From:
Date: Sun, Jan 13, 2019 at 3:12 AM
Subject: בא אל… ויושב את … וישאלו איש מאת…והיה לכם….ולקחו מן
To:
עיונים קודמים
פרשת בא – תשע”ד
http://toratami.com/?p=88
פרשת בא – תשע”ה
http://toratami.com/?p=308
(על – הקאטיאוס, מצוות, וימש חושך, שה לבית אבות, 600,000 רגלי, זכור את…מבית עבדים, ויאפו את הבצק, פטר חמור תפדה
פרשת בא תשע”ו
http://toratami.com/?p=508
(על – 10 מכות בחודשי השנה, למען תספר… התעללתי, שה לבית)
פרשת בא – תשע”ז
http://toratami.com/?p=704
(על: מטה משה ומטה אהרן, הכנות ליציאה, חלוקת הפרשות,4 מכות אחרונות גם אתה תיתן…זבחים…, משה ופרעה – פגישות, וישאילום -וינצלו, והיה לאות על ידכה)
\פרשת בא – תשע”ח
http://toratami.com/?p=938
(על: המכות,עבדות בנ”י והשחרור, מכות מצריים-ארכיאולוגיה וזמנים, חג הפסח וחג המצות)
פסוקים מההפטרה
כְּלֵ֤י גוֹלָה֙ עֲשִׂ֣י לָ֔ךְ יוֹשֶׁ֖בֶת בַּת־מִצְרָ֑יִם כִּֽי־נֹף֙ לְשַׁמָּ֣ה תִֽהְיֶ֔ה וְנִצְּתָ֖ה מֵאֵ֥ין יוֹשֵֽׁב׃
הֹבִ֖ישָׁה בַּת־מִצְרָ֑יִם נִתְּנָ֖ה בְּיַ֥ד עַם־צָפֽוֹן
חידון השבוע
1. כמה פעמים נפגשו משה ואהרן עם פרעה?
2. למה פרעה לא שלח אותם מייד ללבון לבנים?(נא לדמיין) למשל – (ת.1 למשל, הם היו כבר בגיל הפנסיה)
3. מה ההבדל ולמה בין ההבטחה (פרשת שמות)
וְשָֽׁאֲלָ֨ה אִשָּׁ֤ה מִשְּׁכֶנְתָּהּ֙ וּמִגָּרַ֣ת בֵּיתָ֔הּ כְּלֵי-כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹ֑ת וְשַׂמְתֶּ֗ם עַל-בְּנֵיכֶם֙ וְעַל-בְּנֹ֣תֵיכֶ֔ם וְנִצַּלְתֶּ֖ם אֶת-מִצְרָֽיִם:
ההוראה
וְיִשְׁאֲל֞וּ אִ֣ישׁ | מֵאֵ֣ת רֵעֵ֗הוּ וְאִשָּׁה֙ מֵאֵ֣ת רְעוּתָ֔הּ כְּלֵי-כֶ֖סֶף וּכְלֵ֥י זָהָֽב:
והביצוע
וַֽיִּשְׁאֲלוּ֙ מִמִּצְרַ֔יִם כְּלֵי-כֶ֛סֶף וּכְלֵ֥י זָהָ֖ב וּשְׂמָלֹֽת:
הקדמה כללית
1. האם ספרטקוס ידע על ספר שמות וסיפוריו? – או – מעבדות ל(חירות???) לעבדות – 2 אירועים היסטוריים
= סתם שאילה קצת טפשית, אבל משום מה הסיפורים על משה רבנו שגדל כאציל מצרי, ושהפך למנהיג של עבדים ושחרר אותם, משום מה מזכיר לי את ספרטקוס שהיה חייל רומאי והפך למנהיג ששחרר עבדים וכו’. אז סתם לידע כללי
מתוך
https://www.ynet.co.il/yaan/0,
7340,L-17815-
MTc4MTVfODM1MjgxMDZfMTQ4NjgzNjAw-FreeYaan,00.html
..
יליד חבל תראקיה (בולגריה של ימינו). הסברה ההיסטורית המקובלת היא כי ספרטקוס היה חייל צבא רומי שערק ועסק במעשי שוד. כאשר נתפס על ידי הרומאים נמכר כעבד למנהל בית ספר לגלדיאטורים בקפואה, שבדרום איטליה. ב- 73 לפני הספירה נמלט מבעליו בחברת כ- 70 גלדיאטורים/עבדים נוספים. חבורת הנמלטים מצאה מקלט בהר וזוב, שם הצטרפו אליהם בהדרגה עוד עבדים נמלטים ויחדיו עסקו במעשי שוד וביזה באזור (ככל הנראה למרות נסיונו של ספרטקוס לרסנם)….. בזכות מהלכיו הטקטיים של ספרטקוס הביסו העבדים המורדים (שהיו בעמדת נחיתות במספר הלוחמים ובכלי נשק) את הכוח הרומי. לאחר שהביס שני כוחות רומיים נוספים, השתלט ספרטקוס למעשה על איזור דרום איטליה. במקביל הצטרפו לשורות צבאו עבדים נמלטים ועבדים ששיחרר, עד שלבסוף מנה צבאו כ- 90,000 תראקים, קלטים, גרמנים, גאלים ובני עמים אחרים.
