ויצא – תשע”ט





From: 
Date: Sun, Nov 18, 2018 at 2:52 AM
‪Subject: ויצא….ויקח….ויתן…..וישג‬
To: 

עיונים קודמים

פרשת ויצא – תשע”ד
http://toratami.com/?p=68

פרשת ויצא – תשע”ה
http://toratami.com/?p=274

(על- 3 האבות, וישא קולו ויבך, גנטיקה של גידול צאן, גניבת התרפים,

פרשת ויצא – תשע”ו
http://toratami.com/?p=479

(על, יעקב, חלומות, ויצא יעקב, והנה סולם, נשות יעקב, לידת הבנים, גניבות)

פרשת ויצא – תשע”ז
http://toratami.com/?p=683

(על: תאריכים וגילים, וישלח יצחק את יעקב, הרצף הסיפורי, שימוש מרובה בפעלים, ויצא…ויפגע… וירץ….., והיה ה’ לי לא-להים. אם יהיה א-להים עמדי ונתן לי… , וישק יעקב… ויאהב יעקב, על הנשיקה, יעקב ורחל)

פרשת ויצא – תשע”ח
http://toratami.com/?p=869

(על: כללי – פשט ודרש, ויפגע במקום, הנשיקה, כי שנואה לאה, ויגנוב יעקב…, שקר “לבן”) 

פסוקים מההפטרה

אֶהְיֶ֤ה כַטַּל֙ לְיִשְׂרָאֵ֔ל יִפְרַ֖ח כַּשּֽׁוֹשַׁנָּ֑ה וְיַ֥ךְ שָׁרָשָׁ֖יו כַּלְּבָנֽוֹן׃
 יֵֽלְכוּ֙ יֹֽנְקוֹתָ֔יו וִיהִ֥י כַזַּ֖יִת הוֹד֑וֹ וְרֵ֥יחַֽ ל֖וֹ כַּלְּבָנֽוֹן׃

חידון השבוע

1.מה הייתה הקרבה המשפחתית בין נשות יעקב לאמו רבקה?
2. באיזה גיל התחתן יעקב?

3. כמה פעמים מופיעה בפרשתנו המילה “ותהר? (מילדה ללא “ותהר”?
4. מי אמר למי “אם נא מצאתי….”?
5. כמה נשיקות נושקו בפרשה (ומי נישק את מי)?

הקדמה כללית

פרשתנו מתחילה בהופעה חלומית =

וַיַּֽחֲלֹ֗ם וְהִנֵּ֤ה סֻלָּם֙ מֻצָּ֣ב אַ֔רְצָה וְרֹאשׁ֖וֹ מַגִּ֣יעַ הַשָּׁמָ֑יְמָה וְהִנֵּה֙ מַלְאֲכֵ֣י אֱלֹהִ֔ים עֹלִ֥ים וְיֹֽרְדִ֖ים בּֽוֹ: וְהִנֵּ֨ה יְהֹוָ֜ה נִצָּ֣ב עָלָיו֘ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה אֱלֹהֵי֙ …  

האם יעקב שמע על איזו אלוהות, בילדותו? או שזו פעם ראשונה תקשורת עם הכח העליון? איזה ידע מוקדם היה לו שעורר בו את הרצון לקנות את הבכורה מעשיו אחיו הבכור? אולי זה סתם היה “משחק ילדותי? אם נסתכל על 3,000 + שנות היסטוריה, קשה לראות שהתוצאה הצדיקה את הקנייה. טוב, מה אפשר לקבל תמורת “לחם ונזיד עדשים” אם לא פעקאלע של צרות!!!


איזה חינוך לבניו, נתן או היה יכול לתת יצחק האב שסבל טראומה קשה בצעירותו?  האם אברהם הסבא נתן דוגמה חינוכית טובה לנכדיו, גאשר הוא התחתן פעם שלישית ונתן להם (כשהם – הנכדים היו בגיל  0 – 15 שנה) עוד שישה דודים וכו’? סתם הכתוב. (תמיהתני. למי בכלל היה חשוב לדעת שאברהם התחתן פעם שלישית????)


חזרה להתערבות “כח עליון” למשל לנכד יעקב (שלפי המסורת היה בגיל 60 +) שבורח/נשלח לקרובי משפחתו לחפש לעצמו שידוך. בדרך הוא נשכב לשנת לילה ו והנה    הוא חולם חלום (שהפך לקלאסיקה של אמני הציור והמוסיקה,והדו-שיח בין יעקב “התם” לבין ה’ הכל יכול גם הוא תמוה(.


ונשאל – אם יעקב שמע או התחנך על קיום כח עליון = א-להי סבו (ולפי המסורת יעקב למד הרבה שנים בבית המדרש של שם ועבר) ,לא היה צורך לה’ להציג את עצמו. אבל לפני שנתבונן ב”עץ” = התגלות ה’ בחלום בפרשה, מעניין לעיין ביער = הנושא, “מתי, איך ומי מתערב – ( נקרא לזה ) – “כח עליון” במה שמתרחש עלי כוכב “ארץ”


הופעה ראשונה של כח עליון” (כ”ע) , או בכלל הופעות ראשונות של התערבות כ”ע)  –  לא היו מלווים בהצגת הכח או הישות הזו, א-להים ברא, ה’ א-להים יצר. (האם אדם וחווה ידעו מי/מה זה ה’ או א-להים? ( האם ג’פטו אמר לפינוקיו, אנני יצרתי אותך???)  ה’ אמר לנח לבנות תיבה (ונח לא שאל “מי מדבר” ו ובנה וכו’), וה’ מדבר אל עצמו והורס את מגדל בבל. ואחרי זה ה’ אומר לאברם ללכת בלי לציין לאן (ואברהם לא שאל “מי מדבר” והלך) , עד (שכנראה לאברם נמאס ו) יום אחד אחרי שאברם נלחם בארבעת המלים וניצח, יש לנו הופעה ראשונה עם הצגת שם המופיע/המדבר – שבעצם אומר לו משהו כזה = “אתה זוכר ששמעת קול שאמר לך ללכת והלכת, (והנה ניצחת במלחמה “אל תירא”,  קצת מאוחר, המלחמה נגמרה, מילא, יותר טוב מאוחר מאשר בכלל לא. ונזכור שמאז האמירה “לך לך” ה’ דיבר עם או נראה אל אברם לפחות פעמיים ואברם שתק) והנה (בראשית טו’)  =

אַחַ֣ר | הַדְּבָרִ֣ים הָאֵ֗לֶּה הָיָ֤ה דְבַר-יְהֹוָה֙ אֶל-אַבְרָ֔ם בַּֽמַּֽחֲזֶ֖ה לֵאמֹ֑ר אַל-תִּירָ֣א אַבְרָ֗ם … וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֗ם אֲדֹנָ֤י יֱהוִֹה֙ מַה-תִּתֶּן-לִ֔י….(אין תשובה מה’) וַיֹּ֣אמֶר אַבְרָ֔ם הֵ֣ן לִ֔י לֹ֥א נָתַ֖תָּה זָ֑רַע …וַיֹּ֖אמֶר אֵלָ֑יו אֲנִ֣י יְהֹוָ֗ה אֲשֶׁ֤ר הֽוֹצֵאתִ֨יךָ֙ מֵא֣וּר כַּשְׂדִּ֔ים לָ֧תֶת לְךָ֛ אֶת-הָאָ֥רֶץ הַזֹּ֖את לְרִשְׁתָּֽהּ:
וַיֹּאמַ֑ר אֲדֹנָ֣י יֱהֹוִ֔ה בַּמָּ֥ה אֵדַ֖ע כִּ֥י אִֽירָשֶֽׁנָּה…..בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא כָּרַ֧ת יְהֹוָ֛ה אֶת-אַבְרָ֖ם בְּרִ֣ית ….:  

(אחרי שנאמר קודם לכן “וְהֶֽאֱמִ֖ן בַּֽיהֹוָ֑ה וַיַּחְשְׁבֶ֥הָ לּ֖וֹ צְדָקָֽה”, אברם מעז ודורש הוכחה

מה הייתה/היא/תהיה מטרת ספר התורה?

