Torat Ami

פרשת שלח לך – תשע”ד

http://toratami.com/?p=160

תשע”ה

http://toratami.com/?p=399

( על” סדר/אי סדר בעריכה,  ארץ אוכלת יושביה… וימותו במגפה, ה’ ארך אפיים, כי תבואו… ועשיתם עולה או זבח, מלחם נארץ…ראשי עריסותיכם, וכי תשגו… ועשו כל העדה פר, דרור פויר ומיכל…)

תשע”ו

http://toratami.com/?p=590

(על”  החטא ועונשו או הפיל וחור המחט, שלח לך אנשים ויתורו, ויהס כלב את העם, ה’ ארך אפיים, קצת גיאוגרפיה ובוטניקה, העמלקי והכנעני, וכי תשגו ולא תעשו, לכל העם בשגגה)

פרשת שלח לך – תשע”ז

(על : מיקום ותיארוך, כי תבואו,  שלח לך … ויתורו, השוואה עם הנאמר בחומש דברים, ציצית … ולא תתורו, ניתוח אירוע המרגלים = התרים, ויעפילו לעלות אל ראש ההר,,, וירד העמלקי והכנעני, כי תבואו ועשיתם, דבר אל בני ישראל, בבואכם אל הארץ…. והיה באכלכם, מנחות נסכים, חלה…, , מקושש עצים וציצית)

וַתִּקַּח הָאִשָּׁה אֶת שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים וַתִּצְפְּנוֹ וַתֹּאמֶר כֵּן בָּאוּ אֵלַי הָאֲנָשִׁים וְלֹא יָדַעְתִּי מֵאַיִן הֵמָּה

וַיֹּאמְרוּ לָהּ הָאֲנָשִׁים נַפְשֵׁנוּ תַחְתֵּיכֶם לָמוּת אִם לֹא תַגִּידוּ אֶת דְּבָרֵנוּ זֶה וְהָיָה בְּתֵת יְהוָה לָנוּ אֶת הָאָרֶץ וְעָשִׂינוּ עִמָּךְ חֶסֶד וֶאֱמֶת

1. למה לא נשלח נציג/מרגל משבט לוי?

2. למה חשוב לציין שחברון נבנתה לפני צוען מצריים? ובכלל מה היה המקום הצפוני ביותר אליו הגיעו המרגלים?

3. איך נבחרו המרגלים? ואם ה’ מליץ עליהם, מה קרה להם במשך 40 ימי התיור, שהם הפכו “לרשעים”?

4. “אכנו בדבר… ואעשה אותך לגוי גדול”…”וישחטם במדבר”, ה’ מאיים שהוא עומד להשמיד את עם ישראל – (כולל הלוויים)? ומה עם הבטחותיו לאבותינו?5

5. (ובכלל) – כמה פעמים בתורה ה’ מתכנן -רוצה- מבצע ומתחרט?

אירוע רודף אירוע והמתח מתחיל לעלות. אנחנו, כלומר בני ישראל אי שם במדבר – נודדים וחונים. המטרה היא להגיע לארץ המובטחת = ארץ כנען. קראנו לא פעם על ההבטחות של ה’ לתת את הארץ לצאצאי אברהם והנה בני ישראל לא רחוקים מהמטרה. הם קצת התעכבו כי  כידוע (פרשת בשלח – — האם זה רמז לפרשת “בשלח” ) ה’ לא רצה שמיד לאחר שחרורם מעבדות הם יתחילו במלחמת כיבוש (וכנראה שעורך התורה לא חישב את המלחמה עם עמלק במסגרת “בראותם מלחמה…. — נושא לעיון נוסף) . חוץ מזה, ניתן להניח שהיתה לה’ גם כוונה או מספר כוונות ותוכניות סמויות., כגון לתת את 10 הדברות בדרך לארץ כנען, לדרוש בניית משכן זמני עבורו , להנחות ציוויים להנחת יסודות לממסד שלטוני ומעמדי,,, ולתת סדרה ארוכה של מצוות, והנחיות לגבי התנהגות אישית וחברתית כולל איומים (א חרוקה) של הנחתת עונשים איומים (א חטף פתוחה) אם לא יקיימו את מצוותיו..

