From:
Date: Sun, Nov 4, 2018 at 3:02 AM
Subject: חיי שרה… בני חת…ובנות אנשי העיר…..ולבני הפילגשים
To:
הארה —
כבר כתבתי פעם אבל לא יזיק לכתוב שוב לרענון – שפרשתנו היא הפרשה היחידה בתורה שיש בה שם של אישה. ושלא כמו “יתרו” או “פנחס” שמות של פרשה עם מילה אחת, פרשתנו יש בשמה שתי מילים. כנראה על מנת ששם של אישה לא יהיה לבדו אז הוסיפו לה את המילה “חיי”.
עיונים קודמים
פרשת חיי שרה – תשע”ד
http://toratami.com/?p=62פרשת חיי שרה – תשע”ה
http://toratami.com/?p=268
(על – הספד על שרה, שליחות אליעזר, האמהות החלקות, חשיבות כפילות הסיפור, תולדות אברהם, בני הפילגשים, יצחק הפאסיבי)פרשת חיי שרה תשע”ו
http://toratami.com/?p=472
(על – מות שרה, רכישת הקבר, קניית אישה, שידוך, יצחק מתנחם על אימו,)
פרשת חיי שרה תשע”ז
http://toratami.com/?p=678
(על נשים במקרא, מערת המכפלה, ולבכותה = ולבתה, עבד/איש, ותפול מעל הגל, ויביאה יצחק … ויאהבה, ויינחם יצחק)
פרשת חיי שרה – תשע”ח
http://toratami.com/?p=861
(על: ויתן לי את מערת … בכסף מלא, מערת המכפלה, וישתחו לעם הארץ, ואברהם זקן ויאמר אל עבדו, ולבני הפילגשים נתן, אלה תולדות ישמעאל,פסוקים מההפטרה
חידון השבוע
1. כמה ילדים הוליד אברהם אבינו?
2. בכסף של ימינו כמה שילם אברהם עבור חלקת הקבר?
3. מי מת בפרשתנו ומי קבר את מי?
הקדמה (לא כל כך) כללית
לפני שבוע נולד יצחק, וכמעט נשחט על ידי אביו. אברהם בלידת בנו יצחק היה בן 100, שרה הייתה בת 90. השבוע שרה מתה בגיל 127 שנה. יש לנו פער של 37 שנים שבהם התחוללו 3 אירועים מעניינים
— גירוש הגר וישמעאל
— עקדת יצחק
— ברית בין אבימלך ואברהם
הספק לא רע, אבל לעניות דעתי קצת לקוי בתוכן. לפני שבוע קראנו וַיָּ֤שָׁב אַבְרָהָם֙ אֶל-נְעָרָ֔יו וַיָּקֻ֛מוּ וַיֵּֽלְכ֥וּ יַחְדָּ֖ו אֶל-בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֥שֶׁב אַבְרָהָ֖ם בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע: השבוע אנחנו קוראים וַתָּ֣מָת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥וא חֶבְר֖וֹן בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ:
אנחנו בין לבין. בין ההלם שכולנו מקבלים כאשר קוראים את סיפור העקידה, לבין העצבות מההודעה על מות שרה שמתמזג עם התהליך של קניית חלקת הקבר. (ובין שניהם רשימה קצרה של לידות במשפחת אברהם שחשיבותה מתגלה בהמשך פרשתנו. (נראה להלן. גם נראה שאברהם בגיל 137 לפחות – בלי נקיפות מצפון כנראה, וללא הוראה מגבוה, מתחתן פעם שלישית עם אחת בשם קטורה, שחז”לינו החליטו שהיא הגר, (כאילו שזה משנה משהו), ומוליד עוד שישה בנים. מעניין, וכבר עיינו בזאת לפני 3 שנים ועוד אחזור לזה)
לא ברור היכן היה יצחק. יש מקום להניח שאברהם ושרה נפרדו לאחר גרוש הגר, בערך כאשר שרה הייתה בת 95 – 100, כמו כן לא ידוע לנו כלום עליה, למשל למה היא הייתה בחברון ואברהם היה בבאר שבע. איפה היה יצחק? למה יא לא דאגה לו למצא לו אישה? ואם נזכור היכן השתקעה הגר אחרי שהיא גורשה. העלילה מסתבכת.
ואוסיף (ברגע לפני האחרון לפני סגירת הגליון) – בתכנית “בין השמשות” בערב שבת של הפרשה (עדיין לא ביוטיוב), דב אלבום משוחח עם שהרה בלאו ושניהם מסכמים שכנראה אברהם אבינו דווקא אהב את הגר ולשרה אמנו לא היו חיים קלים.. מעניין מה אומרים החרדים שמאמינים שקטורה היא הגר וששרה ואברהם היו זוג (זיווג) נהדר. (ואגב, לפי המדרש אברם ושרי התחתנו כאשר שרה היתה בת 15 !!! ואברם בן 25 ואז. “ותהי שרה עקרה…”, עברו עליה כ – 70 שנה שבהן היא לא נכנסה להריון. ואם ניקח כרמז את מדרשי חז”ל שאברהם ושרה היו טומטומין (חסרי מין) כנראה שלא היו בין אברהם ושרה יחסי מין (ח”ו, או אוי ואבוי???) עד שבאו שלושת האנשים ואז “ותצחק שרה בקרבה…”. יופי של עלילה.
