From:
Date: Sun, Nov 11, 2018 at 3:48 AM
Subject: ואלה תולדות… ויהי רעב…ויהי כי זקן
To:
עיונים קודמים
פרשת תולדות – תשע”ד
http://toratami.com/?p=65
פרשת תולדות – תשע”ה
(על – בחירת יעקב, הרפתקאות יצחק, יצחק בגרר, 100 שערים, ברכת יצחק לעשיו)
פרשת תולדות – תשע”ו
(על – ויעתר יצחק לנוכח, ויבז עשיו, וישקף אבימלך…., אנטישמיות בגרר, ויהי עשי בן 40 שנה ויקח אישה)
פרשת תולדות – תשע”ז
http://toratami.com/?p=681
(על: העדפת בן אחד על אחיו, ויעתר, ותלך לדרש… ויתרוצצו הבנים, וילך יצחק – אבימלך ורבקה, ותאמר רבקה קצתי בחיי מפני בנות חת)
פרשת תולדות – תשע”ח
http://toratami.com/?p=867
(על: אברהם והאושר, אלה תולדות… וישלח יצחק את יעקב, מכרה כיום את בכורתך, שכן בארץ… גור בארץ, עתה הרחיב ה’ לנו… ויעל משם באר שבע, וירא ה’, ויגדל האיש…)…,
פסוקים מההפטרה
מִ֤י גַם־בָּכֶם֙ וְיִסְגֹּ֣ר דְּלָתַ֔יִם וְלֹֽא־תָאִ֥ירוּ מִזְבְּחִ֖י חִנָּ֑ם אֵֽין־לִ֨י חֵ֜פֶץ בָּכֶ֗ם אָמַר֙ יְהוָ֣ה צְבָא֔וֹת וּמִנְחָ֖ה לֹֽא־אֶרְצֶ֥ה מִיֶּדְכֶֽם׃
כִּ֣י מִמִּזְרַח־שֶׁ֜מֶשׁ וְעַד־מְבוֹא֗וֹ גָּד֤וֹל שְׁמִי֙ בַּגּוֹיִ֔ם וּבְכָל־מָק֗וֹם מֻקְטָ֥ר מֻגָּ֛שׁ לִשְׁמִ֖י וּמִנְחָ֣ה טְהוֹרָ֑ה כִּֽי־גָד֤וֹל שְׁמִי֙ בַּגּוֹיִ֔ם אָמַ֖ר יְהוָ֥ה צְבָאֽוֹת׃
חידון השבוע
1. כמה פעמים ה’ נראה ליצחק ודיבר איתו?
2. מי אמר למי “ברוך ה’?
3. מה קרה לחלקות האדמה שיצחק עיבד כחקלאי?. (יצירה דמיונית)
הקדמה כללית
הדור הראשון – דור המייסדים של האומה העברית/ישראלית/יהודית – הלך לעולמו. אברם/אברהם ואשתו שרי/שרה נפטרו. אברהם בגיל 137 קבר את אשתו שרה שהייתה בגיל 127, והמשיך לחיות (בזוגיות חדשה) עוד 38 שנים. פרטים על לו”ז אירועי האבות, מתוך
https://he.wikisource.org/
wiki/%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%
D7%A8:%D7%AA%D7%90%D7%A8%D7%
99%D7%9B%D7%99%D7%9D_%D7%9E%
D7%A0%D7%95%D7%97_%D7%A2%D7%
93_%D7%90%D7%91%D7%A8%D7%94%D7%9D
לאחר שחישבנו מתי נולד אברם – 1948 לאדם – ניתן לחשב את התאריכים שבהם קרו האירועים החשובים בחייו:
(יב, ד): “ואברם בן- חמשׁ שׁנים ושׁבעים שׁנה בצאתו מחרן” – כלומר בשנת 2023….
(טז, טז): “ואברם בן- שׁמנים שׁנה ושׁשׁ שׁנים בלדת-הגר את-ישׁמעאל לאברם” – ישמעאל נולד בשנת 2034.
(יז, א): “ויהי אברם בן-תשׁעים שׁנה ותשׁע שׁנים וירא ה’ אל-אברם… וברכתי אתה וגם נתתי ממנה לך בן וברכתיה והיתה לגוים מלכי עמים ממנה יהיו… ואברהם בן-תשׁעים ותשׁע שׁנה בהמלו בשׂר ערלתו. וישׁמעאל בנו בן-שׁלשׁ עשׂרה שׁנה בהמלו את בשׂר ערלתו” – כלומר בשנת 2047.
באותו פרק (טו-יז): “ויאמר אלהים אל-אברהם שׂרי אשׁתך לא-תקרא את-שׁמה שׂרי כי שׂרה שׁמה. וברכתי אתה וגם נתתי ממנה לך בן וברכתיה והיתה לגוים מלכי עמים ממנה יהיו. ויפל אברהם על-פניו ויצחק ויאמר בלבו הלבן מאה-שׁנה יולד ?! ואם-שׂרה הבת-תשׁעים שׁנה תלד?!” – ה’ הבטיח לאברהם שיוליד בגיל 100, כלומר בשנת 2048; ושרה תהיה אז בת 90. מכאן ששרה נולדה בשנת 1958.
(כא ה): “ואברהם בן-מאת שׁנה בהולד לו את יצחק בנו” – יצחק נולד בשנת 2048….
(כג, א): “ויהיו חיי שׂרה מאה שׁנה ועשׂרים שׁנה ושׁבע שׁנים שׁני חיי שׂרה” – חישבנו קודם ששרה נולדה בשנת 1958, והיא חיה 127 שנים; מכאן שהיא נפטרה בשנת 2085 (אברהם היה אז בן 137, ויצחק היה אז בן 37).