מטרתו של ספרטקוס היתה להוביל את צבאו צפונה אל הרי האלפים, ומשם לאפשר לאנשיו לחזור אל ארצות מולדתם (שמהן נלקחו על ידי הרומאים). על בסיס כוונה זו נפרדו ממנו הגאלים והגרמנים (שהעדיפו להישאר באיטליה) ושבו לדרום.
וקצת השוואה בין שני האירועים
משה, – לפי המסורת פעל בערך בשנת 1,300 לפנה”ס, (ולפי חוקרים “אפיקורסים”, כל הסיפור על משה – מפוברק. וסיפורי התורה חוברו בסביבות שנת 400 לפנ”הס.). לפי המסורת המקראית — בילדותו משה גדל כאיש מצרי בארמון המלך – כבן של המלך, בגיל צעיר כנראה, הרג מצרי ואז הוא ערק וברח. עברו עליו כ – 50-60 שנה????אי שם עד שהגיע כ”איש מצרי” למדיין, שם שמע קולות ששכנעו אותו לחזור למצריים ולשחרר את העם העברי מעבדות, אחרי מספר תעלולים/פעלולים, הרבה מצרים מתו ובני ישראל יצאו ביד רמה, (??? יצאו בחפזון – ברחו, כנאמר “וישמע פרעה כי ברח העם”). לאז ברדיפת המצרים אחרי בני ישראל, נספו הרבה מצרים בטביעה בים. לאחר מכן משה הוביל את בני ישראל לכיוון צפונית-מזרחית בכוונה להביאם לארץ ממנה באו אבות אבותיהם. הם נדדו שנים במדבר, שם היו הרבה סכסוכים בין משה המנהיג והעבדים ששוחררו (כולל ערב רב??). בנוסף הם ניהלו מלחמות שונות שברובם הם ניצחו. עד שהצליחו לעבור את הירדן, ואחרי מלחמות נוספות עם תושבי הארת החדשה/ישנה בני ישראל המשוחררים קימו מדינה. סוף סיפור של הצלחה..
ספרטקוס
פעל בסביבות שנת 70 לפנ”הס — היה חייל צבא רומי שערק, נתפס ונמכר כעבד., איכשהו שכנע עבדים אחרים והם ברחו. הוא הצליח להקים צבא גדול, נדד עם הצבא שלו לאורך איטליה וניהל מלחמות רבות עם הצבא הרומאי והרג הרבה רומאים, הוא רצה להוביל את העבדים לארץ ממה הם באו אבל היו הרבה מריבות ואי הסכמות בינו לבין קהל עבדיו המשוחררים. בסופו של דבר הוא נוצח ושחרור העבדים כשל. סיוף סיפור שלא צלח.
קצת דומה, קצת לא, אבל נראה לי משעשע. ויש לזכור שהצבא הרומאי היה ביהודה כמה שנים לפני מרד ספרטקוס. – מתוך
https://he.wikipedia.org/wiki/
%D7%94%D7%AA%D7%A7%D7%95%D7%
A4%D7%94_%D7%94%D7%A8%D7%95%
D7%9E%D7%99%D7%AA_%D7%91%D7%
90%D7%A8%D7%A5_%D7%99%D7%A9%D7%A8%D7%90%D7%9C
” התקופה הרומית בארץ ישראל החלה בשנת 63 לפנה”ס עם הפלישה הרומאית לארץ זו בהנהגת המצביא הרומי פומפיוס, ונמשכה עד שנת 324…. (ע”כ
כך שאפשר לדמיין שספרטקוס שירת בצבא הרומי ביהודה וקצת למד על חג הפסח.
העניין הוא שלא משה ולא ספרטקוס להבדיל, הצליחו או בכלל ניסו לבטל את צורת החיים הנקראת “עבדות.” מה היה עושה ספרטקוס אם היה מנצח את רומי, אינני יודע.
