From:
Date: Sat, Dec 8, 2018 at 8:41 PM
Subject: ויהי מקץ…ויהי בבוקר…ויהי רעב… ויהי כאשר כלו לאכל
To:
חג אורים שמח – נר שביעי
עיונים קודמים
פרשת מקץ – תשע”ד
http://toratami.com/?p=75
פרשת מקץ – תשע”ה
http://toratami.com/?p=289
(על – הכפילויות, פוטיפר פוטיפרע ואסנת, לשבור שבר במצריים, אגדות יוסף השליט, וירא יוסף את אחיו ויכירם)
פרשת מקץ – תשע”ו
http://toratami.com/?p=488
(על – מקץ. והנה עומד על היאור, חלומות פרעה וחלומות בבראשית, אחרי הודיע א-להים אותך…, ויתנכר אליהם יוסף, האיש אשר… יהיה לי לעבד ואתם עלו
פרשת מקץ תשע”ז
http://toratami.com/?p=690
(על: יוסף לפני פרעה, אחי יוסף, תוכנית יוסף, למה הרעותם)
פרשת מקץ – תשע”ח
http://toratami.com/?p=888
(על : ופרעה חולם והנה… איש נבון וחכם, אחרי הודיע א-להים…אין חכם ונבון, ויסוב מעליהם ויבך… ויבא החדרה ויבך,האיש אשר נמצא הגביע בידו…,)
ופסוקים מההפטרה
וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֔י מָ֥ה אַתָּ֖ה רֹאֶ֑ה ויאמר [וָאֹמַ֡ר] רָאִ֣יתִי׀ וְהִנֵּ֣ה מְנוֹרַת֩ זָהָ֨ב כֻּלָּ֜הּ וְגֻלָּ֣הּ עַל־רֹאשָׁ֗הּ וְשִׁבְעָ֤ה נֵרֹתֶ֙יהָ֙ עָלֶ֔יהָ שִׁבְעָ֤ה וְשִׁבְעָה֙ מֽוּצָק֔וֹת לַנֵּר֖וֹת אֲשֶׁ֥ר עַל־רֹאשָֽׁהּ׃
וּשְׁנַ֥יִם זֵיתִ֖ים עָלֶ֑יהָ אֶחָד֙ מִימִ֣ין הַגֻּלָּ֔ה וְאֶחָ֖ד עַל־שְׂמֹאלָֽהּ׃
חידון השבוע
1. למה 7? (פרות או שבלים) ולמה השדופות לא עולות בקנה אחד? ת. (כיוון – נא לעיין בבעל הטורים)
2. כמה שנים עברו ממכירת יוסף עד לפגישת האחים אתו?
3. ובאיזה גיל היה (הנער) בנימין, כאשר הוא נפגש עם אחיו יוסף במצריים, וכמה ילדים היו לו באותו זמן?
4. כמה פעמים מופיע בפרשתנו השימוש בפנייה לא-להים? מי המשתמש ומה היא הסיבה?
(הארה??? – לפני שאשכח, בא לי רעיון על נושא שקראנו בשבוע שעבר. – למה נסמכה פרשת יהודה ותמר ופרשת יוסף ואשת פוטיפר? אולי בשביל להשוות את התנהגות שני האחים, יהודה הולך לזונה, לעומת
הקדמה כללית
מאחרי כל גבר ניצבת (לעיתים???) אישה, והנה בפרשתנו יש לנו גבר צעיר, בן 30, ועליו נאמר
וַיְהִי יוֹסֵף יְפֵה תֹאַר וִיפֵה מַרְאֶה:
בֵּן פֹּרָת יוֹסֵף בֵּן פֹּרָת עֲלֵי עָיִן בָּנוֹת צָעֲדָה עֲלֵי שׁוּר:
בִּרְכֹת שָׁדַיִם וָרָחַם: (מה זה בעצם???)
והנה, במקום שיוסף ילך בעקבות אביו ויתאהב ויבחר לו אישה כלבבו, פרעה ממנה למשנה למלך ומייד
וַיִּתֶּן-ל֣וֹ אֶת-אָֽסְנַ֗ת בַּת-פּ֥וֹטִי פֶ֛רַע כֹּהֵ֥ן אֹ֖ן לְאִשָּׁ֑
ואין לנו כל מידע (פרט לשם אביה ובניה) על אסנת. לא יודעים אם אסנת הייתה יפה, חכמה, בתולה או ח”ו קדשה (בת של כהן און = כהן של כושר מיני גבוה????, האם זה רמז כלשהו?) האם יוסף אהב אותה? וכו’ ובכלל – מה החשיבות בזה שפרעה היה השדכן? האם פרעה ידע שיוסף (לפני שבוע) האשם באונס וישב כ -12 – 13 שנים בבית סוהר? האם שאלו את אסנת אם היא בכלל מסכימה להיות אשתו של חשוד באונס? האם פרעה בכלל התעניין ב CV של יוסף, או הסתפק בזה שהוא פותר (יפה ונכון???) חלומות (שאם נתעלם מאגדות חז”ל, שפרעה חלם את הפתרון) למרות שייקח 7 שנים להוכחת הפתרון שהציב יוסף.או שאולי פרעה הבין בקלקלה ווהימר על זה שיש לו הזדמנות לעשות לעצמו עושר בצבירת התבואה ולמוכרה יותר מאוחר במחירים מופקעים? ואם לא יבואו 7 שנות רעב, הוא תמיד יוכל להאשים את יוסף ולערוף את ראשו או סתם לתלות אותו כמו את שר האופים.