ספר התורה, קרוב לתוכנו המסורתי הנוכחי,קיים לפחות כ – 2,300 שנה (+כמה מאות אחורנית) או (- מאה,) התיארוך כרגע לא חשוב.. יש לנו את תרגום השבעים, יש לנו את המגילות הגנוזות, יש לנו את טובי החוקרים – מסורתיים וחילוניים ויש דעות שוות ומשונות. מה שברור לכולם הוא שיש לנו ספר קדוש שהפך מתחילתו לבסיס של היהדות, וברובו יש התגלות א-להית בצורה זו או אחרת, הן בחלום/מחזה הן במראה ממש, והן באמצעות סימבולית כלשהו. 

מתוך

https://mikranet.cet.ac.il/pages/item.asp?item=11465

התגלות אלהים (תאופניה)

“מקור המושג ביוונית: “תֵּיאוֹ” – פירושו אֵל, “פַאנְיָה” – פירושו הופעה, וביחד: התגלות אלוהים.

התגלות אלוהים לבני אדם מופיעה בדרכים שונות: בדמות האל עצמו; על ידי שליחיו – הם המלאכים; על ידי נביאים; בהתפרצות כוחות הטבע; על ידי נסים, אותות, ותופעות רגילות שמקבלות הסבר של התגלות. 
ההתגלות קשורה לחוויה שעובר האדם – לעיתים ביום ולעיתים בלילה, לעיתים בהקיץ ולעיתים בחלום, או בהכרה פנימית. 
בתקופות הקדומות של האמונה הדתית היה להתגלות ביטוי חיצוני – בהופעת האל עצמו או מלאכיו, אך בדרך כלל ההתגלות מופשטת יותר בשל התפיסה שלא יראה האדם את האלוהים וחי (שמות ל”ג 20). 
ישנו הבדל עקרוני בין משה, שה’ דיבר אתו “פנים אל פנים, כאשר ידבר איש אל רעהו” (שמות ל”ג 11), לבין שאר בני האדם, כולל הנביאים, אשר חזו את ה’ בדמיונם.
במעמד הר סיני נכח העם כולו. לפי שמות (כ”ד 11-10), נציגי העם ראו את ה’ במעמד הר סיני: “ויראו את אלוהי ישראל…. ויחזו את האלוהים, ויאכלו וישתו”. אך בתיאור המקביל שבספר דברים (ד’-ה’) העם אינו חוֹוֶה את ההתגלות באמצעות ראייה, אלא באמצעות שמיעה בלבד. העם לא ראה כל תמונה, אולם שמע קולות וראה מראות, כמו ברקים ורעמים (דברים ד’ 12, 15).
לעיתים הופיע אלוהים בדמות אדם (כמו שלושת המלאכים שנראו לאברהם כשלושה עוברי-אורח – בראשית י”ח). כאשר מופיע מלאך – הריהו בכל מקרה שליח אלוהים.
מושג המאוחר “גילוי שכינה” קשור לסיפורי התגלות שיש בהם יסוד קוסמי – הופעת כבוד ה’ בתופעות טבע. ביציאת מצרים ובמעמד הר סיני ראו בני ישראל את כבוד ה’ ואת אותותיו – בעמוד האש והענן, בים הנקרע לשניים, בטביעת המצרים, בקולות ובברקים שעל הר סיני. בכל אלה בא לידי ביטוי שלטונו המוחלט של אלוהים על כוחות הטבע.


הצורה העליונה של התגלות אלוהים במקרא – היא הנבואה. לנביאים היו התגלויות שבשמיעה, בהן שמעו את דבר ה’ ואותו מסרו אחר-כך לעם, אך גם בראייה: ה’ נגלה לנביא ישעיהו בחזון הכיסא שבהיכל (פרק ו’), ולנביא יחזקאל – בחזון המרכבה (פרק א’) ועוד.(ע”כ).

מומלץ למעוניינים/ות לעיין ב –

https://he.wikipedia.org/wiki/
%D7%94%D7%AA%D7%92%D7%9C%D7%95%D7%AA


(לא אצטט)

ומתוך גישה מתמטיקאית/מסורתית ב – 

https://www.biu.ac.il/
toramada/old/html/doc/differ1.doc
  



1. עצם התגלות ה’ בעולם טומן בתוכו סתירה פנימית. אין בכוונתי לדון כאן בבעית המעבר מהאינסוף לסופי, אלא במתח שבין התגלות מצד אחד ובחירה חופשית של האדם מצד שני. במילים אחרות, איך ניתן לשמור על הבחירה החופשית של האדם כאשר מולו הוא רואה וחש ללא ספק את התגלותו של הקדוש ברוך הוא?
       במאמר זה, ברצוני להביא דוגמאות אחדות מהתורה המתייחסות כולן למושגי האקראיות והמקריות ונדון בהכרחיות מושגים אלו. מתוך הדוגמאות ניתן אולי להבין כמה מדרכי ההתגלות הסמויה המאפשרות לאדם בפרט ולאנושות בכלל להמשיך את חייהם מבלי להתייחס במפורש לאותה התגלות או התערבות עליונה.

א.   סיפור עבד אברהם : “הקרה נא לפני היום…” (בראשית כד יב) ובהמשך “כי הקרה ה’ א-לקיך לפני” (בראשית כז כ). במעשה זה מופיע בפעם הראשונה בתורה הביטוי ששורשו הוא “קרה”. פירוש ביטוי זה הוא ארע או התרחש. עבד אברהם משתמש בסימן מיוחד שאמור לעזור לו למצוא את האשה המתאימה ליצחק. האם מעשה זה היה חיובי? חז”ל חלוקים בדבר. יש גבול דק בין ה”ניחוש” שהוא אסור מן התורה לבין ה”סימן” המבטא התגלות עליונה אבל מאד סמויה. בכל אופן, מדובר כאן במפגש בין ה’ לעבד אברהם שהוא “מקרי”. 
….. (ע”כ. מומלץ, למי שרוצה עוד ידע על מקריות ואקריות במקרא)


ותשובה מסורתית לשאילה “למה אין התגלות בימינו? ניתנת ב –
https://www.ynet.co.il/
articles/0,7340,L-4015853,00.html


(לא אצטט, ואשרי המאמין)

וניתוח הנושא “
התגלות או הזיה
 ניתן ב –

http://mysterium.co.il/
ArticleView/tabid/268/ArticleId/213/.aspx



גם בימינו אנו, ישנם מיליוני בני אדם המדווחים על חוויות של גילוי אלוקי. בערנות או בחלום, במצב בריא או על סף המוות, ביחידות או בפני קהל גדול – בני אדם מכל הזרמים והמעמדות, מכל העמים והדתות, גברים ונשים, דתיים וחילוניים, מספרים על חוויות אותן הם מתארים כמפגש עם האלוקי. עבור חלקם מדובר בחוויה חד פעמית, אחרים מעידים על תחושה מתמדת של נוכחות האל. פעמים  רבות חוויות כאלה שינו את חייהם של אנשים מן הקצה אל הקצה, ואף השפיעו על האנושות כולה ועל מהלך ההיסטוריה (מומלץ לקרוא את ספרו של דן מילמן, “התערבות אלוהית”, המתאר מקרים רבים כאלה).