בינתיים, במשך השנה וחצי של נדודים היו כמה תקלות בעקבות תלונות חלק (או כלל) העם, למשל על מחסור במים, תזונה לקוייה, וארוע חמור ביותר יצירת עגל זהב אירועים שהסתיימו במגפה או ברצח אחים וכו’ מסתבר שזו רק ההתחלה. צפויים לנו בהמשך קריאת הפרשות, ארועים חמורים ביתר – משברי אי-אמו ומרד בשלטון ואיך לא – עוד מלחמות לפני תחילת כיבוש ארץ כנען.

זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ

  וַיִּפֹּל מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן עַל פְּנֵיהֶם

לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ לַה’

וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם

ערב שבת שלום

ולמעוניינים/ות  בידע נוסף, יש הרבה ואבחר שניים, — ניתן לעיין ולבחור מתוך–

אוסף מאמרים מתוצרת אוניברסיטת בר אילן  על פרשת שלח (ומשם ניתן לעבור לפרשות אחרות) ב –

ו/או ב –

(לא אצטט)

וכמובן שכל המאמרים הנ”ל (ורובם של אחרים על המרגלים וחטאם הם ברוח המסורת וטוענים שאכן המרגלים חטאו בצורה זו או אחרת והעונש כעיקרון היה מוצדק..

פרשת “שלח לך” כוללת נושא אחד ארוך ..- שליחת המרגלים ותוצאות הריגול ומספר נושאים קטנים ., כגון קורבנות נדבה וחטאת, הפרשת חלה  ומצוות ציצית.

ולרענון מתוך סיכום חב”דניקי ב –

..סיכום קצר של פרשת שלח:

….

בהסכמת האלוקים בוחר משה שנים עשר נציגים – נציג מכל שבט – שילכו וירגלו את הארץ כהכנה לכיבוש הקרב ובא. הוא מצוה אותם לבדוק את הארץ ואת היושבים בה. “בידקו את מערכות ההגנה של ארץ כנען וכן את טיב האדמה; הביאו עמכם מפרי הארץ כשתשובו” הוא אומר להם.

אחד משנים-עשר הנציגים הוא תלמידו הנאמן של משה, הושע בן נון. לפני היציאה לדרך מוסיף משה את האות יו”ד לשמו ומכאן ואילך הוא נקרא: יהושע.

המרגלים שבים ובפיהם בשורות רעות

לאחר סיור בן ארבעים יום במהלכו קוטפים המרגלים מפרות הענק הגדלים בארץ (אשכול ענבים, תאנה ורימון) שבים המרגלים אל מחנה ישראל ובפיהם בשורות רעות: “אומנם הארץ ופריה טובים” הם אומרים, “אך לא נוכל לכבוש אותה! יושבי הארץ הם גיבורים וענקים היושבים בערים בצורות היטב”.

אחד מן המרגלים בשם כלב בן יפונה מוחה בחבריו למסע: “עלה נעלה ונירש את הארץ” הוא קרא, אך שאר המרגלים ממשיכים להתסיס את העם כי תהיה זו טעות לנסות ולכבוש את ארץ כנען. העם נותן את קולו בבכי ומתלונן על משה ואהרון “הלואי והיינו מתים בארץ מצרים או במדבר! מדוע רוצה האלוקים להביא אותנו אל ארץ כנען, שם נמות במלחמה? הבה נשוב למצרים”.

כלב בן יפונה ויהושע בן נון, שני המרגלים היחידים שנותרו נאמנים לתוכנית האלוקית, קורעים את בגדיהם בצער. “הארץ אשר עברנו בה לתור אותה טובה הארץ מאוד מאוד” הם קוראים. “זו ארץ זבת חלב ודבש. אנא אל תמרדו בבורא העולם”. אבל דבריהם נופלים על אוזניים אטומות. העם הכועס מבקש לרגום אותם באבנים.

הכעס – והעונש – האלוקי

בעוד בני-ישראל מתקבצים סביב לאוהל מועד מתגלה האלוקים אל משה רבינו. הוא מבקש להעניש את העם ולהרוג אותו במגיפה, אך משה טוען בפניו כי לו האלוקים יעשה זאת, חלילה, יאמרו אומות העולם כי הוא לא יכל לקיים את הבטחתו ולהכניס אותם אל ארץ ישראל.

