From:
Date: Sun, Oct 28, 2018 at 3:22 AM
Subject: וירא אליו… והוא עומד…. וישקף…. ויעקד
To:
עיונים קודמים
פרשת וירא תשע”ד
פרשת וירא תשע”ה
(על חמאה וחלב ובן הבקר, אנשים ומלאכים, נציב מלח)
פרשת וירא תשע”ו
(על – אברהם ושרה והאוהל, וירץ…, המכסה אני מאברהם, לוט ואברהם, אברהם שרה ואבימלך- כסות עיניים, ה’ פקד את שרה, וישב אברהם, )פרשת וירא – תשע”זhttp://toratami.com/?p=674
(על: סופר ירח, הבטחות. בקור שלושת האנשים, התגלות ה’, ארדה נא ואראה. לוט בניו ובנותיו, ביקור המלאכים אצל לוט, ותהרינה…,ויהי אחר הדברים האלה ויוגד לאברהם)
פרשת וירא – תשע”ח
http://toratami.com/?p=859
(על: הזוהר על אאע”ה, ותבט… ותהי נציב מלח, ה’ הוא הא-להים, ותתע במדבר…וישב אברהם – בבאר שבע, וה’ פקד את שרה, וישכם אברהם בבוקר, ויקרא אליו מלאך ה’ מהשמים )
פסוקים מההפטרה
וְאִשָּׁ֣ה אַחַ֣ת מִנְּשֵׁ֣י בְנֵֽי־הַ֠נְּבִיאִים צָעֲקָ֨ה אֶל־אֱלִישָׁ֜ע לֵאמֹ֗ר עַבְדְּךָ֤ אִישִׁי֙ מֵ֔ת וְאַתָּ֣ה יָדַ֔עְתָּ כִּ֣י עַבְדְּךָ֔ הָיָ֥ה יָרֵ֖א אֶת־יְהוָ֑ה וְהַ֨נֹּשֶׁ֔ה בָּ֗א לָקַ֜חַת אֶת־שְׁנֵ֧י יְלָדַ֛י ל֖וֹ לַעֲבָדִֽים׃
וַיְהִ֨י הַיּ֜וֹם וַיַּעֲבֹ֧ר אֱלִישָׁ֣ע אֶל־שׁוּנֵ֗ם וְשָׁם֙ אִשָּׁ֣ה גְדוֹלָ֔ה וַתַּחֲזֶק־בּ֖וֹ לֶאֱכָל־לָ֑חֶם וַֽיְהִי֙ מִדֵּ֣י עָבְר֔וֹ יָסֻ֥ר שָׁ֖מָּה לֶאֱכָל־לָֽחֶם׃
וַתַּ֥הַר הָאִשָּׁ֖ה וַתֵּ֣לֶד בֵּ֑ן לַמּוֹעֵ֤ד הַזֶּה֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר אֵלֶ֖יהָ אֱלִישָֽׁע׃
חידון השבוע
1. כמה פעמים ה’ נראה אל אברהם?
2. מי עוד זכה לראות את ה’, או א-להים?
3. למה אברהם לא הגיש את העוגות ששרה אפתה?
הקדמה כללית
המצוות הראשונות
לפני שבועיים הסתיים הסיפור התנ”כי האוניברסלי – בפרשות בראשית ונח – ובסיום זה התחיל הסיפור המתמקד על משפחה אחת. משפחה שכוללת את האבא תרח ובניו ונשות בניו.
כבר פגשנו מספר נשים בדורות קודמים, כמו חוה כמובן, עדה, צילה ונעמה, ופרט לחוה, כולן ללא ציון מיוחד על תפקידן, פעולותיהן או תרומתן להיסטוריה התנ”כית של ראשית האנושות. (מעניין מתי הכתוב מזיר שמות ומתי לא – נושא לדיון נפרד).
אבל הסיפור העלילתי מדור 20 לבריאה, המשיך לפני שבוע והציג לנו את את אברם ואשתו שרי (ועוד שתי נשים מלכה ויסכה שאינן דמויות מפתח במיוחד) הזוג שהפך להיות אבי ואם האומה העברית/ישראלית/יהודית (ושלא נשכח גם הורי האומה הערבית). ובהמשך, לפני שבוע קראנו על הרפתקאות אברם (שמו הפך לאברהם) ושרי (ששמה הפך לשרה), הולדת בן לאברם/אברהם, (מהגר שפחת שרי/שרה). ואז ללא אזהרה מוקדמת או הסבר, א-להים מנחית על אברהם ציווי חדש, קצת/הרבה מפחיד. שעליו מיידית למול את אבר הזכרי (בלי הסבר טכני) שלו ושל כל הזכרים באחריותו, ובעתיד כל ילד בגיל 8 ימים, כולל אזהרה חמורה על עונש מוות —
וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל-אַבְרָהָ֔ם וְאַתָּ֖ה אֶת-בְּרִיתִ֣י תִשְׁמֹ֑ר אַתָּ֛ה וְזַרְעֲךָ֥ אַֽחֲרֶ֖יךָ לְדֹֽרֹתָֽם: {י} זֹ֣את בְּרִיתִ֞י אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְר֗וּ בֵּינִי֙ וּבֵ֣ינֵיכֶ֔ם וּבֵ֥ין זַרְעֲךָ֖ אַֽחֲרֶ֑יךָ הִמּ֥וֹל לָכֶ֖ם כָּל-זָכָֽר: {יא} וּנְמַלְתֶּ֕ם אֵ֖ת בְּשַׂ֣ר עָרְלַתְכֶ֑ם וְהָיָה֙ לְא֣וֹת בְּרִ֔ית בֵּינִ֖י וּבֵֽינֵיכֶֽם: {יב} וּבֶן-שְׁמֹנַ֣ת יָמִ֗ים יִמּ֥וֹל לָכֶ֛ם כָּל-זָכָ֖ר לְדֹרֹֽתֵיכֶ֑ם יְלִ֣יד בָּ֔יִת וּמִקְנַת-כֶּ֨סֶף֙ מִכֹּ֣ל בֶּן-נֵכָ֔ר אֲשֶׁ֛ר לֹ֥א מִזַּרְעֲךָ֖ הֽוּא: {יג} הִמּ֧וֹל | יִמּ֛וֹל יְלִ֥יד בֵּֽיתְךָ֖ וּמִקְנַ֣ת כַּסְפֶּ֑ךָ וְהָֽיְתָ֧ה בְרִיתִ֛י בִּבְשַׂרְכֶ֖ם לִבְרִ֥ית עוֹלָֽם: {יד} וְעָרֵ֣ל | זָכָ֗ר אֲשֶׁ֤ר לֹֽא-יִמּוֹל֙ אֶת-בְּשַׂ֣ר עָרְלָת֔וֹ וְנִכְרְתָ֛ה הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מֵֽעַמֶּ֑יהָ אֶת-בְּרִיתִ֖י הֵפַֽר
ציווי רציני ביותר, א-להים פשוט מכתיב כלומר מצווה, וכל מי שלא מקיים את הציווי “ונכרתה הנפש”, וכידוע אברהם (בנושאים חשובים ורציניים) לא שואל שאילות, לא מדוע ולא איך. כנראה הוא יודע מה יש לעשות והוא מל את עצמו ועוד אחרים (מעניין שאת האישה לא היה ציווי, צורך או רצון לימול, למה? מהיכן באה מילת הנשים אצל המוסלמים???)
