–
From:
Date: Sun, Jun 17, 2018 at 2:50 AM
Subject: ויקח קרח…. ויקחו איש….ויקח אלעזר…. ויקח אהרן
To:
הערה – קרח = קורח – כתיב מלא
(ו – הארה (רבתי)
התחלתי לעבוד על הגליון הנוכחי של הפרשה ולאחר שכתבתי את ההקדמה הוספתי את הקטע :”עיונים קודמים” ולהפתעתי גיליתי שבשבוע שעבר סיימתי 5 (חמש) שנות עיון והשבוע אני מתחיל את השנה השישית. ידעתי שזה אמור להגיע מתישהו, תודה לא-ל, אבל חשבתי שזה יקרה רק בעוד שבועיים. שלושה, והנה זה קרה, הזמן נע. אז מה עושים ???????? ממשיכים עוד שנה? לוקחים פסק זמן? מפסיקים ונהנים ממה שיש? איך נשאלה השאילה הגורלית —
2B
או לא
2B
בינתיים תודה רבתי לבורא עולם ותודה גם לחבריי, הזוג הירושלמי, שלפני חמש שנים “זרקו לי את הכפפה” עם הפיתוי לכתוב משהו על פרשת השבוע, ואני לתומי “נלכדתי”
אז הינה התוצאה – כתבתי, למדתי הרבה, החכמתי קמעא והתבגרתי בחמש שנים,
טוב – הולך לישון ועושה חושבים
>>>>>>>>>>>
נשכבתי,חשבתי, נרדמתי, התעוררתי, קמתי והחלטתי על פשרה. כבר התחלתי את הגליון הנוכחי, אז אמשיך ואולי קצת (הרבה) להוריד את הכמות. להתחיל עם ההפנייה לחמשת מראי המקום – הקישורים לגליונות הקודמים על הפרשהף כדלהלן ולכתוב מעט על נושא אחד או שניים, בינתיים גם קיבלתי לפחות בקשה אחת להמשיך בכתיבה ו/או במשלוח של הגליון השבועי.
אצמצם את כתיבתי ואולי יהיה לי יותר זמן לבדוק ולפתח את האתר שלי עליו מאוחסנים רוב (ובקרוב כל) גליונותי
toratami.com/?
האתר כמעט שבק חיים לפני מספר שבועות ויש לערוך לו קצת החייאה ושיפוץ
5 עיונים קודמים = חמישה)
פרשת קרח תשע”ג
פרשת קרח תשע”ד
(על: חטא ועונש, ה’ רוצה להשמיד את עם ישראל, קורח הלוי – תפקידי הלוויים)
פרשת קרח תשע”ה
http://tortami.com/?p=403
(על : קורח, מבחן מחתות, בני לוי, מתנות כהונה, מעשרות , מעשר מן המעשר)
פרשת קורח תשע”ו
(על: חמור אחד…, עשרו של קורח, וידבר/ויאמר ה’ אל אהרן, תשאו את עוון. הלוויים נתונים, ולבני לוי הנני נתתי)
פרשת קורח – תשע”ז
(על: ויקח קורח… ויקחו…. — שתי תלונות, וילונו כל עדת…. ממחרת, בארצם לא תנחל – תפקידי הלוויים, מכל חלבו את מקדשו,
פסוקים מההפטרה
וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־כָּל־יִשְׂרָאֵ֔ל הִנֵּה֙ שָׁמַ֣עְתִּי בְקֹֽלְכֶ֔ם לְכֹ֥ל אֲשֶׁר־אֲמַרְתֶּ֖ם לִ֑י וָאַמְלִ֥יךְ עֲלֵיכֶ֖ם מֶֽלֶךְ׃
כִּ֠י לֹֽא־יִטֹּ֤שׁ יְהוָה֙ אֶת־עַמּ֔וֹ בַּעֲב֖וּר שְׁמ֣וֹ הַגָּד֑וֹל כִּ֚י הוֹאִ֣יל יְהוָ֔ה לַעֲשׂ֥וֹת אֶתְכֶ֛ם ל֖וֹ לְעָֽם׃
חידון השבוע
1. “ותפתח האדמה את פיה ותבלע…” כמה אנשים נבלעו?
2. למה בכלל נבחרה האדמה ככלי עונש = בולען? ולמה היה זה משה שכביכול הנחה את ה’ ליצור בולען?
3. כמה פעמים בפרשה ובכלל בתורה ה’ רצה לכלות את עם בני ישראל? כמה פעמים בהיסטוריה של עם ישראל עמדו עלינו לכלותינו”?
4. מי מקבל יותר “מתנות” הכהנים או הלוויים?
5. כמה פעמים כתוב בפרשה “לבניך” וכמה פעמים “לבניך ולבנותיך” ומה ההבדל בנושא השייך לזכרים וזה השמשץייך גם לנקבות?