ברור שדמיון המספר חייב למצא סוף יפה לעלילה והנה פרעה משדך ליוסך אישה, ועוד בת כהן עובד אלילים. אכן סיפור יפה, שחז”לינו הצילו את עצמם בזה שקבעו שאסנת הייתה הבת של דינה האנוסה. יפה. אבל הנושא הרחב יותר הוא איך התורה מתארת או מתייחסת לתהליך של מציאת או המצאת בת זוג לאיש. וזה מעלה בי רעיון – לבדוק איך נוצרו הזוגות בסיפורי התורה? אז אבדיוק את הנושא —
שידוכים, זוגות וזיווגים בתורה
הזיווג הראשון – יצירה – מתואר פעמיים, והשדכן הוא לא אחר מאשר א-להים
פעם ראשונה —
— וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:
— וַיִּבֶן יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם:
ופעם שנייה אחרי שה’ א-להים יצר את האדם מעפפר האדמה
וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ:
אין ברירה – יש ליצור זיווג מתאים
— וַיַּפֵּל יְהֹוָה אֱלֹהִים תַּרְדֵּמָה עַל הָאָדָם {כב} וַיִּבֶן יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הַצֵּלָע אֲשֶׁר לָקַח מִן הָאָדָם לְאִשָּׁה וַיְבִאֶהָ אֶל הָאָדָם: {כג} וַיֹּאמֶר הָאָדָם זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי לְזֹאת יִקָּרֵא אִשָּׁה כִּי מֵאִישׁ לֻקֳחָה זֹּאת:
(אין שידוך יותר מתאים, ואולי גם מחוססר ברירה, האישה היחידה בסביבה)
—
הזיווג השני – שני אחים לוקחים
— וַיִּקַּח אַבְרָם וְנָחוֹר לָהֶם נָשִׁים שֵׁם אֵשֶׁת אַבְרָם שָׂרָי וְשֵׁם אֵשֶׁת נָחוֹר מִלְכָּה בַּת הָרָן אֲבִי מִלְכָּה וַאֲבִי יִסְכָּה:
הזיווג השלישי – אישה משדכת אישה שנייה לבעלה
— וַתֹּאמֶר שָׂרַי אֶל אַבְרָם… בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי … וַתִּקַּח שָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם אֶת הָגָר הַמִּצְרִית שִׁפְחָתָהּ… וַתִּתֵּן אֹתָהּ לְאַבְרָם אִישָׁהּ לוֹ לְאִשָּׁה:
הזיווג הרביעי – כפייתי – שידוך על ידי שליח ויבוא מחו”ל, ללא הכרות מוקדמת
— כִּי אֶל אַרְצִי וְאֶל מוֹלַדְתִּי תֵּלֵךְ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי לְיִצְחָק:
( ולפחות יודעים ש — וְהַנַּעֲרָ טֹבַת מַרְאֶה מְאֹד בְּתוּלָה וְאִישׁ לֹא יְדָעָהּ
הזיווג הרביעי, בעצם כנראה שתיים באותו זמן וכנראה נגד רצון ההורים
– ויְהִי עֵשָׂו בֶּן אַרְבָּעִים שָׁנָה וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת יְהוּדִית בַּת בְּאֵרִי הַחִתִּי וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת אֵילֹן הַחִתִּי: וַתִּהְיֶיןָ מֹרַת רוּחַ לְיִצְחָק וּלְרִבְקָה
הזיווג החמישי (שוב שתיים יחד או לחוד) – קיום ציווי האבא – אהבה (??? בכייה???) ממבט ראשון והחלפת הכלה בליל החתונה
— וַיְצַוֵּהוּ וַיֹּאמֶר לוֹ לֹא תִקַּח אִשָּׁה מִבְּנוֹת כְּנָעַן: {ב} קוּם לֵךְ פַּדֶּנָה אֲרָם בֵּיתָה בְתוּאֵל אֲבִי אִמֶּךָ וְקַח לְךָ מִשָּׁם אִשָּׁה מִבְּנוֹת לָבָן אֲחִי אִמֶּךָ:
— וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב אֶת רָחֵל בַּת לָבָן אֲחִי אִמּוֹ …} וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל וַיִּשָּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ:
— וַיֶּאֱהַב יַעֲקֹב אֶת רָחֵל … וַיֹּאמֶר אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה: … וַיְהִי בָעֶרֶב וַיִּקַּח (לבן) אֶת לֵאָה בִתּוֹ וַיָּבֵא אֹתָהּ אֵלָיו וַיָּבֹא אֵלֶיהָ:…. וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִוא לֵאָה
הזיווג השישי – נסיון שלא צלח והסתיים ברצח אוכלוסיית עיר שלימה
— בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה: {ט} וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם…. הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה: {יג} … אַךְ בְּזֹאת נֵאוֹת לָכֶם אִם תִּהְיוּ כָמֹנוּ לְהִמֹּל לָכֶם כָּל זָכָר: {טז} וְנָתַנּוּ אֶת בְּנֹתֵינוּ לָכֶם וְאֶת בְּנֹתֵיכֶם …. וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר: … מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ:
הזיווג השביעי – בעצם סדרת זיווגים בשושלת עשיו (בראשית פרק לו) התבלבלתי בנסיון לפרט מי שייך למי ומי זאת האישה, ובכלל מה המשמעות של הפירוט הזה????
–עֵשָׂו לָקַח אֶת נָשָׁיו מִבְּנוֹת כְּנָעַן אֶת עָדָה בַּת אֵילוֹן הַחִתִּי וְאֶת אָהֳלִיבָמָה בַּת עֲנָה בַּת צִבְעוֹן הַחִוִּי: {ג} וְאֶת בָּשְׂמַת בַּת יִשְׁמָעֵאל אֲחוֹת נְבָיוֹת:…וְתִמְנַע הָיְתָה פִילֶגֶשׁ לֶאֱלִיפַז… וַיִּמְלֹךְ תַּחְתָּיו הֲדַר….וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ מְהֵיטַבְאֵל בַּת מַטְרֵד בַּת מֵי זָהָב
הזיווג/ים השמיני/ים – עודד סדרת זיווג-ם משפחתיים – שוב, פשוט לוקחים ובאים (אל..)
