From:
Date: Sat, Nov 24, 2018 at 1:54 AM
Subject: וישלח יעקב… וילן שם…. ויקם בלילה…ויבן שם… ויצב יעקב
To:
הארה
עקב אילוצים שונים, הגליון יוצא לאור, מוקדם מהרגיל. וגם התוכן לא נבחר ונערך כראוי ולא הושלם. ניתן להשלים את הידע ואת הסקרנות ללמוד על הרפתקאות יעקב, על ידי עיון בגליונות הקודמים כדלהלן
עיונים קודמים
פרשת וישלח תשע”ד
http://toratami.com/?p=70
פרשת וישלח תשע”ה
http://toratami.com/?p=280
(על – מנחת יעקב לעשיו, גיד הנשה, ויוותר יעקב לבדו ויאבק איש, ראובן ובלהה, אונס דינה,
פרשת וישלח תשע”ו
http://toratami.com/?p=481
(על – אבות ובנים, שמות הפרשה, ויקן את חלקת השדה, והחריש יעקב… וישמע ישראל, ויבא יעקב אל יצחק אביו, ותמת דבורה)
פרשת וישלח תשע”זhttp://toratami.com/?p=685
(על: וישלח יעקב מלאכים…, מפגש האחים. ארצה שעיר, וילן שם בלילה ההוא, ויאבק איש…, וישתחו ארצה 7 פעמים…וירץ עשיו, ותמת דבורה)
פרשת וישלח – תשע”ח
http://toratami.com/?p=881
(על: תאריכים, ארצה שעיר…ויעבור את נחל…ויעבירם, מעבר יבוק, ויקן את…,וירא א-להים אל יעקב…, ואלה תולדות עשו…, ואלה שמות אלופי…,)
פסוקים מההפטרה
בַּבֶּ֖טֶן עָקַ֣ב אֶת־אָחִ֑יו וּבְאוֹנ֖וֹ שָׂרָ֥ה אֶת־אֱלֹהִֽים׃וָיָּ֤שַׂר אֶל־מַלְאָךְ֙ וַיֻּכָ֔ל בָּכָ֖ה וַיִּתְחַנֶּן־ל֑וֹ בֵּֽית־אֵל֙ יִמְצָאֶ֔נּוּ וְשָׁ֖ם יְדַבֵּ֥ר עִמָּֽנוּ׃
חידון השבוע
1. באיזה גיל היו יעקב ועשיו כאשר הם נפגשו?
2. באיזה גיל היו שמעון ולוי כאשר הם רצחו את אנשי שכם?3. מה שמע ישראל ואיך?
הקדמה כללית
וישלח יעקב מלאכים וכו’ וכו’.
לפי כמות, תוכן “ויצירתיות”, נראה שהגיבור המסורתי (הפולקלוריסטי) של העם היהודי הוא יעקב אבינו, האיש התם יושב האהלים.
(למה אהלים? האם בכל אהל הייתה איזו אישה? סתם, צוחק/ רק ניזכר שיעקב זכה להכיר את הסבא שלו אבל לא את הסבתא., בזמן שבן דודו מצד האב, אליפז , יש להניח שכן זכה להכיר את סבתו = הגר. האם כולם – אברהם, ישמעאל, הגר, קטורה, יצחק, רבקה, עשיו ויעקב גרו באותו מאהל ???)
והנה האיש התם, – מצד אחד באמת אחד תם שמסדרים אותו ומצד שני הוא מסדר אחרים, אם בחנופה אם בשוחד, ואם במרמה.
הדבר היחידי העיקרי שהוריש לנו אברהם הוא מצוות ברית המילה. ולבטח לא נשכח שיש לנו בכתב, את תיאור שיחותיו/חזיונותיו = מונולוגים מה’/א-להים או דיאלוגים עם ה’, או א-להים) ואת ההבטחות הרבות החוזרות ונשנות, על עתיד מפואר שרובן לא קוימו, (יש להניח שהוא כנראה סיפר עליהן ליצחק בנו ושטף את מוחו לפני וכנראה גם אחרי שהוא כמעט ושיסף את גרונו.יש גם להניח שהוא גם סיפר ליצחק למה אבר המין שלו/שלהם, שונה משל שכניהם, ונחזור לזה בפרשתנו, שאירוע רצל אנשי שכם)
אם אני זוכר נכון, אז באחד המדרשים יש איזה דו שיח בין האבא אברהם ובנו יצחק, בשעה בה יצחק עקוד על המזבח)
על יצחק אבינו אפשר היה לדלג, אין משהו שהוא הוריש לדורות, מלבד קצת רחמנות עליו, (ותפילת מנחה, לפי חז”ל)
יעקב הוא זה שהוליד 12 בנים לתפארת ושהחליט בערוב ימיו להגר למצריים. ושם התחילו הצרות הגדולות, כולל הנסיונות לקיים את הבטחות ה’ למשל —
1 – והיה זרעך כחול — משפחת בני יעקב/ישראל, של כ- 70 נפש, (שירדו מצרימה) וצאצאיהם, פרו ורבו (פ – ר קמוצות) קיימו (די בבהילות את מצוות פרו ורבו (פ – ר שוואיות) והתרבו ושרצו לעם של כמליון זכרים (מגיל 20 ( + כמליון נשים וילדים), תוך כ – 150 שנה.
2. ואחרי כן יצאו ברכוש גדול – (שרובו כנראה נלקח “בהשאלה”).
ואם נסתכל על כל הסיפורים האלה במבט כמה שאפשר “אוביקטיבי”, אז – יש לנו אוסף סיפורי עלילה על שלושה דורות וחצי שנעשו לעמודי התווך של האומה היהודית.