בפרק כד מסופר על נישואי יצחק ורבקה – הם היו אחרי שנת 2085 (בהמשך נראה מתי בדיוק).
(כה, ז)): “ואלה ימי שׁני-חיי אברהם אשׁר-חי מאת שׁנה ושׁבעים שׁנה וחמשׁ שׁנים …” – אברהם נפטר בשנת 2123. תאריך זה מאוחר יותר מהתאריכים שנזכרו בהמשך הספר, אך כפי שהסברנו (במאמר “אין מוקדם ומאוחר בתורה”), הפרשות בתורה מסודרות לפי סדר כרונולוגי של הנושאים שלהן – פרשת חיי אברהם קודמת מבחינת הזמן לפרשת חיי יצחק, למרות שיש ביניהן חפיפה מסוימת. התורה משלימה את פרשת חיי אברהם לפני שהיא מתחילה את פרשת חיי יצחק.
(כה, יז): ישמעאל נפטר בגיל 137, כלומר בשנת 2171. (ע”כ)
(כבר כתבתי על אברהם לפני שנה, בכיוון של “האם אברהם היה מאושר בחייו?”. הזוג “היהודי” הראשון, לפי ההיסטוריה התנ”כית – אברהם ושרה הוא זוג מעניין, אז אמשיך עוד קצת לעיין בחייו ובאופיו)
במבט “אוביקטיבי” אברהם הוא אכן “אב המון גויים” (כפי שהובטח לו) מספר פעמים) שהחשובים שבהם (לנו) וששרדו עד לימינו הם העם הישמעאלי/ערבי/מוסלמי והעם העברי/ישראל/יהודי.
בתור מייסד אומה, תרומתו העיקרית של אברהם – הן לאומה היהודית והן לאומה האיסלמית – הייתה ועדיין הינה – היא ברית המילה שנערכת (בדרך כלל כאירוע שמחה, שהבן זכר היודי הנולד נימול בגיל של 8 ימים, והבן הנולד האיסלמי בגיל יותר מבוגר)
האם אברהם היה זה שהמציא את “ניתוח” אבר המין הזכרי או שמע קול שמצווה עליו לעשות את זה? ת. לא חשוב – מה שחשוב הוא שזה עדיין נעשה מזה כ – אלפי שנים. ומה שמעניין – מתוך
https://he.wikipedia.org/wiki/
%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%94_(%D7%A0%D7%99%D7%AA%D7%95%D7%97)
… המילה החלה להתבצע בתרבויות שונות באפריקה ובאסיה לפני האלף השלישי לפנה”ס, וישנן הערכות שמדברות על ביצועה כבר באלף החמישה עשר לפני הספירה[דרוש מקור]. התיעוד ההיסטורי הראשון למילה נמצא במצרים, באיור שמציג מילת גבר מבוגר, שמתוארך ל-2400 – 2300 לפנה”ס. הרודוטוס, ההיסטוריון היווני בן המאה החמישית לפנה”ס, הזכיר את המילה בספרו על דברי ימי הקולחים:
“הקולכים והמצרים והכושים המה היחידים המלים מימים קדמונים את ערותם. הפיניקים והסורים היושבים בפלשתינה, כפי שהם מודים, למדו מהמצרים, והסורים היושבים על יד הנהר תרמודון ופרתניוס והמקרונים שכניהם אומרים, כי זה כבר למדו זאת מהקולכים. הם לבדם מכל בני-אדם מלים את בשרם, וכנראה מחקים הם בזה את המצרים. אשר למצרים ולכושים, אינני יכול לאמר מי למד ממי, כי כפי הנראה המנהג הוא קדמון”[2].
הרודוטוס כותב שמטרת המילה הייתה ניקיון[דרוש מקור], אך בין החוקרים ישנם דעות שונות בעניין טעם מנהג המילה בעת העתיקה. (ע”כ. מומלץ)
תיעוד של מילת מבוגרים במצרים העתיקה, ימי השושלת השישית, 2350 – 2000 לפנה”ס
וגם
מילת יצחק על ידי אברהם, ספר תורה מאויר מרגנסבורג, שנת 1300 לערך
ואגב – מילת יצחק הייתה בשנת 2048 לבריאה או בשנת 1712 לפנ”הס,
מה יודעים – מפשוטו של מקרא על אברהם –
— שומע קולות רואה מראות ו/או חזיונות ופועל בהתאם
– נודד לכנען, בכנען, למצריים לגרר, עם צאן, בקר, עבדים וכו’
— לוחם עז (להציל את אחיינו)
— ערמומי ביחסו לאשתו היפה, פעמיים, ועם אבימלך בגרר, וקניית חלקת קבר
— אמביואלנטי (דו-ערכי) מתמקח על חיי אנשי סדום, רץ בשמחה לשחוט את בנו, מוליד ילד ומגרש אותו, סופד לשרה, ומתחתן פעם שלישית. מביא אישה לבנו אבל מתעלם ממנה.
הבסיס העלילתי התנ”כי – המלא תמיהות, דרש הסברים, ורבים ושונים אף ניתנו, בעיקר בכיוון המסורתי שקבע שאברהם ושרה היו צדיקים וטהורים (ואף קיימו את מצוות התורה – כולל בישול בן הבקר וחמאה) במרוצת הדורות – עלילות אברהם ושרה, ואבותינו ואמותינו וכו’ , ובכלל כל או לפחות רוב העלילות שמסופרות בתנ”ך, ובחומש בראשית בפרט היו חומר רקע לדמיון היוצר, ואין זה פלא שהתפתחו ונוספו סיפורים, אגדות, מדרשים (ופנטזיות) למכביר, על כל נושא וכל פרט, בספרים החיצוניים, בתלמוד ועוד.