הקדמה כללית
כידוע אין מוקדם ומאוחר בתורה. אז ידוע שאין סדר בעריכה, כלומר אין להתיחס לתורה (בעיקר לחלק הסיפורי) כאל ביוגרפיה כרונולוגית. מה כן יש? לעתים, יש בתורה תאריכים —
רק לפני שבועיים “ויהי בשנה השנית בחודש השני”. לפני שבוע המרגלים נשלחו בעונה “והימים ימי בכורי ענבים”, (מתי זה? כנראה מתישהו קצת אחרי שבועות), וכתוצאה בני ישראל קבלו עונש לנדוד במדבר 40 שנה עד שכל דור יוצאי מצריים יתפגר? התם היודע חשבון יכול לשאול – האם המרגלים נשלחו מיד ביציאה ממצריים או שנה וחצי אחרי, כך שהעונש היה רק ל 38 וחצי שנה? או אולי המספר עוגל, כמו ש “40 יכנו לא וסיף שמכים רק 39 מכות, או “וספרתם לכם 50 יום
” אבל סופרים רק 49. טוב, סתם קשקוש. העיקר, לפני שבוע נשלחו המרגלים, השבוע קורח מברך, בעוד שבוע ושבועיים, מלחמות לפנ הכניסה לארץ. יפה
בכל אופן מעניין לדעת משהו על התאריכים?
מתוך
https://he.wikisource.org/wiki/%D7%A1%D7%93%D7%A8_%D7%A2%D7%95%D7%9C%D7%9D_%D7%A8%D7%91%D7%90_%D7%A4%D7%A8%D7%A7_%D7%97
במדבר א, א): “וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה בְּמִדְבַּר סִינַי בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית וְגוֹ’ שְׂאוּ אֶת רֹאשׁ וְגוֹ’ מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וְגוֹ’ וְאִתְּכֶם יִהְיוּ וְגוֹ'” ואחר כך (שם ג, מ) “פְּקֹד כָּל בְּכֹר זָכָר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְגוֹ'” ואחר כך (שם ד, א) “נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי קְהָת וְגוֹ'” ואחר כך “נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי גֵּרְשׁוֹן גַּם הֵם וְגוֹ'” ואחר כך “נָשֹׂא אֶת רֹאשׁ בְּנֵי מְרָרִי וְגוֹ'” ואחר כן “עַל פִּי ה’ פָּקֹד אֹתָם בְּיַד מֹשֶׁה”.
בי”ד באייר שחטו טמאי נפש פסח שני שנא’ (שם ט, ו) “וַיְהִי אֲנָשִׁים אֲשֶׁר הָיוּ טְמֵאִים לְנֶפֶשׁ וְגוֹ'” “וַיֹּאמְרוּ הָאֲנָשִׁים הָהֵמָּה אֵלָיו וְגוֹ'” “וַיְדַבֵּר ה’ אֶל מֹשֶׁה לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה טָמֵא לָנֶפֶשׁ וְגוֹ'”
(במדבר י, יא): “וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן”. נמצאו עושין במדבר סיני י”ב חדש חסר עשרה ימים ואומר (שם לג, ב) “וַיִּכְתֹּב מֹשֶׁה אֶת מוֹצָאֵיהֶם לְמַסְעֵיהֶם וְגוֹ'”. נסעו ממדבר סיני ובאו להם לקברות התאוה ועשו שם שלשים יום שנאמר (שם יא, יט) “לֹא יוֹם אֶחָד תֹּאכְלוּן וְגוֹ’ עַד חֹדֶשׁ יָמִים וְגוֹ'”. נסעו מקברות התאוה ובאו לחצרות ועשו שם ז’ ימים שנאמר (שם יב, טו) “וַתִּסָּגֵר מִרְיָם שִׁבְעַת יָמִים”. נסעו מחצרות ובאו להן למדבר פארן בכ”ט בסיון. ובכ”ט בסיון שלח משה מרגלים שנאמר (שם יג, כ) “וְהַיָּמִים יְמֵי בִּכּוּרֵי עֲנָבִים”. (שם, כה) “וַיָּשֻׁבוּ מִתּוּר הָאָרֶץ מִקֵּץ אַרְבָּעִים יוֹם” ו[ערב] תשעה באב היה שתמצא אומר בט’ באב נגזר על אבותינו שלא יכנסו לארץ.