מהיכן הגיעו הסיפורים הללו, סיפורי ספר בראשית, (וכיום זה לא כל כך מנה אם אלו עובדות, מציאות היסטורית, או פנטזיות דמיוניות.
ניתנות לפחות שתי אפשרויות –
1. הוכתבו למשה רבנו מפי הגבורה, בהר סיני, או באוהל מועד, משה שמע, שתק וכתב
2. מתישהו – משה רבנו או מישהו בשמו אסף סיפורים פולקלוריסטיים ועיבד/ערך אותם לספר שבמשך שנות ההיסטוריה קיבל את השם “בראשית”.
(ואם נקרא לדמיון בשם “הגבורה” או אולי “כח עליון”, שתי התשובות זהות.)
אז ננסה לדמיין לעצמנו את האפשרות הראשונה, הגבורה או איזה כ”ע (עם שמותיו השונים והמשתנים כמו ה’/א-להים/ה’ א-להים/אל-שדי) מכתיב את סיפורי העלילה של שלושה דורות. ובאמצע משרבב דרך אגב את “עצמו” (= את ההתערבות של מכתיב העלילה בתור גורם או סיבה). כלומר מי שמכתיב את הסיפור מספר גם על עצמו בגוף שלישי, מדגיש את התערבותו, באופן ישיר או בעקיפין,
למשל – כ”ע (א-להים) אומר לנח לבנות תיבה, ובהמשך כ”ע (ה’) מביא מבול על הארץ שמשמיד את האוכלוסיה, מי גרם את זה? הוא!!! הכ.ע. שמתערב ומפעיל את כוחות הטבע (????)
——-, אליעזר עבד אברהם, עם 10 גמלים (טעונים בכסף וזהב וכו’) מגיע לבאר מתפלל לה’ שיביא לו את הנערה הראויה ליצחק. והנה הוא רואה נערה נחמדה שבהמשך הופכת להיות כלה ליצחק. מי גרם את זה? ברור
ויש עוד אירועים ללא הזכרת התערבות/הזכרת כ”ע, (למה?)
למשל
— יעקב מתחתן עם רחל, אבל בליל החתונה הוא מוצא במיטה את לאה. ה’ אינו מוזכר ה’ שותק. לעומת זאת, ה’ מתערב בלידות לאה השנואה (האם יש פה איזה רמז???) =
וַיַּ֤רְא יְהֹוָה֙ כִּֽי-שְׂנוּאָ֣ה לֵאָ֔ה וַיִּפְתַּ֖ח אֶת-רַחְמָ֑הּ וְרָחֵ֖ל עֲקָרָֽה: {לב} וַתַּ֤הַר לֵאָה֙ וַתֵּ֣לֶד בֵּ֔ן וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ רְאוּבֵ֑ן כִּ֣י אָֽמְרָ֗ה כִּֽי-רָאָ֤ה יְהֹוָה֙ בְּעָנְיִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה יֶֽאֱהָבַ֥נִי אִישִֽׁי: {לג} וַתַּ֣הַר עוֹד֘ וַתֵּ֣לֶד בֵּן֒ וַתֹּ֗אמֶר כִּֽי-שָׁמַ֤ע יְהֹוָה֙ כִּֽי-שְׂנוּאָ֣ה אָנֹ֔כִי וַיִּֽתֶּן-לִ֖י גַּם-אֶת-זֶ֑ה וַתִּקְרָ֥א שְׁמ֖וֹ שִׁמְעֽוֹן: {לד}….: {לה} וַתַּ֨הַר ע֜וֹד וַתֵּ֣לֶד בֵּ֗ן וַתֹּ֨אמֶר֙ הַפַּ֨עַם֙ אוֹדֶ֣ה אֶת-יְהֹוָ֔ה עַל-כֵּ֛ן קָרְאָ֥ה שְׁמ֖וֹ יְהוּדָ֑ה וַתַּֽעֲמֹ֖ד מִלֶּֽדֶת:,
(מעניין שדווקא בהולדת לוי אים תודה לה’)
ובאירוע הרצחני בפרשתנו (פרק לד)
— שמעון ולוי מבקשים מאנשי שכם למול את עצמם ואחרי זה הורגים אותם ה’/א-להים שותק, לעומת זאת מיד בפרק לה
א} וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ:
(יפה, א-להים תומך הזה שרימא את אביו, ולאבא ששני בניו רוצחים חפים מפשע שזה עתה נימולו, ולא נוזף בו אפילו במילה אחת. האם זה חלק מ”ברית המילה”?)
טוב – קשה לקבל שכ”ע מכתיב כאלה סיפורים. לעומת זאת פה ושם (מדור שני לבריאת אדם וחוה) אנשים מקריבים קורבנות, בלי לציין דרישה של כ”ע.
והראשונים = קין והבל
וַיְהִי מִקֵּץ יָמִים וַיָּבֵא קַיִן מִפְּרִי הָאֲדָמָה מִנְחָה לַיהֹוָה: {ד} וְהֶבֶל הֵבִיא גַם הוּא מִבְּכֹרוֹת צֹאנוֹ וּמֵחֶלְבֵהֶן וַיִּשַׁע יְהֹוָה אֶל הֶבֶל וְאֶל מִנְחָתוֹ: {ה} וְאֶל קַיִן וְאֶל מִנְחָתוֹ לֹא שָׁעָה
סיפור מוזר ותמוה, שטובי הפרשנים (ולא רק הם) מנסים להבין ולתרץמה בדיוק/בערך קרה שם.
