From:
Date: Sat, Dec 1, 2018 at 7:26 PM
Subject: וישב יעקב….ויאמר ישראל…. ויוגד לתמר…ותדבר אליו
To:
חג אורים שמח
הארה
סתם הצצה על שמות של פרשות – שבהן שם הפרשה הוא המילה הראשונה – הפועל (נשוא) ומתעלם מהשם – הנושא
(ויצא…, וישלח…, וישב…, ויחי.. ( יעקב,
ויגש….(יהודה
וישמע יתרוויקהל משה
וילך משה
ולעומת זאת שתי פרשות בהן נותן השמות התעלם מהפועל, דילג עליו ונתן רק שם הנושא
ויקח קורח
וירא בלק
לא יודע אם יש ללמוד משהו מזה מלבד הפניית תשומת הלב לריבוי של פעילויות יעקב ,עיונים קודמים
פרשת וישב תשע”ד
http://toratami.com/?p=72
פרשת וישב תשע”ה
http://toratami.com/?p=285
(על – יוסף החולם, יהודה ותמר, יוסף בבית פוטיפר)
פרשת וישב – תשע”ו
http://toratami.com/?p=483
(על – חלומות יוסף, מכירת יוסף, יהודה ותמר, יוסף ואשת פוטיפר)
פרשת וישב – תשע”ז
http://toratami.com/?p=687
(על: דמותו של יוסף, וימצאהו איש.. ויאמרו איש. וירד יהודה מאת אחיו ויט עד איש, ואת כל אשר הם עושים,
פרשת וישב – תשע”ח
http://toratami.com/?p=883
(על: יוסף בן 17 היה רועה את… ויבא יוסף, וישראל אהב… וישמע ראובן, לכו ונמכרנו… וימכרו, וירד והודה…. ויחשבה, ויהי יסף יפה תואר)
פסוקים מההפטרה
וְאָנֹכִ֛י הֶעֱלֵ֥יתִי אֶתְכֶ֖ם מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם וָאוֹלֵ֨ךְ אֶתְכֶ֤ם בַּמִּדְבָּר֙ אַרְבָּעִ֣ים שָׁנָ֔ה לָרֶ֖שֶׁת אֶת־אֶ֥רֶץ הָאֱמֹרִֽי׃
וָאָקִ֤ים מִבְּנֵיכֶם֙ לִנְבִיאִ֔ים וּמִבַּחוּרֵיכֶ֖ם לִנְזִרִ֑ים הַאַ֥ף אֵֽין־זֹ֛את בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל נְאֻם־יְהוָֽה׃
וַתַּשְׁק֥וּ אֶת־הַנְּזִרִ֖ים יָ֑יִן וְעַל־הַנְּבִיאִים֙ צִוִּיתֶ֣ם לֵאמֹ֔ר לֹ֖א תִּנָּבְאֽוּ׃
חידון השבוע
ש.1. “יוסף בן 17….” – מתי נולד יוסף
ת. נא לעיין ב –
http://tora.us.fm/tnk1/tora/brejit/tarikim30.html
ש.2. וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה, – מה היו שמות נשי בני יעקב?
ת. נא לעיין להלן.
הקדמה כללית
על גילים ותאריכים
וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן: {ב} אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה
כמו בפרשת תולדות, וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִצְחָק בֶּן אַבְרָהָם אַבְרָהָם הוֹלִיד אֶת יִצְחָק: {כ} וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה…
פסוק ראשון נותן כיוון, פסוק שני עובר לנושא החשוב יותר.
ובעצם האם חשוב לנו לדעת על הגיל???? באיזה גיל יצחק התחתן??? באיזה גיל האחים מכרו את יוסף??? ואם כך, מעניין אותי לדעת באיזה גיל היו למשל ראובן ויהודה באותו אירוע? (וגם באיזה גיל נאנסה דינה ובאיזה גיל היו שמעון ולוי כאשר הם רצחו את אנשי שכם?
לפני שנה התחלתי לעיין בנושא של מספרים בתורה ובעיקר בגילים של גיבורי העלילה. העיון השבוע בפרשתנו שוב “מציקה” לי הקביעה “יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה” אז אוסיף קצת על הנושא “גילים ותאריכים בתורה”
בתורה יש מעט תאריכים (= יום, חודש ושנה). לעומת זאת יש הרבה גילים, ובעיקר = גיל המוליד וגיל הפטירה. גילים אחרים שונים, שמציינים אירוע מסויים, מפוזרים פה ושם לפי ראות העורך. חוץ משתי רשימות של עשרת הדורות – מאדם עד נח ומנח עד אברהם, אין סדר נראה לעין הקורא או שיטה שתרמוז, מתי ניתן הגיל, ומדוע דווקא באירוע זה ולא באחר.
התאריך הראשון בתורה, הוא תאריך תחילת המבול (פרק ז פסוק יא’)
בִּשְׁנַת שֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנוֹת תְּהוֹם רַבָּה וַאֲרֻבֹּת הַשָּׁמַיִם נִפְתָּחוּ:
או מתוך
http://tora.us.fm/tnk1/tora/brejit/mbul.html
(ז11) ב 17.2.600 (לחיי נוח) נפתחו ארובות-השמיים ומעיינות-התהום.
ותאריך סיום המבול
וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ מֵאוֹת שָׁנָה בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה: {יד} וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ יָבְשָׁה הָאָרֶץ.
(למעוניינים/ות בניתוח מקיף של תאריכי המבול, מומלץ לעיין במאמר לעיל), או להתחיל במאמר הבא שכולל קישור למאמר לעיל ולעוד מאמרים על תאריכים)
http://tora.us.fm/tnk1/tora/brejit/tarikim05.html
(“לא מצאתי הסבר, למה דווקא לתחילת וסוף המבול ניתנים תאריכים “מדוייקים”)
ואת גיל נח ראינו לעיל. ולאחר מכן יש לנו את –
וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן
(והצצתי שוב ברשימת הדורות, ומשהו משך את עיני =
וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה וַיּוֹלֶד אֶת אַבְרָם אֶת נָחוֹר וְאֶת הָרָן:
האם תרח הוליד שלישיה???? דורש עיון, אי”ה בפרשת נח בסבב הבא אם אזכור)
הגיל הבא הוא גיל הנישואין =
וַיְהִי יִצְחָק בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה בְּקַחְתּוֹ אֶת רִבְקָה
יפה, ואלי חשוב, כי לקח להם 20 שנה עד הלידה) וגם
וַיְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית..
והגיל הבא – גיל הבגרות לתפקיד =
וְיוֹסֵף בֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּעָמְדוֹ לִפְנֵי פַּרְעֹה ..