אחר מרגלים היתה מחלוקתו של קרח ובליעתו שנאמר (שם טז, יד) “אַף לֹא אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ וְגוֹ'”. (שם לב, יג) “וַיִּחַר אַף ה’ בְּיִשְׂרָאֵל” ואמר (דברים ב, יד): “וְהַיָּמִים אֲשֶׁר הָלַכְנוּ מִקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ עַד אֲשֶׁר עָבַרְנוּ אֶת נַחַל זָרֶד שְׁלֹשִׁים וּשְׁמוֹנֶה שָׁנָה וְגוֹ'”. י”ט שנה היו חוזרין ומטורפין וי”ט שנה ישבו בקדש ברנע שנאמר (שם א, מו) “וַתֵּשְׁבוּ בְּקָדֵשׁ יָמִים רַבִּים כַּיָּמִים אֲשֶׁר יְשַׁבְתֶּם”. נמצאו כל המסעות מ”ב מסעות. (ע”כ)
ותיארוך (מבחר) אירועים מתוך הספר סדר ימי עולם מאת אליהו לאנדא (מניין שנים לבריאת העולם)
— 2448 = מלחמת עמלק, ירידת המן, מתן תורה
— 2449 = בניית המשכן, שליחת מרגלים, מחלוקת קורח
— 2478 = בנין חומות ירושלים (לא משתייך לתורה)
— 3488 = מלחמת עוג, ברכות בלעם, פנחס הנוקם, בנות צלופחד, מלחמת מדיין
אם כך – יש פה קצת סדר זמנים. ונשאלת השאילה, מה קרה, אם בכלל קרה משהו מעניין במשך כ – 37 שנות נדודים,? כלום? למה נדדו? חפשו מרעה? עברו אימונים צבאים כהכנות לכיבוש?
ניזכר שבשנה השנייה ספרו מעל 600 אלף יוצאי צבא (מגיל 20 – 60). אז בהתאם לעונש שהונחת על בני ישראל בגלל שהאמינו למרגלים, מתו אם כך כל שנה מעל 17 אלף “יוצאי צבא” שהגיעו לגיל 60, (לא כולל הזקנים שהיו מעל גיל 60 בזמן חזרת המרגלים).
ויתכן שאחרי העונש שקבלו, המגפה שפרצה בעקבות מרד קורח (שמתו בה כ – 15 אלץ איש – גברים???), ומיתת ה – 17 אלף+ שהגיעו לגיל 60, העם פחד ונרגע ואלי קיווה שייסלח להם. כך שעברו כ 38 שנים שקטותץ עד רק לאחר שכל דור המדבר מת וקם דור חדש היו הם אלה שערכו את “האורגיה” עם בנות מדיין, (מרד חדש???)
מעניין שגיל “הגיוס” לצבא היה 20 וגיל “השחרור” מהצבא באותו זמן היה 60, לעומת הלוויים שגויסו רק בגיל 25 (או) 30 (תלוי לפי איזו פרשה) לעבודה בהובלת חלקי המשכן וכליו ויצאו לפנסיה בגיל 50..(נושא מעניין???)
פסוקי השבוע
אֱלֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל-בָּשָׂר
וְאִם-בְּרִיאָה יִבְרָא
כֹּל חֵלֶב יִצְהָר, ….
בִּכּוּרֵי כָּל-אֲשֶׁר בְּאַרְצָם, ….
כָּל-חֵרֶם בְּיִשְׂרָאֵל, לְךָ יִהְיֶה……. .
כָּל-פֶּטֶר רֶחֶם
ערב שבת שלום
פתיחה
לפני שבוע, אחרי הנחתת מקל העונש של 40 שנות נדודים, בא “הגזר” בצורת שתי “הבטחות” = “כי תבואו אל ארץ מושבותיכם…” בבואכם אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה”. הבטחות קצת ציניות, כי
א) משה כבר הודיע להםשכל אלה מגיל 20 ומעלה ימותו במדבר
ב) כן מישהם הם יבואו מתישהו אבל הם יהיו צריכים להקריב קורבנות ולתת מתנות לכהנים
בנוסף הוטחה עליהם מצווה חדשה לעשות ציציות על כנפי בגדיהם, כך שיש להניח שהרבה מהם טרחו לקיים את המצווה וכנראה אירע להם נס שהם מצאו את החלזונות בכמות הדרושה בשביל הכנת צבע תכלת (אולי נס חד פעמי כמו התחשים???), או שהמצווה נאמרה בהמשך ל “כי תבואו אל ארץ???. כי ברור שדוד המלך וגם שנו שלמה (עד שהוא חזר בשאילה) הלכו עם ציצית.
אז מה הפלא שהיו כאלה – קורח ועדתו שהחליטו להתמרד. בקיצור עם קשה עורף – אז והיום.
לריענון בקצרה – מה יש בפרשתנו?
בקיצור = 3 נושאים עיקריים
מרד קורח והעונש
מינוי (חוזר) של הכהנים והלוויים
פירוט מתנות כהונה ולווייה
וקצת באריכות. מתוך
https://he.m.wikipedia.org/wiki/קורח
נושאים ופסוקים לעיון נוסף
חטא קורח
כבר עיינתי בנושא, אבל אוסיף עוד קצת מתוך
https://www.biu.ac.il/jh/parasha/Korach/shmu.html
.1. וַיַּקְהֵל עֲלֵיהֶם קֹרַח אֶת-כָּל-הָעֵדָה …. חטאו של קורח
קורח קידש את העושר והכבוד ללא ערכים גודרים ולכן לא ידע לרסן את גדולתו ולהציב עצמו ביחס נכון אל מול גדולת משה; מידותיו הושחתו. קיום תורת משה היה הכרחי לגביו ליציקת התוכן הערכי שהיה בו לרסן את ההשפעות השליליות של העושר. ביטחונו בעושרו הטעה אותו לחשוב שהוא קדוש, ומעמדו כקדוש מובטח לו ללא קשר למעשיו וללא צורך בקיום המצוות.