ולצערנו לא משה רבנו (ואפילו לא א-להים כבורא עולם וכמושך בחוטים), לא הייתה להם יחד או כל אחד לחוד, כל כוונה לבטל את העבדות, וליצור עולם שיוויוני. מה עשה א-להים באמצעות שליחו משה? פרשת משפטים תוכיח. (ולא יועילו כל ההתפלספויות של חז”לינו ראשונים ואחרונים ואחרים) כנראה שחג החירות התמקד בחירות למען העם העברי, לא בחירות מעבדות לכלל האנושות. ועובדה היא שעשרת הדברות כוללים את הביטוי “עבדך”. ובמרוצת דורות רבים היו לבני ישראל וליהודים – עבדים יהודים ולא יהודים..
אבל לא כאן המקום ולא הזמן לדון במשמעות של חג הפסח כחג החירות.
אז בארבע פרשות ראשונות בספר שמות יש לנו פה עסק עם “אותות ומופתים” שחלקם בחזקת נסים (מה הוא נס???) וחלקם הם תופעות טבע שבאו ללפי הזמנה זה החיל במטה שהפך לנחש ונגמר בצליחת ים ביבשה, נמשך גם ביצירת מים (ראויים לשתייה9 אספקת מזון צמחוני (זרע גד לבן = חלבי???) = מן, ובשרי = שליו. ואז הופעה אור קולית על ראש הר. האם הם נסים, מעשי כשפים (=קסמים) או סתם תופעות טבע, שעורך המקרא או מחבר הסיפור, או אספן סיפורי פולקלור וציזבאטים קדומים ער, כדי לתאר את תהליך הופעת העם העברי/ישראלי והשתמש בפולקלור קדום על עבדים שברחו. וקצת/הרבה הגזים בתיאורם
מה הוא נס ומה הוא כישוף? האם נס הוא משהו ממשי שנוגד את מה שאנחנו יודעים על תופעות טבעיות, כמו “שמש בגבעון דום…” או משהו שקורה בזמן שאנחנו רוצים שיקרה ומעצמו באותו זמן זה לא היה קורה “ויט משה את מטהו וירד ברד כבד….”.או משהו שאיננו יודעים איך זה קורה וזו אחיזת , כמו קוסם שגוזר גוף אדם לשניים
הגמרא (משנה) במסכת סנהדרין דף סז ע”א וע”ב, דנה בנושא של “מכשפה לא תחיה” ומדברת על שני סוגים של מכשפים, האחד אחיזת עיניים והשני הוא עשיית מעשה של ממש כנגד חוקי הטבע (בעזרת שדים). מתוך
https://he.wikisource.org/
wiki/%D7%A1%D7%A0%D7%94%D7%93%
D7%A8%D7%99%D7%9F_%D7%A1%D7%96_%D7%90
“המכשף העושה מעשה חייב ולא האוחז את העינים ר”ע אומר משום ר’ יהושע שנים לוקטין קשואין אחד לוקט פטור ואחד לוקט חייב העושה מעשה חייב האוחז את העינים פטור:….
אמר רבי אייבו בר נגרי אמר רבי חייא בר אבא בלטיהם אלו מעשה שדים בלהטיהם אלו מעשה כשפים וכן הוא אומר (בראשית ג, כד) ואת להט החרב המתהפכת …
והמעוניינים/ות בלימוד נוסף בתלמוד (על כשפים) ניתן לעיין ב –
–http://shas.alhatorah.org/Full/Sanhedrin/67b.10#e0n6
(לא אצטט)
אז האם הפיכת מטה לנחש, אכן הייתה הפיכה ממשית של מטה לנחש, או שהנחש היה מוסתר איכשהו – היכנשהו?
ואז אולי כל ואולי חלק גדול מהמכות היה “כאילו” באופן של אחיזת עיניים. למשל – מכת חושך, משה ואהרן עמדו לפני פרעה ואמרו לו ” וַיֵּ֥ט מֹשֶׁ֛ה אֶת-יָד֖וֹ עַל-הַשָּׁמָ֑יִם”:”, “הוקוס פוקוס”, ” וַיְהִ֧י חֹֽשֶׁךְ-אֲפֵלָ֛ה בְּכָל-אֶ֥רֶץ מִצְרַ֖יִם שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים…” פרעה נרדם או הופנט וכשהתעורר הוא היה בטוח שאכן שלושה ימים היה חושך. אם כך זה גם לא מפליא שאחרי שעות מספר :ויחזק ה את לב פרעה, או “ויהפך לב פרעה”
בעצם – פרט למטה, שפעם מטה משה נהפך לנחש ופעם מטה אהרן נהפך לתנין, שאפשר לפרשם ככישוף ממשי או כאחיזת עיניים, כל השאר הם בחזקת תופעות טבע נדירו. וכבר עיינתי בזה לפני שנה, וראינו שיש דיון תלמודי עם המכות היו שבוע כל מכה, או חודש כל מכה. ולמה לא מכה כל שנה? וסדר המכות בתהילים מראה שלא הייתה אחידות פולקלוריסטית בנושא 10 המכות. ואם נוסיף לזה את הסתירות המקראיות בין 430 שנות ישיבה במצריים, 210 וגילי 4 הדורות של בני יעקב/ישראל במצריים, ניווכח שהמספרים סותרים זה את זה. וד”ל..