ובשני שמקריב = נח
ואז מגיע השלישי = אברהם
וַיֵּרָא יְהֹוָה אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיהֹוָה הַנִּרְאֶה אֵלָיו:
שממשיך ובונה כמה מזבחות ואפילו אחד בשביל להקריב עליו א בנו יצחק
והרביעי = יצחק
וַיֵּרָא אֵלָיו יְהֹוָה בַּלַּיְלָה הַהוּא וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֱלֹהֵי אַבְרָהָם אָבִיךָ אַל תִּירָא כִּי אִתְּךָ אָנֹכִי וּבֵרַכְתִּיךָ וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ בַּעֲבוּר אַבְרָהָם עַבְדִּי: {כה} וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא בְּשֵׁם יְהֹוָה וַיֶּט שָׁם אָהֳלוֹ וַיִּכְרוּ שָׁם עַבְדֵי יִצְחָק בְּאֵר:
וגם (אחרי הקמת שתי מצבות =יעקב
וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה: {כ} וַיַּצֶּב שָׁם מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא לוֹ אֵל אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל:
ואז, לפתע, כ”ע מתעורר “ריח ניחוח” ????? מופיע הציווי =וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל יַעֲקֹב קוּם עֲלֵה בֵית אֵל וְשֶׁב שָׁם וַעֲשֵׂה שָׁם מִזְבֵּחַ לָאֵל הַנִּרְאֶה אֵלֶיךָ בְּבָרְחֲךָ מִפְּנֵי עֵשָׂו אָחִיךָ:
(אני סוטה לאיזה כיוון לא ברור לי, הנושא “אבותינו והמזבחות” מאתגר, אבל לא כאן הזמן והמקוםץ מה שכן מעניין וגם לא לכאן ועכשיו, הוא הנושא “איך והיכן התפתח הצורך להקריב קורבנות לכוחות עליונים, ולהבדיל לעץ ואבן וכו’)
פסוקי השבוע
עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ
וַיִּחַן אֶת פְּנֵי הָעִירפְּרֵה וּרְבֵה גּוֹי
בַּת מֵי זָהָב
ערב שבת שלום
פתיחה
פגשנו את יעקב לפני שבועיים, כאשר הוא נולד, שני מתוך זוג תאומים. בלידה הוא גח לאויר העולם, כשהוא מחזיק בעקב האח התאום הבכור. הוא גדל בחיק המשפחה, עם אם אוהבת ואב אדיש (אם לא יותר גרוע) ואח צייד. בגיל מבוגר הוא, במרמה, קיבל את ברכת האב שהייתה מיועדת לאח הבכור = עשיו.על מנת למנוע ריב שעלול להסתייים ברצח, יעקב בורח למשפחתו בחרן, שם הוא מוצא את האישה שהוא אוהב, ותוך כ – 20 שנה הוא מוצא את עצמו נשוי לשתי אחיות + שתי שפחות, עם 11 בנים ובת. ואז כאשר יש לו, על ידי שימוש בתחבולות, מקנה רב, עבדים וaפחות, הוא מקבל אומץ ועוזב/בורח (שנית?) מחותנו ונודד חזרה לארץ מולדתו, עם משפחתו ורכושו.
אם ניזכר, אז ביציאתו מבאר שבע בדרך לחרן הוא חולם על מלאכים שעולים ויורדים בסולם, בדרך חזרה הוא שוב וְיַֽעֲקֹ֖ב הָלַ֣ךְ לְדַרְכּ֑וֹ וַֽיִּפְגְּעוּ-ב֖וֹ מַלְאֲכֵ֥י אֱלֹהִֽים:
ובתחילת פרשתנומוַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו אַרְצָה שֵׂעִיר שְׂדֵה אֱדוֹם:
וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם הֹלֵךְ לִקְרָאתְךָ וְאַרְבַּע מֵאוֹת אִישׁ עִמּוֹ: {ח} וַיִּירָא יַעֲקֹב מְאֹד
מעניין שיש לנו עסק עם אישיות שיש לה נרחב עם מלאכים. חולם עליהם, הם פוגעים (???) בו, והוא שולח אותם בתפקיד מיוחד
ונשים לב שהם לא מדווחים לו שהוא בא להילחם. יעקב מפחד, למרות שעברו כ – 35 שנים (?), מאז בריחתו מעשיו, שעשיו רוצה להענישו על גניבת הברכות.(יסורי מצפון)
ובכלל, איך עשיו יודע שיעקב חוזר????
אז במקרה הגיע אלי הוידאו המצורף
VID-20181121-WA0000.mp4
סתם מעניין.
וקצת קריאה משעשעת ניתנת ב –
https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4313696,00.html
(לא אצטט)
יש בפרשתנו כמה עלילות (לא בהכרח) קשורות ברצף פחות או יותר כרונולוגי 0פרט לסטיות קלות שכנראה נערכו במכוון למען רציפות קריאה יותר זורמת. נושאי העלילות
— הכנות יעקב לפגישה עם אחיו עשיו– מאבק יעקב עם איש (מוזר, שכלמעט כל המפרשים החליטו שהוא מלאך, או יותר מדוייק, מלאכו של עשיו) שנגמר בתיקו (???)– פגישת האחים, יעקב ועשיו (הפתעה למצפים למלחמה)– אונס דינה, נסיון לפיוס, הריגת תושבי העיר לאחר שמלו את עצמם כמחווה לרצונם לשכנות טובה– הבטחות ה’ ליעקב– הולדת בנימין ומות רבקה—- (כמה אירועים קטנים, כולל מות יצחק)
וגישה חופשית לעיון בנושאי הפרשה ב –
https://www.hofesh.org.il/freeclass/parashat_hashavua/03/04_vayishlach/1.html
(לא אצטט)
נושאים ופסוקים לעיון נוסף
1.וַיִּשְׁלַח יַעֲקֹב מַלְאָכִים לְפָנָיו אֶל עֵשָׂו אָחִיו…..
