הארה – פרשת נח מאופיינת בתור אחת מתוך שלוש פרשות בתורה עם שם קצר בן 2 אותיות. (מי הן?)
עיונים קודמים
תשע”ז
(על: – נח-חם-כנען, נח איש צדיק, ואני הנני מביא מבול…,ותהי שרה עקרה, מבול מקומי או גלובלי)
פרשת נח – תשע”ח
(על: נח איש צדיק, ואני הנני מביא מבול, ויאמר א-להים… ויזכר א-להים, המבול ומגדל בבל, יפת א-להים ליפת)
פסוקים מההפטרה
רָנִּ֥י עֲקָרָ֖ה לֹ֣א יָלָ֑דָה פִּצְחִ֨י רִנָּ֤ה וְצַהֲלִי֙ לֹא־חָ֔לָה כִּֽי־רַבִּ֧ים בְּֽנֵי־שׁוֹמֵמָ֛ה מִבְּנֵ֥י בְעוּלָ֖ה אָמַ֥ר יְהוָֽה׃
ה֤וֹי כָּל־צָמֵא֙ לְכ֣וּ לַמַּ֔יִם וַאֲשֶׁ֥ר אֵֽין־ל֖וֹ כָּ֑סֶף לְכ֤וּ שִׁבְרוּ֙ וֶֽאֱכֹ֔לוּ וּלְכ֣וּ שִׁבְר֗וּ בְּלוֹא־כֶ֛סֶף וּבְל֥וֹא מְחִ֖יר יַ֥יִן וְחָלָֽב
חידון השבוע
1. מי התישב על גג התיבה וניצל מהמבול?
2. מה לומדים מהסיפור על השתכרות נח?
3.מה היו שמות הנשים של שם, חם ויפת”
4. מה יודעים על נמרוד?
הקדמה כללית
ניתן לחלק את אלה שקוראים את סיפורי התורה, לשתי קבוצות עיקריות, המאמינים והכופרים. (המילה “כופרים” יש לה משמעות שלילית, אז אקרא להם הקבוצה האובייקטיבית שכוללת גם או בעיקר את אלה ששואלים שאילות ומחפשים עובדות והוכחות ומשתמשים בהגיון ולא באמונה. וזו לא שאילה של אמונה בקיום כח עליון, אלא שאילה של אמונה אם אותו כח עליון כתב/הכתיב את התורה, או שיצור אנוש , נקרא לו משה, שהאמין שיש כח עליון שברא את העולם ואותו משה השתמש בהבנתו ובהגיונו ליצור חיבור או ספר או תיאוריה איך נברא העולם וקיבץ מבחר סיפורים פולקלורוסטיים או מיתולוגיים ויצא ספר תורה.
והרי בפירוש כתוב (בראשית פרק ה פסוק א’)
זֶ֣ה סֵ֔פֶר תּֽוֹלְדֹ֖ת אָדָ֑ם בְּי֗וֹם בְּרֹ֤א אֱלֹהִים֙ אָדָ֔ם בִּדְמ֥וּת אֱלֹהִ֖ים עָשָׂ֥ה אֹתֽוֹ:
לא כתוב “בראשית אני א-להים בראתי את השמים ואת הארץ” או “זה ספרי נאום ה'” כתוב “זה ספר”
ואז הם (ואולי גם אני) – הקבוצה האוביקטיבית קוראים את סיפורי התורה ובעיקר את פרשות בראשית ונח – לפני הופעת אברהם אבינו על במת ההיסטוריה (המסורתית) ושואלים את עצמנו שאילות הגיוניות כמו – האם אלה סיפורים עובדתיים? האם באמת האישה נבראה מצלע? למה א-להים לקח את חנוך? מי אלה בני א-להים? ועוד ועוד. ואפשר לשאול אחרת – מה מסתתר מאחרי סיפור בריאת האישה מצלע? הרי א-להים היה יכול ליצור את האישה כמו שיצר את האיש = אדם, מעפר האדמה? ולמה לספר על שני האחים, אחד רועה הצאן והשני עובד האדמה שמקריבים קורבנות שונים לכח העליון, ואותו כח משחק איתם משחק לא הוגן? איך ולמה קין הבל החליטו להביא “קורבן”/”מנחה לה’? האם זו המצאה אישית שלהם? האם הם דיברו אחד עם השני על הצורך להקריב משהו לאותו כח שייצר את הוריהם? מתי ה’ או א-להים העביר לבני אדם וחווה את המסר “נא הביאו לי קורבן”?
ואפשר גם לשאול שאילות דומות על אירועים בתקופה יותר מאוחרת. האם בני ישראל במצריים הקריבו קורבנות? ולמי? והרי משה אומר לפרעה, “גם צאננו ובקרינו ילך עמנו….” מהיכן משה שהיה כ – 60 שנה במדבר ובין השאר היה רועה את צאן חותנו, ידע על הצורך להקריב קורבן לא-להים, אותו הוא הכיר רק כמה ימים או שבועות קודם לכן פעם ראשונה, כאשר הוא ראה סנה בוער? Yובף אני זוכר, אברהם אבינו בנה מזבחות, ואפילו בתר עגלה משולשת וכו’, וגם יעקב, אחרי כשברח מאחיו עשה מצבה מאיזו אבן. וגם לבן החותן ירה איזו מצבה לאלהי אברהם ואלהי נחור. (נושא מסובך).
