From:
Date: 2014-08-08
Subject: Fwd: ואתחנן, ….וה’ התאנף
To:
פסוקי השבוע
ויוציא אתכם מכור הברזל
כי תוליד בנים ובני בנים
לתת לך ..בתים מלאים כל טוב
ערב שבת שלום
הקדמה
פרשה מורכבת, מסובכת, רבת נושאים, גדולים וקטנים, אבל די לא מסודרת ולא ערוכה כמו שמורה לספרות כיום היה מצפה
אנסה לחלקה לנושאים
עיון בויקיפדיה
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA_%D7%95%D7%90%D7%AA%D7%97%D7%A0%D7%9F
מעלה את חלוקת הפרשה לנושאים
אצטט
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
בפרשה, מסיים משה את הנאום הראשון שנשא לפני מותו (הנאום ההיסטורי) ופותח בנאום השני (נאום המצוות).
בסיום הנאום הראשון:
- האיסור על משה להיכנס לארץ ישראל והעברת ההנהגה ליהושע
- אזהרה על שמירת המצוות והזכרת מעמד הר סיני
- משה מזהיר את העם שאם לא ישמרו את המצוות יתחייבו גלות
- אזכור ראשון של מושג התשובה
- חתימת הנאום ההיסטורי – הנסים שעשה אלוהים לישראל ומשמעותם הדתית
בין סיום הנאום הראשון ותחילת הנאום השני מסופר כיצד הבדיל משה שלוש ערי מקלט בעבר הירדן המזרחי.
בנאום השני – נאום המצוות:
- חזרה על עשרת הדברות
- פרשת שמע ישראל – יסודות האמונה וזכירתם
- אזהרה על השמדת עבודת האלילים בארץ ישראל
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
ורשימת המצוות
דברים, פרשת ואתחנן
תטז: מצוות לא תעשה – שלא להתאות בלב דבר של חברו
תיז: מצוות עשה – ליחד השי”ת ולהאמין בו שהוא אחד
תיח: מצוות עשה – לאהוב השית’ בכל לב
תיט: מצוות עשה – ללמוד תורה וללמדה
תכ: מצוות עשה – לקרות קריאת שמע שחרית וערבית
תכא: מצוות עשה – לקשור תפילין על היד
תכב: מצוות עשה – להניח תפילין על הראש
תכג: מצוות עשה – לקבוע מזוזה בשערים
תכד: מצוות לא תעשה – שלא לנסות השי’ ולנביא אמת
תכה: מצוות עשה – להחריב שבעה אומות
תכו: מצוות לא תעשה – שלא לחון עכו”ם
תכז: מצוות לא תעשה – שלא להתחתן עם עכו”ם
(מעניין מה עם לא תרצח וכו’? – אבדוק שוב את מצוות פרשת יתרו)
כמו במקרים קודמים, מסקרנת אותי השאילה, מי מתי ולשם מה נכתבו עניני הפרשה
תשובה כללית מחקרים מדעית) אחת ניתנה בדפים על פרשת דברים, ספר דברים “נמצא” בימי המלך יאשיהו
אני טוען “הומצא” או “אומץ” אי שם בשלהי תקופת הבית הראשון, ונערך סופית עם ארבעת החומשים האחרים מתישהו בין שיבת ציון לכיבוש הארץ בידי היוונים
זה לא כל כך שייך לפרשה, אבל קשה לי לדמיין שמשה אכן עמד לפני הקהל הגדול והתלונן או התבכיין על זה שה’ לא מאפשר לו להמשיך כמנהיג (המשך להלן)
אז כמובן ויקיפדיה מסכם כמה סברות
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%AA%D7%95%D7%A8%D7%94
ואצטט כמה שורות
“בראשית העת החדשה שד”ל, רנ”ק ושפינוזה טענו שהתורה לא נכתבה בשלמותה על ידי משה. … ברוך שפינוזהכ תב בספרו “מאמר תאולוגי מדיני” מהמאה ה-17 “ברור כשמש בצהריים… כי החומש לא נתחבר בידי משה, כי אם בידי איש אחר שחי דורות רבים אחרי משה”. לפי מסקנתו, התורה וספרי הנביאים הראשונים נכתבו בידי עזרא…..כותב החוקר ריצ’רד אליוט פרידמן בספרו “מי כתב את התנ”ך?”: “קשה למצוא חוקר מקרא שיטען כי ספרי התורה נכתבו בידי משה, או בידי מחבר יחיד כלשהו.”
