פקודי תשע”ד

 

From
To:
Subject: FW: אלה פקודי… כל הזהב…. ויכל משה
Date: Fri, 28 Feb 2014 18:05:13 +1100

Subject: אלה פקודי… כל הזהב

פסוקי השבוע

ויעש את..

ויעשו את..

ויעש את..

ויביאו את המשכן

(אולי עשו אותו בסין ויבאו אותו – סתם בדיחה)

ערב שבת שלום

 עשה …  ועשו

לא פלא ששתי פרשות אלו – ויקהל- פקודי, בדרך כלל מחוברות, כל הפרטים האלה, עם חזרות. מעניין למה הם נשמרו, במקום לספק ולספר יותר פרטים על החיים במדבר, חיי היום יום. למה התכוון המשורר/עורך בכתיבתו?.(אחת מהתשובות לשאלה זו -להלן)

מעניינת חלוקת העבודה, עשו – הביאו – ציווי להקים – הקים ונתן

מעניין גם מי עשה מה ומי עשו מה – אז נעיין בחלוקת הפרשה

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

מינוי מועצת המנהלים והאמנים הראשיים

 פירוט כמויות החומרים – זהב, כסף ונחושת

אפוד – עשה

אבני השהם – עשו

חושן – עשה

 מילוי אבני החושן וטבעות  – מלאו

מעיל האפוד – עשה

 כתונת מצנפת ואבנט  – עשו

ציץ, ופתיל תכלת – עשו

כלי המשכן ואביזריו – הביאו

ה’ מצווה את משה מה לעשות

 הקמת המשכן – משה

התקנת הארן ואביזריו – משה

התקנת השולחן ועריכת הלחם – משה

מנורה, מזבח הזהב והקטרת קטורת – משה

המסך , מזבח העולה הקרבת העולה והמנחה (?) – משה

הכיור ומילויו במים – משה

הקמת {?} חצר והמסך – משה

הענן מכסה את המשכן

>>>>>>>>>>>>>>>>>>>

אחד הדברים שפתאום מושכים את תשומת הלב הוא מספר הפעמים שמופיע בפרשה המשפט “כאשר ציווה ה’ את משה”

אם לא פגמתי בספירה – אז זה נכתב 16 פעמים (כולל “ציווה אותו”) {ואני משתמש בכתיב מלא , בתורה זה בכתיב חסר) 16 פעמים ??? – נראה מוגזם. פסיכולוג בימינו היה אומר שיש פה התבטאות של אחד מתוסבך שרוצה מאוד לשכנע – או לומר שהוא לא אשם, או שהוא לא בטוח

אז מה עושים ? מגוגלים, הרי אני לא הראשון ששואל שאילות (מוזרות ומביכות) אז פשוט הקלדתי שאילה

“למה כל הפירוט והחזרות בפרשות ויקהל פקודי “

ואכן יש אתר עם מאמר אחד על הנושא וכולו עניין של חינוך, קדושה יתירה וכפרה על חטא העגל (מענין שהמכפר הראשון היה בונה העגל בעצמו)

אז אפשר לעיין ב

http://www.articles.co.il/article/16008/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%95%D7%AA%20%D7%95%D7%99%D7%A7%D7%94%D7%9C-%D7%A4%D7%A7%D7%95%D7%93%D7%99

ולעצלנים אצטט

בפרשת פקודי המכילה דו”חות על הקמת המשכן ועל ההשקעות בו, מתחנך העם שלא ליפול שנית למחולות פראיים של עגל זהב. שמונה-עשרה פעם מודגש הביצוע כנעשה בדיוק “כאשר ציווה ה’ את משה”; ובכללם שלוש פעמים הדגשת יתר “ככל אשר ציווה ה’ את משה כן עשו”. המגמה בזאת, לחנך את העם על החשיבות של “גדול מצווה ועושה…” (קידושין, ל”א, ע”א);

טוב תיקון אחד לספירה שלי – לא 16 רק 18 פעמים. באמת שיטת “חינוך” נהדרת

אבל שאילת השאילות היא – לשם מה א-להים זקוק למשכן רב פאר במדבר?

וגם על זה יש הרבה בגוגל – למשל (ממליץ לקרא)

http://www.reform.org.il/heb/holidays/zemer-leshabat.asp?ContentID=1590

והתשובה במאמר מסתכמת במילה אחת “כאילו”

ואצטט קטע

הפירוט הרב מעלה תהיות – מדוע יש בכך צורך, ומדוע רק כך יתאפשר לאלהים לשכון בקרב בני ישראל, ככתוב בפסוקים הפותחים את הפרשה: “וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ, וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם” (שמות כ”ה’, ח’). היטיב לנסח את השאלה דון יצחק אברבנאל:

“למה צוה יתברך במעשה המשכן ואמר “ושכנתי בתוכם”, כאלו היה יתברך גשם מוקף ומוגבל, במקום מה שהוא בהפך האמת. כי הוא, יתברך, אינו גשם ואינו כח בגשם ואיך יחסו לו מקום ?” אברבנאל שואל, אם כן, כיצד מתיישבים הפסוקים הללו מפרשתנו עם היותו של האלהים מהות רוחנית ולא גשמית, שנוכחותה אינה אמורה להיות מוגבלת למקום מסוים או לצורה מסוימת (אברבנאל לשמות פרק כה)