ולמה הוכנסו סיפורים אלה לספר התורה שבמרוצת הזמן הפך לספר קדוש. והרי כולם מסכימים שספרי התנ”ך נכתבו על ידי בשר ודם, ואפילו בתורה כתוב שמשה היה זה שכתב. רק שמשה טען שא-להים הורה לו לכתוב. תורה. טוב שיהיה. ויש הרבה “חידות” ותמיהות בתורה ויש לנו ב”ה גדולי התורה ומפרשיה שהעניקו לנו שפע של פתרונות. והיות והיות והתורה אינה משוואה מתימטית פשוטה, (וגם יש משוואות מתמטיות שיש להם יותר מתשובה אחת) ל”חידות” התורה יש כמה וכמה פתרונות והרבה מהם גם יפים.
אז לא ברור אם אדם וחוה, אחרי גירושם מגן העדן, היו צדיקי הדור. בנם קין היה סתם רוצח. ובני האלהים סתם השתוללו והתהוללו והשחיתו. איזה “כיף” ה’/א-להים העניק לברואיו את היצר הרע. כמו שנאמר “על הדבש ועל העוקץ…, אלה הם החיים. ומי שכתב את התורה, ידע מהו על מהלכי החיים, ידע קצת “היסטוריה”, היה כנראה “משפטן” חובב, וכהן בעל ותק בבית מקדש, ובעיקר היה לו (ואולי זו “היה לה” או היה להם”) כשרון כתיבה וידע עמוק בשפה העברית
מה שלא היה לו/לה/להן הוא ידע מדעי או גיאוגרפי וכו’.
אז הנה נח הצדיק בגיל 500 נעשה (או היה במקצועו) חרש עץ (וגם חובב אלכוהול) שומע קולות וכו’. זה מזכיר קצת את משה הרועה, שרואה שסנה בוער ושומע קולות. בעצם היקום וכל אשר בו (בעצם רובו) נוצר ממאמר “ויאמר א-להים…” חוץ מיצירת אדם וחווה, “נעשה אדם בצלמנו…” “וייצר ה’ א-להים את…” (האם גם א-להים נוצר במאמר? ח”ו,שאילה אפיקורסית)
ועוד שאילה למחשבה —
גם פרשת בראשית וגם פרשת נח הן פרשות יפות לקריאה, מעוררות את הדמיון ומאתגרות את המחשבה
פרט לשני קטעים משעממים שהעורך – אולי בכוונה תחילה הכניס בסוף כל פרשה. כל קטע הוא רשימה שמית של 10 דורות. “דור X בגיל 1X הוליד את Y ומת בגיל X2. ואז Y בגיל Y1 הוליד את…” וחוזר חלילה.
לשם מה טרח הכתוב והאריך עם הפסוקים שחוזרים על עצמם בשינוי שם וגיל. למה? פרשות בראשית ונח יש בהן עלילה יפה, וזורמת. נכון פה ושם העלילה נעצרת ונכנסים סיפורי אירועים יפים שמוסיפים צבע לזרם העלילה, (ולא כל כך ברור מה יש ללמוד מאירועים אלה) למשל “נשות למך ובניו”. “מגדל בבל”, “נמרוד המורד” ועוד. ולפתע הפסקה, פרק שלם עם רשימת שמות. אולי העורך חיפש דרך לסמן את ציר הזמן מבריאת העולם עד שנת לידת אברהם, ושנת צאתו לכיוון ארץ כנען.
טוב קדימה לנח
פסוקי השבוע
עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר
וַיְהִי הַמַּבּוּל אַרְבָּעִים יוֹם … וַיִּרְבּוּ הַמַּיִם וַיִּשְׂאוּ אֶת הַתֵּבָה וַתָּרָם מֵעַל הָאָרֶץ
וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר … וְכֹל הָאָדָם… וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם… וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה:
וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת נֹחַ
וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה
וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן וַיִּשְׁכָּר
עַל כֵּן קָרָא שְׁמָהּ בָּבֶל כִּי שָׁם בָּלַל יְהֹוָה שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ וּמִשָּׁם הֱפִיצָם
וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן:
וַיִּקַּח תֶּרַח אֶת אַבְרָם בְּנוֹ וְאֶת….. וַיֵּצְאוּ אִתָּם…. לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן….
ערב שבת שלום
פתיחה
מה היה לנו עד כאן? בקצרה, בתחילת הספר = ספר התורה, יש לנו שתי פרשות שמסכמות כ – 2,000 שנות אנושות (לפי הבנת/ידע העורך). הראשונה פרשת בראשית מתחילה עם הבריאה והופעת אדם הראשון בשנת 0, ומסכמת מבחר אירועים שאירעו במשך תקופה של כ 1,000 שנה, עם לידת נח בשנת 1056 לבריאה. השנייה פרשת נח , ששוב מכסה תקופה של כ 1,000 שנה, מסכמת מבחר אירועים שהתחילו בשנת 500 שנה לחיי נח ומסיימת עם מספר פרטים על אברם (נולד בשנת 1,948) ואשתו שרי, ואירוע הגירת חלק ממשפחת תרח שכללה את תרח, בנו אברם ואשתו ++, מאור כשדים לחרן בדרכם לכנען. וכאן מתחילה ההיסטוריה של העם העברי/ישראלי, משנת 2,000 בערך לבריאה, עד שנת 2488 לבריאה, בשלב בו בני ישראל ניצבים על גדת הירדן המזרחית.