תורת התעודות
פרידמן מאמץ בספרו את התאוריה המחקרית המאתרת בחומש ארבעה מקורות שונים (תורת התעודות), שנערכו בתקופה מאוחרת יחסית לספר אחד. שניים מהמקורות חוברו, לדעתו, בתקופת הפילוג בין ממלכת ישראל ויהודה, למשל, … יהושע (בן נון) הוא גיבור צפוני – הוא מזוהה כבן שבט אפרים, ולפי …סיפורו (יהושע פרק כד) הוא נותן לעם “חוק ומשפט” בשכם – ומכאן שהוא נותן התורה, לא משה.(ע”כ)
כאן לא המקום לדיון עמוק על הנושא מי כתב/ערך את התורה או לפחות את ספר דברים. ברור שהוא נכתב, וכאמור הוא כולל סתירות, חזרות ובעיות שונות שמטרידים את הקורא שאינו מקבל רק את הפירושים המסורתיים
{ומי שרוצה דיון ארוך על כתיבת ספר דברים – נא לעיין ב –
http://www.hydepark.co.il/topic.asp?topic_id=2628646&forum_id=20048
(ובהזדמנות אחרת אנסה להבין גם למה? – בעצם למה כותבים ספרים?)
יש הרבה פסוקים מענינים בפרשה, גם מבחינת תוכנם, גם מבחינת מיקומם, למרות שפשוט אין סדר
למשל פרק ד פסוק כא
“וה’ התאנף בי על דבריכם וישבע…
ראשית – הפסוק לא מתאים לפסוקים הקודמים והבאים אחריו, שהם אזהרה נגד עבודה זרה
שנית – עצם הטחת אשמה על בני ישראל שבגללם העונש שנגזר עליו שלא לעבור את הירדן. אין זה הוגן וגם לא בסדר לזרוק את האשמה ככה סתם
שלישית – זה פסוק חוזר על התוכן שנאמר בפרק ג פסוק כז’, וקובע שה’ “נשבע”…, איך אמרו חז”ל דיברה תורה בלשון בני אדם (אז באיזה לשון הייתה התורה יכולה “לדבר”)
ואם כבר ה’ נשבע, למה ציפה משה?
או כל הקטע על ערי המקלט פרק ד’ פסוקים מא ++
או פרק ה פסוק א’ = ויקרא משה אל כל ישראל וגו’
הרי כל הספר הוא על הדברים שמשה דיבר לבני ישראל, האם הייתה פה הפסקה – שמשה הבדיל 3 ערים בעבר הירדן ואחרי זה היה שוב צריך לאסוף את העם?
וחזרה לפרשה – יש הטוענים
http://www.hofesh.org.il/freeclass/parashat_hashavua/02/13_vaetchanan/1.html
פרשת ואתחנן מתוארת ע”י פרופ’ נחמה ליבוביץ (1) כ”אחת הפרשיות העשירות ביותר ברעיונות יסוד של תורתנו. יש בה מתן תורה ועשרת הדברות; רעיון אחדות אלוהים (“שמע ישראל”); מצוות אהבת אלוהים, תלמוד תורה ויראת אלוהים; מוצאים אנו בה את הפסוק הכולל כל התורה כולה ועשית הישר והטוב בעיני יהוה; את רעיון בחירת ישראל ואת מושג ‘עם סגולה’ ועוד כהנה וכהנה”.