“בהיותו, יתברך, משולל מכל גשמות לא יידע הפרטים ולא ישגיח בם ויאמרו שבשמים כסאו והוא מרוחק מבני אָדָם במעלה ומציאות. וכדי להסיר מלבות בני ישראל האמונות הכוזבות האלה, ציווה שיעשו לו משכן קדש ומקודש כאילו הוא יתברך בעצמו ישכון בתוכם … ולא שהיה הוא, יתברך, צריך לדבר מכל זה חלילה וחס. אלא להשריש בנפשותם כי ה’ אלהים מתהלך בקרב מחניהם” המשכן, אם כן, לדעת אברבנאל, הוא רק אמצעי ולא מטרה בפני עצמה, להזכיר ולהנכיח את קיומו של אלהים, גם כאשר העם חווה מצוקות וקשיים בהליכתו במדבר, דברים שעלולים לגרום לו לסטות מדרך האמונה ולאמץ אמונות כוזבות.

(ממש משכנע)

ובעצם למה בונים בתי כנסת מפוארים, או ארמונות מפוארים? ארמון מפואר למלך? דרוש, איך אנחנו משויצים על 1,000 נשיו ופילגשיו של שלמה המלך – החכם מכל אדם (א’גרויסע חוכעם), גם הוא בנה לאשתו ארמון יותר גדול ובטח מפואר יותר מבית המקדש.. ואנחנו ביו”כ ושמחת תורה זועקים ושרים “ה’ מלך ה’ ימלוך… = האם זה דורש משכן מפואר? למה לא. איגוד האדריכלים והבנאים בטח יסכימו וידרשו, גם עובדי הציבור הכהנים רוצים משכן/מקדש

אבל לישות ללא גשמיות משכן מפואר??? אונאה.

ושאילה אחרת מהיכן כל הזהב והכסף והנחושת? גם לזה יש תשובה “הגיונית” – אצטט

ובכן, ידוע כי דור המדבר התברכו בעשירות מופלגת. ביזת הים וביזת מצרים העשירו את אותו הדור, עד כדי שאמרו חז”ל במסכת בכורות (ה ע”ב) “אין לך כל אחד ואחד מישראל שלא היו עמו תשעים (!) חמורים לובים טעונים מכספה וזהבה של מצרים”.

(הדגשה במקור)

(רק אני הקטן שואל מהיכן הם לקחו 54,000,000 חמורים לוביים?)

(ועוד שאילה הדיוטית – למה המצרים שרדפו אחרי בנ”י לקחו איתם זהב וכסף(

ומה התשובה שלי לכל זה – כמו שפעם ויותר אמרתי – הגזמות

אבל בלי ציניות – אולי כל הפירוט מיותר,  — אבל הוא יפה, מרשים ואפילו משכנע וזאת ההיסטוריה והמורשת התרבותית העתיקה שלנו לכל גווניה, כולל השחור

ואת הניתוח הקטע האחרון בפרשה/חומש שמות בע”ה לסבב הבא

הארות

 1.

פרק לח פסוק כה’ – מאת ככר ואלף שבע מאות …

ככר = 60 מנה– מנה = 100 דינר = 25 סלעים — סלע – שקל

טוב למתמטיקאים

הערה למחשבנים – מנה של קודש כפולה ממנה של חול.

2.

פרק מ פסוק ב = על הארון

מכאן היה אומר רבי, כל מקום שנאמר על – בסמוך משמע ולא על ממש

3.

פרק מ פסוק יט = ויפרוש את האוהל

אמר רב, משה רבינו עשר אמות היה … וכתיב עשר אמות אורך הקרש … (לא מבין את סוף ההמשך)

4.

פרק מ פסוק לה – ולא יכול משה

רבי אליעזר רמי, כתיב ולא יכול משה לבוא אל האוהל כי… וכתיב ((משפטים) ויבא משה בתוך הענן, מלמד שתפסו הקב”ה למשה והביאו בענן

5.

 פרק לט פסוק מג =והנה עשו אותה…. כן עשו

כפל לשון “עשו”, מה הכפילות? להשלים את החסר למניין רמ”ח,  מתחילת מעשה המשכן פרק כה ועד סוף פרשת ויקהל , השורש ע.ש.ה מופיע בצורותיו השונות (לשון עשייה) 248 פעמים  כנגד רמ”ח אברי האדם

שאילות

1.

פרק לט פסוק מג = ויברך אותם משה

 איזו ברכה אמר משה?

 פרק לח פסוקים כד-כח = זהב התנופה … כסף פקודי …. נחושת התנופה

 למה כסף לא נאמר “תנופה”?

 פרק לח פסוק פסוק כא = עבודת הלוויים ביד איתמר

 מה בדיוק הייתה עבודת הלוויים ותפקיד איתמר?

 שבת שלום

להת

Leave a Reply