— וַיַּרְא שָׁם יְהוּדָה בַּת אִישׁ כְּנַעֲנִי וּשְׁמוֹ שׁוּעַ וַיִּקָּחֶהָ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ:…
— וַיִּקַּח יְהוּדָה אִשָּׁה לְעֵר בְּכוֹרוֹ וּשְׁמָהּ תָּמָר
— וַיֹּאמֶר יְהוּדָה לְאוֹנָן בֹּא אֶל אֵשֶׁת אָחִיךָ
— וַיֵּט אֵלֶיהָ אֶל הַדֶּרֶךְ וַיֹּאמֶר הָבָה נָּא אָבוֹא אֵלַיִךְ כִּי לֹא יָדַע כִּי כַלָּתוֹ הִוא וַתֹּאמֶר מַה תִּתֶּן לִי כִּי תָבוֹא אֵלָי:… וַיִּתֶּן לָהּ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ …
הזיווג התשיעי – נסיום לזיווג ונסיון לאונס שלא צלחו
– וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף וַתֹּאמֶר שִׁכְבָה עִמִּי: {ח}… וַיְהִי כְּדַבְּרָהּ אֶל יוֹסֵף יוֹם יוֹם וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ לִשְׁכַּ אֶצְלָהּ לִהְיוֹת עִמָּהּ: …} וַתִּתְפְּשֵׂהוּ בְּבִגְדוֹ לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה:
הזיווג העשירי (הוזכר לעיל) פשוט נותנים
— וַיִּתֶּן לוֹ אֶת אָסְנַת בַּת פּוֹטִי פֶרַע כֹּהֵן אֹן לְאִשָּׁה
—- נראה לי שגמרתי עם כל זיווגי חומש בראשית (לא הזכרתי את למך ואת נח) יש לנו את עמרם, משה ו\אהרן בחומש שמות ואז מסתיימים הסיפורים על הזוגות)
מספיק עם זיווגים, השארנו את יוסף בבית סוהר. מה קורה איתו, האם הוא ישתחרר בקרוב?קדימה לפרשתננו
פסוקי השבוע
הָאֱ-לֹהִים עֹשֶׂה
וְנָתוֹן אֹתוֹ
הוּא הַמַּשְׁבִּיר
אֱ-לֹהִים יָחְנְךָ בְּנִי
ערב שבת שלום
פתיחה
המשך עלילות יוסף פרק נוסף, ואכן מבירא עמיקתא לאיגרא רמה, יוסף או טו טו – מגיעה שעתו, מספיק בילה בבית האסורים. פרשתנו כלה היא עלילה מתמשכת שיש בה בעיקר שני חלקים עיקריים
א – יוסף ופרעה
בץ יוסף ואחיו
ואם העלילה מעובדת למחזה, יהיו לנו ברקע את התמונות/החדרים הבאים — ארמון פרעה, משרדו .של יוסף, דירת יוסף, ביתיעקב, משרד יוסף, דירת יוסף, בית יעקב, משרד יוסף, דירת יוסף
ולרענון – כותרות עלילות הפרשה הן
— חלומות פרעה
— פתרונות יוסף
— מינוי יוסף למשנה למלך ותפקידיו
— פעולות יוסף במשך 7 שנות שובע ושתי שנות רעב
— ביקור ראשון של אחי יוסף לקנות מזון וכדו’ וההתעוללות הראשונה של יוסף באחיו
— דיון בין האבא ואחים על בקור שני במצריים לרכישת אוכל
— בקור שני והתעוללות שנייה של יוסף באחיו
עלילות הפרשה קצת מורכבות ומאתגרות את הקורא לערוך ניתוחי אופי של שני גיבורי הפרשה פרעה ויוסף, וגם של אחי יוסף בתור קבוצה משפחתית מסובכת.
וכבר שאלתי לעיל (ואלי גם בעיונים קודמים) – האם פרעה היה מלך (קצת) טפש?
ועוד, האם יוסף התנהג “נורמלית”? האם תגובות אחי יוסף היו “נורמליות” או “מוגזמות”?
העלילות יפות וקוסמות (בתמימותן”? סיפורים לילדים מבוגרים?) ולא פלא שיש לנו הרבה סרטונים וסרטים מצחיקים ורציניים על יוסף, למשל
סתם חיוך – לצפייה
https://www.youtube.com/watch?v=UltJNCcgd5Q
וסרטון קצר (באנגלית)
https://www.youtube.com/watch?v=bXao19v3oE8
או יוסף פותר חלומות
https://www.youtube.com/watch?v=jHhroYvPJ14
וסיכום “סרקסטי” (???) לפייה (מקווה בהנאה) ניתן ב –
https://www.youtube.com/watch?time_continue=7&v=CL_E_FGlsBo
וקצת רצינות – ומתוך ניתוח מסורתי מקיף על יוסף ואחיו ניתן ב –
http://www.daat.ac.il/daat/tanach/tora/simon2-1.htm
…..
סיפור של השגחה, המתאר כיצד מוליך האל את רגליהם של הגיבורים למקום שהועיד להם, הוא בעיקרו סיפור תאולוגי שנימתו אירונית )כאזהרת החכם: “רבות מחשבות ]תכניות[
בלב איש, ועצת ]תכנית[ ה’ היא תקום” – משלי י”ט, 21(. דטרמיניזם אלוהי אינו מתיישב,
לכאורה, עם חירות אנושית – כאשר האדם אינו אלא כלי בביצוע התכנית של האל דומה שהוא
פטור מאחריות למעשיו, ולהפך, כאשר הרשות נתונה, דומה שהאל אינו מנהיג את בריותיו
אלא רק מגיב על מעשיהם. ולא היא. בסיפור יוסף ואחיו משיגה ההשגחה את יעדיה על-אף
חופש הבחירה של מושאיה ואף ממש באמצעותו )בחלקו הראשון של הסיפור ללא ידיעתם
ובעל כורחם, ובחלקו השני – מדעתם ומרצונם(. על יעקב ובניו נגזר כבר בברית בין הבתרים
להיות גרים בארץ מצרים )בר’ ט”ו, 14-13(, ואכן הם מגיעים לשם מחמת הרעב; יוסף נועד
לרדת מצרימה לפני אחיו על מנת שיכלכלם ויבטיח את מעמדם, והם, בבקשם להפר באלימות
את חלומות השררה שלו, מוכרים אותו למקום שבו חלומותיו אכן יתממשו. ההשגחה והגמול
לא זו בלבד שאינם נוגדים זה את זה, אלא שבאורח מופלא הם מותכים זה בזה – ההשגחה
מוליכה את הגיבורים לייעודם תוך כדי מתן גמול צודק, והסבל הכבד של בני יעקב לא רק
מזכך אותם מחטאותם אלא גם מסייע להם להשתנות ולהיות ראויים לייעודם.