חומש בראשית – כמעט כל כולו, הוא אוסף של סיפורי עלילה, חלקם (הקטן) אוניברסליים, חלקם הגדול משפחתיים, חלקם יפים, חלקם מכוערים ואפילו מרגיזים וגורמים להרמת גבה והרבה מדרשים מצד אחד והרבה התפלספויות מצד שני בנסיון להסביר למה ומדוע הם התווספו לאנתלוגיה הבראשיתית. אכן מעניין. אבל בנוסף לסיפורים שזורים בתפזורת ניתנים 2-3 מצוות שונות ו”משונות” או יותר נכון ציוויים ומנהגים שונים שחלקם מאז ועד היום גרמו וגורמים לסיבוכים בחיינו היומיומיים כיהודים.. והמצווה העיקרית היא כאמור לעיל – היא מצוות ברית המילה ואם כבר אז, כלל המצוות שיש בחומש בראשית נחלקים לשתיים, כדלהלן —
3 מצוות (ראשונות בתרי”ג המצוות) ליהודים
בראשית, פרשת בראשית
א: מצוות עשה – פרו ורבו.
בראשית, פרשת לך לך
ב: מצוות עשה – למול כל זכר לח’ ימים
בראשית, פרשת וישלח
ג: מצוות לא תעשה – שלא לאכול גיד הנשה
7 מצוות בני נח
(שמפורטות בעיקר בפרשת נח) מתוך
http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=580
שבע מצוות המוטלות על כל בני האדם ולא רק על ישראל, והן:
מצווה למנות דיינים לצורך השלטת חוק ומשפט בחברה האנושית;
איסור לגדף את שם ה’;
איסור עבודה זרה;
איסור גילוי עריות;
איסור שפיכות דמים;
איסור גזל;
ואיסור אבר מן החי – איסור לחתוך מבעל חיים אבר בעודנו חי ולאכלו.
הערה: על מנת להקל על הזיכרון ניתן לתת סימנים בשבע מצוות בני נח:
1. א בר מן החי
2. ב רכת השם
3. ג זל
4. ד ינים
שלוש מצוות שייהרג ולא יעבור:
5. איסור ע”ז
6. איסור שפיכות דמים
7. איסור גילוי עריות.
לפי מסורת חז”ל הנשענת על הכתובים, שש מצוות נצטווה כבר אדם הראשון, ואילו המצווה השביעית, אבר מן החי, נצטוו נח ובניו. מכאן הביטוי ‘שבע מצוות בני נח’, כאשר הכוונה היא לכלל האנושות.
וזה שוב נושא לטיפול במסגרת אחרת, ומה שמעניין הוא, אם א-להים נתן את התורה ,למה הוא לא פירט קצת יותר, על מנת למנוע אי הבנות, כי כבר היה לא-להים נסיון מר בסוף האלף הראושן לבריאה.ואם יצור אנוש (ישראלי/יהודי) אי שם אי פעם בימיי בית ראשון או בזמן שיבת ציון החליט משום מה לקחת סיפור עם פולקלוריסטי וכתב את זה, בשביל מה כל העסק הזה של מצוות בני נח. מי בין הלא יהודים אי פעם, התייחס, שמע ידע או יודע עליהן ומה החשובות שלהן?(ויש מקום לדון על זה בשבוע של פרשת נח, אולי – אי”ה) והאם מצוות פרו ורבו היא רק ליהודים?
העיקר שהאומה היהודית היא היחידה בין אוצות העולם, שסימן ההיכר שלה הוא בין הרגליים של הגבר.
“ולצער רבים” מאז (??? – מתי באמת ניתן החוק של איסור גיד הנשה???) ועד היום ברוב המסעדות הכשרות או האיטליזים הכשרים בעולם, לא ניתן לקבל סטייק בשר טוב..
פסוקי השבוע
וְאַבְרָהָ֖ם שָׁ֥ב לִמְקֹמֽוֹ
וַיִּתְפַּלֵּ֥ל
וַֽיְשַׁלְּחֶ֑הָ וַתֵּ֣לֶךְ
וַיִּקַּ֖ח אֶת-הַמַּֽאֲכֶ֑לֶת לִשְׁחֹ֖ט
דודערב שבת שלום
פתיחה
כן, פרשת וירא היא פרשה יפה, אבל פה ושם מטרידה. אבל כמו בפרשת לך לך (ופרשות אחרות בתורה) ופה ושם מופיעים ביטויים שלקורא הציני הם כאילו רמזים למה שניתן היה להבין את ההיפך ממה שמורינו המסורתיים הסבירו לנו בילדותינו, ומה שלמאמינים “ברורה” כ-האמת המסורתית.
ולרענון, תקציר תוכן הפרשה מתוך
http://old.galim.org.il/cgi-bin/week_issue/mabaparasha.pl?parashaId=4
יום אחד מופיעים באוהלו של אברהם שלושה אנשים, המבשרים לו שֶׁיִּוָּלֵד לו בן. שרה שומעת וצוחקת, מפני שהיא לא מאמינה שבגילה המבוגר תוכל ללדת. בהמשך מסופר על השמדת הערים סדום ועמורה בגלל חטאי האנשים הגרים שם. לוט ומשפחתו מספיקים להימלט מהעיר, אך אשת לוט, שלא צִיְּתָה להוראות המלאכים והסתכלה לאחור, נהפכת לִנְצִיב מֶלַח. כפי שהובטח לאברהם, נולד לו ולשרה בנם יצחק למרות גילה המופלג של שרה. אברהם מגרש את הָגָר וישמעאל, לפי בקשתה של שרה.בפרשה מסופר על עקֵידת יצחק. ה’ מצווה על אברהם לַעֲקֹד את בנו בהר הַמּוֹרִיָּה. אבל ברגע האחרון, לפני שאברהם שולח ידו אל הנער, עוצר אותו מלאך ה’. אברהם רואה את האַיִל המסתתר בסבך. על פי מצוַות האל נִֶעֱקַד הָאַיִל במקום יצחק.