ועוד מתוך התוכנית של דב אלבום
ויהיו שני חיי שרה… ” = המילה “שני” ניתנת לשני פירושים. כמילת סמיכות מהמילה שנים (ש קמוצה, ריבוי של שנה) או המילה “שניים” (ש שוואית). לשרה היו שני חיים, החיים שלפני – הולדת יצחק, והחיים של אחרי – הולדת יצחק. ויש להניח שהיו לה, לפחות בחלק חייה השניים, כמה שנים מאושרות, לפחות בשנים שהיא הניקה את בנה,, ואולי קצת הלאה, עד לגירוש הגר וישמעאל, (ואולי אז אברהם החליט לעבור לבאר שבע להיות אצל הגר, ככתוב —
— וַתֵּ֣לֶךְ וַתֵּ֔תַע בְּמִדְבַּ֖ר בְּאֵ֥ר שָֽׁבַע:
— וַיָּ֤שָׁב אַבְרָהָם֙ אֶל-נְעָרָ֔יו וַיָּקֻ֛מוּ וַיֵּֽלְכ֥וּ יַחְדָּ֖ו אֶל-בְּאֵ֣ר שָׁ֑בַע וַיֵּ֥שֶׁב אַבְרָהָ֖ם בִּבְאֵ֥ר שָֽׁבַע:
(תמיהתני)
ויש להניח שהיא לא כל כך נהנתה כאשר היא נלקחה אל פרעה ואחר כך אצל אבימלך. (ואולי כן???? טפו טפו) ולא שומעים ממנה לא מחאה, לא צעקה ולא מילה אחת, איזה חיים היו לשרה, אלה מראות או זכרונות היא לקחה עימה אל קברה.
(תמיהתני 2)
ואם כבר נגעתי בנושא של שרה ופרעה, שרה ואבימלך, מעניין לחזור לשאילה האם פרעה נגע בה. ומה עם אבימלך. לשם מה נכתבו הסיפורים האלה???
מתוך
https://www.hofesh.org.il/
freeclass/parashat_hashavua/05/02_lech_lecha/1.html
.אברם ושרי מגיעים למצרים. המצרים רואים את שרי (“האשה”, מנקודת מבטם), “כי יפה הוא מאד”, “ויהללו אתה” (פס’ 15) בפני פרעה, וכתוצאה מכך: “ותקח האשה בית פרעה” (פס’ 15). מה עלה בגורלה? מה היה, אם היה, בין פרעה לבין שרה אמנו? שאלה זו הטרידה דורות של פרשנים וחוקרים. בחיבור זה אבקש להציע נימוק חדש העשוי להשפיע על ההכרעה בשאלה זו, בכיוון, שאכן לצערנו, היה משהו ביניהם…..
האם נוגע פרעה משום שנגע?
בשלב זה, אבקש לנסות להתמודד עם השאלה, האם ניתן למצוא רמזים בסיפור ביב’ העשויים לשפוך אור על אשר נעשה “בחדרי חדרים” בבית המלך פרעה? לשם כך, נשוב לקריאה צמודה של הסיפור בבראשית יב’, ונפתח בביטוי: “ותקח האשה בית פרעה” (יב’ 15). חשוב לשים לב שצוין כי נלקחה ל”בית פרעה” ולא “לפרעה”. ניסוח זה, עשוי להרגיע את הקוראים הדואגים לשלומה ולגורלה של שרי. תמיכה להשערה זו ניתן למצוא בו”ו החיבור בפועל “ותקח”, אשר יכולה מבחינה לשונית להתפרש גם בהוראה של ו”ו הניגוד. לאמור, למרות שהיללו השרים את יופייה בפניו, לא נלקחה שרי לפרעה אלא רק לביתו .כלומר, אמנם שרי פרעה הללו אותה “אל פרעה” אבל למזלה היא נלקחה ל”בית פרעה” בלבד. …צא אפוא, שהכתוב מטלטל אותנו, הקוראים, בין תקווה לבין חרדה לשלומה של שרי בבית פרעה (כנראה בדומה ובמקביל לתחושותיה): בעוד הצירוף “לבית פרעה” עשוי להרגיע אותנו הקוראים, בא הפועל “נגעים” שדווקא עשוי להדאיג אותנו. אם נוסיף על כך את דברי פרעה לאברם: “ואקח אתה לי לאשה” (פס’ 19) מתחזק החשש שאכן היה משהו בין המלך לשרה אמנו. בעוד הרישא של הצירוף: “ואקח אתה” עשוי להישמע תמים ומרגיע, בדומה לשימוש הקודם בפועל לקח, “ותקח” (פס’ 15) רק לביתו, הרי הסיפא: “לי לאשה” נשמע מחשיד ומדאיג מאוד. ואמנם, בחינת השימושים של הצירוף “לקח + ל (עצמו) + אישה” בלשון המקרא (גם אם בעל כורחה, כדעת פרשני ימי הביניים) מלמדת שמבטא הוא קשר רשמי בין השניים (בלשון של בית שני עד ימינו הפועל המקביל ל”ויקח” הוא ‘וישא’ אותה לאישה: …(ע”כ. מומלץ)
ואפשר גם לשאול – מה זמן הייתה שרה אצל אבימלך?
הכתוב אומר – וַיִּתְפַּלֵּ֥ל אַבְרָהָ֖ם אֶל-הָֽאֱלֹהִ֑ים וַיִּרְפָּ֨א אֱלֹהִ֜ים אֶת-אֲבִימֶ֧לֶךְ וְאֶת-אִשְׁתּ֛וֹ וְאַמְהֹתָ֖יו וַיֵּלֵֽדוּ: {יח} כִּֽי-עָצֹ֤ר עָצַר֙ יְהֹוָ֔ה בְּעַ֥ד כָּל-רֶ֖חֶם לְבֵ֣ית אֲבִימֶ֑לֶךְ עַל-דְּבַ֥ר שָׂרָ֖ה אֵ֥שֶׁת אַבְרָהָֽם:
כמה זמן לקח לאבימלך (ולאברהם) לגלות שה’ “עצר …כל רחם”? הרי זה עניין של כמה חודשים טובים. האם כל זמן זה שרה שהתה בבית אבימלך? האם אבימלך החזיר את שרה – בלי לגעת בה וה’ המשיך להעניש?