כלל פשוט בתורת ההכרה קובע: אם אדם רואה משהו, ההסבר הטוב ביותר לאותה חוויה הוא, שאותו דבר אכן נמצא שם – אלא אם כן יש סיבה טובה לחשוב אחרת. פרופסור יהודה גלמן הקדיש את ספרו “Experience of God and the Rationality of Theistic Belief” להוכיח שהעדויות המרובות על מפגש עם האל, מהוות ראיה לכל דבר לכך שהאל אכן קיים, ושלפחות חלק מאותם אנשים אכן פגשו אותו. אם כל כך הרבה אנשים מעידים על משהו, איזו סיבה יש לנו לפקפק בדבריהם?


מה אומרים על כך האתיאיסטים? להם יש טיעון מוכן מראש לכל המקרים הללו, שהיו ושעוד יהיו: הזיה! אותם אנשים, שמעידים על מפגש עם האל, פשוט הוזים. הם אמנם מאמינים בכנות שהם חוו התגלות של ישות על טבעית, אבל למעשה כל האירוע התרחש במוחם בלבד, כמו חלום מוחשי. למוח האנושי יש יכולת מופלאה ליצור הזיות משכנעות, וזה מה שקרה לכל אותם אנשים שכביכול פגשו את האל. (ע”כ)

וניתוח ההתגלות מכיוון נגדי ניתן ב –

https://www.hofesh.org.il/articles/god/goodbadr.html

(לא אצטט)

(ולי נראה, שהתגלות כ”ע אף פעם לא פסקה, פשוט התחילו להתעלם ממנה, לפחות ביהדות מתישהו כאשר הסתבר לחכמי הדור שהצרות נוחתות ללא הרף. תפשטות חוקי הדת והלכותיה ואכיפתם על ציבור המאמינים, יחד עם ידע הכתיבה בצירוף התפתחות הפילוסופיה וחינוך מגיל צעיר, “תופעת ההתגלות” נעשתה מיותרת ולא אמינה)

אז הבה נעקוב אחרי עלילות יעקב שהוא אבי אבות 12/13 השבטים ועל ידי זה הוא בעצם אבי האומה.
(ורק נזכור שלאברהם היו 3 נשים ושמונה בנים,   ליצחק 1 אישה וזוג תאומים, וליעקב 4.נשים 12 בנים ובת,  (האם יש לזה משמעות ?????)

פסוקי השבוע

  וַתַּ֣הַר
לָכֵן֙ יִשְׁכַּ֤ב
שָׂא-נָ֨א עֵינֶ֤יךָ וּרְאֵה֙
הִשָּׁ֧מֶר לְךָ֛ פֶּן-תְּדַבֵּ֥ר

ערב שבת שלום

פתיחה

הפרשה פותחת ביופי של חלום, סולם, מלאכים, ועמידה על המקח עם הכ”ע, ועוד ועוד עלילות שמצד אחד מרשימות ומצד שני גם מעלות גיחוך. אין צורך בהתפלספות יתר על מנת להנות מהחלום ו/או הרפתקאות יעקב, לבן פגישה ליד באר – אירוע קדם-חתונתי, החלפת נשים, גבר אחד עם 4 נשים (האם זה חלום של כל גבר???) לידת ילדים, רעיית ו”וכישוף” צאן, בריחה, רדיפה והשלמה. יופי של עלילה, בסגנון ה.פ.)

וכבר פעמיים בגליונות קודמים עיינתי וציטטתי – מתוך

http://www.daat.ac.il/daat/tanach/samet/b7-2.htm

(ואצטט שוב) 

…מיוחדת היא פרשת ויצא שכולה פרשת מסורה אחת ובה 148 פסוקים הכתובים ברצף, ללא כל הפסקה של פרשה סתומה או פתוחה ביניהם (בתורה עוד פרשה אחת כזאת – מקץ – ומספר פסוקיה 146)1. האם ישנה משמעות לדבר זה? 
את חלוקת הפרשות (לפתוחות וסתומות) על פי המסורה ניתן לנמק בשיקולים מגוונים, ולא תמיד הם מובנים לנו. לעתים, אך לא תמיד, זהה חלוקת הפרשות במסורה להבחנה שאנו עושים כדי לתחום גבולותיו של סיפור על פי שיקולים ספרותיים. נדמה שכך הדבר גם בפרשת ויצא: פרשת ויצא כולה היא סיפור אחד ארוך. 
מהי משמעות הדבר שפרשת ויצא כולה סיפור אחד? מה לי אם נגדירנה כסיפור אחד או כשרשרת של כמה סיפורים? 
אם לפנינו סיפור אחד עלינו לשאול: מה בא הסיפור כשלמות אחת ללמדנו? הלקח שבא סיפור ללמד, או המגמה של הסיפור, אינם נאמרים בו במפורש בדרך כלל, אלא נרמזים בו בדרכים שונות המחייבות קריאה רגישה, וגם הכרת עקרונות מסוימים ודרכי הבעה האופייניים לסיפור המקראי. אין זהות בין ‘נושא הסיפור’ ברמת העלילה שבו (במקרה שלנו: ‘מאורעותיו של יעקב בגלות’) לבין אותו לקח נסתר שאנו מדברים עליו כעת. העלילה משמשת כמצע להבעת הלקח והמשמעות הפנימית של הסיפור. …(ע”כ. מומלץ לעיון)