(ע”כ. והסיכום מתעלם משתי עלילות שמפורטות בפרשה = שתי בנות לוט שוכבות עם אביהן ומולידות שני בנים, אברהם ושרה נוסעים לגרר ואבימלך לוקח את שרה אליו ואלהים מופיע לו בחלום ומזהיר אותו)
אחד הדברים המרשימים בעלילות הנ”ל, הוא הפירוט הנרחב של האירוע – למשל
— התפריט שאברהם מכין לשלושת האנשים
— התקהלות אנשי סדום והימלטות לוט אשתו ובנותיו (ומה חשיבות הפיכתה לנציב מלח????)- האירוע המיני של לוט ובנותיו
— אברהם שרה ואבימלך
— גירוש הגר
— סיפור עקדת יצחק
(בכלל, חומש בראשית שופע סיפורים מעניינים עם פירוטים נרחבים, שלעיתים אפילו מפורטים פעמיים עם הבדלים קטנטנים שנותנים פתח לאין ספור מדרשים, אגדות וכו’, (ובמקביל יש לנו את ספר היובלים, את קדמוניות היהודים, ספר הישר, ספר יוסיפון ורבים אחרים, בקיצור, קריאת “ההיסטוריה” של העם העברי/ישראלי/יהודי הן בתנ”ך, הן בספרים החיצוניים וכו’ וכו’, לא משעממת))
נושאים ופסוקים לעיון נוסף
1. וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙
אירוע ראשון בפרשה – סדרת הפעילויות של אברהם שרה והנער. יופי של פירוט, והכל נעשה בחיפזון, בריצה, במהירות (למה? האנשים ממהרים לאנשהו? הרי צריכים לחכות כי זה לוקח זמן לאפות ולהכין צלי בשר? והאם האפייה והבישול (תלייה במנגל) צלחו? איך זה שלא היה אוכל מוכן? והאם אברהם נתן לאנשים משהו לשתות ביום החם?)
בהתחלה אברהם (משתעמם??? אין לו מה לעשות???) ולפתע
.וַיֵּרָ֤א אֵלָיו֙ יְהֹוָ֔ה…וְה֛וּא יֹשֵׁ֥ב פֶּֽתַח-הָאֹ֖הֶל כְּחֹ֥ם הַיּֽוֹם ….וַיִּשָּׂ֤א עֵינָיו֙ וַיַּ֔רְא.. ..שְׁלֹשָׁ֣ה אֲנָשִׁ֔ים נִצָּבִ֖ים עָלָ֑י.ו וַיַּ֗רְא וַיָּ֤רָץ … וַיִּשְׁתַּ֖חוּ אָֽרְצָה וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֗י אִם-נָ֨א מָצָ֤אתִי חֵן֙ בְּעֵינֶ֔יךָ…. יֻקַּח-נָ֣א מְעַט-מַ֔יִם וְרַֽחֲצ֖וּ… וְהִשָּֽׁעֲנ֖וּ …. וְאֶקְחָ֨ה פַת-לֶ֜חֶם וְסַֽעֲד֤וּ … וַיְמַהֵ֧ר אַבְרָהָ֛ם הָאֹ֖הֱלָה אֶל-שָׂרָ֑ה וַיֹּ֗אמֶר מַֽהֲרִ֞י ….. וְאֶל-הַבָּקָ֖ר רָ֣ץ אַבְרָהָ֑ם וַיִּקַּ֨ח…. וַיִּתֵּ֣ן אֶל-הַנַּ֔עַר וַיְמַהֵ֖ר… וַיִּקַּ֨ח חֶמְאָ֜ה וְחָלָ֗ב וּבֶן-הַבָּקָר֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה וַיִּתֵּ֖ן …. וְהֽוּא-עֹמֵ֧ד עֲלֵיהֶ֛ם… וַיֹּאכֵֽלוּ:
איזה מתח, האויר מחושמל. אברהם יושב בפתח האוהל וחם לו (אין מזוג אויר). ואז ה’ נראה אליו ואברהם במקום לראות את ה’, הוא רואה 3 אנשים “נצבים עליו” (מה זה???) ואז הוא רץ, משתחווה להם, מבקש (בעצם די מתחנחן) שיבואו אליו ובדחיפות מכין להם ארוחת מלכים, אבל שכח (העורך???) להגיש להם שתייה.
מה קורה כאן (וחבל שאני מכיר את הסיפור בע”פ מזה שנים ולמרות שכל פעם אני משתומם מחדש, מה עושה כאן העורך – סתם מבלבל אותנו במילותיו????), בכל אופן הסיפור אינו חדש ואין לי יותר את הסקרנות שמא משהו חדש יתגלה) – וכמובן שבמשך 2,000 שנות הרבה שאילות נשאלו כמעט על כל מילה או אות. והרבה קולמוסים חודדו ודיו נשפך כדי להעלות על הכתב את מה שאפשר להסביר באמצעות ההגיון הישר (והעקום) ואת מה שיוצר דמיון עשיר.
האנשים כנראה גמרו לאכול (או שלפי המדרש הם היו מלאכים והם עשו כאילו ואיכשהו העלימו את האוכל) ומתחילה סדרה שנייה ללא פעילויות (פרט לאחת – שרה צוחקת) רק דיבורים.