טענתו של קורח ” כִּי כָל-הָעֵ דָה כֻּלָּם קְדֹשִׁים וּבְתוֹכָם ה’ וּמַדּוּעַ תִּתְנַשְּאוּ עַל-קְהַל ה ” מדגישה את מעמדו של העם כעם נבחר יותר משהיא מדגישה את אחריותו של העם ואת העבודה והנטל המוטלים עליו בשל מעמדו. הנחה זו יש בה להוביל להידרדרות ולתפיסה מוטעית שבהיות העם נבחר הוא רכש מעמד נצחי שאינו ניתן לשינוי, וכל היחידים בו שקולים כנגד משה ואהרון. לכן אין צורך בהנהגה ואין צורך בבעלי תפקידים מנהיגותיים. התפיסה שכולם קדושים, ללא תנאי, מבטלת את הצורך במאמץ אישי של האדם להתקרב לבורא על ידי קיום המצוות, שהרי האדם כבר קרוב. לדידו של קורח, בני ישראל קדושים מעצם מהותם ולא בזכות מעשיהם. הקדושה כבר אינה בגדר מטרה להשגה אלא מציאות, ומי שמצוי במציאות זו אינו צריך להתאמץ להשגת הקדושה.
בעניין זה ידוע המדרש על האלמנה ובנותיה שבאו והתלוננו לפני קורח על הגזל שגזלו אותה מכוח תורת משה (ילקוט שמעוני, פרשת קרח רמז תשנ):
זה קרח שהיה מתלוצץ על משה ואהרן. מעשה כינס עליהם כל הקהל שנאמר “ויקהל עליהם קרח את כל העדה”, התחיל לומר לפניהם דברי ליצנות אמר להן: אלמנה אחת [ היתה] בשכנותי ועמה שתי נערות יתומות, והיה להן שדה אחת, באה לחרוש, אמר לה משה: “לא תחרוש בשור ובחמור יחדו” (דב’ כב:י), באת לזרוע, אמר לה: “שדך לא תזרע כלאים” (ויק’ יט:יט), באת לקצור ולעשות ערימה, אמר: הניחו “לקט שכחה ופאה” (שם ט), באת לעשות גורן, אמר לה: תני תרומה, ומעשר ראשון ומעשר שני, הצדיקה עליה את הדין ונתנה לו… עמדה ומכרה את השדה ולקחה שתי כבשות כדי ללבוש גיזותיהן וליהנות מפירותיהן.
המדרש מדגים קִִנטור המעיד על מניעיו הפסולים של קורח ועל מטרתו לחתור תחת משה ותורתו. במדרש מוצגת התורה כאילו תכליתה להכביד על העם כדי להעשיר את המנהיגים והכוהנים ולהיטיב עִמם. כביכול המצוות לא ניתנו אלא כאמצעי לעשוק את העם ולנצלו.
עמדתו של קורח הושוותה לא פעם לעמדת הנצרות המבטלת את הצורך בקיום מצוות ורואה בכל אדם קדוש ונבחר, ולכן די לו שיצהיר על אמונתו כדי להבטיח את עתידו בגן עדן. לכן היו מדרשים שאמנם נאמרו על קורח, אך מצד תוכנם נראה שכֻּוונו נגד הנצרות. ומסביר הגר”א (ספר הגר”א לרב מימון, קצא): “מדרשין רבים כוונו לנצרות והוסבו על קרח מאימת הצנזורה וכיוון שחֵטא קרח וחֵטא הנצרות דומים, בחרו חז”ל הסתרה זו”. להדגמה מביא הגר”א את המדרש הזה שתוכנו אינו תואם את תקופת המדבר, אלא תקופה מאוחרת שבה היו שדות מעובדים וכלכלה מפותחת.