אז מה יש לנו בפרשת נח?
כללית הפרשה מספרת על שלוש התפתחויות, שתיים אישיות ואחת כללית
ראשונה – הצלת נח ומשפחתו מהמבול
שנייה — התפתחות מהירה של אוכלוסיית העולם, כולל התרבות השפות
שלישית — הופעת אברם ושרי
ובפירוט כלשהו
– אירוע המבול, כולל —
— בניית התיבה – א-להים האדריכל המצווה
— עליית משפחת נח ובמבחר בעלי חיים על התיבה – ה’ המדריך*
— ירידת גשם 140 יום והמשך מעין צונאמי 150 יום. — ה’ ממטיר גשם
— המתנה לייבוש האדמה מהשיטפון
— יציאת נח, משפחתו ועוד מהתיבה – א-להים המדריך
– נח מקריב קורבן ומקבל כתמורה הצהרת כוונות של ה’ לגבי המשך החיים עלי אדמות, בכל תקופות השנה, ה’ המצהיר
– הקשת בענן כאות הברית בין א-להים ומשפחת נח, ברית שמכתיבה הוראות שקשורות לאכילת בשר, ואיסור אכילת דם. א-להים מכתיב.
– נח משתכר. (מה פלא אחרי שנה הסתגרות בתיבה) ומופע עירום (לא ברור) עם הנכד.
– גידול אוכלוסייה – התפתחות העמים מצאצאי נח
– התפתחות תעשיית הבניין, והתערבות ה’ למניעת שוק תחרותי
– שלשלת הדורות עד לאברם ושרי
^מעניין השימוש המשתנה פעם א-להים ופעם ה’
ונשאל אחרת. יש לנו בפרשה אוסף סיפורים/אירועים, שנראים לקורא האובייקטיבי כמשהו דמיוני חסר ערך משמעותי לחיינו. האומנם? (לעניות דעתי רוב הסיפורים נבעו מתוך רצון לתת ש[תשובות לשאילות של ילד. כמו הבן החכם? בן חכם שואל למה, אז ע אלה שאילות מנסה העורך של פרשת נח (שיש להניח שהוא/היא – בזמנו, היו חכמים לא פחות ממני) לענות?
למה —
א) — יורדים גשמים עזים, יש הוריקאן, טייפון או צונאמי?
ב) — יש קשת בשמיים?
ג) — לא אוכלים/שותים דם?
ד) — בכל ארץ מדברים שפה אחרת?
ה) — העם היהודי משונה מעמים אחרים?
ועדיין נשארים דברים תמוהים בפרשה, למשל
אא) באיזו ארץ גר נח?
בב) האם המבול הוא הפתרון הטוב ביותר שיש לא-להים כדי לטפל באנושות מושחתת?
גג) האם החיות והבהמות שנכנסו לתיבה היו רק אלה שלא השחיתו את דרכם? איך הם נבחרו?
דד) מהיכן הגיעה ההפרדה בין הבהמה הטהורה לטמאה?
הה) איך גדלה אוכלוסיית העולם ב – 10 דורות?
ועוד ועוד. יופי של סיפורים – ואנחנו קוראים. תמהים, מרימים גבה, ועוברים הלאה. התורה קדושה – וזהו, שיהיה, אין מה לעשות..
נשאים ופסוקים לעיון נוסף
1. חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה אַמָּה מִלְמַעְלָה גָּבְרוּ הַמָּיִם וַיְכֻסּוּ הֶהָרִים:{כא} וַיִּגְוַע כָּל בָּשָׂר … כֹּל אֲשֶׁר נִשְׁמַת רוּחַ חַיִּים בְּאַפָּיו…וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם …. וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה:
איזה עונש!!! כמה מיים.
צריך אולי לצפות בסרטונים מהצונאמים השונים. ההרים לא כוסו, אבל המים גברו כמה אמות טובות. א-להים הבטיח שלא יהיה מבול, אולי לא גדול, מבולים קטנים ממשיכית להופיע ולקטול אנשים ובעלי חיים מידי פעם, עם קשת בלי קשת
אז –
ש. איך ניצלה האנושות מכלייה ?
ת. בונים תיבה וכו’.
וזה התחיל כשלא-להים או לה’ (או שניהם) נמאס. מה אומר הכתוב? לפני שבוע קראנו —
וַיַּרְא יְהֹוָה כִּי רַבָּה רָעַת הָאָדָם בָּאָרֶץ וְכָל יֵצֶר מַחְשְׁבֹת לִבּוֹ רַק רַע כָּל הַיּוֹם: {ו} וַיִּנָּחֶם יְהֹוָה כִּי עָשָׂה אֶת הָאָדָם בָּאָרֶץ וַיִּתְעַצֵּב אֶל לִבּוֹ:{ז} וַיֹּאמֶר יְהֹוָה אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי נִחַמְתִּי כִּי עֲשִׂיתִם: {ח} וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי יְהֹוָה:
והשבוע קוראים שוב…
וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ:
(ס) {יג} וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים לְנֹחַ קֵץ כָּל בָּשָׂר בָּא לְפָנַי כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם וְהִנְנִי מַשְׁחִיתָם אֶת הָאָרֶץ:
{יד} עֲשֵׂה לְךָ תֵּבַת עֲצֵי גֹפֶר ..