{ט} וַיֹּֽאמְר֣וּ אֵ֗לָ֔י֗ו֗ אַיֵּ֖ה שָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וַיֹּ֖אמֶר הִנֵּ֥ה בָאֹֽהֶל: {י} וַיֹּ֗אמֶר שׁ֣וֹב אָשׁ֤וּב אֵלֶ֨יךָ֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה וְהִנֵּה-בֵ֖ן לְשָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ וְשָׂרָ֥ה שֹׁמַ֛עַת פֶּ֥תַח הָאֹ֖הֶל וְה֥וּא אַֽחֲרָֽיו: {יא} וְאַבְרָהָ֤ם וְשָׂרָה֙ זְקֵנִ֔ים בָּאִ֖ים בַּיָּמִ֑ים חָדַל֙ לִֽהְי֣וֹת לְשָׂרָ֔ה אֹ֖רַח כַּנָּשִֽׁים: {יב} וַתִּצְחַ֥ק שָׂרָ֖ה בְּקִרְבָּ֣הּ לֵאמֹ֑ר אַֽחֲרֵ֤י בְלֹתִי֙ הָֽיְתָה-לִּ֣י עֶדְנָ֔ה וַֽאדֹנִ֖י זָקֵֽן: {יג} וַיֹּ֥אמֶר יְהֹוָ֖ה אֶל-אַבְרָהָ֑ם לָ֣מָּה זֶּה֩ צָֽחֲקָ֨ה שָׂרָ֜ה לֵאמֹ֗ר הַאַ֥ף אֻמְנָ֛ם אֵלֵ֖ד וַֽאֲנִ֥י זָקַֽנְתִּי:{יד} הֲיִפָּלֵ֥א מֵֽיהֹוָ֖ה דָּבָ֑ר לַמּוֹעֵ֞ד אָשׁ֥וּב אֵלֶ֛יךָ כָּעֵ֥ת חַיָּ֖ה וּלְשָׂרָ֥ה בֵֽן:{טו} שני וַתְּכַחֵ֨שׁ שָׂרָ֧ה | לֵאמֹ֛ר לֹ֥א צָחַ֖קְתִּי כִּ֣י | יָרֵ֑אָה וַיֹּ֥אמֶר | לֹ֖א כִּ֥י צָחָֽקְתְּ:{טז} וַיָּקֻ֤מוּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיַּשְׁקִ֖פוּ עַל-פְּנֵ֣י סְדֹ֑ם וְאַ֨בְרָהָ֔ם הֹלֵ֥ךְ עִמָּ֖ם לְשַׁלְּחָֽם:
צריך לדמיין את האירוע. ראשית – יש אוהל. ואני מניח שאברהם ושרה גרו באותו אהלץ היה גם נער. ישמעאל היה בן 12. הגר צריכה להיות בסביבה ועד כמה שידוע היו לאברהם ושרה הרבה עבדים ושפחות, כנראה מפוזרים בשטח. וכנראה (כמו בחברה הערבית, נשים לא יושבות בארוחה עם גברים ולא מראות את עצמן) האנשים כנראה שמעו את אברהם מדבר עם אישה ואומר לה לאפות והם אולי היו רוצים להודות לה על האוכל.וולי הייתה איזו שיחת גברים בין ארהם ושלושת האנשים (וה’ אולי נראה ברקע). וכנראה האנשים שאלו, מי זה הנער? ואברהם ענה משהו, ושרלו אם יש לו אישה וכו’… ובקיצור במקום להודות על האוכל אחד (מהאנשים???) אומר שׁ֣וֹב אָשׁ֤וּב אֵלֶ֨יךָ֙ כָּעֵ֣ת חַיָּ֔ה וְהִנֵּה-בֵ֖ן לְשָׂרָ֣ה אִשְׁתֶּ֑ךָ. (מי שאל אותם?)
באת בקיצור, אני קורא את הקטע הנ”ל שוב ושוב, והגיון שלי שואל שאילות והדמיון יוצר תמונות נעות וכל העסק תמוה. ולמה ששרה לא תצחק? כנראה היא ניסתה לקיים את מצוות “פרו ורבו”, כי היה ידוע שהיא עקרה., אז גם עקרה וגם אין לה “אורח כנשים” למה שלא תצחק. והק מתערב פתאום ושואל למה שרה צחקה? הלא ה’ הוא זה שגרם לשרה להיות עקרה, ואם נזכור שלפני שבוע קראנו
וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל-אַבְרָהָ֔ם שָׂרַ֣י אִשְׁתְּךָ֔ לֹֽא-תִקְרָ֥א אֶת-שְׁמָ֖הּ שָׂרָ֑י כִּ֥י שָׂרָ֖ה שְׁמָֽהּ: {טז} וּבֵֽרַכְתִּ֣י אֹתָ֔הּ וְגַ֨ם נָתַ֧תִּי מִמֶּ֛נָּה לְךָ֖ בֵּ֑ן וּבֵֽרַכְתִּ֨יהָ֙ וְהָֽיְתָ֣ה לְגוֹיִ֔ם מַלְכֵ֥י עַמִּ֖ים מִמֶּ֥נָּה יִֽהְיֽוּ: {יז} וַיִּפֹּ֧ל אַבְרָהָ֛ם עַל-פָּנָ֖יו וַיִּצְחָ֑ק וַיֹּ֣אמֶר בְּלִבּ֗וֹ הַלְּבֶ֤ן מֵאָֽה-שָׁנָה֙ יִוָּלֵ֔ד וְאִ֨ם-שָׂרָ֔ה הֲבַת-תִּשְׁעִ֥ים שָׁנָ֖ה תֵּלֵֽד: {יח} וַיֹּ֥אמֶר אַבְרָהָ֖ם אֶל-הָֽאֱלֹהִ֑ים ל֥וּ יִשְׁמָעֵ֖אל יִחְיֶ֥ה לְפָנֶֽיךָ: {יט} וַיֹּ֣אמֶר אֱלֹהִ֗ים אֲבָל֙ שָׂרָ֣ה אִשְׁתְּךָ֗ יֹלֶ֤דֶת לְךָ֙ בֵּ֔ן וְקָרָ֥אתָ אֶת-שְׁמ֖וֹ יִצְחָ֑ק וַֽהֲקִֽמֹתִ֨י אֶת-בְּרִיתִ֥י אִתּ֛וֹ לִבְרִ֥ית עוֹלָ֖ם לְזַרְע֥וֹ אַֽחֲרָֽיו:
אז כנראה שלגבר מותר לצחוק לאישה לא. ובכלל – בשביל מה כל הסיפור על שלושת האנשים, אם כבר א-להים אמר לאברהם שיהיה לו בן משרה??? ובכלל מה בדיוק קורה בסיפורים על אברהם הזקן, אם נקרא בעוד שבוע
וַיֹּ֧סֶף אַבְרָהָ֛ם וַיִּקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה וּשְׁמָ֥הּ קְטוּרָֽה: {ב} וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ…
ואם זה קרה אחרי מות שרה בגיל 127, הרי אברהם היה בן 137. והנה בגיל זה וקצת אחרי נולדו לו עוד 6 בנים? בת כמה הייתה קטורה????
