מצורע – תשע”ד

From:
To:
Subject:  תורת המצורע
Date: Fri, 4 Apr 2014 19:45:28 +1100

פסוקי השבוע
ויצא הכהן — מחוץ למחנה
כי תבואו אל ארץ כנען ונתתי נגע צרעת בבית….
(מתי נכתבו פסוקים אלו?)
ערב שבת שלום
בעבר, כמה וכמה פעמים קראתי (כנראה שלא כל כך בעיון) את הפרשה.  ורק הפעם שמתי לב לכמה פרטים, בעיקר הקשורים לטהרת המצורע  שנרפא, בעיקר,  – נתינת דם הכבש והשמן על תנוך אוזן המיטהר ועל בוהן ידו הימנית ועל בוהן רגלו הימנית.
ונתינה זו, שהיא מעין מריחה=שפיכה= הזאה (??) לא ברורה, – פרק יד פסוקים יד – יז
את הדם הכהן פשוט לוקח  מדם קורבן האשם (ללא פירוט יתר) את השמן הכהן לוקח קצת מלוג השמן שהביא המצורע ויוצק על כף הכהן (כהן שני???) השמאלית ומהכף הוא (מי??) נותן על האוזן וכו’. וברור ההבדל  – את דם האשם זורקים, את לוג השמן הכהן לוקח
מעניין כי טכס זה (כולל גילוח כל הגוף)  מאוד דומה לטקס התקדשות אהרון ובניו לכהונה, ואני די בטוח שמישהו כבר כתב על זה בגוגל
ויש לזכור או לדעת כי חז”לינו כבר החליטו שצרעת באה כתוצאה מחטא הוצאת לשון הרע, היא מתחילה בצרעת בבגד ובבית כאזהרה לחוטא ועוברת לאדם אם הוא ממשיך לחטוא ברכילות
אז לא התגברתי על יצרי וגיגלתי ואכן מצאתי – להלן ציטוט ממאמרו של הרב אביגדור נבנצאל
“טמון פה מסר ברור: כשנרפא המצורע מצרעתו וממילא מחטאו, עליו לקבל שוב את התורה כבראשונה כיון שמדרגתו הרוחנית הייתה בשפל בעקבות החטא החמור שנכשל בו. אותו חטא גרם שני נזקים גדולים: האחד לאדם עצמו, והוא שירד למדרגת ישראל ללא תורה (ולכן צריך לקבלה מחדש) והשני הנזק החברתי, שהרי בדיבורו הכניס שנאה בין אדם לחבירו. נזק זה מרחיק לכת באשר רק לאחר שהיו בני ישראל “כאיש אחד בלב אחד” (רש”י שמות יט, ב) נעשו זכאים לקבל תורה, ובא זה והפריד ביניהם.

מתוך דברינו אלה ניתן אולי להבין טעמא דקרא, מדוע נתינת הדם היא דווקא באוזן ביד וברגל; אברי גופו אלו הינם האברים הקשורים ל’נעשה ונשמע’ שאמרו ישראל פה אחד לפני מתן תורה, האוזן שמעה בהר סיני מה עליו לעשות והרגליים מוליכות אותו לבצע את המצווה בידיו, והיינו ‘נעשה ונשמע’. וכידוע עיקר הכוח באדם הוא ברגל וביד הימנים, והבוהן הוא “עיקר כל המעשים” (אבן עזרא ויקרא יד, יד) מובן אם כן שאדם זה הבא להיטהר ולקבל את התורה מחדש צריך להכין היטב את אברי השמיעה והעשייה ולקדש אותם לקראת ה’נעשה ונשמע’ המחודש שלו. ואולי אפשר להוסיף שכשם שעם ישראל התכוננו שבעה שבועות לקראת מתן תורה, כך המצורע מתכונן ל’מתן תורה’ שלו בשבעה ימים שפורש מאוהלו.

בנוסף לאמור עד כה אפשר להבחין בהקבלה שבין משיחת אהרן ובניו והלויים לעבודתם במשכן לבין מהלך טהרת המצורע: א. תגלחת – כשם שמצורע חייב לגלח את כל שערו גם על הלויים כתוב: “וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם” (במדבר ח, ז) ב. כיבוס – המצורע מצווה “וְכִבֶּס אֶת בְּגָדָיו” (ויקרא יד, ט) כמו כן הלויים “וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ” (במדבר שם) ג. טבילה – גם המצורע וגם הלויים חייבים לטבול (ויקרא שם – במדבר שם) ד. הנפה – “והניף אהרן את הלויים תנופה- כדרך שאשם מצורע טעון תנופה חי” (שם רש”י) ה. נתינת דם – באותה מידה שמשה נתן מדם איל המילואים על תנוך אוזנם ובהונות ידם ורגלם של אהרון ובניו כך נעשה גם במצורע ו. נתינת שמן – השמן הנותר לאחר שנתנו ממנו על שלוש אברים אלו שניתן בהם הדם, נותנים על ראש המיטהר, בדיוק כמו שמשה משח על אהרון את שמן המשחה.