ומתוך מאמר לא הכי מסורתי ב –
https://www.hofesh.org.il/
freeclass/parashat_hashavua/01/05_miketz/1.html
סיפור יוסף, המשתרע על פני ארבע פרשות )וישב, מקץ, ויגש, ויחי(, הוא מן היפים שבמקרא, והמסר האמוני שמאחוריו איננו מקלקל יתר על המידה את השורה. יש בסיפור תיאור ריאלי
מאוד של האגוצנטריות הילדית ושל מידת התבהמות האדם בעקבות קנאה )על כך הרחבתי את הדיבור בפרשת וישב(, יש בסיפור תיאור פרטיה של נקמה “מוצדקת” )התעללותו של יוסף באחיו
שלא הכירוהו( ושל רגשי חרטה כנים )ראו מ”ב 21, מ”ד 16(, של הורות פגועה )מ”ב 4, 38-36, מ”ג 14-11( ושל פתרון מאושר, אך לא חלק. הפתרון רווי מוסר השכל אנושי, שמעשה הבלתי
מוסרי לא תמיד משתלם, כי לעתים הוא מתגלה, ואז הכפרה כואבת, כי דרכו של עולם היא שיש תהפוכות בעולם, ומי שגרם עוול, עלול ליפול דווקא לתוך ידיו של זה שעוולו לו, כפי
שמשתמע מפרשתנו ומהמשך הסיפור בפרשת ויגש וויחי.
הסיפור הוא גם מאוד מרגש משום המהפכים הדרמטיים שבו )יוסף האהוב מוצא את עצמו בבור, ואחר כך נמכר לעבדות, עולה לגדולה בבית פוטיפר, ושוב יורד לדרגת אסיר בשל נקמתה
של אשתו, ושוב עולה לגדולה כשהוא מצליח לפתור את חלומות פרעה. יש בסיפור מבט מעמיק אל נפש האדם, כפי שראינו בפרשת וישב, וכפי שניתן להתרשם מהכתוב בפרשתנו: למרות שאיש
לא גילה ליעקב כי בניו התנכלו ליוסף, הוא מחבר עובדה לרמז, ומשער מה קרה שם בעמק דותן, רחוק מן הבית. הוא אומר בצר לו: “אותי שיכלתם, יוסף איננו ושמעון איננו, ואת בנימין
תיקחו – עליי היו כולנה” )מ”ב 36(. חוץ מדמויות האחים )להוציא ראובן ויהודה(, שר האופים ושר המשקים – מרבית הדמויות בסיפור הן מה שנהוג לכנות בשם “חד-פעמיות”….
אין כאן גלישה אל סטריאוטיפיות כבמרבית סיפורי הפלאות, ויש אפילו ניצנים של דמויות מורכבות ומשתנות כמו במיטב הספרות המודרנית. אלו הן, כמובן, דמויותיהם של יוסף ושל
יהודה. אנו רואים כיצד יוסף הופך מדמות אגוצנטרית, ואפילו אנטיפתית, לאיש ישר, העומד בניסיון )פרשת אשת פוטיפר( ולאיש חכם, בעל יכולת ניהול וארגון )עצותיו לפרעה באשר
להנהגת המדינה(. המספר מעצב את דמויותיו בצורה משכנעת בדרך ההנגדה. כוונתי להשוואה בין שני האחים הדומיננטיים – ראובן ויהודה: ראובן מתגלה בטיפשותו המעצבנת; כשכל האחים
מכים על חטא על מה שעוללו ליוסף, מוסיף הוא מלח על הפצעים: “הלא אמרתי לכם לאמור אל תחטאו בילד, ולא שמעתם, וגם דמו הנה נדרש” )מ”ב 22(. כשיעקב מביע חרדה ממה שקרה
לשמעון, ולמה שעלול לקרות לבנימין, שוב מתפרץ ראובן ואומר לאביו דבר שטות: “את שני בניי תמית, אם לא אביאנו )את בנימין( אליך; תנה אותו על ידי, ואני אשיבנו אליך” )מ”ב 27(.
איזו רבותא יכולה לצמוח ליעקב מכך שראובן ירשה לו להמית את נכדיו?! וכיצד אב מבטא בשפתיו דברים איומים כאלה על בניו?! ואמנם יעקב מסרב להיענות להצעתו האווילית.
לעומתו, יהודה מדבר בחכמה ובהגיון: “שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה, ונחיה ולא נמות גם אנחנו גם אתה וגם טפנו. אנוכי אערבנו, מידי תבקשנו; אם לא הביאותיו אליך והצגתיו לפניך –
וחטאתי לך כל הימים” )מ”ג 9-8(. יהודה מבהיר ליעקב שלא נותרה לו ברירה, ואהבתו הגדולה לבן הזקונים שלו עלולה לעלות באובדן המשפחה כולה. הוא, איננו מציע לעצמו עונש ברברי
כפי שהציע ראובן. הוא נותן ליעקב להבין את גודל האשמה שהוא ייקח על עצמו אם לא יעמוד…
(ע”כ מומלץ. מאמר ארוך)
ומשהו נוסף מאותו מקור במאמר אחר (מקווה שלא הזכריו בגליונות קודמים) ב –
https://www.hofesh.org.il/
freeclass/parashat_hashavua/08/03_miketz/1.html
עצם התגשמותה של המשאלה הכמוסה היא כשלעצמה מוטיב עממי פולקלוריסטי מקובל. בסיפור יוסף מתגשמות כמה וכמה משאלות כמוסות: הראשונה בהן היא משאלתו של יוסף, הגיבור המרכזי, לשוב ולהתאחד עם משפחתו. גם החלום שלו בנעוריו – המרמז על התנשאותו על אחיו – ואפילו על אביו ואימו – מתגשם בסופו של דבר. המשאלה הכמוסה של יעקב אביו, הגם שלא נמסר לנו במפורש, היא, למעשה, המשאלה הכמוסה של הקורא, שאינו יכול שלא לחמול על האב האומלל, ששכל את אשתו האהובה ומתייסר ייסורי נפש באובדן בנו האהוב, עד שזכה באחרית ימיו לשוב ולראותו בגדולתו.
מוטיב עממי נוסף המתלווה לסיפור יוסף הוא זה המספר על האדם החכם בארץ נוכריה, העולה משאול תחתיות למרום הסולם החברתי, מציל את המדינה הזרה בזכות חוכמתו – בסיפורי-עם אחרים: בזכות גבורתו – וכגמול נושא לו לאישה את בת המלך. יוסף אינו נושא לו את בת פרעה, אמנם, אבל את בתו של הכוהן הגדול. גם התגלית, שאותו זר מסכן הוא, בסופו של דבר, נצר למשפחה מיוחסת בחברה ממנה בא, הוא מוטיב עממי מקובל, בהיותו מציב במעמד שווה את שני בני הזוג – זו של הממלכה המארחת ואת האורח הזר.