הוא מוסיף ומתחנן לבורא העולם: “סלח נא לעון העם הזה כגודל חסדך, וכאשר נשאת לעם הזה ממצרים ועד הנה”. וה’ משיב: “סלחתי כדבריך.”

עם זאת, כעונש על כך שבני-ישראל מאסו בארץ המובטחת הם לא יזכו להיכנס אליה אלא ימותו במדבר. רק בניהם יזכו לראות את אדמת הארץ. במשך ארבעים שנה – כנגד מסע המרגלים שארך ארבעים יום, שנה לכל יום – יהיה עליהם לנדוד במדבר. רק כלב בן יפונה ויהושע בן נון שלא הוציאו את דיבת הארץ יזכו להיכנס לארץ.

כעונש על מעשיהם עשרת המרגלים מתים במגיפה.

לחצו כאן לקריאת סיפור המרגלים לאור המדרשים.

המעפילים

כשבני ישראל שומעים כי יהיה עליהם להישאר במדבר במשך ארבעים שנה הם מתאבלים ומתחרטים על מעשיהם. “אנו מוכנים לעלות מיד אל הארץ” הם אומרים ומבקשים לצאת מיד לכבוש אותה. משה מנסה להניא אותם מתוכניתם: “אלוקים לא עמכם, מדוע תעלו ללא ברכתו של האלוקים?” הם לא מאזינים לדבריו ומעפילים לכיוון ארץ ישראל, אך דבריו של משה מתקיימים והעמלקי והכנעני נלחמים בהם ומביסים אותם.

מצוות נוספות

בסיום הפרשה התורה מביאה ציווים שונים:

· כאשר מביאים קורבן אל המשכן יש לצרף אל הקורבן מנחה (העשויה מסולת חיטים) ונסכי יין. לכל קורבן יש כמות מוגדרת של מנחה ונסכים;

· מכל עיסת בצק בגודל מסויים יש להפריש חלק הנקרא ‘חלה’ הניתנת לכוהנים;

· במידה ובית הדין פסק בשוגג כי מותר לעבוד עבודת זרה בצורה מסויימת יהיה על עם ישראל להביא קורבן משותף;

· אדם פרטי שחטא בשוגג ועבד עבודה זרה יביא קורבן;

· אדם שחטא ועבד עבודה זרה בכוונה תחילה ייכרת מן העם.

מקושש העצים

בעיצומה של השבת השניה לאחר מתן-תורה מוצאים בני-ישראל אדם מקושש עצים. הם יודעים כי הוא עובר על ציווי האלוקים אך הם לא יודעים מה עונשו. האלוקים קובע כי עונשו בסקילה וכך אכן נעשה.

הציצית

“דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם: ועשו להם ציצית”. בורא העולם מצווה על בני-ישראל כי בכל בגד בעל ארבע כנפות יש להטיל ציצית – חוטים שזורים וכן חוט אחד של תכלת. הציצית תזכיר להם לשמור את מצוות האלוקים ולא להתפתות אחר ראיה אסורה או אחר רגשות לא טהורים….(ע”כ. לדעתי בשימוש במילה “בהסכמת”… לא מדוייקת)

לפני שבוע סיימנו את הקריאה בסיפור קצת עצוב, סיפור שהסתום בו עולה על הגלוי. מרים הנביאה האחות של המנהיג, האישה שהצילה את חיי  המנהיג, אחיה,  שכנראה שלטה במנהיגות לפחות במגדר הנשיי)  יחד עם שני אחיה, לפתע לוקה בצרעת ובני ישראל מתעכבים 7 ימים  (האם הענן עלה ובני ישראל התעלמו ממנו?)

יש להניח שרוב בני ישראל או לפחות משה רבנו ידעו קצת גיאוגרפיה (אז עוד לא היה WAZE) כבל אופן ידעו את הכיוון וכנראה שידעו את המטרה. המטרה הייתה להתישב בארץ כנען אבל ארץ כנען הייתה מיושבת. אז כמו בכל עלילה רום מלחמתית יש צורך בהכנות ואחת מההכנות היא הריגול.

מעניין שא-להים כבר הכריז והבטיח  שהארץ – זבת חלב ודבש, ושבני ישראל יירשוה. אז מה הצורך במרגלים?