לענייננו – מתוך סיכום על דמותו של אברהם ב –
http://lexicon.cet.ac.il/wf/
wfPrintTerm.aspx?id=659&bPrint=True
.אברהם במקרא הוא העברי הראשון ומייסד האומה – אך הוא אינו אבי האמונה באל אחד או הצדיק הראשון או הראשון שבא בברית עם ה’. ייחודו של אברהם הוא בייעודו הכפול: הייעוד הלאומי – הבטחת הארץ והזרע: “כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם” (יג 15), והייעוד הכלל-אנושי – “וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה” (יב 3). אברהם קיבל על עצמו שליחות מיוחדת – התוויית דרך חיים – “דֶּרֶךְ ה’ לַעֲשׂוֹת צְדָקָה וּמִשְׁפָּט” (יח 19), ואותה הנחיל לצאצאיו ולאומה כולה. ההתחלה החדשה של אברהם חייבה ניתוק מסביבתו וממשפחתו, והוא נדרש לעזוב את אור כשדים, ולהגיע “אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֶרְאֶךָּ” – היא ארץ כנען. לארץ הגיע אברהם עם אשתו שרה ואחיינו לוט, ואותה “כבש” ברגליו כאשר הלך מקום למקום – משכם ועד לנגב – הקים מזבחות וקרא בשם ה’ (יב 1 – 9). כאשר היה רעב בארץ, ירד אברהם למצרים יחד עם אשתו ואחיינו לוט,… ואז, “אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה”, התגלה ה’ לאברהם בברית בין הבתרים, חזר על הבטחת הזרע והארץ וגילה לאברהם את עתיד צאצאיו. מימוש הבטחת הזרע היה כרוך בהמתנה ארוכה, המדגימה פן מרכזי בדמותו של אברהם – ובמורשתו: “סבלנות אין קץ לנוכח התמהמהות הישועה המובטחת.” שרה, אשתו העקרה של אברהם, החליטה לתת לו לאישה את שפחתה המצרית הגר, וזו ילדה לאברהם את ישמעאל (בראשית טז)…..כשאברהם היה בן 100 (ושרה בת 90) – נולד הבן הנכסף, יצחק, ולידתו הביאה לגירושו של ישמעאל, למורת רוחו של אברהם (כא 9 – 21). ואז הגיע הרגע הקשה ביותר בחיי אברהם – ניסיון העקידה, שבו ניסה ה’ את אמונתו וציווה עליו להקריב את בנו יחידו, את יצחק (בראשית כב). ואברהם, מתוך “הכרה עמוקה בעליונות של דבר הָאֵל על כל ערך אנושי” עשה כפי שנצטווה – ועמד בניסיון: “כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי” (כב 12). בחייו האישיים ציית אברהם המאמין ללא עוררין לצו האל – אך בענייני ציבור לא נרתע מוויכוח אתו בשם המוסר והצדק האנושי, כפי שעולה מן הסנגוריה של אברהם על סדום ועמורה (בראשית יח)….(ע”כ)
(מה שלא מוזכר לעיל, זה “הסירסור” בשרה וקבלת המתנות, וחזרתו “להגר” בבאר שבע???. גם החיפזון לשחוט את הבן אינה מעידה על אינ טליגנציה גבוהה)
ומה אנחנו יודעים על שרה?
שרה שותקת עד גיל 77. ואז כאשר מתברר לה שמסיבה זו או אחרת אין לה ילדים, היא מחליטה לתת את שפחתה (כנראה בת 30 +-) לאברהם בן 87. ו היא מתחרטת ומתפרצת בכעס. היא לא אמרה מילה כאשר אברהם החליט שהיא אחותו (פעמיים). היא רק מדברת כאר שפחתה ההרה מתחצפת אליה וכאשר היא רוצה להגן על בנה מהבן של הגר. היא גם צוחקת בקרבה, כאשר שלושה אנשים אורחים שאפתה להם עוגות (ולא הגישה אותם לאורחים כיוון שהעוגות נטמאו בדם המחזור שלפתע קיבלה – לפי חז”ל) כנראה באו לראותה (אם לפרעה מותר למה לא להם). ואברהם אבינו בשפלותו הגובלת בלא-נורמליות הולך לשחוט את בנו בלי להתייעץ עם האמא שרה אימנו שברוב הזמן היא טיפוס פסיבי ורק לעיתים נדירות היא “יוצאת מהאוהל”.. אז אנסה לסכם את קוי האופי של שרה?
— צייתנות (עד לגבול הסבלנות, או גיל מסויים)
— עקרת בית (בעיקר אפייה, את המנגל עשה הנער עם אברהם)
— נטייה להתפרץ ולשלוט בבעלה.
(ושאילת השאילות, אם כבר ה’ פתח את רחמה, למה שרה לא ניסתה ללדת פעם נוספת? או שאברהם אשם????)
אז זהו זה. אברהם ושרה מתו, וסיימנו לקרא את עלילותיהם שפורטו ב – 14 פרקים. השבוע אנחנו עוברים ל”עלילות” יצחק ורבקה, שמתוארים ב 3 פרקים, ונמשיך לאחר מכן לקרא את עלילות יעקב ובניו ב 22 פרקים עד לסיום חומש בראשית.