טוב נעזוב את היער – תהליך שחרור בני ישראל ונתמקד בפרשתנו.
פסוקי השבוע
וַיְכַ֞ס אֶת-עֵ֣ין כָּל-הָאָ֘רֶץ֘
צֵ֤א אַתָּה֙ וְכָל-הָעָ֣ם אֲשֶׁר-בְּרַגְלֶ֔יךָ
וַיֹּאפ֨וּ אֶת-הַבָּצֵ֜ק
וְכִֽי-יָג֨וּר אִתְּךָ֜ גֵּ֗ר
ערב שבת שלום
פתיחה
לרענון – מה יש בפרשתנו
– מכות (3) אחרונות שהמצרים קבלו: ברד, ארבה, חושך,לפני מכת בכורות —
— סיכום ביניים, מה עוד יש לעשות – הוראות להכנת היציאה
— הוראות לפסח
— בצוע מכת בכורות
— היציאה
— מצוות פסח ומצוות פדיון בכורות
והפרשה מתחילה בהוראה
1.וַיֹּ֤אמֶר יְהוָֹה֙ אֶל-מֹשֶׁ֔ה בֹּ֖א אֶל-פַּרְעֹ֑ה . לְמַ֗עַן שִׁתִ֛י אֹֽתֹתַ֥י אֵ֖לֶּה בְּקִרְבּֽוֹ:
יש להניח שלמשה ואהרון הייתה יכולת לא רגילה להיכנס לארמון פרעה ולדבר איתו בכל עת שירצו. – בקיצור סיפור לילדים ששודרג.
אבל במרוצת הדורות –
סיפור יציאת מצריים, הפך לסיפור “הדגל” של היהדות שם במצריים נוצר וקם העם העברי/ישראלי/יהודיי. אפשר לומר שרוב, אם לא כל חוקרי ההיסטוריה “האובייקטיבים” טוענים שאין כל הוכחות שאכן הייתה יציאה מעין זו. לעומתם כל החוקרים והלמדנים שומרי המסורת, עדיין מחפשים ועדיין מאמינים שיום אחד יימצאו ההוכחות המתאימות. אבל מה שיותר חשוב הוא, שרוב האנשים שחוגגים את ליל הסדר – ואפשר לטעון שרוב היהודים, דתיים וחילוניים שחוגגים, לא חשוב להם אם יציאת מצריים הייתה או שהיא פרי דמיון מפותח, שהתבשל אי-שם, אי-פעם, לפני כ – 2,600 שנה בחצר של המלך יאשיהו, אבל הסיפור יםה, מותח ומרשים. מתחיל בדם (היאור) ונגמר בדם (על המזוזות ודם הבכורים שמתו).
אז בתור ילדים -איזה יופי. משה או אהרן עושים “הוקוס – פוקוס”, ביד או באיזה מטה (הליכה???) ויש!! – למשל –, יש צפרדעים וכו’
השאילה העיקרית לסיפורי התורה ופרטית הקשורה לסיפורי פרשותינו (שמות. וארא, בא, בשלח, ויתרו – היא איך אנחנו מתייחסים לסיפורים שלא . ה–4 פרשות שמתארות את יציאת מצריים ב 5 שלבים
— גידול מפליא של האוכלוסיה העברית, תוך זמן קצרצר, יותר מפליא
— עבדות האומה העברית
— הנחתת 10 מכות “על-אנושיות” על מצריים – מלכותו של מלך קשה עורף
— הכנות ליציאה
— היציאה וקריעת ים סוף
כל שלב הוא יפה, מרשים, מוזר ויוצא דופן.
לפי “סדר ימי עולם”,, 3 אירועים מתוארכים בשנים מבריאת העולם, במהלך גלות מצריים הם
— בשנת 2245 = הירידה למצריים
— בשנת 2327 – מות אחרון מבני יעקב היה בשנת 2327
— בשנת 2447 סיפור הסנה הבוער ו 10 מכות מצריים בשנת 2447
— בשנת 2448 = יציאת מצרים
ירדו למצריים כ – 70 נפש, מתוכם כ – נכדים, ותוך כ – 200 שנה ה – הנכדים הפכו לאוכלוסיה שכללה כ – מליון נפש ממין זכר
יפה, עם ישראל נולד והוא רוצה להגיח לאויר העולם חופשי (ומאושר????)