אפשר לסכם שכשם שדם הקודשים ושמן הקודש מעלים את אהרן ובניו ושאר הלויים לדרגה גבוהה של עבודת המשכן, כך מעלים במקביל את האדם שנכשל בעבירה חמורה וחזר למדרגתו הראשונה.
 
(מעניין שכבוד הרב כלל בדבריו את הלוויים, ואינני זוכר  שנתנו משהו על אוזניהם ועל בוהן ידם ורגלם  – שיהיה.  עוד מעט אנחנו כורכים  מצה ומרור, כן עשה אביגדור, כורך תנופה עם נתינת שמן)
 
אינני מקבל את דעותיו ואת המסר כשם שאינני מסכים עם כבוד ה”חפץ חיים” שניסה לענות על שאילת “חכם” – למה היום דוברי רכיל לא נענשים בצרעת –
 
אז בערב – נסעתי במכונית חיפשתי תחנה עם מוזיקה מעניינת ולפתע שמעתי שיחה של רב  על פרשת השבוע, הרב (לא זוכר את שמו) ציטט את החפץ חיים, שמדבר הרבה על חטא לשון הרע, וממשיך בשאילה — היום שרובנו , אם לא כולנו ,חוטאים בלשון הרע וברכילות, (אינטרנט וכדומה) איך זה שאין כיום מקרים של צרעת בגד, צרעת בית, או צרעת האדם. וכמובן,  התשובה היא – “זה עונש מא-לוהים” (כמעט שקרתה לי תאונה). החפץ חיים טוען שהמצב הרפואי היום, שמונע צרעת – של בגד, בית ואדם, הוא עונש מהשמיים , כיין שאין לנו יכולת להיטהר, כי נגע הרכילות פרץ לתוך נפשנו, ואין לכהנים יכולת לטהר אותנו עם עץ ארז וזני תולעת ואיזוב
 
שנאמר “שומר פיו ולשונו שומר מצרות נפשו” אל תיקרי “צרות” אלא “צרעת”
 
מי שמאמין לא מפחד –
למאמינים הכל ברור.  בהחלט, האוזן שמעה, בוהן היד עשתה משהו וכו’, אבל מה עם הפה שדיבר? שיהיה כך
 
ואכן גם ברור למאמינים, למה הכוהנים והמצורעים באותה סירה למרות שיש כמה הבדלים משמעותיים בין שני הטכסים
 
בפשטות, בדרך כלל מצורעים לא נרפאו, בודדים שכן נרפאו, נחשבו כאילו נעשה להם נס
 
גם את אהרון ה’ רצה להרוג ונעשה לו נס, שני בניו מתו/נהרגו, כנראה שב”נס” שני הבנים האחרים ניצלו,???
 
אז האם הטכס המוזר שכולל גילוח גוף טוטאלי (לא תקף לאישה) ונתינת דם ושמן על אברים מוזרים בגוף הוא אות כבוד לנס שנעשה?
 