קדימה ליצחק ורבקה
פסוקי השבוע
וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים
וַיֶּאֱהַב יִצְחָק
וַיַּעַשׂ לָהֶם מִשְׁתֶּה
וַיִּגַּשׁ וַיִּשַּׁק לוֹ
ערב שבת שלום
פתיחה
הפרשה מתחילה ב –
וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק: {כ} וַיְהִי יִצְחָקניתן להשוות את זה עם פתיחה דומה
לֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ נֹחַ אִישׁ צַדִּיק תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ: {י} וַיּוֹלֶד נֹחַ …..
וגם
אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הָיָה רֹעֶה….
אלה לעומת ואלה, וכבר דרשו חז”ל.למשל מתוך
https://www.uni-potsdam.de/db/wiki/js2/index.php/
“אלה פוסל את הראשונים ואלה מוסיף על הראשונים = כלומר: כשנאמר בתורה “אלה” הרי האמור מכאן ואילך איננו קשור לדברים שנאמרו קודם לכן, אבל אם נאמר “ואלה” הרי הדברים שלהלן מתייחסים למה שנאמר קודם לכן ומוסיפים על כך דבר-מה חדש…(ע”כ)
אולי, אבל מה שחז”ל לא מסבירים, שאצל נח, הפרשה מתחיה ב”אלה תולדות נח…” וחלק גדול מהפרשה עוסק בנח – הגיבור הראשי. אצל יעקב, עדיין יש סיפורים על יעקב שממשיך להיות גיבור ראשי? בפרשתנו, למרות שהפרשה מתחילה ב “ואלה תולדות אברהם” רק נמר “אברהם הוליד את יצחק..” וזהו אברהם “יוק”, אין שום איזכור לעובדה שאברהם עוד היה בחיים כאשר יעקב ועשיו נולדו.
שוב יש לנו פרשה עם עלילות מענינות. ויש לציין שעלילות הפרשה הן רציפות,הן כרונולוגית והן אחידה. מה הן כותרות הפרשה?
— הולדת עשו ויעקב
— עשו מוכר את בכורתו ליעקב
— יעקב מתחפש לעשו ומקבל ברכה מיצחק
— עשו מקים משפחה
ארבעת גיבורי הפרשה הם – יצחק, רבקה, יעקב עשיו (כתיב מלא) שהם משפחה אחת של אבא אמא ושני בנים.
ויש לנו בפרשה שתי מערכות שונות זו מזו. האחת משפחתית בה פועלים 4 בני המשפחה. והשנייה “חקלאית” האבא יצחק בהופעת יחיד בתפקיד הרועה, חופר הבאירות והזורע, וגם הערמומי והפוליטיקאי. ובנוסף (לא ברור לשם מה) הוכנס מערכון ביניים, תקרית מינית שלוקחים בה חלק, יצחק ורבקה, ואישיות שלישית, מלך גרר.
מערכה א, = חיי המשפחהתמונה א’, הזוג רבקה ויצחק רוצים ילד ומקבלים תאומים, הראשון עשו השני יעקב
תמונה ב’, יעקב חובב הבישול קונה את בכורת עשיו בלחם ונזיד עדשים
תמונה ג’, יעקב מתחפש לעשיו ומקבל (במרמה) את ברכת האבא, עשיו מתרגז ומאיים ברצח
תמונה ד’, ההורים שולחים את יעקב לחפש בת זוג
תמונה ה’ – עשיו מתחתן ומקים משפחה
מערכה ב’. – יצחק בעולם החוץ-משפחתי
מונה א’ – יצחק (חורש ו)זורע ומצליח
תמונה ב’ – יצחק רועה צאן ובקר
תמונה ג’, יצחק חופר בארות ורב עם שכניו הפלישתים
תמונה ד’ – פגישה עם מלך גרר ועוזרו וכריתת ברית
מערכון ביניים
תמונה א’, יצחק ורבקה (וילדיהם???) יורדים לגגור בגרר
תמונה ב’ – יצחק מצחק עם רבקה
תמונה ג’ – אבימלך מציץ
תמונה ד’ – אבימלך מתעמת עם יצחק
ובהקשר ל”מערכון” המיני מומלץ לעיין במאמרי רוחמה וייס
https://www.ynet.co.il/
articles/0,7340,L-5394206,00.html
וגם ב –
https://www.ynet.co.il/
articles/0,7340,L-5041010,00.html
אז
הפעילים המרכזיים במשפחה הם – רבקה ויעקב,
לעומת זאת יצחק עסוק בחקלאות במערכת פאסיבי. בהחלה יצחק עוד “עותר” לה’, אבל אחרי כן הוא פורש לאהלו וַיְהִי כִּי זָקֵן יִצְחָק וַתִּכְהֶיןָ עֵינָיו מֵרְאֹת-
יש לזכור כי יצחק חי עד גיל 180. הוא הוליד את יעקב ועשו בגיל 60. והנה באירוע זה הוא זקן. קשה להניח שהוא הזדקן בגיל 70 – 80 והמשיך כך לחיות. אז אחד האופציות היא לומר שהמספרים (במיוחד ביחס לגיל “הגיבור” בעלילה) הם סתם ואין להתחשב בהם.
פסוקים ונושאים לעיון נוסף
1. הִנֵּה אָנֹכִי הוֹלֵךְ לָמוּת וְלָמָּה זֶּה לִי בְּכֹרָה: {לג}…..וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּקָם וַיֵּלַךְ וַיִּבֶז עֵשָׂו
למה עשו הולך למות?