(תמיהתני 3)
וחזרה לקשר – סמיכות בין מות שרה לעקדה. (הסמיכות לא כל כך סמוכה, יש הפרדה קלה, מילא) אבלשרה מתה, ובין אם זה היה בסמוך לעקדה או לא, יש לשער, ששרה שמעה על העקדה או בעקיפין או ישירות מיצחק בנה. יש להניח שכל העסק של העקידה לא היה “סודי”
אז מתוך
השלכותיה הכמוסות של העקידה
www.herzog.ac.il/vtc/0082463.doc
…..
פרק העקדה מסתיים בבאר שבע. אברהם חוזר עם נעריו לבאר שבע. על יצחק לא כתוב דבר. האם נעלם, כשהוא נתון בטראומה נוראה שתשפיע על כל חייו?
חז”ל שאלו (שמות רבה א. א.) “ויצחק היכן היה? שלחו אצל שם ללמוד ממנו תורה” אבל זה לא פשוטו של מקרא.
לאברהם קורמן (האבות והשבטים, תל אביב תשמ”א, עמ’ 92) יש פירוש מעניין: “לא מצינו לאחר העקדה כל קשר ישיר בין יצחק לאברהם. יש אף רמז שלא לא גרו ביחד. “ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. ולבני הפילגשים אשר לאברהם, נתן אברהם מתנות, וישלחם מעל יצחק בנו, בעודנו חי קדמה אל אל ארץ קדם” (בראשית כה, ה’-ו’). אילו גרו יחד היה הכתוב אומר ששילחם מעל פניו ולא מעל יצחק”.
ועוד: בסמוך לאחר העקדה, היכן היה יצחק כשאמו שרה מתה? הכתוב מספר לנו על טרחתו של אברהם בקבורתה, ואינו אומר מלה אחת על יצחק. מוזר מאד. פיליס טריבל גם מעירה, שמותה של שרה בחברון בעוד אברהם נמצא בבאר שבע, מלמד שהזוג לא שב לחיות יחדיו לאחר העקדה. (ראה מאמרה בספרWomen in the Hebrew Bible, Routledge, NY and London, 1999).
אכן, הריפוי של יצחק אחרי טראומת העקדה – היא רבקה: “ויביאה יצחק האוהלה שרה אמו ויקח את רבקה ותהי לו לאשה ויאהבה, וינחם יצחק אחרי אמו” (בראשית כד, ס”ז).
זוהי גם הפעם הבאה בה מוזכר דבר אודות מעשהו ומקומו של יצחק בכתוב. “ויצא יצחק לשוח בשדה”, אז הוא פוגש בעבד וברבקה. כמה זמן עבר מאז העקידה? לפי חשבונו של רש”י – שלש שנים בלבד, שהרי לשיטתו היה יצחק בעקידה בן שלושים ושבע שנים (ראה פירושו לבראשית כה, כ’). לעומת זאת, לפי שיטתו של אבן עזרא בפירושו לבראשית כב, ד’) “והקרוב אל הדעת שהיה קרוב לי”ג שנים”, עברו מהעקדה עד לנישואיו של יצחק עם רבקה 27 שנים !
הרי לנו ‘עדות נסיבתית’ לטראומה של יצחק: זה כנראה לא רצה להיות מעורב עם אברהם, או שהיה קשר רופף בינו לבין אביו אחר העקדה. סוג של התנתקות בין אב לבן. אולי התבגר טרם זמנו, ורצה להיות עצמאי. יש דוגמאות היסטוריות רבות שבני מנהיגים גדולים אינם רוצים להיות בצל אבא שלהם.
יצחק בחר להיות חקלאי עצמאי. התגורר בנגב וראה ברכה בעמלו: “ויזרע יצחק בארץ ההיא וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה’. ויגדל האיש וילך הלוך וגדל, עד כי גדל מאד. ויהי לו מקנה-צאן ומקנה בקר ועבודה רבה”… (כו, י”ב – י”ד).
…
בעולם הפיסכולוגיה נמצאו כבר מי שהגדירו כ”סינדרום יצחק” את האפקט המחליש שיש לאב מאיים על בנו. ההתנהלות הלא יוזמת של יצחק, כמו גם השלמתו בפועל עם העקידה, נראים כמאשרים את הגדרת התסמונת.
ישראל אלדד (שייב) בספרו “הגיונות המקרא” (כרטא, ירושלים, 1972) מסביר כך בכותבו על אופיו של יצחק:
“הפאסיביות היא ראש תכונתו של יצחק. צאו וראו: כמעט אין אנו מוצאים את יצחק זה עושה מעצמו דבר. הכל כביכול נעשה בו. ודיינו בשלושת הסיפורים העיקריים הנאמרים בו: עקידה, הבאת רבקה, ברכת הבנים. אפילו אשה לא הוא עצמו יוצא להביא כאשר יעשה יעקב בנו, כי אם אליעזר עבד אביו מביאה אליו. אברהם רץ אל הבקר להגי
בקיצור סתם הכתוב, בכוונה תחילה??? או סתם “טעות סופר”???