החלום, כמבשר את התגשמות המשאלות הכמוסות של הגיבור, אינו תופעה מוזרה, אלא תופעה אנושית טבעית בכל התקופות ובכל התרבויות.(ע”כ)
…ואם לא הזכרתי זאת בגליונות קודמים, אוסף מאמרים על פרשת מקץ (ופרשות אחרות באותו מקור) ניתן ב –
https://www.etzion.org.il/he/%
D7%A0%D7%95%D7%A9%D7%90%D7%99%
D7%9D/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%9E%D7%A7%D7%A5\
(ואבחר מתוכו להלן)
(נושאים ופסוקים לעיון נוסף (ע”כ
1. וְשָׁ֨ם אִתָּ֜נוּ נַ֣עַר עִבְרִ֗י עֶ֚בֶד …. שִׁלְחָ֥ה הַנַּ֛עַר אִתִּ֖י
יש לנו בפרשה פעמיים שימוש במילה “נער”.
חישוב קל יגלה שיוסף היה בן 28 כאשר הוא פתר את החלומות לשני השרים (המשקים והאופים).
חישוב דומה (קצת יותר מסובך) יגלה שבנימין היה לפחות מעל גיל 20 באותם אירועים, וגם נראה שברדתו למצריים עם כל המשפחה, (בשבוע הבא), היו לו כבר 10 בנים.
מוזר השימוש במילה נער,. נכון בניימין היה הצעיר בין 12 הארחים, אבל בתור אבא מרובה ילדים – בהשוואה לאחיו הגדולים – מוזר יהיה לקרא לו נער. האם הוא לקח את מקומו של יוסף אחיו שעליו נאמר “והוא נער” כאשר הוא – יוסף, היה בן 17?
ואם כבר מדברים על בנימין, מעניין לקרא סיכום עליו ב –
https://he.wikipedia.org/wiki/
%D7%91%D7%A0%D7%99%D7%9E%D7%99%D7%9F...
(לא אצטט)
“עברי”
אוסף מדרשי חז”ל על ראשית השימוש בתואר”עברי” ניתן ב –
“ושם עמנו עמער
http://www.aspaklaria.info/
070_AYIN/%D7%A2%D7%91%D7%A8%D7%99.htm
(לא אצטט)
וניתוח יותר מקיף של השימוש בתואר “עברי” ו”עברים” ניתן ב-
https://www.mayim.org.il/wp-
content/uploads/2016/11/LechLecha_77-1.pdf
(לא אצטט)
המילה שהתעכבתי עליה היתה “נער”. ולא מצאתי הסבר לשימוש במלב הזו לגבי בנימין, לעומת הסבר רש”י על ההשפלה שיש בשימוש הביטוי “ושם עמנו נער עברי..”, בפי שר המשקים.
ובנוסף, מתוך –
http://etnachta.co.il/tanach.php?messageID=422
…
נער, מעבר לפירוש הרגיל בו אנו משתמשים כיום, היא מילה שמשמשת להגיד “משרת”. כך מצינו עם אברהם, “ויאמר אברהם אל נעריו שבו לכם פה עם החמור ואני והנער נלכה עד כה ונשתחוה ונשובה אליכם” וכן בספר שמואל, כששמואל משרת את עלי הוא מוזכר כ”נער” לאחר מכן, בשמו, שמואל. וכן עם אבנר בן נר “ישחקו הנערים לפנינו” ועוד מקומות רבים.
ובאמת ניתן לפרש שכאן (יהושע והמרגלים) הם נזכרים כאן שהרי זה נעשה מתוך התבטלות ליהושע שהרי ציווה אותם: “רק רחב הזונה תחיה היא וכל אשר אתה בבית כי החבאתה את המלאכים אשר שלחנו”, ומתוך כך שהם קיימו את ציוויו של שמואל, הרי הם מוגדרים כנערים. (ע”כ.יפה)
…
2. שָׁמַעְתִּי עָלֶיךָ לֵאמֹר תִּשְׁמַע חֲלוֹם לִפְתֹּר…. יֵרֶא פַרְעֹה אִישׁ נָבוֹן וְחָכָם וִישִׁיתֵהוּ עַל אֶרֶץ מִצְרָיִם
מסתבר שגם בגיל 30, וגם בעמידה מול מלך מצריים, בלי לדעת מה יהיה בגורלו, יוסף לא מגמגם, לא מביע שום היסוס, לא בטוח -ואולי הוא כן בטוח שפתרון חלומו יתקבל, הוא ממשיך לתת עצות בלי ששואלים אותו. מה קורה איתו?
מתוך
https://www.etzion.org.il/he/%
D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%
9E%D7%A7%D7%A5-%D7%A2%D7%9C-%
D7%97%D7%9C%D7%95%D7%9E%D7%95%
D7%AA-%D7%95%D7%A4%D7%AA%D7%A8%D7%95%D7%A0%D7%9D
…
.ברור שיוסף התפרסם כפותר חלומות מדופלם לאחר שפתר בהצלחה את חלומותיהם של שר האופים ושר המשקים. למעשה, אם נבחן את חלומם ופתרונו, נגלה שהפתרון הוא פשוט ביותר[1].
כל יושבי מצרים ידעו שבעוד שלושה ימים יחול יום הולדתו של פרעה, ולכולם היה ברור שיום זה מנוצל לסגירת חשבון עם הסובבים אותו. ביום הולדתו, פרעה לא נשא רק את ראשיהם של שר האופים ושר המשקים בתוך עבדיו, אלא ביצע סבב מינויים מקיף, ששני השרים היו רק חלק ממנו[2]. שני השרים ידעו בדיוק מהם החטאים שבהם הם הואשמו, ולפיכך הם יכלו לשער מה צופן להם העתיד. חלומו של שר המשקים ניבא בצורה ברורה שהוא עתיד לחזור לתפקידו הישן: “ואקח את הענבים ואשׂחט אֹתם אל כוס פרעה ואתן את הכוס על כף פרעה”. חלומו של שר האופים היה פחות ברור, אולם השוואתו לחלום הראשון מעידה כאלף עדים על כך שהעתיד הנרמז בו אינו ורוד. יתר על כן: כיוון שפרעה אינו מופיע בחלום, שר האופים משחק בו תפקיד פסיבי ביותר והעוף אוכל מהסלים שעל ראשו – ברור לכל פותר חלומות מתחיל שהתמונה היא עגומה ביותר.