ועוד גיל יפה – גיל “הזהב” =
וַיֹּאמֶר פַּרְעֹה אֶל יַעֲקֹב כַּמָּה יְמֵי שְׁנֵי חַיֶּיךָ: {ט} וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב אֶל פַּרְעֹה יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה
והגיל הבא, (לא שנת לחדה או פטירה, ספר שמות) אף הוא כרוך באירוע פגישה עם פרעה
וּמֹשֶׁה֙ בֶּן-שְׁמֹנִ֣ים שָׁנָ֔ה וְאַ֣הֲרֹ֔ן בֶּן-שָׁל֥שׁ וּשְׁמֹנִ֖ים שָׁנָ֑ה בְּדַבְּרָ֖ם אֶל-פַּרְעֹֽה:
ותאריך (לא מלא) שמופיע בספר שמות
הַחֹ֧דֶשׁ הַזֶּ֛ה לָכֶ֖ם רֹ֣אשׁ חֳדָשִׁ֑ים רִאשׁ֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם לְחָדְשֵׁ֖י הַשָּׁנָֽה: {ג}….. בֶּֽעָשֹׂ֖ר לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְיִקְח֣וּ לָהֶ֗ם
ועוד תאריך יותר ברור =
וַיִּסְעוּ֙ מֵֽאֵילִ֔ם וַיָּבֹ֜אוּ כָּל-עֲדַ֤ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵל֙ אֶל-מִדְבַּר-סִ֔ין אֲשֶׁ֥ר בֵּין-אֵילִ֖ם וּבֵ֣ין סִינָ֑י בַּֽחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י לְצֵאתָ֖ם מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
ויש בתורה, עוד תאריכים וגילים. אולם קצר המצע מהשתרע, הנושא מאתגר, אבל הוא מורכב ואינו -שייך לפרשה . אעזבנו, ואולי אי”ה…. ולמעוניינים/ות, עיון מקיף בנושא תאריכים בתנ”ך ניתן ב –
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/maaliyot/maase-2.htm
והשאילה שדורשת בירור – למה ניתנו גילים מסויימים, לעומת אירועים ללא ציון הגיל? הסבר לזה אין לי כרגע. מה שכן גילים אלו יחד עם גילי הלידה והפטרה, בצירוף עם פירוט המשכי אירועים, מאפשרים לחז”לינו המתמטיקאים לחשב (בדיוק או בערך???) את השנה (לפי בריאת העולם) בהם אירעו אירועים מסויימים. (נא לעיין במאמר ולפתוח קישורים להמשך קבלת פרטים)
ומעניין לעיין בספר היובלים (שנערך מתישהו כ – 200 שנה לפני חורבן בית שני) מוסיף פרטים שונים ומשונים, כולל תיארוך שנתי לבריאת העולם, תוך שימוש בלוח שנה שונה מהנהוג בימינו.מידע על ספר היובלים ניתן ב –
https://he.wikipedia.org/wiki/
%D7%A1%D7%A4%D7%A8_%D7%94%D7%
99%D7%95%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%9D
למעוניינים/ות בקריאת הספר, נא לעיין ב-
http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hayovlim/tohen-2.htm
למשל הסיפור על אונס דינה, מתוך
http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hayovlim/30.htm
” א) ובשנה הראשונה לשבוע השישי עלה שלם אשר מקדם לשכם, בשלום בחודש הרביעי. (ב) ושם לקחו את דינה בת יעקב אל בית שכם בן חמור החיוי נשיא הארץ, וישכב אותה ויענה. (ג) והיא היתה נערה קטנה בת שתים עשרה שנה, ויבקש מלפני אביה לתתה לו לאשה, ומאחיה ביקש אותה לו. (ד) אכן אף יעקב ובניו חרה באנשי שכם אשר טימאו את דינה אחותם, ויתנכלו רעה ביניהם ויעשו בערמה ובמירמה איתם. (ה) ושמעון ולוי באו בסתר שכמה, ויעשו שפטים בכל אנשי שכם, ויהרגו את כל האנשים אשר מצאו בתוכה, ולא הותירו איש בה. (ו) את כולם הרגו במכאובים, על אשר טמאו את דינה אחותם. (ז) ולא ייעשו כן מיום הזה והלאה לטמא בת ישראל. (ח) כי בשמים הושת עליהם העונש, להכרית כל אנשי שכם לפי חרב, כי נבלה עשו לבת ישראל. (ט) ויתן אותם ה’ ביד בני יעקב להכריתם לפי חרב, ולעשות בהם שפטים. (י) ולא יעשה כדבר הזה בישראל לעולם, לענות בתולה ישראלית.
(יא) ואיש איש מישראל אשר יתן או אשר נתן את בתו או את אחותו לאיש מזרע הגוים, מות יומת, ובאבנים ירגמוהו כי חטא ונבלה עשה בישראל
את הסיפור “המקביל” לפרשתנו. אצטט בחלקו להלן. (ע”כ.- נא לשים לב, שבקשת שמעון ולוי מאנשי כם למול כל זכר, כלל אינה מוזכרת כאן
ולמעוניינים בקצת “פורנוגרפיה” – פירוט מעשה ראובן ובלהה (כולל תאריך) ניתן ב –
http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hayovlim/33.htm
וילך אל יצחק אביו, הוא ולאה אשתו בראש החודש העשירי. (ג) וירא ראובן את בלהה שפחת רחל פילגש אביו רוחצת במים במקום נסתר, ותחשק נפשו בה, וייסתר בלילה ויבוא באוהל בלהה וימצאה בלילה שוכבת לבדה על מטתה וישנה באהלה. (ד) וישכב אצלה על המיטה, ויגל את ערוותה, ותלפות אותו ותצעק. (ה) ויהי כהכירה אותו כי ראובן הוא, ותיכלם מפניו, ותרף את ידה ממנו ותברח. ותתאבל מאוד על המעשה הזה, ולא הגידה לאיש דבר. (ו) ויהי כבוא יעקב לפקוד אותה, ותאמר אליו, אינני טהורה לך כי אם חללה אני לך, כי ראובן עינה אותי ושכב עימי בלילה כאשר ישנתי באהלי, ולא ידעתי אותו עד אם גילה ערותי ושכב עימדי. ויחר אף יעקב בראובן כי שכב את בלהה וגילה כנף אביו. (ז) ולא קרב יעקב עוד אליה, כי טימא ראובן אותה וגילה כנף אביו לפני כל איש. (ע”כ. וניזכר גם ב – ויילפת [בועז]) (הפרקים הללו מספר היובלים מומלצים לקריאה, ויש בהם תיאור פגישת יעקב עם אביו ואמו))
(ע”כ, היה מובא המשך, או השלמה לפרשה שקראנו לפני שבוע)
מסתבר שחיי יעקב לא היו קלים ומהנים במיוחד, וכך זה ימשיך עד סוף חומש בראשית, וכך הוא גם יספר לפרעה בעוד כלושה שבועות. ובינתיים לפרשתנו בה מסופר על נסינו של- יעקב להתישב
פסוקי השבוע
וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם
וַיַּכֵּר יְהוּדָה וַיֹּאמֶר צָדְקָה מִמֶּנִּי
וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם
כִּי גֻנֹּב גֻּנַּבְתִּי מֵאֶרֶץ הָעִבְרִים
ערב שבת שלום
פתיחה
וישב יעקב — וְלֹא זָכַר שַׂר הַמַּשְׁקִים אֶת יוֹסֵף וַיִּשְׁכָּחֵהוּ:
פתח ביעקב וסיים (זמנית) ביוסף
אירוע רודף אירוע. איך אומר רש”י. ביקש יעקב לישב בשלווה, קפץ עליו רוגזו של יוסף”. והעלילה הולכת ומסתבכת. וכמו ברוב סרטי הלילה, הגיבור בדרך כלל לא נהרג במהלך אירוע הסרט, כי אז הסרט מאבד את כח המשיכה שלו, כך גם בסיפורי עלילות האבות Uגם נח). אם נח היה מת במבול. א-להם היה צריך ליצור “אדם וחווה חדשים (כמו שיצר את התחש בשביל עורות המשכן???, כך שלא-להים אין בעייה ביצירתיות). אם יצחק היה נשחט, אז יעקב אולי היה נולד לבן אחר של אברהם ו”ההיסטוריה” המקראית הייתה קצת אחרת. Tבל “אם” אין לו שימוש עובדתי לגבי מה שאירע, אולי אפשר ללמוד ממה שאירע, ובעצם זה מה שקרה עם התפתחות הנסיון האישי מצד אחד ורצוי שיקרה עם התפתחות הציביליזליה. לא אתפלסף, רק נסכם – אלה אירועים יש בפרשתנו? —
— יעקב האבא, אוהב ומעדיף את יוסף על פני אחיו
— יוסף חולם חלומות של התפארות והתנשאות אישית ומספר לאחיו שנפגעים מחלומות אלה
— האחים בהזדמנות, כמעט ורוצחים את יוסף, אבל בסופו של עימות חד-כיווני – יוסף כלל לא מגיב). האחים מוכרים את יוסף לעבדות
— יהודה מתחתן, מוליד 3 בנים, שניים מתחתנים ומתים, ושלישי מושהה (מליבם) ואז האלמנה מתחפשת לזונה,ויהודה מתנהג בהתאם, עד שהיא נכנסת להריון וכמעט נענשת בשריפה.