נושאים ופסוקים לעיון נוסף
2. אֱלֹהֵ֣י הָֽעִבְרִ֔ים
שוב, משה לא אומר א-להינו אלא ה’ א-להי העברים. האם משה לא מצהיר על זה שהוא עברי? הרי בת פרעה הצהירה “מילדי העברים זה” יש להניח שמשה לא סיפר לפרעה שהוא גדל בארמון (כנראה שזה כבר היה בארמון אחר.)
וכאן אולי כדאי להזכיר את המונותיאזם הראשון שהתפתח במצריים ואת השפעתו – מתוך
http://amitay.haifa.ac.il/
index.php/%D7%94%D7%9E%D7%95%
D7%A0%D7%95%D7%AA%D7%90%D7%99%
D7%96%D7%9D_%D7%A9%D7%9C_%D7%
9E%D7%A9%D7%94_%D7%95%D7%94%
D7%9E%D7%95%D7%A0%D7%95%D7%AA%
D7%90%D7%99%D7%96%D7%9D_%D7%
A9%D7%9C_%D7%90%D7%97%D7%A0%D7%AA%D7%90%D7%95%D7%9F
1.באיזו מידה הייתה ‘דת אתון’, אשר הובאה לעולם על ידי הפרעה אחנאתון, הידוע גם בשם אמנחותפ (Amenhotep) הרביעי, מלך בין השנים 1362-1379 לפנה”ס, דת יחוד (מונותאיסטית)?
2. באיזו מידה הייתה יכולה דת זו להשפיע על יצירת הדת העברית הקדומה?
בעת עליית אחנאתון לשלטון האל הראשי היה אמון, שמרכז פולחנו היה בעיר תבי, וכוהניו של אמון תפסו עמדות מפתח במדינה. לכן הסיבה לרפורמה הדתית שהנהיג אחנתאון היא לכאורה פוליטית. הוא ביקש לדחוק את רגליהם של כוהני האל אמון. אחנאתון שם תחילה את מושבו בכַּרנָך (Karnak), ואיחד את אל השמש רָע (ra) ואת אל השמים הורוּס (Horus). בשנה הרביעית למלכותו שלח את הכוהן הגדול של האל אמון בראש משלחת למכרות המדבר (כדי להיפטר ממנו?) והעביר את מושבו לעיר החדשה בעמרנה (Amarna) שנקראה אחת-נָ-תון = ‘האופק של האל אתון’.
אחאנתון השליט את האל אתון כאל יחיד
….
….האם יכולה הייתה דת אתון להשפיע על דת משה?
מזמור קד בתהילים, שהוא שיר שבח לאל הבורא, דומה להמנון אתון, למשל בתיאור היום והלילה:
מזמור לאתון
לילה:
תשקע באופק מערב-
הארץ בחכשה כמו מת
ישכבו בחדר משכבם
וראשיהם מכוסים…
כל ארי יצא ממאורתו
כל הרמש ישכו
חושך… הארץ דוממת…
תהילים, קד, 20 – 23:
תשת חושך ויהי לילה
בו תרמש כל חיתו יער
הכפירים שואגים לטרף
ולבקש מאל אוכלם
(ע”כ)
וגם מתוך —
https://www.haaretz.co.il/
magazine/the-edge/.premium-1.2508927
….
המסתורין שהותיר אחריו איפשר לדורות של הוגים ויוצרים להשליך עליו את הפנטזיות שלהם. פרויד, בספרו הפרובוקטיבי “משה והמונותיאיזם”, מעלה את ההשערה שמשה היה כוהן אתון שביקש להגשים את חזון המונותיאיזם של מלכו המת, וכי האל היהודי, “אדוני”, הוא הלחם של “אתון” ו”אדון” הכנעני. לעומתו, פרופ’ יהודה אליצור טען כי יוסף היה זה שהמיר את דתו של הפרעה לדת היחיד. למרות, ואולי בשל, מיעוט העדויות המוצקות על אחנאתון ועל הקשר האפשרי בינו לבין משה, חוקרים רבים, מיאן הסמן ועד ישראל קנוהל, ממשיכים לראות בו את מי שהעניק מהשראתו ליסוד המונותיאיזם האברהמי.