(שותפות מדהימה)
מה בדיוק מתרחש באירוע זה? לפי המסופר בסוף פרשת בראשית, ה’, מתחרט שהוא ברא את האדם כי האדם מתנהג בצורה רעה. (אולי ייתכן שהטעימה מפרי עץ הדעת “… גרמה לכך שיצר האדם רע כל היום. ואולי ייתכן שמשהו השתבש בתהליך הייצור, ויש להשמיד את המודל ומה שננצר ממנו)
לפי תחילת פרשת נח א-להים הוא זה שרואה שכל בשר השחית, לא רק האדם.
מעניין יהיה לנתח את שתי זויות הראייה של ה’ ושל א-להים.
וסיפור קצת שונה מתוך ספר היובלים, מתוך –
שנת 1177
….. (א) ויהי כי החלו בני האדם לרוב על פני כל האדמה ובנות ילדו להם. (ב) ויראו מלאכי האלוהים בשנה אחת ליובל הזה כי טובות הנה למראה, ויקחו אותן להם לנשים מכל אשר בחרו, ותלדנה להם בנים אשר היו לנפילים. (ג) והחמס מלא את הארץ, וכל בשר השחית את דרכו מאדם עד בהמה עד חית הארץ עד עוף השמים ועד כל רמש על האדמה. (ד) כולם השחיתו את דרכם ואת סדרם, ויחלו לטרוף איש אחיו. ..
ט) ועל מלאכיו אשר שלח על הארץ חרה אפו מאוד, ויאמר להשמידם. (י) ויאמר אלינו נאסרה אותם במעמקי האדמה, והנה הנם אסורים בתוכם ומפורדים. (יא) ועל בניהם יצאה דת מאת פניו למחוץ אותם בחרב ולכלותם מתחת השמים. (יב) ויאמר, לא ידון רוחי באדם לעולם כי בשר הוא, והיו ימיו מאה ועשרים שנה. (יג) וישלח את חרבו ביניהם למען יכו איש את אחיו. ויחלו להכות איש את אחיו, עד אשר נפלו כולם לפי חרב ונשמדו מעל הארץ, ועיני אבותיהם רואות. (יד) ואחרי כן נאסרו במעמקי האדמה עד יום המשפט הגדול, כי אז ענוש יענשו כל אשר השחיתו את דרכיהם ואת עלילותיהם לפני ה’. (טו) וישמד את כל משכנותיהם, ולא נותר מהם עד אחד אשר לא שפט אותו ככל רעתם. (טז) ויעש לכל ברואיו רוח חדש ונכון אשר לא יחטאו לעולמים בקרבם, וכל איש יצדק במולדתו לעד…. (ע”כ)
ברור שלא-להים יש פתרונות אחרים. אלא ש…, מתוך
מצורת העונש שבו נענש דור המבול, ניתן להוכיח כי בחטאיהם הם שינו את סדרי הבריאה, ועל כך היה ענשם גם כן שינוי סדרי בראשית, מידה כנגד מידה. המים המספקים חיים לעולם, שינו את טבעם והפכו לכלי להשמדת המין האנושי החוטא.
ומדוע הושמדו גם בעלי החיים, וכי שייך אצלם חטא? וכי קיימת בחירה אצל בעלי החיים?
אמרו רבותינו: רבי עזריה בשם רבי יהודה בר סימון אמר, הכל קלקלו מעשיהן בדור המבול. הכלב היה הולך אצל הזאב, והתרנגול היה מהלך אצל הטווס. זהו שכתוב: “כי השחית כל בשר”, השחית “כל אדם” לא כתיב, אלא כי השחית “כל בשר” (מדרש רבה בראשית כ”ח, ח’).מצב בלתי טבעי היה בתקופת המבול. גם בעלי החיים, נעדרי הבחירה, שינו את טבעם. האדם בחטאיו גרם ליצירה של טומאה ששינתה את האקלים הרוחני בעולם, והשרתה בו מציאות של טומאה מוחשית. טומאה זו חלחלה לטבע בעלי החיים ושבשה אותו. לא מבחירתם הלך הכלב אל הזאב, אלא מכיוון שהשתנה טבעם של אלו, נשתבש ונתעוות סדר בריאתם, ולכן גם הם הושמדו במבול.(ע”כ)
מתוך
.למה מתו דור המבול דווקא על ידי הצפה במים?
האר”י הקדוש על פי דברי קבלה:
הקב”ה הטביל את כל העולם במים על מנת לטהר אותו כמו טהרה במקווה. הוא מוסיף שהמבול נמשך 40 יום כנגד 40 סאה שבמקווה…
ר’ חיים ויטאל בספרו “שערי קדושה”:
האדם מתופעל מ-4 יסודות (ארמ”ע): אש, רוח, מים, עפר.
מים הם מקור התאווה. חייב להיות ויסות לכל דבר תאווה היא דבר טוב בלעדיה אין קיום לעולם אך במינון נכון – בדברים המותרים!.