(ואכן יש לנו מה ללמוד מהמאמר, וב
 חלומות נבואיים הם חלומות שחוזים את העתיד בצורה מדויקת. חלומות אלה הם התוצאה של חיבור מלא לעולם ה-99 אחוז ובדרך כלל חולמים אותם אנשים בעלי מחויבות לשינוי רוחני לאורך כל חייהם. חלום נבואי יכול לחלום רק מי שהרוויח אותו.עיקר – אם רוצים אפשר לנתח ככה כל סיפור, או כל משפט,או כל מילה, או כל אות. מהצורה, מהמיקום, מציאת רמז וכו’ וכו’. ולמי איכפת “למה התכוון המשורר?, “המשורר” (וכך גם כל אמן, וכך בעצם כל מילה נאמרת, ניתנת “לניתוח של אחרי…”. יש בזה יופי. יש בזה לימוד או מסר חיובי. ואם מחליטים שהתורה קדושה, וסיפורי התורה אף הם קדושים, ברוור שחייב להיות בכל זה נסר חיובי!!! – מרוב הרהורים על עלילות יעקב – לפני שבוע והשבוע, ועוד ידו נטוייה, – סטיתי)
לעומת המאמר המחקרי לעיל, יש מבט אחר את עלילות יעקב, מתוך

https://www.hofesh.org.il/
freeclass/parashat_hashavua/01/03_vayetse/1.html


“בפרשת ויצא מסופר סיפור לפי תומו, ללא תיקונים אידיאולוגיים, ומשום כך יש 
 לו חשיבות גדולה להבנת ההווי ששרר בארצות המקרא לפני למעלה משלושת  אלפים שנה, וגם להבנת האמונה האותנטית של אבותינו בימים הרחוקים ההם.
 נתחיל בהתחקות אחרי ההווי שהפרשה חושפת בפנינו: התמונה הראשונה )כ”ט  12-1( מתארת שיחה ליד הבאר בין איש זר )יעקב( ובין בני המקום )הרועים(, ובה  מנסה הזר לכבוש את לבם כדי להשיג מידע שהוא נחוץ לו להמשך מסעו: הוא קורא להם “אחיי” )פ’ 4(, וחושף בפניהם את הידע שלו במקצוע שלהם – המרעה  )פ’ 7(. כדי להרשים את רחל, בת דודו, ואת הרועים עצמם, עושה יעקב “מעשה גבורה” ומגולל מעל פי הבאר את האבן, מעשה שבדרך כלל מצריך את כוחם המשותף של כל הרועים הנזקקים לאותה באר )פ’ 10-8(, ומייד אחר כך, “הגבר  הגיבור” נושק לבת דודו, שהייתה זרה לו עד אותו הרגע, ופורץ בבכי לעיניה  ולעיני הרועים שבוודאי עמדו סביבו בפליאה אחרי מעשהו יוצא הדופן. מלבדהיות שני המעשים האלה של יעקב “לא גבריים”, הרי שהם לא יאומנו, לא  בחברת הרועים הנפוצה היום, הלא היא חברת הבדווים, ולא בחברה היהודית  המסורתית – הסוככות שתיהן על האישה מפני כל מגע עם גבר שאיננו בעלה. (ע”כ. מומלץ)
ולמעוניינים/ות בתאריכים יותר מדויירים, נא לעיין ב –

http://tora.us.fm/tnk1/tora/brejit/tarikim25.html

ועוד למעוניינים/ות בעיון ולימוד נוסף מומלץ לעיין ולבחור מתוך אוסף מאמרים תוצרת אוניברסיטת בר-אילן שמובא ב –
https://www1.biu.ac.il/Bereshit/Vayetze

נושאים ופסוקים לעיון נוסף

1. 
וַיֵּצֵא יַֽעֲקֹב…


כולנו יוצאים, כל יום (אם לא חולים וכדו’). פועל פשוט. אבל לדורשי המדרש, יש הרבה מה לומר. למשל –

“ויצא יעקב”. ופירש רש”י וזה לשונו, ולא היה צריך לכתוב אלא “וילך יעקב חרנה”. ולמה הזכיר יציאתו. אלא מגיד, שיציאת צדיק מן המקום, עושה רושם. שבזמן שהצדיק בעיר, הוא הודה, הוא זיוה, הוא הדרה. יצא משם, פנה הודה, פנה זיוה, פנה הדרה”, 

ומתוך 


https://www.yeshiva.org.il/midrash/9130

“וברש”י: וילך חרנה – יצא ללכת לחרן. דייק בלשונו, יצא ללכת אבל לא הלך מיד כי נטמן בבית מדרשן שלשם ועבר י”ד שנה ואח”כ הלך לחרן. ובזה אפשר גם להסביר את כפילות הלשון: “ויצא – וילך” כי היציאה מבאר שבע היתה מידית ואילו ההליכה לחרן היתה באיחור.
כי שתי מטרות עמדו לפני יעקב. לקיים מצות אביו – ללכת לחרן על מנת לשאת אשה, ולקיים מצות אמו – לצאת מבאר שבע, כדי להפר מחשבתו של עשו הזומם להורגו.
ולכאורה היה צריך להקפיד על קיום השליחות שהטיל עליו אביו ללכת לחרן מיד, כי מצות כבוד האב קודמת למצות כבוד האם ומה שגם שמצותו של האב באה בגין הצעתה של האם. למה א”כ לא דאג יעקב למלא את השליחות שהטיל עליו האב.
ומסביר בעל נחל קדומים בשם גאון אחד, על פי מאמר חז”ל (קדושין, כ”ט) ללמוד תורה ולישא אשה, מה קודם? ומסיק בגמרא, לבני בבל לימוד תורה קדם ולבני ישראל לשאת אשה. ומפרש ר”ת: בני בבל שהם עניים – ילמדו תורה קודם ובני ארץ ישראל שהם עשירים – ישאו נשים תחילה.
ולפי זה, בצאתו מבאר שבע, שהיה בידו הון רב, יצא ללכת לחרן, כי אז החיוב לישא אשה, כפי ציווי האב, היה קודם, אולם אחר נשדד על ידי אליפז ונשאר בעירום ובחוסר כל, אז נשתנה הדין. ועליו להקדים ללמוד תורה, (ע”כ)
והסבר אחר מתוך

https://kotar.cet.ac.il/
KotarApp/Index/Chapter.aspx?
nBookID=102099988&nTocEntryID=102101737



…ויצא יעקב מבאר שבע” – הקב”ה הוציאו לשלום והכניסו לשלום זהו שנ’ ” ושמרתיך בכל אשר תלך . ” למה אמר הכתוב “ויצא , ” והיה לו לכתוב “וילך , ” אלא לומר לך שיצא מבארה של שבועה שלא יאמר אבימלך “השבעה לי” כאשר השביע יצחק , ויתעכבו בניו שבעה דורות אחרות . ד”א יצא משבועת הבכורה שנשבע לו עשו , שלא יעמוד עליו ויאמר לו כשם שרמיתני בברכה כך רמיתני בבכורה . (ע”כ)

השימוש בפעלים שמקורן בשורש י.צ.א יש לו משמעויות שונות, בדרך כלל המשמעות היא לצאת ממקום או גם ממצב, למשל

— לצאת מהבית
— לצאת מהכלים
— לצאת מהארון
(שלא לדבר על המילה “יציאה”) 

יש לנו במקרא הרבה “יציאות”   – נסתכל בארבע מהיציאות הללו ונראה מה ההבדל בין “יציאות” גבר ויציאות אישה

וַיֵּצֵא יִצְחָק לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה לִפְנוֹת עָרֶב  

למה יצא יצחק?  מתוך

http://midrasha.biu.ac.il/node/925

“מה היתה כוונת יצחק ביצאו לָשׂוּחַ בַּשָּׂדֶה? חלק מהפרשנים מפרשים יציאה זו על דרך הפשט. כך מפרש אבן עזרא: “לשוח – ללכת בין השיחים”.

גם רשב”ם מתייחס ל”שיחים” והוא מפרט את מטרת יציאתו של יצחק: ” לטעת אילנות ולראות ענייני פועליו”.