האם פתאום ליעקב מופיע הרצון לחידוש קשר משפחתי?. האם בתקופת שהותו בחרן, נישואיו, הולדת בניו וכו’, לא הייתה איזו תקשורת בינו לבין הוריו?. האם עשיו לא חיפש כל ידע על היעלמות אחיו?. ואם הכתוב מספר שעשיו הולך לקראתו, יש להניח שעשיו יודע שאחיו יעקב חוזר. האם יעקב רצה להסתיר את חזרתו עד לרגע מסויים? העלילה נראית לי לוקה בחסר. כאשר יעקב היה רווק, יחידי, הוא היה יותר אמיץ, יותר “שובב” יותר מוכן לקחת סיכון. עכשיו בתור אב למשפחה, עם רכוש גדול, הוא אינו רוצה לקחת סיכונים מיותרים אז הוא בודק את הרקע ושולח שליחים לבירור מצב עדכני –
וַיְצַו אֹתָם לֵאמֹר כֹּה תֹאמְרוּן לַאדֹנִי לְעֵשָׂו כֹּה אָמַר עַבְדְּךָ יַעֲקֹב עִם לָבָן גַּרְתִּי וָאֵחַר עַד עָתָּה: {ו} וַיְהִי לִי שׁוֹר וַחֲמוֹר צֹאן וְעֶבֶד וְשִׁפְחָה וָאֶשְׁלְחָה לְהַגִּיד לַאדֹנִי לִמְצֹא חֵן בְּעֵינֶיךָ: וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים אֶל יַעֲקֹב לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו וְגַם…
יש פה מעין “דיאלוג של “חרשים”. יעקב אומר למלאכים (כנראה שליחים נבחרים מעבדיו) מה לומר לעשיו, אבל בתשובתם אין התייחסות לזה. מוזר
מתוך גליונות נחמה ב –
http://www.nechama.org.il/pages/1043.html
… .רשב”ם:
באנו אל אחיך אל עשו: ומצאת חן בעיניו כאשר אמרת, וגם: הנה הוא מתוך ששמח בביאתך ובאהבתו אותך הולך לקראתך וארבע מאות איש עמו: לכבודך. זהו עיקר פשוטו. וכן (שמות ד’ י”ד) “גם הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו”.
ויירא יעקב: בלבו, שאף על פי שהראה לשלוחים כי לכבודו מתכוון – הוא לא האמין, שמחשבת עשו לטובה.
רמב”ן:
וישובו המלאכים אל יעקב לאמור: השלוחים האלה עשו שליחותם, אבל לא סיפר הכתוב זה, כי אין צורך.
וטעם וגם הולך לקראתך: לאמור: כאשר אתה הולך לקראתו גם הוא הולך לקראתך ומהר תפגשו זה בזה.
ויירא יעקב מאד: בעבור שאמרו לו, כי יצא עשו מעירו והוא בא לקראת יעקב, ועוד שלקח עמו אנשים רבים, ארבע מאות איש, היה ירא לנפשו מאד, כי אמר לא לקח כל אלה רק להלחם בי. והנראה בעיני בענין הזה, כי עשו לא קיבל השלוחים כהוגן ולא השגיח עליהם, ואולי לא היו לפניו, כי לא נתן להם רשות שיבואו לפניו וידברו עמו כלל, כי היה הכתוב מספר ששאל להם: מה שלום אחי, ומה עניינו וענין ביתו ובניו, וקראו לו בשלומי, ואמרו לו כי אני הולך לראותו. והם היו מגידים כן ליעקב. והכתוב לא סיפר שיאמרו השליחים דבר בשם עשו. אבל עברתו שמורה בלבו (המליצה שאולה מעמוס א’ י”א) ולעשות לו רעה (בהוצאת אייזנשטיין ניו יורק תשי”ט: “ולעשות לו תועה” מלשון הכתוב נחמיה ד’ ב’) היה הולך בחיל הזה. והנה השלוחים חקרו במחנה וידעו כי הוא הולך לקראת יעקב. וזה טעם “וגם”, כי אמרו: באנו אל אחיך, אל עשו, ולא ענה אותנו דבר ולא שלח לך דבר שלום וגם הולך לקראתך בזרוע וחיל, ולכך הוסיף לו פחד על פחדו, “ויירא יעקב מאד ויצר לו”. וכך אמרו רבותינו, כי השלוחים הכירו בו שנאה, אמרו: “באנו אל אחיך אל עשו”, אתה נוהג בו כאח והוא נוהג בך כעשו. ..
ומומלץ לעיין בפירוש אברבנאל, שמובא ב –
http://www.daat.ac.il/daat/vl/abarbanel-bereshit/abarbanel-bereshit008.pdf
2. וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֱלֹהֵי אָבִי אַבְרָהָם וֵאלֹהֵי אָבִי יִצְחָק יְהֹוָה הָאֹמֵר אֵלַי שׁוּב לְאַרְצְךָ וּלְמוֹלַדְתְּךָ וְאֵיטִיבָה עִמָּךְ: קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים … הַצִּילֵנִי נָא מִיַד אָחִי מִיַּד עֵשָׂו כִּי יָרֵא אָנֹכִי אֹתוֹ פֶּן יָבוֹא וְהִכַּנִי אֵם עַל בָּנִים: {יג} וְאַתָּה אָמַרְתָּ הֵיטֵב אֵיטִיב עִמָּךְ…..
