Torat Ami

From: 
Date: Sun, Jan 20, 2019 at 3:24 AM
‪Subject: בשלח …. מעבדנו…..לשבתך,,,,באכלנו‬
To


הארה:
 הכניסה – לאתר בו אני מאחסן את הגליונות השבועיים שלי –  משום מה חסומה כרגע. כך שקשה לי (ולאחרים) להיכנס ישירות לאתר ולעיין במה שכתבתי בשנים הקודמות. ועל מנת למצא את הקישורים לגליונות קודמים עלי לחפש בזכרון המחשב שלי ולמצא – אם אמצא – מה ששלחתי.


עיונים קודמים

בשלח – תשע”ד 
http://toratami.com/?p=91

בשלח – תשע”ה 
http://toratami.com/?p=310

(על – ולא נחם, ויהי הענן והחושך, וישם את הים לחרבה, קריעת הים, ויסע משה, בתופים ובמחולות, ויורהו עץ

בשלח – תשע”ו
http://toratami.com/?p=512
(על – המילה “בשלח”, מבנה השירה, עמוד האש ועמוד הענן, תלונות, מים מרים והעץ, ושם ניסהו)

בשלח – תשע”ז
–
http://toratami.com/?p=706
(על: 72, צעקות – תלונות ומטה, למען אנסנו הילך בתורתי, ויקראו בנ”י את שמו מן, ולא נחם א-להים…., על נסיונות, .., אל יצא איש ממקומו ביום השביעי, 
בשלח – תשע”ח


??????


(על: א-להים וה’, מיקום, פי חירות – מגדול…., … את עיניהם והנה מצריים,  ויט משה את ידו…, ויצעק משה, טוב לנו עבוד את מצריים, נחשון, מרכבות פרעה, הוא אשר דיבר ה’)


פסוקים מההפטרה 

 וּמָשַׁכְתִּ֨י אֵלֶ֜יךָ אֶל־נַ֣חַל קִישׁ֗וֹן אֶת־סִֽיסְרָא֙ שַׂר־צְבָ֣א יָבִ֔ין וְאֶת־רִכְבּ֖וֹ וְאֶת־הֲמוֹנ֑וֹ וּנְתַתִּ֖יהוּ בְּיָדֶֽךָ
חָדְל֧וּ פְרָז֛וֹן בְּיִשְׂרָאֵ֖ל חָדֵ֑לּוּ עַ֤ד שַׁקַּ֙מְתִּי֙ דְּבוֹרָ֔ה שַׁקַּ֥מְתִּי אֵ֖ם בְּיִשְׂרָאֵֽל
כֵּ֠ן יֹאבְד֤וּ כָל־אוֹיְבֶ֙יךָ֙ יְהוָ֔ה וְאֹ֣הֲבָ֔יו כְּצֵ֥את הַשֶּׁ֖מֶשׁ בִּגְבֻרָת֑וֹ וַתִּשְׁקֹ֥ט הָאָ֖רֶץ אַרְבָּעִ֥ים שָׁנָֽה


חידון השבוע
 (דורש דמיון מפותח וקצת אריתמטיקה)

1. (שייך לשבוע שעבר) איך אכלו במצריים את קורבן הפסח – בישיבה או בעמידה

2. (גם שייך לשבוע שעבר – דורש דמיון) מה קרה לבתי בני ישראל במצריים,כשר הם עזבו את מצריים בחפזון?? (יש לשים לב שלפי המסורת עזבו את מצריים בחיזיון כ – 2 מליון נפשות. בהנחה שהיו כ – 20 -40 נפש ביחידת מגורים, אז נבי ישראל השאירו מאחריהם כ =  כ- 50 – 100 אלף יחידות מגורים ריקות. מה קרה איתם?

3. (קשה) לפי המסורת כ – 2 מליון נפשות  חצו את ים סוף (או ים כלשהו) במשך כ – 6 שעות. בהליכה נניח של 4 קמ”ש, אם אורך המעבר שנוצר בים היה כ – 10 מטר, מה היה רוחב המעבר?

הקדמה כללית


מה הרגישו בני ישראל יומיים שלושה (או שבוע, או שנה או 38 שנים) אחרי היציאה – מה היינו מרגישים אם היינו בסנדליהם?


קודם כל המצב בשטח. יש לנו כ – 2 מליון נפש + אין ספור צאן ובקר (????) + כלי כסף וכלי זהב הולכים במדבר, בשממה וגם קצת חם. רובם כנראה לא יודעים גם לאן הולכים. טוב ראינו את הסרט. אבל —
עם של עבדים מוצא את עצמו פתאום משוחרר. כל אחד סוחב על גבו מצרכים אישיים וגם “רכוש גדול” מה שהספיקו לשאול משכניהם המצרים. אבל האם הם שמחים? לא בטוח,

הלילה הראשון, לילה שלמחרתו בבוקר התחילו בצעדה לחופש, כנראה עבר עליהם  קשה, אנשים ובהמות מתו מסביב, וכנראה היו הרבה זעקות ובכי. בקיצור קטסטרופה של לילה. נכון הייתה להם ארוחת ערב דשנה של צלי על האש. אבל הם כנראה לא כל כך  נהנו מהאכילה  כי ההוראה הייתה —