אם כן, לא רק יהירותו של קורח החטיאה אותו אלא גם דרכו הייתה פסולה, שכן ההסתה כֻּוונה נגד דרכו האחרת של משה המדגישה את עבודת השם ואת הצורך בהתקדשות וברכישת מעמד הקדושה מתוך מאמץ ולא על סמך ייחוס, כלשון הציווי בפרשת ציצית ” לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת-כָּל-מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵא‑לֹהֵיכֶם “. הכתוב יוצר קשר הדוק בין קיום המצוות למעמד הקדושה ומתנה את הקדושה בקיום המצוות.(ע”כ)
ומשהו חדש – למעוניינים/ות ניתן לעיין בספר הזוהר פרשת קורח ב –
http://www.ashlagbaroch.org/Zohar/Korach.pdf
(לא מצליח להעתיק)
אז אפשר לעיין בזוהר המתורגם והמנוקד- פרשת קורח ב –
http://www.ateret4u.com/online/f_01779_part_5.html
אצטט חלק לדוגמה
וַיִּקַּח קֹרַח בֶּן יִצְהָר בֶּן קְהָת בֶּן לֵוִי וְגוֹ’. רַבִּי אַבָּא פָּתַח, (תהלים יט) הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רַב וּמְתוּקִים מִדְּבַשׁ וְנֹפֶת צוּפִים. כַּמָּה עֶלְיוֹנִים הֵם דִּבְרֵי הַתּוֹרָה, כַּמָּה מְכֻבָּדִים הֵם, אֲהוּבִים הֵם לְמַעְלָה, אֲהוּבִים הֵם לְכֻלָּם, בִּגְלַל שֶׁהֵם שֵׁם קָדוֹשׁ. וְכָל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, מִשְׁתַּדֵּל בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ וְנִצָּל מֵהַכֹּל. נִצָּל בָּעוֹלָם הַזֶּה, וְנִצָּל בָּעוֹלָם הַבָּא. בֹּא וּרְאֵה, כָּל מִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, אָחוּז בְּעֵץ הַחַיִּים. כֵּיוָן שֶׁאָחוּז בּוֹ – בַּכֹּל אָחוּז, שֶׁכָּתוּב (משלי ג) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ וְגוֹ’.
רִבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּל מַאן דְּיִשְׁתְּדַּל בְּאוֹרַיְיתָא, חֵירוּ אִית לֵיהּ מִכֹּלָּא, חֵירוּ מִמִּיתָה, כְּמָה דְּאַמָרָן. בְּגִין דְּחֵירוּ עָלֵיהּ שַׁרְיָא, וְאָחִיד בֵּיהּ. אִילּוּ יִשְׂרָאֵל מִתְעַטְּרִין בְּאוֹרַיְיתָא, יִשְׁתְּזִבוּ מִכֹּלָּא, וְלָא יִשְׁתְּכָחוּ בְּגָלוּתָא, וְדָא הוּא דִּכְתִּיב (ס”א אילו ישראל מנטרין אורייתא, אשתזבו מכלא, ולא אשתכחו בגלותא כתיב) (שמות לב) חָרוּת עַל הַלֻּחוֹת, אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵירוּת. וְחֵירוּת דָּא (אוקמוה) בְּאוֹרַיְיתָא אִשְׁתְּכַח, אוֹרַיְיתָא אִיהִי חֵילָא דִּימִינָא, כְּמָה דְאַתְּ אָמֵר (דברים לג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ, וּשְׂמָאלָא אִתְכְּלִיל בִּימִינָא, מַאן דְּעָבִיד יְמִינָא שְׂמָאלָא, וּשְׂמָאלָא יְמִינָא, הָא אִיהוּ כְּאִילּוּ חָרִיב עָלְמָא.
רַבִּי יִצְחָק אָמַר, כָּל מִי שֶׁיִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, יֵשׁ לוֹ חֵרוּת מֵהַכֹּל, חֵרוּת מִמִּיתָה כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ, מִשּׁוּם שֶׁחֵרוּת שׁוֹרָה עָלָיו וַאֲחוּזָה בוֹ. אִלּוּ יִשְׂרָאֵל מִתְעַטְּרִים בַּתּוֹרָה, יִנָּצְלוּ מֵהַכֹּל, וְלֹא יִמָּצְאוּ בַגָּלוּת. וְזֶהוּ שֶׁכָּתוּב (אלו ישראל משמרים את התורה, ינצלו מהכל, ולא ימצאו בגלות. כתוב) (שמות לב) חָרוּת עַל הַלֻּחֹת, אַל תִּקְרֵי חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת. וְחֵרוּת זוֹ (בארוה) נִמְצֵאת בַּתּוֹרָה. הַתּוֹרָה הִיא כֹּחַ הַיָּמִין, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג) מִימִינוֹ אֵשׁ דָּת לָמוֹ. וְהַשְּׂמֹאל נִכְלָל בַּיָּמִין. מִי שֶׁעוֹשֶׂה יָמִין שְׂמֹאל וּשְׂמֹאל יָמִין, הֲרֵי הוּא כְּאִלּוּ מַחֲרִיב עוֹלָם.
תָּא חֲזֵי, אַהֲרֹן יְמִינָא. לֵיוָאֵי שְׂמָאלָא, קֹרַח בָּעֵי לְמֶעְבַּד חִלּוּפָא דִּימִינָא לִשְׂמָאלָא, בְּגִין כָּךְ אִתְעַנָּשׁ. וְלָא עוֹד אֶלָּא דְּאִשְׁתְּכַח בֵּיהּ לִישָׁנָא בִּישָׁא, וְאִתְעֲנָשׁ בְּכֹלָּא. רִבִּי יְהוּדָה אָמַר, שְׂמָאלָא אִתְכְּלִיל תָּדִיר בִּימִינָא, קֹרַח בָּעָא לְאַחְלְפָא תִּקּוּנָא דִּלְעֵילָּא וְתַתָּא, בְּגִין כָּךְ אִתְאֲבִיד מֵעֵילָּא וְתַתָּא.