— יוסף נמכר כעבד לבית פוטיפר, ושם אשת פוטיפר מתאהבת ביוסף, ודורשת שיוסף ישכב איתה. יוסף מסב, היא מתעצבנית וטוענת שיוסף ניסה לאנוס אותה. כך שיוסף הוכנס למאסק
— בבית הסוהר יסף פותר חלומות של שני שרי פרעה שנשלחו לכלא. בהתאם לפרון, שר אחד מוצא להורג, השני שיוחרר
—- בסופה של הפרשה, יוסף עדיין במאסר, והקוראים נשארים במתח עד לאירוע המפתיע הבא – בשבוע הבא
ובינתיים – וַיֵּשֶׁב יַעֲקֹב בְּאֶרֶץ מְגוּרֵי אָבִיו בְּאֶרֶץ כְּנָעַן:
לפני שבוע קראנו על יעקב שחזר לכנען,
וַיָּבֹא יַעֲקֹב אֶל יִצְחָק אָבִיו מַמְרֵא קִרְיַת הָאַרְבַּע הִוא חֶבְרוֹן אֲשֶׁר גָּר שָׁם אַבְרָהָם וְיִצְחָק: …. {כט} וַיִּגְוַע יִצְחָק וַיָּמָת וַיֵּאָסֶף אֶל עַמָּיו זָקֵן וּשְׂבַע יָמִים וַיִּקְבְּרוּ אֹתוֹ עֵשָׂו וְיַעֲקֹב בָּנָיו:
אירוע מאוד מרגש, אבל המספר/העורך משאיר אותנו תקועים”. רוצים לדעת מה קרה בפגישה הזו. ובמקום תיאור “איחוד המשפחות”, אותו עורך מכניס לנו קטע ארוך על שושלת עשו שאינה מעניינת את הקוראים. למה כל הקטע הזה וְאֵלֶּה תֹּלְדוֹת עֵשָׂו הוּא אֱדוֹם” “???
אז אולי זה הזמן והמקום לצטט עוד קצת מספר היובלים, מתוך
http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hayovlim/33.htm
“[שנת 2145]
(כד) ובשנה השלישית לשבוע השישי ההוא יצאו יעקב וכל בניו וישבו בבית אברהם עם יצחק אביו ורבקה אימו.
(כה) ואלה שמות בני יעקב:….(כח) וילכו וישתחוו לפני יצחק ורבקה. ויהי כראותם אותם ויברכו את יעקב ואת כל בניו. (כט) וישמח יצחק מאוד כי ראה את בני יעקב בנו הקטן ויברכם.
http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hayovlim/34.htm
[שנת 2148]
(א) ובשנה השישית לשבוע הזה ליובל הארבעים וארבעה שלח יעקב את בניו לשמור את צאנו ועבדיו איתם בשדה שכם. (ב) ויאספו עליהם שבעת מלכי האמורי להכותם נפש, בהחבאם תחת השיחים ולקחת את מקניהם. (ג) ונשיהם ויעקב ולוי ויהודה ויוסף ישבו בבית יצחק אביהם, כי רוחו נעצב ולא נתן אותם ללכת, ובנימין הקטן נשאר את אביו. (ד) ויבואו מלכי תפה ואריזה ושרגן ושילו וגיץ ומלך בית חורון ומניזכיר וכל היושבים על ההר ההוא היושבים ביערי ארץ כנען. (ה) ויוגד ליעקב לאמור, מלכי האמורי כיתרו את בניך ואת מקניהם שבו ויבוזו. (ו) ויקם מביתו הוא ושלושת בניו וכל נערי אביו ונעריו, ויצא לקראתם שמונה מאות איש תופשי חרב. (ז) ויכו אותם בשדה שכם, וירדפו אחרי הנסים, ויהרגו את אריזה ואת תפה ואת שרגן ואת אמניסקינו ואת גגניז. (ח) ויאסוף את מקנהו, ותעז ידו עליהם וישם מס עליהם לתת לו את פרי אדמתם. (ט) ויבנו את רובל ואת תמנת חרס. (י) וישב בשלום, ויכרות להם ברית ויהיו לו לעבדים עד רדתו עם בניו מצרימה.
[מכירת יוסף]
[שנת 2149]
(יא) ובשנה השביעית לשבוע ההוא שלח את יוסף לראות את שלום אחיו מביתו שכמה. (יב) וימצאם בארץ דותן, ויארבו לו ויתנכלו אותו להמיתו. (יג) ויהי בהנחמם על מחשבתם וימכרוהו לאורחות ישמעאלים. (יד) ויורידו אותו מצרימה וימכרוהו לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים כהן און. (טו) וישחטו בני יעקב שעיר עזים ויטבלו את כותנת יוסף בדמו, וישלחו אותה אל יעקב בעשירי לחודש השביעי. (טז) ויביאו אותה אליו, ויאחזהו השבץ בהתאבלו על מותו, ויאמר חיה רעה אכלה את יוסף. (יז) וכל אנשי ביתו היו איתו ביום ההוא, ותתפעם רוחם ויתאבלו עימו כל היום. (יח) ויקומו בניו וביתו לנחמו, וימאן להתנחם על בנו. (יט) וביום ההוא שמעה בלהה כי אבד יוסף, ותמת באבלה עליו בהיותה בקרפטיפה. (כ) וגם דינה בתו מתה אחרי אבוד יוסף. האבל המשולש הזה קרה את ישראל בחודש אחד.
(כא) ויקברו את בלהה לעומת קבורת רחל וגם את דינה בתו קברו שמה. (כב) ויתאבל על יוסף שנה אחת, ולא הסיר מעליו את האבל, ויאמר כי ארד אל יוסף אבל שאולה.
(כג) לכן נועד בקרב בני ישראל להתאבל ביום העשירי לחודש השביעי ביום אשר הגיע שמע אבל יוסף אל יעקב אביו. (כד) לבקש בו כפרה בשעיר עזים בעשור לחודש השביעי אחת בשנה על חטאתם, כי הפכו את רחמי אביהם לאבל על יוסף בנו. (כה) וביום הזה נועד להם להתאבל בו על חטאתיהם ועל כל פשעיהם ועל עוונותם, להטהר ביום הזה אחת בשנה.
(כו) ויהי כאשר אבד יוסף, ויקחו בני יעקב להם נשים. (כז) שם אשת ראובן עדה, שם אשת שמעון עדיבה הכנענית. (כח) שם אשת לוי מילכה, מבנות ארם מזרע בני תרח, שם אשת יהודה בת שוע הכנענית. (כט) שם אשת יששכר חיזקה, שם אשת דן עגלה. (ל) שם אשת זבולון ניאימן, שם אשת נפתלי רזוה מארם נהרים. (לא) שם אשת גד מעכה, שם אשת אשר יונה. (לב) שם אשת יוסף אסנת המצרית, שם אשת בנימין יסכה. (ףף) וישב שמעון ויקח לו אשה שניה מארם נהרים כאחיו. (ע”כ)
ומשהו שבכלל לא מוזכר בתורה, בהמשך מתוך
http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hayovlim/35.htm
“[שנת 2157]
(א) ובשנה הראשונה לשבוע הראשון ליובל החמישה וארבעים קראה רבקה לבנה ליעקב ותצוהו על אביו ועל אחיו לכבד אותם כל ימי חייו. (ב) ויאמר:
הנני לעשות ככל אשר ציויתני, כי לכבוד ולהדר יהיה לי הדבר הזה, וצדקה לפני ה’ בכבדי אותם. (ג) וגם ידעת מיום הולדי עד היום הזה את כל מעשי ואת כל מורשי לבבי, כי יצר מחשבתי רק טוב להם כל היום. (ד) ואיך אחדל איפה מעשות את אשר ציויתני לכבד את אבי ואת אחי, אמרי נא לי אמי אי זו הרעה אשר הראיתיך, כי בשגם רחוק אני ממנו ושלום בינינו.
(ה) ותאמר אליו:
בני, מעודי לא ראיתי כל תהפוכות כי אם צדקה, ואמורה לך בני כי בשנה הזאת אמות. (ו) כי ראיתי בחלומי את יום מותי, כי לא אחיה יותר ממאה וחמישים שנה,…
(כז) ותשלח רבקה ותקרא לעשו, ויבוא אליה ותאמר אליו:
שאלה אנוכי שואלת מעמך בני, והואיל נא לעשות את אשר אומר אליך בני.
(כח) ויאמר:
הנני לעשות את כל אשר תאמרי אלי ולא אמנע את שאלתך.
(כט) ותאמר אליו:
הנני שואלת מעמך כי במותי תשאני ותקברני אל שרה אם אביך. (ל) וכי תאהבו איש את אחיו אתה ויעקב אחיך, ולא יחשוב איש רעה על אחיו כי אם באהבה יחיו יחדו. (לא) למען תצליחו בני ותכבדו על הארץ, ולא ישמח אויב עליכם, ומצאתם רחמים בעיני כל אוהביכם.