וְכָ֘כָה֘ תֹּֽאכְל֣וּ אֹתוֹ֒ מָתְנֵיכֶ֣ם חֲגֻרִ֔ים נַֽעֲלֵיכֶם֙ בְּרַגְלֵיכֶ֔ם וּמַקֶּלְכֶ֖ם בְּיֶדְכֶ֑ם וַֽאֲכַלְתֶּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּחִפָּז֔וֹן

(איך אפשר לאכול כשהמקל ביד?)
ולפני זה עוד צבעו את הבית  בדם

וְלָֽקְחוּ֙ מִן-הַדָּ֔ם וְנָֽתְנ֛וּ עַל-שְׁתֵּ֥י הַמְּזוּזֹ֖ת וְעַל-הַמַּשְׁק֑וֹף

 (??? קצת מוזר כשחושבים על זה פעמיים, ונשים לב שתוך כמה שעות או יום הבית עובר לבעלות השכן המצרי, או לפרעה כרכוש המלך)

וכנראה שלא כל כך ישנו כי הם צוו

 וְאַתֶּ֗ם לֹ֥א תֵֽצְא֛וּ אִ֥ישׁ מִפֶּֽתַח-בֵּית֖וֹ עַד-בֹּֽקֶר:
והם הולכים’בורחים/מגורשים

וַיִּשָּׂ֥א הָעָ֛ם אֶת-בְּצֵק֖וֹ טֶ֣רֶם יֶחְמָ֑ץ מִשְׁאֲרֹתָ֛ם צְרֻרֹ֥ת בְּשִׂמְלֹתָ֖ם עַל-שִׁכְמָֽם:


הלכו יום, הלכו יומיים ואולי ביום הראשון  הם לא כל כך חשו רעבים, אבל עובר יום ועוד אחד והם כנראה קצת רעבים  וצמאים (למרות הצאן והבקר שהיה להם) אין להם אוכל —

כִּי-גֹֽרְשׁ֣וּ מִמִּצְרַ֗יִם וְלֹ֤א יָֽכְלוּ֙ לְהִתְמַהְמֵ֔הַּ וְגַם-צֵדָ֖ה לֹֽא-עָשׂ֥וּ לָהֶֽם:

וזה מוזר כי בפרשתנו נכתב

 וַֽחֲמֻשִׁ֛ים עָל֥וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:



(אז חמושים הם היו אבל מנות קרב או סתם כריכים בם לא הכינו. למה? האם הם לא האמינו שהם אכן יצאו? האם משה לא גילה להם איזו תוכנית פעולה? עוד קצת הכנות שיהיה להם יותר קל במדבר.


כמה שיותר קוראים את פרטי יציאת מצריים, כולל 10 המכות, יותר (אני לפחות) מרגישים נבוכים. מה בדיוק היה שם? יש להניח בלגן גדול צעקות ומריבות


ואכן בפרשתנו כ- 4-5 ימים אחרי היציאה


 וַיֹּֽאמְרוּ֘ אֶל-מֹשֶׁה֒ הֲמִבְּלִ֤י אֵין-קְבָרִים֙ בְּמִצְרַ֔יִם לְקַחְתָּ֖נוּ לָמ֣וּת בַּמִּדְבָּ֑ר מַה-זֹּאת֙ עָשִׂ֣יתָ לָּ֔נוּ לְהֽוֹצִיאָ֖נוּ מִמִּצְרָֽיִם: {יב} הֲלֹא-זֶ֣ה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁר֩ דִּבַּ֨רְנוּ אֵלֶ֤יךָ בְמִצְרַ֨יִם֙ לֵאמֹ֔ר חֲדַ֥ל מִמֶּ֖נּוּ וְנַֽעַבְדָ֣ה אֶת-מִצְרָ֑יִם כִּ֣י ט֥וֹב לָ֨נוּ֙ עֲבֹ֣ד אֶת-מִצְרַ֔יִם מִמֻּתֵ֖נוּ בַּמִּדְבָּֽר 


 ואז הם עוברי את הים ביבשה, שרם ורוקדים ולמרות כל הניסים והנפלאות שהם ראו ו/או חוו על בשרם, הם – בני ישראל ממשיכים להתלונן לפחות עוד שלוש פעמים, במיוחד כאשר צמאים –




 וַיֵּֽלְכ֧וּ שְׁלֹֽשֶׁת-יָמִ֛ים בַּמִּדְבָּ֖ר וְלֹא-מָ֥צְאוּ מָֽיִם: {כג} וַיָּבֹ֣אוּ מָרָ֔תָה וְלֹ֣א יָֽכְל֗וּ לִשְׁתֹּ֥ת מַ֨יִם֙ מִמָּרָ֔ה כִּ֥י מָרִ֖ים הֵ֑ם עַל-כֵּ֥ן קָֽרָא-שְׁמָ֖הּ מָרָֽה: {כד} וַיִּלֹּ֧נוּ הָעָ֛ם עַל-מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹ֖ר מַה-נִּשְׁתֶּֽה:


וכך המרירות של העם נמשכת, צוברת עוצמה וכבר אחרי כחודש 


וַיִּלּ֜וֹנוּ כָּל-עֲדַ֧ת בְּנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֛ל עַל-מֹשֶׁ֥ה וְעַֽל-אַֽהֲרֹ֖ן בַּמִּדְבָּֽר: {ג} וַיֹּֽאמְר֨וּ אֲלֵהֶ֜ם בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל מִֽי-יִתֵּ֨ן מוּתֵ֤נוּ בְיַד-יְהוָֹה֙ בְּאֶ֣רֶץ מִצְרַ֔יִם בְּשִׁבְתֵּ֨נוּ֙ עַל-סִ֣יר הַבָּשָׂ֔ר בְּאָכְלֵ֥נוּ לֶ֖חֶם לָשׂ֑בַע כִּי-הֽוֹצֵאתֶ֤ם אֹתָ֨נוּ֙ אֶל-הַמִּדְבָּ֣ר הַזֶּ֔ה לְהָמִ֛ית אֶת-כָּל-הַקָּהָ֥ל הַזֶּ֖ה בָּֽרָעָֽב: 


בסיכום ביניים, יש להניח שבני ישראל ביציאה, ובכלל במדבר, לא היו הכי מאושרים ו/או שמחים בלשון של המעטה. 

(גם אנחנו לא היינו שמחים במיוחד בבלגן כזה, איך אומרים better the devil you know….


כמובן שאפשר לומר שהכל נעשה במכוון בידי שמים בנסיון לחנך ו/או לבדוק את אמונת בני ישראל – אבל אובייקטיבית – כל היציאה היתה די מבולגנת.

(נא לקרא על ספרטקוס שוב)


והמשך דיון בנושא “סיפורי יציאת מצריים” ניתן להלן קטע 1.

ועל גישה כללית לנושא של  “יצירת התנ”ך”, מנקודת מבט אובייקטיבית (“אפיקורסית”???) מומלץ לעיין ב –


https://www.hofesh.org.il/
freeclass/parashat_hashavua/hakdama.html

(לא אצטט – מומלץ)

פסוקי השבוע

וַיַּסֵּ֨ב אֱלֹהִ֧ים | אֶת-הָעָ֛ם
וַיּ֣וֹלֶךְ יְהוָֹ֣ה | אֶת-הַ֠יָּ֠ם
וַתִּקַּח֩ מִרְיָ֨ם הַנְּבִיאָ֜ה
וַיַּנִּיחֵ֧הוּ אַֽהֲרֹ֛ן לִפְנֵ֥י הָֽעֵדֻ֖ת
 וַיַּֽחֲל֧שׁ יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת-עֲמָלֵ֥ק


ערב שבת שלום


פתיחה

ויהי בשלח….

ש. האם פרעה שילח או ה’ הוציא את בני ישראל ביד חזקה .? .ת. גם וגם
.
ומה קורה בפרשתנו

סיכום (מפורט) של תוכן הפרשה ניתן ב –


https://he.chabad.org/parshah/article_cdo/aid/470950

(לא אצטט)


הפרשה מתארת בסדר כרונולוגי, מספר אירועים שעברו בני ישראל  בשנה הראשונה (בערך) ליציאה ממצריים שהם — 
— מסעי בני ישראל בימים הראשונים  ביציאה ממצריים ומרדף פרעה

— קריעת ים סוף, מעבר בני ישראל בים ביבשה  וטביעת המצרים

— שירת הים ” אז ישיר”:

— תלונות בני ישראל על הקשיים בנדודים במדבר
— ירידת המן – מזון מהשמים


—  מתן מצוות שבת


— מלחמה בעמלק
 

אכן פרשה מעניינת שלכל אורכה, מתחילתה ועד סופה יש התערבות ישירה של ההשגחה העליונה שפעם שמה א-להים (להלן א.) ופעם שמה ה’  , אפרט אותה


— א. מחליט להוביל את בני ישראל בדרך  עוקפת


— ה.יוצר/שולח עמוד אש ועמוד ענן כמנחי דרך


— ה’. , לפי רמז ממשה, יוצר רוח מזרחית עזה שמיבש את הים למשך זמן קצר ויוצר מעבר שבני ישראל עוברים בו


–ה’  מייעץ למשה איך להכשיר מים לשתייה
— ממטיר לחם – מן(מ קמוצה)  מן השמיים
— ה’ מצווה ומסמן מתי יום שבת (הראשון????)
— ה’ מוציא מים מהצור אחרי שמשה מכה בו (בצור)
— ה’ מצווה על משה לכתוב את קורות המלחמה בעמלק בספר זכרון

ומתוך

https://www.hofesh.org.il/
freeclass/parashat_hashavua/01/07_beshalach/1.html
….

