנחש נושך בעקב, להבדיל מנשיכות אחרות, זה לא רק בעקב, זה מפעפע לאורך כל הגוף עד שזה מכלה את כל האדם כולו, לא משאיר ממנו שום דבר. זאת אחת הסיבות מדוע הקרב על העקב הוא כל כך עתיק ומשמעותי. יעקב אבינו מרגע הלידה אחז בעקב עשו, ניסה לשלוט בו.
2.
פרק ז פסוק יב’ = את הברית ואת החסד
תניא, שלש מתנות טובות נתן הקב”ה לישראל, רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. גומלי חסדים מניין? שנאמר “ואת החסד”
3.
פסוק כו’ = ולא תביא תועבה אל ביתך
— המבשל בעצי אשרה לוקה…
אין משכירין בתי דירה לעובדי כוכבים בארץ ישראל מפני שמכניסין לתוכן עבודת כוכבים
4.
פרק ח פסוק י’ = ואכלת ושבעת וברכת
תניא, אמר הקב”ה למלאכים, האיך לא אשא פנים לישראל, שהרי כתבתי להם בתורה ואכלת… והם מדקדקים על עצמם עד כזית ועד כביצה
5.
פרק ט פסוק ט’ = ואשב בהר
ולמעלה (פרק י פסוק י’) אומר – ואנכי עמדתי בהר, אמר ר’ …עומד ולומד, יושב ושונה. ר’… אמר שוחה היה. ר’,,, אמר אין ישיבה אלא לשון עכבה ור’ אמר, רכות מעומד וקשות מיושב
(דברים רכים למד בעמידה…)
6.
פרק יא פסוק יג’ = ולעבדו בכל לבבכם
איזו היא עבודה שהיא בלב, הוי אומר זו תפילה, (וכתוב) ונתתי מטר ארצכם, מכאן אמרו מזכירין גבורות גשמים בתפילה
7.
פרק יא פסוק טו’ – יורה ומלקוש
ת”ר, יורה שמורה את הבריות להטיח גגותיהם ולהכניס את פירותיהם ולעשות כל צרכיהם. דבר אחר יורה — שמרווה את הארץ ומשקה עד התהום, ויורד בנחת ולא בזעף
מלקוש, מאי מלקוש, אמר … דבר שמל קשיותן של ישראל. ר, תנא, דבר שממלא תבואה בקשיה, .(ועוד)…תני, דבר שיורד על המלילות ועל הקשין
שאילות
1.
מי בנה את הארון בשביל לוחות הברית? משה או בצלאל
2.
… השווה עם במדבר פרק לג פסוק לח’)
היכן מת ונקבר אהרן
ת. – נא לעיין
http://www.hidush.co.il/hidush
3.
פרק ח’ פסוק י’ ואכלת ושבעת וברכת
האם שיכור חייב בברכת המזון?
שבת שלום
להת
תשובות
תשובות לשאילות בדף פרשת עקב תשע:ג
(אם יהיה לי זמן לפני משלוח דף זה)
אז בינתיים
גודל הלוחות – אורך. ששה. ר. ששה, עובי שלשה (אמות או טפחים?) לעיין ב-
http://he.wikipedia.org/wiki/%