מעניין גם פירוט הקורבנות. אם למצורע יש אמצעים, שיביא 2 כבשים + כבשה + מנח סולת + לוג שמן
אם המצורע דל – שיביא כבש אחד, מנחת סולת + לוג שמן + שני תורים או בני יונה
וכיפר עליו הכהi כי  האדם שנענש ונעשה חולה זקוק לטיהור שחלקו דורש הקרבת בעל חיים
ויש לזכור שגם משה וגם מרים לקו בצרעת, (אהרון איכשהו התחמק) – דיון נוסף
אז מה בפרשתנו
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
טכס טהרת המצורע שנרפא
תהליכי טיפול בבית נגוע בצרעת
טומאת איש זב, וטכס טהרתו
טומאת שכבת זרע – ללא טכס טהרה
טומאת אישה בימי מחזורה ללא טכס טהרה
טומאת אישה זבה וטכס טהרתה
>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>>
בלי להיכנס הרבה לעומק – מענינים שני מקרי הטומאה שאינם דורשים קורבנות וטקסי טהרה
כנ:ל טיפול בבית נגוע
הפירוט הנרחב בפרשתנו על מקרי צרעת וזיבה רומזים בגדול שמקרי בני אדם נגועים במחלות עור ומין, ומקרי בגד ובית נגועים בצרעת
היו נרחבים ומשמעותיים, ומה הפלא 40 שנה במדבר חשופים לשמש – (אומנם שכבת האוזון הייתה כנראה במיטבה) אבל מקרי סרטן עור ל
ומקרי מחלות מין (מות אישה בלידה) למיניהן  היו נפוצים, ובמקרים רבים הסתיימו במוות, ולא רק לבנ”י
אז מי שעברה את “המחלה”  (לידה?) ולא מת/ה, מה יותר חשוב מהבעת תודה = קורבן לכהן.
הבגדים היו מחומר אורגני – לא היו סינטתיים, הבתים היו בנויים מאבן וחול, חשופים לרוחות, אבק, לחות וכדומה, ממש אידיאלי לעובש לסוגיו,
החיידקים באותה תקופה חגגו
עד לפני 100-200 שנה היו מושבות מיוחדות למצורעים,  משהו דומה מבחינת התיחסות למחלות מזוהמות היה למחלות מין,
ושוב לא פלא שבעידן ההוא, מחזור האישה, צרעת, לידה, יחסי מין, מחלות מין היו כרוכים אלה באלה בפולקלור האנושי,,
מומלץ למעוניינים לעיין בויקיפדיה בערך מחלת צרעת
לעומת זאת חז”לינו ראשונים ואחרונים, לא היו יכולים להשתחרר מהקשר בין חטא לשון הרע ומחלת הצרעת, ורובם לא יכלו/רצו לראות מקרא כפשוטו, ועד לאחרונה טוענים הם שמחלות הצרעת, בבית בבגד ובאדם  היו מחלות על-טבעיות,
ומעניין שחלק מדרכי דרכי הטיפול כוללים מעשים הגייניים, כביסה, רחצה, בידוד הנגוע, בדיקות חוזרות וכדומה
בגד או בית נגועים, מוטב להרחיקם, לשורפם, לרחצם עוד. בכלל כל הנושא של טומאה, וטהרה כולל שפיכת זרע הגבר  ואישה בזמן נידתה דורשים עיון
למשל – להטיל על האישה טומאה של 7 ימים לפחות האם זה עונש או פרס = לתת לאישה הזדמנות לנוח לאחר מחזור או לידה – להכריח את הבלה להינזר שבוע +, לא יזיק לו ויועיל לה. (צריך להתיעץ עם האישה)
הארות
1.
פרק יד פסוק ב = תורת המצורע
תורת המצורע . אמר ריש לקיש. מאי ד כ ת י ב זאת תהיה תורת ה מ צ ו ר ע , זאת תהיה תורתו של מוציא שם רע
2..
פרק יד פסוקים ח -ט  = וגילח את כל שערו… ואת גבות עיניו ,,,וישב מחוץ לאוהלו
(קצת חוזר על המילים)
וגלח א ת כל שערו . כיצד מגלח — כדלעת  [סוטה ט״ז א ׳ ] .
וישב מחוץ לאוהלו . אין אהלו אלא אשתו , שנאסר (פ׳ ואתחנן) לך אמור להם שובו לכם
לאוהליכם , מכאן דמצורע אסור בת”המ”
,
(ישב מחוץ לאוהלו . אין אהלו אלא אשתו , ואמרה תורה וישב מחוץ לאהלו — ולא מחוץ
ל אוהלה , מלמד שהמצורעת מותרת בתה״מ”
(שאילה 2)
תה”מ = תשמיש המיטה
ואת גבות עיניו, גבות עיניו ולא ריסי עיניו
3.
פרק יד פסוק  לד  = בבית ארץ אחוזתכם
פרט לבית בנוי בספינה ובאסכריא (תורן הספינה) על ארבע קורות, ולהביא את הבנוי
על העצים ועל העמודים
תניא, ירושלים אינה מטמאת בנגעים, מאי ט ע מ א , דכתיב בבית ארץ
אחוזתכם, וירושלים לא נתחלקה לשבטים
ארץ אחוזתכם מטמא בנגעים ואין חו״ל מטמאח בנגעים
4.
כנ”ל = אשר לו הבית
אשר לו הבית. תניא, הננעים באים על צרת עין, דכתיב ובא אשר לו הבית ותנא דבי ד׳ ישמעאל מי שמייחד ביתו לו שאיגו רוצה להשאיל כליו לאהרים ואומר שאין ל ו , הקב״ה מפרסמו כשמפנה א ת ביתו
 ,
ארץ אחזתבם. ארץ אחוזתכם מטמא בנגעים ואין חו״ל מטמאח בנגע
5.
פרק יד פסוק לד = ונתתי נגע צרעת בבית …
שני הסברים – חיובי ושלילי
החיובי – נא לעיין ברש”י
השלילי – ראה לעיל וגם להורות/להנחות את בנ:י לגלו בתים שבקירותיהם טמונים כלי עבודה זרה
ועוד חיובי – להנחות אנשים להריסת בתים רעועים
6.
פרק טו פסוק יח = ואישה אשר ישכב איש אותה שכבת זרע
ואשת. אין לי אלא א ש ה . תינוקת בת ג׳ שנים ויום אחד לביאה מניין, ת״ל
ואשה
.
אשר ישכב איש. איש — פרט לקטן
 ,
ישכב איש אותה . אותה — פרט לשלא כדרכה
 .
שכבת זרע , פרט לשכבת זרע סרוחה שאינת מטמאה
,
שכבת זרע . פרט להעראה שאינה מטמאת
,
שאילות
1. מה עושים אם למצורע אין אוזן או בוהן
2.  למה מצורע אסור בת”המ, אבל מצורעת מותרת
3. מה מותר לחתן (בנושא הצרעת) שאסור למצורעים אחרים?
שבת שלום
להת

Leave a Reply