יש בסיפורים האלה הרבה תמיהות. נבדוק משהו ברבנו גוגל
מתוך אוסף מדרשי חז”ל ב –
http://www.aspaklaria.info/001_ALEF/%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D%20%20%20%D7%95%D7%94%D7%9E%D7%9C%D7%90%D7%9B%D7%99%D7%9D.htm
….
זהר:מיד (אחר שנעשה זווג זו”ן, נאמר), וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים נצבים עליו, מי הם שלשה אנשים האלו, שהם אברהם יצחק ויעקב, (דהיינו חסד גבורה תפארת דז”א), הנקראים אברהם יצחק ויעקב, שראה אותם) עומדים עליה, על אותה המדרגה (שהיא הנוקבא), שמהם היא יונקת וניזונית… (וירא יד, ועיין שם עוד)
וצריכים לכל ג’ המלאכים, כי אחד היה לרפאהו מן המילה, וזהו רפאל, שהוא בעל הרפואות, ואחד היה לבשר לשרה שתלד בן, וזהו מיכאל, משום שהוא הממונה על צד הימין, וכל טוב והברכות שמצד ימין נמסרו בידיו. ואחד היה להפך את סדום, וזהו גבריאל, שהוא לשמאל, והוא ממונה על הדינים שבעולם, כי מצד שמאל הוא הדין, והפעולה הוא על ידי מלאך המות שהוא שר הטבחים של המלך, שהוא המוציא לפועל את הדינין שנדונו על ידי גבריאל. וכולם עושים את שליחותם, כל אחד ואחד כמו שראוי לו, המלאך גבריאל הולך בשליחות אל הנשמה הקדושה, ומלאך המות הולך בשליחות אל הנפש מיצר הרע, ועם כל זה, הנשמה אינה יוצאת מהגוף עד שרואה את השכינה.
כאשר אברהם ראה אותם, (ג’ המלאכים) מתחברים יחד, אז ראה את השכינה בגוונים שלה, והשתחווה, (כי הם ג’ גוונים של ז”א, שהשכינה מתלבשת בהם כנ”ל), שכתוב וישתחו ארצה כמו ביעקב, שנאמר וישתחו ישראל על ראש המטה, לשכינה, (הנקראת ראש המטה, אף כאן השתחוה לשכינה).
ואל השכינה אמר בשם אד-ני, (שאמר אד-ני אל נא תעבר מעל עבדך), כמו אל הצדיק (שהוא יסוד דז”א), הנקרא אדון, כי אז השכינה נקראת אדון כל הארץ, מאחר שהיא מאירה מהצדיק (הנקרא אדון) ומאירה בגוונים שלה… (שם נד, ועיין שם עוד)
…בתחלה היו שלשה אנשים, ונתלבשו בציור של אויר, והיו אוכלים, אכלו ודאי, כי אש שלהם אכל והשחית הכל, ונעשה בזה נחת רוח לאברהם, הם עצמם אש בודאי, ואש הזה נתכסה בציור האויר ולא היה נראה, ואותו המאכל שאכלו היה אש לוהט, ואכלו אותו, ואברהם היה מקבל נחת רוח מזה.,,וישקיפו על פני סדום, תא חזי ויקומו משם האנשים, היינו מאותה סעודה שהתקין להם אברהם, וזכה על ידם, אף על פי שמלאכים היו (שאינם צריכים לסעודה), מכל מקום זכה על ידיהם, ומכל אותו המאכל לא נשאר כלום, כדי שאברהם יזכה על ידו, שהרי כתוב ויאכלו, כי באש שלהם נאכל ונשרף.
ואם תאמר הרי ג’ מלאכים היו זה אש וזה מים וזה רוח, (ואם כן גבריאל לבדו היה יכול לשרוף המאכל באשו), אלא כל אחד כלול בחברו, ומשום זה כתב על כולם ויאכלו, כי היה אש בכל אחד מהם, שהמאכל נשרף בו… וישקיפו, פירושו התעוררות של רחמים, להציל את לוט, כתוב כאן וישקיפו וכתוב שם, השקיפה ממעון קדשך, מה שם לרחמים אף כאן לרחמים.,.אור החיים:נצבים עליו – כי אברהם להכרתו במשרתי עליון הכיר בהם שהיו ממונים על דבר, פירוש שהיו שלוחים אל אברהם לצורכו… עוד ירמוז אנשים נצבים, פירוש עומדים בדמות אנשים עליו, פירוש לסבתו, לצורך הכנסת אורחים, והכיר בהם כי מלאכי אלקים הם, כי צורת המלאך לא תתעלם. וירא – …אלא שמודיע הכתוב שבראיה שראה אותם נתרפא ממכאובו, ועמד ורץ לקראתם… ולצד הרגשה זו וישתחו ארצה למשרתי עליון. (שם שם ב)
אל נא תעבר – לא ריצה לשלשתם… שהרגיש שהב’ מכוונים פניהם להכנס אצלו… לא כן הג’ גבריאל, שבא להפוך את סדום לא היתה לו שייכות אצל אברהם, לזה חילה פניו שלא יעבר. (שם שם ג)
איה שרה – פירוש להיות שבשורה בא לבשר את שרה, ורצה לגלות לאברהם שלבשר לשרה באו ולא לו, לזה אמר לו איה שרה… (שם שם ט)
מלבי”ם:וירא – …תחלה ראה את המלאכים בעין הנבואי, בעודם ברוחניותם, וראה אותם מעופפים למעלה והתחקה המראה בנבואתו, כי שלשה אנשים נצבים עליו – רוצה לומר שנצבים ברום עולם, שעל זה אמר נצבים עליו למעלה, ואח”כ נתגלמו בגולם ולבוש גשמי, ועבר המראה מן עין הנבואיי אל עין החושיי, שעל זה אמר שנית וירא… (שם שם ב) (ע”כ)
2. וַתִּצְחַ֥ק שָׂרָ֖ה בְּקִרְבָּ֣הּ ….
מתוך
https://www1.biu.ac.il/Parasha/Vayera/Elisha
.. מה בין צחוקו של אברהם לצחוקה של שרה?