פסוקי השבוע
אִם-יֵ֣שׁ אֶת-נַפְשְׁכֶ֗ם לִקְבֹּ֤ר אֶת-מֵתִי֙ מִלְּפָנַ֔י
ה֗וּא יִשְׁלַ֤ח מַלְאָכוֹ֙ לְפָנֶ֔יךָ וְלָֽקַחְתָּ֥ אִשָּׁ֛ה לִבְנִ֖י
וַתֵּ֖רֶא אֶת-יִצְחָ֑ק וַתִּפֹּ֖ל מֵעַ֥ל הַגָּמָֽל
וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י
(משפטים קצת תמוהים ודורשים עיון)
ערב שבת שלום
פתיחה
עוד פרשה יפה עם שתיים שלוש עלילות יפות ומרגשות וכבר עיינתי לעיל ב”כללית” עם ירידה לפרטים מה היו חיי שרה. אלא שפרשת חיי שרה, בכלל לא מדברת או עוסקת בחיי שרה, אלא עוסקת בקצרה (שני פסוקים) במותה ויותר מפרטת עיסקה של נדל”ן. (וחבל שאין רישומים בטאבו. אבל היות ולאברהם יש – לפחות – שני יורשים, = ישמעאל ויצחקף, הרי שגם לישמעלים יש חלק במערת המכפלה, למרות שלפחות שני זוגות שקבורים שם היו יותר ישראליים מאשר ישמעאליים)
אז אברהם קובר את שרה ונזכר שיש לו בן בגיל 37 שעדיין כנראה משוטט בשדות ואולי חוקר שיטות להפוך את עצמו מרועה צאן לעובד אדמה. אז האבא חושב שאולי יהיה יותר טוב לבן שלו (שאולי לא מגלה כל כך נטייה לקשר זוגי עם אישה) שתהיה לו אישה לצידו. ויש שם גם האוהל הריק של שרה, שאולי נחתם ונסגר ונשאר ריק, אחרי ביקור שלושת האנשים כאשר שרה עמדה פתח האוהל או מאז הפרידה בין אברהם ושרה, וניתן להשתמש בו.
וגם נזכור ואולי גם נחזור לזה בעוד שבוע שבועיים, יצחק התחתן בגיל 40, כאשר האבא אברהם היה בן 140. יעקב ועשיו נולדו כאשר יצחק היה בן 60. 20 שנה אברהם היה בסביבת בננו וכלתו. למה אברהם לא התפפל שיהיה להם נכד? ובכלל מה היו היחסים בין אברהם ובנו וכלתו? אברהם מת בגיל 175, כלומר היו 15 שנים שאברהם היה סבא לשני נכדים, מה קרה שם???? – ואם גם נוסיף ונשאל, האם היה קשר כלשהו בין בני קטורה ליצחק טישמעאל ???? — סתם הכתוב.
יש לנו 2-3 נושאים שפתוחים לדיון =
– איך היו חיי שרה? (אישיות, מעשים וכו’?
איך היו היחסים של האבא אברהם עם בניו וכלותיו
האם יש משהו במדרשים או במחקרים כלשהם? כלומר אצל רבנו גוגל – כמובן
על חיי שרה
סיכום חיי שרה (מסורתי) ניתן ב –
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%A8%D7%94
התכונות המיוחסות לשרה אמנו במדרש הן שפע, פריון ונתינה. בתורה מסופר עליה שהייתה פוריה בגיל מבוגר ושעזרה לאברהם להכין אוכל לאורחים. המדרש מוסיף ומספר שבמשתה לכבוד הולדתו של יצחק שרה הניקה גם את ילדי האורחים, כהוכחה לכך שהיא אכן פוריה למרות גילה המופלג. כל ימיה של שרה האוהל היה פתוח לרווחה וענן מצל עליו, ברכה הייתה שרויה בעיסה ונר היה דולק באוהל משבת לשבת.
לפי הכרונולוגיה המקראית והמסורתית שרה חיה בשנים 1958–2085 לבריאת העולם.
לפי חז”ל שרה גדולה מכל שבע הנביאות שקמו לישראל[5]
מדרש בראשית רבה עוסק בהרחבה בדמותה של שרה.[6] על פי המדרש שרה שותפה מלאה לפעילותו הרוחנית של אברהם. דמותה של שרה במדרש בולטת לאור תפקידה המשני במקרא ובספרות של תקופת בית שני.
יחסי שרה ואברהם
המדרש ממשיך את הקו שנראה בבירור בתורה, ובונה את דמותה של שרה כאשה עצמאית, שבמקרים מסוימים אף עולה על בעלה ביכולת הרוחנית והנבואית. המדרש מתבסס על תמיכתו הבלתי מסויגת של האל בבקשותיה של שרה מאברהם, ומייחס זאת לכוח הנבואי של שרה. על פי המדרש, עוד בחרן גיירה שרה את הנשים שהצטרפו לפמליתה, בזמן שאברהם גייר את הגברים.
יחסי שרה והגר
פרשנים רבים תהו על העינויים שעינתה שרה את הגר. חלקם הצדיקו את שרה בטענה שהגיעו לה עינויים אלו משום שביזתה את שרה, או שלא היו אלה עינויים באמת, אלא ששרה המשיכה להתייחס אל הגר כשפחה, בעוד בעיני עצמה נחשבה הגר לאשת אברהם. הרמב”ן[7] אומר ששרה חטאה בענותה את הגר ולכן נענשו צאצאי שרה בלידתו של ישמעאל וצאצאיו שירצו לענות את עם ישראל בעתיד (ע”כ)
ומתוך
https://midreshet.org.il/pageview.aspx?id=2252 ..
……
שרה ואברהם התקשו להוליד. פסל ומסכה הסירו מעל עצמם, ועם הפסל והמסכה הוסר מעימם, אולי, גם המשחק. והמשחק, השחוק, הצחוק, שמתוכם נובעות האהבה והמיניות, הם המקלקלים את השורה.
ורק מתוך קלקול השורה ניתן להוליד יש חדש לעולם.
כדי להביא ילד, היה עליהם ללמוד לצחוק.