אם נמשיך באותו כיוון, נראה שגם הפתרון לחלומות פרעה אינו מסובך במיוחד. היאור – כידוע – הוא מקור החיים במצרים. כאשר פרות טובות עולות מן היאור, פשר הדבר הוא שהיאור גידל פרות טובות. לעומת זאת, כאשר עולות מהיאור פרות רעות – ברור שאלו הן שנות רעב, שהיאור מגדל בהן פרות דקות ורזות. כך גם ביחס לשיבולים: שיבולים בריאות מעידות על שנות שבע, ואילו שיבולים דקות מעידות על שנות רעב. קשה להניח שאף אחד מהחרטומים, הבקיאים בפתרון חלומות, לא ידע לפתור חלומות פשוטים מעין אלו. מהו, אם כן, ייחודו של יוסף?…
“ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים: יעשה פרעה ויפקד פקִדים על הארץ,….. (בראשית מ”א, לג-לו)
לכאורה, תוספת זו היא מחוצפת, ואף מסוכנת ביותר. פרעה לא ביקש מיוסף עצות אסטרטגיות, כיצד לעבור בשלום את שנות הרעב. הניסיון לעזור לפרעה לנהל את המדינה יכול לעלות ליוסף ביוקר, מה עוד שהעצה לחפש אדם חכם עשויה להתפרש כהצעת עבודה לעצמו. מדוע יוסף לא פחד שפרעה יראה בו עבד חצוף הכלוא בבית הסוהר ומתיימר להיות שליט על מצרים?
….
כדי להסביר את שתי הבעיות הללו, עלינו לעמוד על נקודת מפתח באופן שבו יוסף פותר חלומות.
רבים מהפרשנים עמדו על ההבדלים שבין חלום פרעה לבין מה שהוא סיפר ליוסף. רוב ההבדלים הללו נובעים מכך שהתיאור הראשון הוא תיאור אובייקטיבי של החלום, ואילו לתיאור השני נוספה התרשמותו האישית של פרעה.
אולם ישנו הבדל אחד שאינו מוסבר על פי הבחנה זו. הן בחלום והן בסיפור, שבע הפרות הרעות אוכלות את שבע הפרות הטובות, ושבע השיבולים הדקות אוכלות את שבע השיבולים הבריאות. כאשר פרעה מספר את חלום הפרות, הוא מציין “ותבאנה אל קרבנה, ולא נודע כי באו אל קרבנה, ומראיהן רע כאשר בתחִלה”. מסתבר, שפרט זה מסמל שהשנים הטובות לא ייזכרו בשנים הרעות; אולם לאור זאת – מעניין שבתיאור חלום השיבולים לא מופיע משפט דומה. למעשה, אם נשווה בין שני הסיפורים של פרעה, נגלה שמראה השיבולים הרעות השתפר לאחר שאכלו את השיבולים הטובות (שהרי לא כתוב ש”מראיהן רע כאשר בתחילה”!).
נראה, אם כן, להסביר ששני החלומות מייצגים שתי אפשרויות פעולה שונות. חלום הפרות מייצג את מה שעלול להתרחש אם לא ייערכו כראוי לשנות הרעב: לא ייוותר דבר משנות השבע לשנות הרעב. חלום השיבולים, לעומתו, מייצג את הדרך השנייה – את מה שעתיד להתרחש אם ייערכו כראוי: השנים הרעות אמנם תאכלנה את השנים הטובות, אך ניתן יהיה להסתדר עם שנות הרעב בשל שבע שנות השבע שלפניה
(ע”כ. מומלץ)
ומתוך
https://he.wikisource.org/
wiki/%D7%91%D7%99%D7%90%D7%95%
D7%A8:%D7%91%D7%A8%D7%90%D7%
A9%D7%99%D7%AA_%D7%9E%D7%90_%D7%9C%D7%96
… איך פרעה ידע שדווקא הפתרון של יוסף הוא הפתרון הנכון? כל אחד מהחרטומים בוודאי הציע פתרון (למשל [ע”פ רש”י]: “7 הפרות השמנות מסמלות 7 בנות שיוולדו לך; 7 הפרות הרזות מסמלות שהבנות האלו ימותו”. או: “7 הפרות השמנות מסמלות 7 ארצות שתכבוש; 7 הפרות הרזות מסמלות שהארצות האלו ייכבשו מידך”) – למה הוא האמין דווקא לאיזה עבד עברי מהכלא ולא לכל החרטומים שלו, שהיו בוודאי מומחים בפתרון חלומות?
1. ישנם שני הבדלים בתיאור חלום פרעה, בין התיאור של התורה לבין התיאור בדברי פרעה ליוסף; פרעה הכניס שינויים אלה בכוונה, כדי לבחון את הפותרים ולראות, מי מהם יצליח “לעלות” על השינויים ולפתור את החלום המקורי. מכל הפותרים, רק יוסף – שפתר את החלום ברוח ה’ – התייחס לשני השינויים, וכך פרעה השתכנע שפתרונו הוא הנכון [ הרב יוני גרוסמן ].
2. פרעה לא היה חייב להתרשם שההסבר של יוסף לחלומו אכן נכון. העצה שנותן יוסף בהקשר לחלום היא הרי טובה למלכות על כל פנים. גם אם פרעה לא כל כך האמין בפירושו, הרי תירוץ טוב להעלות מיסים יש כאן, ואם הדבר לא יקרה, המס יישאר.
גם שר האופים התנהג בצורה דומה – בראשית מ טז: “וַיַּרְא שַׂר הָאֹפִים כִּי טוֹב פָּתָר וַיֹּאמֶר אֶל יוֹסֵף אַף אֲנִי בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה סַלֵּי חֹרִי עַל רֹאשִׁי” : ” כי טוב פתר “- מאוד אופייני למרבית בני אדם, לפנות אחרי מישהו או דעה לא מפני שראו את חכמתם, אלא כי מתאים לשאיפות או תקוות שלהם. (ולהבדיל מלכים א ג כח: “וַיִּשְׁמְעוּ כָל יִשְׂרָאֵל אֶת הַמִּשְׁפָּט אֲשֶׁר שָׁפַט הַמֶּלֶךְ וַיִּרְאוּ מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ כִּי רָאוּ כִּי חָכְמַת אֱלֹקִים בְּקִרְבּוֹ לַעֲשׂוֹת מִשְׁפָּט” ). [דוד אקסלרוד].