מומלץ להסתכל בהרצאת דוב אלבוים על הפרשה (היום, ובעיקר בחלקה השני) כאשר הוא מראיין את סגן ראש המוסד לשעבר

(לא מוצא אותו כרגע אצל רבנו גוגל)

ואיור מתוך

המרגלים מציגים בפני בני ישראל מפרי הארץ. איור מאת גוסטב דורה

וצילום מהנ”ל

פסל המנציח את המרגלים בפתח תקווה

ומתוך

.לפי המסופר בתורה, לאחר שבני ישראל החלו את מסעיהם במדבר הם מוציאים משלחת נציגים ההולכת לראות את הארץ שאליה הם מתכוננים לעלות. כשהמשלחת חוזרת הכל משתבש: העם מתלונן ומסרב לעלות לארץ, ורק כלב בן יפונה, ולאחר מכן – הוא ויהושע בן נון, עומדים נגד העם הנרגן. זעמו של ה’ מתעורר לבסוף, והוא נשבע שהמתלוננים לא יזכו לעלות לארץ, וכל אותו הדור ימות במדבר.

אך יש בכל זאת משהו מוזר במבנה של הסיפור: ה’ פונה פעמיים אל משה (במדבר יג, יא-כה; כו-לה), כאשר תוכן דבריו כמעט זהה בשתי הפעמים – החוטאים ימותו במדבר ולא יזכו לעלות לארץ, מלבד אותם בודדים שנותרו נאמנים לה’. מדוע התורה מתארת שני דיבורים נפרדים וכפולים? ומילא אם היתה מתקיימת המשכיות בין הדיבורים השונים, אבל הדיבור השני מתחיל מנקודת ההתחלה של הדיבור הראשון – זעמו של ה’ על תלונות העם, כאילו כל הדיבור הראשון כלל לא נאמר.

לא עלו צפונה

התופעה של פרשה כפולה, המתחילה מנקודת הפתיחה של הפרשה שקדמה לה, מוכרת לנו כבר מתחילתה של התורה – פרשת הבריאה שבשני הפרקים הראשונים של חומש בראשית. חקר המקרא נהג להסביר תופעה זו כשני רצפים סיפוריים נפרדים ששולבו בידי עורך. לשיטה זו, עשויות גם חריגות קטנות יותר לעזור להשלים את הרצף הסיפורי, ולחבר אותו אל הרצפים הארוכים שמהן מורכבת התורה.

……

בסיפור המרגלים ניתן לשים לב לכמה חריגות מעין אלו עוד מתחילתו. למשל, האזור שנסקר בידי המשלחת שעלתה לארץ מתואר (שם, כא) “מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת” – כלומר, כל הארץ כולה, מדרום הנגב ועד צפון בקעת הלבנון. אולם הסיפור הממשיך משם מספר (שם, כב-כג) “וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן… וַיָּבֹאוּ עַד נַחַל אֶשְׁכֹּל” – המסע הלך מן הנגב אל הר יהודה, ושב דרומה אל נחל אשכול. גם בחזרתם מתארים המרגלים רק את האזור הזה, של ארץ יהודה (שם, כט): “עֲמָלֵק יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב, וְהַחִתִּי וְהַיְבוּסִי וְהָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב בָּהָר, וְהַכְּנַעֲנִי יֹשֵׁב עַל הַיָּם וְעַל יַד הַיַּרְדֵּן.” הגליל, הבשן, עמק יזרעאל, הכרמל ובקעת הלבנון – כל חבלי הארץ האדירים הללו המשתרעים ממדבר צין ועד לבוא-חמת כלל לא הוזכרו, לא הם ולא יושביהם….