אולי לשם כך היה עליהם ללבוש מסכה, לשחק בתפקידי אח ואחות לפני פרעה, עד שלאט, מתוך המשחק, יתעורר בהם השחוק מחדש. ואולי דרך הגר וישמעאל בנה, שנולד עם יכולת לצחק, יגאה בהם הצחוק עוד. בהדרכה יגביר הצחוק נוכחותו ביניהם ויקרום דמות, עד שיבוא עימם כשותף מלא למפגש עם המלאכים, אותו המפגש המבשר את הולדת בנום.
הוא הבן שהציווי והצחוק בלולים בשמו: יצחק. ..
מדרש השיכורה
כיון שחזר יצחק אצל אמו, אמרה לו: ‘היכן היית בני?’, אמר לה: ‘נטלני אבא והעלני הרים והורידני גבעות…’. אמרה: ‘ווי על בן השיכורה! אילולי מלאך מן השמים כבר היית שחוט?’, אמר לה: ‘כן’. באותה שעה צווחה ששה קולות ‘ווי’ – כנגד שש תקיעות. אמרו: לא הספיקה לגמור את הדבר – עד שמתה, הדא הוא דכתיב “ויבא אברהם לספד לשרה ולבכתה (בראשית כג, ב). ומהיכן בא? ר’ יהודה בר’ סימון אמר: מהר המוריה בא.
….
תמיד יזכרו לה את זה שהשליכה את הגר לגווע במדבר. “מכשייפה”, הגדיר אותה פעם פרשן ידוע. אבל בעיני שרה היתה רחוקה מאוד מהאשה הכוחנית שנתפסת בציבור. היא היתה כלה צעירה שנקרעה מביתה, הלכה אחר בעל שפעמיים שתק כשעלתה על יצועי מלכים זרים ושהיה מוכן לעקוד את בנם המשותף. מהטקסט המקראי עולה שהיחסים ביניהם היו טעונים. מאוד. אבל אלוהים היה לצידה ‘כל מה שתאמר שרה – תעשה’ הוא הודיע לאברהם.
ונראה לי שגם היה לה חוש הומור, אם כי לצחוק עם אלוהים זה לא תמיד רעיון מוצלח.
הייתי רוצה לשאול אותה מה דעתה על כך שהפכה לאם האומה (היא מזוהה עד כדי כך, שבתקופת הרייך השלישי צוו הנשים היהודיות להוסיף לתעודת הזהות את השם ‘שרה’, מכל השמות היהודיים כולם. אין פלא) ובכלל, להעזר קצת בשכל היהודי הישר שלה. (ע”כ)
https://www.ypt.co.il/beit-hamidrash/view.asp?id=4570
….נראה כי כאשר סיפר יצחק לאמו על מעשה העקידה, ובעיקר כאשר גילה את אוזנה שאף הוא ניצל – כמו ישמעאל – רק בזכות התערבותו של המלאך מן השמים, הבינה שרה כי העקידה היא עונש אלוקי על ניסיונה להמית את בן אמתה. במידה כנגד מידה גמל איתה ה’, ומאחר והיא סיכנה את חיי בנה יחידה של הגר, נסתכנו חיי בנה יחידה שלה. הפסוק הפותח את פרשת העקידה “ויהי אחר הדברים האלה”- הדגיש בפניה את הקישור לפרשיה שלמעלה, פרשית גירוש ישמעאל, אך בניגוד לפרשיה זו שהסתיימה בהשאת אישה לבנה של הגר מארץ מוצאה – שרה מבינה שהיא לא כבר לא תזכה להיות זו המשיאה את בנה לאשה מארץ מוצאה. בשלב זה קולטת שרה שהציווי הכוללני לאברהם “כל אשר תאמר אלייך שרה שמע בקולה” – גרם לה לשכרון כוח ולתחושה כי ה’ מסכים עם כל דבריה, עם אלו שכבר נאמרו על ידה – אך גם עם ציווייה העתידיים בקשר לישמעאל – שה’ כלל לא נתכוון להתירם.
כדוד המלך המודה “חטאתי לה’ “, מתארת דרשתנו את שרה כמי שמקבלת על עצמה את האחריות למעשיה, ותולה את סיכון חיי בנה בהתנהגותה שלה – “ווי על בן השיכורה”. בעוצמה בלתי רגילה מתארת הדרשה את תשובתה קורעת הלב של שרה, הקולטת את טעותה ונוהגת כרבי אלעזר בן דורדיא ש”הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצאה נשמתו” (סנהדרין י”ז ע”א)..(ע”כ)
ומתוך
https://www.shoresh.org.il/
spages/articles/article1374.htm
….
חלקה של שרה אמנו בכל הקשור ל”תהליך הבנייה והייסוד של בית אברהם אבינו” עם כל המשתמע והמתבקש, כמו גם, ל”תהליך הבנייה והייסוד של עם ישראל לדורותיו”. תהליך שהחל בהסכמתה של שרה לצאת מאור כשדים דרך העיר חרן ו”ללכת ארצה כנען” יחד עם אברהם, לצאת ולעשות את “מסע חייה”. מסע לא קל ופשוט. מסע קשה ורצוף תלאות רבות עקב הליכה פיזית קשה ביותר של למעלה מ-1600 ק”מ. שרה עמדה במשימה בצורה מעוררת השתאות וכבוד. זאת ועוד. אברהם נעזר בשרה לכל אורך “המסע ההיסטורי”, כמו גם, לפני ואחרי ההליכה, בהפצת האמונה המונותיאיסטית, כלומר: אמונה צרופה באלוהים אחד ויחיד בלבד, “אלוהי השמיים והארץ”. הם ורק הם הצליחו “להפוך את הקערה על פיה” ולעשות “מהפך היסטורי” (ולא: באופן היסטרי) בעולם העתיק שדגל בהשקפת עולם פוליתיאיסטית, כלומר: אמונה באלילים רבים, וממילא, בחיים של אטמוספירה והוויה אלילית ופגאניות וכו’. ….