או
[אבל לפני שפותחים את האתר אזהרה – הגעתי לאתר בחיפוש אחר רעיונות, ומסתבר שבעל האתר, אינו מסורתי במיוחד, וד”ל ואצטט ממנו גם להלן]
לא תהיה זו הגזמה לקבוע כי פרשת השבוע – פרשת ואתחנן – היא מהפרשות החשובות בחמשת חומשי תורה, אולי החשובה ביותר. היא מכילה בתוכה את כל עיקרי היהדות: עשרת הדברות, איסור עבודה זרה, אחדות האל, מצוות תלמוד תורה, אהבת אלוהים ויראתו, תפילת שמע ישראל, ועוד.
ולסיכום – סטטיסטיקה מתוך
http://www.xn—-2hcm6cgyhbh.com/2010/06/torah-stats-45.html
פרשת ואתחנן היא הפרשה ה-45 בתורה וה-2 בחומש דברים. הפרשה נכתבת ב-249 שורות בספר תורה ויש בה 21 פרשיות (מיקום 7), מתוכן 5 פרשיות פתוחות ו -16 סתומות. בפרשה יש 122 פסוקים (מיקום 17),1878 מילים (מיקום 10) ו-7343 אותיות (מיקום 10). לפי ספר החינוך יש בפרשת ואתחנן 12 מצוות (מיקום 15), מתוכן 8 מצוות עשה (מיקום 11) ו-4 מצוות לא תעשה (מיקום 17).
לקח טוב
מה ניתן ללמוד מפרשתנו
1. לא להתייאש עד הרגע האחרון. משה הבין שהגיע זמנו ללכת, אבל החליט לנסות עוד פעם לבקש – בתחנונים, להעביר את הגזירה
2. כשחוזרים על נושא חשוב פעם שנייה (למשל 10 הדברות), אפשר לשנות קצת, כדי לעורר עניין ולפתח את הדמיון
3. כשמטילים על קיבוץ אנשים (ואולי גם על יחידים) גזירות חדשות, מן הרצוי להשתמש בשיטת הגזר והמקל (עדיין לא ברור לי באיזה להתחיל)
תוכן
אבחר שלושה נושאים לעיון נוסף
—- תחנוני משה
— דבר ה’ = 10 הדברות
— כי יביאך
תחנוני משה
משה הוא בעצם “נודניק” , הוא מתחנן ומבקש, מנסינות קודמים הוא יודע שה’ לפעמים משנה את דעתו
ואולי הוא מצפה מני ישראל שיבקשו מה’ חנינה למשה ושימשיך איתם לכבוש את הארץ. בנ”י כבר פעם עשו שביתה”, כשלא רצו לזוז עד שמריים החלימה לגמרי מצרעתה
ומה אומר המדרש
מתוך תפוז
http://www.tapuz.co.il/forums2008/viewmsg.aspx?forumid=102&messageid=163484228
“תשובת ה’ למשה נוקטת בלשון “רב לך”, אותה לשון בה נקט משה כנגד קרח ועדתו, ומורה לו לא להתפלל יותר. משה מקבל עליו את גזר הדין, ואכן לא מבקש יותר להיכנס לארץ ישראל. מדוע ה’ מצווה על משה להפסיק להתפלל? תשובה אפשרית אחת היא שה’ אינו מעונין במצב בו תפילות רבות נותרות ללא מענה, ואם כך בתפילות של משה רבנו, מה בתפילותיו של כל אדם אחר. תשובה אחרת היא שמשה הגיע לנקודה שבה עוד תפילה אחת וה’ היה “מתרצה” ומאפשר לו להיכנס לארץ ישראל. ה’ למעשה אומר למשה שהדבר תלוי בו. במדרש על יומו האחרון של משה מסופר כי ה’ הציע למשה להיכנס בתור משרתו של יהושע, אולם לאחר נסיון מועט ומצב בו משה הגיע לכדי קנאה ביהושע, העדיף משה למות באומרו “אלף מיתות ולא קנאה אחת”.