בֹּא וּרְאֵה, אַהֲרֹן יָמִין, לְוִיִּם שְׂמֹאל. קֹרַח רָצָה לַעֲשׂוֹת חִלּוּף הַיָּמִין לַשְּׂמֹאל, וּמִשּׁוּם זֶה נֶעֱנַשׁ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁנִּמְצָא בּוֹ לָשׁוֹן הָרָע, וְנֶעֱנַשׁ בַּכֹּל. רַבִּי יְהוּדָה אָמַר, הַשְּׂמֹאל נִכְלל תָּמִיד בַּיָּמִין. קֹרַח רָצָה לְהַחֲלִיף תִּקּוּן שֶׁלְּמַעְלָה וּלְמַטָּה, בִּגְלַל זֶה נֶאֱבַד מִלְמַעְלָה וּלְמַטָּה.
וַיִּקַּח קֹרַח, מַאי וַיִּקַּח. נָסִיב עֵיטָא בִּישָׁא לְגַרְמֵיהּ, כָּל דְּרָדַף בָּתַר דְּלָאו דִּילֵיהּ, אִיהוּ עָרִיק מִקַּמֵּיהּ. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא מַה דְּאִית בֵּיהּ אִתְאֲבִיד מִנֵּיהּ. קֹרַח רָדִיף בָּתַר דְּלָאו דִּילֵיהּ, דִּילֵיהּ אָבִיד, וְאַחֲרָא לָא רָוַוח.
וַיִּקַּח קֹרַח. מַה זֶּה וַיִּקַּח? לָקַח עֵצָה רָעָה לְעַצְמוֹ. כָּל מִי שֶׁרוֹדֵף אַחַר מַה שֶּׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ – זֶה בּוֹרֵחַ מִמֶּנּוּ, וְלֹא עוֹד, אֶלָּא מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ – נֶאֱבָד מִמֶּנּוּ. קֹרַח רָדַף אַחַר מַה שֶּׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ – אֶת שֶׁלּוֹ אִבֵּד, וְאַחֵר לֹא הִרְוִיחַ.
…
וַיָּקוּמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְגוֹ’. הַאי קְרָא אוּקְמוּהָ חַבְרַיָּיא. רִבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, קְרִיאֵי מוֹעֵד קְרִאֵי כְּתִיב, חָסֵר יוֹ”ד, אֲמַאי קְרִאֵי. אֶלָּא הָכִי הוּא, מַלְכוּתָא דְּאַרְעָא כְּעֵין מַלְכוּתָא דִּרְקִיעָא. וְרָזָא דָּא, כָּל אִינּוּן כִּתְרִין עִלָּאִין, דִּשְׁמָא קַדִּישָׁא אִתְאֲחִיד בְּהוּ, כֻּלְּהוּ זְמִינִין מֵאֲתָר דְּאִקְרֵי קֹדֶשׁ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (ויקרא כג) מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ. וְאֵימָתַי (צ”ח) בְּשַׁעֲתָא דְּמוֹעֵד זַמִּין בְּעָלְמָא, כְּגַוְונָא דְּאִינּוּן כִּתְרִין עִלָּאִין, דִּזְמִינִין מִקֹדֶשׁ עִלָּאָה, הָכִי נָמֵי קֹדֶשׁ תַּתָּא זַמִּין לְחֵילוֹי, לְאַעְטְרָא וּלְאַעְלָאָה לְהוּ.
וַיָּקֻמוּ לִפְנֵי מֹשֶׁה וְגוֹ’. פָּסוּק זֶה פֵּרְשׁוּהוּ הַחֲבֵרִים. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, קְרִאֵי מוֹעֵד, קְרִאֵי כָּתוּב, חָסֵר יוֹ”ד. לָמָּה קְרִאֵי? אֶלָּא כָּךְ הוּא – מַלְכוּת הָאָרֶץ כְּעֵין מַלְכוּת הָרָקִיעַ. וְסוֹד זֶה – כָּל אוֹתָם כְּתָרִים עֶלְיוֹנִים שֶׁהַשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ נֶאֱחָז בָּהֶם, כֻּלָּם מְזֻמָּנִים מִמָּקוֹם שֶׁנִּקְרָא קֹדֶשׁ, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ויקרא כג) מִקְרָאֵי קֹדֶשׁ. וְאֵימָתַי? בְּשָׁעָה שֶׁמּוֹעֵד זָמִין בָּעוֹלָם. כְּמוֹ שֶׁאוֹתָם כְּתָרִים עֶלְיוֹנִים שֶׁמְּזֻמָּנִים מִקֹּדֶשׁ הָעֶלְיוֹן, כָּךְ גַּם קֹדֶשׁ תַּחְתּוֹן זָמִין לְחֵילָיו לְעַטְּרָם וּלְהַעֲלוֹתָם.