(לב) ויאמר:
הנני לעשות את כל אשר אמרת אלי, ובמותך אקבור אותך אל שרה אם אבי באהבתך את עצמותיה כי תהיינה אצל עצמותיך. (לג) וגם את יעקב אחי אוהב מכל בשר, אין לי אח על כל הארץ מלבדו. (לד) ולא אגדיל לעשות באהבתי אותו, כי אחי הוא, ושנינו יחד נזרענו בבטנך ויחדו יצאנו מרחמך. (לה) ואם לא אוהב את אחי את מי אוהב? ואבקשה ממך גם אני כי תצוי את יעקב עלי ועל בני, כאשר ידעתי כי מלוך ימלוך עלי ועל בני. (לו) כי ביום אשר ברך אבי אותו, שם אותו לגביר ואותי לעבד. (לז) ונשבעתי לך כי אאהב אותו, ולא אחרוש עליו רעה כל ימי חיי בלתי אך טוב.
(לח) וישבע לה על כל הדבר הזה. (לט) ותקרא את יעקב לעיני עשא ותצוהו על פי הדברים אשר דברה אל עשו. (מ) ויאמר:
הנני לעשות רצונך בערוב נפשי, כי לא יצא כל רע ממני ומבני על עשו אחי, ורק אהבה תקדמהו.
(מא) ויאכלו וישתו היא ובניה בלילה ההוא.
(מב) ויקברו אותה שני בניה עשו ויעקב אל המערה אצל שרה אם אביהם. …
(איזה יופי. וכך השלום והשלווה ממשיכים עוד פרק. אבל האידיליה נגמרת מהר וההמשך איום ונורא.) מתוך –
http://www.daat.ac.il/daat/hasfarim/hayovlim/37.htm
” [בני עשיו נלחמים ביעקב]
(א) ויהי אחרי מות יצחק אבי יעקב ועשו, וישמעו בני עשו כי ביכר יצחק את יעקב בנו הקטן ויחר להם מאוד. (ב) ויריבו עם אביהם לאמור מדוע ביכר אביך את יעקב הצעיר על פניך ואתה הבכור.
(ג) ויאמר אליהם:
עקב אשר מכרתי את בכורתי ליעקב במעט נזיד עדשים. (ד) ביום אשר שלח אבי אותי לצוד ולתפוש ציד ולהביא לו כי יאכל ויברך אותי בא במרמה ויבא לאבי לאכול ולשתות ויברך אותו אבי ואותי נתן תחת ידו. (ה) ועתה השביענו אבינו אותי ואותו כי לא נעשה רעה איש לאחיו ולא נשחית את דרכינו.
(ו) ויאמרו אליו:
לא נשמע בקולך להיות אתו בשלום, כי חזקים אנחנו ממנו ועליו נתגבר. (ז) הבה נצא לקראתו ונהרגהו ונכחידה את בניו, ואם אינך יוצא אתנו נעשה גם לך רעה. (ח) ועתה לו שמענו נבחר לנו בארם ובפלשת ובמואב ובעמון אנשי חיל חלוצי צבא, ונצא לקראתו ונלחמה בו ונכרתנו מן הארץ בטרם יעשה חיל…..
(טו) ויעקב לא ידע מאומה מכל הדברים האלה כי יצאו בחרב לקראתו, והוא מתאבל על לאה אשתו, עד אשר הקריבו לבוא אל המגדל לקראתו ארבעה אלפים אנשים חלוצי צבא גיבורי מלחמה בחירי חיל.
(טז) ואנשי חברון שלחו אליו לאמור: הנה אחיך יצא לקראתך להלחם בך, ועמו ארבעה אלפים איש חגורי חרב ותופשי מגן ונושאי כלי מלחמה. (יג) באהבתם את יעקב מעשו הגידו לו את הדבר הזה, כי היה יעקב איש רחמים ורב חסד מעשו. (יח) ולא האמין יעקב לדבר הזה עד אשר הקריבו אל יד המגדל.
(יט) ויתיצב על המגדל, וידבר את עשו אחיו ויאמר: הלנחם אותי באת הלום, הבאת אלי על דבר אשתי אשר מתה עלי? (כ) הזאת השבועה אשר נשבעת פעמיים לאבותיך לפני מותם? הפרת את השבועה, ובהשבעך לאביך חרצת משפטך.
(כא) ויען עשו ויאמר אליו:
מעולם לא ישבע בבני אדם ובחיות הארץ שבועת אמונת אומן לעד, כי אם בעצם היום ההוא יעשו רעה איש לאחיו, ומבקש שונא את נפש שונאו. (כב) וגם אתה אך שנוא תשנא אותי ואת בני עד עולם, ואין להקים אהבת אחים אתך. (כג) שמע נא את דברי אלה אשר אנכי דובר באזניך, אם אהפוך עור החזיר ומסמרות שערו לצמר, ואם יצמחו קרנים על ראשו כקרני השעירים, אז אכרת לך ברית אהבת אחים. (כד) ואם יפרד השד מן האם, כי לא היית אח לי. ואם ישלימו הזאבים עם הכבשים לבל יאכלו ויטרפו אותם, ואם יתנו את לבבם להיטיב איש לאחיהו – אז יבוא בלבי שלום לך. (כה) ואם יהי האריה רע לפר, ועול אחד יעלה על צואר שניהם, ויחדו יחרשו – אז אעשה לך שלום. (כו) ואם ילבינו העורבים כאווז – או אז אדע כי אוהב אותך וברית שלומי עמך. (כז) הכרת תכרת ובניך יכרתו ואין שלום לך.
(כח) וירא יעקב בעת ההיא כי הרע את מחשבתו אליו ובכל נפשו יבקש להמיתו, וכי בא כחזיר מיער הבא אל הרומח הדוקר אותו ולא יסוג אחור ממנה. (כט) ויאמר אל אנשיו ואל עבדיו להתגרות בו ובכל מרעיו מלחמה.
[המשך בפרק לח]
(ע”כ. ולמעוניינים/ות לדעת איך הסתיימהמלחמת האחים,נא לקרא את ההמשך בפרק הבא בספר היובלים)
(הארה: חישוב השנים בלוח ספר היובלים נעשה לפי שנות היובל והשבוע שהוא שבע שנות השמיטה. יובל = 49 שנים, שבוע = 7 שנים. היובל ה44, מתחיל אחרי 43X49 שנים לבריאה. השבוע השישי . מתחיל אחרי 6 שביעיות או 42 שנים(שהם שש שמיטות)
(החישוב של השנה השישית בשבוע השישי ביובל הארבעים וארבע –. מסתכם ב – 2148 לבריאה)
נושאים ופסוקים לעיון נוסף
1. אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף בֶּן שְׁבַע עֶשְׂרֵה שָׁנָה
פסוק קצת תמוה (וכבר הזכרתיו לעיל) אז מתוך
https://www.sefaria.org/sheets/90169?lang=he
….שאלות על הפסוק: 1. מדוע בתולדות יעקב מסופר רק על יוסף?, היכן שאר האחים? 2. מדוע חשוב לציין את גיל יוסף? תרגום אונקלוס: אִלֵּין תּוּלְדַת יַעֲקֹב יוֹסֵף בַּר שְׁבַע עַסְרֵי שְׁנִין (כַּד) הֲוָה רָעֵי עִם אֲחוֹהִי בַּעֲנָא וְהוּא מְרַבֵּי עִם בְנֵי בִלְהָה וְעִם בְּנֵי זִלְפָּה נְשֵׁי אֲבוּהִי וְאַיְתִי יוֹסֵף יָת דִּבְּהוֹן בִּישָׁא לְוַת אֲבוּהוֹן מדרש (בראשית רבה פ”ד , ו’): אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף, לֹא הָיָה צָרִיךְ קְרָא לְמֵימַר כֵּן אֶלָּא אֵלֶּה תּוֹלְדוֹת יַעֲקֹב, רְאוּבֵן. אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר יוֹסֵף, אֶלָּא שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֵירַע לָזֶה אֵירַע לָזֶה, מַה זֶּה נוֹלַד מָהוּל, אַף זֶה נוֹלַד מָהוּל. מַה זֶּה אִמּוֹ עֲקָרָה, אַף זֶה אִמּוֹ עֲקָרָה. מַה זֶּה אִמּוֹ יָלְדָה שְׁנַיִם, אַף זֶה אִמּוֹ יָלְדָה שְׁנַיִם. מַה זֶּה בְּכוֹר, אַף זֶה בְּכוֹר. מַה זֶּה נִתְקַשָּׁה אִמּוֹ בַּלֵּדָה, אַף זֶה נִתְקַשָּׁה אִמּוֹ בִּשְׁעַת לֵדָה. מַה זֶּה אָחִיו שׂוֹנֵא אוֹתוֹ, אַף זֶה אֶחָיו שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ. מַה זֶּה