כפל הדיבורים, לצד החריגות השונות ברצף הסיפור – גדולות כקטנות – הובילו חוקרי מקרא רבים לזהות שני סיפורים שונים בתוך הסיפור שלפנינו בתורה. סיפור אחד – נקרא לו “סיפור המרגלים” – מתאר משלחת מרגלים מלחמתית ששלח משה להר יהודה (יג, יז) “עֲלוּ זֶה בַּנֶּגֶב וַעֲלִיתֶם אֶת הָהָר”, ומטרתה לגלות “מָה הָאָרֶץ” (שם, כ), כלומר – מה מצבה הצבאי ומוכנותה למלחמה, ונדרש ממנה אומץ וכוח – “וְהִתְחַזַּקְתֶּם” (שם). בסיפור זה הביאו המרגלים את פרי הארץ, שיבחו אותה – “זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ” (שם, כז), אך ציינו גם את כוחו של העם היושב בה, והכניסו בעם יאוש מלכבוש אותה. כנגדם עמד רק כלב שטען כי ניתן לכבוש את הארץ. סיפור זה מתאים לדיבור הראשון של ה’ אל משה, הכועס על חוסר האמונה של העם בהבטחת הארץ, ומבטיח שרק כלב יזכה לרשת אותה….

האבחנה בין סיפור המרגלים לסיפור התרים מועילה לנו במיוחד משום שהיא מציגה שתי נקודות מבט שונות על מה שקרה שם, באותו אירוע טראומטי שהוביל למותו של דור המדבר. לפי סיפור המרגלים, המשלחת הצבאית שהרכיב משה אכן בדקה את השטח, באה עם ממצאים, ידעה להגיד שהארץ אכן משובחת – וחטאה בכך שהטילה דופי ביכולת לכבוש אותה בגלל כוחם הרב של יושביה. מאבקו של כלב נגדם היה מכוון בדיוק לנקודה זו – “עָלֹה נַעֲלֶה וְיָרַשְׁנוּ אֹתָהּ כִּי יָכוֹל נוּכַל לָהּ” (יג, ל).  את סיפור המרגלים מקובל להציג בהתאם לחטא הזה כסיפור של חוסר אמונה בהבטחה האלהית, של הקטנה עצמית כנגד אתגרים.

בסיפור התרים, לעומת זאת, המשלחת לא נשלחה אלא לתור את הארץ – לתור עם העיניים והלב, כפי שנאמר בסופה של פרשתנו “וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם” (טו, לט) – כלומר, לראות את הארץ, לנשום את האוויר שלה, ללמוד להרגיש אותה. התרים את הארץ לא שבו עם ממצאים או עם בשורה, אלא פשוט הוציאו את דיבת הארץ רעה – “אֶרֶץ אֹכֶלֶת יוֹשְׁבֶיהָ הִוא” (יג, לב). מאבקם של כלב ויהושע, אם כן, לא היה דברי עידוד המופנים כנגד היאוש שפשה בשורות העם, אלא התבטא בקריעת בגדים, בזעזוע מוחלט – הם, בניגוד לראשי בני ישראל האחרים, ראו ארץ אחרת לגמרי, ארץ טובה, זבת חלב ודבש. בסיפור התרים כלב ויהושע בכלל לא ניהלו ויכוח אם ניתן לכבוש את הארץ או לא, משום שהם כלל לא היו מסוגלים לגשר על הפער, פער בין נקודות מבט שונות לחלוטין – הבעיה אינה בשיקול-הדעת, אלא בנתונים עצמם. ולא נותר להם אלא לקרוע את בגדיהם…

 (ע”כ. מעניין, מומלץ לעיון)

ומשהו יותר מודרני, מיתוך

http://www.929.org.il/page/130/post/3411

…בלשכתו של ראש ארגון מודיעיני, יהיו אלה ראש המוסד, ראש השב”כּ או ראש אמ”ן, מתקיים תדרוך מפורט לקראת היציאה לתור את ארץ כנען.

נוכחים בתדריך 12 נציגי שבטי ישראל, כאשר נציג שבט אפרים, יהושע בן-נון, ממונה לפקד עליהם.
יהושע הוא מפקד צוות הסיור, היוצא למשימה חשובה וגורלית מאין כמוה, משימה שלתוצאותיה השלכות הרות גורל על עם ישראל כולו.
קבוצת הפקודות כוללת תדרוך פרטני, מה על חברי החוליה לבדוק בנושא הגאוגרפי (הר ונגב), הדמוגרפי (כפרים וערים), פוריות האדמה, תבואתה ופירותיה, אופי תושביה, יכולת עמידתם ועוז רוחם וכיצד לעשות זאת.