(הסבר קצת משונה, ה’ לא מעוניין בהרבה תפילות, כלומר לא רוצה שינדנדו לו – אז מה עושים ביום כיפור? וה’ מציע למשה להיות הסגן, הוא לא מקבל — גם אני לא)
ועוד הסבר קצת הגיוני (מצאתי מישהו שכתב – כנראה לפני 10-11 שנה, כמעט כמוני – והרבה יותר טוב ויותר ציני וכבר ציטטתי אותו לעיל
אצטט ממנו קצת הרבה
ראו איך מדבר אלוהים אל משה: דיבור קר, אלים, חסר רגישות, כפוי טובה, מזלזל.
עזוב אותי, הוא אומר לו, אל תדבר אלי בכלל. ואחר כך, הוא עוד מתעלל בו: תסתכל על הארץ, הוא אומר לו, תראה, אבל אל תיגע. אתה את הירדן לא עובר. שכח מזה.
5.
אתם הרי מכירים את דעתי בנושא: משה המציא את אלוהים, ברא אותו. יותר מזה: משה הוא האלוהים. אם כך הדבר, מה האינטרס של משה לדבר ככה אל עצמו?
6.
הרד”פ נותן שתי תשובות לשאלה הזו. מעט סותרות, אולי, אבל גם משלימות האחת את השניה.
6.1.
במקום אחד כותב הרד”פ: “והרי יודעים אנו שיכל אלוהינו לסלוח למשה, כמו שסלח פעם אחר פעם לחוטאים אחרים, מה גם שחטאו של משה קל היה – מכה על סלע ותו לא. אלא שרצו אלוהים ומשה ללמד את העם שני לקחים חשובים. האחד, שאין משוא פנים (מה שקורין הבריות בלעז פרוטקציה), ולכן כתב ‘ויתעבר בי למענכם’. הלקח השני: משה לא ביקש מחילה על חטאו. לא אמר רבנו, ואף לא פעם אחת, ‘לא טוב עשיתי בהכותי את הסלע’, אלא רק נשא בשבחו של האל. רצה האל ללמד את העם לקח חשוב: חנופה לא תבוא על חשבון חרטה”.
6.2.
במקום אחר כותב הרד”פ משפט אחד קצר: “ופעמים רבות לא יודע האדם (מתי) זמנו לפרוש”.
7.
התשובה שלי לשאלה הזו שונה, למרות שיש לי תחושה שהרד”פ היה מסכים אתי. אני שם את הדגש דווקא על המילים “וַיִּתְעַבֵּר יְהוָה בִּי”. אלוהים התעבר בתוך משה (התעבר מלשון נכנס להריון), משה הוליד את אלוהים, ואלוהים – מתוך משה – מוליד אלוהים אחר, אכזר יותר, מנותק יותר. האלוהים הראשון בחיים לא היה מדבר ככה אל משה, אבל האלוהים השני אין לו בעיה, האלוהים השני הוא המלך אשר “לא ידע את יוסף”. זה לא האלוהים ההוא מהסנה הבוער, שידע לתמוך במשה בשעותיו הקשות (נכון, לפעמים במילים קשות, אבל תמך), זה אלוהים אחר.
(הרד”פ = לא גיליתי מיהו–???)