כל התענוגות באדם באים מיסוד המים שבאדם – לא בכדי כל המלונות שוכנים למרגלות חופים ולא פעם נשמע אנשים שהולכים לים “כי זה מרגיע אותם” – עוצמת המים מתגברת על עוצמת התאווה ומרגיעה את נפש האדם… אצל דור המבול הייתה הצפה של התענוגות וחייבים הצפה של מים כדי לבטלה…
זאת גם הסיבה שכדי לבדוק אם אישה סטתה משקים אותה דווקא במים…
תרוץ נוסף:
הדגים לא חטאו ולכן כדי לא לפגוע בהם העונש היה חייב להיות במים…
מרן הבית יוסף:
הקב”ה רצה לטהר את האוויר ומכיוון שהאוויר דוחה את המים ומסתנן דרכם (דוגמת הנרגילה שמעבר האוויר דרך כוסית המים מסננת אותו…) כל האוויר בעולם היה מזוהם עד שלא רק האדם השחית את דרכו אלא אפילו החיות (באו על שאינן מינם) והאדמה עד שמי שזרע מלפופונים קיבל קישואים… אוויר מזוהם מסננים על ידי המים…
ר’ אליהו לופיאן זצ”ל הביא סיפור הממחיש זאת:
בבית חולים ותיק בארצות הברית התפרצו מחלות אין ספור בין המאושפזים. וכל אחד שהתאשפז בשל דלקת ראות לדוגמה, עד מהרה התגלו אצלו מספר לא מבוטל של מחלות נוספות..
חוקרי רפואה מכל העולם הגיעו לעמוד על הבעיה אך ללא הצלחה.
יום אחד הגיע פרופסור וציווה לפנות במידית את כל בית החולים ולשרוף אותו כליל. לפליאת חבריו הסביר כי קירות העץ של בית החולים ספגו את כל המחלות ומרבצי חיידקים מסוכנים שוכנים בהם.
לא הייתה בררה ועל מנת לטהר את המקום שרפו את בית החולים ובנו אותו מחדש…
כן הוא הנמשל:
כדי לטהר את העולם מהזוהמה שהייתה באוויר שבו נדרש להטביעו במים…(ע”כ)
ומתוך
” המבול של נוח – ככל הנראה הצפת הים השחור במי הים התיכון לפני 9,500 שנה, התקיים כנראה בעוצמה נמוכה מכפי שסברו החוקרים שהעלו אותו לפני עשור. חוקרים טוענים כעת שהמפלס עלה לכל היותר ב-5-10 מטרים, אם כי גם זה מספיק כדי להציף שטחים חקלאיים נרחבים (ע”כ. מומלץ)
ועוד
ש. ומה ה’ א-להים השיג בתרגיל הזה של המבול?
ת. כלום
ככתוב
וַיָּ֣רַח יְהֹוָה֘ אֶת-רֵ֣יחַ הַנִּיחֹ֒חַ֒ וַיֹּ֨אמֶר יְהֹוָ֜ה אֶל-לִבּ֗וֹ לֹא-אֹ֠סִ֠ף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת-הָֽאֲדָמָה֙ בַּֽעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָֽאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא-אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת-כָּל-חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי:
היצר הרע נשאר. המבול לא תיקן את העולם ובמיוחד לא את האנושות. ואכן מתוך
….אדם וחוה אכלו מעץ הדעת כי הם רצו להיות כאלוהים. קין ולמך רצחו, העולם הושמד, ואז במבול החדש נוצרה גרסה חדשה של אנושות. ואז? יש שיפור? ממש לא!האם המבול השיג מטרתו? כנראה שלא, גם משום שנח בעצמו חוטא ורץ להשתכר אחרי המבול, בנו חם חוטא באופן חמור, ואפילו כל האנושות מבקשת לבנות מגדל ולהגיע לשמים… וגם משום שהאל קובע שני דברים בסיומו:
1. יצר לב האדם רע מנעוריו!
2. למרות זאת, האל לא ישמיד עוד את האנושות, ואפילו מעניק ברית עולם להבטחתו – הקשת בענן.
בשביל מה היה צריך להשאיר את נח וכל אשר איתו בתיבה? למה בורא עולם לא היה יכול להתחיל הכול באמת מהתחלה? לברוא יקום חדש? אדם מסוג אחר, אולי קצת פחות תאוותני והרסני? המרצה ד”ר גילי זיון, המלמדת במכון למנהיגות “מנדל”, קובעת כי אלוהים היה צריך את תיבת נח כדי לשמר את העבר ולהביאו לעולם החדש. תיבת נח היא סיפור על עולם חדש שלא נבנה רק על הריסות הישן, אלא גם על הירושה מהעולם הישן.
אנחנו תמיד נשענים על מה שהבאנו מבית אבא ואימא, על התרבות שלתוכה נולדנו, ועם המטען הזה אנחנו ממשיכים, משנים ומחדשים, אבל אף פעם לא מתחילים מדף חלק. (ע”כ)
2. אֶת-קַשְׁתִּ֕י נָתַ֖תִּי בֶּֽעָנָ֑ן וְהָֽיְתָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵ֥ין הָאָֽרֶץ:
הסיפור יפה, וגם נאה לקללמוד מה לומדים ממנו. מתוך
http://www.news1.co.il/Archive/003-D-130206-00.html
….אולי הייתה מעולם, כמו האור הגנוז שקדם לבריאת השמש שנשמר משמרת קודש בגנזכו הקוסמי של הבורא. אולי זאת הקשת שראה יחזקאל במראות מעשה המרכבה, “כְּמַרְאֵה הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם כֵּן מַרְאֵה הַנֹּגַהּ סָבִיב הוּא מַרְאֵה דְּמוּת כְּבוֹד-יה’ וָאֶרְאֶה וָאֶפֹּל עַל-פָּנַי וָאֶשְׁמַע קוֹל מְדַבֵּר” (יחזקאל א’, כ”ז- כ”ח). לא ירדו ולא חדלו ממטרים בעמוד הנביא מול הגילוי שהשיקה את שליחותו. הוא ראה כמראה הקשת “אֲשֶׁר יִהְיֶה בֶעָנָן בְּיוֹם הַגֶּשֶׁם”, הקשת שקדמה לבריאת האדם הבוחר, גם לבחירתו ב’רַק רַע כָּל-הַיּוֹם’, גם ל ‘אֶמְחֶה אֶת-הָאָדָם אֲשֶׁר-בָּרָאתִי’.