פרשת בשלח מתארת את פרק הזמן בתולדות עם ישראל שלמן יציאת מצרים ועד למעמד הר-סיני; למן שלב השיחרור משיעבוד ועד לשלב היווצרותה של חברת עבדים כעם בעל חוקה ויישות לאומית משלו. לפי המסורת חלפו שבעה שבועות בין שני האירועים, והם שבעת השבועות שבין פסח )י”ד בניסן( לשבועות )ו’ בסיון(. בפרק זמן קצר זה ידע העם שאך-זה-נולד שתי מלחמות קשות. האחת – המלחמה בפרעה, שלא השלים עם שיחרור עם העבדים ויציאתו מרשותו, והשניה – המלחמה בעמלק. משתי המלחמות הללו יצא העם וידו על העליונה. ואולם, כמה וכמה הבדלים יש בתיאור שתי מלחמות אלה: הראשונה – המלחמה בפרעה וצבא מצרים – מתוארת בפרשה שלנו כמלחמה שכולה נס: אלוהים הוא שנלחם למען עמו
– “ה’ ילחם לכם ואתם תחרישון” )י”ד / 14(, ואילו השניה – המלחמה בעמלקי – היא מלחמתו הראשונה, למעשה, של העם עצמו, כנאמר בפי משה ליהושע: “בחר לנו אנשים וצא
הילחם בעמלק” )י”ז / 9(. כפועל יוצא מהבדל זה שבין שתי המלחמות עולה הבדל נוסף ביניהן: הראשון – כולו מעשה נסים: “ואתה הרם את מטך ונטה את ידך על הים ובקעהו,
ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה. ואני הנני מחזק את לב מצרים ויבואו אחריהם ואיכבדה בפרעה ובכל חילו, ברכבו ובפרשיו” )י”ד / 17-16(. השני – מלחמה מרה וקשה,
מן הסתם, שפרטיה אמנם אינם מתוארים כאן, אבל מסיומם של הדברים – קללת נצח לעמלק – ניתן להבין כי היתה זו מלחמה כואבת. המשותף לשתי המלחמות הוא מעורבותו של משה כמתווך בין אלוהים לעמו: הניצחון על פרעה הושג, אמנם, בדרך נס, אבל משה היה זה שנצטווה להרים את מטהו ולנטות את ידו על הים עד שייבקע, ובמלחמת עמלק נצטווה משה להרים את שתי ידיו, ובכך להשפיע על מהלך הקרב: “והיה כאשר ירים משה את ידו וגב ישראל, וכאשר יניח ידו וגבר עמלק” )י”ז / 11(.
(ע”כ. מומלץ אבל יש טעות קטנה, משה לא נצטווה להרים שום דבר. הוא נצטווה לכתוב בספר/יומן???))

נושאים ופסוקים לעיון נוסף


1. וְלֹֽא-נָחָ֣ם אֱלֹהִ֗ים דֶּ֚רֶךְ אֶ֣רֶץ פְּלִשְׁתִּ֔ים כִּ֥י קָר֖וֹב ה֑וּא כִּ֣י | אָמַ֣ר אֱלֹהִ֗ים פֶּן-יִנָּחֵ֥ם הָעָ֛ם בִּרְאֹתָ֥ם מִלְחָמָ֖ה וְשָׁ֥בוּ מִצְרָֽיְמָה ל:וַֽחֲמֻשִׁ֛ים עָל֥וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:
  וַיָּבֹ֖א עֲמָלֵ֑ק וַיִּלָּ֥חֶם עִם-יִשְׂרָאֵ֖ל בִּרְפִידִֽם: {ט} וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֤ה אֶל-יְהוֹשֻׁ֨עַ֙ בְּחַר-לָ֣נוּ אֲנָשִׁ֔ים וְצֵ֖א הִלָּחֵ֣ם בַּֽעֲמָלֵ֑ק…. וַיַּֽחֲל֧שׁ יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת-עֲמָלֵ֥ק וְאֶת-עַמּ֖וֹ לְפִי-חָֽרֶב:


התנהגות או התערבות מוזרה של ה’ א-להים. מצד אחד “פן יינחם..” ומצד שני “ויבא עמלק ויילחם עם ישראל” מתי ה’ מחליט מתי ולמה, ואיך – להתערב במהלכים של האדם הבודד או של קבוצת אנשים או של אומה או בכלל בעולם וביקום. ויש לשים לב שבמלחמה עם עמלק אין כל פנייה לה’. נכון אנו יודעים את השיר” וכי ידיו של משה…” אבל המקרא סתום (ועל זה להלן)

(ועכשיו שאילה תמוהה – האם העורך שם לב לזה? האם ה’ הכתיב למשה את תוכניותיו המפורטות לגבי עם בני ישראל ופרעה והמצרים? או שזה היה סיפור פולקלוריסטי, על אירוע כלשהו שאירע לאיזה שבט נודד שלפני 4,000 שנה הסתובב במדבר, היה רעב, צמא, ונלחם פה ושם עם שבטים אחרים, והאבא סיפר על זה לבן שהיה קשה לו להירדם. וכך זה נמשך ו וסופר ועבר מדור לדור וכל דור הוסיף איזה “ציזבאט קטנטן וגוזמה כלשהי ואלף שנה לאחר מכן -( לפני  2500 שנ)ה עורך התורה, אסף את הסיפורים, ערבב אותם בסדר מסויים – פחות או יותר הגיוני, לא שם לב (ואולי כן) להגזמות ולסתירות סיגנן אותם בשפה יפה וכתב הכל (כספר זכרון) על מגילת קלף עודות הגזים ויצר מה שאני מכנה “סיפורי הארי פוטר”.