10 הדברות
רבות נכתב על עשרת הדיברות ועל ההבדלים בין הכתוב בפרשת יתרו לבין פרשתנו
מומלץ לעיין בסיכום היפה בויקיפדיה
http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A2%D7%A9%D7%A8%D7%AA_%D7%94%D7%93%D7%99%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA
אצטט קצת מההסבר על ההבדלים
הסיבה להבדלים
הביטוי “כאשר ציווך ה’ אלוהיך” שמופיע בספר דברים, מלמד על כך שהנוסח שם לא נועד להיות ציטוט מדויק של עשרת הדיברות שבפרשת יתרו, עם זאת, הוגים שונים נתנו הסברים נוספים לכך שיש הבדלים בין הנוסחים. הסבר שמופיע במדרש הוא שהנוסחים השונים נאמרו שניהם על ידי אלוהים בבת אחת במעמד הר סיני…. הסבר נוסף מופיע בתלמוד, לפיו הנוסח שבספר שמות הוא הנוסח שנכתב בתחילה בלוחות הברית, לעומת הנוסח שבספר דברים שהוא הנוסח שנכתב בלוחות השניים, שנכתבו לאחר שמשה שבר את הלוחות הראשונים בעקבות חטא העגל הסבר שלישי לפי המסורה, מצוי בתלמוד הבבלי ונשנה בקבלה ובחסידות, שספר דברים כולו הוא “שורש” התורה שבעל-פה והוא למעשה פירוש לשאר התורה וכך גם הדברות בפרשת ואתחנן, הן פירוש לדברות בפרשת יתרו
חוקרי המקרא הסיקו מן ההבדלים בין הנוסחים שבמקור נכתבו כל עשרת הדיברות בצורה קצרה ותמציתית, והאריכות נוספה בשלבים מאוחרים יותר[10]. ההצעה המחקרית לשחזור הנוסח המקורי של הדיברות היא:
אנוכי ה’ אלהיך; לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני; לא תעשה לך פסל; לא תשא את שם ה’ אלוהיך לשווא; זכור את יום השבת לקדשו; כבד את אביך ואת אמך; לא תרצח; לא תנאף; לא תגנוב; לא תענה ברעך עד שקר; לא תחמוד.
הסבר יותר מפורט ניתן ב-
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tora/hahilufim-2.htm
שנותן 6 סיבות ל- 12 ההבדלים
אצטט –
- דברות ראשונות נתנו ליושבי המדבר שלא היו בעלי שדות וכרמים, דברות שניות נתנו ליורשי הארץ שהיו בעלי בתי קבע, שדות וכרמים, אותם היה עליהם לעבד תדיר.
2. דברות ראשונות נתנו לאוכלי המן שהיו משוחררים מעול הפרנסה, דברות שניות נתנו לבאי הארץ שהיו עמלים לפרנסתם.
3. דברות ראשונות נתנו לפני כשלון העם במעשה העגל, דברות שניות נתנו לאחר כשלון זה.
4. דברות ראשונות נתנו לפני שהעם קבל את המצוות המפורטות, דברות שניות נתנו לאחר קבלת המצוות על כל פרטיהן.
5. דברות שניות מרחיבות על דברות ראשונות, בדרך של ‘לא זו אף זו’.
6. דברות ראשונות נתנו על ידי הקב”ה במעמד הר סיני, דברות שניות נתנו על ידי משה בדרך של סיפור וחזרה.
(מומלץ לקריאה, כי יש בו ניתוח מקיף לגבי כל הבדל)
,והסבר מדרשי נאה
http://ivri.org.il/tag/%D7%A2%D7%A9%D7%A8-%D7%94%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%95%D7%AA
ר’… שאל … מפני מה בדברות הראשונות לא נאמר בהם ‘טוב’ ובדברות האחרונות נאמר בהם ‘טוב’?
… אמר לו: ..… הואיל וסופן להשתבר.
(מעניין – הקב:ה ידע שמשה ישבור את הלוחות הראשונים כך גם ידע שאדם וחווה חאכל את הפרי האסור… יפה…. )
לעומת זאת – באמת
למה יש הבדלים? הרי מה שמשה היה צריך לעשות, זה ללכת לאהל מועד, להוציא את לוחות הברית ולקרא או להעתיק מתוכם
הוא כנראה דיבר מהזכרון, ומעניין שאף אחד לא תיקן לו, וכנראה שלאף אחד (כולל העורך) לא היה איכפת, כי אכן קל היה, במשיכת קולמוס, לכתוב בפעם השנייה את אותם המילים. העורך לבטח ידע שיש פה שני נוסחים.
ובעצם עד כמה 10 הדיברות – חשובות לכשעצמן
ארבע המצוות הראשונות הן פירוט של מצווה אחת, (שכבר הוזכרה ונידונה קודם לכן מספר פעמים ( ששת הדיברות האחרונות הן מצוות חברתיות, ומצוות שבת אף ניתנה קודם לכן).