מקריאת פסוקי המקרא (בלבד) דמותה האדירה של שרה נפגמת ומועבת (קמעה) וזאת בגין ממספר סיטואציות “לא מחמיאות” (בלשון המעטה) ואשר שרה קשורה ישירות אליהן. כגון: עינוייה של הגר, שפחתה המצרית, לאחר ששרה היא שיזמה את מסירתה לאברהם כדי ש”אולי איבנה ממנה” [פרק ט”ז]. או: צחוקה (המלגלג) של שרה בעת שבאו המלאכים לבשר לאברהם ושרה על הולדת בנם לאחר שכבר “חדל להיות לשרה אורח כנשים” בגלל גילה המתקדם [בתחילת הפרשה, בפרק י”ח]. או: גירושו של ישמעאל, בנו של אברהם לאחר “ויכוח נוקב” ביניהם. בקובעה: “גרש! האמה הזאת ואת בנה…”.
ונשאלת השאלה: למה ומדוע, אם כן, זכתה שרה בתואר הנכסף של “אם האומה היהודית” לצידו של אברהם, או, כפי שהיטיב לבטא זאת ישעיה הנביא בהציעו לעם ישראל את המשפט הנצחי הבא: “הביטו אל אברהם – אביכם, ו(גם) אל שרה – תחוללכם”?! במה הייתה מיוחדותה של שרה בו בזמן שאנו קוראים על מספר “התנהגויות מביכות” שקורות לה “באמצע הדרך”?! (ע,F)
ואם הזכרתי בפעמים קודמות (או לא) מומלץ לקרא את המאמר
http://yeda.eip.co.il/?key=
52737&ftag=%D7%A9%D7%A8%D7%94+%D7%90%D7%9E%D7%A0%D7%95
ועל יופיה של שרה, מתוך
https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/sarah/Kadari.doc
יופיה המיוחד של שרה נזכר בכמה מקורות תלמודיים. בבבלי מגילה טו ע”א מובא: “תנו רבנן: ארבע נשים יפיפיות היו בעולם: שרה רחב ואביגיל ואסתר”.
ההתייחסות ליופי על פי ברייתא זו היא כאל עניין אבסולוטי. אפשר לקבוע באמצעות אמות מידה מוחלטות מי היו ארבע הנשים היפות ביותר, אף על פי שהן חיו בתקופות היסטוריות שונות ובאזורים גאוגרפיים שונים. לפי קנה מידה אבסולוטי זה, שרה היא אחת מארבע הנשים היפות בעולם.
במקום אחר משווים החכמים בין יופיה של שרה ליופיה של אבישג השונמית הנזכרת בהפטרה של פרשתנו. כך מובא בבבלי סנהדרין (לט ע”ב):
“וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד” (מל”א א:ד) אמר רבי חנינא בר פפא: עדיין לא הגיעה לחצי יופי של שרה, דכתיב “עד מאד” – ולא מאד בכלל”.
אבישג השונמית הייתה הנערה היפה ביותר בכל גבול ישראל בימיו של דוד הזקן. למרות זאת לא הגיעה למחצית יופיה של שרה, ור’ חנינא לומד זאת על ידי השוואת הפסוקים המתארים את יופיין של שתי הנשים. על שרה נאמר: “וַיִּרְאוּ הַמִּצְרִים אֶת הָאִשָּׁה כִּי יָפָה הִוא מְאֹד” (בר’ יב:יד), דהיינו, שרה הייתה התגלמות היופי במלואו,2 ואילו על אבישג נאמר: “וְהַנַּעֲרָה יָפָה עַד מְאֹד”. המילה “עד” מצמצמת את יופיה ומלמדת שלא הגיעה ליופיה של שרה.
מקור אחר העוסק ביופיה של שרה מובא בבבלי בבא בתרא (נח ע”א):
הכל בפני שרה כקוף בפני אדם. שרה בפני חוה כקוף בפני אדם. חוה בפני אדם כקוף בפני אדם. אדם בפני שכינה כקוף בפני אדם.
מההקשר בבבלי עולה כי העיסוק כאן הוא במראה החיצוני. התלמוד מבחין בין יופיה של שרה לבין המראה החיצוני של כל יתר בני האדם. ההבדל כל כך בולט ומובחן כמו ההבדל שבין קוף לבין בן-אדם. לפי רשימה זו הייתה חוה יפה משרה, ואדם הראשון אף יפה יותר משתיהן…..
תיאור מפורט של יופיה של שרה מצוי במגילה החיצונית לבראשית. חיבור ייחודי זה נמצא בין המגילות שנתגלו במערות מדבר יהודה.3 המגילה החיצונית לבראשית נמצאה במערה הראשונה, אולם בשל מצבה הירוד עברו מספר שנים עד שניתן היה לפתוח אותה ולעיין באוצרות החבויים בה. המגילה כתובה בארמית והיא מספרת את סיפורם של חנוך, נח, ואברהם, ומתוארכת למאה השנייה לפני הספירה.4 הקטע שלפנינו, העוסק בסיפור ירידת אברהם ושרה למצרים, מביא את דברי ההלל של שלושת השרים המצריים המתארים את שרה באזני פרעה:
…ויפה לה מראה פניה. ומה…[דק] שער ראשה; מה נאוות הן לה עיניה. ומה נחמד הוא אפה וכל זיו פניה… מה נאוה לה חזה ומה יפה לה כל לבנתה. זרועותיה מה יפות וידיה מה כלילות… כל מראה ידיה. מה נאוות כפיה ומה ארוכות ודקות כל אצבעות ידיה. רגליה מה יפות ומה שלימות לה שוקיה. וכל בתולות וכלות הנכנסות לחופה לא שפרו ממנה. ועל כל נשים ייף יופיה ועליון יופיה למעלה מכולן; ועם כל יופיה זה חכמה רבה עמה. ודל ידיה [מעשה ידיה] נאה…..(ע”כ)נושאים ופסוקים לעיון נוסף
1.
וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ:
מתוך
https://www.facebook.com/
groups/352850698102983/permalink/1493830630671645/
הספד לשרה
המומים וכואבים את מותך הפתאומי, ששמענו עליו זה עתה, בפעם המי-יודע-כמה, אנו רוצים להצטרף אל אברהם לשלב ההספדים. בכל פעם זה שוב כואב. אחת לשנה את מתה לנו, שרה.
אחת לשנה אנו סופדים לך ובוכים את מותך בטרם עת. אמנם בת 127, אך עדיין בטרם עת. אחת לשנה אנו יודעים שלא במקרה מתת, את היקר מכל לקחו לך, אחת לשנה אנו מתמקחים על מחיר הקבר שלך, נאחזים במה שעוד אפשר. אחת לשנה אנו יודעים – אשמים אנחנו, אשמים.
קשים ומרים היו ימי חייך.
בספר “דרשוני”, כותבת נעמה אלדר שגם את, כמו אברהם, נתנסית בעשרה נסיונות ובכולם עמדת:
שהיית עקרה, ושנלקחת ממולדתך ומבית אביך לארץ לא נודעת;
שנדרשת לשקר בעבור אברם בבואך למצרים ונלקחת לבית פרעה ונעשה לך מה שנעשה – כן, you too;
שהרתה שפחתך המצרית לאישך;
והיא הקלה בך;
ואברהם שאמר לך ‘עֲשִׂי-לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ’ (בראשית טז, ו);
ששמעת מפתח האוהל את בשורת לידתו של יצחק; פנים אל פנים לא שמעת.
שהמתנת שנים רבות לאברם אישך שישוב ממסעותיו וממלחמותיו;
שנדרשת לשקר בעבור אברהם בבואך לגרר ונלקחת לבית אבימלך ושוב נעשה לך מה שנעשה;
ולבסוף, שנלקח בנך ממך לעקדה.
את יודעת, שרה, עד היום אנו קוראים לך אמא, אילו ידעת זאת אז – האם היית מתנחמת?
צירי לידה הם כואבים, אני יודעת, אבל שרה – איך זה היה ללדת בפעם אחת את כל האומה כולה?
חייך היו צירי הלידה של ישראל, הריון של תשעים שנה ולידה של שלושים ושבע שנים נוספות, לידה ארוכה, כואבת ומייסרת, בלי משככי כאבים ובלי אפידורל. את אמנו ואנו בנייך ובנותייך.
במותך ציווית לנו את אהבת החיים. (ע”כ)
2.
וְיִתֶּן-לִ֗י אֶת-מְעָרַ֤ת הַמַּכְפֵּלָה֙ אֲשֶׁר-ל֔וֹ אֲשֶׁ֖ר בִּקְצֵ֣ה שָׂדֵ֑הוּ בְּכֶ֨סֶף מָלֵ֜א יִתְּנֶ֥נָּה לִּ֛י בְּתֽוֹכְכֶ֖ם לַֽאֲחֻזַּת-קָֽבֶר
…
שואלים, האם בזמנו של אברהם היו הגבלות על קבורת “יהודים” בסמוך ללא יהודים
מתוך https://www.hofesh.org.
il/freeclass/parashat_
hashavua/06/03_chayei_sara/1.html
…משום שבבסיסה של האמונה היהודית הקבורה קשורה קשר הדוק לחסד, ומניעתה מלווה בעונש חמור. יחזקאל קויפמן, במחקרו המקיף “תולדות האמונה הישראלית” כותב (3): הקבורה היא חסד, שאדם עושה עם המת. עונש איום הוא למנוע את הקבורה מן המת: ‘אם נא מצאתי חן בעיניך… ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים… ושכבתי עם אבותי ונשאתני ממצרים וקברתני בקברתם'(יעקב ליוסף, בראשית מז30); ‘ברוכים אתם ליהוה אשר עשיתם החסד הזה עם אדוניכם שאול ותקברו אותו'(דוד לאנשי יבש גלעד, שמואל ב, ב5), ועוד.
כל מנהגי קבורה ואבל וטיפול במתים ממשיך קויפמן, היו מחוץ לתחומה של הכהונה והיו עניין לדת העממית. אבל השאלה היא, באיזה מובן יש לראות מנהגים אלה כמנהגים דתיים ממש. מנהגים דתיים הם מנהגים, שמתבטא בהם יחס אל האלוהי או אל הדמוני. המתבטא בנימוסי-המתים הישראליים יחס כזה? קויפמן סובר שלא..ועוד כותב קויפמן: בשום מקום במקרא אין רמז לדבר, שהעם יחס למתים או לאבות איזה תפקיד של פעולה אלוהית (של מתן גשמים, הפראת האדמה וכו’). לא נרמזו ביקורים פולחניים בקברי האבות וגיבורי האומה – במערת המכפלה, בקבר רחל, יוסף, יהושע וכו’ (5). מה שקורה במציאות ימינו הוא ההיפך הגמור מכך, כאשר קברים נוכריים נהפכים בידי גורמים דתיים “קברים קדושים”, תוך ניצול תועלתני וכלכלי והטעייה מובהקת של פתאים. מעולם לא עלתה בישראל שאלת תשלום עבור קבורתו של מי שאינו יהודי בתחום בית קברות יהודי כ”פיצוי” קביל למימסד הדתי, שלצערנו הוא האחראי הרשמי היחיד במדינת ישראל. מה שאברהם קנה בכסף, תושב או אזרח שאינו יהודי או ספק יהודי, או יהודי למחצה, גם בכסף טוב לא יוכל לקנות. היה זה אברהם שהציע תשלום לעפרון בן צוחר החתי עבור קבורתה של אשתו שרה. הסיפור המקראי איננו משתף אותנו בסיבה לבקשתו. תהיה הסיבה אשר תהיה, עובדה היא שאברהם – “אבי האומה” – קבר את שרה (ומאוחר יותר נקבר אף הוא שם) בתוך בית קברות בשטח שאינו יהודי אלא כנעני- חתי, וגם אם בקנייה חוקית זו הפך את מערת המכפלה לשטח עברי, עדיין נותרה שכנות הדוקה בין אחוזת הקבר שלו לשטח הנוכרי, הכנעני-חתי.