יעקב מתלונן או מתפלל. ונזכור שיעקב 21 שנה קודם לכן – בבריחה הראשונה שלו, בגיל 60+, גם הציב תנאים לה’ –
וַיִּדַּר יַעֲקֹב נֶדֶר לֵאמֹר אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי וּשְׁמָרַנִי בַּדֶּרֶךְ הַזֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי הוֹלֵךְ וְנָתַן לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל וּבֶגֶד לִלְבֹּשׁ: {כא} וְשַׁבְתִּי בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית אָבִי וְהָיָה יְהֹוָה לִי לֵאלֹהִים: {כב} וְהָאֶבֶן הַזֹּאת אֲשֶׁר שַׂמְתִּי מַצֵּבָה יִהְיֶה בֵּית אֱלֹהִים וְכֹל אֲשֶׁר תִּתֶּן לִי עַשֵּׂר אֲעַשְּׂרֶנּוּ לָךְ:
(אגב – משפט מוזר שדורש עיון “וְהָיָה יְהֹוָה לִי לֵאלֹהִים” מי הואה ה’, ומה עושה אותו לא-להים?)
מתוך
http://tora.us.fm/tnk1/tora/brejit/ndr.html
האם יעקב העלה על דעתו, שה’ לא יהיה לו לאלקים?! 1. “אם” – לשון בקשה ולא לשון תנאי / דוד אקסלרודיעבץ אומר דברים דומים (דברי הימים א ד10-11): “וַיִּקְרָא יַעְבֵּץ לֵאלֹקֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר ‘אִם בָּרֵךְ תְּבָרֲכֵנִי, וְהִרְבִּיתָ אֶת גְּבוּלִי, וְהָיְתָה יָדְךָ עִמִּי, וְעָשִׂיתָ מֵּרָעָה לְבִלְתִּי עָצְבִּי’; וַיָּבֵא אֱלֹקִים אֵת אֲשֶׁר שָׁאָל: וּכְלוּב אֲחִי שׁוּחָה…”
אומר יעבץ- “אם ברך תברכני והרבית… והיתה ידך… ועשית” והמשך הפסוק – “ויבא אלוקים את אשר שאל”. כאן ברור ש”אם” הוא לשון בקשה, כמו (נחמיה ב 7): “וָאוֹמַר לַמֶּלֶךְ אִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב אִגְּרוֹת יִתְּנוּ לִי עַל פַּחֲווֹת עֵבֶר הַנָּהָר…” אין זה תבנית “אם… אז…”, אלא בקשה.
כך גם בפרקנו, יעקב אומר: “אם על המלך טוב ושמרתני…, ויהיה לי לחם… ובגד… ושבתי…”- כל זה בקשה. “…והיה ה’ לי לאלוקים”- זה סוף הבקשה. הנדר הוא “והאבן הזאת… עשר אעשרנו”, הוא לא מותנה. (ע”כ. אי”ה לעיון בסבב הבא)
ונזכור שגם אברהם מתלונן ומבקש סימנים מה’
— וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֲדֹנָי יֱהוִֹה מַה תִּתֶּן לִי וְאָנֹכִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי וּבֶן מֶשֶׁק בֵּיתִי הוּא דַּמֶּשֶׂק אֱלִיעֶזֶר: {ג} וַיֹּאמֶר אַבְרָם הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי:
— וַיֹּאמַר אֲדֹנָי יֱהֹוִה בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה
אבותינו היו אמיצי לב ולא תמיד האמינו למה שהם שומעים, וכאן, יעקב חושש. השנים אצל לבן בגולה, למרות תעלולי חותנו, היו שנים פוריות (תרתי, או אפילו תלת משמע) וכאן בארץ ישנה/חדשה, עם משפחתו “המשונה”, הוא חושש מה יקרה לו? אז מתוך
https://b-2.co.il/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2/109-%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%95%D7%99%D7%A9%D7%9C%D7%97/339-%D7%9E%D7%99%D7%93-%D7%90%D7%97%D7%99-%D7%9E%D7%99%D7%93-%D7%A2%D7%A9%D7%99%D7%95.html
… ההסבר הוא שכשיעקב שמע שעשיו בא לקראתו הכין את עצמו לשתי אפשרויות:
א. עשיו בא למלחמה במטרה להרגו ב. עשיו בא להתפייס ולבצע איחוד במשפחה.
יעקב חשש משתי האפשרויות, להיהרג לא רצה, אולם גם לא רצה לחיות יחד עם עשיו המהווה סכנה רוחנית גדולה, ולכן יעקב התפלל לה’ שיצילו משתי האפשרויות, ובאמת התקבלה תפילתו. בתחילה רצה עשיו להורגו, וה’ הצילו, אח”כ כשנתרצה עשיו, ביקש להיות עמו יחדיו שנאמר “נסעה ונלכה ואלך לנגדך”, אך יעקב דחהו וניצל, שנאמר “וישב ביום ההוא עשיו לדרכו שעירה”, אפילו יום אחד לא התעכבו יחד, וכך התקבלה תפילתו של יעקב בשלמות.
נשים לב שיעקב הקדים בתפילתו מיד אחי- שיצילנו ה’ מהסכנה הרוחנית הנובעת מהתקרבות עשיו, למיד עשיו – הסכנה הגופנית להיהרג.
לכאורה לא מובן, אח אחד היה לו ליעקב – עשו, וגם אותו הלוואי ולא היה, וא”כ מדוע כופל יעקב אבינו ואומר ” מִיַּד אָחִי”, “מִיַּד עֵשָׂו”?
[וכן אצל המלאכים מצינו כפילות לשון באומרם ליעקב (בראשית לב, ז) בָּאנוּ אֶל אָחִיךָ אֶל עֵשָׂו, אם באו לאחיו ודאי באו אל עשו, ואם באו לעשו ודאי באו לאחיו, וא”כ מדוע כפילות הלשון?]