מתוך כלי יקר ב –
https://www.sefaria.org.il/
Kli_Yakar_on_Genesis.25.32.1?lang=he&with=all&lang2=he
הנה אנכי הולך למות. הסכים לדברי יעקב, כי נראין הדברים שבכוונה ולא במקרה יזד יעקב נזיד, כי ידע שיבוא עשו מן השדה והיה רצונו לקנות ממנו הבכורה, ולטעון עליו הרי אתה הולך בכל יום במקום גדודי חיות וחייך תלוין לך מנגד ולמה זה לך בכורה, כי בעיני אתה חשוב כמת בכל יום, ועל כן עשה תבשיל של עדשים שעושין להברות את האבל, ע״ד שפירש״י בפסוק (כז מב) מתנחם לך להרגך כבר שתה עליך כוס של תנחומין. כך עשה יעקב סעודת הבראה על עשו, לומר לו הרי אתה דומה בעיני כאלו אתה כבר מת ולמה זה לך בכורה, והודה עשו לדבריו ואמר הנה אנכי הולך למות, ואני קרוב יותר אל המיתה מן החיים א״כ למה זה לי בכורה. במלת זה לי, הוא כמראה באצבע על דבר ששייכה בו הבכורה גם ביום ההוא, וזהו העבודה שהיתה בבכורות.
(ע”כ)ויאכל וישת ויקם וילך ויבז. בחמשה תיבות אלו יש רמז לדברי רז״ל (ב״ב טז:) שאמרו חמשה עבירות עבר אותו רשע באותו יום כו’ ויאכל היינו גלוי עריות כמ״ש (שמות ב כ) קראן לו ויאכל לחם. כ״א הלחם אשר הוא אוכל (בראשית לט ו). וישת זהו שהיה שופך דמים כמ״ש (במדבר כג כד) ודם חללים ישתה. ויקם שכפר בעיקר כמ״ש (דברים לא טז) וקם העם וזנה אחרי אלהי נכר הארץ, ושייך בזה לשון ויקם כי ההולך בקומה זקופה כאלו דוחק רגלי השכינה (ברכות מג:). וילך שכפר בתחיה כמ״ש הנה אנכי הולך למות וגו’, וכן אמר איוב (ז ט) כלה ענן וילך כן איש יורד שאול לא יעלה. ויבז היינו שהיה שט את הבכורה וביזה עבודתו של מקום. וי״א ויקם וילך שהלך לכאן ולכאן, להורות שהוא בריא שלא יהיה מכירתו כמכירת שכיב מרע. (ע”כ)
ופירוש החזקוני מתוך אותו מקור ב –
https://www.sefaria.org.il/
Chizkuni%2C_Genesis.25.32.1?lang=he
הנה אנכי הולך למות ירושת ארץ ישראל תלויה בבכורה, והירושה אינה באה עד לאחר ארבע מאות שנה, כדכתיב וענו אותם ארבע מאות שנה. וכתיב ודור רביעי ישובו הנה, והואיל ואיני חי עד אותו הזמן היינו הנה אנכי הולך למות מה ריוח יש לי בה ומה אני מפסיד למכרה ולמה זה לי בכרה אם הייתי חי עד אותו זמן שאני בעצמי אירשנה לא הייתי מוכרה. (ע”כ)
ומתוך ניתוח מעמיק של המכירה ב –
https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/toldot/reg.html
“
אחד הסיפורים היותר תמוהים בפרשה הוא סיפור מכירת הבכורה בנזיד עדשים. סיפור זה מובא במקרא אחר שאנו למדים
על עיסוקיהם של שני האחים: “ויהי עשו איש ידע ציד איש שדה, ויעקב איש תם ישב אהלים”) תיאור מצב זה
אמור להעמיד את שני האחים באור שונה זה מזה. מי שיש לו אוכל הוא איש הציד המתפרנס מצידו, ואילו מי שיושב
אוהלים הוא, לכאורה, זה שאין בביתו כלום. שכן על פי רש”י בעקבות המדרש, הוא יושב באוהלה של תורה – באוהלם
של שם ועבר. על פי בראשית ד כ, יושב אוהלים הוא הרועה – “אבי כל יושב אהל ומקנה”. והנה כאן מי שמספק את האוכל
הוא דווקא יושב האוהלים, ואילו איש הציד מגיע עייף ורעב, ומוכן לאכול הכול גם את נזיד העדשים, במקום הבשר
שהוא אמור לאכול מצידו, ותמורת המאכל הפשוט הזה מוותר עשו על בכורתו באמרו: “הנה אנכי הולך למות ולמה זה לי בכרה)לי ה”)שם לב( .
הוויתור הזה של עשו על הבכורה מראה, שהמעמד המיוחד הזה לא נראה לו ביותר, ולכן היה מוכן לוותר עליו. מה
משמעותו של מעמד הבכורה? האם לדעת עשו היה בצעדו זה רווח או הפסד? האם התכוון יעקב להרוויח מהצעד הזה,
והאם קנה את בכורתו במחיר “מציאה” או במחיר השווה את “הסחורה”. (ע”כ. מומלץ)
ודיון מקיף על נושא מעמד הבכור, והמאבק על כך בפרשתנו ניתן ב-
https://www.hofesh.org.il/
freeclass/parashat_hashavua/07/03_toldot/1.html
(לא אצטט. מומלץ
2. וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַבְתִּי וְהָבִיאָה לִּי וְאֹכֵלָה בַּעֲבוּר תְּבָרֶכְךָ נַפְשִׁי בְּטֶרֶם אָמוּת:
מתוך
https://www.929.org.il/page/27/post/821
.”מה גרם לו ליצחק לבקש מטעמים מידי בנו, כאשר בא לתת לו את ברכתו?” שואל הרש”ר הירש (גרמניה, המאה ה-19).