וַיֵּצֵא יַֽעֲקֹב מִבְּאֵר שָׁבַע וַיֵּלֶךְ חָרָֽנָה 

רש”י (כמו לעיל)
“ויצא” – לא היה צריך לכתוב אלא וילך יעקב חרנה ולמה הזכיר יציאתו אלא מגיד שיציאת צדיק מן המקום עושה רושם שבזמן שהצדיק בעיר הוא הודה הוא זיוה הוא הדרה יצא משם פנה הודה פנה זיוה פנה הדרה וכן (רות א) ותצא מן המקום האמור בנעמי ורות

 וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא

וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָֽלְדָה לְיַֽעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָֽרֶץ: 

מתוך

http://www.merkazherzog.org.il/article/12

. (מי אמר שרש”י מדוע מזכיר הכתוב כי דינה “בת לאה” הייתה “ולא בת יעקב, אלא על שם יציאתה נקראת: בת לאה, שאף היא יצאנית היתה, שנאמר ‘ותצא לאה לקראתו’ (בראשית ל, טז)”.


יציאתה של דינה “לראות בבנות הארץ” נתפסת על ידי חכמי המדרש ובעקבותיהם על ידי רש”י כעדות לאופייה המפוקפק של דינה. היא “יצאנית”, מופקרת, כאמה, לאה, היוצאת לקראת יעקב אחרי ש’שכרה’ אותו ללילה מרחל אחותה תמורת דודאי בנה. אשה, אומר המדרש – “כל כבודה בת מלך פנימה”, מקומה בבית, ומי שיוצאת – יצאנית היא וראויה ל”וישכב אתה ויעניה”. במילים אחרות, אם דינה נאנסה משמע שיש לה חלק באסון שנפל עליה. היא החוטאת ולפיכך, היא גם הקורבן.(ע”כ. מומלץלקריאה – בשבוע הבא בעיון על יציאת דינה)

(בקיצור לדעת כמה דרשנים, כאשר גבר יוצא – מטרת היציאה = חיובית, כאשר אישה יוצאת = היא . אמר שאין הדרת נשים במקרא)
(המשך על הנושא “ותצא” בע”ה בשבוע הבא)

2.וַיַּֽחֲלֹם וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב… וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱלֹהִים 

עיון בנושא “חלומות” (וחלום יעקב) כבר ניתן בגליון לפני שנתיים. אבל הנושא מסקרן ויש מה להוסיף , 

למשל – מה אומרים (בימינו) פותרי חלומות על מי שחולם על סולם או על מלאכים.

מתוך

http://www.dreaming.co.il/%D7%
97%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%
AA-%D7%91%D7%90%D7%95%D7%AA-%
D7%A1/%D7%A1%D7%95%D7%9C%D7%9D/


“לחלום שאתה עולה בסולם מציע  שהגעת לרמה חדשה של הישגים. זה מסמל שגשוג, עבודה קשה ואת מאמציך. שקול את הביטוי “טיפוס בסולם החברתי” בו קודמת, קבלת סטטוס גבוה, יותר כוח, או מטרה חשובה. לחלופין, זה מעיד על  מדיטציה או תפילה. אתה מתקדם בדרך רוחנית ומודעות גבוהה יותר.  כל שלב בסולם מסמל רמה אחרת של מודעות רוחנית.  החלום יכול גם להדגיש את הצורה בה אתה רואה דברים מנקודת מבט חדשה.

לחלום שאתה יורד בסולם מציעה שאתה מנסה להימלט ממחויבות רוחנית. זה מעיד על כישלונות עתידיים.  לחלום שאתה נופל מסולם מציין קשיים, סיכונים או כישלונות שאיתם אתה מתמודד במאמציך.

חלום על מלאך
ראיית מלאכים בחלומך מסמלת טוב, טוהר, הגנה, נוחות ונחמה. שים לב בקפדנות להודעה שהמלאכים מנסים להעביר. הודעות אלה ישמשו כמדריך לסיפוק ואושר גדולים יותר. לחלופין, הוא מסמן הפרעה יוצאת דופן בנשמה שלך. מלאכים עשויים להופיע בחלומך כתוצאה מפעולותיך הזדוניות והרעות.(ע”כ)

ומספר “הסברים” מתוך 

https://www.makorrishon.co.il/judaism/91525/

…נתכסה נא בחשכת שנתו של יעקב ונהרהר בשאלה מה ראה יעקב. יש מן הראשונים שדרשו את מראה הסולם כמין חומר. סלם הלא הוא סמל בשיכול אותיות, ובגימטרייה “סיני”. ומבעד לסמל הסולם נשקף לכל אחד מן הפרשנים מחזה אחר: אבן גבירול ראה בסולם נשמה, ובמלאכים העולים ויורדים את מחשבות האדם העולות מעלה ויורדות מטה. בר קפרא ראה בסולם ובמלאכים אלגוריה לעבודת הקרבנות והמקדש (בראשית רבה סח), ואילו הרמב”ם ראה במלאכים נביאים העולים במעלות החכמה על הסולם שבין השמים הרחוקים והאדמה שלמטה (מורה נבוכים א, טו).
כנגד כל הפירושים המופשטים הללו הזדעק דון יצחק אברבנאל וצעק – הלוא יעקב הוא זה החולם! מה לאיש הנמלט מחרב אחיו ולחזון נבואי על הנשמה העולה מעלה, ומה ליעקב “בהיותו בדרך עייף ויגע” עם עבודת הקרבנות והקטרת הקטורת?! במילים אקזיסטנציאליסטיות מבקש מאיתנו אברבנאל לקרוא את הסמל כמחזה נבואי רלוונטי למצבו של יעקב הבורח מיד עשו.שני פירושים גדולים למראה הסולם נענו לשאלת ההקשר. פירוש עתיק, ששורשיו במדרש ופארותיו בפרשנות ימי הביניים, הציע לראות בסולם סמל לזמן. בסולם הזמן עולות ויורדות מלכויות. לא רק יעקב נודד, העולם כולו נודד עימו; לא רק יעקב נמצא תחת אימת אחיו, העולם כולו ניתן ביד מלכות הרשעה. אך בתוך סולם הזמן יש דבר אחד יציב: “והנה ה’ ניצב עליו”. חזון הסולם מעניק ליעקב ולכל בניו שיברחו אחריו מפני עשו איזו נקודה ארכימדית במרחב. למרות שאתה נטוש ובאה עליך השמש, למרות שמעליך מטפס בסולם עשו, ה’ ניצב עליך וסופך לעלות בסולם.

פירוש מודרני הציעו כמה חוקרי מקרא ששמו לב לכך שמילת המפתח לכל חלום יעקב, הסולם, היא יחידאית וחידתית, וכמותה גם הצירוף “שער השמים”. גם קריאת יעקב “אין זה כי אם בית א־להים” מפתיעה כשהיא נשמעת מפיו של אדם הלן תחת כיפת השמים ומתכסה בכוכבים בלבד. אפשר לפתור חידות אלו אם נבין כי הסיפור מבקש להיאבק בשער־שמים חלופי. יעקב נמצא בדרכו למסופוטמיה, שם “שער השמים” מזוהה עם בבל והמגדל אשר בתוכה, מגדל שאליו מטפסות מדרגות המכונות simmiltu (סולם בשיכול אותיות למנ”ר). יעקב הלן בשדה רואה אם כן שער שמים אשר “אינו בנוי תועפות לבנים ואספלט, אך הוא אכן מגיע השמימה, וה’ בכבודו ניצב עליו. אך תוהו המה מגדלי בבל ואין ממש באליליהם” (יהודה אליצור).