3. מילת המפתח היא “כל” – “וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו”: פרעה התכוון לבחור את הפתרון שקיבל את תמיכת כל החרטומים. הבעיה היתה שאף פתרון לא קיבל את כל ה’קולות’ במועצת החרטומים – כל אחד רצה שהפתרון שלו ייבחר והצביע נגד כל שאר הפתרונות. אבל בפתרון של יוסף נאמר ” ” “יעשה פרעה ויפקד פקידים …” ” “, וכל החרטומים קיוו שאם הפתרון הזה יתקבל – הם יזכו להיות פקידים ולהיות קרובים לאוכל, ולכן כולם, בלי יוצא מן הכלל, הצביעו בעדו. (ע”כ)
3. וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל מִשְׁמָר שְׁלשֶׁת יָמִים
מתוך
http://www.pash.co.il/Default.aspx?TorahID=1269
מדוע רואה יוסף צורך לאסור את האחים?
רמב”ן
ויאסף אותם אל משמר שלשת ימים. עשה כן להפחידם ושיאמינו בו כי את האלהים הוא ירא, ומפני מוראו מוציא אותם שלא ימותו אנשי ביתם ברעב. וזה טעם ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם. ועוד כי לא ישמעו להניח האחד רק להצלת כלם:
כלי יקר
[מובא בפירושו לפסוק ט”ו] שלחו מכם אחד. ואח”כ חזר ושלח את כולם חוץ מאחד, כי רצה יוסף שירגישו בחטאם שחטאו באחיהם ויתודו עונם, וכאשר ישלחו מהם אחד חשב שודאי ילך ראובן גדול שבאחים כי אליו משפט הבכורה לצאת לחירות ממקום המשמר, ואולי יתלו האחים שלפי שלא היה לראובן חלק במכירה ע”כ ניצול, כי אפילו יהודה היה לו חלק בזה שהרי בעבור זה הורידוהו האחים מגדולתו, כמו שפירש רש”י על פסוק וירד יהודה (בראשית לח א) ואחר שהיו במאסר ג’ ימים חשב יוסף שכבר נתמרק עון זה, על כן שלח את כולם חוץ מן שמעון, כי הוא היה לו חלק גדול במכירתו יותר מן כולם, כי מה שנאמר ויאמרו איש אל אחיו לכו ונהרגהו, שמעון אמר כן ללוי, כמו שפירש רש”י על פסוק שמעון ולוי אחים, (שם מט ה) ובודאי ששמעון התחיל לדבר כן כי לוי לא היה מדבר בפני הגדול ממנו, וכן פירש”י כאן וכל זה עשה כדי שיכירו בחטאם ויתודו.
וכמה איורים מתוך
https://www.google.com.au/
search?q=%D7%95%D6%B7%D7%99%
D6%BC%D6%B6%D7%90%D6%B1%D7%A1%
D6%B9%D7%A3+%D7%90%D6%B9%D7%
AA%D6%B8%D7%9D+%D7%90%D6%B6%
D7%9C+%D7%9E%D6%B4%D7%A9%D7%
81%D6%B0%D7%9E%D6%B8%D7%A8+%
D7%A9%D7%81%D6%B0%D7%9C%D7%A9%
D7%81%D6%B6%D7%AA+%D7%99%D6%
B8%D7%9E%D6%B4%D7%99%D7%9D&sa=
N&rlz=1C1CHBF_en-GBAU802AU802&
biw=1536&bih=723&tbm=isch&tbo=
u&source=univ&ved=2ahUKEwjV-
ISU0pDfAhUXdCsKHVWeDic4ChCwBHoECAYQAQ
:
ומתוך דיון הלכתי מקיף הנושא של “נקמת יוסף” ב –
etzion.gush.net/vbm/archive/18-musparsha/10m-mikets.doc
..יש להשתומם על התנהגות יוסף עם אחיו. אמנם, כי חטאו לו, וחטאם נורא. אבל האם א”א הי’ לו ליוסף הצדיק לעבור על מדותיו ולמחול להם, מבלי לענוש אותם בעגמת נפש וצרות כאלו, כמו שהתנהג עמהם? אמנם אומרים, שבידעו חטאתם לאלקים ומאהבתו אל אחיו, רצה שיענשו בעולם הוה, כדי שיהיו זכאים לעולם הבא. אבל דבר זה אינו מתיישב על הלב. התחת אלקים הוא לבא עמהם לחשבון עונות ומה גם שהוא יהי’ המעניש? העונשין, שיענש האדם על חטאיו, הם ע”י נבראים אחרים, לגמרי אחרים – היינו, על ידי מלאכים רעים, שנוצרים בייחוד למטרה זו, אבל בשום אופן אין צדיק פועל רע, כי אם במקום שצוותה תורה לענוש מיתה או מלקות למחויב עפ”י דין, ותו לא…(ע”כ. מאמר ארוך 4. ומעניין).
ומשהו מתוך הזהר, ב –
https://unityzohar.com/zohar-books/miketz/160
וַיֶּאֱסֹף אֹתָם אֶל מִשְׁמָר שְׁלֹשֶׁת יָמִים. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים הַלָּלוּ לָמָּה? אֶלָּא שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים הַלָּלוּ כְּנֶגֶד שְׁלֹשֶׁת הַיָּמִים שֶׁל שְׁכֶם, שֶׁכָּתוּב (בראשית לד) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים.
162 בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב בּוֹ, וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ. לְהַרְאוֹת שֶׁהוּא לֹא עָשָׂה כְּמוֹ שֶׁהֵם עָשׂוּ בִּשְׁכֶם, שֶׁגָּרְמוּ לְאַנְשֵׁי שְׁכֶם לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם אֶת זֹאת, סוֹד הַבְּרִית, וְאַחַר שֶׁעָשׂוּ הַבְּרִית הַזּוֹ, הָרְגוּ אוֹתָם, וְלֹא נִשְׁאַר מֵהֶם אֶחָד. וְהוּא מַה כָּתוּב? זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁאֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא, שָׁמַר הַבְּרִית. וְכָל הַגִּלְגּוּל הַזֶּה לֹא הָיָה אֶלָּא בִּשְׁבִיל בִּנְיָמִין. (ע”כ)
4. וְלָקַחַת אֹתָנוּ לַעֲבָדִים וְאֶת חֲמֹרֵינוּ:
מה עושים פה החמורים?