(ע”כ. ויש המשך כמובן)
2. ויאמר ה’ אל אהרן אתה ובניך .. תשמרו את כהונתכם….. וידבר ה’ אל אהרן… וזה לך תרומת מתנם… לך נתתים לבניך ובנותיך… …. לחק עולם ברת מלח עולם היא
פרק יח’ מכיל 3 קטעים – בראשון ה’ מדבר עם אהרן על תפקיד הכהנים — הזכרים. בקטע השני ה’ אומר לאהרן איזה “מתנות הכהנים — כולל הנקבות, מעניין ההבדל בין “וידבר” לבין “ויאמר”.
והמתנות הם לעולם, מעניין שבימינו הכהנים מקבלים מספר קטן של “מתנות, נדמה לי 4. עליה לתורה ראשונים, ברכת כהנים, פדיון הבן, ואיסור מגע קרוב למת (בית הקברות)
ומה עושה פה המלח?
מתוך
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%91%D7%A8%D7%99%D7%AA_%D7%9E%D7%9C%D7%97
………..
כשם שהמלח אינו מתקלקל ונשאר בעינו לעולם – כך גם הברית, ברית המלח, תתקיים לעד.
עם זאת, יש שמסמיכים את פירוש הביטוי למלח הקרבנות: “וְכָל קָרְבַּן מִנְחָתְךָ בַּמֶּלַח תִּמְלָח וְלֹא תַשְׁבִּית מֶלַח בְּרִית אֱלֹהֶיךָ מֵעַל מִנְחָתֶךָ עַל כָּל קָרְבָּנְךָ תַּקְרִיב מֶלַח”.[3] כמו שהמלח לעולם קרב עם הקרבן ולא מפסיק לעלות על המזבח, כך גם הברית, ברית המלח, קיימת לעולם. (ע”כ)
ומתוך
https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/Korach/bar.html
…רמב”ן מקשר בין הפסוק בויקרא לפסוקים בפרשתנו ובדברי הימים:
ובעבור שהוא ברית בקרבנות, יעשה הכתוב זאת הברית אב לכל הבריתות, ויאמר במתנות כהונה ( במ’ יח:יט) ובמלכות דוד (דהי”ב יג:ה) ברית מלח, כי הוא קיים כברית המלח בקרבנות.
כלומר, אותה ברית שכרת ה’ עם המלח שיובא עם הקרבנות הייתה לבניין-אב לכל שאר הבריתות שבהן מוזכר המלח, משום תכונת הקיום שבו לעולם. בהמשך ביאורו מתייחס רמב”ן לתכונות המייחדות את המלח כמטפורה למהות הברית:
אני סובר בו ענין, שהמלח מים, ובכח השמש הבא בהם יעשה מלח, והמים בתולדותם ירוו הארץ ויולידו ויצמיחו, ואחרי היותם מלח יכריתו כל מקום וישרפו, לא תזרע ולא תצמיח. והנה הברית כלולה מכל המדות, והמים והאש באים בה… כמלח שיתן טעם בכל המאכלים ותקיים ותכרית במליחותה, והנה המלח כברית, ולכן אמר הכתוב (דהי”ב יג:ה) ‘הלא לכם לדעת כי ה’ א-להי ישראל נתן ממלכה לדויד על ישראל לעולם לו ולבניו ברית מלח’, כי הוא גם כן מדתו של דוד.
ולכן אמר בקרבנות (במ’ שם) ‘ברית מלח עולם היא’, כי הברית מלח העולם, בו יתקיים ויכרת…ראב”ע בחר להתמקד בתכונה ההפוכה של המלח; לא זו המקיימת את הבשר ונותנת טעם למאכלים, אלא זו המכריתה. דהיינו לא כשם תואר אלא כתיאור פעולה:
ברית מלח ברית כרותה – מגזרת ‘ארץ פרי למלחה’ (תה’ קז:לד), ומקום המלח כמו נכרת, שלא יעלה בו צמח כלל, וכן ‘גפרית ומלח שרפה כל ארצה, לא תזרע ולא תצמִח ולא יעלה בה כל-עשב’ וגו’ (דב’ כט:כב).
גם הכלי יקר עומד על הכפילות במשמעות המלח:
והנה מלח יש בטבעו דבר והפכו, כי יש בו כח האש והחמימות, ותולדות המים, עד שאמרו חכמי הקבלה שהוא כנגד מידת הדין ומידת הרחמים. על כן נקרא ‘ברית א- להיך’, כי בהקרבה זו כורתים ברית עם ה’ להשליטו על כל ההפכים… וזה הוא כמו צדקה שנמשלה למלח המעמיד ומקים את הבשר, כך מלח ממון חסר (כתובות סו, ע”ב). והצדקה שבקרבן גדולה מן הקרבן עצמו, כמו שכתוב: ‘עשה צדקה ומשפט נבחר לה’ מזבח’ (מש’ כא:ג). על זה אמר: ‘על כל קרבנך תקריב מלח’ שהמלח הוא העולה על כל הקרבנות ונבחר לה’ מזבח.