“אֶת-קַשְׁתִּי נָתַתִּי בֶּעָנָן” (שם, י”ג), אומר הכתוב, לא ‘קֶּשֶׁת נָתַתִּי בֶּעָנָן’, אלא זו שלי, מימים ימימה, שלא נראתה עדיין ושמרתיה לצומת הזה בו עומד ניצול שאינו שואל איפה היה האלוהים במבול כי האלוהים עצמו אמר שהוא עשה את המבול, ואם עשה למה לא יעשה עוד, ועכשיו אני מעלה אותה לנגדי מעל הארץ, “וְהָיְתָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵין הָאָרֶץ” (שם). לא ברית עכשיו, אלא לדורות. לא מענה לחרדה הקיומית שלך. מענה אוניברסלי. חוצה זמנים. חוצה קיבוצי אדם באשר שם יהיו, אלה בצד אלה אף גם אלה בהתעמתם באלה. מבול לא יהיה.
הקשת אינה חד-פעמית. “וְהָיָה בְּעַנְנִי עָנָן עַל-הָאָרֶץ וְנִרְאֲתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן. וְזָכַרְתִּי אֶת-בְּרִיתִי אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר וְלֹא-יִהְיֶה עוֹד הַמַּיִם לְמַבּוּל לְשַׁחֵת כָּל-בָּשָׂר. טז וְהָיְתָה הַקֶּשֶׁת בֶּעָנָן וּרְאִיתִיהָ לִזְכֹּר בְּרִית עוֹלָם בֵּין אֱלֹהִים וּבֵין כָּל-נֶפֶשׁ חַיָּה בְּכָל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ. וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל-נֹחַ זֹאת אוֹת-הַבְּרִית אֲשֶׁר הֲקִמֹתִי בֵּינִי וּבֵין כָּל-בָּשָׂר אֲשֶׁר עַל-הָאָרֶץ” (שם, י”ד-י”ז). זאת קשת מחייבת. בכל זמן. “הרואה הקשת אומר ברוך אתה ה’ מלך העולם זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו” (הרמב”ם וטור אורח חיים סימן רכ”ט).
מטבע ברכה זו לא על נקל הוקבעה. היא פרי פשרה או אולי פרי הלחמה בין חכמים שסערו ביניהם על מה שמוטל על האדם הרואה קשת בענן. רב אלכסנדי אמר “הרואה את הקשת בענן צריך שיפול על פניו שנאמר ביחזקאל ואראה ואפול על פני”. אמרו עליו כי העושה כן ראוי לקללו “משום דמחזי כמאן דסגיד לקשתא”, הוא כמי שכורע ברך כעובד עבודה זרה בפני הקשת. רק לברך הוא צריך, ברכת “ברוך זוכר הברית”. רבי ישמעאל אינו סבור כי דיו לו לאדם לברך את ה’ על שהוא זוכר הברית. הברכה צריכה לכלול את ההתחייבות כי ה’ נאמן לקיים את הברית לדורות, ליבת הזכירה היא קיום, ועל כן הנוסח היותר ראוי הוא “אומר נאמן בבריתו וקיים במאמרו”, כאומר במשתמע, שקיומו של ה’ הוא בנאמנות למאמרו, לבריתו. בין החולקים ניצב רב פפא ואומר “הלכך נימרינהו לתרוייהו ברוך זוכר הברית ונאמן בבריתו וקיים במאמרו” (ברכות נ”ט, א’). מסערת הפלוגתא הזאת יצאה ברכה שיש עמה הבנה דקה של משמעות בריאת הקשת בשעתה ולכל דור ודור.