 ואז באו חז”ל, קידשו את הסיפור והמציאו הסברים להתערבות הא-להית. (כמו שהיום “מצדיקים” את השואה) תמיד קל למצא הסבר “א-להי” למה שהיה ועבר. אלא שהעורך שהיה “אלוף”בשפה העברית, ידע לכתוב יפה אבל כנראה לא ידע לקרא ולהבין שפסוק אחד סותר את השני, ולא היה לידו מי שיקרא את הכתוב ויתקן את שגיאות התוכן ו/או יצנזר פסוקים חסרי הגיון. ייתכן גם שהכל נכתב במהירות “בחיפזון” ובסתר (אי אז בימי תחילת שלטונו של יאשיהו המלת הצעיר)


בקיצור התוצאה – אין ספור מילים שנכתבו במרוצת אלפיים שנות  שמנסות להסביר, למה מה שכתוב = אמת ונכון, ומה אפשר ללמוד מזה. ואת הרעיון השני “ללמוד” אני מקבל בחפץ לב.


הסברים לתמיהה מתוך


https://www.mayim.org.il/?
parasha=%D7%9C%D7%90-%D7%93%
D7%A8%D7%9A-%D7%90%D7%A8%D7%
A5-%D7%A4%D7%9C%D7%A9%D7%AA%D7%99%D7%9D#gsc.tab=0


…. אבל הנכון שיאמר ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים אשר הוא קרוב וטוב לנחותם בדרך ההוא, כי אמר אלהים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה.4 וטעם המלחמה, שיהיה להם לעבור דרך ארץ פלשתים, ופלשתים לא יתנום לעבור בשלום וישובו למצרים. אבל בדרך המדבר לא יראו מלחמה עד היותם בארצם בארץ סיחון ועוג מלכי האמורי שהיא נתונה להם ורחוקים הם ממצרים בעת ההיא. ומלחמת עמלק ברפידים לא היתה ראויה לשוב בעבורה, כי הם לא יעברו עליהם, והוא שבא מארצו ונלחם בהם לשנאתו אותם……
…..רמב”ן מרגיש בקושי של מלחמת עמלק שגם היא בפרשתנו ומוכיחה שבסופו של דבר, ההליכה בדרך המדבר הארוכה לא מנעה מבני ישראל את הצורך להילחם. אך הוא מבחין בין מלחמת כיבוש יזומה, עימות עם עם שנלחם על ארצו, ובין עימות צבאי של פשיטות במדבר. מלחמת עמלק לא הייתה ניסיון של עם ישראל לכבוש את ארץ עמלק, אדרבא, עמלק הוא שהתגרה בישראל הנודד במדבר ולא מפריע לאיש. כפי שהתורה אומרת: “אשר קרך בדרך ויזנב בך”. ואע”פ כן, ‘במבחן התוצאה’, הייתה שם מלחמה ועם עייף ויגע היה צריך להילחם ומה חשוב מי התחיל עם מי? זאת ועוד, ראה פירוש רמב”ן על מלחמת עמלק, שמות פרק יז פסוק ט: “והיה כל הענין הזה שעשה משה רבינו, מפני שהיה עמלק גוי איתן וחזק מאד,  כאשר אמר פן ינחם העם בראותם מלחמה (לעיל יג יז), והוא עיף ויגע ככתוב במשנה תורה (דברים כה יח), על כן פחד מהם והוצרך לכל התפלה והתחנה הזאת”. אז למה לא להתפלל ולהתחנן ולהרים ידיים לניצחון במלחמה על ארץ ישראל?…


שמות רבה פרשה כ סימן יא



“ולא נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא” –למה? אלא שטעו שבטו של אפרים ויצאו ממצרים עד שלא שלם הקץ, ונהרגו מהם שלושים רבוא. ולמה נהרגו? שחִשבו מיום שנדבר אברהם בין הבתרים וטעו ל’ שנה, שנאמר: “בְּנֵי אֶפְרַיִם נוֹשְׁקֵי רוֹמֵי קָשֶׁת הָפְכוּ בְּיוֹם קְרָב” (תהלים עח ט), ולולי שטעו לא יצאו … והרגום פלשתים שנאמר: “ובני אפרים שותלח … והרגום אנשי גת הנולדים בארץ” (דברי הימים א ז). והיו עצמותיהם שטוחים בדרך חמרים חמרים, שכבר היה להם ל’ שנה שיצאו, עד שלא יצאו אחיהם ממצרים. אמר הקב”ה: אם יראו ישראל עצמות בני אפרים שטוחים בדרך, יחזרו למצרים…(ע”כ)