מתוך
http://ivri.org.il/2017/01/dont-touch-the-donkey/
….אל תיגע בחמור!
התופעה המוזרה הזו, לפיה לקיחת חמורים מאדם שקולה בערך כפשע נגד האנושות, חוזרת בעוד שלושה מקומות במקרא:
וַיִּחַר לְמֹשֶׁה מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל ה’ אַל תֵּפֶן אֶל מִנְחָתָם לֹא חֲמוֹר אֶחָד מֵהֶם נָשָׂאתִי וְלֹא הֲרֵעֹתִי אֶת אַחַד מֵהֶם (במדבר טז, טו)
הִנְנִי עֲנוּ בִי נֶגֶד ה’ וְנֶגֶד מְשִׁיחוֹ אֶת שׁוֹר מִי לָקַחְתִּי וַחֲמוֹר מִי לָקַחְתִּי וְאֶת מִי עָשַׁקְתִּי אֶת מִי רַצּוֹתִי… (שמ”א יב, ג)
וְאֶת עַבְדֵיכֶם וְאֶת שִׁפְחוֹתֵיכֶם וְאֶת בַּחוּרֵיכֶם הַטּוֹבִים וְאֶת חֲמוֹרֵיכֶם יִקָּח וְעָשָׂה לִמְלַאכְתּוֹ (שמ”א ח, טז)
גם אצל משה וגם אצל שמואל אפשר לראות, שלקיחת החמורים היא סמל מובהק לעריצות שלטונית – מה שמסביר כמובן את חששם של אחי יוסף. השאלה היא, מה יש בה, בלקיחת החמור, שהפך אותה לסמל כזה?
(ע”כ. מומלץ מאוד, גם משעשע) (ורק אוסיף שאחד ההבדלים בין עשרת הדברות בפרשת יתרו ועשרת הדברות בפרשת ואתחנן, הוא תוספת “וחמורך”.)
5. אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ מֵעֲבָדֶיךָ וָמֵת וְגַם אֲנַחְנוּ נִהְיֶה לַאדֹנִי לַעֲבָדִים:…אֲשֶׁר יִמָּצֵא אִתּוֹ יִהְיֶה לִּי עָבֶד וְאַתֶּם תִּהְיוּ נְקִיִּם…..הָאִישׁ אֲשֶׁר נִמְצָא הַגָּבִיעַ בְּיָדוֹ הוּא יִהְיֶה לִּי עָבֶד
מה האחים מציעים, מה עונה משרת יוסף, ומה יוסף מציע? יש פה משא ומתן מוזר ביותר
מתוך
https://www.fxp.co.il/showthread.php?t=5105863
“אט.יהודה מציע שמי שהגביע בידו, ימות, והשאר יהיו לעבדים. עונה לו יוסף, שרק מי שהגביע בידו יהיה לעבד. כלומר יוסף מיקל ביחס ליהודה. גם לאחר מכן, כשנמצא הגביע ביד בנימין, מציע יהודה שכולם ישארו עבדים אצל יוסף, ויוסף משיב שרק בנימין ישאר עבד וכל השאר יחזרו לאביהם. שוב, יוסף מיקל יותר מיהודה.
ומקשה האור החיים, אם כך, כיצד אפשר להבין את האמור בתחילת הפרשה הבאה, פרשת ויגש, שבא יהודה ומוכיח את יוסף בדברים קשים? הרי יוסף רק היקל ביחס למה שהציע יהודה עצמו!
מתרצים המפרשים (אור החיים, העמק דבר), שבתחילה הבין יהודה שהכל מתרחש מידה כנגד מידה, וצרות הגביע הן העונש על מכירת יוסף. אבל לאחר שראה יהודה שהשליט המצרי מתעתד להשאיר לעבד דווקא את היחיד שלא השתתף במכירת יוסף, בנימין, כבר כבר אמר יהודה לעצמו, אין כאן עניין של מידה כנגד מידה אלא סתם מזימה של השליט המצרי שעלינו להתמודד עמה. ועל כן התמרד ובא בטענות ליוסף. (ע”כ).
וגם רמב”ן מתוך
http://www.nechama.org.il/pages/311.html
….
וגם רמב”אבל יוסף אמר (לקמן בפסוק י”ז): “חלילה לי מעשות זאת”, ויורה כי אין משפטם שיהיו כולם נתפשים בגנבה ולכן אמר: “חלילה לי!” כי שופט כל הארץ אני וחלילה לי לעשות לכם חמס, כי אין חיוב העשרה בהימצא גנבה ביד האחד בלתי אם נועדו, כי בהיוסדם יחד ללכת לגנוב ולקח אחד מהם את הגנבה לדעת כולם, אז יתחייבו.
והנכון, כי מתחילה היה מאשים את כולם (פרק ד’): “למה שלמתם רעה תחת טובה הרעותם אשר עשיתם” והם פטרו עצמם באמרם: אשר ימצא איתו ומת, כי הוא הגנב. וגם אנחנו הנקיים מן הגנבה נהייה לעבדים.
הנה דעתם לאמר, שהגנב אשר ימצא אתו הוא לבדו היודע בגנבה, כי אם היו כולם יודעים בגנבה, למה ימות זה ויחיו הם?! ראוי שימותו כולם, או יהיו כולם עבדים, כי הדין בהם שווה. אבל הם טוענים שלא ידעו האחרים בגנבה רק קנסו את עצמם (= קיבלו על עצמם ענש שלא מן הדין) שיהיו גם הם לעבדים. ולכן אמר להם (אשר על הבית): וגם עתה, שאתם נועדים ונמצאים יחדיו (=ויש לתלות את האשמה בכולכם) כדבריכם כן הוא (=אעשה עמכם לפנים משורת הדין ולא אשפוט אתכם כחבר בוגדים), אשר ימצא אתו הוא הגנב והוא לבדו הראוי לעונש ויהיה לי לעבד, כי בתשלומיו אני חפץ יותר ממיתתו, ואתם תהיו נקיים. (ע”כ)
הנשא מעניין, הפרשה מעניינת, אבל הזמן אוזל. אז בינתיים שוב
שבת שלום
שבוע טוב
וסיום חג אורים שמח
להת
עמינדב