מסביר רבינו בחיי (ספרד, המאה ה-13) את חשיבות האכילה בטרם שיישא האדם ברכתו: “אין כוונת יצחק בשאלת המטעמים בתענוג הגוף וחוש הטעם, אלא כדי שתהיה נפשו שמחה ומתענגת, כי בהתחזק כֹּחות הגוף יתעוררו כֹּחות הנפש, ומתוך שמחת הנפש תחול עליו רוח הקודש”. שמחה פנימית היא תנאי הכרחי לקבלת השראה. שמחת הנפש כרוכה ב’שמחת הגוף’ – כשזה מתחזק ומתענג, הנפש מתעצמת.
להבנת המלבי”ם (מזרח אירופה, המאה ה-19), יש ליצחק מטרה נוספת בבקשתו: “שמצד שיהיו המטעמים עשויים באופן שאהבתי אותם… שאתה תהיה המשפיע אותם ואני המקבל – יהיה התקשרות בינינו כדרך הנותן והמקבל, ואוכל לחזור להריק עליך הברכה שאהיה אני המשפיע ואתה המקבל”
בערוב ימיו שואף יצחק להעניק לבנו את תחושת ה’שוויון’ ביניהם, כאומר לו: ‘בהיותך ילד בעיקר קיבלת ופחות נתת, עכשיו – כשאתה אדם בוגר, בכוחך לתת לי, ודווקא במה שמייחד אותך!” הרש”ר הירש מחזק הבנה זו:
“יצחק רצה לברך את עשו ברוח ייעודו שלעתיד… יש להעלות את מלאכת הציד האכזרית ולעשותה כלי שרת למטרה אנושית נעלה. נפשו חשקה בציד, בדם המהביל, בהתגברות על כוח החיה. אך לא היה זה ממידותיו של עשו לצוד ציד עבור חולה שנחלש… “שָׂא נָא כֵלֶיךָ, וְצוּדָה לִּי צָיִד וַעֲשֵׂה לִי מַטְעַמִּים” – אתה עצמך, השתמש הפעם בכלי אומנותך, כדי לעשות חסד… כדי לסעוד את לבבו של זקן. תחוש גם אתה בסיפוק הבא לו לאדם בשעה שהוא מהנה את זולתו”.
על אף עיוורונו דווקא יצחק הוא שרואה את עומק נשמת בּנוֹ, נטיותיו וכישוריו הייחודיים, ומברכו להביאם לידי ביטוי מיטיב…(ע”כ)
ומתוך
http://www.hidush.co.il/hidush.asp?id=20709
.נשים לב לשלושה הבדלים בולטים בין בקשת יצחק מעשו, לסיפור רבקה ליעקב על בקשה זו (שורות א’-ב’ בטבלא שלעיל).
ההבדל האחד, רבקה משמיטה את המילים “כאשר אהבתי” אותם אמר יצחק לעשו, אלא אומרת שיצחק ביקש מעשיו רק “עשה לי מטעמים ואוכלה”, לא מטעמים “אשר אהבתי”. ודע, כי רבקה משמיטה זאת מתוך היכרות עם יעקב. אם יעקב ישמע שמדובר על עשיית מטעמים לאביו יצחק, כמו שהוא אוהב, יהיה לו קשה הרבה יותר להשתתף בעצירת המהלך, שהרי יעקב הצדיק התמים לא ירצה למנוע הטוב – מטעמים אהובים – מאביו יצחק.
רעיון זה מקבל חיזוק כאשר רבקה בסופו של דבר כן מזכירה את עניין אשר אהבתי, אבל בהמשך הדרך, כאשר מסבירה ליעקב מה התכנית שלה עצמה: התכנית היא שהיא ויעקב הם שיביאו ליצחק מטעמים אשר אהב. כלומר אם יעקב יסכים, יצחק יקבל לא סתם מטעמים כפי שסיפרה ליעקב על שעשו אמור להביא לאביו, אלא מטעמים אשר אהב. יעקב הצדיק התמים בוודאי יוכל יותר בקלות לשתף פעולה עם מהלך זה.
ההבדל השני, יצחק מבקש מעשיו להביא לו מטעמים בעבור תברכך נפשי בטרם אמות, ולא מזכיר שם ה’. רבקה, לעומת זאת, מספרת ליעקב שיצחק ביקש מעשו להביא מטעמים ואוכלה ואברככה לפני ה’, ומזכירה שם ה’. לזאת בוודאי יעקב יסכים: שהרי אסור שעשו יתברך לפני ה’. יעקב יודע שעשו הוא הרשע, ושיעקב זכאי בדין לברכות שהרי עשו מכר לו בכורתו. ולפיכך, אם מדובר כאן על ברכות לפני ה’, בוודאי יסכים יעקב הצדיק מיד למהלך של רבקה…..