בפירושו של הכלי יקר מייצג המלח את הצדקה, ובהיותו עולה על הקרבנות, כאמור בציווי בפסוק בויקרא, מסמל הוא את עליונות הצדקה שבקרבן על פני הקרבן עצמו.
ראב”ע בחר להתמקד בתכונה ההפוכה של המלח; לא זו המקיימת את הבשר ונותנת טעם למאכלים, אלא זו המכריתה. דהיינו לא כשם תואר אלא כתיאור פעולה:
ברית מלח ברית כרותה – מגזרת ‘ארץ פרי למלחה’ (תה’ קז:לד), ומקום המלח כמו נכרת, שלא יעלה בו צמח כלל, וכן ‘גפרית ומלח שרפה כל ארצה, לא תזרע ולא תצמִח ולא יעלה בה כל-עשב’ וגו’ (דב’ כט:כב).
גם הכלי יקר עומד על הכפילות במשמעות המלח:
והנה מלח יש בטבעו דבר והפכו, כי יש בו כח האש והחמימות, ותולדות המים, עד שאמרו חכמי הקבלה שהוא כנגד מידת הדין ומידת הרחמים. על כן נקרא ‘ברית א- להיך’, כי בהקרבה זו כורתים ברית עם ה’ להשליטו על כל ההפכים… וזה הוא כמו צדקה שנמשלה למלח המעמיד ומקים את הבשר, כך מלח ממון חסר (כתובות סו, ע”ב). והצדקה שבקרבן גדולה מן הקרבן עצמו, כמו שכתוב: ‘עשה צדקה ומשפט נבחר לה’ מזבח’ (מש’ כא:ג). על זה אמר: ‘על כל קרבנך תקריב מלח’ שהמלח הוא העולה על כל הקרבנות ונבחר לה’ מזבח.
המלבי”ם מסביר את השימוש במלח בגלל תכונה אחרת שבו:
וטוב יותר דברי חז”ל כרש”י שהמלח לא יסריח ולא יתקלקל ולא עוד אלא שמבריא דברים אחרים שלא יתקלקלו, כן לא יופר הברית הזה ע”י חטאים.
כשם שהמלח שומר על הבשר לבל יתעפש, כך הוא שומר על הברית הכרותה לה’ עם הכוהנים לבל תופר ע”י חטאים ותישאר בטהרתה.
העמק דבר מעלה בעיה מוסרית שמתבטאת בשימוש בלתי ראוי בקדושת הכהונה, ואף הוא עומד בפירושו על הסמליות בכפל התכונות של המלח:
כמו המלח הבא להטעים המאכל, אם נשמרים בו שלא יהא יותר מן הצורך, אבל אם משתמשים בו שלא במדה הדרושה הרי זה מקלקל המאכל, כך ברית כהונה אם משתמשים בקדושה כראוי – זכות גדול, ואם משתמשים שלא כראוי הרי זה משחית הנפש.ם אחרים שלא יתקלקלו, כן לא יופר הברית הזה ע”י חטאים.
כשם שהמלח שומר על הבשר לבל יתעפש, כך הוא שומר על הברית הכרותה לה’ עם הכוהנים לבל תופר ע”י חטאים ותישאר בטהרתה.
העמק דבר מעלה בעיה מוסרית שמתבטאת בשימוש בלתי ראוי בקדושת הכהונה, ואף הוא עומד בפירושו על הסמליות בכפל התכונות של המלח:
כמו המלח הבא להטעים המאכל, אם נשמרים בו שלא יהא יותר מן הצורך, אבל אם משתמשים בו שלא במדה הדרושה הרי זה מקלקל המאכל, כך ברית כהונה אם משתמשים בקדושה כראוי – זכות גדול, ואם משתמשים שלא כראוי הרי זה משחית הנפש.
פירוש הטור: “כי כאשר המלח מקיים העולם ומכרית, כן בברית הקרבנות יתקיים העולם ויכרת אם יעברו מעליו”.
רמב”ן מקיש מהתכונות המנוגדות המייחדות את המלח, שהוא נותן טעם במאכל מחד גיסא אך מליחותו מכריתה מאידך גיסא: “ארץ פרי למלחה” (תה’ קז:לד), שזו תכונת יסוד המאפיינת כל ברית: אם מקיימים אותה היא חיובית, ואם לאו – היא מכריתה.
נמצאנו למדים כי השימוש בשם העצם “מלח” כמילה המתארת את הברית, בא משום מאפייניו ההפכיים של המלח….(ע”כ)
מספיק ודי, “הבטחתי” שלא אאריך, אז אסיים להיום
שבת שלום
שבוע טוב
להת
.