לפי פירוש זה יעקב חולם חלום ציוני. מסופטומיה שאליה הוא מהגר אינה שער השמים. היא שער הבלבול והמבוכה, והסולם אל השמים לא נמצא שם אלא כאן, במקום שאותו הוא עוזב, בבית אל שבארץ ישראל. המפתח לפי פירוש זה להבנת החלום מצוי במילים “אין זה כי אם בית אלוהים” – זה ולא אחר.

דיאלוג בין תמונה וקול
במילים המעטות שנותרו לי אבקש להציע פירוש משלי, שלמדתי מסבי, ד”ר עוזיאל מאלי ז”ל, ומצאתי בו את שביקשה נפשי. סבא אמר כי בחלום יעקב יש מראה ודיבור, קול ותמונה, ויש לפרשם יחד. המראה הוא “סולם מצב ארצה וראשו מגיע השמימה וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אֱ־לֹהִים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ”, והמילים המבארות אותו הן הבטחת ה’ ליעקב “והנה אנכי עמך ושמרתיך בכל אשר תלך והשבתיך אל האדמה הזאת”. המראה והקול משוחחים זה עם זה. כנגד מראה מלאכי אלוהים שעולים ויורדים בסולם מובטח יעקב כי ה’ ישמור אותו בלכתו ובשובו. המילה “סולם” איננה הסלמית המסופוטמית; היא מילה עברית, שהמ”ם שבה אינה שורשית והיא גזורה מהשורש סל”ל.

הסולם הוא מסילה סלולה בין הכא להתם – בין ארץ כנען שאותה עוזב יעקב לכל הגלויות ובין ארץ לשמים. המסילה התמונתית היא סולם המלמד על הקשר התמידי שבין ארץ ושמים, קשר שביטויו הוא השגחה ושמירה, והמסילה המילולית היא הדרך הסלולה שבתוכה המהלך, העולה בסולם, מבקש את תפילת הדרך (“בכל אשר תלך”, “בדרך הזה אשר אנכי הולך”, “ושבתי בשלום”).(ע”כ)

ועוד משהו קבליסטי מתוך

http://www.mo6.co.il/%D7%A4%
D7%A8%D7%A9%D7%AA%20%D7%95%D7%
99%D7%A6%D7%90%20%D7%9C%D7%A4%
D7%99%20%D7%94%D7%A7%D7%91%D7%9C%D7%94


יעקב  אבינו, כך מספרת פרשת “ויצא”, חולם חלום ובו מלאכים עולים ויורדים  בסולם. מדוע, שואלים חז”ל, מדוע המלאכים קודם עולים ורק אח”כ יורדים?  למה לא קודם יורדים ואז עולים? ובכלל, מה פשרו של אחד החלומות המפורסמים בהיסטוריה? 
הרב שמשון רפאל הירש מפרש: הוא רואה, כי גורל האדם איננו נקבע בארץ, בעולם החושים, הוא רואה את שליחי ה’  והנה הם עולים ומסתכלים בתמונה האידיאלית של האדם, כפי שעליו להיות,  ויורדים ומשווים את תמונתו כפי מה שהוא, ובמידה זו פוגעים בו לטוב או למוטב. וכך  היו הם “עולין ומסתכלין בדיוקנו של מעלה ויורדים ומסתכלין בדיוקנו של מטה, בעו לסכיניה” שבאים עם סכין לדקור אותו קלות כדי שיתעורר… 
“ויורדין למטה ומוצאין אותו ישן” ישן במקום שנועד לעורר בו מחשבות על  תעודתו, שיהא הוא ולבו לאותה מטרה עליונה. (רש”ר הירש בראשית כח’). 
לכל  אחד מאיתנו, לפי הרב הירש, ישנה תמונה שהוא לא מכיר, תמונה אידיאלית, מצב פוטנציאלי גבוה ומדויק שטרם גילה. עולים המלאכים לבדוק את התמונה העליונה, יורדים ומחפשים את האיש, מוצאים אותו ישן, עורכים השוואה, לא מבינים למה הוא לא מתקדם אל  עבר התמונה האידיאלית. לא מבינים למה הוא מפזר, מפוזר, מתעסק בכל מה שהוא איננו  הוא. אין להם ברירה, למלאכים, הם דוקרים אותו בסכין, קלות,  מנסים לגרום לו להתעורר.(ע”כ)

ואיך  הקבלה מתייחסת לנושאהחלומות בכלל ? מתוך

http://www.kabbalah.co.il/%D7%
97%D7%9B%D7%9E%D7%AA-%D7%94%7%
D7%91%D7%9C%D7%94/%D7%A4%D7%
99%D7%A8%D7%95%D7%A9-%D7%97%
D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%95%D7%AA-
%D7%9C%D7%A4%D7%99-%D7%94%D7%
A7%D7%91%D7%9C%D7%94/%D7%A2%
D7%9C-%D7%97%D7%9C%D7%95%D7%
9E%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%9E%
D7%A1%D7%A8%D7%99%D7%9D-%D7%
9E%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%
AA-%D7%94%D7%97%D7%9C%D7%95%
D7%9D-%D7%A2%D7%9C-%D7%A4%D7%99-%D7%94%D7%A7/327
יח;;;;;;;;;
;;;;;;;;


לפי הקבלה יש גם סוגים שונים של חלומות: יש חלומות מסוימים שמחוברים לעולם ה-99 אחוז יותר מאחרים. ספר הזוהר מסביר שיש רמות שונות של חלומות, ואלה נקבעות לפי מידת הרוחניות של החולם…

חלומות “ה-99 אחוז” או חלומות “אלוהיים”

חלומות ברמה האמצעית נקראים חלומות “ה-99 אחוז” או חלומות “אלוהיים”. חלומות אלה מתרחשים כאשר הנשמה מצליחה להתחבר לעולם ה-99 אחוז וכתוצאה מחיבור זה אנו מקבלים מסרים שמכילים שיעורים חשובים או אזהרות חשובות בנוגע לבריאותנו הרוחנית, לגורלנו ולעתידנו. חלום אלוהי הוא חלום שמציע לנו הזדמנות לגלות מה עלינו לשנות בהתנהלותנו כדי שנצליח לתקן את הטעון תיקון ולרומם את עצמנו בחיי היומיום.


חלום אלוהי הוא חלום שמגיע מעולם שבו העבר, ההווה והעתיד שלנו טוויים לכדי אריג אחד. בעולם ה-99 אחוז, העתיד כבר קרה, וכתוצאה מכך, המסר שאנו מקבלים בחלום אלוהי מעניק לנו מבט חטוף במה שעומד לפנינו – או, אם נדייק, מוסיף תובנה בנוגע לתוצאות הסופיות של מעשינו בהווה….
 חלומות נבואיים הם חלומות שחוזים את העתיד בצורה מדויקת. חלומות אלה הם התוצאה של חיבור מלא לעולם ה-99 אחוז ובדרך כלל חולמים אותם אנשים בעלי מחויבות לשינוי רוחני לאורך כל חייהם. חלום נבואי יכול לחלום רק מי שהרוויח אותו.