אָחִיו בִּקֵּשׁ לְהָרְגוֹ, אַף זֶה בִּקְּשׁוּ אֶחָיו לְהָרְגוֹ. מַה זֶּה רוֹעֶה, אַף זֶה רוֹעֶה. זֶה נִשְׂטַם, וְזֶה נִשְׂטַם. זֶה נִגְנַב שְׁתֵּי פְּעָמִים, וְזֶה נִגְנַב שְׁתֵּי פְּעָמִים. זֶה נִתְבָּרֵךְ בְּעשֶׁר, וְזֶה נִתְבָּרֵךְ בְּעשֶׁר. זֶה יָצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה יָצָא לְחוּצָה לָאָרֶץ. זֶה נָשָׂא אִשָּׁה מִחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה נָשָׂא אִשָּׁה מִחוּצָה לָאָרֶץ. זֶה הוֹלִיד בָּנִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ, וְזֶה הוֹלִיד בָּנִים בְּחוּצָה לָאָרֶץ. זֶה לִוּוּהוּ מַלְאָכִים, וְזֶה לִוּוּהוּ מַלְאָכִים. זֶה נִתְגַּדֵּל עַל יְדֵי חֲלוֹם, וְזֶה נִתְגַּדֵּל עַל יְדֵי חֲלוֹם. זֶה נִתְבָּרֵךְ בֵּית חָמִיו בִּשְׁבִילוֹ, וְזֶה נִתְבָּרֵךְ בֵּית חָמִיו בִּשְׁבִילוֹ. זֶה יָרַד לְמִצְרַיִם, וְזֶה יָרַד לְמִצְרַיִם. זֶה כִּלָּה אֶת הָרָעָב, וְזֶה כִּלָּה אֶת הָרָעָב. זֶה מַשְׁבִּיעַ, וְזֶה מַשְׁבִּיעַ. זֶה מְצַוֶּה, וְזֶה מְצַוֶּה. זֶה מֵת בְּמִצְרַיִם, וְזֶה מֵת בְּמִצְרַיִם. זֶה נֶחְנַט, וְזֶה נֶחְנַט. זֶה הֶעֱלוּ עַצְמוֹתָיו, וְזֶה הֶעֱלוּ עַצְמוֹתָיו. פרשנות אור החיים הקדוש לפסוק ולשאלות: 1. תולדות יעקב יוסף והיכן הם עשרה שבטים. ורז”ל (ב”ר פ’ פ”ד) מהם אמרו כי יכוין לומר שהוא העיקר, ומהם אמרו כי כמו שאירע לזה אירע לזה זה נולד מהול וזה נולד מהול וזה מהדרש: # שאר האחים לא הוחשבו לצורך הבנת חשיבות יוסף בהיסטוריה המקראית, יוסף הוא החשוב שבהם שהרי ממנו ייצא דוד המלך. ועוד דבר, כמו במדרש למעלה אלה תולדות יעקב, יוסף – מה שעבר יעקב גם יוסף עבר ויעבור. …(ע”כ)
ועוד על חשיבות הגיל של יוסף?
נסיון דומה להסביר את הגיל ניתן ב –
http://www.daat.ac.il/daat/
olam_hatanah/mefaresh.asp?
book=1&perek=37&mefaresh=orah_haim
“בן שבע עשרה. טעם שהוצרך לספור שני יוסף, נתכוין להודיע אומרם ז”ל במסכת ברכות (נה:) לעולם יצפה אדם לחלום טוב עד כ”ב שנה וכו’, ואם כן אם לא היה מודיע הכתוב בן י”ז שנה לא היינו יודעים זה.
עוד ירצה על דרך אומרם בגמ’ (קידושין כט:)
האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר וכו’,
הרי כי בשיתסר לא יתגבר החומר ויצר הרע על האדם כמו בשיבסר, והוא מה שהוצרך הכתוב להודיע כי יוסף היה בן שבע עשרה שנה, כי באמצעות הגעת הזמן היה בו צד תגבורת אנושית להתגרות באחיו ולהביא דבתם רעה וגו’, ועיין בסמוך.
(ע”כ)
וגם, מתוך
http://www.hidush.co.il/hidush.asp?id=1132
פרק לז,לב — “אלה תולדות יעקב יוסף בן שבע עשרה שנה..” פרק לז,לד — “ויקרע יעקב שמלותיו…”
בגימטרייה: ויקרע יעקב שמלותיו=1357=בן שבע עשרה שנה — יוסף היה ממש באותו הזמן בן 17 שנה . (ע”כ)
ומתוך
http://www.kab.co.il/heb/
content/view/frame/67351?/heb/content/view/full/67351&main
“כד) בן שבע עשרה שנה. הקב”ה רמז לו, שֵבעת שנאבד יוסף, היה בן שבע עשרה שנה. וכל אלו הימים שנשארו, אחר שהיה בן שבע עשרה שנה, שלא ראה את יוסף, היה בוכה על אלו שבע עשרה שנה. וכמו שהיה בוכה עליהן, נתן לו הקב”ה שבע עשרה שנה אחרות, שחי בארץ מצרים, בשמחה, בכבוד, ובכל השלמות, בנו יוסף היה מלך, וכל בניו היו לפניו, אלו שבע עשרה שנה היו נחשבות לו חיים. וע”כ משמיענו הכתוב, כי בן שבע עשרה היה יוסף כאשר נאבד ממנו.
היסוד, שהוא יוסף, מכונה שבע עשרה שנה. מטעם שיש בו סוד לחם משנה, שפירושו אור החכמה ואור החסדים, שהוא תכלית השלמות. והנה אור החכמה שבו מרומז במספר שבע, להיותו מאיר רק ממטה למעלה באור הנוקבא, הנקראת שביעי, וחסרה ג”ר דג”ר. ואור החסדים שבו מרומז במספר עשרה, להיותו מאיר ממעלה למטה, וע”כ המספר שלם.
וזה שרמז לו, שיעור שלמות מדרגתו של יוסף, שהוא שבע עשרה שנה, הכולל כל השלמות, הן חכמה והן חסדים, על מדרגתו הגדולה של יוסף, שנאבדה ממנו. ואחר שמצא שוב את יוסף במצרים, כי אור החכמה נבחן לאור חיה. וכיון שסוד שבע עשרה שנים כולל גם חכמה, ע”כ יחשבו לו חיים. משא”כ בשעה שנאבד יוסף, שהיה לו אז אור חסדים בלי חכמה, לא נחשבו לו לחיים, וכן בטרם שנולד יוסף. (ע”כ)
ומשהו פשוט מ –
https://www.sefaria.org/sheets/90169?lang=he
” אומרם בגמ’ (קידושין כט:) האי דעדיפנא מחבראי דנסיבנא בשיתסר וכו’, הרי כי בשיתסר לא יתגבר החומר ויצר הרע על האדם כמו בשיבסר, והוא מה שהוצרך הכתוב להודיע כי יוסף היה בן שבע עשרה שנה כי באמצעות הגעת הזמן היה בו צד תגבורת אנושית להתגרות באחיו ולהביא דבתם רעה וגו’. # החשיבות לציין שיוסף היה בן 17 בסיפור זה היא כדי להבין למה התגרה באחיו והביא דבתם רעה אל אביהם, זו בסה”כ התהגות אופיינית לילד בן 17.(ע”כ)
(ואכן, המספר/העורך רצה לתת גיל לאירוע מכירת יוסף, והוא גיל נמוך שבו האח הצעיר עוד מסוגל להתרברב בחלומות, גיל שבו “הנער” אינו קטין ויחד עם זה הוא עדיין צעיר ואפשר לאחים המבוגרים “להתעלל בו קצת מבלי ש”הנער” יגיב ויתנגד בכח. וגיל 17 הוא גיל מתאים לאירוע כזה)
ובאמת למה יוסף לא מגיב או מתנגד? האם הוא מופתע? ואם נמשיך לקרא, אז בעוד שבוע נגלה ש –
{כא} וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו אֲבָל אֲשֵׁמִים אֲנַחְנוּ עַל אָחִינוּ אֲשֶׁר רָאִינוּ צָרַת נַפְשׁוֹ בְּהִתְחַנְנוֹ אֵלֵינוּ וְלֹא שָׁמָעְנוּ עַל כֵּן בָּאָה אֵלֵינוּ הַצָּרָה הַזֹּאת: {כב} וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ:
כלומר יוסף כן הגיב, לפי
https://he.wikisource.org/
wiki/%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%A9%
D7%99%D7%AA_%D7%A8%D7%91%D7%94_%D7%A6%D7%90
” ר”ל בשם רבי יוחנן בר שאילה אפשר יוסף בן שבע עשרה שנה היה רואה את אחיו מוכרים אותו והוא שותק אלא מלמד שהיה מתחבט לפני רגליו של כל אחד ואחד כדי שיתמלאו עליו רחמים ולא נתמלאו”
רק המספר/עורך החליט לא לכלול את תגובות יוסף.
2. וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ:
ביטוי קצת קשה, מרגיז ומעורר מתח ועניין. כל הפרק הוא סיפור מותח שדורש ניתוח עמוק ומקיף.:ואכן סיכום מאמרים שחוקרים את ודנים בנושא, ניתן ב –
https://www.929.org.il/page/37/post/1110
((לא אצטט. מומלץ)
ומתוך הסבר מקיף ב –
etzion.gush.net/vbm/archive/
17-d-bereishit/68limudbereishit.doc
.מדוע זממו האחים להרוג את יוסף מיד כשקרב אליהם? ייתכן שרעייתם בדותן לא היתה בצורה כשרה. הרי אם נניח שהמרעה בשכם היה בשדות העיר שנקנו על ידי יעקב, הרי שדותן היא שטח זר, ועובדת היותם שם אינה לרוחו של יעקב מפני שהאכילו את צאנם משדות זרים ועברו בכך על איסור גזל. כעת יוסף מגיע למקום המרעה והאחים חוששים שהנה שוב בא המלשין שיעביר את הידיעה הטריה הישר לאזניו של אבא. אולי בשל כך הרגישו האחים מאויימים וזממו להרוג את יוסף עוד בטרם יקרב אליהם. אמנם הנימוק של האחים הוא נימוק אחר:
וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה בַּעַל הַחֲלֹמוֹת הַלָּזֶה בָּא: וְעַתָּה לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ וְנַשְׁלִכֵהוּ בְּאַחַד הַבֹּרוֹת וְאָמַרְנוּ חַיָּה רָעָה אֲכָלָתְהוּ וְנִרְאֶה מַה יִּהְיוּ חֲלֹמֹתָיו:
אם כן, מה הפריע לאחים יותר עובדת היותו מלשין או חלומותיו? צריך לזכור שהאחים היו רועים בשתי קבוצות:
בני לאה בקבוצה אחת
ובני בלהה וזלפה בקבוצה אחרת
יוסף כפי שמסופר בתחילת הפרק היה רועה יחד עם בני השפחות, ואם כן סביר שהוא יתקרב קודם כל אליהם. בני השפחות לא סבלו מהלשנותיו של יוסף אלא מחלומותיו: מחלומותיו בהם הוא מכריז שכל אחיו כולל הם, ישתחוו לו ולכן הם זוממים להרוג אותו. תחושת הדיכוי הרי קיימת ממילא אצל בני השפחות וחלומותיו של יוסף רק הוסיפו לתחושת הנחיתות שלהם והובילו אותם לאותה עצה. קבוצת בני לאה ביקשו גם הם לשים קץ לחייו של יוסף אבל זאת מפני שהיה מלשין עליהם, ואם כן יש להסביר כך את הפסוקים:
וַיֵּלֶךְ יוֹסֵף אַחַר אֶחָיו וַיִּמְצָאֵם בְּדֹתָן: וַיִּרְאוּ אֹתוֹ מֵרָחֹק וּבְטֶרֶם יִקְרַב אֲלֵיהֶם וַיִּתְנַכְּלוּ אֹתוֹ לַהֲמִיתוֹ:
עד כאן דובר על בני לאה שברגע שראו את יוסף חששו לכך שילשין עליהם ליעקב ולכן התנכלו לו להמיתו. (ע”כ. מאמר מומלץ לעיון נוסף)
והסבר רש:י וספורנו. מתוך
http://www.nechama.org.il/pages/293.html
1. רש”י:
ד”ה ויתנכלו: נתמלאו נכלים וערמומיות.
א. מה ראה רש”י להביא במקום הפעל “התנכל” פועל אחר, ולהוסיף שם עצם “נכלים” כמושא? מה תיקן בזה?
ב. למה לא הסתפק בשם עצם אחד, והוסיף עליו עוד “ערמומיות”?
…..
2.. ספורנו:
ד”ה ויתנכלו אותו להמיתו: הנה לשון “נכל” יורה על המצאה להרע כמו (במד’ כ”ה י”ח)”בנכליהם אשר נכלו להם”. אמר, שחשבו את יוסף בלבם נוכל להמית, ושבא אליהם לא לדרוש שלומם אלא למצוא עליהם עלילה או להחטיאם, כדי שיקללם אביהם או יענישם הא-ל יתברך וישאר הוא לבדו ברוך מבנים.
ולשון התפעל יורה על ציור הדבר בנפש כמו (שמות א’ כ”א) “אתה מתנקש בנפשי להמיתני” – מצייר בלבבך מוקש על נפשי. ולשון “המיתו” שימית הוא את אחיו כמו (דברים ד’ י”ד) “ללמד אתכם חוקים ומשפטים לעשותכם אותם”, וכמו (דברים כ”ט י”א) “לעבדך בברית ה’ אלוקיך”.
ובזה הודיע מה היה למו, בהיות כולם צדיקים גמורים עד שהיו שמות לפני ה’ לזכרון, איך נועדו לב יחדו להרוג את אחיהם או למכרו ולא ניחמו על הרעה, כי גם כשאמרו (מ”ב כ”א) “אבל אשמים אנחנו על אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו”, לא אמרו שתהיה אשמתם על מכירתו או מיתתו, אלא על אכזריותם בהתחננו.
והנה הגיד הכתוב, כי ציירו בלבם וחשבו את יוסף לנוכל ומתנקש בנפשם להמיתם בעולם הזה או בעולם הבא או בשניהם, והתורה אמרה: “הבא להרגך השכם להרגו”. (ע”כ.)
והארה מעניינת מתוך
https://www.kolot.info/2015/
07/28/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%
AA-%D7%95%D7%99%D7%97%D7%99-%
D7%A9%D7%95%D7%9C%D7%99-%D7%
90%D7%99%D7%99%D7%96%D7%99%D7%A7%D7%A1/
ומעניינת מאוד המילה “ראיה”, שהיא אולי התכונה המרכזית שחסרה את האחים כולם, לאורך כל הדרך. ודוק, כבר בתחילת פרשת “וישב” מסופר על האחים, בבוא יוסף אל המרעה בו נמצאים, והוא לבוש בכותונת הפסים המשגעת שלו, שהם רואים אותו מרחוק:
“ויראו אותו מרחוק ובטרם יקרב אליהם ויתנכלו אותו להמיתו. ויאמרו איש אל אחיו הנה בעל החלומות הלזה בא”. (ל”ז, פסוקים י”ח – י”ט)
ונשאלת השאלה, מהי הראיה מרחוק? האם מבקשת לומר שמעולם לא ראו אותו קודם לכן, מקרוב? האם אי פעם ראו אותו בכלל? ונדמה שכל מה שראו לנגד עיניהם, מאז ביכר אותו אביו על פניהם, היה את כותונת הפסים שלו, זו שהבליטה אותו מעל כולם ועשתה אותו למיוחד. היא הכותונת ששיגעה והביאה את האחים לידי טירוף. היא שהאחים פושטים אותה מעליו של יוסף, קורעים אותה, מכתימים אותה בדם ומביאים אותה לפני יעקב, דורשים ממנו להכיר אותה, להכיר בה, שהיא שסימלה את יוסף. (שבע פעמים מוזכרת כותונת הפסים, וראו שם, פסוקים כ”ג – ל”ד). מבחינתם של האחים יוסף הוא רק כותונת, מעולם לא פנים. הוא הלז (ובמובן זה מעניינת השוואתו של בובר בין “האני – אתה”, ל”אני – הלז”, המנוכר לך) שאי אפשר לראותו מקרוב, כשהוא עוד נער, ואי אפשר לזהותו אחר שנים, במצרים. הסבר זה עשוי להאיר את שארע באותו החדר, בפרשת “מקץ”, אז מזהה יוסף את אחיו והם לא היכרוהו. רבים מן הפרשנים ניסו להציע סיבה לאי יכולתם של האחים לזהות את העומד מולם בעובדה שצימח חתימת זקן מטופח, או בכך שלא העלו על דעתם אפשרות לפגישה מחודשת. ואולם, כך לדעתי, אפשר להבין זאת על רקע העובדה שהוא מעולם היה שקוף להם. ולכן, כאשר הוא מתוודע אליהם וחושף עצמו בפניהם נאמר:
“..ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו” (מ”ה, פסוק ג’)
ונפרש כאן, נבהלו מפניו של יוסף, מן הפנים שנגלו לעיניהם, לראשונה. (ע”כ)
ואוסף פירושים על הפסוק ניתן ב –
https://sodtorah.co.il/pirush.