3-4 מצוות הן מצוות בני נח, אז מה “המהומה”, מה בעצם התחדש בעשרת הדברות?
ובכלל בספירה לעומק יש פה כ-13 מצוות
(בע”ה אחזור לזה בפרשת יתרו)
והיה כי יביאך … כי י ישאלך בנך … כי יביאך
פרק ו פסוק י’ והלאה
לאחר הקטע המאוד ידוע “שמע… ואהבת..” שכל בוקר בשעה 6 שומעים בקול ישראל, וכל ילד יהודי מסורתי ויותר יודע בע”פ ומתפלל 3-4 (ואולי יותר ) ביום, מופיע מעין תנאי, מעין הבטחה לעתיד ורוד
אבל –
ראשית יש להשוות עם הכתוב בפרקים אחרים המתחילים אף הם ב”והיה כי יביאך” כמו הקטע החשוב ביותר בפרשת בא, שמות פרק יג’, (קטע שנכנס לקלף שבתפילין )כמה זה דומה וכמה זה שונה, ומענינת הפתיחה, אותן מילים.
(ושוב אטען, כי התקיימו, בזכרון הפולקלוריסטי הקולקטיבי של העם לשבטיו השונים) כמה סיפורים דומים אבל שונים, והעורך כינס את מה שבא לו וזה יפה (ואינני ציני) אבל מכיל סתירות שכמובן פורשו בצורה קומה “עקרונית במרוצת 2,000 שנות פרשנות ודרשנות -ואשרי המאמין.
חיפשתי הרבה בגוגללראות איך הפרשנות המסורתית מתיחסת לסוף פרק ו’ ולתחילת פרק ז’ בפרשתנו ולא מצאתי אז אצטט את הפסוקים שהם כה עוצמתיים, מרשימים וגם מפחידים, וכל נושאי קטעים אלו, מובאים שוב בהרחבה בתחילת פרשת עקב, וכנראה אחזור על עצמי (טוב – לא מבטיח)
ואני קורא את זה שוב, ומשהו לא ברור לי האם זו הבטחה ברורה למה שיהיה, או זה סיכום על מה שהיה, או יותר נכון מה שהיה יכול להיות “אילו”
שוב
למה זה תנאי? כי זה לא התבצע למעשה. אלה ערים ערים… טובות… בתים מלאים טוב, ניתנו לבני ישראל.בכניסתם לארץ כנען? במשך כ-350 שנה עד ימי שלמה המלך, בני ישראל סבלו רדיפות לאין ספור מהעמים השכנים, עברו מלחמות חוזרות ונשנות וכנראה עם אלפי או הרבה יותר הרוגים.
השבטים התנחלו בארץ במשך תקופת השופטים, ותוך תקופה קצרה של מלכות דוד ושלמה, הם נחלקו לממלכת יהודה וממלכת ישראל ושוב מלחמות ממושכות עם המדינות השכנות מצפון ודרום (ואני נזכר ומחייך על סיפור שמשון, שירד לעזה ומצא זונה ועכשיו אנחנו נלחמים עם בניה. – טוב לא אכנס לפוליטקה עכשוית) עד לחורבן בית ראשון וגלות בבל
אז הכל על תנאי, :”הישמר לך פן תשכח את ה’…שמור תשמרון את מצוות ה’… ועשית הישר והטוב… למען ייטב לך … להדוף את כל אויביך
כי ישאלך בנך… ואמרת ויצוונו ה’ לעשותאת כל החוקים האלה… ונתנם… והיכיתם…כי…בך בחר ה’,,, להיות עם סגולה…כי מאהבת ה’..הוציא ה’ .. האל הנאמן
אכן דברים כדורבנות
אבל
כנראה שעם ישראל לא כל כך קיים את התנאי – כך כתוב בהרבה מקומות בתנ”ך. לצערינו, ואז בא “המקל” “וחרה אף ה,… ומשלם לשונאיו…” ח”ו ה’ ישמור
הארות
1.