ישנם שני סוגים של חלומות נבואיים – חיוביים ושליליים. חלום נבואי חיובי מנבא דברים טובים שיקרו. חלום נבואי שלילי מאיים שיהיו כאוס, חורבן או מחלה. נבואה חיובית אי אפשר לשנות. היא תתגשם. לעומת זאת, נבואה שלילית – אפשר לפעול כדי לשנותה.(ע”כ)

3. תֵּ֣רֶא רָחֵ֗ל כִּ֣י לֹ֤א יָֽלְדָה֙ לְיַֽעֲקֹ֔ב וַתְּקַנֵּ֥א רָחֵ֖ל בַּֽאֲחֹתָ֑הּ וַתֹּ֤אמֶר אֶל-יַֽעֲקֹב֙ הָֽבָה-לִּ֣י בָנִ֔ים וְאִם-אַ֖יִן מֵתָ֥ה אָנֹֽכִי: {ב} וַיִּֽחַר-אַ֥ף יַֽעֲקֹ֖ב בְּרָחֵ֑ל וַיֹּ֗אמֶר הֲתַ֤חַת אֱלֹהִים֙ אָנֹ֔כִי אֲשֶׁר-מָנַ֥ע מִמֵּ֖ךְ פְּרִי-בָֽטֶן:

יופי של קטע ספרותי. אלא שאליה וקוץ בה. האם ככה מדברים זו לזה? מעין שפת רחוב של העת העתיקה.
משהו מודרני היה יכול להיות (ואולי יש) משהו באופן כזה —
(הרקע, אמצע לילה, זוג שוכב במיטה, הבעל מעיין בעיתון מכבה את האור מסתובב לצד)

האישה: נו כבר, מתי תעשה את זה כמו שעשית ללאה?

הבעל: מה את חושבת שאני? לא גומר כשאת גומרת?  בטח את מזייפת
(טוב שטויות כתבתי) אבל, השפה הממורמרת שמדברת רחל קצת מרגיז. הרי היא רואה שללאה יש ילדים, כך שבהזדווגות נורמלית, אין זו אשמת יעקב.

האם יעקב לא שמע מהוריו שהם הלכו להתפלל, כי רבקה האמא הייתה עקרה, וכן הסבתא שרה? למה יעקב לא עונה למשל 
יעקב: יאללה רחל תפסיקי לקטר. הלכת למקווה? בואי נתפלל קצת. אולי א-להים ישמע.

ואז בא העסק עם בלהה, עם זלפה וגם לאה יולדת עוד קצת, ואז א-להים שומע את חילופי הדברים בין יעקב ורחל
 ופותח את רחם רחל. יופי של עלילה. רק רוב (אם לא כל) גיבורי הסיפור לא פועלים באינטליגנציה גבוהה.

מתוך

https://midreshet.org.il/pageview.aspx?id=657

….ללאה יש ארבעה בנים ואין לה אהבה. לרחל יש אהבה ואין לה אפילו בן אחד. מי תקדים להיוואש? מאיזה צד תתפרץ הקנאה לראשונה? נכון. מצדה של רחל: “ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב, ותקנא רחל באחותה. ותאמר אל יעקב: הבה לי בנים ואם אין – מתה אנוכי”. אבל הזמן חולל שינויים גם ביעקב, לא רק בנשותיו. עתה, כאשר רחל באה אליו בטענות, הוא משיב לה בכעס ובגסות: “ויחר אף יעקב ברחל ויאמר: התחת אלוהים אנוכי אשר מנע ממך פרי בטן?” כלומר, אלוהים הוא שמונע ממך פרי בטן, ולא אני. את היא העקרה, ולא אני. עובדה – הרי יש לי ילדים מאחותך. כל האכזריות שבעולם צפונה בתשובה הזאת. אם אנחנו משווים אותה לתשובת אלקנה לחנה, אף היא עקרה שצרתה יולדת, נגלה נשמה אחרת לגמרי. אלקנה אומר לחנה: “למה תבכי […] ולמה ירע לבבך, הלוא אנוכי טוב לך מעשרה בנים.” זאת אמנם תשובה של אידיוט, אבל היא מראה לפחות על חיבה ועל טוב-לב. גם יעקב וגם אלקנה אינם מסוגלים לפתור את בעיית העקרות, אבל אלקנה מציע לחנה רגש ונחמה, ואילו יעקב כבר אינו מסוגל להתמודד עם כל עוצמת השנאה והקנאה והייאוש והמתח שרוחשים אצלו בבית. הוא לא עומד בזה. הוא פשוט לא עומד בזה. בקנאתן, מכניסות שתי הנשים גם את השפחות למעגל הפריון המשפחתי, והכול מתעברות ויולדות בבית יעקב. לאה יולדת והשפחות יולדות והכבשים והעזים, כמקובל בבית יעקב, ממליטות בקצב גם הן. רק רחל עומדת בעקרותה, ושנים עוברות עד שמתחולל הנס: “ויזכור אלוהים את רחל, וישמע אליה אלוהים, ויפתח את רחמה ותהר ותלד בן” … רחל קוראת לבנה יוסף. שם שיש לו שני הסברים. האחד: “אסף אלוהים את חרפתי” והשני: “יוסף ה’ לי בן אחר”. עדיין אין הנפשות הפועלות יודעות זאת, אבל התפישה שמאחורי שני ההסברים האלה תביא על רחל את מותה. הנורמות הללו, שהעקרות היא לא רק טרגדיה, אלא גם חרפה, שהאשה מוערכת בפריונה, שאהבתם של רחל ויעקב צריכה להימדד במספר הילדים ולא בשבע השנים ההן, שכימים אחדים היו בעיניו באהבתו אותה – המיתו את רחל… שנים רבות אחרי מותה נזכר בה גם ירמיהו הנביא, שהלאומנים הגסים של תקופתו רדפוהו ואסרוהו. על רחל הוא מדבר, ולא על לאה. עליה ולא על רבקה ושרה. דווקא הוא, האיש שאמר “ארור היום אשר יולדתי בו”, ידע לזהות ברחל את האם האמיתית, ובהשראתה העניק לנו את הפסוקים הנפלאים: “קול ברמה נשמע, נהי בכי תמרורים, רחל מבכה על בניה, מיאנה להינחם על בניה כי איננו”.
מאיר שלו, בעיקר על אהבה, הוצאת עם עובד, (1995)
….

עקרה/ רחל
בֵּן לוּ הָיָה לִי! יֶלֶד קָטָן, 
שְׁחֹר תַּלְתַּלִים וְנָבוֹן. 
לֶאֱחֹז בְּיָדוֹ וְלִפְסֹעַ לְאַט 
בִּשְׁבִילֵי הַגָּן. יֶלֶד.  
קָטָן.

… 
עוֹד אֶתְמַרְמֵר כְּרָחֵל הָאֵם. 
עוֹד אֶתְפַּלֵּל כְּחַנָּה בְּשִׁילֹה. 
עוֹד אֲחַכֶּה לוֹ.