ההבדל השלישי הוא שיצחק משתמש במילים הביאה לי רק בשלב 4, לאחר שהציד כבר קיים. רבקה מספרת על המילים הביאה לי כבר בשלב 2, עוד לפני שמוזכרת המילה ציד. עניין זה יכול להיות מוסבר בעזרת רש”י על הפסוק “וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו הַשָּׂדֶה, לָצוּד צַיִד לְהָבִיא” (בראשית כז’, ה’) אומר רש”י – מהו להביא – אם לא ימצא ציד יביא מן הגזל (רש”י שם). לפי זה, רבקה מדגישה כאן ליעקב, שישים לב, עשו הולך להביא עוד לפני שיצוד, כלומר עלול להביא מן הגזל. אין לך דבר משכנע מזה את יעקב הצדיק, שימהר להביא לאביו בעצמו גדיים שאינם מן הגזל, שחס וחלילה לא יקדימנו עשו ויאכיל את אביו מדבר עברה. (ע”כ)
3. קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת
ניתן פה להשוות בין שרה לרבקה.
האם לשרה היה באמת יותר חשוב שלאברהם יהיה ילד אבל לא ממנה ולכן נתנה לבעלה שפחה מצרית ואמרה לו “קדימה, נראה אותך…”(אולי). לעומת זאת רבקה, מקפידה יותר על “טהרת הגזע”.ופירוש המילה “קצתי”, מתוך
https://milog.co.il/%D7%A7%D7%A6%D7%AA%D7%99
קַצְתִּי – קָץ, גוף ראשון
1.נִגְעָל, נִבְחַל, סָלַד2.התעורר, קם משנתו
קְצָתִי – קְצָת, שלי
1.במידה מעטה, בכמות קטנה, מעט2.מְעַט, קְצָת, טִפָּה3.(וקצת) ועוד תוספת, וקצת
ומה עם תגובת רבקה? מתוך
http://ariel.seri-levi.com/?p=1343
בין סיפור מכירת הבכורה לסיפור גניבת הברכה מופיע התיאור הבא: “ויהי עשו בן ארבעים שנה, ויקח אישה את יהודית בת בארי החיתי ואת בשמת בת אילון החיתי, וַתִּהְיֶיןָ מורת רוח ליצחק ולרבקה” (כו, לד–לה). תיאור זה, השייך לחוט הסיפורי שהחוקרים מכנים “המקור הכוהני”, אינו מציג מאבק בין האחים ובין ההורים בשאלה מיהו הבכור האמיתי ומי יזכה בברכת אביו. במקום זה הוא מתאר בקצרה את נישואיו של עשו לנשים נוכריות, שהעציבו את הוריו.
הקוראים מצפים לדעת כיצד יגיבו ההורים המאוכזבים, אולם כאן שובץ המשך הסיפור מן המקור האחר, המתאר את התחזות יעקב לעשו ביוזמת רבקה כדי לרמות את יצחק. יש קשר מובהק בין רכישת הבכורה לגניבת הברכה, שעשו מביע במפורש בזעקתו: “את בכורתי לקח, והנה עתה לקח ברכתי” (כז, לו). הדיווח על נישואי עשו קוטע את הרצף העלילתי והתמטי שבין סיפורי הבכורה והברכה: אף שסיפור גניבת הברכה מתרחש לכאורה – לפי סדר הכתובים – אחרי תיאור הנישואים, יצחק ורבקה אינם משתפים בו פעולה, ואיש אינו מזכיר את נישואיו של עשו, המשתוקק לזכות בברכת אביו.
הציפיות העלילתיות שתיאור נישואי עשו יוצר בלב הקוראים, מתממשות רק בהמשך הפרשה – במה שהיה כנראה המשכו הישיר של הסיפור הכוהני המקורי: “ותאמר רבקה אל יצחק ‘קצתי בחיי מפני בנות חֵת! אם לוקח יעקב אישה מבנות חת כאלה, מבנות הארץ, למה לי חיים?!” (כז, מו). מומלץ לנסות ולקרוא ברצף אחד את הפסוק הזה (ואת הבאים אחריו) כהמשכו הישיר של תיאור הנישואים (כו, לד–לה), ללא סיפור גניבת הברכה ששולב באמצעו. כך אפשר לחוש ברציפות העלילתית והסגנונית שאפיינה, לפי המשוער, את הטקסט המקורי.
נמשיך בסיפור הנישואים: רבקה סבורה שבנוגע לעשו המצב אבוד, אולם את יעקב אפשר עוד להציל. לכן יצחק קורא ליעקב, מברך אותו ומצווה אותו: “לא תיקח אישה מבנות כנען. קום לך פדנה ארם, ביתה בתואל אבי אמך, וקח לך משם אישה מבנות לבן אחי אמך. וְאֵל שַׁדַּי יברך אותך ויפרך וירבך והיית לקהל עמים, ויתן לך את ברכת אברהם, לך ולזרעך איתך, לרשתך את ארץ מגוריך אשר נתן אלוהים לאברהם” (כח, א–ד).
קטע זה אינו הולם את ההקשר ששובץ בו ….(ע”כץ מומלץ)
ומתוך
https://musaf-shabbat.com/
2011/02/14/%D7%A7%D7%9C%D7%9C%
D7%AA-%D7%91%D7%A0%D7%95%D7%
AA-%D7%97%D7%AA-%D7%A2%D7%9E%
D7%99%D7%A6%D7%95%D7%A8-%D7%91%D7%A8%D7%A7/
.אפשר מכוח זו הראשונה, מימי הריונה, שבישרה ‘ולאום מלאום יאמץ ורב יעבד צעיר’, ואפשר מכוח השראה שקיבלה כאשר שמעה על כוונת יצחק לברך את עשו. היסוד השני, שבו נרחיב, הוא שהמניע לפעולתה של רבקה לא היה דאגתה ליעקב – אלא רצונה למנוע את הברכה מעשו. לא “מאהבת מרדכי” אלא “משנאת המן” (ברוח הגמרא במגילה טז).