תיאור רגשות ומצבי רוח הוא יסוד נדיר בסִפרות המקראית. בסופה של הפרשה הקודמת, פרשת “לךְ לךָ”, כאשר נתבשר אברהם על בשורת הזרע, נפל על פניו וצחק: “וַיִּפֹּל אַבְרָהָם עַל פָּנָיו וַיִּצְחָק, וַיּאמֶר בְּלִבּוֹ: ‘הַלְּבֶן מֵאָה שָׁנָה יִוָּלֵד? וְאִם שָׂרָה הֲבַת תִּשְׁעִים שָׁנָה תֵּלֵד?'” (בר’ יז:יז). שם לא מצינו שדקדק עִמּוֹ הקדוש ברוך הוא וּשְאֵלוֹ לאמור: ‘למה זה צחקתָ?’ לעומת זאת, כאשר שרה צוחקת על כך שהיא עתידה ללדת בן בגיל כה מופלג, הקדוש ברוך הוא מדקדק עִמהּ ותובע כביכול את עלבונו (בר’ יח:יג-יד):…..והקשה רבנו חיים בן עטר, ה”אור החיים” הקדוש: וכי מה נשתנה צחוקו של אברהם מצחוקה של שרה, שעל צחוקו של אברהם לא הקפיד הקדוש ברוך הוא, ואילו על צחוקה של שרה הקפיד גם הקפיד?! ולא די שהקפיד, אלא אף נתווכח עִמָּהּ כשהכחישה את צחוקה, ככתוב: “וַתְּכַחֵשׁ שָׂרָה לֵאמֹר: ‘לֹא צָחַקְתִּי’, כִּי יָרֵאָה. וַיּאמֶר: ‘לֹא, כִּי צָחָקְתּ!'” (שם טו).
רש”י מפרש בעקבות תרגום אונקלוס, ותולה את ההבדל בין צחוקו של אברהם לצחוקה של שרה במהות הצחוק, בטיבו ובמה שהוא מביע. הווי אומר: צחוקו של אברהם היה צחוק של שמחה, של אופטימיות, ובהתאם לכך תרגם אונקלוס: “וחדי”, שפירושו: “ושמח”. כלומר, אברהם האמין ושמח שאכן עומד להיוולד לו בן על אף חוסר ההיגיון שבדבר. וכל כך למה? מפני שא-לוהים אמר, ואם אמר – כך יהיה במציאות, בעולם! נמצא שפעולת הצחוק היא ביטוי חיצוני להרגשת האמונה והשמחה הפנימית של אברהם. לעומת זאת, צחוקה של שרה היה צחוק של לגלוג, של חוסר אמונה, וכן תרגם אונקלוס: “מחוך”, מלשון חיוך בעלמא, המבטא זילות והיעדר תקווה אמִתִּית, כפי שהסביר רש”י: “מסתכלת במעיה ואמרה: ‘אפשר הקרביים הללו טעונים ולד? השדיים הללו שצמקו מושכין חלב?'” (על יח: יב). כלומר, שרה איבדה את אמונתה בכושר ההולדה שלה, ומשום כך הקפיד הקדוש ברוך הוא על שרה ולא הקפיד על אברהם (רש”י לבר’ יז:יז). הקדוש ברוך הוא, הבוחן כליות ולב, ידע להבדיל ולהבחין בין צחוקו המהוּלל של אברהם לצחוקה המחוּלל של שרה; בין צחוק הנובע ממקור של קדושה ושל אמונה חזקה לבין צחוק – הגם שהוא פנימי בלבד – הנובע מזילות ומהיעדר אמונת אמת.
ה”אור החיים” הקדוש איננו מקבל פירוש זה, המייחס שתי משמעויות שונות לאותה המילה: “אבל על מי סמך הקב”ה להבין ב’ פירושים משונים (=שונים) בתיבה אחת?” כלומר, כיצד ניתן לפרש את השורש צ.ח.ק פעם במשמעות של שמחה אמִתית ופעם במשמעות של זלזול וָלעג? והוא מתרץ:
אכן הנכון הוא, כי הקדוש ברוך הוא דקדק בדבריו טעם הקפדתו על שרה ולא על אברהם, ותמצא כי אברהם בעת הבשורה צחק, מה שאין כן שרה לא צחקה בעת שנתבשרה אלא בעת שראתה עדנה, …, כאומרו: “ותצחק שרה” וגו’ “אחרי בלותי היתה לי עדנה” הרי זה מגיד כי לא נתאמת אצלה הבטחת הלידה עד אחר שראתה השינוי, ועל זה הקפיד ה’. והוא אומרו: “למה זה צחקה?” פירוש: על צחוק זה אני מקפיד, ולא על צחוק שלך, והטעם: כי צחוק זה, כוונתה לומר: “האף אמנם”, שנתאמת אצלה אחר מעשה שתלד, וזה יגיד כי לא האמינה ולא סמכה דעתה על הבטחתי אותה כי הוא דבר פלא, “היִפָּלא מה’ דבר?” וגו’ (האו”ח, וירא, יח:יג)….כלומר, שרה לא צחקה מיד, אלא רק לאחר שהבחינה בשינויים ביולוגיים בגופה.רק אז ניטעה בה תחושת האמונה והיא החלה לצחוק. על דבר זה עצמו הקפיד הקדוש ברוך הוא, שלא קדמה אמונתה לשינוי העל-טבעי שחל בגופה כלומר, אמונתו של אברהם הייתה מלכתחילה, ואילו אמונתה של שרה הייתה בדיעבד. אמונה כזו לוקה בחסר, שהרי אם כבר חל הפלא, הרי יצאנו מכלל אמונה ונכנסנו לתחום הידיעה. המונח “אמונה” רלוונטי רק כאשר אין אנו יודעים את הדברים במפורש; אם הם אמת או שקר, נכונים או כוזבים. אבל ברגע שכבר נודע הדבר, אין עוד בחירה אם להאמין או לא להאמין, שהרי הוא כבר עומד על מכונו. ולכן, גם אם עדיין לא נתעברה שרה, מכל מקום כבר הרגישה שמתחדשות כל מערכות גופה, כושר הילוּדה אצלה לובש פנים חדשות, ונעשתה כברייה מחודשת. ממילא יכולת ההתעברות וההולדה נעשתה אפשרית, והאמינה שהקדוש ברוך הוא מכוון לקראתה.(ע”כ)
3. וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי
אברהם ושרה נוסעים לגרר הנמצאת תחת שליטת אבימלך. האם אברהם לא למד מהנסיון עם פרעה? ומה הסיפור החדש כאן שהוא מספר ומצטדק לאבימלך?
מתוך
https://www1.biu.ac.il/Parasha/Vayera/Kapach
…. “וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי וַתְּהִי לִי לְאִשָּה” (בר’ כ:ב, י, יב). האמנם הייתה שרה אחותו של אברהם?