רחל, עקרה, מתוך: רחל השירים, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2003, עמ’ 69(ע”כ)

והנושא מעניין והזמן חולף. אי”ה בסבב הבא. גליון רק על ריל ומשפחתה)

4. וַיִּפְרֹץ הָאִישׁ מְאֹד מְאֹד וַיְהִי לוֹ צֹאן רַבּוֹת וּשְׁפָחוֹת וַעֲבָדִים וּגְמַלִּים וַחֲמֹרִים.”

איזה יופי, כל אבותינו היו אמידים. (לא פלא שיש אנטישמיים) אבל איך הוא התעשר תוך 6 שנים?

מתוך
https://he.wikisource.org/
wiki/%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%
D7%A8:%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%
A9%D7%99%D7%AA_%D7%9C_%D7%9E%D7%92


“כמובן שיעקב התעשר מאוד מאוד. ללא תשלום ללבן, יעקב:

השתמש באדמה של לבן.
השתמש במים על אדמתו של לבן.
השתמש בצמחים שגדלו על אדמתו של לבן.
השתמש בצאנו של לבן כבסיס לרבייה של הכבשים שלו.
השתמש בפועליו של לבן.
נהנה מהגנה של חייליו של לבן.
השתמש בכלים של לבן.
השתמש בקונים של לבן.
השתמש במבנים, בדרכים, בבארות, בשקתות, במחסנים של לבן.
הוא ומשפחתו גרו בביתו של לבן ואכלו משלחנו בחינם.
אבל חוץ מזה יעקב עבד קשה מאוד להרבות את רכושו שלו ושל לבן, ככתוב: “ויַָּשֶׁת לוֹ עֲדָרִים לְבַדּוֹ וְלֹא שָׁתָם עַל צֹאן לָבָן” (ביאור:בראשית ל מ). כמובן שזה היה ההסכם, ולבן הסכים (ביאור:בראשית ל לד) ביודעין או בכוונה להרוויח על חשבונו של יעקב.

לבן ראה מה יעקב עושה, ואפילו בניו הסבירו לו שיעקב מתעשר מאוד. בנוסף, לבן ידע שיעקב נתן לו את הזכות להכריז שיעקב הרוויח מספיק, אך חרף כך הוא לא הפסיק את התעשרותו של יעקב.

רכושו של יעקב
ראה: ירושת יעקב באדמתו של לבן.

יעקב אמנם השתמש במים ובצמחים שגדלו באדמתו של לבן, אבל הוא לא הבין שלמעשה שליש מאדמתו של לבן, אותה לבן ירש מנחור סבו, שייכת לו ולעשו אחיו, כירושה של אברהם מתרח אביו, הלוא אברהם היה אחיו של נחור ולא קיבל את חלקו בירושה. גם ללוט ובנותיו היה שליש, אבל שהם ידאגו לעצמם.

בנוסף, רבקה לא קיבלה מאביה את נדונייתה כאשר היא הלכה ליצחק. לפי חוקי חמורבי 184 , אחיה לבן חייב לתת לה את חלקה, כבן, ממטלטליו (צאן) של אביה. לבתואל היו רק שני ילדים: רבקה ולבן – כלומר, חצי מצאנו של לבן שייך לרבקה ובניה. מה גם שלבן לא נתן נדוניה לבנותיו.

לכן, למעשה יעקב עבד על אדמתו עם צאנו, ולבן הסתיר עובדה זו ממנו. ייתכן שרבקה הבינה את זה כששלחה אותו ללבן אחיה, אבל היא לא אמרה לו את זה במפורש כדי שהוא לא יישאר בחרן ולא יחזור לארץ המובטחת.

אלוהים לא רצה שיעקב ידע, כי אחרת יעקב היה נשאר בחרן, או לפחות חלק מילדיו היו נשארים או חוזרים.(ע”כ)

5. תְּנָ֞ה אֶת-נָשַׁ֣י וְאֶת-יְלָדַ֗י 
..

מה פירושה של דרישה  מעין זו?

מתוך

http://www.bina.org.il/parasha-vayetze-18/

.
בחיים, הכל ענין של תזמון… מי שולף מהר ומי לא, מי מגיב ומתי. ומי מבליג. מבן צעיר, קנאי ורמאי, יעקב ניצב עכשיו בעמדת האחיין המנוצל – הוא מחכה ועובד קשה להצדיק את בקשתו, לבן מרמה אותו ומחליף בין הבנות ומושך זמן, עושה לו “שוק” על הצאן ומסובב אותו פעם אחר פעם. כמעט ולא נמצא מרמור או מרד אל מול המהלכים הנבזיים של לבן. האם זה בגלל סיפור החיים של יעקב? או שזה סיפור של כוח ומעמד?

יש משהו מאד תמוה במעגל הבלתי נגמר של יעקב, שמוצא עצמו פעם אחר פעם מנוצל ומרומה ומגיב באיפוק אל מול העוולות שנגרמות לו. נושך שפתיים ומחכה. מחכה לגדול, לצמוח ולהיות חזק מספיק לשלב העצמאי הבא. כל אסטרטג מתחיל יודע שלא מכל עמדה אפשר לעשות הסכמים שמיטיבים איתך, וכדי לשנות את מערך הכוחות – יש לשנות את המציאות. יעקב מחכה לרגע הנכון ואז מבקש לפדות את החופש שלו: “וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב, אֶל-לָבָן, שַׁלְּחֵנִי וְאֵלְכָה, אֶל-מְקוֹמִי וּלְאַרְצִי. תְּנָה אֶת-נָשַׁי וְאֶת-יְלָדַי, אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן–וְאֵלֵכָה:  כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ, אֶת-עֲבֹדָתִי אֲשֶׁר עֲבַדְתִּיךָ. (….) וְעַתָּה, מָתַי אֶעֱשֶׂה גַם-אָנֹכִי–לְבֵיתִי” (בראשית ל’, כ”ה-ל’)


יעקב כבר לא צעיר חסר כל, עברו חלפו להן כך וכך שנים. יש נשים, יש ילדים. הוא מגייס את נשותיו לטובת הצדק, והוא רוצה להמשיך הלאה. יחסי הכוחות משתנים: כבר לא התמרמרות שקטה וזניחה אלא עמידה על שלו, התחשבנות על העבר ונחישות להשיג את המטרות שסומנו מראש. נדרשו לכך הרבה שנים – של סבלנות ושל למידה, שלו ושל סביבתו, איפוק והמתנה לרגע הנכון והמתאים. מאבק על מקום, מלמדת אותנו הפרשה, מצריך עבודה קשה. כאשר המאבק נעשה ברמאות יש משבר ובריחה.(ע”כ)…

(בכלל הדיאלוגם בפרשה זו לע כל כך נראים לי. אז מה?)
אז אסיים בעוד פסוק מההפטרה

 יָשֻׁ֙בוּ֙ יֹשְׁבֵ֣י בְצִלּ֔וֹ יְחַיּ֥וּ דָגָ֖ן וְיִפְרְח֣וּ כַגָּ֑פֶן זִכְר֖וֹ כְּיֵ֥ין לְבָנֽוֹן׃

ואלך לישון

שבת שלום

שבוע טוב

להת











Leave a Reply