ובעצם, יותר משרצתה רבקה להימנע מנתינת הברכה לעשו בנה, רצתה היא למנוע את הברכה מבנות חת, נשותיו, ובעיקר מבני עשו – ילידי בנות חת – ומצאצאיהם לטווח הקצר והארוך. ראיה ורמז לכך בסמיכות הכפולה: הכתוב מדגיש את אישיותן השלילית, את מוצאן ואת התנהגותן של בנות חת הן כפרולוג לפני סיפור הברכה והן כאפילוג בהקשר של יציאת יעקב לחרן.
הנה, הפרשה הסגורה המקדימה את ‘ויהי כי זקן יצחק ותכהינה עיניו מראות ויקרא את עשו בנו הגדול…’ אינה אלא שני הפסוקים הבאים:
וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי.
וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה.
ואילו הפרשה מסתיימת בדברי רבקה ליצחק:
קַצְתִּי בְחַיַּי מִפְּנֵי בְּנוֹת חֵת אִם לֹקֵחַ יַעֲקֹב אִשָּׁה מִבְּנוֹת חֵת כָּאֵלֶּה מִבְּנוֹת הָאָרֶץ לָמָּה לִּי חַיִּים
ונחתמת בלקח שלמד מכאן עשו עצמו:
וַיַּרְא עֵשָׂו כִּי רָעוֹת בְּנוֹת כְּנָעַן בְּעֵינֵי יִצְחָק אָבִיו. וַיֵּלֶךְ עֵשָׂו אֶל יִשְׁמָעֵאל וַיִּקַּח אֶת מָחֲלַת בַּת יִשְׁמָעֵאל בֶּן אַבְרָהָם אֲחוֹת נְבָיוֹת עַל נָשָׁיו לוֹ לְאִשָּׁה.
…..
ויש לרבקה סיבות טובות לחשוש: בכור צאצאי בנות חת הוא אליפז, אבי עמלק, אשר ייתכן מאוד שכבר היה בעולם בעת ברכת יצחק – לפי הפשט היה זה 37 שנה לאחר נישואי עשו – וכך רצתה רבקה למנוע את הברכה מעמלק, שעליו נאמר (שמות יז טז) “מִלְחָמָה לַה’ בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר”. ועמלק הוא אבי אבות אגג, שעליו נאמר (שמואל א טו לג): “…כַּאֲשֶׁר שִׁכְּלָה נָשִׁים חַרְבֶּךָ…”. ואגג הוא אבי אבות המן האגגי.
המאבק האלים בין שני הלאומים אשר נפרדו ממעי רבקה מתקיים לסירוגין לאורך כל ההיסטוריה המקראית. הוא מתחיל בפרשתנו, “הִנֵּה עֵשָׂו אָחִיךָ מִתְנַחֵם לְךָ לְהָרְגֶךָ”. הוא מסתיים בהיסטוריה המקראית בניסיון להשמדה מוחלטת של בני יעקב ביוזמת צאצאו של עשו – המן-האגגי (במגילה מודגש מוצאו חמש פעמים). בין שני אירועים אלה נמשך המאבק האלים – עמלק מזנב בישראל ברפידים; בימי השופטים אהוד, דבורה וגדעון; ובימי המלכים שאול, דוד, שלמה וחזקיהו.
השימוש המליצי שנעשה כאן בביטוי “שנאת המן” והמיוחס כאן לרבקה עלול להישמע קשה, אך יש להבינו לאור משמעות תוכנית ההשמדה של המן: בשונה מהמפגש הראשון של עמלק וישראל, שבו יש לישראל שש מאות אלף יוצאי צבא חמושים, הרי שבמפגש בשושן הייתה לתוכניתו של המן סיכויים רבים להתממש: יד השונאים תקיפה, וישראל הוא מיעוט קטן, תלותי, מפוזר ומפורד. מעולם לא עמד עם ישראל בסכנת השמדה כשמולו מוטיבציה כה חזקה ותוכנית כה מתוכננת ויעילה. ואולי את זאת רצתה רבקה למנוע – ברוח הקודש או באינטואיציה חדה באשר לעתיד האפל והקשה שיהיה ליעקב אם תתממש תוכנית יצחק לברך את עשו וצאצאיו.
על רקע זה יש לראות אולי כרמז שני קשרים לשוניים בין פרשתנו לבין סיפורה של מגילת אסתר. הראשון הוא המילה “ויבז”, המופיעה בתנ”ך רק פעמיים. בפרשתנו “וַיּבֶז עֵשָׂו אֶת הַבְּכֹרָה”, ובמגילה “וַיִּבֶז בְּעֵינָיו [של המן] לִשְׁלֹח יָד בְּמָרְדֳּכַי לְבַדּוֹ”. השני הוא הביטוי “זעקה גדולה ומרה” – שעליו עמד כבר המדרש: “זעקה אחת הזעיק יעקב לעשו, שנאמר ויצעק צעקה גדולה ומרה; ונפרע לו בשושן, שנאמר ויזעק זעקה גדולה ומרה, ללמדך שאין ותרנות לפני הקב”ה (לפי בראשית-רבה פרשה סז)….(ע”כ)
העיקר שבע”ה יקויים
וְיִתֶּן לְךָ אֶת בִּרְכַּת אַבְרָהָם לְךָ וּלְזַרְעֲךָ אִתָּךְ לְרִשְׁתְּךָ אֶת אֶרֶץ מְגֻרֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן אֱלֹהִים לְאַבְרָהָם
שבת שלום
שבוע טוב
להת