רק נזכור שלפי המקרא משה חי בערך בשנים בהם חי אחנאתון
3. מכת בכורות
וּמֵ֣ת כָּל-בְּכוֹר֘ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֒יִם֒ מִבְּכ֤וֹר פַּרְעֹה֙ הַיֹּשֵׁ֣ב עַל-כִּסְא֔וֹ עַ֚ד בְּכ֣וֹר הַשִּׁפְחָ֔ה אֲשֶׁ֖ר אַחַ֣ר הָֽרֵחָ֑יִם וְכֹ֖ל בְּכ֥וֹר בְּהֵמָֽה:
,למה בכורים?האם יש לזה קשר עם מה שפרעה הקודם רצה לעשות -כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו”? הרי פרעה רצה כל ילד שנולד, לא רק את הבכורים.ובכלל, למה ה’ רוצה להרוג “כל בכור בהמה” או את “בכור השפחה …”?
סיכום אירוע מכת בכורות – ללא הסבר, נתן ב –
https://he.wikipedia.org/wiki/
%D7%9E%D7%9B%D7%AA_%D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA
(מומלץ. לא אצטט)
והסברים לנושא מסוכמים ב –
https://www.mayim.org.il/?
parasha=%D7%9E%D7%9B%D7%AA-%
D7%91%D7%9B%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%AA#gsc.tab=0
…
“עד בכור השבי” וכי שבויין מה חטאו? אלא שלא יהו השבויין אומרים: יראתנו הביאה עליהם את הפורענות. קשה יראתנו שעמדה על עצמה, קשה יראתינו שלא שלטה בנו הפורענות.14 דבר אחר: ללמדך, שכל גזירות שהיה פרעה גוזר על ישראל היו השבויין שמחין בהם, שנאמר: “שמח לאיד לא ינקה” (משלי יז ה) …15 ולא שבויים בלבד, אלא אפילו עבדים ושפחות, שנאמר: “עד בכור השפחה”.16
“וכל בכור בהמה” – וכי בהמה מה חטאת? אלא שלא יאמרו המצרים: יראתנו הביאה עלינו את הפורענות. קשה יראתנו שהביאה עלינו את הפורענות, קשה יראתנו שעמדה לעצמה, קשה יראתנו שלא שלטה בה פורענות. (ע”כ)
ומתוך
http://tora.us.fm/tnk1/tora/jmot/mkot_bkorot.html
“מכת בכורות מתוארת פעמיים – פעם בהתראה של משה לפרעה ופעם בשעת מעשה:
(שמות יא ה): “ומת כל בכור בארץ מצרים, מבכור פרעה הישב על כסאו עד בכור השפחה אשר אחר הרחים וכל בכור בהמה”- דברי משה לפרעה;
(שמות יב כט): “ויהי בחצי הלילה, וה’ הכה כל בכור בארץ מצרים, מבכר פרעה הישב על כסאו עד בכור השבי אשר בבית הבור וכל בכור בהמה”- תיאור המכה.
ייתכן ששני הפסוקים מדברים על אותם אנשים: השבויים נמצאים בלילה בבית הבור, וביום מעבידים אותם בטחינת קמח אחר הריחיים. המכה עצמה קרתה בלילה ולכן נזכר בכור השבי אשר בבית הבור , אבל משה דיבר עם פרעה ביום ולכן נזכר בכור השפחה אשר אחר הריחיים .
ומתוך הסבר מיסטי ב –
http://www.yesmalot.co.il/shiurhtml/malotsh1240.asp
…
נראה להסביר את עניינם של שלושת הכוחות שהזכרנו בכך שיש בעולם דברים שמעכבים את הופעת האמת, ונראה שאין דרך לגבור עליהם על מנת להופיע את דבר ה’ בעולם.
בכור פרעה הוא כח השלטון. השלטון משתמש בכוחות שונים, שלא מאפשרים להתנגד להם. צורת הממשל ה”דמוקרטית”, למשל, על כל מוסדות השלטון שהיא מביאה איתה, כגון בג”ץ, משליטים את דעתם בצורה שלא ניתן להתנגד לה. כל האומר מילה כנגד קבוצת אנשים שמעולם לא נבחרה ע”י הציבור נחשב אויב ה”דמוקרטיה” וכללי משחק, שאין מאומה בינם לבין וההגיון והצדק, פועלים ולא נותנים לאמת להופיע. כולם רואים שאין לאל ידם לשנות כלום.
בכור השפחה הוא כח העבדות, האדם משעבד עצמו לדרך מסוימת, ולא נותן לעצמו לצאת ממנה.
יש המשעבדים עצמם לדרך ה”שלום”, וכל מטרתם ועניינם הוא להגיע אל שולחן המשא ומתן. ההשתעבדות היא כל כך חזקה, שלא ניתן להשתחרר ממנה גם כשכל השיטה קורסת מול העיניים.