התשובה הרווחת בציבור לשאלה זו היא, שכמובן ישנה קרבה משפחתית ביניהם: אברהם היה אחי אביה של שרה, הרן מה שפחוֹת ידוע הוא שלפי הנחה זו לוט הוא אחיה של שרה (יסכה), כמו גם אחיה של מִלכה. המקור לשיטה זו הוא רש”י (בר’ יא:כט; כ:יב) שכתב כן בעקבות מדרשי חז”ל (כגון מגילה יד ע”א):
אמר רבי יצחק: יסכה זו שרה, ולמה נקרא שמה יסכה? שסכתה ברוח הקדש, שנאמר: “כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ” (בר’ כא:יב). דבר אחר: יסכה – שהכל סוכין ביופיה……לפי הדעה הזאת יש להבין את דברי אברהם “וְגַם אָמְנָה אֲחֹתִי בַת אָבִי הִוא אַךְ לֹא בַת אִמִּי”, לא כאחות ממש אלא כבת אחי, שהרי בני בנים כבנים. לפי ביאור זה היו לתרח שתי נשים לפחות, אחת אמו של אברהם והאחרת אמו של הרן…
שתי אפשרויות אלו, ששרה היא בת הרן או אחותו ממש, מעלות קשיים בכתוב, כפי שהקשו ראב”ע ורד”ק: שאם כן מדוע נאמר “ויקח תרח… ואת לוט בן הרן בן בנו ואת שרי כלתו”, ולא אמר ‘ואת שרי בת בנו’ או ‘ואת שרי בתו’ (ראב”ע הפירוש הקצר יא:כט)? ומדוע נאמר “וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן” ולא נאמר ‘בנות הרן’ (רד”ק יא:כט)?[5]
מכוח שאלות אלו דחה ראב”ע את שתי האפשרויות הנזכרות בתלמוד[6] וכתב שדברי אברהם לאבימלך “אחותי היא” לא היו דברי אמת, ולא נאמרו אלא דרך התנצלות בלבד.[7] נראה שלדעתו אין כלל קשר משפחתי בין אברהם ושרה. בעקבותיו שלל גם אברבנאל[8] כל קשר משפחתי בין אברהם ושרה, ואף הרחיק לומר שמִלכה ויסכה אינן אחיותיו של לוט בן הרן. לדבריו, לוט הוא בנו של הרן בן תרח, אך מִלכה ויסכה הן בנות הרן אחר, ומשום כך מפרט הכתוב בשני פסוקים את תולדותיו של הרן: “וְהָרָן הוֹלִיד אֶת לוֹט” (יא:כז), “מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה” (שם:כט), וזאת על מנת לציין שמדובר בהרן אחר.
בדרך אחרת הלך רד”ק ולדעתו דברי אברהם על שרה “אחותי” הם דברי אמת, ויסכה (היא שרה) ומִלכה הן אחיותיו של לוט וכמובא במדרשים רבים.
לסיכום: בשאלת הקִרבה המשפחתית שבין אברהם ושרה ישנן ארבע דעות! לדעת רבי עקיבא, וכמובא במדרשים רבים ובפירוש רש”י, אברהם הוא אחי אביה של שרה; לדעת רבי אליעזר … אברהם ושרה אחים ממש מהאב ולא מהאם; לדעת רד”ק שרה היא בתה של האחות האלמונית של אברהם; ולדעת ראב”ע ואברבנאל אין שום קשר משפחתי ביניהם.(ע”כ)
4. וַיִּגַּ֥שׁ אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הַאַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם-רָשָֽׁע: אוּלַ֥י יֵ֛שׁ חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר הַאַ֤ף תִּסְפֶּה֙…| וַיַּֽחֲזִ֨יקוּ הָֽאֲנָשִׁ֜ים בְּיָד֣וֹ וּבְיַד-אִשְׁתּ֗וֹ וּבְיַד֙ שְׁתֵּ֣י בְנֹתָ֔יו בְּחֶמְלַ֥ת יְהֹוָ֖ה עָלָ֑יו וַיֹּֽצִאֻ֥הוּ וַיַּנִּחֻ֖הוּ מִח֥וּץ לָעִֽיר:
מעניין שאברהם/אברם יצא למלחמה להציל את לוט, וכאן כאשר ה’ מודיע שהוא הולך להשמיד את סדום ואנשיה אברהם מתווכח כללית אבל לא מזכיר את לוט. ואז יש לנו סיפור ארוך על אנשי סדום ובסופו של עניין המלאכים מוציאים את לוט ובנותיו מחץ לעיר ואשת לוט נענשת בצורה מאוד משונה – לפי מסורת התורה – הופכת לנציב מלח.
מעניין לראות גירסה שונה של המסורת המוסלמית – מתוך –
http://www.daat.ac.il/encyclopedia/value.asp?id1=1023
…..
לוט נשלח לחמשת הערים: סדום עמורה צוער חמוד ודומא,לקרוא ליושביהן אל אלוה ולהזהירם על הרעה הנשקפת עליהם. כארבעים שנה קרא אליהם השכם וקרוא אך דבריו לא עשו פרי. שלח אלוה את גבריאל ומיכאל, שרפיאל ועזריאל, להודיע לאברהם דבר הולדת יצחק, להפוך את סדום, לזרוק על יושביה אבנים, ועל כל אבן חרות שם האיש אשר עליו תיפול. ויאמר אברהם: אם תמצאו שם חמש מאות צדיקים התשמידו אותה? ויאמרו: לא. ויוסף לאמר: ואם יהיו שם ארבע מאות, שלש מאות, מאתים, מאה, ארבעים או שלש עשרה צדיקים התשחיתו אותה? ויאמרו: לא. ויאמר: הלא תדעו כי לוט יגור שם? ויענו: נחנו נדע כי יגור שם, וגם נחיש לו ולביתו רווח והצלה, ורק אשתו תשתה מכוס התרעלה (קוראן פכ”ט פסוק ל”א).
ויבואו המלאכים סדומה בערב ותמצאם “רביה” בת לוט בצאתה לשאוב מים, ותביאם אל בית אביה והוא קבלם במאור פנים. ברגע נסבו אנשי העיר על הבית וידבר אליהם לוט: בני עמי! הנה נא בנותיי, אוציאה אותן אליכם, אך אל תרעו לי בדבר אורחי. (קוראן פי”א פסוק פ).