ומתוך


https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/beshalah/agur.html



” 


הפסוק הראשון בפרשה – “ויהי בשלח פרעה את העם, ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים, כי קרוב הוא, כי אמר אלקים: פן  ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה” )שמ’ יג יז( – מעורר תמיהה: מדוע יתייראו בני ישראל ממלחמה, שעלולה לפרוץ ב”דרך ארץ פלשתים”, ולא יתייראו ממלחמה שתבוא ב”דרך המדבר ים סוף”? זאת ועוד, הרי כאשר דיבר הקב”ה עם משה מתוך הסנה, אמר לו: “כי אהיה עמך, וזה לך האות כי אנכי שלחתיך – בהוציאך את העם ממצרים, תעבדון את האלקים על ההר הזה” )שמ’ ג יב(, והרי אין ההר הזה מצוי ב”דרך ארץ פלשתים” אלא ב”דרך המדבר ים סוף”?


היו מחכמי ישראל שראו בהסבת העם מן הדרך הקצרה אל הדרך הארוכה, מטרה פסיכולוגית-חינוכית – להכשיר את העם לקבלת התורה מחד, ולכניסה לארץ ישראל ולכיבושה, מאידך. כך למשל כותב הרמב”ם ב”מורה הנבוכים”:


כאלו יאמר, שהוא יתעלה הקדים להרגילכם לענוי במדבר,    כדי שיגדל אשרכם כאשר תכנסו לארץ. וזה נכון, כי   היציאה מן היגיעה אל הנחת נעימה יותר מן ההתמדה
 . אל הנחת. וידוע שאלמלי ענוים ויגיעתם במדבר, לא   היו יכולים לכבוש את הארץ ולא להלחם, וכבר בארה  תורה את זה, “כי אמר אלקים, פן ינחם העם בראותם
  מלחמה ושבו מצרימה. ויסב אלקים את העם דרך המדבר   ים סוף”, כי ההתענגות מאבדת את האומץ, וצמצום המזון  )או: ומצוקת החיים( והענוי מביאים את האומץ, …




מדוע יראו? הרי ממצרים יצאו “כשש מאות אלף רגלי הגברים לבד מטף” )שם יב לז(, ומי עמד מולם? “שש מאות רכב בחור וכל רכב מצרים ושלשם על כלו” )שם יד ו(; ועל פי חישובי  החוקרים מדובר ב1800- לוחמים בלבד! ]1[ ומהם ירא מחנה כה גדול )יותר מאשר פי שלוש מאות שלושים ושלושה מהמצרים(?
אולם בני ישראל התייראו בהיותם עדיין בהלך הנפש של עבדים, כפי שמסביר זאת אבן-עזרא בפירושו לפסוק יג: יש לתמוה, איך יירא מחנה גדול של שש מאות אלף איש
 מהרודפים אחריהם. ולמה לא ילחמו על נפשם ועל בניהם, התשובה, כי המצרים היו אדונים לישראל, וזה הדור היוצא ממצרים למד מנעוריו לסבול עול מצרים ונפשו
 שפלה, ואיך יוכל עתה להלחם עם אדוניו, והיו ישראל  נרפים ואינם מלומדים למלחמה. הלא תראה כי עמלק  בא בעם מועט, לולי תפילת משה היה חולש את ישראל.
  והשם לבדו שהוא עושה גדולות, ולו נתכנו עלילות,   סבב שמתו כל העם היוצא ממצרים הזכרים, כי אין בהם  כח להלחם בכנענים, עד שקם דור אחר דור המדבר, שלא
ראו גלות, והיתה להם נפש גבוהה…


 מעניין פירושו של רבנו חזקיה ב”ר מנוח )המכונה “חזקוני”(:


אין להרהר על פסוק זה, כי גלוי וידוע, שבידו לנחותם גם דרך ארץ פלשתים ולא ישובו מצרימה, אלא כנגד  מדת הדין שהיתה מקטרגת עליהם לנסותם, אם ישובו
  אם לא ישובו, אמר הקב”ה: כך גלוי לפני, אם יהיו
   מנוסים לא יעמדו בנסיון )פירוש חזקוני לשמות יג…..
        
פירוש זה עונה על תמיהה גדולה, שהרי “היפלא מה’ דבר” )בר’ יח יד(? וכי לא יכול היה הקב”ה “להלחם להם” בפלשתים, כמו שנלחם במצרים ובעמלק? הרי גם כנגד המצרים חולל ה’ נס, ולא היו צריכים בני ישראל להילחם עמם, וגם במלחמת עמלק ניצחו ישראל בזכות הרמת ידיו של משה ובזכות ישועת   ה’, ויכול היה הקב”ה להוליכם לא”י בדרך הקצרה ולהילחם להם בפלשתים! אלא, שכאן נכנס עניין הניסיון. מידת הדין מקטרגת ואומרת: אין ישראל ראויים להיגאל, והראיה – הפחד שיגלו כנגד הפלשתים הרבים והעצומים, המצוידים ברכבי ברזל! מכאן שעדיין לא היו ראויים ישראל לגאולה, ועדיין לא היו מסוגלים לעמוד בניסיון קשה כל כך, ולפיכך ובחר ה’ להוליכם בדרך ארוכה, שבה יתחשלו כדי לעמוד בניסיונות
קשים. (ע”כ. מומלץ)