בכור בהמה הוא הכח הבהמי – התאוות, התרבות והתקשורת, המושכים את האדם והעם בצורה שנראה שלא ניתן להשתחרר ממנה. הנהייה אחרי סרטים ותכניות מסוימות, היניקה מהתקשורת, כל אלו מונעים מהאדם את הופעת האמת.
כל אלו הם כלים בידי בכור השבי – הכח השובה את האדם בידיו. כח זה הוא הגורם לאדם שלא לחשוב מחדש על הנהגתו – האדם שבוי בקונספציה – תרבותית, רוחנית, מדינית וכד’ ואינו חושב מחדש האם זו אכן האמת. זהו כח השבי שגורם לכל הכוחות האחרים להתקיים.
מכולם נפרע הקב”ה בלילה, כפי שאומר ר’ שמעון בזוה”ק. מדוע בלילה?
הנצחון על כוחות אלו אינו נראה לעיניים שכן זוהי מלחמה פנימית. כאשר הקשרים הללו מותרים, וכוחם פג, הם פשוט נעלמים, בלא שנראתה מלחמה גלויה נגדם. (ע”כ)
4. וְרָאִ֨יתִי֙ אֶת-הַדָּ֔ם וּפָֽסַחְתִּ֖י עֲלֵכֶ֑ם
מתוך
https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/bo/kra.html
ומאמר ‘וראיתי את הדם ופסחתי’ מורה שאם לא יראהו – יהיה בהם נגף. ואיך יתכן זה? כי הנה המצרים היו
ראויים לנגף ההוא מפני מה שהרעו לישראל, אבל ישראל – למה יומת מה עשה? ואם הייתה המכה ההיא בהשגחה,
איך יוכללו בה כצדיק כרשע, והלא בשאר המכות שהיו ע”י אמצעיים הפלה ה’ בין ישראל ובין מצרים, ולא נענשו
עימהם ולא שמו אות בבתיהם, ולמה אם כן במכה הזאת הייתה ההפלאה בתנאי אות הדם על הבתים בהיות הפועל
בה הוא היודע ועד ית’?
התשובה לשאלות של ר’ ישמעאל ור”י אברבנאל מלמדת על ייחודה ועל מטרתה של מכת בכורות. מכת בכורות אמנם
פגעה במצרים, והיא זו שגרמה לשחרורו של עם ישראל, אולם דרכים רבות למקום לגרום לשחרורו של עם ישראל,
ומדוע בחר הקב”ה דווקא בדרך זו? נראה שמכה זו לא נועדה רק להכניע את המצרים, אלא בראש ובראשונה היא
נועדה לעם ישראל. לאמור, במכת בכורות גם עם ישראל עמד במבחן.
במדרש (מדרש תהילים, בובר, מזמור טו) כבר נטענה הטענה “הללו עובדי ע”ז והללו עובדי ע”ז” ובמה יתרונם של
ישראל? על כך אומר ר’ ישמעאל: “ומה ת”ל וראיתי את הדם? אלא בשכר מצווה שאתם עושים אני נגלה וחס עליכם
שנאמר ‘ופסחתי עליכם'” (מכילתא, שם). ביטוי לכך מצוי במדרש המתאר את מצבו של עם ישראל ערב גאולת מצרים
כ”ערם ועריה” (יחז’ טז, ז) – ערומים מן המצוות. ציוויו של הקב”ה לקחת קרבן פסח ולהקריבו, חייב את בני ישראל
לעסוק בשתי מצוות: ברית מילה, שהרי “כל ערל לא יאכל בו” (שמ’ יב, מח), ושחיטת הפסח. ועל כך אומר הנביא
יחזקאל: “ואמר לך בדמיך חיי, ואמר לך בדמיך חיי” (טז, ז), שבזכות שני דמים הללו זכו להיגאל.
מצינו אם כן, שגילויה העיקרי של מכה זו בא לידי ביטוי דווקא בפסיחה על בתי ישראל ולא בהכאת בכורי מצרים,
ולכן הכתוב ממעט בתיאור המכה עצמה, שהרי העיקר הוא עיסוקם של בני ישראל במצוות הפסח. תפיסה זו תואמת
את דבריו של ר’ נתן על הפסוק (מכילתא, פר’ בא):
‘ונתנו על שתי המזוזת ועל המשקוף’ מבפנים אתה אומר או אינו אלא מבחוץ?… ר’ נתן אומר מבפנים, אתה אומר
מבפנים או אינו אלא מבחוץ ת”ל ‘והיה הדם לכם לאות’ לכם לאות ולא לאחרים לאות.