הפרשנים הקדומים כמו גם המאוחרים דשו בפרשה זו בהיבט אמוני מובהק. ישעיהו ליבוביץ (6) מדגיש את התארכות הסיפור בדבר המקח ומימכר של רכישת מערת המכפלה, סיפור ששימש נושא חביב מאד על הדרשנים, ודברים רבים נאמרו על מה שניתן לכלול כרמזים בפרשה זו. (ע”כ)
3.
וַתִּשָּׂ֤א רִבְקָה֙ אֶת-עֵינֶ֔יהָ וַתֵּ֖רֶא אֶת-יִצְחָ֑ק וַתִּפֹּ֖ל מֵעַ֥ל הַגָּמָֽל: {סה} וַתֹּ֣אמֶר אֶל-הָעֶ֗בֶד מִֽי-הָאִ֤ישׁ הַלָּזֶה֙ הַֽהֹלֵ֤ךְ בַּשָּׂדֶה֙ לִקְרָאתֵ֔נוּ וַיֹּ֥אמֶר הָעֶ֖בֶד הוּא אֲדֹנִ֑י וַתִּקַּ֥ח הַצָּעִ֖יף וַתִּתְכָּֽס: {סו} וַיְסַפֵּ֥ר הָעֶ֖בֶד לְיִצְחָ֑ק אֵ֥ת כָּל-הַדְּבָרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה: {סז} וַיְבִאֶ֣הָ יִצְחָ֗ק הָאֹ֨הֱלָה֙ שָׂרָ֣ה אִמּ֔וֹ וַיִּקַּ֧ח אֶת-רִבְקָ֛ה וַתְּהִי-ל֥וֹ לְאִשָּׁ֖ה וַיֶּֽאֱהָבֶ֑הָ וַיִּנָּחֵ֥ם יִצְחָ֖ק אַֽחֲרֵ֥י אִמּֽוֹ:
הייתה קבורת שרה האמא, היה חיפוש ומציאת אישה ליצחק, עברו 3 שנים, אברהם שולח את העבד להביא ליצחק אישה, העבד חוזר מחרן עם רבקה, והיא הולכת ישר ליצחק. והיכן היה אברהם? הוא לא בר לראות את “הסחורה”?
(תמיהתני 4)
אולי אברהם היה טרוד בענייניו – ככתוב —
וַיֹּ֧סֶף אַבְרָהָ֛ם וַיִּקַּ֥ח אִשָּׁ֖ה וּשְׁמָ֥הּ קְטוּרָֽה: {ב} וַתֵּ֣לֶד ל֗וֹ אֶת….
אברהם צריך לעשות משהו כדי לקיים הבטחת ה’ —
וְשַׂמְתִּ֥י אֶת-זַרְעֲךָ֖ כַּֽעֲפַ֣ר הָאָ֑רֶץ
וגם — וְהָיָ֤ה שִׁמְךָ֙ אַבְרָהָ֔ם כִּ֛י אַב-הֲמ֥וֹן גּוֹיִ֖ם נְתַתִּֽיךָ: {ו} וְהִפְרֵתִ֤י אֹֽתְךָ֙ בִּמְאֹ֣ד מְאֹ֔ד וּנְתַתִּ֖יךָ לְגוֹיִ֑ם וּמְלָכִ֖ים מִמְּךָ֥ יֵצֵֽאוּ:
(האם הכוונה הייתה ל-זִמְרָן֙ וְאֶת-יָקְשָׁ֔ן וְאֶת-מְדָ֖ן וְאֶת-מִדְיָ֑ן וְאֶת-יִשְׁבָּ֖ק וְאֶת-שֽׁוּחַ: {ג} וְיָקְשָׁ֣ן יָלַ֔ד אֶת-שְׁבָ֖א וְאֶת-דְּדָ֑ן וּבְנֵ֣י דְדָ֗ן הָי֛וּ אַשּׁוּרִ֥ם וּלְטוּשִׁ֖ם וּלְאֻמִּֽים: {ד} וּבְנֵ֣י מִדְיָ֗ן עֵיפָ֤ה וָעֵ֨פֶר֙ וַֽחֲנֹ֔ךְ וַֽאֲבִידָ֖ע וְאֶלְדָּעָ֑ה כָּל-אֵ֖לֶּה בְּנֵ֥י קְטוּרָֽה:ו????)
(תמיהתני 5)הארכתי יותא מידי בהתחלה, שרה אמנו, סבלה רבות בחייה, ואולי במותה ציוותה לנו את החיים
והעיקר שנהיה בריאים ושירבו שמחות בישראל
שבת שלום
שבוע טוב
להת
.