 

2. קריעת ים סוף


דַּבֵּר֘ אֶל-בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֒ל וְיָשֻׁ֗בוּ וְיַֽחֲנוּ֙ לִפְנֵי֙ פִּ֣י הַֽחִירֹ֔ת בֵּ֥ין מִגְדֹּ֖ל וּבֵ֣ין הַיָּ֑ם לִפְנֵי֙ בַּ֣עַל צְפֹ֔ן נִכְח֥וֹ תַֽחֲנ֖וּ עַל-הַיָּֽם: {ג} וְאָמַ֤ר פַּרְעֹה֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל נְבֻכִ֥ים הֵ֖ם בָּאָ֑רֶץ סָגַ֥ר עֲלֵיהֶ֖ם הַמִּדְבָּֽר: {ד} וְחִזַּקְתִּ֣י אֶת-לֵב-פַּרְעֹה֘ וְרָדַ֣ף אַֽחֲרֵיהֶם֒ וְאִכָּֽבְדָ֤ה בְּפַרְעֹה֙ וּבְכָל-חֵיל֔וֹ וְיָֽדְע֥וּ מִצְרַ֖יִם כִּֽי-אֲנִ֣י יְהוָֹ֑ה וַיַּֽעֲשׂוּ-כֵֽן  

 וּפַרְעֹ֖ה הִקְרִ֑יב וַיִּשְׂאוּ֩ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֨ל אֶת-עֵֽינֵיהֶ֜ם וְהִנֵּ֥ה מִצְרַ֣יִם | נֹסֵ֣עַ אַֽחֲרֵיהֶ֗ם וַיִּֽירְאוּ֙ מְאֹ֔ד וַיִּצְעֲק֥וּ בְנֵֽי-יִשְׂרָאֵ֖ל אֶל-יְהוָֹֽה: 




נשאלת השאילה בשביל מה ” וחזקתי את לב פרעה”? האם ה’ כזה אכזרי? האם לא הספיק מכת בכורות? ולאחר מכת דבר ומכת בכורות, יש להניח שמות הרבה סוסים. ואחרי מעת בכורות, מתו הרבה חיילים. איך הספיק פרעה לארגן צבא תוך 3 ימים? (עיון בנושא – אי”ה בסבב הבא בעוד שנה)


אי אפשר לעיין ולדון על נושאי פרשת בשלח ולדלג על האירוע המרכזי של הפרשה ושל ההיסטוריה היהודית המסורתית והוא קריאת הים. יש לאירוע זה שלושה חלקים


— תיאור מצב, שכולל את הרקע הגיאוגרפי. מסע העבדים המשוחררים “שבורחים” ותחושותיהם , מסע הצבא המצרי הרודף, ודיאלוגים בין ה’ ומשה מצד אחד ובין משה ובני ישראל מצד שני,


— יצירת מעבר יבשתי בתוך הים, ומעבר בני ישראל שמסתיים בטביעת העם המצרי הרודף


— שירת בני ישראל שמפארת את גדולת ה’, מפעלו והבעת תודה.


אלא שפסוקי המקרא מלאים בפרטים מסורבלים ומבלבלים. מה ואיך קרה שקרה?


מתוך נסיון להסבר תוכן הסיפור המקדים את חציית ים סוף ב –


https://www.etzion.org.il/he/%
D7%A4%D7%A8%D7%A9%D7%AA-%D7%
91%D7%A9%D7%9C%D7%97-%D7%A9%
D7%AA%D7%99-%D7%94%D7%91%D7%
97%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%AA-%
D7%91%D7%A1%D7%99%D7%A4%D7%95%
D7%A8-%D7%A7%D7%A8%D7%99%D7%A2%D7%AA-%D7%94%D7%99%D7%9D



”  בסיפור קריעת הים ניכרות שתי מגמות שונות, המתבטאות במה שהם בעצם שני סיפורים שונים. עיון בסתירות ובכפילויות שונות בתוך הסיפור יביא אותנו להבחנה בשני החוטים המשתזרים בו.   


(בתחילה)  ה’ פורש בפני משה את תכניתו: בני ישראל יחנו על הים, במקום שייראה לפרעה שהם התברברו בדרך ונתקעו ללא מוצא (בעל צפון?). אני, ה’, אחזק את נטייתו של פרעה לנצל את מצוקת ישראל, וכך פרעה ירדוף אחרי בני ישראל. מטרת כל התכסיס הזה הוא שה’ יפרע מפרעה ומצבאו, וכך מצרים ילמדו לירא את ה’.
קריעת הים מצטיירת כאן כהצגה מבויימת בעלת תוצאה ידועה מראש: בעצם, בני ישראל מעולם לא היו בסכנה, וקריעת הים איננה תגובה למצוקה בלתי צפויה. ה’ תכנן את הכל מראש, וגילה את תכניתו למשה.