הקשת הזאת היא שפה. במקומה, בצומת החרדה שלאחר המבול, היא לא תופעה מטאורולוגית שכל פיזיקאי יסביר איך נוצרה ומדוע אורך קרני אור השמש שבקעה מן העבים העוברים ומוחזרים בתהליך פריזמטי דרך אגלי המים הרועפים עדיין גשם דקיק על הארץ, עושים אדום, כתום, צהוב, ירוק, כחול, אינדיגו וסגול, שבעת צבעי הקשת תמיד. היא שבועת קיום ברית. היא ‘קונם – יש תקווה’. ….(ע”כ. מומלץ)
וסיכום מדרשים על נושא הקשת בשמים ניתן ב –
https://www.mayim.org.il/?parasha=%D7%A7%D7%A9%D7%AA-%D7%91%D7%A2%D7%A0%D7%9F#gsc.tab=0
(לא אצטט. מומלץ)
וניתוח המילה “אות” ניתן ב –
http://hebrew-academy.org.il/2011/11/14/%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%91%D7%90%D7%95%D7%AA/
(מעניין. לא אצטט. מומלץ)
ומתוך ניתוח מעמיק של אברבנאל – בסגנון שאילות ותשובות על הקשת כאות ברית, שניתן ב –
http://www.daat.ac.il/daat/vl/abarbanel-bereshit/abarbanel-bereshit002.pdf
…. השאלה הט”ז כי לפי דרך הכתובים לא היה זה נכון ולא בטוח, כי אחרי שטעמו הוא לזכור דבר אמת ושבועה, הנה היה מחויב שיראה הקשת בעתו, בזמן שיהיה העולם ירא וחרד יותר מהמבול. אמנם מהידוע הוא שהקשת אין עניינו להיראות רק בזמנים שבני אדם בטוחים שלא יהיה מבול על הארץ, לפי שבהיות ענן על קצת הארץ, ועל קצתה יזרח השמש, שאז נראה הקשת כמו שביארו הפילוסופים, אי אפשר שיהיה גשם שוטף ומבול. אבל על חלקה אחת ימטיר ועל חלקה אחת לא ימטיר. אבל כשיתכסו כל השמים עננים, אי אפשר שלא יראה שם קשת כלל בהלביש שמים קדרות ועל כל הארץ תשכון עננה. ואז נירא בהמיר ארץ, ואותותינו לא ראינו, שהוא הקשת. כי הנה לא יראה בהיות העננים כוללים על כל הארץ. ומה יועיל אם כן האות הבלתי נראה, ומהו הברית וההבטחה הזו.
השאלה הי”ז באומרו וראיתיה לזכור ברית עולם. והוא כי חלילה לאל שיצטרך אל סימן שיזכירנו שום דבר, כי אין שכחה לפני כסא כבודו. והכתוב הזה מורה כאלו לא היה האות הזה אלא תיקון מפני השכחה שלא תיפול בדבר המובטח. ויקשה עם זה הכפל הנמצא בעניין הקשת, שאמר את קשתי נתתי בענן, ונראתה הקשת בענן, והייתה הקשת בענן. ולפי האמת כוח שלשתם אחד הוא, [94ב] ופסוק והייתה הקשת הוא היותר מוכפל ובלתי צריך.
השאלה הי”ח באומרו בסוף הפרשה ויאמר אלהים אל נח זאת אות הברית כי אם אמר זה על אות הקשת, כבר נזכר ונאמר למעלה זאת אות הברית, ומה צורך בהישנות הזה? ואם אמרו על אות אחר, ומה הוא, מי יתן ואדע! כי הכתוב לא זכר אחר זה דבר. ויש מי שפירש שנאמר זה לפי שהראה לו הקדוש ברוך הוא את הקשת באצבע. אבל גם כן נוכל לדרוש זה ממה שאמר למעלה, זאת אות הברית. ומה הועיל הכפל הזה אם כן?
אלה הן השאלות הנופלות בספור הזה והנני מפרש הפסוקים באופן יותרו כולם.
…. והסתכל שבאו בעניין הקשת שלושה פסוקים:
הראשון את קשתי נתתי בענן, ובזה הודיע כמו שביארתי שדקדק העננים בטבעם עד שיקבלו רושם תמונת השמש, כי זה היה עניין הברית באמת, שמשם והלאה תמיד יהיו מקבלים העננים הנוכחיים לשמש התרשמות תמונתו בהם. וזה היה חידוש גדול בברית. והותרה בזה השאלה הט”ו.
והפסוק השני באומרו והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן, וכמה מהחכמה כלל המאמר הזה, שהודיעם שאותו התרשמות הנעשה בענן, ייראה לפעמים לעיני יושבי הארץ, זה יהיה בעננו ענן על הארץ, רוצה לומר כשיתעבה האוויר הקרוב על הארץ, ויתענן, שאז להיות מטבע הענן יתפשט התרשמות הקשת ההוא אשר בענן אליו, עד הגיעו אל הארץ. ואז לקורבתו ישלוט העין בו. כי מראות הקשת הם כל כך רוחניים ודקים, שלא יתפוש בהם הראות בהיותם רחוקות מן הארץ במחוז העננים העליונים אשר בחלק הב’ מהאויר. כי הקשת הנרשמת שם לא יראה ליושבי הארץ, אלא בעננו ענן, רוצה לומר כשהאויר יתענן עד הגיעו לארץ, שאז יתרשם הקשת בכולו וישלוט בו עין הרואים. וכל זה כלל באומרו והיה בענני ענן על הארץ ונראתה הקשת בענן. ר שיתראה לנו הקשת. אבל יהיה חלק מהארץ מעונן, וחלק בלתי