ויאמרו: הן תדע כי אין לנו משפט על בנותיך, וגם ידוע לך חפצנו (פ”א)… הוציא גבריאל את לוט ואנשי ביתו, ויניחם כארבעים פרסאות הרחק מן העיר. אשתו מאנה לצאת, ותיפול אבן על ראשה ותרוצצהו, ותהי לנציב מלח ארבעים שנה, ותטבע בארץ וכו’. גם לפי אגדת התלמוד מיכאל בהדיה דגבריאל לשיזביה ללוט (ב”מ פ”ו). יסודות ערביים נראים בספורים הנזכרים בפרקי דר”א פכ”ה, בספר הישר פ’ וירא. “עדית” הוא שם אשת לוט, והשם הזה מוצאו מהשם “חדיתא” אשת מחמד הראשונה. השם “פלטת” בת לוט הנזכר שם מוצאו מהשם “פטימת” והיא בת מחמד. אך לפי ההגדה הערבית נקראה בתו “רביה”.(ע”כ)
לעומת זאת – ספר היובלים מספר על ארוע סדום בקיצור ניכר. מתוך
http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hayovlim/16.htm
..(ז) ובחודש ההוא עשה אלוהים את משפטו בערי סדום ועמורה וצבוים ובכל ארץ הירדן. (ח) וישרפם באש ובגופרית ויאבדם עד היום הזה, כפי אשר ספרנו לך על אודות כל מעשיהם. (ט) כי היו רעים וחטאים מאוד ויטמאו ויזנו ויתעיבו עלילה על הארץ. (י) בעבור זה עשה ה’ את המשפט באף ובחמה עשה, כתועבת סדום את המשפט בסדום. (יא) ואת לוט הצלנו כי זכר אלוהים את אברהם ויוציאהו מתוך ההפכה. (יב) אבל גם הוא ובנותיו חטאו חטאה על הארץ אשר לא נעשתה על הארץ מימי האדם עד הנה, כי שכב האיש עם בתו. (יג) והנה נחרץ על כל זרעו ונחרת בלוחות להשמידם ולהכריתם ולעשות משפט בהם כמו בסדום, לבלתי השאיר לו זרע על הארץ ביום הפקודה. ..
5. וישכם אברהם בבוקר
אברהם, בחור זריז. לא ידוע באיזה חלק של היום אברם עזב את חרן. אבל ארבע פעמים בפרשתנו הוא + 1 השכימו קום —
— מייד לאחר הפיכת סדום, אברהם כנראה שמע רעשים בלילה והיה סקרן
וַיַּשְׁכֵּ֥ם אַבְרָהָ֖ם בַּבֹּ֑קֶר אֶ֨ל-הַמָּק֔וֹם אֲשֶׁר-עָ֥מַד שָׁ֖ם אֶת-פְּנֵ֥י יְהֹוָֽה:
אבימלך לא ישן טוב בלילה אז
וַיַּשְׁכֵּ֨ם אֲבִימֶ֜לֶךְ בַּבֹּ֗קֶר וַיִּקְרָא֙ לְכָל-עֲבָדָ֔יו וַיְדַבֵּ֛ר אֶת-כָּל-הַדְּבָרִ֥ים הָאֵ֖לֶּה בְּאָזְנֵיהֶ֑ם
— לגרש את הגר וישמעאל – כנראה ששרה נדנדה לו כל הלילה אז
וַיַּשְׁכֵּ֣ם אַבְרָהָ֣ם | בַּבֹּ֡קֶר וַיִּֽקַּח-לֶחֶם֩ וְחֵ֨מַת מַ֜יִם וַיִּתֵּ֣ן אֶל-הָ֠גָ֠ר
— לבצוע ציווי ה’ להקרבת יצחק כעולה, כנראה אברהם כל הלילה היה טרוד אם לעשות או לחדול אז
וַיַּשְׁכֵּ֨ם אַבְרָהָ֜ם בַּבֹּ֗קֶר וַיַּֽחֲבֹשׁ֙ אֶת-חֲמֹר֔וֹ ….
.כידוע המדרש אומר שאברהם השכים קום לתפיל שחרית. בכל אופן האם (בנוסף) יש איזה צד שווה בכל ההשכמות הללו?
מתוך עיון כולל על כל ההשכמות ב –
http://www.hidush.co.il/hidush.asp?id=20698
…דע כי בכל מקום בתורה בו מופיעה תיבת וַיַּשְׁכֵּם, הקדמה היא לשילוח אדם, או להליכת אדם ממקום למקום. הנה להלן:
השכמת אברהם בבוקר, ובסמוך מיד מזכירה התורה את שילוח לוט:
“וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם, בַּבֹּקֶר… וַיְשַׁלַּח אֶת-לוֹט, מִתּוֹךְ הַהֲפֵכָה” (בראשית יט’, כז’-כט’)
השכמת אבימלך בבוקר, ובסמוך מזכירה התורה את החזרת שרה לאברהם:
“וַיַּשְׁכֵּם אֲבִימֶלֶךְ בַּבֹּקֶר… וַיָּשֶׁב לוֹ, אֵת שָׂרָה אִשְׁתּוֹ” (בראשית כ’, ח’-ט’-יד’)
השכמת אברהם בבוקר, ומיד בסמוך מזכירה התורה את שילוח הגר:
“וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר… וַיִּתֵּן אֶל-הָגָר … וַיְשַׁלְּחֶהָ” (בראשית כא’, יד’)
השכמת אברהם אבינו בבוקר, בסמוך ליציאת אברהם והנערים אל העקידה:
“וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר… וַיִּקַּח אֶת-שְׁנֵי נְעָרָיו אִתּוֹ, וְאֵת יִצְחָק בְּנוֹ… וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ” (בראשית כב’, ג’ו
….ודע, כי בכולם על דרך הזדרזות למצווה היא, בין אם לא על ידי המשכים עצמו, בין אם על ידי זולתו, והנה נבאר כולן ראשון ראשון ואחרון אחרון:
באברהם ושילוח לוט: הצלת לוט, והיא הצלת נפשות. באבימלך, השבת שרה לאברהם על פי ציווי ה’ להדיא, שנאמר “וְעַתָּה, הָשֵׁב אֵשֶׁת-הָאִישׁ” (כ’, ז’).
אברהם והגר, שילוח הגר על פי ציווי ה’ להדיא, שנאמר “כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה, שְׁמַע בְּקֹלָהּ” (כא’, יב’),
באברהם ויצחק, עקדת יצחק על פי ציווי ה’ להדיא “קַח-נָא אֶת-בִּנְךָ” (כב’, ב’) (ע”כ. מומלץ)
ואינני מהמשכימים, אבל לישון צריכים – לילה טוב
שבת שלום
שבוע טוב
להת