פרק פסוק == אעברה נא וראה …בעבר הירדן ,,, ההר הטוב והלבנון
משה מבקש לעבור את הירדן ולראות את הארץ הטובה. (ירדן מלשון ירידה).
כידוע, עליה באה מתוך ירידה. רק בחציית ירידה זו/(ירדן זה), ניתן להגיע לרצון דקדושה, לארץ ישראל. הוא מוסיף ואומר: “ההר הטוב”, עפ”י פירוש ספר הזוהר – הר מלשון הרהור. לאחר הירידה, בא ההרהור הטוב, ההרהור שצריך לעבוד את הבורא בדרך הטוב, בדרך של אמונה,.
…
משה אינו מבקש דבר אלא להגיע להר הטוב, הנקרא ירושלים והלבנון, שהוא בית המקדש. … משה מתחנן, להגיע לאפשרות לבנות בית מקדש
מתוך
http://www.malchut.co.il/PAGE66.asp
2.
פסוק ד’= ואתם הדבקים
וכי אפשר להידבק בשכינה… אלא כל המשיא בתו לתלמיד חכם והעושה פרקמטיא לתלמידי חכמים והמהנה ת”ח מנכסיו, מעלה עליו הכתוב כאילו מתדבק בשכינה.
3.
פרק ד’ פסוק ו’ = כי היא חוכמתכם ובינתכם
א”ר…מניין שמצווה לחשב תקופות ומזלות, שנאמר כי היא חוכמתכם ובינתכם לעיני העמים, איזו היא חכמה ובינה
שהיא לעיני העמים, הוי אומר זה חשבון תקופות ומזלות.
4.
פרק ד’ פסוק ט’ = והודעתם לבניך
תניא,האב חייב בבנו להשיאו אישה, דכתיב והודעתם לבניך ולבני בניך, אימתי אתה זוכה … לבני בניך, בשעה שאתה משיא את בניך קטנים
5.
פרק ד’ פסוק יד’ – ואותי ציווה ה’ ללמד אתכם חוקים
א”ר… ראוי היה עזרק שתינתן תורה על ידו ליש, אלמלא קדמו משה. ..במשה הוא אומר ואותי ציווה ה’ ללמד…ובעזרא הוא אומר (עזרא ו’) כי עזרא הכין לבבו לעשות וללמד לישראל חוק ומשפט
6.
פרק ד פסוק לב’ = אשר ברא א-להים את האדם
שאלו המינים… אמה אלהות בראו את העולם, אמר להם לכו ושאלו את אדם הראשון,,, שנאמר …אשר בראא-להים אדם בראו אין כתיב אלא ברא
7.
פרק ז’ פסוק ג’ = לא תתחתן בם
— הנוכרית אין קידושין תופסים בה
— מלמד שאינו אסור מן התורה אלא באישות דרך חתנות,ורבנו הוא דגזרו אפילו דרך זנות
— לא יעשה שושבין לנוכרי
שאילות
1.
“ואתחנן … כמה תפילות התפלל משה באותו אירוע
(לתשובה – נא לעיין, מדרש רבה, דברים פרק יא) פרק ג פסוק כז = עלה ראש הפסגה.. וראה בעיניך..
2.
מה הועילה למשה ראיית הארץ בלי להכנס לארץ ולקיים מצותיה
בקשת ממני ‘ואראה את הארץ הטובה אני מראה לך את כולה שנאמר ויראהו ה’ את כל הארץ (רש”י) .
מה הועילה למשה ראיית ארץ ישראל מראש ההר
(לתשובה
http://wikivort.co.il/view.php?vort=18
3.
פרק ה פסוק כד’ = ואת (תו שוואית) תדבר אלינו
מה פתאום לשון “את: יחידה – נקבה
שבת שלום
להת
>>>>>>>>>
ולמעונינים
נספח א’ — טעם עליון וטעם תחתון