מעונן, לפי שאז הניצוצות בו בנוכחיות הענן, ותתרשם בו תמונת השמש, כמו שהתבאר בטבעיות. והוא אמרו והיה בענני ענן על הארץ, רוצה לומר שתמיד יהיה הענן קצתי, לא כולל. וכמה היה האות הזה מתייחס לענייני בני אדם, כי כמו שראה הש”י בחכמתו שמשם והלאה (97ב) לא ישתתף מין האדם כולו בחטא אחד כולל, עם היות שיחטאו קצתם כסדום ובנותיה, ככה יהיה עונשם קצתי בארץ זולת ארץ בעניין המטר על חלקה אחת תמטר ועל חלקה לא ימטיר עליה, לא כולל ומשותף לכל המין. והוא אמרו ולא יהיה עוד המים למבול לשחת כל בשר. וכבר אמרו חז”ל (כתובות ע”ז) שבדורו של ר’ שמעון בן יוחאי ור’ יהושע בן לוי לא נראתה הקשת. ורצו בזה שהם היו מגינים על דורם ומצילים אותם מהעונש המסודר מפאת העננים, ולכן לא היו מתפשטים העננים להראות הקשת בימיהם על הארץ. לא שיכחשו היותו בעננים העליונים הבלתי נראה. הפסוק השלישי הוא אמרו והייתה הקשת בענן וראיתיה לזכור ברית עולם. ועניין הפסוק הזה אצלי, הוא לבאר עניין הקשת בהיותו בלתי נראה מיושבי הארץ. והוא כאומר אף על פי שלא תראו הקשת, כמו שאמרתי ונראתה הקשת בענן, לא תחשבו מפני זה שאינה נרשמת בענן, ושנעדר אות הברית. אין הדבר כן, כי ידוע תדעו שתמיד יהיה הקשת בענן. רוצה לומר, נרשמת אותה תמונה בעננים העליונים השוכנים בחלק השני מהאוויר, הנכחיים לשמש. ועם היות שלא תראו אותה כשלא יתענן הענן על הארץ לרוחקה, הנה אנכי רואה אותה, והיא תמיד לנגד עיני לזכור ברית עולם. רוצה לומר מפני זכירת הברית התמידי שכרתי אתכם. והוא אמרו וראיתיה לזכור ברית עולם. וליחס הראיה והזכירה לש”י, דיברה תורה כלשון בני אדם. והכוונה כולה שתמיד תהיה הקשת בענן גלויה ונראית אל הטבע עם היותה בלתי נראית אצלנו תמיד, כדי שמזה ימשך קיום העולם מן המבול לעד. ולא יסתור זה מה שאמר הכתוב כמראה הקשת אשר יהיה בענן ביום הגשם בלבד, ולא תמידי, כמו שפירש, כי הנה הכתוב לא אמר ביום הגשם על מציאות הקשת בענן, אלא על מראהו שהוא ראייתו, ולזה אמר יהיה, שהוא חוזר למראה שהוא לשון זכר. ולא אמר תהיה, כמו שהיה ראוי לומר על הקשת שהוא לשון נקבה. ….
אמרו בסוף הדברים ויאמר אלהים אל נח זאת אות הברית, נלאו המפרשים לתת בו טעם. ונראה לי לפרשו באחד משתי פנים: האחד שאמר הקב”ה לנח זאת אות הברית אשר הקימותי הוא ביני ובין כל בשר אשר על הארץ, רוצה לומר לכללות המין שלא יבוא עליהם עוד להם בכלל. אבל אינו לארץ פרטית או מחוז פרטי, שכבר בחטא ארץ פרטית ימטר על רשעים פחים. והאופן השני הוא שהדיבור הראשון אמר השם לנח ולבניו מקיום הברית וההבטחה, והם נתפייסו בו כמו שפירשתי. ולכן לא בא אליהם הנבואה עוד, כי לא היו מוכנים אליה. והאל ית’ נתן אות הקשת בדיבור נפרד בפני עצמו אל נח בלבד, כי הוא היה המוכן לקבל הנבואה פעם אחר פעם, לא בניו.(ע”כ. הארכתי, מומלץ למי שיש זמן, סבלנות ורצון להעמיק)
3. וַיִּקַּ֨ח אַבְרָ֧ם וְנָח֛וֹר לָהֶ֖ם נָשִׁ֑ים שֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת-אַבְרָם֙ שָׂרָ֔י וְשֵׁ֤ם אֵֽשֶׁת-נָחוֹר֙ מִלְכָּ֔ה בַּת-הָרָ֥ן אֲבִֽי-מִלְכָּ֖ה וַֽאֲבִ֥י יִסְכָּֽה: {ל} וַתְּהִ֥י שָׂרַ֖י עֲקָרָ֑ה אֵ֥ין לָ֖הּ וָלָֽד: {לא} וַיִּקַּ֨ח תֶּ֜רַח אֶת…
אברם ונחור מתחתנים. תרח אבי אברם ונחור מהגר לארץ אחרת אבל באמצע הפסוקים, דיווח מהשטח בזמן אמת “ותהי שרי עקרה למה הדיווח הזה ולמה דווקה פה?
האם הגירת תרח ומשפחתו לכנען, היתה בגלל עקרות שרי?
כבר עיינתי בנושא לפני שנתיים, אבל אנסה להוסיף.
מאמר (אובייקטיבי/מדעי) מקיף בנושא ניתן ב –
http://www.medethics.org.il/website/index.php/en/research/encyclopedia/2012-03-05-10-08-22/175-2012-03-07-09-17-114
(מומלץ, לא אצטט)
ועוד אחד מעניין ב –
https://mikranet.cet.ac.il/mikradidact/pages/printitem.asp?item=23663
(לא אצטט. מומלץ)
והנושא – “אתה בחרתנו…” מתחיל ב “ושרי הייה עקרה” ה’ או א-להים “מהתל “בנו.
ו(עייפתי. אי”ה, אחזור לנושא)
שבת שלום
שבוע טוב
להת