אלא מבאר הבית הלוי מבריסק (הגאון רבי יוסף דב סולובייצ’יק) שישנם שני דרכים שמשתמשים בהם יצר הרע וכח העשוי הרשע:
דרך א’- להילחם נגד ישראל בכח גדול וביד חזקה, אִם יָבוֹא עֵשָׂו אֶל הַמַּחֲנֶה הָאַחַת וְהִכָּהוּ (בראשית לב, ט), כגון האינקוויזיציה של ספרד, והשואה הארורה שנעשתה ביד הנאצים הגרמנים הארורים. וזה “מִיַּד עֵשָׂו”.
דרך ב’ (הרבה יותר קשה ומסוכנת)- מלחמה נגד ישראל כשמפגינים כלפיהם אהבה ואחווה, וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּשָּׁקֵהוּ (בראשית לג, ד), “בוא ונחיה כולנו כעם אחד מאוחד, אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ” (בראשית יג, ט). וזה “מִיַּד אָחִי”.
אם הגויים יפתחו גמינזיות ואוניברסיטאות עבור היהודים- זה כבר בעיה קשה וסכנה גדולה מאוד מאוד, ה’ ירחם, אם עשו לא יבוא בגדר של “עשו הרשע” אלא יסווה את עצמו בגדר של אחווה עלול הוא לכבוש (חלילה וחס) רבים מעמנו.(ע”כ)
ומשהו קבליסטי, מתוך
http://kabbalah-sefer.co.il/201-
“ספר הזוהר הקדוש (וישלח דף כ”א ובהסולם אות ע’) מביא ראיה, שהמתפלל צריך לפרש דבריו כראוי, מדכתיב אצל יעקב, שאמר, “הצילני נא”. וזה לשונו, וזהו שכתוב, “הצילני נא מיד אחי, מיד עשו, כי ירא אנכי אותו, פן יבוא והכני אם על בנים. מכאן נשמע, שמי שמתפלל תפלתו, צריך לפרש דבריו כראוי, שאמר, הצילני נא. שלכאורה היה זה די, כי אינו צריך יותר מהצלה. עם כל זה אמר להקב”ה, ואם תאמר שכבר הצלת אותי מלבן. לכן פירש, מיד אחי. ואם תאמר, שגם קרובים אחרים סתם נקראים אחים, על דרך שאמר לבן ליעקב, הכי אחי אתה, ועבדתני חנם. לכן פירש, מיד עשו. מה הטעם. משום שצריכים לפרש הדבר כראוי. אם תאמר, למה אני צריך להצלה, כי ירא אנכי אותו, פן יבוא והכני. וכל זה להסביר הדבר למעלה, כראוי, ולא לסתום הדבר”, עד כאן לשונו. ומאוד קשה להבין זה, כשאדם מתפלל להקב”ה, שהוא יודע מחשבות בני אדם, צריכים לפרש דבריו כראוי, אחרת חס ושלום הוא לא יודע, מה שחסר לו להאדם. אולם יש לפרש זה על האדם. כלומר, האדם בעצמו צריך לדעת מה שחסר לו, ולברר כל חסרון וחסרון בפני עצמו. ולא שהאדם יאמר באופן כללי, שהוא לא בסדר, והוא רוצה שה’ יעזור לו. והסיבה היא, כי יש כלל, ש”אין אור בלי כלי, אין מילוי בלי חסרון”. לכן מוטל על האדם לסדר לעצמו את כל הפרטים, מה שחסר לו. כלומר, שהצלה מיד לבן אינו דומה להצלה מיד עשו. וכדומה. ודבר זה יכולים להבין, כמו שאמר אאמו”ר זצ”ל, על מה שכתוב אצל לבן, שאמר ליעקב “ויען לבן ויאמר אל יעקב, הבנות בנתי, והבנים בני, והצאן צאני, וכל אשר אתה רואה לי הוא”. ואצל עשו, שדיבר עם יעקב, כתוב “שעשו אמר להיפך, ויאמר, מי לך כל המחנה הזה אשר פגשתי. ויאמר, למצוא חן בעיני אדני. ויאמר עשו, יש לי רב, אחי, יהי לך, אשר לך. ויאמר יעקב ולקחת מנחתי מידי”. ואמר, שיצה”ר לפעמים הוא מתלבש בלבוש לבן, שהוא צדיק, והולך בבגד לבן, ולפעמים הוא מתלבש בבגדי עשו, שאומר, שהאדם כבר “עשו” הכל בשלימות, ואין לו עוד מה להוסיף, ומכניס בו רוח גאוה.(ע”כ)
(ואפשר להכין כוס קפה/תה ולצפות ב –
https://www.youtube.com/watch?v=apc-mk2srD4
3. וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה עֵשָׂו בָּא…וַיִּשְׁתַּחוּ אַרְצָה שֶׁבַע פְּעָמִים עַד גִּשְׁתּוֹ עַד אָחִיו: {ד} וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ: .
איזה יופי של פגישה. –פרק ראשון בפרשה מספר באריכות ובפרטי פרטים על ההכנות לפגישת האחים. יעקב מאוד חושש ומתכונן למלחמה
פרק שני בפרשה אף הוא מספר באריכות על הפגישה, מצד אחד עשיו עם 400 איש, מצד שני יעקב עם משפחה בת 16 נפשות + עבדים ושפחות + אלפי בעלי חיים – גמלים, עזים, אתונות ועוד. ואז יעקב הולך לקראת אחיו, ומשתחווה מספר פעמים. לעומת זאת עשיו לא מתאפק -וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ
איזה יופי של פגישה, איזו חמימות, האחים התאומים בוכים מהתרגשות. האם היו געגועים?