מוקצבים להם 40 ימים והם נשלחים אל מעבר לגבול לביצוע משימה מודיעינית נועזת.

12 הנועזים מבצעים את שליחותם באמונה, והם מייצרים דו”ח מודיעיני מלא ומקיף, והם מביאים עמם גם הוכחות מעשיות, בדמות דוגמאות של תנובת הארץ.

ממצאי חקירתם קובעים כי הארץ, זבת חלב ודבש, תושביה חלשים (אפילו הענקים שבהם) וההערכה המודיעינית צופה כי צבאו של משה, צבא ה’, יוכל להם.
אמנם הממצאים מעוררים ויכוח מר ונוקב ויש הרואים בהחלטה הצפויה טעות גורלית, אך המסקנות חזקות ונוקבות.

.(ע”כ) ואין מסקנה מי צדק)

(וסתם מחשבה שלי – לפי הכתוב, מיד לאחר הרוגז על משה, העם “שב בתשובה ורצה לעלות להילחם ונכשל האם יתכן שאולי הנסיון להילחם היה לפני שליחת המרגלים או מייד לאחר חזרתם. המלחמה נכשלה והערך או איזו ועדת חקירה שמונתה לאחר הכשלון העלתה את סיפור המרגלים בצורה הפוכה על מנת ליצור חטא ועונשו. כי אם יש עונש – כשלון, ברור שהעם חטא)

…

2. וְשָׁם אֲחִימָן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק וְחֶבְרוֹן שֶׁבַע שָׁנִים נִבְנְתָה לִפְנֵי צֹעַן מִצְרָיִם

יש לנו 3 שמות ורמז, מי ומה הם? ומה פתאום חברון?

אז מתוך

https://www.yeshiva.org.il/midrash/6204

…

בתורה נאמר (במדבר יג, כב): “וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק”. התיאור שבספר יהושע חוזר על תיאור התורה אולם בכמה שינויים:
א. יהושע מוסיף ומדגיש שבני הענק קשורים למספר שְׁלוֹשָׁה .
ב. יהושע משנה מהסדר שבתורה ומקדים להזכיר את הענק שֵׁשַׁי לפני הענק אֲחִימַן.
ג. יהושע ממעיט בחשיבות הדמות ‘ אַרְבַּע’ והיא טפלה כאן לבניו הענקים: “אַרְבַּע – אֲבִי הָעֲנָק”, בדומה לכתוב אחר בספר יהושע (כד, ב) “תֶּרַח אֲבִי אַבְרָהָם וַאֲבִי נָחוֹר”.

מדוע יהושע משנה את השנויים האלו?

במסכת יומא (דף י, א) חז”ל דורשים את הסמליות שבשמות הענקים:

חז”ל מלמדים אותנו ששמות הענקים הם בעלי משמעות לגבינו. ‘אֲחִימָן’ מייצג את הצד הימני, צד שמסמל את התורה – “מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ” 15 . ‘שֵׁשַׁי’ מייצג את הצד שמביא לנזק והשחתה – הצד השמאלי של החרב והברזל. ואילו ‘תַּלְמַי’ מייצג את השימוש הנכון בחרב והברזל – כאשר נועצים אותם באדמה וחורשים בהם – “וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים”.

יהושע בא משורש יוסף והוא מייצג את לוחמי הצבא שאוחזים בחרב הגשמית וכובשים באמצעותה את ארץ ישראל. לפי שיטת יהושע בזמן הכניסה לארץ צריך להיחלץ לצבא ולהעדיף את אחיזת החרב הגשמית והמשחיתה על פני שאר ענייני העולם הזה ואפילו על פני לימוד התורה. ולכן יהושע מקדים כאן את האח ‘שֵׁשַׁי’ שמייצג את החרב וההשחתה, לפני האח ‘אֲחִימָן’ שמייצג את הצד הימני של התורה. (ע”כ)

3. כי לחמנו הם סר צילם

4. מבלי יכולת

….

לצערי, מחוסר זמן ועודף עדיפויות שאינן ניתנות לדחייה, – הגליון אינו גמור לשביעות רצוני וגם נלח באיחור. אי”ה אשלים בעוד שנה

 ושנהיה בריאים וכו’)

שבת שלום

שבוע טוב

ולהתראות שוב בקרוב