php?perek=%E1%F8%E0%F9%E9%FA%
20%F4%F8%F7-%EC%E6&pasuk=%E9%E7
(לא אצטט)
3. וַיְהִי בָּעֵת הַהִוא וַיֵּרֶד יְהוּדָה מֵאֵת אֶחָיו וַיֵּט עַד אִישׁ עֲדֻלָּמִי וּשְׁמוֹ חִירָה: {ב} וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ:…
נכון, כבר מזה כמה שנים שאני מעיין ומשתומם על תיאור עלילות יהודה ותמר. יופי של סיפור שמושך את תשומת לב הקוראים. אין זה סיפור אהבה. להיפך. אדם מתחתן מוליד 3 ילדים ומתאלמן. ילדיו גדלים והוא מוצא אישה לבנו הבכור. הבן מת והאדם משיא את האלמה שיא ללא ילדים לבן השני, שגם הוא מת. ועכשיו כולם ממתינים לראות מה יהיה.
האדם האב האלמן עדיין במלא אונו המיני ויש להניח שהוא מחפש לו פורקן, כמו הרבה גברים אחרים, ו”אינו טומן את “”ידו”” בצלחת”. כלתו האלמה, כנראה הכירה את המתירנות המינית של חותנה וחושבת לטמון לו פח.היא כנראה אומרת לעצמה, אם החותן לא משיא לי את בנו השלישי, אז אני אקח את החותן – במקום הבן. (לדעתי זו מחשבה שלילית ביותר, אבל כמובן שחז”לינו יודעם לטהר ממזרים וכך זה היה), האלמה כלת יהודה מתחפשת לזונה ויהודה לא מכיר אותה וכדרכו בחול” הוא בא אליה, והנה היא בהריון. (ואשאל שאילה תמימה, אם הוא בא אליה כיוון שהוא חשב שהיא זונה, יש להניח שהיא לא הייתה הזונה הראשונה שהוא בא אליה. כלומר יש להניח שיהודה הכניס להריון כמה “זונות” קודם לכן ואלי גם אחרי. סתם הכתוב. מה זה חשוב. סתם תמיהה שטותית)
פתאום סתם נתקע לו הסיפור, חצי משפחתי, חצי ארוטי וחצי טרגי/חינוכי??? באמצע סיפור מכירת יוסף. יוסף כנראה בדרך למצריים ויהודה משתולל. סליחה קודם כל הוא מתחתן. באיזה גיל הוא היה? מתוך מאמר התאריכים לעיל —
אם יוסף היה בן 17, יהודה היה מה פתאום, ולמה בכלל? ומתי זה קרה, לפני או אחרי מכירת יוסף?ניתן להסיק, שכל ילדיו של יעקב נולדו לו בין גיל 84 לגיל 91 (חוץ מבנימין שנולד אחר-כך). לא נאמר מתי בדיוק נולד כל אחד, אך מכיוון שיש הרבה ילדים ומעט שנים – לא נשארות הרבה אפשרויות:
בראשית כט32: ראובן נולד ללאה ראשון – כנראה בסוף שנת 84 ליעקב (84 ועוד 9 חודשים).
בראשית כט33: שמעון נולד ללאה שני – כנראה באמצע שנת 85 ליעקב (85 ועוד 6 חודשים).
בראשית כט34: לוי נולד ללאה שלישי – כנראה בתחילת שנת 86 ליעקב (86 ועוד 3 חודשים), שהיא שנת 2194 לאדם.
בראשית כט 35: יהודה נולד ללאה רביעי – כנראה בשנת 87 ליעקב; ואז לאה עשתה הפסקה – “ותעמד מלדת”.
בראשית ל1: “ותרא רחל כי לא ילדה ליעקב, ותקנא רחל באחתה… ותאמר ‘הנה אמתי בלהה, בא אליה ותלד על-ברכי ואבנה גם-אנכי ממנה…” – זה היה אחרי שנולד ראובן, אך ייתכן שזה היה לפני שנולד יהודה (ראו אין מוקדם ומאוחר בתורה); בהמשך נניח שזה היה בשנת 85 ליעקב.
בראשית ל6: דן נולד לבלהה, שפחת רחל, לאחר כשנה – כנראה בשנת 86 ליעקב.
בראשית ל8: נפתלי נולד לבלהה לאחר מכן – כנראה בשנת 87 ליעקב.
בראשית ל9: “ותרא לאה כי עמדה מלדת, ותקח את-זלפה שׁפחתה, ותתן אתה ליעקב לאשׁה” – אם נניח שאישה צריכה שנה כדי לראות שהיא לא מצליחה ללדת, אז זה היה בשנת 88 ליעקב.
בראשית ל10: גד נולד לזלפה, שפחת לאה, לאחר כשנה – כנראה בשנת 89 ליעקב.
בראשית ל12: אשר נולד לזלפה לאחר מכן – כנראה בשנת 90 ליעקב.
בראשית ל14: “וילך ראובן בימי קציר-חטים, וימצא דודאים בשׂדה, ויבא אתם אל-לאה אמו. ותאמר רחל אל-לאה ‘תני-נא לי מדודאי בנך’. ותאמר לה ‘המעט קחתך את-אישׁי ולקחת גם את-דודאי בני?’ ותאמר רחל ‘לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך’. ויבא יעקב מן-השׂדה בערב, ותצא לאה לקראתו ותאמר ‘אלי תבוא כי שכר שכרתיך בדודאי בני’. וישכב עמה בלילה הוא. וישׁמע אלהים אל-לאה, ותהר ותלד ליעקב בן חמישׁי. ותאמר לאה ‘נתן אלהים שׂכרי אשׁר-נתתי שׁפחתי לאישׁי’ ותקרא שׁמו ישׂשכר….”: ראובן הביא ללאה דודאים (צמח שנחשב מועיל לפריון), כי ראה שהיא לא יולדת. זה היה, כנראה, אחרי תחילת שנת 88 ליעקב, אך ייתכן שזה היה לפני שנולד אשר (ע”ע ” אין מוקדם ומאוחר בתורה “); נניח שזה היה 3 חודשים אחרי תחילת שנת 88 ליעקב. לפי זה, יששכר נולד 9 חודשים אחר-כך, כלומר בשנת 89 ליעקב.
בראשית ל19: זבולון נולד ללאה 9 חודשים אחר כך, כלומר בסוף שנת 89 ליעקב (89 ועוד 9 חודשים);
בראשית ל21: דינה נולדה ללאה 9 חודשים אחר כך, כלומר באמצע שנת 90 ליעקב (90 ועוד 6 חודשים).
בראשית ל22-24: “ויזכר אלהים את-רחל… ותהר ותלד בן… ותקרא את-שׁמו יוסף…”: כאמור למעלה, יוסף נולד בשנת 91 ליעקב – יוסף הוא הבן הצעיר ביותר שנולד בארם.