ואכן עשיו משתומם. (בעצם למה? הוא הרי התחתן עם כמה נשים, אז האם הוא חשב שאחיו יישאר רווק?)
ועשיו מתנהג באופן יפה מאוד ומציע לאחיו שיצטרף אליו, למרות כל עדרי הצאן והבהמות שיש ליעקב. מעין סיפור הפוך למה שאירע בין אברהם ללוט.
(האם הוא שמע על הריב בין רועי אברהם לרועי לוט?)
ואכן המקרא מציין
וַיִּקַּח עֵשָׂו אֶת נָשָׁיו וְאֶת בָּנָיו וְאֶת בְּנֹתָיו וְאֶת כָּל נַפְשׁוֹת בֵּיתוֹ וְאֶת מִקְנֵהוּ וְאֶת כָּל בְּהֶמְתּוֹ וְאֵת כָּל קִנְיָנוֹ אֲשֶׁר רָכַשׁ בְּאֶרֶץ כְּנָעַן וַיֵּלֶךְ אֶל אֶרֶץ מִפְּנֵי יַעֲקֹב אָחִיו: {ז} כִּי הָיָה רְכוּשָׁם רָב מִשֶּׁבֶת יַחְדָּו וְלֹא יָכְלָה אֶרֶץ מְגוּרֵיהֶם לָשֵׂאת אֹתָם מִפְּנֵי מִקְנֵיהֶם:
כלומר יש לנו סיפורים סותרים. ויש עוד. מתוך
https://www.hofesh.org.il/freeclass/parashat_hashavua/03/04_vayishlach/1.html
..כיוון שהתורה נערכה בתהליך ארוך, כשכל תקופה מציעה את הגירסה שלה (ולפעמים מספר גירסאות) לאותו סיפור, או לאותו החוק, מן ההכרח הוא שיימצאו בה כפילויות וסתירות, וגם פרשתנו לא יצאה נקייה מתקלה זאת. והרי מספר דוגמאות: “האיש” שנאבק עם יעקב, נאלץ לברכו, והוא אמנם מברכו ומשנה את שמו מיעקב לישראל (ל”ב / 29). לדברים אלה יש גירסה מקבילה, לפיה לא “האיש” שינה את שמו, אלא האל בכבודו ובעצמו בהתגלות שהתרחשה עוד בבואו מפדן ארם (ל”ה / 9). לפי כ”ו / 34 נשותיו של עשיו הן יהודית בת בארי החתי ובשמת בת אילון החתי; לפי ל”ו / 1 – 5 נשותיו הן עדה בת אילון החתי , אהליבמה בת ענה ובשמת בת ישמעאל. על פי ל”ב / 4 עשיו התיישב מכבר בארץ אדום, ואילו לפי ל”ו / 8-6, הלך עשיו להר שעיר רק לאחר ההסכם עם יעקב. בל”ה / 8 כתוב שדבורה מינקת רבקה מתה ונקברה באלון בכות ליד בית אל, כלומר, היא נלוותה ליעקב בכל מסעותיו לפדן ארם וחזרה, והרי למדנו מכ”ז / 42 ואילך כי יעקב יצא לבדו למסע, וכמעט בהיחבא.
התעודה שלפנינו מייחסת ליעקב מאבק נגד עבודה זרה (ל”ה / 2 – 3), אך ברור שמדובר כאן בהקדמת המאוחר, כלומר, הדבקת השקפות עולם אמוניות ליעקב על פי דפוסים מאוחרים, שהרי בביתו של יעקב, כמו בביתו של דוד המאוחר ממנו, היו תרפים (ע”כ)…..
ומה עושים חז”לינו כשהחליטו שעשיו הוא רשע? מקלקלים/מקלים/מזלזלים בערך הפגישה, מתוך
http://www.nechama.org.il/pages/903.html
..בראשית רבה ע”ח:
“וישקהו” – נקוד עליו. אמר ר’ שמעון בן אלעזר: בכל מקום שאתה מוצא הכתב רבה על הנקודה (האותיות הבלתי מנוקדות מרובות על המנוקדות) אתה דורש את הכתב, הנקודה רבה על הכתב – אתה דורש הנקודה. כאן לא הכתב רבה על הנקודה ולא הנקודה רבה על הכתב, אלא מלמד שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו. אמר לו ר’ ינאי: אם כן, למה נקוד עליו? אלא מלמד שלא בא לנשקו אלא לנשכו, ונעשה צוארו של יעקב אבינו של שיש, וכהו שיניו של אותו רשע. ומה תלמוד לומר “ויבכו”? אלא זה בוכה על צוארו, וזה בוכה על שיניו.
תנחומא וישלח ד’:
ביקש עשו לנשכו, ונעשה צוארו של שיש, לכן נקוד על “וישקהו”, שלא היתה נשיקה של אמת. “ויבכו” – למה בכו? משל למה הדבר דומה? לזאב שבא לחטוף את האיל. התחיל האיל לנגחו, נכנסו שיני הזאב בקרני האיל. זה בוכה, וזה בוכה. הזאב בכה שלא יכול לעשות לו כלום, והאיל בוכה שלא יחזור ויהרגנו. אף כך עשו ויעקב: הכתוב אומר (שיר השירים ז) “צוארך כמגדל השן”. ועל עשו נאמר (תהלים צ’) “שני רשעים עבות”.
רש”י, פסוק ד’:
ד”ה וישקהו: נקוד עליו, ויש חולקין בדבר הזה בברייתא דספרי (בהעלותך ס”ט). יש שדרשו נקודה זו לומר שלא נשקו בכל לבו. אמר ר’ שמעון בן יוחאי: הלכה היא בידוע שעשו שונא ליעקב, אלא שנכמרו רחמיו באותה שעה ונשקו בכל לבו.