משמעות דברי ר’ נתן היא, שמטרת נתינת הדם לא הייתה לסמן לקב”ה את דירות בני ישראל, שהרי הכל גלוי וידוע
(לפניו, אלא נתינת הדם הופנתה לבני ישראל עצמם, על מנת שיפנימו את ייחודם כ”בני בכורי ישראל”. (ע”כ
5. הוֹצֵ֥אתִי אֶת-צִבְאֽוֹתֵיכֶ֖ם
מה עושה פה הצבא, או הרבה צבאות?
מתוך הסבר על מקור ה’ צבאות ב –
https://www.kipa.co.il/%D7%99%
D7%94%D7%93%D7%95%D7%AA/%D7%
A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%94%
D7%A9%D7%91%D7%95%D7%A2/%D7%
A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%91%
D7%90/%D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%
AA-%D7%91%D7%90-%D7%A6%D7%91%D7%90%D7%95%D7%AA-%D7%94/
“אחד משמות הקודש של ה’ הוא השם – צבאו-ת (שו”ע יו”ד רעו,ט). בשורות לקמן ננסה להתבונן במהותו של השם, את השורש שלו כבר בפרשתנו, ומה הוא מלמד על תפקידנו האישי והלאומי.
“וַיְהִי מִקֵּץ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וְאַרְבַּע מֵאוֹת שָׁנָה וַיְהִי בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה יָצְאוּ כָּל צִבְאוֹת ה’ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” (שמות יב,מא; וכן בפסוקים יז ו-נא). עם ישראל מכונה כאן – צבאות ה’. פשוט שהופעה זו בפרשתנו איננה שם קודש (וממילא מותרת למחיקה), אלא תיאור וכינוי לעם ישראל, אולם מאידך נראה שהיא אכן מהווה שורש לשם הקדוש צבאו-ת….
אמנם, עצם היות השם שם קודש לא היה מוסכם בין התנאים. “רבי יוסי אומר: צבאות כולו נמחק, שלא נקרא צבאות אלא על שם ישראל, שנאמר: והוצאתי את צבאותי את עמי בני ישראל מארץ מצרים” (שבועות לה ע”ב). רבי יוסי מוכיח מהפסוקים בפרשתנו שמדובר בשם חול, שמותר למוחקו, שכן אינו אלא כינוי לעם ישראל. אולם, חכמים חולקים על רבי יוסי (שם בגמ’), והוכרעה הלכה כמותם.
מה אם כן דעת חכמים? ומה המשמעות של השם הקדוש הזה? אפשר לבאר כי לדעתם אין הכוונה לעם ישראל, אלא לצבאות השמים, המלאכים. שם זה מורה על היות כל הכוחות הרוחניים תחת הנהגתו של בורא העולם, מקבלים ממנו את כוחם ועושים רצונו, כחיילים בצבא.
“ושם צבאו”ת מורה על היותו בעל צבאות מעלה, והוא נגזר מלשון צבא השמים” (רמ”ק – פרדס רימונים יט,א)[3],[4]. ואמנם, יש מדרשי חז”ל שמפרשים גם את (חלק מ)הפסוקים בפרשתינו באופן הזה. “הוצאתי את צבאותיכם. אלו צבאות ישראל אתה אומר כן או אינו אלא צבאות מלאכי השרת כשהוא אומר יצאו כל צבאות יי’ הרי צבאות מלאכי השרת אמור. הא מה ת”ל הוצאתי את צבאותיכם אלו צבאות ישראל” (מכילתא דרבי ישמעאל בא ט)…
משמעות הרמז לשם הקדוש כבר בפרשתנו היא שברגע הגדול של יציאת מצרים, עת יוצאים עם ישראל לחירות עולם, הם הופכים להיות צבאות השם. חירותם היא היא קבלת מלכותו של ה’ יתברך עליהם. כל אחד ואחד קיבל על עצמו להיות חייל בצבא הגדול של בורא עולמים, וזו משמעותה הפנימית והאמיתית של יציאת מצרים ויצירת עם ישראל. “עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי תְּהִלָּתִי יְסַפֵּרוּ” (ישעיהו מג,כא).(ע”כ)
וישנו גם הפסוק –
וְאַתֶּ֗ם לֹ֥א תֵֽצְא֛וּ אִ֥ישׁ מִפֶּֽתַח-בֵּית֖וֹ עַד-בֹּֽקֶר
וזה רמז בשבילי ללכת לישון, אז
רק שאילונת–
אובייקטיבית – האם מכות מצריים היו מוסריות ולעניין?י
שבת שלום
שבוע טוב
להת
בא – תשע”ט
- וארא – תשע”ט
- בשלח – תשע”ט