(אולם בהמשך) נדלג קדימה לשלב שבו ישראל כבר עומדים על הים וה’ מורה למשה על בקיעת הים (פסוקים ט”ו – י”ח):…ישנן סתירות וכפילויות נוספות בפרשה, ונביא בשלב זה כמה מהן:


א. בפסוק ד’, אחרי הציווי על התכנית, כתוב “ויעשו כן”, כלומר – מילאו אחר הציווי וחנו על הים במקום המדוייק שנאמר להם. אם כן, בני ישראל כבר יצאו ממצרים, ובשלב זה של הסיפור הם כבר הספיקו לחנות בקצה המדבר (ראו גם לעיל, פרק י”ג פסוק כ’). אולם, בפסוק ח’ כתוב “וירדוף אחרי בני ישראל, ובני ישראל יוצאים ביד רמה”, ומשמע שהיציאה התרחשה רק אז, מאוחר יותר מפסוק ד’.


ב. בפסוק ה’ כתוב “ויהפך לבב פרעה ועבדיו אל העם, ויאמרו מה זאת עשינו כי שלחנו את ישראל מעבדנו. ויאסור את רכבו…”, כלומר כדי שפרעה ירדוף אחרי בני ישראל לא היה צורך בחיזוק לבו, אלא הוא מעצמו החליט לרדוף. לעומת זאת מייד לאחר מכן כתוב “ויחזק ה’ את לב פרעה מלך מצרים וירדוף אחרי בני ישראל..” (ח’), ואם כן – חיזוק הלב היה נצרך.


ג. הרדיפה עצמה מתוארת פעמיים בפסוקים ח’ – ט’: “וירדוף אחרי בני ישראל… וירדפו מצרים אחריהם”.


ד. בפסוק ט’ כתוב “וישיגו אותם חונים על הים” כלומר הגיעו אליהם. אולם, לאחר מכן כתוב “ופרעה הקריב” (י’) כלומר עוד לא הגיע, אלא רק התקרב.


ה. בפסוק י”ג משה אומר אל העם “התייצבו וראו את ישועת ה'”. אם כן, בני ישראל אמורים להתייצב, כלומר – לעמוד במקומם. לעומת זאת, מייד לאחר מכן ה’ אומר למשה “דברי אל בני ישראל ויסעו” (י”ד).


ו. לאחר שבפסוק כ”ג מסופר כיצד מצרים נכנסו אל תוך הים אחרי בני ישראל, נאמר בפסוק כ”ז “…וישב הים לפנות בקר לאיתנו, ומצרים נסים לקראתו”; אם הם בתוך הים, כיצד הם נסים לקראת הים?(ע”כ. ויש ניתוח מקיף של הסיפור)




3. מלחמה לה’ בעמלק
  וַיָּבֹ֖א עֲמָלֵ֑ק וַיִּלָּ֥חֶם עִם-יִשְׂרָאֵ֖ל בִּרְפִידִֽם: {ט} וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֤ה אֶל-יְהוֹשֻׁ֨עַ֙ בְּחַר-לָ֣נוּ אֲנָשִׁ֔ים וְצֵ֖א הִלָּחֵ֣ם בַּֽעֲמָלֵ֑ק מָחָ֗ר אָֽנֹכִ֤י נִצָּב֙ עַל-רֹ֣אשׁ הַגִּבְעָ֔ה וּמַטֵּ֥ה הָֽאֱלֹהִ֖ים בְּיָדִֽי: {י}…. וְהָיָ֗ה כַּֽאֲשֶׁ֨ר יָרִ֥ים מֹשֶׁ֛ה יָד֖וֹ וְגָבַ֣ר יִשְׂרָאֵ֑ל וְכַֽאֲשֶׁ֥ר יָנִ֛יחַ יָד֖וֹ וְגָבַ֥ר עֲמָלֵֽק: {יב} וִידֵ֤י מֹשֶׁה֙ כְּבֵדִ֔ים וַיִּקְחוּ-אֶ֛בֶן וַיָּשִׂ֥ימוּ תַחְתָּ֖יו וַיֵּ֣שֶׁב עָלֶ֑יהָ וְאַֽהֲרֹ֨ן וְח֜וּר תָּֽמְכ֣וּ בְיָדָ֗יו מִזֶּ֤ה אֶחָד֙ וּמִזֶּ֣ה אֶחָ֔ד וַיְהִ֥י יָדָ֛יו אֱמוּנָ֖ה עַד-בֹּ֥א הַשָּֽׁמֶשׁ: {יג} וַיַּֽחֲל֧שׁ יְהוֹשֻׁ֛עַ אֶת-עֲמָלֵ֥ק וְאֶת-עַמּ֖וֹ לְפִי-חָֽרֶב:


מעניין שבכל הקטע המלחמתי, שם ה’ אינו מוזכר.


אבל


 עוד מעט עולה עמוד השחר והגיעה “הדקה ה-90 למשלוח הגליון ולישון, לצערי לא הצלחתי לסיימו כמתוכנן, אז בינתיים


שבת שלום


שבוע טוב


להת