ראב”ע, פרק ל”ג פסוק ד:
הדרש על נקודות וישקהו טוב הוא לעתיקי משדיים, כי על דרך הפשט לא חשב עשו לעשות רע לאחיו, והעד “ויבכו”, כאשר עשה יוסף עם אחיו.
רלב”ג:
נקוד על “וישקהו”, להורות שאין נשיקתו בלב שלם, אבל היה עניינה ממוצע בין הנשיקה ובין היעדר הנשיקה, ולזה היתה זאת התיבה הממוצעת בין הכתיבה ובין המחק.
רש”ר הירש, (תרגום מגרמנית):
מילת “ויבכו” היא עד נאמן לכך שלפנינו התגלותו של רגש אנושי טהור. יכול אדם אמנם לנשק ולבו בל עמו, אולם דמעות המתפרצות ברגעים – חזקה שהן יוצאות מעומק הלב. הנשיקה הזאת והדמעות הללו מגלות לנו, כי גם עשו הוא מזרע אברהם אבינו, ואינו רק ציד פרוע, כי איך יכול היה – בלאו הכי – להגיע לדרגת שליט בהתפתחות האנושית? החרב לבדה, הכח הגשמי גרידא, לא יכשירו את האדם לכך. גם עשו מתפרק לאט לאט מחרבו והולך ומשכין בקרבו יותר ויותר את רוח אהבת האדם. ודווקא יעקב הוא הנותן על פי רב הזדמנות לעשו להוכיח שעקרון האנושות מתחיל להתגלות אצלו. כשהחזק מכבד את זכויות החזק – הרי זה מעשה פקחות. ואולם כשהחזק, כלומר עשו, נופל על צוארי החלש יעקב, ומשליך חרבו למרחקים – רק אז נוכח, שגם בו גברו מידת הצדק וההומניות.
העמק דבר:
ויבכו, שניהם בכו. בא ללמד שגם יעקב נתעורר עליו לשעה זו אהבה לעשו. וכן לדורות: בשעה שזרע עשו מתעוררים ברוח טהרה להכיר את זרע ישראל ומעלתם, אז גם אנחנו מתעוררים להכיר את עשו, כי אחינו הוא. וכמו שרבי היה אוהב אמיתי לאנטונינוס – וכן הרבה.
בנו יעקב, בפירושו לבראשית (נכתב בגרמנית, שוקן 1934), מוצא סעד לדעת ר’ ינאי בבראשית רבה (עיין לעיל) ולדעת ר’ שמעון בן יוחאי המובאת ברש”י, על ידי השוואת פסוקנו לפסוקים הבאים, שבכל אחד מהם מתוארת פגישה בין אוהבים:
פרק כ”ט פסוק י”א
“וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ”
פרק מ”ה פסוק ט”ו
“וַיִּפֹּל עַל צַוְּארֵי בִנְיָמִן אָחִיו וַיֵּבְךְּ… וַיְנַשֵּׁק לְכָל אֶחָיו וַיֵּבְךְּ עֲלֵהֶם”
פרק מ”ו פסוק כ”ט
“וַיֶּאְסֹר יוֹסֵף מֶרְכַּבְתּוֹ… וַיֵּרָא אֵלָיו וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָיו וַיֵּבְךְּ עַל צַוָּארָיו עוֹד”
שמות ד’ כ”ז
“וַיֹּאמֶר ה’ אֶל אַהֲרֹן לֵךְ לִקְרַאת מֹשֶׁה הַמִּדְבָּרָה וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ… וַיִּשַּׁק לוֹ”
פסוקנו:
“וַיָּרָץ עֵשָׂו לִקְרָאתוֹ וַיְחַבְּקֵהוּ וַיִּפֹּל עַל צַוָּארָו וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיִּבְכּוּ”..
4. וַיָּשָׁב בַּיּוֹם הַהוּא עֵשָׂו לְדַרְכּוֹ שֵׂעִירָה: {יז} וְיַעֲקֹב נָסַע סֻכֹּתָה וַיִּבֶן לוֹ בָּיִת וּלְמִקְנֵהוּ עָשָׂה סֻכֹּת עַל כֵּן קָרָא שֵׁם הַמָּקוֹם סֻכּוֹת:
(יפה, וכיום אנחנו יושבים בסוכות, לזכר אותם ימים ולחיקוי מגורי המקנה)
ביום ההוא, – רק נפגשו וכבר נפרדים. מכל הפחד של יצחק וחששותיו והכנותיו, כלום לא קרה ויעקב שוב “שיקר” כאשר אמר שהוא עתיד להגיע לשעיר להיות אצל אחיו. אבל נשים לב שכמה שנים לאחר מכן כשהיו בגיל 120 הם נפגשו.
ואת הארץ אשר נתתי לאברהם
סיכום ההבטחות של ה’ ניתן ב –
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%A5_%D7%94%D7%9E%D7%95%D7%91%D7%98%D7%97%D7%AA
ואוסף מדרשי חז”ל על הנושא מובא ב –
http://www.aspaklaria.info/001_ALEF/%D7%90%D7%A8%D7%A5%20%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C%20%20%20%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%A9%D7%94.htm
וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק:
מעניין, יעקב יצא מבאר-שבע, אברהם בא מבאר שבע לחברון לקבור את שרה. יצחק גר בבאר שבע, מתי הם עברו לחברון?
טוב – אזל הזמן, והנושאים לא מוצו, אי”ה בסבב הבא. בינתיים למעוניינים/ות, נא לעיין בגליונות הקודמים
שבת שלום
שבוע טוב
להת
וישלח – תשע”ט
- ויצא – תשע”ט
- וישב – תשע”ט