הבן האחרון – בנימין – נולד רק אחרי שיעקב חזר לארץ כנען, כלומר אחרי שנת 97 ליעקב (2205 לאדם).(ע”כ)
מסתבר שיהודה היה מבוגר ב – 4 שנים מיוסף. כלומר הוא התחתן מתישהו בגיל 21 – 23. בניו אף הם הגיעו לגיל הנשואין כ – 20 שנה לאחר מכן. עברו שוב כמה שנים. מתי נולד פרץ? לא ידועץ
העיקר החשבון לא מסתדר לי, לפי זה כל העסק עם תמר היה אחרי שירדו למצריים!!! אבל א פרץ וזרח היו בין היורדים. כנראה העסק התחיל קודם???? כשיהודה היה בן 15 או פחות???? (אין לי זמן לבדוק את זה, הנושא מסובך ומבולבל. (אשאירנו לסבב הבא אי”ה)
מסתבר וברור מאוד ששאילות אלה נשאלו וניתנו הסברים שונים במהלך 2,000 שנות.
מתוך מאמר (מסורתי) מקיף ב –
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/maaliyot/maase-2.htm
.
.
א. כבר במבט ראשון אפשר לראות, שהסיפור “לא במקום”. בפרק הקודם קראנו על מכירת יוסף למצרים, ואנו מצפים לקרוא עכשיו את המשך תלאותיו במצרים. אך במקום זאת, התורה מביאה את סיפור יהודה ותמר, סיפור שלכאורה לא קשור כלל לנושא מכירת יוסף, אלא קוטע אותו.
התורה עצמה מראה לנו, שסיפור זה הינו יחידה עצמאית שאינה קשורה לרצף הכתוב, והיא עושה זאת על ידי “חזרה מקשרת”1. בפסוק האחרון בפרק לז כתבה התורה: “והמדנים מכרו אותו למצרים לפוטיפר סריס פרעה שר הטבחים”, והיא פותחת את פרק לט בפסוק:
“ויוסף הורד מצרימה ויקנהו פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים”.
סיפור יהודה ותמר, שקוטע את רצף סיפור מכירת יוסף, מעורר תמיהה,
-מדוע הוא נכתב דווקא באמצע סיפורו של יוסף?
-ומה הוא בא ללמדנו?
ב. הסיפור פותח במלים “ויהי בעת ההיא וירד יהודה מאת אחיו”. יש להבין באיזו עת מדובר, ומדוע עזב יהודה את בית אביו.
ג. התורה, שבדרך קבע מקמצת במלים, מאריכה בתיאור הדו-שיח שבין יהודה לבין הקדשה. –מה הוא בא להוסיף לנו?
ד. לכאורה, היו לתמר הוכחות להציל את עצמה משריפה. אך היא לא משתמשת בהם, אלא אומרת ליהודה “הכר נא למי החתמת והפתילים והמטה האלה”.
-מדוע תמר נוקטת בדרך זו, והרי קיימת אפשרות שיהודה יחליט להתעלם מרמזיה?
במאמר זה אנסה לענות על השאלות, תוך כדי עיון בחלקיו השונים של הסיפור, ואחר כך אנסה לקשור את כל החלקים יחדיו, כדי להבין את המסר שהפרשה באה להעביר לנו.
“ויהי בעת ההיא”
לשאלה הראשונה שהעלנו ישנן מספר תשובות במפרשים, ואביא את העיקריות שבהן.
רש”י במקום מפרש:
“ויהי בעת ההיא” – למת נסמכת פרשה זו לכאן והפסיק בפרשתו של יוסף?
ללמד שהורידוהו אחיו מגדולתו, כשראו בצרת אביהם.
אמרו: אתה אמרת למוכרו! אילו אמרת להשיבו היינו שומעים לך.
….
ראינו את פירושיהם של רש”י והחזקוני, שפירשו שסיפור זה התרחש לאחר מכירת יוסף, וגם ראינו כיצד הם קישרו את הסיפור לעצם המכירה. אך הקישור נעשה רק מעצם ירידת יהודה מאת אחיו, ולא מפרטי הסיפור עצמו. כדי להבין את ההשוואה בין הסיפורים בצורה טובה יותר התחלנו לבאר את הסיפור כולו.
בחלק הראשון ביארנו את משמעות שם בנו השלישי של יהודה. “שלה” מרמז על הרמאות והאשליה בסיפור: הרמאות שרימה יהודה את תמר, וכנגדה הרמאות שהיא רימתה אותו. אך קיימת רמאות גדולה יותר שעדיין לא דיברנו עליה, והיא הגדולה מכולם – רמאות בני יעקב את אביהם בדבר מות יוסף. ונראה, שהתורה באה להקביל את עניין הרמאות בסיפור יהודה ותמר, לרמאות במכירת יוסף, הקבלה שמקדמת אותנו בהבנת היחס בין הסיפורים, ומדוע הם נכתבו דווקא בסדר זה. אך השוואה זו עדיין מעורפלת, והקשר בין שני הסיפורים עדיין לא חזק דיו.
לשם חיזוק הקשר פנינו לחלק השני, והבאנו שתי הקבלות משמעותיות יותר;
1. ההשוואה בין תמר, שרימתה את יהודה בגדי העזים, לבין יהודה והאחים, שרימו את יעקב בשעיר עזים.
2. ההשוואה בין העירבון שיהודה נתן לתמר לבין העירבון שהתחייב יהודה לאביו בעניין בנימין.
בחלק השלישי הבאנו הקבלה נוספת, בין ה”הכר נא” שתמר אמרה ליהודה, ובין ה”הכר נא” שהאחים אמרו ליעקב.
ישנה הוכחה נוספת להקבלה בין הסיפורים – המילה המנחה בסיפור, והיא המילה אחיו/אחיך, המופיעה שמונה פעמים בסיפור כולו. ונראה, שמילה זו באה אף היא להדגיש את הקשר בין הסיפור שלנו ובין הפרשה עם האח, שהוא כמובן יוסף, אחיו של יהודה.
אם נסכם את מה שראינו עד כה, אנחנו יכולים לראות שהתורה, באופנים שונים, מקשרת בין סיפור יהודה ותמר, לבין סיפור מכירת יוסף. ונראה שהסיבה לריבוי ההקבלות וההשוואות היא, כדי שלא נתקשה להבחין בקשר שבין שני הסיפורים.
“צדקה ממני”
כעת נשאר לנו להבין מהו המסר שבסיפורנו?
נראה, שעיקרו טמון:
בדברי תמר – “הכר נא” –
ובדברי יהודה – “צדקה ממני”.
כפי שכבר ביארנו, זהו שיאו של כל הסיפור. עכשיו מגיע רגע האמת:
-האם יהודה יודה קבל עם ועולם שהוא האיש, ושהוא רימה את תמר כל השנים, והביא אותה למצב נואש כל כך, או שמא יעלים עינו.
אך נראה לפרש, שאין פה רק מבחן ליהודה ביחסו לתמר, אלא בעיקר חשבון נפש פנימי של יהודה לגבי מעשה מכירת יוסף ולרמאות שהיה שותף לה כנגד אביו. שהרי כבר ראינו, שלאורך כל הדרך התורה יוצרת השוואה לסיפור המכירה, ונראה שגם בעניין החזרה בתשובה הסיפורים מקבילים, ובאים ללמד האחד על חברו. וכמו שראינו כיצד יהודה חזר בו מהרמאות בה הוא חי ביחס לתמר, כך אפשר לשים לב לתחילתו של תהליך ארוך שבסופו יחזור יהודה בתשובה גם ממעשה המכירה של יוסף למצרים. ..(ע”כ)
4. וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי…. וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי
וַיִּרְאֶהָ יְהוּדָה וַיַּחְשְׁבֶהָ לְזוֹנָה..ִּ…ִ.ְּ וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ …. חֹתָמְךָ וּפְתִילֶךָ וּמַטְּךָ אֲשֶׁר בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַתַּהַר לוֹ
מסתבר שיש לנו בפרשה שני אירועים שונים עם שתי נשים שונות
הראשונה, כלת יהודה שמשום מה “מפתה אל חותנה “שיבוא אליה” הוא מתפתה בא ומוליד תאומים.
לעומתה/ם יש לנו את אשת פוטיפר שמנסה את הוסף העבד “שישכב עמה” הוא לא מתפתה, לא שוכה איתה, לא מוליד ובמקום זה הוא מוכנס לבית הסוהר.
האם ניתן להשוות בין שני הסיפורים, למצא את השווה ואת השונה ולמה בכלל נכללו סיפורים אלה במקרא?
אבל – נראה לי ששוב הארכתי יותר מדי (אנסה לחזור לנושא לעיל בסבב הבא) אז אסיים – להיום
שבת שלום
שבוע טוב
להת
וישב – תשע”ט
- וישלח – תשע”ט
- מקץ – תשע”ט